אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דזה נהנה וזה לא חסר › פרק ב

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דזה נהנה וזה לא חסר · פרק ב

פרק א

א) ובזה יש לבאר דברי הגמ' בב"ק (דף כ') אשר הם תמוהים מאוד דקמבעיא שם זה נהנה וזה לא חסר אי חייב או לא, ומייתי רמי בר חמא ראי' ממתניתין דחייב דקתני אם נהנית משלמת מה שנהנית, ודחי הגמ' האי זה נהנה וזה חסר הוא ורמי בר חמא מתרץ סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקיר להו, וכתבו התוס' שם לא לגמרי מפקיר להו דא"כ אפי' מה שנהנית לא משלם אלא מתייאש מהם שסבור שיתקלקלו מחמת שרבים דורסים עליהם עד שלא יבאו לדמי מה שנהנית עכ"ל התוס', ודבר תמוה דסוף סוף יקשה לרמי בר חמא אמאי משלמת מה שנהנית כיון דלדידיה הבעה"ב שמניח פירותיו ברה"ר מפקירם ומתייאש מהם שסבור שיתקלקלו עד שלא יבואו לדמי מה שנהנית א"כ הוא מפקיר את כל הפירות ואפילו מה שנהנית נמי לא ישלם המזיק כיון שאכל תבואת הפקר ויש ספרים דגרסי בתוס' ומתייאש וכו' עד שלא יבואו אלא לדמי מה שנהנית, א"כ זה בודאי ניחא מה שמשלמת מה שנהנית כיון שאינו מתייאש מדמי הנאתה, אבל הא לדברי הספרים האלה קושית הגמ' תשאר במקומה האי זה נהנה וזה חסר הוא כיון שאינו מתייאש מדמי מה שנהנית הרי איכא חסרון עיין במפרשים שנדחקו מאוד בזה.

ב) ויותר יש לתמוה מה דאמר סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקיר להו וכי יעלה על הדעת דאדם שהניח פירות ברה"ר יהא רשות לכל אדם ליטלן משום שהבעלים הפקירו אותם בשעת הנחתם בודאי זה לא שמענו בשום מקום ולא יעלה זה על לב איש לומר שאין דין גנבה וגזלה ברה"ר, ועוד דבאותו אופן לדקתני שם במתניתין (דף י"ט) השן מועדת לאכול את הראוי לה וכו' במה דברים אמורים ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית אשר על זה קאמרה הגמ' סתם פירות ברשות הרבים אפקורי מפקיר להו, הלא באותו אופן וענין איירי מתניתין דקתני אח"כ ד' כ"ד נגח נגף נשך רבץ בעט ברה"ר משלם חצי נזק ואיירי אפילו אם הזיק פירות בבעיטתו ונגיחתו ואפילו הכי חייב לשלם חצי נזק אלמא דפירות ברה"ר לאו הפקר הם וכן באותו ענין ואופן דאיירי בנזקי שן במתניתין דף י"ט קתני אח"כ במתניתין דף כ"ו אדם מועד לעולם אלמא דלא הוי הפקר ועוד יש להאריך ולדקדק בזה, אך אין צורך להאריך בדקדוקים כי הדבר ידוע ומובן לכל כי כל מי שמביא פירות ברה"ר אינו מביאם להשליכם לאבוד ואינו מפקירן רק מביאן למכור בשוק או בשביל סבה אחרת מביאם ברה"ר ולא בשופטני עסקינן שיאביד מעותיו בידים, ובודאי הוא שומרם ועושה כל טצדקי שלא ידרסם רגל בני אדם ולא יאכלם שן בהמה, לכן כל מי שגוזל ממנו או מזיקו מחויב לשלם כל אחד ואחד כדינו קרן חצי נזק אדם מועד לעולם, ושן ורגל גזרת הכתוב הוא דפטור, א"כ דברי הגמ' תמוהים מה שאמרו סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקיר להו.

ג) ולפי דברינו ניחא דרמי בר חמא מייתי ראי' ממתניתין דזה נהנה וזה לא חסר חייב מדקתני אם נהנית משלמת מה שנהנית כשאכלה מתוך הרחבה דכאן מקרי לא חסר דאלעיסה אינו חייב לשלם דהוי שן ברה"ר, ואם הבהמה היתה זורקת מפיה לאחר הלעיסה קודם הבליעה לא היה שוה כלום, נמצא דכשבלעה הבהמה ונהנית בבליעתה לאחר הלעיסה הוה זה נהנה וזה לא חסר ואפילו הכי חייב ש"מ דזה נהנה וזה לא חסר בכל מקום חייב, היינו משום דאמרינן דאע"ג דלא חסריה מידי מ"מ לא מפקיר שום אדם את שלו ומקפיד על כל אדם שלא יהנו משלו, ודחי הגמ' האי זה נהנה וזה חסר הוא פירוש דכאן מקרי זה חסר משום החסרון שהיה מתחלה ע"י מעשיו ואיכא אומדנא דמוכח שעל בעל הבהמה הוא מקפיד שלא יהנה משלו ואליו אינו מפקיר את הפירות לאחר הלעיסה קודם הבליעה משום שגרם לו היזק אבל בעלמא שלא בא החסרון ע״י מעשיו או ע"י מעשי בהמתו לעולם אימא לך זה נהנה וזה לא חסר פטור משום דמסתמא הוא מפקיר ואינו מקפיד על שום אדם שלא יהנו משלו כיון שאינו חסר כלום, וכן כאן אם זרקה הבהמה מפיה את הפירות לאחר הלעיסה ובאה בהמה אחרת ואכלה ג"כ מיפטר בעל הבהמה השניה דזה שפיר מקרי לא חסר כיון שלא בא החסרון ע"י מעשיו או ע"י מעשי בהמתו ואפקורי, אפקריה בעל הפירות לפירותיו לגבי בעל הבהמה השניה דזה נהנה וזה לא חסר כלום ופטור אבל כאן כיון שהבהמה הראשונה בלעה את הפירות לאחר הלעיסה כיון שהיא גרמה לו היזק מתחלה לא מפקר אצלה אע"ג דלא חסר כלום דדמיא עליה כאריה ארבא.

ד) ורמי בר חמא מתרץ סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקר להו, פירוש רמי בר חמא דדייק ממתניתין דזה נהנה וזה לא חסר חייב, הוא ס"ל ג"כ האי סברא דהיכא שבא החסרון מתחלה או ע"י מעשיו או ע"י מעשה בהמתו לא מפקיר שום אדם אצלו שום דבר ואע"ג דלא חסריה מידי ואפילו אם נימא זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון שגרם לו היזק לכן אינו מפקיר אצלו כלום רק שמקפיד עליו שלא יהנה משלו, מ"מ סבירא ליה לרמי בר חמא דהיינו דוקא במקום שהניזק יש לו תרעומות על המזיק מה שגרם לו ההיזק והניזק יודע היטב בעצמו שלא פשע כלל בהיזיקו רק המזיק פשע וגרם את ההיזק אז אינו מפקיר הניזק למזיק אפילו מידי שאין חסר כלום בהפקירו, אבל סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקיר להו הניזק במקום שאינו חסר כלום שאין לו תרעומות על המזיק יותר ממה שיש לו על אדם אחר יען כי נפשו יודעת מאוד שהוא בעצמו גרם לו ההיזק ולא המזיק, לכן דייק רמי בר חמא ממתניתין דזה נהנה וזה לא חסר בכל מקום חייב ואין שום אדם מפקיר אפילו מידי דלא חסריה כלל, מדקתני במתניתין אם נהנית משלמת מה שנהנית ואם נימא דזה נהנה וזה לא חסר פטור משום דמידי דליכא חסרון לאדם מפקיר איניש א"כ אמאי חייב כאן מה שנהנית והלא גם כאן ליכא חסרון דאלעיסה לא מחייב דהוי שן ברה"ר ואם החזירה הבהמה מניה לא היה שוה כלום ואמאי חייב אלא ודאי דזה נהנה וזה לא חסר בכל מקום חייב וכאן לא נחשב שבא החסרון מתחלה ע"י מעשיו דכיון שהניזק פשע מה שהניח ברה"ר לכן אפקורי מפקיר ליה הניזק לאחר הלעיסה קודם הבליעה כמו שהוא מפקיר גם לאיש אחר אם נימא דזה נהנה וזה לא חסר פטור דזה הוה כמו זה נהנה וזה לא חסר דעלמא ואפילו הכי חייב ש"מ זה נהנה וזה לא חסר בעלמא נמי חייב עיין בשמעתתא דיאוש פרק כ"ב שביארנו ג"כ הסוגיא הנ"ל באופן אחר בס"ד.

ה) ודע דהתוס' כתובות דף ל' ד״ה לא צריכא שהבאנו לעיל חולקים על התוס' ב"ק דף כ' ד"ה הא איתהנית שהבאנו לעיל וכן חולקים על התוס' ב"ק ד' ק"א ד"ה או דילמא דהתוס' בכתובות כתבו הטעם בההיא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דחייב הוא משום דעדיין שוה מעט דנהי דבפניו לא חזיא שלא בפניו מיחזא חזי ע"ש דמסיק ואפילו אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כאן ששוין כל שהוא אז מחייב בכל כדאמרינן התם (ב"ק כ') משום דא"ל את גרמת לי היקיפא יתירא מחייב בכל הנאה או משום שחרוריתא דאשייתא מחייב לכ"ע בכל, ומשמע מדבריהם שאם לא היה שוה כלום היה פטור ובתוס' ב"ק ד' כ' הקשו וא"ת ההוא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות אמאי חייב האוכל זה נהנה וזה לא חסר הוא שאם היה מחזיר היתה נמאסת ואין שוה כלום ותירצו וי"ל דלא דמי הואיל ונהנה מחמת החסרון שהיה מתחלה ולא תירצו כמו שתירצו בכתובות דאיירי שאם החזיר היה שוה מעט ולכן חייב אכולו וע"כ צריכין אנו לומר דפליגי אהדדי ולתוס' דב"ק אפילו לא היה שוה כלום היה ג"כ חייב מחמת החסרון שהיה מתחלה, וכן התוס' דב"ק דף ק"א ד"ה או דילמא ג"כ פליג על תוס' דכתובות הנ"ל דהנה התוס' ב"ק דף ק"א כיילי ללא דהיכא דאין ההנאה באה לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו אינו חייב לשלם, והקשו על זה מהא דכתובות אמאי חייב ממון זה שבלע את התרומה והלא לא בא החסרון לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו שהרי איירי שאיש אחר תחב לו לתוך בית הבליעה ותירצו דהיכא דגופו נהנה שאני ע"ש פירוש דכיון דגופו נהנה חייב אפילו בא החסרון שלא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו ואי הוה ס"ל לתוס' דהתם בתחב לו חבירו בבית הבליעה מיירי דשוה מעט אם החזירו, א"כ למה להו לתוס' לתרץ דיען דגופו נהנה לכן חייב בתחב לו לימא דהתם שאני דמקרי מעשיו גרמו לו כיון דהוה ליה להחזיר וכיון דלא החזיר הא נהנה במעשהו ובבליעתו מחפץ ששייך לחבירו ומקרי מעשיו גרמו לו כיון דגרם היזק מעט לחבירו במעשיו חייב אכולא היזיקא כדאמרינן בשחרוריתא דאשייתא לא כן באתא קוף וצבעיה דאין מעשיו גרמו כלל ההיזק, וע"כ צריך לומר דהתוס' דב"ק דף ק"א ס"ל דהכא מיירי אפילו אם החזיר אינו שוה כלום וכל חיובו הוא משום החסרון שהיה בתחלה וא"כ קשיא להו להתוס' כיון דאמרינן היכא דאין עשיו ולא מעשה בהמתו גרמו ההיזק לא משגחינן אחסרון שהיה ומיפטר אהנאתו ה"נ בתחב לו חבירו ליפטר אהנאתו ותירצו דשאני הכא שגופו נהנה ולכן חייב אפילו אין מעשיו גרמו לו כלל, וסברת התוס' דכתובות דפליג אסברת התוס' דב"ק דס"ל דלהכי חייב בתחב לו חברו בבית הבליעה משום דנהנה מחמת החסרון שהיה בתחלה י"ל דהתוס' דכתובות ס"ל דאם איתא דטעמו של דבר דהא דתחב לו חבירו חייב משום החסרון שהים בתחלה א"כ קשה אמאי חייב הא אין מעשיו גרמו ההיזק ומב"ק בענין דאתא קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סימנים משמע דהיכא דאין ההיזק בא ע"י מעשיו ומעשה ממונו פטור ואמאי חייב בתחב לו חבירו, והתוס' בכתובות ס"ל שאין שום חלוק בין היכא דגופו נהנה או לא דבאמת הוא דוחק גדול לחלק בזה לכן ס"ל שהטעם כשתחב לו בבית הבליעה דחייב שהוא משום דאם יחזיר עדיין שוה מעט ומטעם שכיון שחייב אמעט ההוא משום שמעשיו גרמו לו לכן חייב על כל ההיזק כמו בשחרוריתא דאשייתא ולא אמרינן הטעם דחייב משום דנהנה ע"י החסרון שהיה בתחלה כיון דבעינן שיבא החסרון ע"י מעשיו או ע"י מעשי בהמתו וכאן לא בא החסרון לא ע"י מעשיו ולא ע״י מעשי בהמתו וע"כ מוכרחים אנו לומר דחייב מטעמא אחרינא דמיירי ששוה מעט אם יחזיר כנ"ל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה