משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות יב
והנה מעתה יהי מוכח דר"י ס"ל חייב אדם לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא דהא זה שאמר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל עכ"ח מיירי חוץ לתחום וכמש"כ הריטב"א דהא גם השונמית לא דרתה במקום רבה ולמה הוצרכה לילך בכל שבת וחדש אלא עכ"ח משום דס"ל דזה הי' בתוך התחום ור"י דאמר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל היינו בדר חוץ לתחום וקשה האיך יקבל פניו הא לא אפשר לחזור לביתו באותו יום דביו"ט אסור לילך חוץ לתחום ותירץ הריטב"א שכוונתו על חוה"מ דוחק שמלבד שכתבתי לעיל שא"כ לא יהי' חיוב קבלת פני רבו בעצרת ור"י אמר חייב אדם לקבל ברגל דמשמע בכל רגל. ועוד דרגל אין משמעותו חוה"מ דוקא ומשמעותו גם ביו"ט א"ו ברור דר"י ס"ל דגם באזיל ולא אתי ליומא חייב אדם לקבל פני רבו ברגל והטעם כמו שכתבתי לעיל שבזה אינו צריך עוד לבטל מצות ושמחת א"כ יפה פסק הרמב"ם והי' לו הוכחה ברורה דזה החילוק נאמר בש"ס הוא רק אליבי' דר"א אבל אליבי' דר"י ולהלכתא אין חילוק בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא ומיושב היטב פסקו של הרמב"ם. וכן במס' ר"ה לא הביא הש"ס האי חילוק רק במס' סוכה אמרו זה החילוק ליישב שלא תקשה על ר"א מדין המקובל שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל: