משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
ששון ויקר · אות ל
בפסוק ותאמר אסתר אם על המלך טוב וגו' יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד אח כל היהודי' אשר במדינת המלך ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב והנה יש להפליא אם דת פרס ומדי הי' שאין המלך רשאי לחזור מדיבורו עאכו"כ שלא יצוה שני דברי' הפכים זה סותר את זה והוא כמעט שגעון ושחוק שפעם יצוה שיהרגו את היהודים ופעם יצוה שהיהודים יהרגו בשונאיהם ועוד יש להפליא צדיק מה פעל בזה שצוה על ישראל להקהל ולעמוד על נפשם כי בשביל זה לא יבצר לשונאי ישראל לעשות את אשר זממו כי הלא גם לפי גזירת המן הי' אפשר ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם אם הם ירבו על שונאיהם ואם השונאי' ירבו עליהם לא פעל כלום באיגרת השנית ואם שלא הרהבו עוז בנפשם לעמוד על היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם א"כ גם בלא מכתבים אלו הי' פחד מרדכי עליהם ועוד יפלא כי על שאלת אסתר להעביר מחשבת המן הי' מן הראוי' להמלך להשיב שיכתבו על היהודים כטוב בעיניהם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ומה זה שהקדים לפני תשובתו הנה בית המן נתתי לאסתר איזה שייכות יש לזה עם שאלת אסתר ועוד יפלא שתתיחס למתנה מה שנתן המלך לאסתר את בית המן וכי לזה הי' צריכה המלכה וכלום חסר לה בבית המלכות וגם למה שמה אסתר את מרדכי על בית המן י"ל בשנקדים להבין הפסוק ויקראו סופרי המלך וגו' ויכתב ככל אשר צוה המן וגו' בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך. ובפסוק שאחריו כתיב ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד וגו'. ויפלא דמקודם הי' צריך לומר מה שכתבו להשמיד להרג ולאבד ואח"כ הי' לו לכתוב נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ועוד יותר יש להפליא דלמה אמר בפסוק ראשון שכתבו "ככל אשר צוה המן" הלא מיד בפסוק שאחריו נאמר מפורש וגלוי מה שכתבו להשמיד להרג ולאבד ולא הי' לו לומר בפסוק ראשון רק ויכתבו בשם המלך אחשורוש ובפסוק שאחריו יפרש מה כתבו, י"ל דגם אחשורוש חשש שיהי' לו לגנאי בעיני כל העולם שמסר אומה שלימה להריגה בלי חטא ופשע ולא יאות לעשות כן למלך על כן התחכם לעשות בערמה ונכתב רק בשם המלך שהוא מסר את אומה ישראלית ביד המן ומכרם לו והוא עשה בהם כטוב בעיניו כמנהג האדון עם העבד וצוה שכל המדינות יעשו בדבר הנוגע לאומה ישראלית כל אשר יצוה המן עליהם כי המה מסורים לו נתונים המה לו לקנין עולם ואח"כ המן מעצמו יגזור עליהם להשמיד ולהרג ולאבד ובזה ינצל המלך מגנאי ובושה כי יתלו הרעה בהמן ויאמרו שהמלך לא חשב שהמן יהרגם בעת שמסרם לו, ולכך נאמר בפסוק ראשון שנכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך כי שם מבואר שצוה לעשות ככל אשר צוה המן וזה הי' תכלית כל המכתב שנכתב בשם המלך שהמדינות יעשו ככל אשר צוה המן כי היהודים נמסרו לרשות המן ואח"כ כתב המן מדעת עצמו בלי כתב המלך להשמיד להרג ולאבד והי' מחויבים לשמוע בקולו מחמת כתב הראשון שבא להם מאת המלך ולכן כשאמרה לו אסתר כי נמכרנו להשמיד ולהרג אמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, והקשו המפרשים הלא הוא בעצמו הסכים עמו כי גזרתו נכתב בשם המלך אבל לפי דברינו יובן שהי' יכול לומר שהוא לא דמה שיעשה המן כן והוא רק מכרם להמן שיתנהג בהם כאדון עם עבדו ולזה בחכמה גדולה אמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי מאחר שידעה שזה נעשה מרצון המלך ולכן כשנתגלה אח"כ להמלך שאסתר היא בת ישראל התחכם להציל את היהודים וחשב כי להחזיר מכתב המן אי אפשר שי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב אמנם הרי הוא לא צוה רק שכל מה שיצוה המן על בית ישראל יעשו כי מכרם להמן ולכך כשהרג את המן נתן לאסתר את בית המן להראות שאסתר ירשה את בית המן וכל נכסיו וא"כ ירשה גם כל בית ישראל שהי' קנוים להמן מאת המלך, ומצאתי בס' תפוחי זהב להגאון מו"ה צבי זצ"ל העללער פירש כן ולכן כאשר בקשה אסתר להשיב את רעת המן בן המדתא האגגי השיב לה הלא בית המן נתתי לאסתר שהיא ירשה כל נכסי המן והיא שמה את מרדכי על בית המן וא"כ כל ישראל הם כעת ברשות מרדכי ואסתר כי הם זכו בכל זכות שהי' להמן בבית ישראל וא"כ כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי הלא ממכתבי הראשון יש לכם זה הכח מאחר ששם כתבתי שצריכים לעשות עם ישראל ככל אשר צוה המן ואתם ירשתם לעיני כל את המן וא"כ ממילא מחויבים עתה לעשות עם ישראל ככל אשר יצוה מרדכי ואסתר עליהם ע"כ כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כמו שאמרתי אז להמן והעם לעשות בו כטוב בעיניך אבל לחזור מדיבורי אי אפשר כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ומעתה מובן שמאחר שידעו האומות שמיום ההוא נעשו כל ישראל קנינם של מרדכי ואסתר לכך יראו לנפשותם לנגוע בהם כי זה יחשב כאלו פשעו במרדכי ואסתר וכבר נפל פחד מרדכי עליהם ולכך הוצרכו איגרות שניות שידעו שכל היהודים מתורים מעתה ביד מרדכי ואסתר לעשות בהם כטוב בעיניהם. שוב נדפס ס' עסיס רמונים מהגה"ק בעל ישמח משה בשם צפנת פענח למהרי"ט פירש כן:
לא) ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר בשלשה עשר יום בו ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינת המלך אחשורוש לשלוח יד במבקשי רעתם, וצ"ב מה זה סיפר הכתוב שנהפוך הוא הלא זה גלוי וידוע לכל איש שנהפך. ועוד יותר יש להתבונן דתחלה הי' ראוי' לכתוב שנקהלו היהודים והרגו בשונאיהם ואח"כ הי' לו לכתוב שנהפוך הוא והיהודים שלטו בשונאיהם י"ל בשנקדים להבין תשובת אחשורוש על בקשת אסתר להשיב ספרי המן ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב דלכאורה יפלא דהלא יהי' עוד יותר ללעג בעיני הבריות אם פעם יכתוב לשונאי ישראל שיהרגו היהודים ופעם יכתוב ליהודים שיהרגו שונאי נפשם אמנם יובן מאחר דכתיב ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים א"כ למי הרגו הלא איש לא קם נגדם אמנם מבואר בתרגום שני שמעת בא פקודת המן שיהי' עתידים ליום י"ג אדר להרוג היהודים הציקו אויבי ישראל אותם בכל שעה דעו כי לימים כך וכך אנו הורגים אתכם ואת כל אשר לכם ובדברים כאלו הכאיבו את לבב ישראל. ואותן אנשים שהראו שנאתם לישראל הרגו היהודים ביום י"ג אדר עיי"ש. וידוע שיותר מזיק לאדם שונא שנוטר השנאה בלבו משונא גלוי כי משונא גלוי אפשר להשמר ולהזהר אבל משונא נסתר אי אפשר להשמר מפניו. והנה בכל דור ודור יש בין האומות שונאים לישראל אמנם הרבה מהם מסתירים שנאתם שנא ידעו הישראלים להזהר מהם או שיראים מהיהודים או שמקוים לקבל תועלת מהם. אבל עתה שידעו כי לימים מועטים יהי' רשות להם להרוג אותם ולשלול ממונם א"כ לא הי' להם עוד טעם לכסות שנאתם וכל אחד משונאי ישראל הראה אז השנאה הכבושה בלבו. לפי"ז יובן תשובת אחשורוש ואין שום סתירה בין שתי האיגרות שנתן כי יש לפרש להעמים שעיקר כוונתו של מלך הי' להטיב עם היהודים ושיהרגו שונאיהם אמנם בזה לא הועיל כלום אם יצוה ויתן להם רשות להרוג שונאיהם שהשונא המפורסם אינו מזיק כ"כ ועיקר הוא השונא שבקרבו ישים ארבו ואם ישמעו שהמלך נתן רשות לישראל שיהרגו שונאיהם ודאי יעלימו ויסתירו שנאתם את ישראל וא"כ לא פעל מאומה בגזירתו לזאת התחכם לתת מקודם דת שיהי' רשות לכל אדם להרוג היהודים ולבוז את ממונם ועי"ז יתגלו כל שונאי ישראל ואז יתן רשות ליהודים להרוג אותם ובזה יהי' ישועה גמורה לישראל שיהי' ביכלתם לאבד "מבקשי רעתם" גם אותן שהסתירו שנאתם רק בקשו רעתם בלב. וז"כ הפסוק כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ועתה יפרשו כי כוונת המלך באיגרת הראשון הי' ג"כ לטובת היהודים שיתגלו שונאיהם וזו כתבו כטוב בעיניכם שיהי' איגרת ראשון ג"כ לטובה וז"כ הפסוק יום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא פירוש זה אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם זה עצמו נהפך להם לטובה כי עי"ז אשר ישלטו המה בשונאיהם כי לולא זה לא הי' יודעים מי ומי שונא שלהם ולא הי' בכח לאבדם ורק ע"י ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם עי"ז עלה בידם אשר ישלטו המה בשונאיהם. ומצאתי בקול יעקב שפירש כעין זה הפסוק ונהפוך הוא והביא שכן מצינו במלכים ב' סי' י' ביהוא בן נמשי ברצותו להכרית את כל עובדי הבעל הכריז ואמר אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה וגו', ויהוא עשה בעקבה למען האביד את עובדי הבעל וכל זה עשה בערמה למען יתודע מי ומי הם העובדים את הבעל והרג כלם עד אחד מהם לא נעדר וזו שאמר. ונהפוך הוא כלומר כוונת האיגרות הראשונות היתה להיפוך ממה שהבינו תחלה כי הכוונה האמיתית היתה למען ישלטו היהודים המה בשונאיהם עכת"ד:
לב) בדברינו מיושב מה שיש להפליא שהכתוב כפל ושילש להודיענו כי בבזה לא שלחו את ידם והוא נכון וישר כי אין לישראל חפץ בממון עכו"ם וישראל אינן להוטין אחר ממון אבל א"כ יפלא למה מרדכי ראש הסנהדרין צוה עליהם ושללם לבוז. אמנם לדברינו יובן שהמן חשש אולי לא ימצאו כ"כ שונאי ישראל שיאבדו כל ישראל ביום אחד והוא בחפץ נפשו רצה לכלותם לזה התחכם להתיר ממונם למי שיהרוג אותם ועי"ז גם מי שלא הי' הורג ישראל כיון שידע שבהרוג איש יהודי ירש כל נכסיו לתאות הממון ימצאו הרבה שיהרגו יהודים. וא"כ מאחר שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. ורק יעץ את מרדכי שיכתוב דת שני לטובת היהודים ועי"ז יפרשו שגם הדת הראשון נכתב לטובת היהודים כדי שתתגלה מי הוא שונא ישראל. וא"כ אם ימעט מרדכי בדת השני ממה שכתב בדת הראשון ולא יתיר להם לבוז ממונם אז לא יפרשו כוונת הדת הראשון לטובת היהודים כי אדרבה יראו שבדת הראשון התיר להעמים גם לבוז ממונם כדי שיהי' תאוים ומרוצים להרוג אותם ולישראל בדת השני לא התיר רק לעמוד על נפשם ולהרוג הצרים אותם ולא לירש ממונם ולזה מוכרח הי' מרדכי לכתוב גם ושללם לבוז. אמנם כדי שלא יטעו ישראל באמת לעשות כן לזה התחכם מרדכי לרמוז להם שיבינו מעצמם שלא יבוזו ממונם והוא בשנדקדק על שינוי הלשון בין איגרת המן לאיגרת מרדכי שבאגרת המן כתיב להשמיד ולהרג וגו' ביום שלשה עשר לחודש אדר ואח"כ כתיב ושללם לבוז ובאיגרת מרדכי כתיב להיפך לאבד את כל הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז ואח"כ כתיב ביום שלשה עשר לחודש אדר. שבזה רמז להם מרדכי שלא ישלחו ידם בבזה לכך הסמיך ושללם לבוז אצל טף ונשים להורות שרק מטף ונשים ישללו וידוע שאין נכסים לטף ונשים כי כל מה שקנו שייך להאב ולהבעל וידעו זה שלא לחנם שינה מרדכי איגרת השני מאיגרת הראשון להסמיך ושללם לבוז לטף ונשים ובודאי כוונתו לרמוז להם שלא יתנו עיניהם בממון. ועוד י"ל דאם ינתן רשות לאדם אחד שביום פלוני יכול להרוג שונאיו ולבוז ממונם אבל לא לפני זה ולא לאחר זה היתכן שיתן עיניו בממון לאבד זמן היקר כי אם לא יהרוג היום את שונאיו חלף לו ההיתר ובודאי לא ינוח כרגע להרוג שונאי נפשו ולמאס בכספם וזהבם ולזה התחכם המן הרשע וכתב להשמיד ולהרוג ביום שלשה עשר ואח"כ כתב ושללם לבוז שידעו שהבז יכולים לשלול גם ביום המחרת כדי שלא יאבדו רגע מלהרוג ישראל ביום זה אבל מרדכי הצדיק כיון שרצה שלא יתנו עיניהם בממון לכך הקדים ושללם לבוז ואח"כ אמר ביום י"ג אדר שרק ביום י"ג אדר יש להם רשות לבוז שללם וממילא ידע בטח שלא יאבדו רגע בביזה רק יהרגו בשונאיהם וכן הי' באמת:
לג) בפסוק ורבים מעם הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם אסתר ח' ודקדק האלשיך הקדוש דהול"ל כי פחדו מהיהודים י"ל עפ"י שביארתי בחלק שערי ציון אות צ"ו ובחלק עשרת הימים אות ס' דסגולת יראת שמים הוא מלבד השכר הניתן עלי' כמו על כל המצות עוד נתוסף בה כי השי"ת משמר באוצר סגולה זו היראה שירא האדם מפניו ואם יבא שעה שיצטרך זה האיש שיפחדו שאר ברואים ממנו יתן השי"ת זו המורא עצמו שהי' ירא זה האיש מלפני השי"ת על אלו הבריות שיראו מפני זה האיש. וידוע שישראל באותו דור צמו וחזרו בתשובה בכל לבבם ופחדו מהדר גאון השי"ת ע"כ עשה השי"ת כי נפל פחד היהודים מלפני ה' על אויביהם וז"ש כי נפל פחד היהודים פי' זה הפחד שפחדו היהודים מלפני ה' נפל עליהם על שונאי ישראל: לד) בפסוק כי מרדכי היהודי רצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. י"ל דאיתא במדרש שאין ראוי לאדם שיתפלל אל השי"ת שיעקור רשע מן העולם כי יכול להיות שיצא ממנו בן שיהי' צדיק והביא ראי' מתרח שאלו הי' נעקר מן העולם לא הי' אברהם וכל זרעו באים לעולם והנה מרדכי היהודי שהי' מראשי הסנהדרין והי' צדיק מפורסם בעל רוה"ק בודאי התנהגותו וכל דרכיו מצאו חן בעיני יראי ה' אבל מקצת אנשים שעזבו דרך הישר לא הי' נוח להם דרכי מרדכי ואמרו כי על חסידותו בשביל שלא רצה להשתחות להמן הביא על כל ישראל גזירת שמד וסיפר לנו הכתוב כי אעפ"י שמרדכי היהודי הי' רצוי רק לרוב אחיו אבל מקצת מאחיו שסרו מאחרי ה' לא הי' מרדכי רצוי בעיניהם אעפי"כ דורש טוב לעמו פירוש ביקש תמיד מהשי"ת שייטב עם עמו בלי הבדל וגם על הרשעים ביקש טובה ואם תתמה למה זה התפלל גם על טובת הרשעים לזה אמר ודובר שלום לכל זרעו שאם גם הוא אינו ראוי מ"מ התפלל עליו אולי יהי' לו זרע כשר ויכין רשע וצדיק ילבש:
לה) במס' מגלה י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל באותו הדור כלי' אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרוגו ושאר כל העם יחיו אמר להם מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ויל"ד אם התלמידי' ידעו טעם למה שאלו את רבם. ועוד למה אמר להם רשב"י אמרו אתם הלא אם הי' יודעין טעמו של דבר לא הי' שואלין אותו. י"ל דהתלמידים אעפ"י שידעו שחטאו שנהנו מסעודתו של אותו רשע אעפי"כ הי' קשה להם למה נתחייבו כלי' הלא אמרו חז"ל סוטה כ"ב שאם עוסק בתורה התורה מגינא ומצלא אם כן הי' ראוי' שיגן עליהם זכות התורה אמנם באמת מבואר במס' מגלה י' עה"פ בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהי' בישראל שלא למדו תורה הרי שלא עסקו בתורה וא"כ לא הי' להם דבר מה להגין עליהם לכך נתחייבו כלי' בשביל שנהנו מסעודת אותו רשע וא"כ הי' להם טעם נכון למה נתחייבו אבל לשיטת רשב"י רבם נסתר זה הטעם דרשב"י לשיטתו ס"ל במס' מנחות צ"ט דאם אדם קורא ק"ש שחרית וערבית כבר קיים והגית בו יומם ולילה וא"כ לרשב"י לשיטתו נסתר זה הטעם דאפי' חטאו במה שנהנו מסעודתו של אותו רשע הי' לו להגין עליהם זכות עסק התורה ולכך שאלו תלמידי' את רשב"י לשיטתך למה נתחייבו כלי' ע"ז השיב להם אמרו אתם איזה טעם הי' לכם בדבר אם תתפסו בשיטתי ואמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וע"ז השיב להם א"כ שבשושן יהרוגו והוא חידש להם מפני שעבדו ע"ז וממילא ל"ק דיעמוד להם זכות עסק התורה דהעובד ע"ז אם לומד הוא לו כסם המות וכמו שאסור לעכו"ם ללמוד תורה:
לו) מדרש פליאה הובא בספרים אלו עבר משה את הירדן שפיר שמח המן אבל עכשו ויתלו את המן על העץ, י"ל עפ"י שכתבתי בחלק סוכת שלום אות נ"א דהוצרך משם להשאר במדבר מטעם זה נהנה וזה לא חסר כופין אותו על מדת סדום והנה המן הרשע לאחר שכלה מלשינותיו אמר ולמלך אין שוה להניחם ופרש"י מה בצע ועדיין קשה הלא גם אם אין בצע להמלך במה שמניחם הלא כל שאין לו חסרון בדבר הו"ל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום וז"כ המדרש אלו עבר משה את הירדן וא"כ לא הי' הדין שזה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום שפיר הי' שמח שלא הי' כופין אותו ג"כ מן השמים על מדת סדום אבל עכשו שלא עבר ויתלו את המן על העץ:
לז) אמרו חכז"ל מגילה ז' ב' חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע מה בין ארור המן לברוך מרדכי וזה תמוהא שיהי' מצוה לשתות יין כ"כ עד שיאבד שכלו ויחלש שלא ידע להבחין בין ברוך מרדכי לארור המן. י"ל עפ"י שפירש הבינה לעתים מה שצוה המלאך על שמשון יין ושכר אל תשת והוא כי מאחר שרצה הקב"ה לעורר את ישראל ולהראות להם נפלאות ע"י שיתן לשמשון כח גדול יותר מדרך הטבע למען ידעו הכל כי לא בכח יגבר איש ולא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה רק רוצה ה' את יראיו ולהם מוסיף כח כפי הנצרך להם כדכתיב וקוי ה' יחליפו כח ישעי' מ' וטבע היין להוסיף כח באדם וכדכתיב הוי גיבורים לשתות יין. ולכך אם ישתה שמשון יין יתלו גבורתו בדרך הטבע ומזה הטעם אמר לו המלאך יין ושכר אל תשת שידעו הכל כי מאת ה' ניתן לו זה הכח עכ"ד. והנה בנס פורים ראינו כי לא בכח יגבר איש כי היהודים קמו נגד אויבים והכו בהם מכת מות ולא קמו נגדם כי נפל פחד היהודים עליהם הרי כי לשוא תשועת אדם ולא ביין ימצא הגבורה רק בה' ולזה שותים יין עד שיחלש ויאבד שכלו להורות שאין הגבורה תלוי' ביין רק אדרבה מחליש את האדם ורק בה' נתחזק ולו הגבורה והעוז:
לח) או יאמר וגם לפרש הזמר שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך ארור המן אשר בקש לאבדי ברוך מרדכי היהודי ארורה זרש אשת מפחידי ברוכה אסתר בעדי וגם חרבונה זכור לטוב. י"ל דלכאו' אפשר לחשוב שכל מה שעשה הקב"ה בנס פורים לא הי' מאהבת ישראל רק משנאת המן כמאמר הכתוב לא בצדקתך וגו' כי אם ברשעת הגוים האלה. ועשה זאת למען שמו שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדור דור. אמנם זה אינו דאם כן הי' די במפלת המן לאיזה תכלית העלה עוד את מרדכי להיות שני למלך ואסתר להיות מלכה א"ו כל מה שעשה הוא רק לטובת ישראל. וז"כ הפסוק במלאכי א' אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי ישראל שואלי' מי יודע אם אתה מעניש את עשו בשביל אהבתינו או בשביל שנאתך את עשו וע"ז משיב הקב"ה בשלמא אם הייתי רק מראה שנאתי לעשו במה שאני מענישו הי' לך מקום להסתפק אבל מאחר שאני מראה לכם אהבתי במה שאני מגדל ומרומם אתכם א"כ זה ראי' לכם שכל מה שאני עושה לעשו הוא מאהבתי אתכם. וידוע שאם הישועה באה לישראל למען זכות אבות אז אי אפשר לשמוח כמו אם הישועה באה בזכותינו ובזה פירשו המפרשי' ואני בחסדך בטחתי "יגל לבי" בישועתך. אם הישועה באה רק בחסד אז יגל רק לבי אבל אין אני יכול לשורר בפה אשירה לה' פירוש בפה מלא כי גמל עלי אם הישועה בזכותי. והנה כדי להראות שכל מה שעשה ה' להמן הי' רק בשבילנו לזה צוו לנו חכז"ל מצות שתיית יין שנכנס יין יצא סוד סנהדרין ל"ח כדי שהשמחה שבלב יצא לחוץ לשורר בפה כי זו למופת שלא למען שמו הפיל המן רק בשבילינו. וכעין זה פירש בס' הישר והטוב הגאון הקדוש מו"ה צבי זצוק"ל מליסקא שושנת יעקב צהלה ושמחה בפה מלא בראותם יחד תכלת מרדכי פירוש הדין שעשה מרדכי בהמן כי תכלת דומה לים וים לרקיע ושם דנין דיני נפשות וידוע דהניצול בזכות אחרים אין יכול לראות במפלת שונאו וכיון שראו בעיניהם תכלת מרדכי ידעו שבזכות' הושיעם ה' לכך שררו בפה עכ"ד. ומזה ידעו שתשועתם היית לנצח כי אם הי' זה רק בזכות אבות אמרו חכז"ל במס' שבת ל"ה תמה זכות אבות וע"י מה זכו לזה, ע"ז אמר ע"י מדת בטחון שכל קויך לא יבושו עיי"ש. ומעתה מובן שזו הכוונה ארור המן לא למען שמו ית' רק אשר ביקש לאבדי לפי שרצה להרע את ישראל וראי' לזה ברוך מרדכי היהודי כי אם הי' זה בשביל מלחמה לה' בעמלק לא הוצרך עדיין לגדל ולנשא את מרדכי וכן ארורה זרש רק בשביל שהיא אשת מפחידי שהפחיד את ישראל וראי' לזה ברוכה אסתר בעדי שנעשית מלכה וזו רק מאהבת ישראל:
לט) או יאמר בהקדים לבאר לענין מאי מדמה יעקב לשושנה ועוד יש לדקדק דצהלה ושמחה הוא כפל לשון. וגם תיבת יחד הוא כמיותר י"ל עפ"י שביארתי בחלק שערי ציון אות קי"א דגם אם יארע לאדם איזה דבר שהי' ראוי' לשמוח בו אי אפשר לו לשמוח בשלימות כל זמן שרואה שהרבה מאחיו בני ישראל הם שרוין בצער רק אז יהי' השמחה שלימה אם כל ישראל יקחו חבל בהשמחה כי כל ישראל הם נאחזים ואגודים יחד ובזה הם דומים לשושנה כי אם מצד אחד יבולו העלין גם אם בצד השני נשארו העלין בשלימותן כבר נאבד חשיבותה ויפי' בהיות חלק אחד מהשושנה קרח בלי עלין כן ממש איש הישראלי גם אם יהי' מוצלח לא ישמח בכל לב אם לא ישמחו גם אחיו בני ישראל. וכן הי' הענין בנס פורים שאז שמחו בכל לב כי כל אחד שמח על שחבירו ראה בגדולת מרדכי ובמפלת המן וז"ש שושנת יעקב שהיא נדמה לשושנה שרק אז היא ביופי' אם כל עלי' שלמי' ולכן צהלה בלב וגם שמחה בפה בראותם "יחד" תכלת מרדכי פירוש לפי שכל ישראל לקחו חבל בהשמחה וכולם ראו בתכלת מרדכי לזה שמחו שמחה שלימה ועיין בחלק סוכת שלם אות ק"ח: