משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות צו
בפסוק ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה, והקשו המפרשי' איזה שייכות יש לשני דברי' אלו שנכתבו בתוה"ק בסמיכות בפסוק אחד ועוד דקדק האוה"ח דתיבת "בך" כמיותר. ואיתא בפליאה עה"פ ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן מדליקין נשים נרות בשבת. ובהפטרה לפרשה זו בישעי' מ"ט בפסוק שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך וגו' ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם, כה אמר ה' אלקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה, ויש להפליא דבשלמא מה שאמר שהגוים ינשאו את ישראל וישאו אותם על כתפם זה מובן שיהי' לגודל תפארת ישראל בעת הגאולה אמנם איך אפשר שהאבות לא יכירו את בניה' ואת בנותיהם עד שישאלו מי ילד לי את אלה. ובפסוק והאכלתי את מניך את בשרם יל"ד דהול"ל והאכלתיך בשר מניך אבל האיך אפשר לומר שמניך יאכלו בשר עצמם. ובפסוק ישעי' נ"א הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו ודקדקו המפרשי' מה הכוונה באמרו כי אחד קראתיו. י"ל בהקדם לפרש סמיכות הפסוקי' בתהלי' ו' פסוק ז' וח' יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה, עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי. דאית' בזוה"ק שאם אדם מקדש ומטהר מחשבתו בעת הזיווג גם אם אין לו בנים כגון שאינו מוליד אעפי"כ לא יגע לריק כי הוא מוליד בזיווגו נשמות הקדושים והם באים בתוך אוה"ע ועי"ז מתגיירים גירי צדק ומתברר נצוץ הטוב שבאוה"ע. ולזו הכוונה הי' אברהם ושרה עקרים בטבע כדי שיולידו נשמות גרים וכן הי' באמת באופן נפלא כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ומעתה השכל נותן שבעת הגאולה יתבררו לפני זה כל חלקי הקדושה המעורבים בין אוה"ע ויתרבו הגרים ובפרט כי אמרו חכז"ל סנהדרין ל"ט ב' שרק מי שבא מהם יכול לנצח אותם ועובדי' גר אדומי הי' מתנבא על מפלת אדום, ודוד שבא מרות המואבי' הוא הכה את מואב ומאחר שאז ועלו מושיעי' בהר ציון לשפוט את הר עשו בודאי יהי' בתוך ישראל גרים מעשו, וזו סמיכות הכתובים מטתי בדמעתי ערשי אמסה שדרשו חכז"ל סנהדרין ק"ז שגם שהי' חולה ולאהי' בו כח אעפי"כ לא ביטל מעולם מצות עונה ונתן טעם לזה עתקה בכל צוררי כי עי"ז הוליד נשמות לגרי' ונתוסף לו כח לננח צורריו, וז"כ הפסוקי' שמכל אומה ולשון יתגיירו ויביאו לישראל בנים ובנות חדשים אשר לא ידעום מעולם כי הם הולידו נשמותיהן ונתגיירו ע"כ ישאלו מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה שדימיתי שאני עקר ולא ידעתי שהולדתי בנים אלה, ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אני חשבתי שנשארתי לבדי ואין לי זרע ועתה באו לי בנים מארבע כנפות הארץ, ומצאתי ב"ה בספר מדבר קדמות אות זיווג שכן פירש בזוה"ק כתב יד, וז"ל אמר ר' שמעון לעולם יקיים אדם עונה לשם שמים אף שהיא עקרה וזקינה אינן הולכים לאיבוד אלא השי"ת מצוה למלאך הממונה שישמרם לעתיד לבא ויהי' לכל אחד גוף, ומה שחשב שהולך לאיבוד כולם יהי' לו בנים ובנות ויכיר כל אחד אביו ואז תאמר בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה שהייתי חושב שהולכים לאיבוד ואלה מי גדל, יתברך שמו יש מדור אחד שמתגדלים שם טפות קדושות כולם הם נגנזות בהיכל אחד דמלכא, (זוה"ק כתב יד הביאו הרב מהר"ם גלאנטי זצ"ל). ואמר אח"ז שהתכלית הי' "והאכלתי את מניך את בשרם" שמהם עצמם יתגיירו ויעשו עמהם מלחמה וינצחם, ושייך שפיר זה הלשון כי מבשר' יבא מי שינצחם, ושלא יתמהו מאין זה בא לכך אמר הביטו אל אברהם אביכם ושרה תחוללכם כי אחד קראתיו פירוש גם באותו זמן שהי' רק יחידי שעדיין לא הי' לו בנים באותו זמן עצמו אברכהו וארבהו שהוליד נשמות לגרים ונכנסו תחת כנפי השכינה, ולפי דברינו הי' השכל גוזר שהצדיקי' הגדולי' אשר בכחם להוליד נשמות לגרי' יהי' עקרים כדי שעי"ז יולידו נשמות לגרי' אמנם לא יגרע מצדיק עינו כי אמרו חכז"ל יומא ע"ד סומא אוכל ואינו שובע כי האדם נהנה יותר במה שרואה בעיניו ולכך נותן לו גם בנים ממש, וכן מצינו באברהם שלבסוף זכה להוליד בן צדיק כמותו והנה אמרו חכז"ל שבת כ"ג הרגיל בנר שכת יזכה לבנים ת"ח ולפי"ז יובן המדרש פליאה כי לכאורה למה ישתדלו נשים צדקניות שבישראל כ"כ להיות מהדרין במצות הדלקת נר שבת כדי שיזכו לבנים ת"ח הלא אם לא יולידו בנים יולידו נשמות לגרים אמנם כבר כתבנו שאין העין שובע במה שאינו רואם וזו עצמו למדו חכז"ל מהפסוק למען ענתך שקשה האיך קרא הכתוב למן לחם שמה"ש אוכלין עינוי הלא כל הטעמי' שבעולם הי' במן וכל טעם שאדם רוצה לטעום הי' טועם במן ולמדו מכאן שסומא אוכל ואינו שובע לפי שלא ראו בעיניהם הבשר וכדומה אעפ"י שטעמו טעמו הי' עינוי להם ויפה אמר המדרש מכאן מדליקין נשים נרות בשבת כדי שיזכו לבנים ת"ח הגם שבלא"ה מולידים נשמות לגרי' אבל אין העין שובע במה שאינו רואה וזו סמיכות ברוך תהי' מכל העמים שפירושו שעל ידך יתברר ויתלקט הטוב שבכל העמים שתוליד נשמות לגרים ויכנסו תחת כנפי השכינה והנה מעתה תחשוב שא"כ עכ"פ בתוך ישראל תהי' עקר ועקרה לזה אמר שאעפי"כ לא יהי' "בך" עקר ועקרה פירוש שתוליד גם בנים בישראל: