משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
ששון ויקר · אות י
בפ' וירא בפסוק וירא אליו ה' וגו' פי' רש"י לבקר את החולה בא וצ"ב מנין לו זה ועוד דקדקו המפרשי' הול"ל רק לבקרו בא מאי זה לבקר את החולה י"ל דנלמד כן מלשון הפסוק דלכאור' קשה למה כתיב כאן וירא אליו ה' ולא כתיב וירא ה' אל אברם כמו בכל שאר המקומות ולזה אמרו כי בכל שאר מקומות שנראה אליו ה' הי' זה רק בשביל שהוא אברם המפורסם בצדקתו אבל כעת לא נראה אל אברם רק אל החולה וגם אם לא הי' צדיק כזה מצוה לבקרו וזה שאמר וירא אליו ולא אל אברם עכ"ח שלבקר את החולה בא פירוש חולה יהי' מי שיהי' ומזה ילמוד האדם להחזיק במצוה זו כמו שהקב"ה ביקר חולים גם הוא יבקר חולים ואל יתלה בשביל שהי' אאע"ה צדיק גדול בקרו כי נראה שבכוונה שינתה התוה"ק לשונה ללמדינו שלכל חולה ראוי' לבקרו:
יא) בפ' חיי שרה בפסוק אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה וי"ל דהא כבר הרשהו עפרון לקבור שם את שרה ולא הי' הטענות עוד ביניהם רק שעפרון רצה שיקבל אברהם את השדה והמערה במתנה ואברהם רצה לקנותו בכסף מלא וא"כ לא הי' לו לומר רק אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ולמה חזר לכפול ולומר ואקברה את מתי שמה. י"ל דאמרו חכז"ל ב"ב קי"ב לא ניחא לי' לצדיק להיות קבור בקבר שאינו שלו וכתב הח"ס בחיו"ד סי' ש"ל שלמדו כן מאבינו אברהם שהשתדל בכל אופן לקנות מקום קבורה ולא רצה לקבלו בחנם ועוד יותר מזה שגם אחר שנתן הכסף לעפרון לא קבר את שרה עד שעשה קנין חזקה בהשדה והמערה. ולפ"ז נראה שרצה אברהם אבינו לרמז לו שאם לא יקח ממנו כסף לא יקבור את שרה שמה כי אינו רוצה שתקבר שרה בקבר שאינו שלה בקנין דמים ולזה כפל נתתי כסף השדה קח ממני אז ואקברה את שרה שידע שאם לא יקבל הכסף ממנו לא יקבור את שרה שמה:
יב) בפ' ויחי בפסוק ועשית עמדי חסד ואמת פרש"י חסד שעושים עם המתים זו גמילת חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול והקשה בספר מעשי ה' הלא מצינו חסד של אמת גם אצל החיים שאליעזר אמר לבתואל ולבן אם ישכם עושים את אדוני חסד ואמת והמרגלים אמרו לרחב ועשינו עמך חסד ואמת וי"ל שאין הכוונה שבחיים אי אפשר לעשות חסד של אמת דודאי אם עושה חסד עם החיים וכוונתו לש"ש ואינו מצפה לתשלום גמול גם זה נקרא חסד של אמת וכוונת רש"י הוא רק דבחסד שעושים עם המתים הוא תמיד חסד של אמת כי שם אי אפשר לצפות לתשלום גמול לאפוקי עם החיים הוא לפעמים חסד שאינו אמת אם מצפה לתשלום גמול. אלא דא"כ קשה וכי אי אפשר שיצפה לתשלום גמול מקרובי המת או שיעשה בשביל כבוד שיאמרו שהוא עסקן במצות. י"ל ודאי ישראלים כשרים הם וחפצים לעשות המצות לש"ש ורק היצה"ר כשרואה שאינו יכול להסית את האדם שימנע מלעשות המצוה מסיתו עכ"פ שיהי' לו איזה פני' שלא לש"ש. אמנם כבר אמרו חכז"ל ברכות ה' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וגו' עד ואם לא אזיל יזכיר לו יום המיתה הרי שבזכור האדם את מותו בטל ממנו הסתת היצר וא"כ יפה אמרו חכז"ל שגמ"ח שעושים עם המתים ודאי הוא גמ"ח של אמת כי בראותו את המת וזוכר אחריתו בטל ממנו הסתת היצר ויעשה המצוה לש"ש:
יג) בתהלים ס"ב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו הקשו חז"ל ר"ה י"ז אם משלם לאיש כמעשיהו א"כ אינו חסד. בתהלים ל"ו בפסוק מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. וגם לפרש מה שהקשו חכז"ל בפסחים נ' כתוב אחד אומר כי גדל מעל שמים חסדך תהלים ק"ח וכתוב אחד אומר כי גדל עד שמים חסדך תהלים נ"ז י"ל דאיתא במדרש עה"פ ה' צלך שהקב"ה מתנהג עם האדם מידה כנגד מידה כמו שהאדם מתנהג עם חבירו כן הקב"ה מתנהג עמו והוא משל להצל כמו שהצל עושה כל תנועה שהאדם עושה כן הקב"ה מתנהג עם האדם ממש כמו שהוא מתנהג עם בני אדם ולכך בני אדם ביודעם זה מרבים לעשות חסד זה עם זה כי יודעים שאז גם הקב"ה יתנהג בחסד עמהם ומעתה לא לבד החסד שעושה הקב"ה עם הבריות הוא שלו רק גם החסד שעושים הבריות זה עם זה ג"כ של הקב"ה הוא כי הוא הגורם לכל זה לפי שיודעים שהקב"ה מתנהג עם האדם כצל וז"ש כי גדל מעל שמים חסדך לפי שאתה מתנהג בשמים ממעל בחסד לכן כי גדל עד שמים חסדך גם החסד הנעשה בארץ ג"כ חסדך הוא. וז"כ הפסוק מה יקר חסדך אלקים מה יקר זה שאתה מתנהג בחסד כי עי"ז ובני אדם בצל כנפיך יחסיון הם עושים ג"כ חסד להיות כצל שאתה עושה עמהם חסד. וז"כ הפסוק ולך ה' חסד כל חסד שעושים בני אדם לך הוא ונתן טעם לזה כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ממש מידה כנגד מידה וא"כ הם מרבים לעשות חסד ביודעם שאז גם אתה תנהג עמהם בחסדך:
יד) בתהלים פ"ט בפסוק מי גבר יחי ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה יל"ד אם כוונת הפסוק לומר שסוף כל אדם למות לאיזה תכלית אמר יחי' דדי אם יאמר מי גבר לא יראה מות. ועוד דלמה אמר ולא יראה מות מה זה שיראה מות הול"ל מי גבר לא ימות. ועוד יל"ד דבשלמא זה שאמר מי גבר לא יראה מות הוא מובן דסוף כל אדם למות אבל זה שאמר ימלט נפשו משאול סלה שהמובן שראש הקרא מי קאי גם ע"ז מי ימלט נפשו משאול וזה חידוש וכי ח"ו כל בני אדם יורדי שאול הן. י"ל דהנה אמרו חכז"ל במס' ר"ה י"ח רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חי ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמ"ח חי שתין שנין הרי נלמד מזה דסגולת מצות גמילות חסדים לזכות לאריכות ימים. והנה סגולה ליראת שמים מבואר בקרא שהוא ללכת אל בית אבל באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן חל לבו והנה אמרו חכז"ל ברכות ה' אי לא אזיל היצה"ר ממך תזכיר לו יום המיתה. ואמרו חכז"ל איזה גמילות חסד של אמת זה שעושים עם המתים ולפי"ז יובן כוונת הפסוק שרצה לעורר להחזיק במצות הלוית מתים ולכך אמר מי גבר יחי' ולא יראה מות פירוש אם לא ילך להלוית המת לראות את המות כי בסגולת מצוה זו זוכה לאריכות ימים ואח"כ אמר מי ימלט נפשו מיד שאול קאי נמי אלמעלה אם לא יראה מות כי האיך יעלה בידו לנצח את היצה"ר אם לא ילך אל בית האבל ויזכור לו יום המיתה כי אז החי יתן אל לבו שלא יחטא:
טו) או יאמר באות י"ב בארנו ודאי אפשר לאדם לעסוק בגמ"ח של אמת גם עם החיים רק שיהי' מחשבתו זכה לה' בלי שום פני' ובלי תקות השלמת גמול וכן יש סגולה להמנע מחטא מה שאמרו חז"ל נדרים כ' כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וע"כ אם יעסקו במצות גמ"ח לש"ש ויהי' ביישנים יעזור ה' שלא ימותו מישראל ולא יצטרכו לראות המתים כדי להנצל מחטא ולזכות לאריכות ימים. והנה כבר אמרו חז"ל במס' יבמות ע"ט שלשה סימנין יש באומה זו ביישנים רחמנים גומלי חסדים והוא ר"ת גב"ר וז"ש מי גב"ר מי שיחזיק בשלשה מידות הללו יחי' יזכה לאריכות ימים ולא יראה מות הגם שלא יראה מות וימלט נפשו משאול גם שלא יראה מות רק שיהי' כל ישראל בריאים ושלימים:
טז) במסורה והימים האלה נזכרים ונעשים. ובמלאת הימים האלה. על כן קראו לימים האלה. מקשים למה תקנו לקרות המגלה בפורים ולא תקנו ג"כ לקרות מגלה בחנוכה. והאמת שגם במגלת פורים לא רצו אנשי כה"ג להסכים לכותבה עד שמצאו רמז בקרא כתוב זאת זכרון בספר מגלה ז' ומאחר שזה הפסוק מדבר רק ממחיית עמלק ימ"ש בודאי הכוונה על מגלת אסתר ולא על מגלת חשמונאים כי במגלת אסתר מובא מחיית המן שהוא מזרע עמלק. ולפי"ז מובן מאחר שהקב"ה צוה אותנו למחות את זכר עמלק וכל זמן שלא עלה בידינו למחות את שמו צוה עלינו לזוכרו לבל נשכח מעשי עמלק ולטעם זה מצוה לקרות את המגלה כדי לזכור מעשי עמלק כי עוד יבא זמן שיצמח מזכירה זו עשי' כי יבא משיח קדשינו בסוף ימי העוה"ז נעשה מלחמה בעמלק ונמחה את שמו מתחת השמים. וז"כ המסורה והימים האלה נזכרים ונעשים שמזכירה בימים אלו יוצמח עשי' ובא השני לפרש מתי יהי' זה ואמר ובמלאת הימים האלה כי אז יוגמר העשי' למחות את זכר עמלק ובא השלישי לומר על כן קראו לימים האלה פירוש על כן קוראין המגלה בימים אלה שהוא בפורים ולא בחנוכה כי קריאה זו לזכור מעשה עמלק אשר נצרך לנו עוד לבא לידי עשי':
יז) בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' ואיתא במדרש אמר לו הקב"ה למשה חייבין לי ישראל שנאמר כי תשא כד"א כי תשה ברעך אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי, י"ל ונקדים לבאר מאמר חז"ל מגלה י"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. וגם להבין למה היתה הקפידא כ"כ שיתן כל אחד מחצית השקל עד שהי' ממשכנין על השקלים, י"ל שזה הי' חסד גדול לסתום פה המקטריגים עלינו כי מעשים בכל יום אם איש אחד העני וחובותיו מרובים עד שאין בכחו לפרוע אותם אם רואים הבעלי חובות שהוא איש אמוני' ומתאמץ לפרוע מעט מעט כפי יכולתו אין נוגשים אותו כי בוטחים באמונתו שמיד שיהי' בכחו לשלם יזדרז לעשות כן. וכן הוא הענין אצלינו כי מי הוא האיש אשר אינו בע"ח גדול אצל הבורא ב"ה והמקטריגים מבקשין דין להפרע ממנו אמנם ע"י מצות מחצית השקל הקב"ה סותם פיהם כי הלא תראו שאיש אמונים הוא משתדל לפרוע מעט מעט לפי יכולתו ע"כ אין לנוגשו ועוד יבא זמן ועת שיפרע הכל ולכך הי' ממשכנין על השקלים כי זהו להם לזכות בבא יום הדין והחשבון להאריך להם אף על עונותיהם עד שיחזרו בתשובה וז"ש חכז"ל גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל ביודעו כי ישראל חייבין ומשוקעים בעונות לכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו ועי"ז שפרעו מקצת החוב נתנו להם זמן לשוב ולתקן מעשיהם. וא"ש המדרש חייבין לי ישראל פירש שחובות גדולות יש להקב"ה על ישראל לכך צוה למשה כי תשא שיפרעו מחצית השקל כדי שעי"ז יהי' אפשר לו להאריך להם זמן פרעון חובותיהם. בזה יובן הפסוק בפרשת תצא כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והי' בך חטא. דיש לדקדק על כפילות לשון דרש ידרשנו. וגם סוף הפסוק והי' בך חטא אינו מובן ובר"ה ו' דרשו חכז"ל בך חטא ולא באשתך חטא. ולדברינו יובן דהנה אם הי' הקב"ה מבקש מאדם שיפרע כל חובותיו בפעם אחת מי הי' יכול לעמוד בדין וכי ימצא איש שלא יהי' בו איזה חטא. אבל אם האדם משלם מה שנדר לה' מאריכין לו זמן פרעון חובותיו מאחר שהוא איש אמונים שמשלם חובותיו אבל אם אחד נודר ואינו משלם אז מבקשין פרעון ממנו על כל חובותיו ובלי ספק ימצא בו חטא וזו שאמר הכתוב כי תדור נדר לה' לא תאחר לשלמו. כי אם תאחר לשלמו דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך לא לבד שידרוש פרעון הנדר כי אם כל החובות שיש לו עמך ידרוש ממך ואז בודאי יהי' בך חטא שימצא בך חטא כי מי יאמר חף אני מפשע. ובזה יובן מה שאמרו חכז"ל במס' שבת ל"ב שבעון נדרים אשתו ובניו של אדם מתים כי לפי דברינו ע"י שאינו משלם נדריו פנקסו מתבקר ואז מי ימצא זכאי לפניו ית"ש:
יח) בגמרא מגילה י"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלי' על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים, י"ל בהקדם לתת טעם למה שתקנו מרדכי ואסתר והסכימו עמהם אנשי כנה"ג לשלוח בפורים מנות איש לרעהו מה שלא מצינו בשום יו"ט. דהנה השל"ה הקדוש מפרש מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וגו' ובכן אבא אל המלך, ואמרו חכז"ל מגלה י"ג ב' ליכא דידע לישנא בישא כהמן והוא קטרוג על ישראל שהם מפוזרים ומפורדים שיש פירוד לבבות בישראל והם שונאים זה את זה לכך אמרה אסתר שאין לה תקוה לפעול ישועה על ישראל רק אם יכנוס כל היהודים ויתאחדו באהבה ובשלום שיתבטל קטרוג המן ובכן אבא אל המלך ובזה פרשתי מה שאמר שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים ודתיהם שונות מכל עם דלכאור' יפלא מה יכולים הם עבור זה אם הם מפורדים בין העמים. וגם אומרו ודתיהם שונות מכל עם הלא כן הוא בכל העמים שדתיהם שונות מכל דתות שאר העמים, ולפי"ז יובן כי רצה המן הרשע להגדיל פשעם ולהראות רוע מידותיהם כי בשלמא אם הי' יושבים בארצם שלוים ושקטים לא הי' עוד חידוש כ"כ שהם שונאים זה את זה אבל מאחר שהם מפוזרים בין העמים ועוד נוסף ע"ז כי דתיהם שונות מכל עם שזה גורם שנאת העמים עליהם וא"כ הם יושבים מסובכים בין העמים שהם שונאי נפשם וא"כ עכ"פ הי' ראוי' שהם יאהבו זה את זה ואעפי"כ הם מפורדים איש מעל רעהו. ולזה מאחר שהישועה באה להם לישראל ע"י שהתאחדו זה עם זה באהבה כמאמר אסתר לזכר זה תקנו שישלחו מנות איש לרעהו להרבות אהבה בין איש לחבירו. וכתבתי בחלק שערי ציון אות י"א דלכן הקפיד הקב"ה על התמיד שיקרב בכל יום שיהי' דוקא משל ציבור ולא משל יחיד ובקרבן התמיד לא הי' איש אחד מישראל שלא הי' לו חלק בו כי בזה יכופר עון ישראל אם יהי' מריבה ביניהם כי ידוע ששונאים לא יתאחדו לעשות דבר בשותפות וז"כ הגמרא גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לכלותם ע"י שהם מריבים זה עם זה לכך הקדים שקליהם לשקליו שידוע שמחצאי שקלים אלו הי' מקריבין קרבנות צבור כי בזה הגין עליהם מקטרוג המן כי זו ראי' שאין שונאים זה את זה מאחר שהם מתאחדי' בכל יום להקריב קרבן ביחד בשותפות ושונאים לא ירצו להיות חברים בדבר אחד:
יט) או יאמר בשנבין הפלא הגדול שקודם שעמדו ישראל על הר סיני נתאחדו ששים רבוא אנשי' כאיש אחד בלב אחד כמו שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר והטע' לזה עפ"י מה שכתבו המפרשי' כי איך אפשר לאיש לקיים כל התרי"ג מצות הלא כמה מצות תלוי' באישים פרטים ותרצו ע"י שיש אחדות בישראל וכולם נחשבי' כאיש אחד ומכולם יוצא שמירת התרי"ג מצות נחשב לכל אחד כאלו קיים כל התרי"ג מצות וז"כ הפסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כי לולא זה אי אפשר לקיים כל התורה. והנה אמרו חכז"ל במס' שבת פ"ח כי אז במעמד הר סיני קבלו התורה רק בכפי' אבל הדר קבלוהו מרצון בימי אחשורש ומאחר שכן מובן שהי' צורך למה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים כי לולא זה אי אפשר לקבל התורה ולזה הטעם תקנו מצות משלוח מנות איש לרעהו להחזיק במעוז השלום כי בכל שנה מתעורר זה הזכות שקבלו אז התורה מרצון: