משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
ראש השנה · מדרגה ג: הכרת היחוד מה שה' יתברך אינו נותן, מפני שהוא לרעת האדם
והיא, שאדם מבין שהכלים שה' יתברך הכין ונתן לחברו לעבודת ה' שלו, הם טובים ומתאימים רק למי שקבלם, בעבור התפקיד שה' יתברך קבע לו בעולם העבודה. אבל לאחרים, שאינם ראויים כלל לשמשו בתפקידו, אדרבה, הם יהיו לו לרועץ, ולכן אינו חומד ואינו מקנא בחברו, כמו שלא יקנא בחבר שיש לו בגד יפה, כאשר הבגד הזה אינו מתאים למדת גופו, כי כאשר ילבש בגד כזה שהוא צר וקטן עליו, יהיה לו ממנו רק צער ועגמת נפש.
מדרגת ההכרה הזו, היא המדרגה של הכרת היחוד, דהינו, שמכיר שרק רצון ה' הוא הטוב האמתי, ואין שום ערך אמתי וממשות לדבר שהוא נגד רצון ה', ואם ה' יתברך רצה ונתן זאת לחברו, אז רק כך זה טוב ובעל ערך, וכאשר חפץ בכך נגד רצון ה', נמצא, שרוצה דבר לא טוב. ומי הוא בר דעת שירצה בדמיונות כוזבים ובלתי מציאותיים את הדבר שנראה לו שהוא טוב בעבורו, כאשר באמת הוא רע. והכרת היחוד הזו מתפשטת ונוגעת לכל מאויי האדם שאינם כרצון ה', ומי שמכיר באמת הזו, ירצה תמיד לעשות רק את רצון ה'.
הכרת היחוד השלמה, שאין שום דבר בעל ערך ודבר טוב באמת מלבד רצון ה', כלולה בכונת מצות יחוד ה' בפסוק ''שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'', הינו, אחד ויחיד ממש, שרק הוא ורצונו יתברך הנם מציאות אמתית בעלת ערך וטוב בהחלט. וכל מה שנגד רצונו, הוא שקר ורע, ובודאי לא ירצה בהם האדם. למדרגת השלמות הזו בקבלת על מלכות שמים צריכים לשאף להגיע בראש השנה יום המלכת ה' יתברך, וזה הטעם של רבי יוסי, שפסוק 'שמע ישראל' נאמר בפסוקי המלכיות, והוא אף האחרון שבהם, כי הוא פסגת המדרגות של המלכת ה' יתברך. גם רבי יהודה מודה, שהכרת היחוד השלם היא המדרגה העליונה ביותר בהמלכת ה' יתברך, אלא סובר ששלמות כזו אינה נדרשת מכל אחד, לכן אין לאמרה בפסוקי המלכיות הבאים לבטאות את המדרגה בהמלכת ה' יתברך, שכלם חיבים בה ביום זה. (ע''כ מהרב ''שפתי חיים'')