משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
ששון ויקר · אות כ
או יאמר דהם נתנו חצאי שקלים ותיבת "שקלים" בגמטריא ת"פ ומחצית מזה שהוא חצאי שקלים היא ר"מ "ועמלק" בגמטרי' ר"מ ולכן מסוגלת מצוה זו של מחצית השקל להכרית זרעו על עמלק כי מכוונת קדושת מצוה זו להכניע כח הטומאה שבעמלק ואת זה לעומת זה עשה אלקי' ולכך אמרו גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לכך הזהיר אותן על השקלים כי בסגולת מצוה זו יכריתו כוחו של עמלק, בזה יובן מאמרם ז"ל ילקוט הושע ד' סי' תק"פ עה"פ חבור עצבים אפרים, כל זמן שישראל הם באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכול לשלוט עליהם דהנה מובא בספה"ק שבכל האומות כל היועצים רע על ישראל הם באים מזרע עמלק כי הוא עיקר המשטין נגד ישראל ולפי"ז כשישראל הם באגודה אחת אז נקרא מה שנתנו חצאי שקלים שאז נקרא חצאי שקלים שהוא בגימטרי' ר"מ להכניע כוחו של עמלק אבל אם כל אחד נפרד לבדו אז נקרא רק מחצית השקל ואין מכוון להרוס כוחו של עמלק ולכך אמרו כל זמן שהם באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכול לשלוט עליהם כי ע"י מצות מחצית השקל יוכנע אז כח זרע עמלק שממנו באים כל שונאי ישראל:
כא) או יאמר בהקדם שיש לתמוהא האיך ערב המן לאמור למלך שישחד אותו בעשרת אלפים ככר כסף שאם אומה ההיא לנזק בני המדינה ומסוכנים להמלך גם בלי שוחד ממון יעתר לו לאבדם ואם אין בכפם עול האיך ישאל ממנו לאבד אומה שלימה על לא חמס בכפם עבור בצע כסף. עוד יש לתמוהא שאמר לו אחשורוש הכסף נתון לך האיך שייך הלשון על כסף שאין לו עדיין שהוא נתון לך הול"ל הכסף אל תתן לי. עוד יש להפליא על מרדכי שצוה להגיד לאסתר את פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך דאיזה תכלית הי' בהודעה זו מאחר שהמלך לא קיבל ממנו הכסף. עוד תמהו המפרשים דאיך אמר אחשורש לאסתר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן והלא הוא עצמו הסכים עם המן לאבדם וכמאמר חכז"ל מגילה י"א משל לבעל התל והחריץ. ועוד צ"ב לאיזה תכלית אמרה אסתר לאחשורש ואלו לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי, י"ל דבאמת לא אמר להמלך להשמיד ולהרוג האומה רק לאבדם והיתה הכוונה שיטול מהם ממונם וע"י שיהי' עניים חשובים כמתים לא יהי' עוד בכחה להרע אל המלך והמדינה וכמו שאמרו חכז"ל על הפסוק לך שוב מצרימה כי מתו האנשים המבקשים את נפשך ואמרו חכז"ל נדרים ז' ב' שנעשו עניים ואין בידם עוד להרע לו לזה אמר שהממון שיקח מהיהודים יהי' לאוצר בית המלך עשרת אלפים ככר כסף כמו שעד היום צווחין תמיד שונאי ישראל על הכסף שיש לישראל וע"ז השיב לו אחשורש שאם הוא רואה שעושר ישראל יגיע לנזק המלך יכול ליטול מהם ממונם ואין לתנו לגנזי המלך רק הכסף הנקח מהיהודים נתון לך אבל המן ברשעתו עוד הרע יותר וצוה להשמיד ולהרוג אותם ולזה צוה מרדכי עלי' מהכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך שמזה ראי' שהי' רק הכוונה לאבד את ממונם ולעשותן עניים על כן תגלה להמלך רעת המן שהוסיף מדעתו להרע להם. ולזה אמרה אסתר אלו לעבדי' ושפחות נמכרנו כציווי המלך החרשתי כי אין הצר שלוקחים מהם ממונם שוה בנזק המלך אם המלך יודע שיגיע לו נזק מעשרם וע"ז השיב המלך מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן כי לזה לא הסכמתי מעולם בזה יובן למה כפועל השקלי' עד שהי' ממשכנין למי שלא נתן מיד הלא אין חפץ לה' רק רצון הלב ואם צריכין לכופו מה יש לו להקב"ה מזה אמנם האמת שהוא חסד גדול כי בכל דור עומדים צוררי ישראל על ישראל לגזול אותם כי ממון של ישראל כקוץ בעיניהם ועל ידי השקלי' שישראל נותנים לצדקה הם נצולים מהם וכדאיתא במס' ב"ב י' דרש ר"י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובי' לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית כי הא דבני אחתי' דר"י בן זכאי חזי להו בחילמא דבעו למחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי כי מטי מעלי יומא דכיפורא שדר דבי קיסר נקטינהו אמר להו ר"י בן זכאי לא תדחלון שיבסור דנרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרו לי' מנא ידעת א"ל חלמא חזאי לכו א"ל ואמאי לא אמרת לן דניתבינהו אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה הרי שאם נותנין לצדקה נצולין שלא יאכלו שונאי ישראל ממונם. והנה ידוע שלכן מכריזין באחד באדר על השקלים כדי שאם לא ישלמו עד כ"ה לחודש ימשכנו אותם וז"כ הגמרא גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל שירצה לשלול מהם ממונם לכך הקדים שקליהן וצוה גם למשכן אותם על השקלי' והיינו דתנן שקלים ג' באחד באדר משמיעין על השקלים כדי למשכן את מי שלא ישלם עד כ"ה באדר כעובדא דר"י בן זכאי שכפה את בני אחותו ליתן לצדקה ועי"ז ניצולו שלא שללו מהם ממונם כן צוה הקב"ה לכוף על חצאי שקלי' כדי להגן על ישראל שלא יגזלו מהם ממונם:
כב) אמרו חכז"ל שקלים ד' שכל אחד הי' צריך ליתן קלבון יותר על המחצית השקל וכתב רש"י במס' חולין כ"ה דמשום לא פלוג צריכין ליתן גם שנים שנותנין יחד שקל שלם. י"ל טעם על נתינת הקלבון עפ"י המבואר במדרש שמחצית השקל בא לכפר על עון מכירת יוסף וכשיחלק עשרים כסף על עשרה חלקים מגיע לכל אחד מחצית השקל ומאחר שראובן לא נטל חלק מהעשרים הכסף הגיע לכל אחד מהשבטים מעט יותר מחצי השקל כמו שצריך כל אדם להוסיף קלבון על מחצית השקל:
כג) בתהלים פ' בפסוק לפני אפרים בנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו וצ"ב למה זכר דוקא אלו שלשה ובמדרש שוח"ט איתא ע"ז הפסוק א"ר חלקי' בשם ר' אבוה ולכה מלא כתיב שכל הישועה שלך היא וצ"ב י"ל דהנה נראה שכל דבריו באותו מזמור הם על מפלת עמלק וכמו שדרשו חכז"ל הפסוק יכרסמנה חזיר מיער על עמלק. ודרשו חכז"ל ב"ב קכ"ג עה"פ אם לא יסחבום צעירי הצאן שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל, ודרשו חכז"ל פסחים נ' שאין שמו של הקב"ה שלם עד שיכלה זרעו של עמלק דהיינו שנחסר אות ו"ה מן השם ומשתמשין רק בחצי השם ולפי"ז יובן כוונת הפסוק לפני אפרים בנימין ומנשה עוררה את גבורתך כי הם כל זרע רחל שמיוחדין לעקור את עמלק מן העולם ולזה אמר ולכה לישועתה לנו ואמרו במדרש שלכן כתיב בה"א לבסוף שהישועה היא של הקב"ה כי ולכ"ה אותיות לך ו"ה הם ולכך אמר שהישועה היא לך שיהי' שמו שלם כי"ר ב"ב: כד) בפ' לך בפסוק ויראו מצרי' את האשה כי יפה היא מאוד ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה ויל"ד למה כתיב "האשה" ולא כתיב שרה. י"ל דאיתא בזוה"ק שאסתר לא נבעלה לאחשורש ותחת אסתר הלכה שידה שהיתה דומה בצורתה לאסתר. וא"כ מה שעשתה בת בתה של שרה בלי ספק עשתה גם שרה ושלחה שידה תחתי' בית פרעה ולזה לא כתיב ותקח שרה בית פרעה רק ותקח האשה והא שנענש פרעה עלי' הוא משום דעכ"פ בזיון הוא לה כי העולם יחשבו שהיא בעצמה היתה שם:
כה) בפסוק ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו' ודתיהם שונות מכל עם ויל"ד דתיבת אחד כמיותר דדי אם יאמר ישנו עם מפוזר. ועוד יל"ד מה זה הלשון שהם מפוזרים בכל מדינות מלכותך זה הוא רק רוע מזלם ואין בזה עליהם אשמה. ועוד צ"ב אומרו ואת דתי המלך אינם עושים דאם כוונתו שאין מחזיקין באמונת דת המלך זה כבר נכלל במה שאמר ודתיהם שונות מכל עם. ועוד דאין זה קרוי דת המלך דזה אינו דבר המיוחד להמלך רק לכל העם. וא"כ ודאי כוונתו על חוקי המלך שחיקק כל מלך למדינתו שעל פיהם יתנהגו כל בני המדינה וזה אי אפשר דהא מפורסם שעם הקודש בכל מקום גלותם הם שומרים חוקי המלך יותר מכל עם מאחר שהם מושבעים מפי ה' להיות נאמנים למלך ולארץ אשר יתגוררו בה כדאי' כתובות קי"א וחכז"ל אמרו ב"ק קי"ג דינא דמלכותא דינא וא"כ איך טען המן הרשע דבר כזה שיוכל להגלות מיד שקרו להמלך י"ל כוונת הרשע להוכיח למלך שישראל מחזיקים עצמם לממשלה מיוחדת בתוך המדינה כמו שהי' עודם יושבם בארצם ואין מחזיקין עצמן לעבדי המלך שאינן נאמנים לארץ שדרי' בתוכה והביא ראי' לזה ראה אתה המלך מושל בכל מדינות העולם ולכל מדינה ומדינה יש לה חוקים משונים ולרוב יש שנאה ומריבות בין מדינה למדינה ויושבי המדינה זו טבעם משונה מיושבי מדינה זו וישראל הם מפוזרים בכל המדינות והם מפורדי' במדינות ששונאים זה את זה שנאת מות ואעפי"כ הישראלים שבכל המדינות הם אוהבים זה את זה והם כולם כאיש אחד ומזה תראה שאין אחד מהם נאמן למדינתו והם ממש כממלכה מיוחדת הולכי' ומתפשטים בכל העולם. וז"כ הפסוק ישנו עם שהוא "אחד" אעפ"י שהוא מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך וכל מדינה יש לה ענינים שעל ידיהן אינה בשלום עם המדינה האחרת והיהודי' שבשתי המדינות אעפי"כ הם כאיש אחד ומזה תראה שאינם אנשים נאמנים ושאין לבטוח עליהן. ועוד הוסיף במלשינותו כי חכז"ל גיטין פ"ח דרשו עה"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם שאם יש לישראל דין עם חבירו צריך לילך לב"ד ישראל ואסור לילך בערכאות של עכו"ם ובזה מצא מקום להלשין על ישראל שהם מבזין חוקי המלך וע"כ אין רוצי' לילך בדין לפני ערכאות של עכו"ם וזה שאמר ואת דתי המלך אינם עושים אין מחשבים דתי המלך להתנהג על פיהם ובאמת הוא מלשינות כי ישראל עושים כן לפי שהוא מהבורא ב"ה עליהם ומה איכפת להמלך אם הם מתפשרים כרצונם:
כו) בפסוק כטוב לב המלך ביין איתא במדרש אוה"ע אין להם טובה דכתיב וטוב לא יהי' לרשע איתיבין והא כתיב כטוב לב המלך ביין אמר לו בטוב לב המלך לא נאמר אלא כטוב לב המלך טובה ואינו טובה אבל טובתן של ישראל טובה שלימה שנאמר מלכים א' ח' וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו ודרשו חז"ל מו"ק ט' שמחי' שנהנו מזיו השכינה לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה י"ל הכוונה להראות לכל את יופי תוה"ק כי המתבונן באמת ימצא כי כל עניני שמחות עוה"ז אין בהם ממש וכולם הבל וריק ורק למראה עיני בשר ודם נראה כאלו יש בדבר זה או זה איזה ממש וע"כ שמח בו וראי' ברורה לזה כי אין ממש בכל עניני הנאות עוה"ז כי אם משתוקק כמה שנים להשיג דבר מה ואח"כ ישיגנו לא ששבע עינו מדבר המושג רק משתוקק שוב לדבר אחר ואם ישיג גם זה יעלה בלבו תאוה לדבר אחר וכן לעולם ולא ימצא איש שישמח על כל דבר שהשיג לפני איזה שנים כי במשך שנים אלו עלו בלבו מאה תאות חדשות וע"כ אינו שמח במה שהשיג משא"כ אם זכה אדם לשמח נפשו בדבר מצוה גם לאחר שהשיג השמחה וגם אחר כמה שנים בכל שעה שזוכר שזכה לפני כמה שנים לעשות איזה מצוה הוא שש ועלז שזכה לעבוד את ה' ממש כאלו באותו שעה הי' משיג את המצוה והבינה לעתים פירש בזה הפסוק וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה שזמן רב אחר השמחה ישמחו במה ששמחו אז בעת עשיית המצוה וזו ראי' ברורה שהיתה השמחה על דבר שיש בו ממש וז"כ המדרש אוה"ע אין להם טובה דכתיב וטוב לא יהי' לרשע וע"ז הקשה והא כתיב כטוב לב המלך ביין ומשני כטוב שהם חושבים שהוא טוב אבל באמת אינו טוב ואין ממש בטובה זו שהרי לאחר שנאמר כטוב לב המלך שנראה ששמח בהטובה שהגיעו מיד צוה להביא את ושתי ערומה לפניו והיש שגעון גדול מזה הרי ראינו שאין ממש ביין ובהראות עושרו וכבוד גדולתו כי מיד שהשיג כל זה עלה בלבו להתאות לדבר אחר שטות גדול כזה וזה מורה לנו שכל עניני עוה"ז כולם הבל המה יחד ועד שלא ישיגנו האדם ישתוקק האדם אליו ויחשוב שיש בו ממש ומיד שישיגו וראה שאין בו ממש מתאוה לדבר אחר וחושב שבזה יש ממש עד שמשיג כל ההנאות ואז ידע כי הכל הבל משא"כ בשמחת ביהמ"ק ראינו שגם אחר שהלכו לדרכ' לאהליהם הי' שמחים על שזכו להנות מזיו השכינה והלכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה ולא התאוו לדברים אחרי' כמו באחשורוש שאחר שזכה לשמחה בגדולתו מיד עלה על לבו תאוה רעה לדבר אחר ומזה נראה בחוש הבדל השמחה נפשיית לשמחה בעניני עוה"ז:
כז) בפסוק בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר והנה סתם ולא פירש מי הוא שהפיל פור ורש"י פירש מקרא קצר הוא ובמפרשי' איתא שהקב"ה הפיל הפור שיהי' בחודש אדר וצריך טעם למה בחודש אדר דייקא ועוד הקשו המפרשים למה נקרא פורים ע"ש הצרה על שם הפור ובשאר ימים טובים נקרא תמיד על הישועה י"ל שי"ב החדשים הם מכוונים נגד הי"ב שבטים ולהיות שחודש הראשון הוא ניסן והצעיר שבשבטים הוא בנימין מסתמא חודש אדר נגד שבט בנימין לפי"ז מובן מזה שנפל הפור על חודש אדר נצמחה הישועה ששני הגואלי' מרדכי ואסתר הי' משבט בנימין ולכן על שהגזירה היתה בחודש המיוחד להם עצרו כח לעמוד כנגד הגזירה ולבטלה ולכן הפיל הקב"ה הפור על חודש אדר כדי שיהי' בכח מרדכי ואסתר לבטל הגזירה ומובן למה נקרא פורים ע"ש הפור כי זהו באמת הי' תוקף הנס:
כח) נתקשו למה נקרא פורים בלשון רבים ולא פור דהא על שם הפור נקרא, והי' ראוי להקרא פור, י"ל דמפרשי' הפסוק מיום ליום ומחודש לחודש כי אם הי' המן נותן לתוך הקלפי י"ב חדשי' והוציא אחד מהן מזה לא הי' עוד ראי' על טוב הגורל כי הלא עכ"ח צריך להוציא אחד מהן והוא רק כסומא בארובה אמנם התחכם ועשה שתי גורלות גורל אחד על ימי השנה וגורל אחד על חדשי השנה וכיון שהוציא שתיהן וראה שהן מכוונין שהיום שהוציא הוא נופל באותו חודש שהוציא אז ידע כי הגורל יצא מכוון ולכך אמר מיום ליום ומחודש לחודש כי על שתיהן עשה גורל וא"ש מאחר שעשה שתי גורלות לכך נקרא פורים בלשון רבים, וא"ש שנקרא על הישועה שמזה שנפל הפור על חודש אדר נצמחה הישועה:
כט) האלשיך הקדוש תמה על שבחיי המן לא נקרא בכל המגלה צורר היהודים רק לאחר מותו נזכר במגלה בשם צורר היהודים, י"ל עפ"י שהבאתי בחלק תשועה בישראל אות צ"ו מה שפירשו עה"פ ולא אבה ה' אלקיך והיוצא משם דרק אם אדם רוצה להרע ואינו עולה בידו אז נגלה רשעתו ומובן שכל זמן שהי' המן חי אין לכנותו צורר היהודים כי לב מלכים ושרים ביד ה' ואולי נגזר כן עליהם משמים אבל אחר שתלו אותו ונתבטלה הגזירה ונגלה שלא הי' רצון השי"ת בזה כנו אותו בשם צורר היהודים, וזו כוונת הפייטן אשר ביקש לאבדי פירש בזה תוכל לארר את המן כי ביקש לאבד את ישראל ולא עלתה בידו מזה ראי' שהי' צורר יהודים אלא דקשה לי דבאמת הוזכר פעם אחת גם בחייו בשם צורר היהודים והוא בפסוק ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים, י"ל דחכז"ל אמרו מגילה י"א משל לבעל התל והחריץ שאחשורוש שמח בבקשת המן לאבד את היהודים ולכאור' תמוהא מנ"ל לחכמינו כן הלא המן אמר לו סתם ישנו עם אחד ולא פירש איזה עם אמנם הם אמת ודבריהם אמת דהרי בכל המגלה לא מצינו שיזכר המן בחייו בשם צורר היהודי' רק במקום הזה א"ו דבא הכתוב להורות בזה שלא הי' המלך נותן רשות לאבד אומה שלימה רק לפי שהמן מפורסם לשונא ישראל וא"כ ודאי כוונתו על ישראל לכך נתן הסכמתו לאבדם ולא שאל כלל איזה אומה הוא זה וז"כ הפסוק שלכן הסיר טבעתו ונתנה להמן בשביל שהי' ידוע לו לצורר היהודים ולזה שינה כאן לכנותו בשם צורר היהודים ובא להורות על תוקף הנס כי גם אחשורוש הי' שונא ישראל והסכים בתחלה לאבדם רק אח"כ היפך הקב"ה את לבבו לטובה: