אור ברסלב
משנה שכיר חלק א קונטרס דבק טוב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

קונטרס דבק טוב

סימן קכ

סימן א

בעזה"י ווערבויא ג' לסדר וארא עות"ר לפ"ק.

אל כבוד הגאון הגדול דק"ק באניהאד שליט"א.

היות בעניני מקוה כתב התשב"ץ ח"א סימן י"ז מובא בשו"ת מראה יחזקאל וגם בס' חבור לטהרה ד' פ"ה ע"ב שצריכים לחוש לכל החומרות ואף לדעת יחיד לזאת באשר ראיתי שצריכים לעשות איזה תיקון במקוה דפה (עומדת אצל נהר קטן וממנה באים לה המים) אציע בזה שאנה קטנה והוא.

הנה בשלחן ערוך סי' קצ"ח מופסק לדינא בסעי' ל"ו שהמים שבתך המקוה צריכים להיות זרת ממעל לטבור האשה הטובלת - והגאון לבושי שרד העלה בחידושיו לה' נדה סעיף פ"ט שאם לא גבהו המים לכל הפחות יוד גודלין למעלה מטבורה אף דיעבד לא עלתה לה טבילה - לזאת באשר המקוה דפה רחבה מאד מאד ועי"ז תכיל מים הרבה באי אפשר לחמם המים אם יהי' גבוהים כשיעור הנ"ל כאשר כו"כ פעמים הגידה לי זאת האשה הבלנית המחממת את מימי המקו' ולא נשאר לפני רק לחלק חלל המקו' ע"י חומת עץ מקצה דופן המקו' עד קצהו והחומת עץ תהי' עשוי' מנסרי' וכבר הוזכר כזה גם בח"ס יו"ד סי' רי"ג ולעשות כפסק הגידולי טהרה בשו"ת סי' ח' ליקח נסרים שאינם משופים ולקבעם לדופן המקוה במסמרים חדשים בל ימוטו - שאז אין שום חשש משום מעמיד בדבר המקבל טומאה - וגם לקח נסרים שאין בעוביין טפח וכבשו"ת נטע שורק יו"ד סי' פ"ה - ובאשר לא מצאתי בשו"ת אחרונים מי שיפקפק על דברי גידולי טהרה האנו יורני הדרגנ"י אם דעתו הרמ' מסכמת בזה -

עוד באחת ימחול הדר"ג להשמיעני דעתו, הנה ראיתי בביהכ"נ הק' דפה שהש"ץ בהוליכו הס"ת בחזרה מהבימ' אל ההיכל. תמור שה"י לו ללכת מיד עם הס"ת אל הארון הק' הולך מהבימה לאחוריו איזה פסיעות למען יוכלו העומדים שם לנשק הס"ת - ואני אמרתי שלא כן יעשה כי זה זלזול להס"ת כי העם הסמוכים לשם מאחורי הבימה צריכים לבא לקראת הס ת ולנשקה ולא להוליך הס"ת אצלם - וכעין דמדומי ראי' מירושלמי פ"ז דיומא הן הובא ביתה יוסף סוס"י תקפ"ד בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה - וכן בסי' קמ"ט באו"ח שהכל חייבין ללות הס"ת והס"ת תצא ראשונה וראיתי זה רבות בשנים בשו"ת ריב"ם שיינטך שהעלה ג"ב לאיסור עשו ככה ועיי"ש -

כ"ד החותם בברכ' בברך כריעה והנני די"ש וש"ת ע"ע.

ה"ק יצחק וויס.

והשיבני הרב הגאון הנ"ל וז"ל.

ב"ה א' לסדר בא באניהאד יע"א.

שוכ"ט וברכת מז"ט לאהובי חביבי ידי"נ הרב הגאון חו"ב נפלא המפואר וכו' מו"ה יצחק ווייס נ"י דומ"ץ בק"ק ווערבא יע"א.

טרם יהי' כל שיח הנני לברך אותו על אשר הרים ה' כסאו ודגלי לשבת מרומי קרת ויבורך מהמתנשא לכל לראש בכל מיני ברכות ותהלות לאורך ימים ושנים אמן -

וע"ד המקו' פשוט הדבר שאם נשאר עכ"פ מ' סאה במקום אחד לא איכפת לנו הכותל היינו המחיצה ממה שנעשה שאין זה מהוה ע"י דבר המקב"ט כיון דבלאו"ה הי' מקוה כשרה כמבואר בש"ך ס"ק ק"מ ול"ל דאי לח המחיצה הי' זוחל דזחילה לא שייך רק חוץ למקוה ועיין שו"ת נחלי מים סי' ק"ל ד"ה והנה ראיתי - ובענין שהמים יגיעו למעלה מן הטבור עיי"ש סי' קל"ז - ובענין שהחזן הולך עם הס"ת לכל ח' מן הקהל לא ראוי והגון כן וכן בש"ע סי' קמ"ט לא משמע הכי - כתבתי בקיצור כי הנני כעת טרוד גדול - מעמדי הוטב ב"ה ברוב הזמן אני יושב בבית מדרשי מ"מ אינני מוד במזג השוה ונא יזכרני עוד בתפלתו כו' והנני אוהנ"פ מוקירו מאד -

אליעזר חיים בן גנענדיל.

סימן ב

בעזה"י חנוכה תרס"א לפ"ק.

הטור בסי' תר"ע כותב ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ואין להקל להן וגם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום אין להקל להן משום דברים המותרים ואחרים נוהגין בהן אסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם - והב"י הקשה עליו ויעויין גם בשו"ת ח"ס או"ח סוס"י קנ"ה - והטו"ז תירץ דדמיא לר"ח ועיי"ש, וע"ע בשו"ת מהרי"א או"ח סי' ר"ש - ולפע"ד נ' לחזק דעת הטור ולעשות לו סמוכים למה נהגו הנשים למנוע מלאכ' בימי חנוכה ולכה"פ כל זמן שהנרות דולקות, דהנה כבר דייק בס' חידושי מהרצ"א להגאון הקדוש בעל בני יששכר ז"ל לישנא דהש"ס שבת כ"א ע"ב לשנה האחרת קבעים ועשאים ימים טובים בהלל והודאה מה הית' דעת חז"ל שלא קבעו לימים אלו לימי מועד מיד עברו עליהם ימי הנס בשנה הא' שיהי' נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ויע"ש תירץ לזה מהגה"ק זלה"ה - ולפע"ד הי' נ' די"ל שבשנה ראשונה נהגי דין יו"ט גמיר בח' ימי הנס דהיינו שאסרום במלאכ' ובכל יום ויום כשראו בשחר נס שנעשה בלילה עם המנורה עשו אותו היום קודש באיסור מלאכה ואמרו הלל והודאה -

ואמנם כן התבוננו רז"ל לאסור מלאכה ח' ימים אין זה בנקל כ"כ (ויעוין בתוס' מו"ק ד' ט' ע"א שמה"ט הי' לשלמה המלך להמתין עם חנוכת בית המקדש עד החג כדי שלא יבטל ישראל ח' ימים ממלאכ' וכן בר"ה כ"ג ע"א אמר אביי דמה"ט אין עושין משיאות אמלא משום ביטול מלאכ' לעם ב' ימים עיי"ש - ומה"ט ג"כ אין יכולין להוסיף קרואים בתירה בבו"ה משום ביטול מלאכה כברש"י מגילה כ"א ע"ב ועיין בילקוט ראה בסופו רמז תתק"ו מביא ספרי וז"ל רש"א פסח וחג שאין עונת מלאכ' עשה זה שבעה וזה שמנה עצרת שהיא עינת מלאכה אינו אלא יום א' בלבד מלמד שחס הכתוב לישראל - וכן הביא רש"י משפטים משמי' דמכילת' חמשה בקר וגו' שור שביטלו ממלאכ' משנם ה') ע"כ קבעום בשנה שלאחריו לדורות שיהיו רק ימי הלל והודאה ולא להיות נעצר ממלאכי, ודוגמתו מצינו במגילה דף ה' ע"ב מעיקרא כתיב שהם קיבלו עליהם איסור מלאכה בשנה הראשונה לבסוף ויו"ט לא כתיב כי איסור מלאכ' לא קיבלו לדורות (ועיין פרמ"ג א"א בסי' תר"ע עש"ה) -

והנה הח"ס זי"ע כתב בכמה מתשובותיו ומהם ביו"ד סי' רל"ג וכן שינה דבר זה בהגהותיו למגילה ד' ו' ע"ב שעיקר חנוכה ופורים דאורייתא הם והיינו לעשות איזה זכר והעובר ואינו עושה שום זכר לחנוכה ופורים ביטל מ"ע דאורייתא יעי"ש - (ויעיין בקרית ספר להמבי"ט ז"ל סוף ה' חנוכה כותב שיש למנורה רמז בתורה והן הן דברי הרמב"ן ז"ל ריש פ' בהעלותך וע"ש ויעויין ברקח סי' רכ"ה רמז אחר ובס' המון חוגג פי' ההגדה כותב בפי' הקידוש שבחגים וזמנים לששון ירמוז ג"כ לחנוכה ופורים יעו"ש) והיות האנשים עושים איזה הזכרות שימי ניסים היו מדליקין נרות ואומרים הלל והודאה לזאת סלקו איסור מלאכה מעליהם, אמנם כן הנשים אין מדליקין בפני עצמם וכבר חקר שו"ת שער אפרים סי' מ"ב מובא בא"ר סי' תרע"א ס"ק ג' לדידן שמדליק כל אחד ואחד כדעת הרמב"ם למה לא נהגו גבן שגם הנשים ידליקו בפני עצמן וא"ר מתרץ משום דאשתו כגופו יעש"ה - וח"ס ז"ל בחידושי שבת פרק ב"מ כתב בזה ותו"ד בקיצור הם מפני שבתחל' כאשר הדליקו בחוץ והלכו המהדרין לחוץ להדליק לא נמצאת שום אשה שתהי' ממהדרין כי אין כבודה לצאת בחוץ לעתותי ערב לרה"ר ולהדליק בין האנשים והשתא אע"ג שכולם מדליקים בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו יעש"ה - ומההודאה אשה פטורה דהרי פטורה מתפלה כבמג"א סי' ק"ו ס"ק ב' ומהלל ג"כ פטורה כבמג"א סי' תכ"ב ס"ק ה' ולא נשאר לפניה רק להזכיר חנוכה בברהמ"ז (דבברכה אחת מעין ג' אין מזכירין חנוכה כמובא בשו"ת ויען אברהם חא"ח סי' נו"ן משמי' דהגהות מיימני פ"ג מה' ברכות) ואין זו פרסומי ניסא כ"כ כאמור בתוס' שבת כ"ד ע"א ד"ה מהו להזכיר של חנוכה בברהמ"ז - וגם אם רצונה שלא לאכול כל אות הימים דבר המחייב בהמ"ז הרשות כידה דהרי אין חיבה לאכול עת בימים אלה, והיות שאינה עושה דבר בפועל לפרסומי ניסא קיימו וקיבלו הנשים עליהם לדורות להיות עושים כמנהג הראשון שלא לעשות מלאכה בימים האלה או לכה"פ כל זמן שהנרות דולקות וא"ש מנהגן של בנות ישראל תורה שכתב הטור -

ה"ק יצחק ווייס.

סימן ג

והרב הגאון המפורסים מו"ה יוסף ליב סופר זצ"ל שהי' אבדק"ק פאקש פלפל על דברי אלו וזאת אשר השבתי לו.

את ימין עוז תפארתו קבלתי בשמחה אור יום הששי דשבוע העברה והנה מאשר יקרתי בעיניו נתכבדתי שפלפל בדברי המעטים -

הדר"ג הניח בצ"ע אם חששו חז"ל לדברי קדושת ח"ס ז"ל בחידושיו שלא יצאו הנשים לחוץ לקיים מצות הדלקה שלא יבואו לידי חשרה. האיך לח חששו חז"ל שלא תבאינה בנות ישראל לידי זימה ושיעמום כבכתובות נ"ט ע"ב ע"י שיבטלו עצמן ממלאכ' שמונת ימי חנוכה ולכל הפחות כל זמן שהנרות דולקות הנה החלקת מחוקק אה"ע סי' פ' סק"ז גבי מדיר אשתו שלא תעשה מלאכ' יוצא ויתן כתובה מביא בשם הרב המגיד שאם שלא נזכר בגמרא כמה זמן ההדרה רחוק מן הדעת לומר שאם הדירה על א' או שני ימים שתבא לידי זימה יע"ש וכי כן י"ל שגם על זמן קצר כל זמן שהנרות דולקות אם נמנעות ממלאכ' אין חשש זימה בתוך זמן קצר ומצינו מנהג דוגמתו בטור תצ"ג שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכ' משתשקע החמה בלילי הספירה עד כאור הבקר מטעמים המבוררים שם ונוסף עליהם בברכ"י שם ובשו"ת מהר"ש הלוי ספרדי ז"ל סי ו' אשר זכיתי לראותו בפנים מכרכר כמה כרכורים להעמיד המנהג זה עד חג העצרת יעויין בו. ואף אם נהגו איסור בכל היום אין קפידא מצד שנחוש שתבא לידי זימה ושיעמום מאחר דאינה מנועה מכל מלאכ' שעושות הנשים יעויין בח"מ באבה"ע סימן הנ"ל ס"ק ה' ובאחרונים שם, ודברי הח"צ ז"ל בתשו' סי' פ"ט שכתב שבאמת עיקר כב"י שלא ימנעו ממלאכ' חולק עליו בנו הגאון יעב"ץ ז"ל במור וקציעה ודימה חניכה לפורים כמובא במח"ב סימן עת"ר - ואמנם מח"ב מדחה דברי מו"ק משום דפורים שאני דמעיקרא כך שלח מרדכי ויו"ט לאוסרם במלאכ', אמנם בפרמ"ג א"א רסי' ת"צ שאיסור מלאכ' בפורים מעצמם קיבלו עליהם יעו"ש ע"ד הפר"ח שחוה"מ לא נקרא יו"ט משום שמותר במלאכת דבר האבוד (ויעוין בח"ס או"ח סי' קס"ח ד"ה והנה דגם אם נקרא יו"ט אין ראי' לאסרו במלאכ') יש חיזוק לדברי היעב"ץ ז"ל והראי' מהימנא -

ובס' חסדי אבות למחותנו של מהרי"ט אלגזי ז"ל בסי' תר"ע עושה סמוכות גדולות למנהג נשים הנ"ל למנוע ממלאכה כל שמונת הימים שטעמן היא שלא יבואו לטעות עצמן לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקות והן החמירו על עצמן יותר מהאנשים יען שנס נעשה ע"י החמירו שלא לעשות מלאכ' אז בכדי שלא יבואו להשתמש לאור נר חניכה והעלה כיון דלסייגא דאיסור' קא עבדי דלא ליתו לידי איסור' דרבנן להשתמש לאורה אין להקל להם כלל ומביא ראי' לזה משו"ת מהר"י הלוי סימן ל"ה דאותם שנוהגים שלא לאכול אורז בפסח אם יודעים שהאורז אינו מחמיץ אלא שרצו להחמיר על עצמן משום תערובותו או משום גזירה דלמא אתי לאחליפן בדייסא אעפי"כ מנהגא היא ואסור להתיר להם אפילו בשאלה. הרי אע"ג דאין החששא ניכרת ורחוק' הרבה מן השכל דילמא אתי לאחלופי בדייסא אעפי"כ מנהגא הוא, ה"נ כיון דחששו הנשים דלמא מיטרדו במלאכתן ולא יביטו בין נר לנר ויעברו על איסור דרבנן וודאי מנהנא הוא ואחר שנו"נ באריכות גדול במנהג זה העלה שרק לנשים שאין להן מה לאכול מצינו להתיר להן בפתח וחרטה לעשות מלאכה בימי חנוכה -

ועל מה שהשיג הד"ג את הח"ץ ז"ל דהרי גם חנוכה נקרא מועד כל המועדות בטלין חוץ כו' צ"ל דסברת הח"ץ ז"ל הי' משום דנקרא מועד בתורה (ר"ח) -

ועיין בספר קהלת יעקב לשון בני אדם מערכת יו"ד אות קע"ג וז"ל יו"ט ומועד אם דבר ואמר חוץ מיו"ט ומועדים שאין חנוכה ופורים בכללי יו"ט דאע"ג דכל יום שיש בו תוספות משתה ושמחה יקרא יו"ט כדאמרינן עבידנא י מא טבא לרבנן וכן בלשון המקרא על יו"ט באנו, מ"מ בנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם ואין ימים אלו מבוררים בלשון בני אדם לקרותם יו"ט ומועדים, עד שיאמר הנודר דגם עליהם היתה כונתו ונאמן שאף אנו יש בהם שמחה ועונג (הרשב"א סי' תרצ"ט) עכ"ד -

ומה שהקשה הדרתו דא"כ למה מותרים אנשים במלאכה בר"ח כבר עמד בזה הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הוקשה לו אמאי לא אסרו מלאכ' משום מוסף ר"ח כיון דעשיית תמיד שאינה מונעת מלאכ' אינה אלא משום דמתי יתקיים ואספת דגנך (כבתוס' ריש מקום שנהגו) מוספי ר"ח אתאי אין מונעים מלאכי, וי"ל כיון דלא מצי חז"ל לאסור מלאכ' דקרבן צבור של תמיד לא חלקו חז"ל בתקנתם עכ"ל, וכן עמד בזה בשו"ת מהרי"א או"ח סי' רי"ש ותירוצו שם במח"ק תורתו א"פ אין לאומרו דאדרב' ר"ח לא נקרא יום המעשה ודו"ק -

ואגב גררה אמרתי להזכיר מה שנ"ל ליישב מנהג הנשים שנמנעים רק מלטיות ועושים שאר מלאכ' שהי' להן לאסור כל מלאכ' - ולפענ"ד נ"ל לומר שטעמן משים דהרמב"ם ז"ל כתב בפכ"א מה' אישות שעיקר מלאכת הנשים הוא הטווי' מדכתיב וכל אשה חכמת בידי' טיו - ולפענ"ד להוסיף מסוף משלי וכפי' תמכו פלך, ובמשנה סוטה פ"ז עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וע"ש ברע"ב וביומא ס"ו ע"ב אין חכמה לאשה אלא בפלך וכן באו"ח סי' תקנ"א וע"כ נמנעו דווקא מלטוות משום דזה עיקר מלאכתן המיוחדת להן, ובזה הבנתי מנהגם בירח אב דנהגו דלא למשתי עמרא מכי עייל אב כבירושלמי ר"פ מקום שנהנו חוץ טעם ירושלמי עבור כי השתית יהרסון הוא ג"כ מה"ט וכן במה שנתקשה הב"י על מה שנהגו שלא לעשות מלאכ' להשתכר אבל תופרות בגדי כלי הבית יש ג"כ להביא סמך דכן פסק הב"י גופי' בסימן רנ"א ס"ב לגבי ע"ש -

ומצאתי חידוש בתוס' על התורה פרשת ויקהל פסוק ויבואו האנשים כו' שעיקר ר"ח ניסן ניתן להם ליו"ט שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה עכ"ד - ובזה יובן מעט דברי ר"מ הספרדי שמפרש ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' דקאי על כיס כי כן כתיב ראשון הוא לכם עיין באבן עזרא פ' פינחס -

וכן מה שהביא מר הדרתו לחזק דברי המג"א בתר"ע כב"י שיעשו מלאכה משום דגם לגבי שבת חקרו תוס' שבועות כ' ע"ב שלא ישבתו ממלאכ' כיון דאינן בזכירה אינן בשמירה גם בזה עמד בשו"ת מהרי"א הנ"ל לחזק בזה דברי ירושלמי שבתוספות פסחים ד' נ' ע"ב דרק עד דתתפני סידרא במוצאי שבת מנהגא משא"כ גבי חנוכה ור"ח איכא טעמא ודלא כהח"ץ יע"ש בארוכה - ונהירנא שבס' החיים להגה"ק מהרש"ק ז"ל מחמיר לענין אמירת הלל לנשים בר"ח משום דיו"ט שלהן הוא יעו"ש -

וע"ד מה שהעיר מר עוזו דהרי מניעת מלאכתן הוא בבית ולא שייך פרסומי ניסא - ולע"ד כיון דכל כב דה בת מלך פנימה לא נתחייבה לפרסם רק לפני בני הבית ואי דא"כ תדליק ג"כ שם בזה י"ל לא חלקו חז"ל בין הדלקה להדלקה - וגם על מה שהשיג דאם אין לה בעל או כשהאיש הרחק מביתו מחוייבת להדליק י"ל כיון דעפ"י הרוב אינה מדלקת דעפ"י הרוב בימי החורף כל איש בביתו סמך לדבר מילקוט ישעי' סי' מ"ז הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה מהחג עד חנוכה מקרי שאינה עושה זכר בזה לנס -

ע"ד קושיית הדרתו בשולי מכתבו ע"ד רש"י ז"ל בתענית ט"ו ע"ב בהאי דאין גוזרין תענית בר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין שכ' דבדר"ח לא כתיב משתה ושמחה שהקש' הדרתו הרי בפורים כתיב משתה ושמחה - כבר עמד בזה בתיו"ט שם ותירץ משום דלא אקרי מועד אע"ג דאקרי יו"ט לא זה לשון מועד שנקראים המועדות בתורה - וצ"ל שחכז"ל השאילו לשון מועד על חנוכה ופורים - ודברי רז"ל שכל מועדות בטלין חוץ פורים הובא ברמב"ם ספ"ב מה' מגילה שכתב וז"ל ואעפ"י שכל זכרון הצרות יבטלו שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתמו מעיני ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היאודים וזכרם לא יסוף מזרעם, והגהות מיימוני שם הביא רק מקור לראשית דברי הרמב"ם שמגילת אסתר לא תבטל לימות המשיח שזה ירושלמי מגילה - אבל סוף דברי הרמב"ם בוודאי הן הן דברי רז"ל כל המועדות בטלין חוץ מחנוכה ופורים וכמו שהוא בפיוט לפ' זכור וע"ע בספר חסידים סי' שס"ט, והיות שכבר עברה חצות לילה אסתגר בזה ואחתום בכל חותמי ברכות עתירת מוקירו ומכבדו כערכו הרם ונשא -

ה"ק יצחק ווייס.

סימן ד

ואלו מן ההלכות בענין אמירת תהלים וזמנים המיועדים לאמירה.

בענין אמירה מידי יום אי קידם או לאחר התפל' עיין מחה"ש או"ח סימן ו' סק"ו היטב. ואני הרהרתי ומצאתי שוב כן בספר אמרי צדיקים משמא דעיר וקדיש בעל ש"ט ז"ל זי"ע ועכ"י שיותר טוב לאמר אחר התפלה משים שאנחנו תשים מאד בענין הכוונה חלושי כח ואם ירמר קודם התפלה אז יאמר התפלה עיף ויגע עיי"ש -

אם רשאים לומר עוד קודם אור היום זה לשון חיים שאל ח"ב סי' כ"ה הרב האר"י ז"ל הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה - וההולכים אחרי ההדרי"ם מנהגי האר"י זצ"ל אין קורין אפילו אחר חצות מקרא ושמעתי מהמקובל המופלא ח"ק כמהר"ר שלום שרעבי זלה"ה שה' מפקפק על מה שנהגו לקרות בבתי כנסיות סמוך ליום תהלים ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה והי' אומר שאולי אין תהלים בכלל אזהרת הרב ואין ולאו ורפי' בידי' והמקובלים נמנעים לקרות תהלים בחול כל שלא האיר היום עכד"ק - ועיין ברכות ד' ע"ב עד חצות הי' עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות עיי"ש ואפשר דע"ז סומכין העולם.

הגה"ק המגיד דטריסק ז"ל בספרו מגן אברהם בהפטרת דברים כה לשונו תיקון הדבור הוא בשבת ולכן יאמר כל ספר תהלים בלי הפסק שום דיבור ואפילו ביה"ר רק ג' פסוקים לכו נרננה מתחלה וג"פ מי יתן מציון לבסוף ויחזור המזמור אשרי האיש כדי שיהא נעוץ סופו בתחלתו ויש כונה בזה שזה תיקון הדיבור - ופר"ח בסי' תי"ז מביא מנהג ירושלים ביום משמרת ר"ח אחר חצות קורין כל ספר תהלים ובין ספר וספר מאריכין בתחנוני' - ועיין ג"כ בזה בספר סגולית ישראל מערכת ימים גבי יום כ"ח ע"ש -

שמחת הרגל בלימודים דף ו' ע"א נכון הדבר ללמוד בשבועות ספר תהלים כלו שהוא יום הילולא דדוד מלכנו ונקדמה פני יוצרינו יתברך בתהלה לדוד אשר שר ע"ש והארכתי בעז"ה בספרי ביכורי מעשיך על ה' חג עצרת ה' יזכני להוציאה לאורה - בענין אמירתו בת"ב וירחא דאלול עיין מ"ש בקונטרס הכללים באות תהלים - בענין אמירתו בר"ה עמג"א ריש תקפ"ד וכה לשון הקדמת תירי זהב על שיה"ש מנכד הגאון הנ"ל ז"ל בעמוד ט"ז תיקן תקנות טובות ואחת מהן שהולכין בר"ה אחר אכילה אנשים ישרים לביהכ"נ לומר תהלים עד זמן המנחה כדי שלא ילכו בטל ביום הקדוש הזה ע"ש ועיין בעבוה"ק מענין אמירת תהלים - ע"ד אמירה בעיש"ת ובר"ח אלול עיין מטה אפרים -

בליל יו"כ בביהכ"נ ד"מ בסי' תרי"ח בליל הו"ר עיין בס' לב דוד פרק ל"ב ד"ה וכבר בהקדמת תו"ז הנ"ל בעמוד ההוא - ועיין ג"כ ע"ד לומר תהלים פ"א בשבוע בפלא יועץ אות תהלים - אם מותרים לאמרו בע"פ ח"ס יו"ד בתשובה קצ"א ד"ה איברא -

איזה מזמורים קודם התפלה - עיין בהנהגת הטובות דבעל ישמח משה ז"ל שבסוף תפלה למשה אות ל' כה לשונו קודם כל תפלה יאמר קצת תהלים ובפרט סי' כ"ה ויכוין למסור נפשו על קדושת ה' וסי' נ"א ויהרהר מאד בתשובה וסי' פ"ו - ועיין ג"כ בהנהגת אדם להגאון ר' דוד אפפענהיים ז"ל סוף פ' שני -

כה לשון נוב"י מה"ק באו"ח סימן ל"ה בתיקוני תשובה לבע"ת אחד. ידבוק מאד בשירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ב"ה אבל שאר תפלות ותחנונים אשר חדשים מקרוב מדורות מועטים לפני דורינו ירחיק מהם ובאתר דליעיל ירקא ליעול בישרא וכוורא הם שירותיו של דוד שבוודאי מיעילים עכ"ל -

בשוח"ט מזמר קכ"ד כל עשרים שנה שהי' יעקב בבית לבן אמר ט"ו שיר המעלות שבס' תהלים וכל ספר תהלים ע"ש וטוב טעם עיין בנזה"ק ב"ר פרשה ס"ח אות י"ד עש"ה -

בירושלמי יומא פ"א הלכ' ו' שקראו לפני כה"ג בליל יוה"כ בתהלים שטעמן מסיג השינה - ואפשר לזכר זה קורין תהלים בליל יו"כ דהרי נעורים לזכר זה כדכתוב בטור סי' תרי"ט -

בע"ז דף י"ט ע"א שכפי' ר' שמעון ללוי ואייתי תהלים ע"ש ובמהרש"א עיין בהקדמת המלבי"ם לתהלים ד"ה בית קודש הקדשים כל מה שכולל ספר תהלים עש"ה -

בענין אמירתו בעד החולה ר"ל כה לשון ספר עיני ישראל במס' שבועות די ט"ו יש לתמוה על מנהג ישראל שאומרים תהילים בשביל חולה וכדומה הלא בשביל רפואה אסור וכדי ליישב קצת המנהג אני אומר עפ"י מ"ש הת"ח דהקשה (מה מקשה גמרא על ריב"ל האיך עביד הכי דקרי להני פסוקי וגני) הלא אמרינן חש בראשו יעסוק בתורה ותי' דכונת הש"ס הוא בזכות התורה שעוסק בה נתרפא והכא אמרינן דאסור להתרפאות היינו עס"י דרך סגולה וא"כ הכ"נ אומרים תהלים שזכות אמירה יעלה לאותו חולה - ולפי"ז מה שמלקטין מזמורים ואומרים להם דוקא אין ראויין לומר וכמ"כ פסוקי תמניא אפי' שאומרים עפ"י אותיות שם של החולה וזה דומה לדרך סגולה לדעתי הקלושה זה וודאי אסור עכ"ל -

בס' לשון חכמים ח"ב ד' ט"ו ע"ב בקצת מקומות נוהגים לומר תהלים על הנפטר כדי להגן עליו ואין בזה משום לועג לרש כיון שעושין לכבודו ולהגן עליו ודאי ניחא לי' בכך - וכן תקנתי פה בח"ק ג"ח לומר תהלים אצל הנפטר ולהתפלל על כל ספר תהלים התפלה שתיקן אבי מורי על זה בס' החיים כי כל מזמר שבתהלים מסוגל להבריח הקליפות -

בס' בית דוד לא' מגאוני קדמאי מחכמי ספרדים ז"ל דף קט"ו ע"ב בפי' מחזור יו"כ פה לשונו דפסוקי תהלים יכוון בסתם שהוא אומרם לפ' מה שכיון דוהע"ה עכ"ל עיי"ש - בס' קיצור ליקוטי מהר"ן שעיקר כח אמירת תהלים בימי הספירה עיי"ש -

בס' כתר שם טוב דף ל"ח ע"ב כה לשונו מזמור לדוד אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמר לדוד מנגן ואח"כ שורה עליו שכינה מזמר להביא רוה"ק לדוד וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ורוח הקדש ואח"כ אומר (מזמור) שירה - והנה באמירתינו ספר תהלים יש לנו לבוש ולהלכם אימתי רוה"ק שורה עלינו קודם האמירה או אח"כ ע"כ יראה לומר בקדושה בטהרה באימא ביראה עכ"ל - ושי"ת יערה עלינו רוח טהרה לומר לפניו שירות ותשבחות בכונה זכה וברורה לעורר חבצלת השרון להסר מנו כעס וחרון אכי"ר -

ה"ק יצחק ווייס.

סימן ה

בעזה"י פ"ב מ"א למב"י תרס"א לפ"ק.

המנהיר ומאיר סהר וחרס ישפיע ששון ושמחה לחג העצרת לה"ה עטרת תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי שר התורה מאור הגולה מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אב"ד ור"מ בק"ק ברעזאן יע"א.

אחרי קידה חמש מאה כו' נסתפקתי זה זמן רב באם לא יכולתי להשלים הפרשה עם הצבור קריאת שמו"ת ונדחתי עד שבת הבאה האיך לעשות אם השלמת שמו"ת דשבוע העברה קודמת משום תורת ה' תמימה עם באפשר שנאמר גם בזה קפידת המגיד למרן הב"י זי"ע להשתדל לבא בהשכמ' לביהכ"נ בכדי להתפלל כסדר כמובא בבאה"ט סימן נ"ב או יש לדמות השלמת הקריאה לדין תפלה בסי' ק"ח שמופסק להקדים החובת שעתא תפלה של עכשיו מראש מקדם ואח"כ להשלים התפלה הנדחית מזמנה -

ושוב נפל בדעתי לפשוט הספק מדברי הכרם שלמה בסי' קליה ס"ב ע"ד הרמ"א באם בטלו בשבת אחת הפרשה מלקרות בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכא לאותו שבת כתב שבס' צנצת המן פסק לקרות חיובא דיומא מקודם ומדמה לתפלה דחיוב קידם לתשלומין - אמנם בס' לשון חכמים כתב דאותה שבטלו צריכים לקרות בראשונה ואח"כ חיובא דיומא דתורת ה' תמימה וצריך כסדרן, והעיד בשם הגאון הנוב"י ז"ל שפסק כן בשנת תקמ"ד שביטלו קריאת התורה בשבת מחמת תגבורת המים וע"ש - והרהרתי שגם לענין השלמת שמו"ת יש לעשות כהנוב"י (ועיין בנוב"י מה"ת לאו"ח סוס"י ט"ו כתב וזה לה"ט ועוד איכא למימר שהדילוג מצד עצמו אינו נכון שהתור' וודאי יש לה סדר בכוונה מכוונת סמוכים עשויים באמת ואפילו למאן דלא דריש סמוכים היינו דלא ניתן לידרוש אבל וודאי שהכל בכוונה מכווצת מנותן התורה ולמה זה ידלג ויפסיק להפריד בין הדבקים עכד"ק) אמנם תרתי בלבי חולי לא פסק הנו"ב כן רק מטעם דהי' בצבור וכעין שכ' המחבר בסימן רפ"ו סעי' ד' שאף אם נתאחרו בתפלת מוסף עד עלות המנחה אין להקדים מנחה בצבור אלא מדלא הזכיר זה שם ש"מ שלא הי' מטעם זה ואפשר שהי' לסניף להנוב"י ז"ל -

והנה יש להביא ראי' מגמרא ערוכה דברכות ח' ע"ב שהחובת שעתא קריאת שמו"ת שקורין עתה בתורה בצבור היא מוקדמת ומנא אמינה לה דשם אמרו בגמרא ר' ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולי פרשייתא במעלי' יומא דכיפורי (באבודרהם דפוס פראג דף צ"ג פ"א בדיני הו"ר כתב שטעמו דר"ב בר אביי הי' כדי שלא יהא נחשב לו לעון ביוה"כ - ולענ"ד כעין שכ' בס' יפה ללב ד' ל"ה דמה"ט נעורים בליל יוה"כ יען ביוה"כ ניתנו לוחות אחרונות כאמור בסוף מס' תענית ועושים כבליל שבועות כטעמי' דמג"א בסי' תצ"ד וע"ש - כמ"כ לפע"ד הרי כתב בסדה"י שיש להשלים כל התורה לקרות מתחילה ועד סוף בחג העצרת משום נתינת התורה וביו"כ זה אי אפשר דגם בזמן הגמ' אמרו סדר העבודה כביומא ל"ו ע"ב האי דנחית קמי' דרבה ועביד כר' מאיר וברש"י שמטעם ונשלמה פרים שפתינו עיי"ש ועיין ג"כ מגילה ד' כ"ג ע"א ביו"כ ממהרין לבא ומאחרין לצאת משום דנפיש סידרא דיומא עיי"ש ע"כ לפע"ד נהג ר' ביבי להשלים כל פרשיות התורה במעלי יומא דכיפורי בערובת יום נתינת לוחות שניות והרי גם הטעם דריבוי נרות דיו"כ הוא מטעם נתינת התורה בו ביום כדאיתא בסי' תר"י ולפע"ד גם הא דיומא ד' ע' ע"א שהביא כל אחד ספ"ת שלו ביו"כ אחר שקרא כה"ג בפרשה כדי להראות חזותו לרבים הי' מטעם זה וכעין שהביא שע"ת סי' תצ"ד מברכ"י ליתן ספ"ת חדשה להיכל בעצרת ע"ש ועיין תשובה מאהבה ח"א קרא תמה שלא הזכיר הרמב"ם הא דהביאו כל א' ספ"ת שלו עיי"ש) ונדפס בגליון הש"ס שהערוך מפרש שהן היו ח' פרשיות ר' דחדש אדר וד' דאלול לפי שרב ביבי הי' טרוד בשתי חדשים אלו במס' כלה (וכבאה"ע סי' ל"ח) לא מצא עת פנות עד מעלי יומא דכיפורי יע"ש - ומדהשלים בעיו"כ ד' דחדש אדר ש"מ דלא כנוב"י אלא החובת שעתא קדים דאל"כ איך סליק ר' ביבי פרשיות אדר עד מעלי יומא דכיפורי - ונח ימחול גאון עוזו להורות האיך אריך למיעבד ודוק -

במשנה סוטה ספ"ז מנויים ברכות שכה"ג מברך מלך מברך בגמר פ' הקהל והמה מנויים בפרטות ברמב"ם פ"ג מה' חגיגה ותמי' לי למה לא מביא רמב"ם שמלך יברך גם שהחיינו על קריא' זו מצוה יקרה הבאה אחת נשבע שנים לא תיגרע מקריאת מגילה עיין רמב"ם ה' מגילה פ"א ה"ג ואין לומר שפטר מצוה זו בזמן שבירך בקידוש על החג דזו מצוה בפ"ע והרי אף שבירך שהחיינו בקידוש צריך לחזור ולברך גם על הלולב - גם אין לומר משום דאותן פרשיות הם בס' דברים וקראום בקיץ וכעין או"ח סימן קל"ב דאם דילג פסוק בפרשיות מועדות א"צ לחזור ולקרות משום דכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן ז"א דגם שם מביא מג"א שתיקן יששכר חולק' וגם עכ"פ על מצוה יקרה וחשובה כזו שהמלך קרא מספ"ת שבעזרה בהקהל כלל ישראל ואף גדולי ישראל הוצרכו לבא באין נמנע ועדיפא מקראת ספ"ת דנאמר לגבה בברכות ח' ע"א אנן בדידן ואינהו בדידהו וגם תקעו בחצוצרות עבורה עיין כ"ז ברמב"ם שם - וחשבתי ליישב עפ"י דברי הר"ן סוף סיכה שעל מצוה שהיא רק בלילה אין מברכין שהחיינו והרי גם קריאה זו היתה בלילה עיין תפארת ישראל סוטה פ"ז אית מ"ח כ' במוצאי יו"ט הראשון היינו ליל שני דסוכות, אלא דעיקר דברי ר"ן צל"ע דהרי הדלקת נר חניכה הוא רק בלילה ואין השלמה ביום דשרגא בטיהרא מאי מהני ואעפי"כ מברכים שהחיינו על ההדלקה - וא"ל דגבי חנוכה אמירת שהחיינו על היום הרי לא הוזכר בפוסקים רק אם שכח בליל א' יוכל לברך בהדלקה בליל ב' כו' שוב מצאתי בס' חמדת ארי' פרק ט"ו אות ג' כותב בפירוש שאם אין מדליק בחנוכה ואינו רואה שלא יברך שהחיינו על היום ע"ש וכ"ז צ"ע - ועיין ג"כ בא"ר סימן תכ"ו חקר אמאי אין מברכין שהחיינו על קידוש לבנה עיי"ש תירוצו - והרי אין רשאים לקדש הלבנה רק בלילה ולדברי הר"ן אין מקום לשהחיינו על מצוה כזו ש"מ דא"ר אינו סובר לשיטת הר"ן ודו"ק -

ונא יחונני גאון עזינו בתשובתו הרמתה והנני בברך כריעה מול פני המנורה הטהורה.

ה"ק יצחק ווייס.

תשובת הגאון על זאת היא נדפסה בתשובת מהרש"ם מה"ק סימן רי"ג.

סימן ו

נשאלתי ע"ד אנשים נוחי נפש אשר הניחו מעזבונם מעות לקרן קיימת לביהכ"נ או לח"ק למען יזכירו נשמותיהם בכל ג' רגלים וביום הק' הכפורים אם יזכירו אותם ג"כ בג' רגלים דשנה ראשונה דהיינו בתוך י"ב חדש באשר נהיגי עלמא שלא להזכיר קרוביהם הנפטרים בתוך י"ב חדש -

תשובה. בספר כרם שלמה או"ח סי' תרס"ח מביא מס' ל"ח טעם על המנהג שבתוך שנה ראשונה למיתת בא ואם יוצאין לחוץ ואין מזכירין משום דהטעם הוא שיזכיר אותן אלקים ואגב כן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם ובתוך שנה ראשונה לא שייך טעם זה כי די להפקיע את עצמם.

(במק"א הנחתי בצ"ע גמרא דתענית ד' ט"ז ע"א למה דנהיגי עלמא שאין הולכין להתפלל שהקרובים ימלינו טוב בעבורם בתוך יב"ח מה"ט שדי שיפקיעו את עצמם דאיתא שם למה יוצאין לביה"ק ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו רחמים מאי בינייהו איכא בינייהו קברי גוים למה לא קאמרה גמרא דאיכא בינייהו להלוך על קברי מתים שהם בתוך י"ב חדש דטעם כדי שיבקשו עלינו רחמים לא שייך גבייהו) -

אמנם בעל כרם שלמה כותב שאין נבין בעיניו טעם זה ומיישב המנהג עפ"י דאיתא בברכות ד' נ"ח ע"ב אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר יב"ח שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד - וא"כ י"ל דמשו"ה תיקנו שילם האבלים דבני יב"ח החוצה שלא יעוררו אבנם בבכי וצעקה ויבלבלו את האחרים וגם להם יגיע הפסד להתאבל ביו"ט עכ"ד - והנה לטעם בעל לש"ח משום די להפקיע את עצמם שייך זאת ג"כ המזכירים נשמות שהניחו ק"ק בעבור זאת דדי להפקיע עצמם - אמנם בעל כרם שלמה דחה טעם זה כאמור וכותב הטעם באשר תוך יב"ח הבנים מתאבלים ויתאבלו ביו"ט (יי"ל עוד נפ"מ דבלשון חכמים ד' צ"ב בח"א ע"א פוסק אם כבר עברו י"א חדשים צריך להזכיר שלא יעשהו לרשע ומטעמים דכר"ש לא יזכירו גם בחדש י"ב באשר אינו משתכח ויעוררו רב אבל ביו"ט) ומאחר דלכר"ש נראה לעיקר טעם זה שיעוררו רב אבל זה שייך דוקא בבנים וקרובים אבל בני החברא שרחוקים הם אל הנפטרים א"כ ל"ש שיעוררו אבל ע"י הזכרת בני החברא בודאי שרשאים ולא עד אלא שמחויבים להזכירם כי למה יגרעו חלקם להתפלל עליהם ומה גם בשנה הראשונ' שצריכים לרחמים ביותר ולגבי הבנים משום תיקון הבנים נהגו שלא להזכירם אבל אצל החברא דאזיל טעם הנ"ל בודאי דיש להחברא להזכירם - ומצאתי כעין סברא זו בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן כ"ה וז"ל וע"ד שהי' פלפול בין בעלי תריסין אי שפיר עבדי שהספידו לחכם בתוך ר' יום לרגל - הנה באמת גמרא ערוכה היא במו"ק ד' ח' ע"א לא יעורר אדם על מתו ואל יספידו קודם לרגל שלשים יום ופליגא בטעמא דמילתא רב ושמואל והפוסקים פסקו לחומרא דאפילו בחנם אסור כמבואר באו"ח סימן תקמ"ז וביו"ד סי' שמ"ז מ"מ נראה לי דבין לרב ובין לשמואל דוקא על מתו דמריר לבי' טובא ויש חשש לרב שיוציא כל ממונו מה שהכין לכבוד הרגל ולשמואל לפי שאין המת משתכח מן הלב ואתי למספר ברגל אבל אם אינו מתו רק שמספידו בשביל כבוד תורתו אינו מתעורר ההספד בלבו כ"כ ולא חיישינן עכ"ד - והנה בס' סוכת שלם להגה"ק ר"א גוטמאכער מגרדיטץ זצ"ל העלה באריכות נועם ובירר להלכ' פסוקה שאפילו הבנים יזכירו בתוך יב"ח ושעיקר חיוב הזכרה הוא בתוך היב"ח ע"ש כלל ו' וק"ו באחרים שבוודאי אין רשאי להם להפסיד להמת ולמנוע הזכרתו באשר לא שייך טעם כר"ש הנ"ל ודו"ק -

ואגב ראיתי להזכיר שבעל תה"ד זצ"ל נהג שביום שלאחר החג לא אכל פת שחרית עד ששילם נדר שנדר בעד הנשמות ועת הזכרתם - ועל היתר הנדר עיין בסוכת שלם הנ"ל בכלל ו' - והש"י יזכנו לראות בימינו בקרוב תחיית המתים וגאולה קרובה ונאמר אמן ה"ק צחק -

ה"ק יצחק ווייס.

סימן ז

ר"ח שבט תרע"ח לפ"ק.

נשאלתי מהרבני המופלג ירא ה' מאוד נעלה כמו"ה שמואל געלטנער ז"ל ע"ד שהניח בזה היום התפילין של ראש עם הבית אשר הוא למשמרת על הקציצה של ראש. אי חיובא רמיא עליו להניח תפילין עוד הפעם.

תשובה. לענ"ד מדהשמיעו האחרונים. עצה לאותן שאין מניחין תפילין בחוה"מ כדאיתא בסימן ל"א שיניחו תפילין שהם בלי פרשיות ושאר אופנים עשו"ת פרשת מרדכי חאו"ח סימן ד' ובשו"ת שמש צדקה ובחתן סופר שער הטוטפות דף פ"ח - ולא השמיעו אחד מהגדולים ז"ל שיניחום בחוה"מ עם הבית על הקציצה - ומדקציצה של ראש אינו רואה את האויר לא יצא - הי' נשמע מזה שאף אם הי' הבית על הקציצה שג"כ יצא -

ובשע"ת סימן כ"ז אית ו' מביא מתשב"ץ סימן ל' דמותר לכסות תפילין של ראש בסידרו - ודאמרינן וראו כל עמי הארץ היינו שהי' בראש במקום שהם נראים יותר וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות ע"ש מש"כ בשע"ת בזה - אבל הגאון מהרש"ם מברעזאן זצ"ל מדחה דברי התשב"ץ מרש"י מקץ על וירא יעקב כי יש שבר ש"מ דשמיעה לא נקראת ראי' ואח"כ מחזיק דברי התשב"ץ ממנחות צ"ח סע"א גבי ראשי הבדים י"ל כיון דבולטין תחת הסודר הוה כנראה בחוץ י"ל גם בתפילין כן ע"ש - אמנם לענ"ד יש לחנק בין פרס סודר עליהם שאינו אדוק ודבוק בהם לא נקרא כיסוי כ"כ כהבית הזה למשמרת אשר נעשה בדיוק כמידת ארבו ורחבו של התפילין ודבוק על הקציצה יותר חשוב כיסוי - [ויש ג"כ לחקור דנימא דכליין בטל לגבייהו כיון דמיוחד להן ולא נחשב כיסוי כלל כדמצינו בסי' ר"מ באו"ח] -

וגם לענ"ד יש להביא ראי' דלא חשיב כסוי מדהשמיעו הפוסקים אם נפלו תפילין בנרתיקן א"צ להתענות ולא השמיעו חידוש יותר דאם הי' מכוסים בבתים שלהם ג"כ א"צ להתענות שהוא חידוש יותר וש"מ דזה לא חשיב כיסוי - ושוב מצאתי באשל אברהם להגה"ק מב' טשאטש זצ"ל חוקר בזה באם הי' הבית עליהם שלא יצטרכו להתענות - עיי"ש בסי' מד. [אמנם יש ג"כ לחקור באשר הטעם הוא שיהי' נראים אם רשאי' לעשות כיסוי מזכוכית על הקציצה של ראש אם נקרא ג"כ וראו כל עמי הארץ באשר נראים דרך הזכוכית - ולגבי קידוש לבנה מתיר בשו"ת דבר שמואל לקדשה ברואה דרך זכוכית ע"ש]

והנה בפוסקי' כתבו שהבית צריך להיות רואה פני האויר - ועי' בחיי אדם שחם טיחה עבה ניתן על הקציצה פסיל - יש לחלק דשם הכיסוי דבוק על הקציצה אבל הכיסוי הזה הרי אינו דביק דהרי יכולים להסירו ושוב ליתנו עליו -

ובאשר יש צדדים לכאן ולכאן אמרתי מהיות טוב יניח עוד הפעם תפילין בברכה ויאמר בהם פרשת ק"ש כבסי' כה סעיף י"ב - כל אימת שמניחן מברך עליהן אף כ"פ ביום וק"ש יאמר בהם מהא דסעיף ד' בסי' הנ"ל.

ואף שר"ח הים ונזכר לאחר שהתפלל מוסף אין שום קפידא בדבר דאחר מוסף רשאי ללבשם כדאיתא בשע"ת סוף סי' כ"ה - דברי ה"ק יצחק ווייס.

סימן ח

בעזה"י פרעשבורג ר"ח ניסן תרס"ג לפ"ק.

שוכט"ס לכבוד אהוב לבבי הבחור החו"ב ירא ושלם כו' מו"ה פלוני נ"י.

מוצא שפתי אשמור לקיים אשר הבטחתיו לברר לו שאסור להתחבר לדורשי בלשון לאימים ועל מה אדני האיסור הטבעו אומר לו בזה הנה על דבר זה הזהירני ה' יתברך במלאכות הנביא יחזקאל סימן ג' אשר בדברי קדשו השמיע לאמר ויאמר אלי בן אדם לך בוא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם כי לא אלי עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי אינם חובים נשמוע אלי וגו' ופי' המלבי"ם שם ואעתיק את לשונו ודברת בדברי אליהם כי בני הגולה הירגלו לדבר בלשון כשדים ובלשון העמים ציוה ה' אל הנביא שידבר דבריו בלה"ק כמו שקיבל מה' ולא תאמר שתצטרך לדבר בלשון כשדים שאין אתה מבין אותה כי לא אל עם וגו' כי הם מבינים לה"ק לא אל וגו' ואל תאמר כי תצטרך לדבר נביאתי בלשון כשדי שיבינום עם הגויים כי לא אל עמים רבים עמקי שפה אתה שלוח ותצטרך ללמוד לשון כשדים בית ישראל לא יאבו לשמוע אליך וזה לא מצד שאין מבינים לשונך לשון יהודית רק מצד כי אינם אובים לשמוע אלי ולכן יאמרו אמתלא שאין מבינים לשון הנביא עכ"ד הרי אם כי דבר זה מפורש מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל למדנו ודברי קבלה כדברי תורה דמיין כבר"ה י"ט ע"א וליכא מילתא דלא רמיז משה באורייתא כתענית ט' ע"א ואין לביא רשאי לחדש דבר כידוע מרז"ל וע"כ שמוטמן ברמז בתורה כדברי הח"ס זיע"א ויבא יעקב שלם שנזהר מלשנות שם לשין מלבוש יאודי כאשר נודע לנו מצוואתו הקדושה -

גם חי ח"י יזכור הא דנאמר בירושלמי שבת פ"א הלכה ד' תני רשב"י בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל לשונן פירש קרבן עדה שלא ירגיל אדם עצמו ובניו לדבר בלשון עכו"ם ובשלום ירושלים כתב ומזה הוכחה נפלאה לדורינו ע"ש - ובתנא דבי אלי' פרק כ"ג נשנה בזה הלשין וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק יעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"ז וכן נשנה דבר זה עוד הפעם שם בסיף פרק ההוא - וראיתי להגה"ק בעל משכיל אל דל שיישב בזה דברי הסמ"ג לאוין ל"ת נ' שפסק לירושלמי הנ"ל שבכלל גזרת ח"י דבר שגזרו על לשונם אף שלא הוזכר בבבלי משום שיש לירושלמי ראי' מהימנא ותניא דמסייע בתנד"א הנ"ל - ועיין בקיצור ש"ע סימן ג' בלחם הפנים שם הביא ג"כ לסמ"ג הלזה ובהגהות מגאון ישראל בעל ישועות ישראל אב"ד דק"ק קוטנא ז"ל שם הערה מקירה לדברי הסמ"ג ג"כ מדברי ירושלמי הנ"ל ושעיקר כפי' הקרבן עדה הנ"ל - ומרן הקדוש הח"ס זיע"א כותב בתשובת חו"מ סי' קצ"ז וזה ל"ק רע ומר בעוה"ר הפרצה הגדולה ההסתפקות בילדי נכרים וקריאת ספרים חיצונים המולידים קלות דעת כו' ואח"כ כותב התקבצו והאספו אל עמק הברכ' לקבל עליכם רב שלא יהי' ח"ו מקוראי בספרים חיצונים ומהלועזים בלע"ז כי אסור לקבל תורה מפיהו וכמעמיד אשרה בהיכל ה' אך יהי' בקרבו קדוש והרמב"ם בסיף ה' קדה"ח כ' וז"ל הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכים להם בידיעת הראי' ובחקירת העדים כדי שיהי' הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריהם בספרים אחרים דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה עכ"ל התנצל הרמב"ם כי יען סוד העיבור שנמסר לסנהדרין נעלם ממנו לגמרי כי הוא א' מג' שבועות שנשבענו שלא לגלות סיד העיבור כמבואר שלהי כתיבות ולקח הרמב"ם מספרי יוונים וכ' בהל' קה"ח והתנצל שעשה זה כדי שלא יבואו עם ה' אלה לשיטט לבקש חכמה בספרי זולתינו כ"א כל עסקיהם יהי' בספרי תורת ה' ע"כ לשון קדשו זלה"ה -

ואביא בזה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' תשוב' ה"ב צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה ע"כ לשונו הזהב הרי דהקפיד הרמב"ם שצריך להיות ירא שמים מנעוריו והקורא בספרים החיצונים הרי הסיר יראת שמים מעצמו כמופסק ביו"ד סי, רמ"ו ובאו"ח סי' ש"ז סעי' ע"ז ז"ל המחבר מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק וכן סיפורי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת אף בחול אסיר משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם ומי שחיברן ומי שהעתיק ואצל מי שהדפיסן מחטיחים את הרבים עיי"ש - ועשו"ת מחנה חיים ח"ב על או"ח סי' א' עש"ה ועיין היטב ב"ח או"ח סי' ר"ץ ובסי' תכ"ט האיך יהי' הדרוש של שבת וקצת מזה במג"א שם -

ובס' שבילי דוד על או"ח סי' נ"ג אות ד' כותב וז"ל והנה בוודאי כמו שכתוב בש"ץ דאם מכוון להשמיע קונו ושמח בקולו ה"ז מגונה כן היא בדרשן העומד לאמר דברי כבושין לעם אם נתן לו השי"ת לשון לימודים ועומד בכובד ראש באימה ובירא' תבא עליו ברכ' אבל אם מכווין להשמיע קול דיבורו ומכ"ש הוא אם מכווין להראות כי בקי בלשונות שונות במה יפה הוא מהש"ץ הזה - ובהלכות ביהכ"נ סי' ק"נ סעי' ב' באמצע כ' ואלו דבריו והדורש לפני העם ראוי שיהא לבו נכנע ונשבר וקול רעדה מפחד השי"ת ולא ישום על לבו להשמיע קולו ולהראות דמות וצחות לשונו כי אפילו המכוון להראות חריצות ובקיאות אין לרצון לפני השי"ת רק הכוונה להוריד נעימות אמריו בלב השומעים להוציאם מעכירת החומר ותרדימת הזמן ומכ"ש העומד שם ומכווין להראות קריצותיו ורמיזותיו כמו באומות אוי לדור שכך עלתה בימיהם עיין לעיל סי' נ"ג סי"א ש"ץ שמכווין להשמיע קילו מגינה כ"ש זה - ובסי' רפ"ה כותב ע"ד הט"ז שם שמי שאינו מבין פרש"י על הסדרה ראוי לקרות פי' אשכנז כמו ס' צאנה וראנה כותב ע"ז וז"ל וע' מש"כ לעיל סי' ס"ב דאין בכלל זה תרגום אשכנזי שמחברין האידנא דאלו נעשו להדמות לעכו"ם ומכוונין ליפות הלשון אשכנז בענין שזה הקורא רק מלהיב עצמו ללשון הלע"ז ודברי התורה אצלו כטפל שומר נפשו ישמור מזה כי מזה פשתה בעו ה"ר בגולה חורבן התורה ופסק אמונת חז"ל בעוה"ר לאט לאט לעוסקים בהם ואם הוא במקום שאין לו חומש להעביר הסדרה רק בחומש כזה טוב לו להמתין עד זמן שימצא לו עד שמחת תורה עכ"ד הגאון האדיר שבילי דוד זלה"ה -

ועיין בס' דרך פיקודך במ"ע לספר ביציאת מצרים כותב באמירת ההגדה במי שאינו מבין יקרא ג"כ הפירוש בלשון אשכנז וכותב ומדי דברי בזה באתי כמזכיר להיות שכעת יש הגדות מתורגמים בלשון אשכנז והיא מכת האפיקורסים והוא מספרי המינים ואסיר בבל יראה ובבל ימצא ע"כ המשכיל יזהר בזה (ועיי"ש בספר הלזה במל"ת י"א שלא ימצא חמץ בפסח דברים ברורים בזה עש"ה) -

והנה מה שחשב להביא ראי' להיתר שסנהדרין ידעו ע' לשון הנה שגה ברואה אין שום ראי' מזה (ומראשית אודיעהו שרמב"ם פ"ז מסנהדרין הלכ' ה' כותב שצריכים רק לידע ברוב הלשונות ובלח"מ שם שהרמב"ם המציא זה מדאמרו רז"ל בסנהדרין ובמנחות שידעו בשבעים לשונות משמע דיודעים במקצת שבעים סגי עש"ה) הנה מי רשאי לדמות עצמו לראשונים כמלאכים אשר סיפרו רז"ל בע"ז יו"ד ע"ב שקטן דאית בהו בתנאים ואמוראים ידע ובכחו הי' להחיות מתים ועש"ך יו"ד סי' רמ"ו סעי' ח' סק"ח עש"ה ועיין בשו"ת מהר"מ שי"ק או"ח סי' ע' שנשאל בזה אם מותר להדרוש לבית ישראל בלשונות הגוים וכתב בזה וא"ד מביא שיטה מקובצת ב"ק פ"ג בשם המאירי וז"ל והחכמים השלמים שכבר מלאו כרסם בבשר ויין ר"ל התירה והתלמוד ויסידות מצותיה אין לך קרוב למלכות יותר מהם ומותר להם ללמוד כדי להשיב עליהם ולחזק הדת במסמרים לא ימוט עכ"ד (הרי דווקא גדולי ישראל) וכותב שם ג' טעמים לאסור ושלרובא דעלמא סכנה וכ"ש לצעירי הצאן בחורי חמד שעדיין אין התורה ויראת שמים נטוע בלבם בחזקה ועדיין אין שכלם שלם להם דוודאי הוא סכנה גדולה והעלה שם לקיים דברי הפס"ד שאסור לדרוש בלשון לע"ז עש"ה -

ועיין בשו"ת בית היוצר או"ח סי' ג"ם שאיסור גמור הוא לשמוע דרוש כזה ודרוש כזה אינו לש"ש רק להתגדל ולהתפאר וחסור לעמוד במקום ביזרא דע"ז אפילו באזנים אטומים ואף אם יתבטל עי"ז מתפלה בצבור עש"ה - ועיין בזה בס' אני' דיונה מאין המילואים פמ"ח אות ב' מש"כ בזה -

ומצאתי עוד בשבילי דוד הנ"ל סי' תצ"ה אחר שהאריך מאד לברר גודל איסור עסק בחכמות חיצונים אם גם שחושבים לייפות בזה התורה בסו"ד כותב וז"ל בזמנינו ת"ל כ"פ התאספו רבנים אודות התגברות החדשים ולולי הי' באיסורי' מוחלטים אצל כל לא הי' הכרח לזה אבל כי יש הולכי שמאל המהפכים חושך לאור לומר כי חכמת חיצונות היא לאור לתורתינו והם אומרים כי זה מצוה להתפאר אנשי ישראל בזה וכמה וכמה מדינות כבר הודחו במחשב' הלז ע"כ הי' התאספות רבנים לקבץ הסכמות מאילו החושבים יישר תהלוכות בנתיבות התירה עש"ה - ועיין עוד אריכות דברים בזה בספר מעשה אבות שנדפס בשנת תרס"א בעיר הקודש ירושלים ת"ו -

ומאחר העלות כל הנתנים למעלה בכתב דבר שפתים אך למותר שאסור לילך לשמוע דרשה כזו ומכש"כ ח"ו להתחבר לחבורה פורצי תקנת גאוני ישראל עיין שו"ת מחנה חיים ח"ב או"ח סי' ה' מביא בע"ק בענין חטא סדום ועמורה כתב שזה גדול שבחטאים אם עשו לנימוס ודת חוקים לא טובים עש"ה - יתן ה' שיעזבו דרך רשע ויחוש לנו ישע כי ארכה לנו השעה ויקום לנו רועה שבעה -

ה"ק יצחק ווייס.

(עיין

במפתחות)

בשולי המכתב

בטעם שאין אנו מדברים לה"ק עכשיו כ' הח"ס ז"ל בהגהותיו לאו"ח סי' פ"ה וז"ל (מג"א סק"ג נ"ל דה"ה במקום גילולים עיין לעיל סי' נ"ה במג"א ס"ק ט"ו) ונ"ל דמשו"ה הנהוגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלה"ק, ונשכח מאתנו לגמרי בעוה"ר משום שגלו לבבל שהית' מלאה גילולים עכ"ד - ועיי' במה שכ' בתשובותיו לאבה"ע ח"ב סימן י"א בטעם ששיבשו אבותינו את הלשון הוא בכדי להנצל מאיסור לדבר בלשון הגוים ע"ש בארוכה ובענין להקפיד לדבר עכשיו בלה"ק אם כי מצוה היא עיין ירושלמי סו"פ לולב הגזול משהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו לשון תורה ועיין בק"ע שם ועיין ספרי עקב ע"פ לדבר בם למען ירבו ימיכם ועיין שו"ת יד אלעזר סימן ל"ב לא זכר דברי ירושלמי וספרי הנ"ל ועיין מרדכי סוכה אות תשס"ג הביא ספרי ההוא ועיין ירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ג' ומג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ד מ"מ עכשיו שאחזו בזה החדשים אסור לן כמו שכ' רש"י ע"פ ולא תקים לך מצבה אעפ"י שהיתה אהובה בימי האבות עכשיו שעשאום חק לע"ז שנאה הקב"ה כ"כ בזה ושוב ראיתי בספרים כזה ודו"ק -

סימן ט

במה ששאל להודיעו מקור להמנהג שיהנו אצל הצדיקים לאכול משיירי מאכלם אם יש ממש למנהג זה.

תשובה. מקיר מקומו טהור בירושלמי דמו"ק פ"ש סוף ה"ג רבי יוחנן בצפרא הוה נחית לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רומשת וקרבן עדה מפורש ר"י הי' מלקט הפירורין שנפלו בסעודה שאכלו אמש בסעודת עיבור החדש ואכלן ועיין במתא דירושלים שם וכ"כ בזה ועיין גם כן בספר דרכי הישר והטוב מה שהביא משל"ה פרשת חיי שרה - וכעת מצאתי בילקוט פ' שופטים רמז תתקט"ו וזה לשונו אישי ה' וזה יהי' משפט הכהנים זש"ה יראו ה' קדושיו משל לעשיר שהי' לו בנים למד לכל אחד ואחד אומנות בחר לאחד שיהי' משמשו ולא למדו אומנות א"ל לכל חבירי נתת אומנות ולי אין אתה מלמד אומנות א"ל דייך שאתה אוכל שיורי שלחני כך אמרו לוים וכהנים למשה לכל השבטים נתת חלק בארץ ולנו לא נתת א"ל דייכם שאתם אוכלים שיורי מי שאמר והי' העולם שנאמר והנותרת מן המנחה יאכלו אהרון ובניו עכ"ל ובברכות ד' נ"ה אמרו שלחן דומה למזבח ושיורי אכילת הצדיק כשיורי המנחות ומשלחו גבוה קזכי באכילת שיריים של הצדיק ודי לנו בעדות דירושלמי הנ"ל מר' יוחנן שלקט פירורין מסעודת קידוש החדש א"כ הרי שלך לפניך דיסוד מנרג זה הוא מהררי קדש ומזה אתה דן לכן מנהגי צדיקים שמקורם טהור בכל מיני טהרה ושם בארה מבאר מים חיים וחיים הם לכל מוצאיהם. ה"ק יצחק ווייס.

סימן י

בעזה"י קאדעלבורג ערב חג השבועות תרס"ח לפ"ק.

להרבני המופלג בתורה וביראה טהורה איש חמודות והנעלה מו"ה יעקב שמואל שלעזינגער נ"י אבן יקרה בעיר פרעשבורג.

אודות אשר שאלני אם גם ת"ח העוסק בתורה מחוייב להנעים זמירות בסעודת הש"ק.

(א) תשובה הן אמת בברכ"י או"ח סימן א' אות ט' ד"ה טוב לומר פ' העקידה ופרשת המן כ' שאין כל השיעורים הללו אמורים לת"ח שיכולים נעסוק בגופו של תורה וכן הוא בלחם חמודות בפ' הרואה אות פ"ד ועיין ג"כ בסידור יעב"ץ גבי מזמורים שאומרים לפני תפילת מעריב דמוצאי ש"ק - אמנם כן בשבת יש גם לת"ח למעט בלימודו עיין או"ח סי' ר"צ ונדרים ד' ל"ז אין שונין לראשון ועיין מחה"ש סי' עה"ר ובשו"ת מין כנף חיו"ד סי' מ"ד וסתמא דגמרא מגילה י"ב ע"א שבת שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות ועל ישראל נאמר ועיין כל בו סי' ל"ט ורקח סימן נ"ד ובס' חסידים סי' רע"א ויברך אלקים את יום השביעי בירך את השבת ומצוה שישיר וירנן שבחות שנאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ע"ש - ואיתני עולם אשר רוה"ק שרה עלהם הם יסדו זמירות דשבת כמפ' בישמח משה פרשת וזאת הברכה ועיין לק"ח ח"ג ששררו על שלחן מרן הח"ס ז"ל כל הזמירות המסודרים בסידור לשבת אחת מהנה לא נעדרה ועיי' עוד בהקדמה לחלק י"א שלו לזאת בשבת כל בעלי השיעו"ר יוצאין בשי"ר (אמר המחבר משנה שכיר גם אני נשאלתי בכיו"ב ועיין לעיל סי' ס"ה מה שהשבתי בזה באריכות

) - (ב) ע"ד אם מותר בשבת לתת פעדערווייס לתוך המנעל כדי שיהי' חלק וירוץ הרגל לתוכו - לפע"ד אסיר מצד ד' טעמים א' עובדא דחול ב' לפעמים הפעדערווייס קשה כאבן וצריכים להדקו היטב ויש לגזיר משים שחיקה דהוא תולדה דטוחן ג' לפעמים עי"ז לתקן איזה דבר בהמנעל ד' שיכול להתיז על בגדיו ויבא לנער בגדיו מאבק הלבן שניתז עליו ובסו' ש"ב ס"א בהג"ה אסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו ועפ"י רוב לובשים בשבת בגדים שחורים - ואעפ"י שמג"א בסק"ג כתב דזה נאמר דוקא בבגד חדש אמנם בסידור דה"ח בליקוטי הל' שבת מביא מהג' רר"י ביערות דבש שאין אנו יודעין עד זמן מה נקרא בגד חדש ועיין ג"כ בס' זכרו תורת משה במלאכת מלבן אות ד' ממילא אסור לנער אבק לבן הלזה מן הבגד ע"כ אין להתיר דבר זה לפע"ד

- (ג) ולענין מה שנסתפק הגאון הצדיק ר' דוד לאקענבאך זצ"ל ראב"ד דק"ק פרעשבורג יע"א במו"ש שחל בו יו"ט אם מותר לנשים לשתות כוס של קידוש כיון דגם הבדלה אמרו עליו לפימ"ש מג"א בסי' רצ"ו שנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ומג"א ציין שם שטעם בזה נאמר בשל"ה (והנה השל"ה הוא בסוף מס' שבת שלו וז"ל בשם תולעת יעקב וכבר ידעת מה שארז"ל בסוד העץ שחטא בו אדה"ר גפן הי' ואמרו מלמד שסחטה ענבים ונתנה לו כו' ולפי שנתכוונה להבדיל מאדם ע"י היין אין הנשים טועמות יין של הבדלה עכל"ק) והעלה הגז"ל שלטובה מצטרף - ולפע"ד לפשוט זה דהנה המחבר בסי' הנ"ל סעי' ג' כתב ביו"ט שחל להיות במו"ש שיש בו קידוש שנאמר על הפת י"א שאגב הקידוש מבדילין ג"כ עליו וי"א כו' ורמ"א כותב וסברא ראשונה עיקר הרי דקידוש העיקר והבדלה טפלה לו וא"כ נקרא כוס של קידוש ואף שהברכ"י רצה לדחות דין זה בסי' זה מ"מ בשיירי ברכה פסק גם הוא כן ע"ש וא"כ שפיר נפשט ספק הנ"ל מכאן ודו"ק - והנה בליקוטי חבר בהגהותיו לאו"ח כותב עוד טעם למה לא ישתו מכוס הבדלה כדי שיהי' להם היכר שלא יבדילו לעצמם כדעת רמ"א בסוס"י הנ"ל ואף לטעם זה א"ש ודו"ק -

ואגב אומר חידוש מילת' מה שמצאתי בה' הבדל' להגאון הרי"ץ גאות בספר יצחק ירנן וז"ל אמרו חכמים לעולם יסדר אד שלחנו במו"ש אעפ' שאינו צריך אלא לכזית כדי שתהא סעודתו מתוקנת כל השבוע כולה עכ"ד - ומאפס הפנאי רקצר הכ"ד ידידו

ה"ק יצחק ווייס

בשולי המכתב.

מדי דברי בזה עם ידידי הרב הגאון מי גרשון שטערן שליט"א בעל המחבר ספרי ילקוט הגירשוני העירני דמבואר בספר אהבת יהונתן להגאון רבינו יונתן ז"ל דפלוגתא המובא בתוס' וראשונים ז"ל אם מקדשין על הפת או על היין דוקא תליא בפלוגתא דתנאי באילו שאכל אדם הראשון דלמ"ד גפן הי' מקדשין על היין דוקא לפי דהקידוש בא לתקן חטא אדהה"ר ולע"ד חטה הי' מקדשין גם על הפת כדי לתקן חטא אדה"ר שחטא בחטה - וא"כ קידוש על היין שבא לתקן חטא אדה"ר שפיר יכולין הנשים לשתות לדעת השל"ה ז"ל אפי' כשנזדמנו יחד קידוש והבדלה כי הקידוש בא לתקן חטא אדם הראשון ובאותו דבר שקלקלו נתקנו ולא מזיק כלום שהוא ג"כ כוס של הבדלה ודו"ק.

סוף הספר

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה