אור ברסלב
משנה שכיר חלק א קונטרס דבק טוב › סימן ו

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

קונטרס דבק טוב · סימן ו

סימן ה

נשאלתי ע"ד אנשים נוחי נפש אשר הניחו מעזבונם מעות לקרן קיימת לביהכ"נ או לח"ק למען יזכירו נשמותיהם בכל ג' רגלים וביום הק' הכפורים אם יזכירו אותם ג"כ בג' רגלים דשנה ראשונה דהיינו בתוך י"ב חדש באשר נהיגי עלמא שלא להזכיר קרוביהם הנפטרים בתוך י"ב חדש -

תשובה. בספר כרם שלמה או"ח סי' תרס"ח מביא מס' ל"ח טעם על המנהג שבתוך שנה ראשונה למיתת בא ואם יוצאין לחוץ ואין מזכירין משום דהטעם הוא שיזכיר אותן אלקים ואגב כן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם ובתוך שנה ראשונה לא שייך טעם זה כי די להפקיע את עצמם.

(במק"א הנחתי בצ"ע גמרא דתענית ד' ט"ז ע"א למה דנהיגי עלמא שאין הולכין להתפלל שהקרובים ימלינו טוב בעבורם בתוך יב"ח מה"ט שדי שיפקיעו את עצמם דאיתא שם למה יוצאין לביה"ק ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו רחמים מאי בינייהו איכא בינייהו קברי גוים למה לא קאמרה גמרא דאיכא בינייהו להלוך על קברי מתים שהם בתוך י"ב חדש דטעם כדי שיבקשו עלינו רחמים לא שייך גבייהו) -

אמנם בעל כרם שלמה כותב שאין נבין בעיניו טעם זה ומיישב המנהג עפ"י דאיתא בברכות ד' נ"ח ע"ב אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר יב"ח שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד - וא"כ י"ל דמשו"ה תיקנו שילם האבלים דבני יב"ח החוצה שלא יעוררו אבנם בבכי וצעקה ויבלבלו את האחרים וגם להם יגיע הפסד להתאבל ביו"ט עכ"ד - והנה לטעם בעל לש"ח משום די להפקיע את עצמם שייך זאת ג"כ המזכירים נשמות שהניחו ק"ק בעבור זאת דדי להפקיע עצמם - אמנם בעל כרם שלמה דחה טעם זה כאמור וכותב הטעם באשר תוך יב"ח הבנים מתאבלים ויתאבלו ביו"ט (יי"ל עוד נפ"מ דבלשון חכמים ד' צ"ב בח"א ע"א פוסק אם כבר עברו י"א חדשים צריך להזכיר שלא יעשהו לרשע ומטעמים דכר"ש לא יזכירו גם בחדש י"ב באשר אינו משתכח ויעוררו רב אבל ביו"ט) ומאחר דלכר"ש נראה לעיקר טעם זה שיעוררו רב אבל זה שייך דוקא בבנים וקרובים אבל בני החברא שרחוקים הם אל הנפטרים א"כ ל"ש שיעוררו אבל ע"י הזכרת בני החברא בודאי שרשאים ולא עד אלא שמחויבים להזכירם כי למה יגרעו חלקם להתפלל עליהם ומה גם בשנה הראשונ' שצריכים לרחמים ביותר ולגבי הבנים משום תיקון הבנים נהגו שלא להזכירם אבל אצל החברא דאזיל טעם הנ"ל בודאי דיש להחברא להזכירם - ומצאתי כעין סברא זו בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן כ"ה וז"ל וע"ד שהי' פלפול בין בעלי תריסין אי שפיר עבדי שהספידו לחכם בתוך ר' יום לרגל - הנה באמת גמרא ערוכה היא במו"ק ד' ח' ע"א לא יעורר אדם על מתו ואל יספידו קודם לרגל שלשים יום ופליגא בטעמא דמילתא רב ושמואל והפוסקים פסקו לחומרא דאפילו בחנם אסור כמבואר באו"ח סימן תקמ"ז וביו"ד סי' שמ"ז מ"מ נראה לי דבין לרב ובין לשמואל דוקא על מתו דמריר לבי' טובא ויש חשש לרב שיוציא כל ממונו מה שהכין לכבוד הרגל ולשמואל לפי שאין המת משתכח מן הלב ואתי למספר ברגל אבל אם אינו מתו רק שמספידו בשביל כבוד תורתו אינו מתעורר ההספד בלבו כ"כ ולא חיישינן עכ"ד - והנה בס' סוכת שלם להגה"ק ר"א גוטמאכער מגרדיטץ זצ"ל העלה באריכות נועם ובירר להלכ' פסוקה שאפילו הבנים יזכירו בתוך יב"ח ושעיקר חיוב הזכרה הוא בתוך היב"ח ע"ש כלל ו' וק"ו באחרים שבוודאי אין רשאי להם להפסיד להמת ולמנוע הזכרתו באשר לא שייך טעם כר"ש הנ"ל ודו"ק -

ואגב ראיתי להזכיר שבעל תה"ד זצ"ל נהג שביום שלאחר החג לא אכל פת שחרית עד ששילם נדר שנדר בעד הנשמות ועת הזכרתם - ועל היתר הנדר עיין בסוכת שלם הנ"ל בכלל ו' - והש"י יזכנו לראות בימינו בקרוב תחיית המתים וגאולה קרובה ונאמר אמן ה"ק צחק -

ה"ק יצחק ווייס.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה