משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות יא
ע"כ נלע"ד דכל אלו הקושיות שזכרנו הי' קשה להרמב"ם ומהם הוכיח דינו דזה החילוק הנאמר בש"ס בין אזיל ואתי ביומא או אזיל ולא אתי ליומא אמרו כן רק אליבי' דר"א אבל אליבי' דר"י יהי' מוכח דלית לי' זה החילוק ובכל אופן חייב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא וכוותי' פסק הרמב"ם דהנה הלשון המובא בש"ס סוכה שא"ר יצחק מנין שחייב' אדם לקבל פני רבו משמעותו שלא חידש ר' יצחק זה הדין רק הי' זה הדין מקובל ומפורסם אצל כל התנאים. ור' יצחק בא רק להשמיענו מאין למדו זה הדין וחידש שהוא נלמד מפסוק דלא חדש ולא שבת וזה שאמר "מנין שחייב" כי אם הוא חידש זה הדין הי' לו לומר חייב אדם לקבל פני רבו כמו שמובא בש"ס ר"ה מעתה מיושב קושיתינו וא"ש קושית הש"ס על ר"א דהא מדאמר ר"י מנין שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל מוכח דזה דבר פשוט לכל התנאים שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל וא"כ קשה אמאי הקפיד ר"א על ר' אילעאי ואמר שמשבח את העצלנין הלא כ"ע ס"ל דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל ומעתה מיושב שינוי לשון הסוגיות דבשלמא בש"ס סוכה שרצו להקשות מדברי ר' יצחק על ר"א הוצרכו לדקדק להביא הלשון "מנין שחייב" כי לולא זה לא הי' שום קושיא על ר' אליעזר וכי ר' אליעזר לא יוכל לחלוק על ר' יצחק לכך הביאו הלשון מנין שחייב דמשמע מזה דכ"ע הכי ס"ל. משא"כ בש"ס דר"ה שלא הביאו כלל הא דר"א לא הוצרכו לדקדק בזה דמאי נ"מ אם ר"י חידש גם הדין או שר"י נתן רק הטעם להדין שמקובל בפי כל התנאים וע"ז משני הש"ס דזה הדין המפורסם דחייב אדם לקבל פני ברגל גם ר"א מודה בו רק זה מיירי אם דר בתוך התחום אצל רבו וכמו שפרש"י על אזיל ואתי ביומא ולא כריטב"א שפירשו על חוץ לתחום דאז יכול לקיים מצות ושמחת אתה וביתך בשלימות. אבל באזיל ולא אתי ליומא דהיינו כשהוא דר רוץ לתחום בזה אמר ר"א משבח אני את העצלנין שאין מניחין בתיהן ברגל שלא לבטל מצות ושמחת. וקרא דלא חדש ולא שבת מוקי ר"א שהי' חוץ לתחום ולכך אמר רק לא חדש ולא שבת ולא הזכיר רגל כי ברגל הי' איסור לקבל פני הרב מאחר שאי אפשר לו לקיים מצות ושמחת בשלימות. ולפי"ז מדוקדק יפה דבכל רגל חייב לקבל פני רבו רק בתנאי שיהי' בתוך התחום. ומעתה לא יליף ר"א כלל חיוב קבלת פני רבו ברגל מקרא דלא חדש ולא שבת דכבר כתבנו דאין זה קושיא אם יחלוק ר"א על הא דר"י שנתן טעם לחיוב לקבלת פני רבו ברגל מקרא דלא חדש ולא שבת וס"ל לר"א שהוא מהל"מ כמו שכתב הסדר משנה. או שס"ל שהוא מדרבנן או כמו שאכתוב אני אי"ה להלן שנצמח מדאורייתא. ואדרבה מקרא דלא חדש ולא שבת למד ר"א דינו דמוטב לישב בביתו ברגל מדלא הזכיר רגל רק חדש ושבת. וכ"ז אליבי' דר"א שס"ל דחייב לקבל פני רבו ברגל אבל לא למד זה מקרא דלא חדש ולא שבת. אבל ר"י דלמד הדין דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל מהא דלא חודש ולא שבת וקשה קושית הריטב"א הא בכתוב אין זכר כלל מרגל וצ"ל כתירוץ הריטב"א דאם ממקום קרוב מחוייב לילך בכל שבת מוכח מסברא דגם ממקום רחוק מחוייב עכ"פ לקבל פני רבו בכל רגל: