משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות צה
בפ' עקב בפסוק ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נתן לך לא תחוס עינך עליה' וגו' ויש לדקדק למה אמר הריגת העכו"ם בלשון אכילה וגם צריך ביאור מה שאמר לח תחוס "עינך" עליהם דעינך כמיותר. ובפסוק המסות הגדלות וגו' אשר הוציאך ה' אלקיך כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניה' ויל"ד שבשלמא על פסוק שלפני זה שאמר זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה הי' שייך הלשון כן יעשה ה' לכל העמים אבל על הנאמר בפסוק הזה אשר הוציאך ה' ע"ז לא שייך הלשון כן יעשה ה' לכל העמים. וגם יל"ד על אומרו מפניה' דהול"ל מהם. וגם בפסוק שלאחריו וגם את הצרעה וגומר והנסתרי' מפניך יל"ד דמפניך כמיותר, י"ל דאיתא בפנים יפות שבזה יכלו כל האומות כי יוציאו מהם הניצוץ הקדוש שבתוכם המחי' אותם וממילא יפלו פגרים מתים. ולפי"ז שייך שפיר לשון ואכלת את כל העמי' כי הוא ממש כעין אכילה דהיינו ששואב מהם הקדושה וממשיכה אליו. והנה רגיל בתלמוד נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ופירשו שהוא מענין הזה כי ע"י ראייתו אותו שאב ממנו חלק הקדושה. ולפי"ז יומתק לשון הפסוק לא תחוס עינך עליהם דהיינו שע"י ראיית עין בהם תוציא מהם ניצוץ הקדוש ובזה תכלם, אמנם בקל יכול האדם להכשל עי"ז דאמרו חז"ל סנהדרין ק"ב אסור להסתכל בדמות אדם רשע כי תחת אשר ישאב ממנו חלק קדושתו יכול להיות שיוסיף טומאה בו ועיין ביע"ד שפי' כי בשעה שאמר פרעה למשה לא תוסיף עוד ראות פני שהשיב לו משה כן דברת ופירש"י יפה דברת בעתו דברת כי כל זמן שהי' להצדיק דבר מה למשוך מפרעה הותר לו להסתכל בפניו אבל אז שכבר הי' במכה האחרונה אמר יפה דברת בעתו דברת כי מעתה אסור לי להסתכל בפניך כי יזיק לי ראייתך. ואפשר לומר שזו שאמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו' הי' מיראתם להרגם ע"י הסתכלות בפניהם פן לא יהי' בכחם לברר חלק הקדושה מהם ויזיק להם הסתכלותם בהם לזה אמר ה' שכמו שהוצאתי אתכם ממצרים שאמרו חכז"נ גוי מקרב גוי כעובר הנשמט ממעי אמו שבררתי חלק הקדושה מהטומאה במצרים כן יעשה ה' לכל העמים שיהי' בכחכם לברר הקדושה וסיים אשר אתה ירא "מפניהם" דהיינו כפירושינו שישראל יראים מלהסתכל בפניהם מאחר שאסור להסתכל בדמות אדם רשע. אמנם לפי"ז שלא יעשו מלחמה עמהם בכלי קרב רק ימיתו אותם ע"י שיסתכלו בפניהם ע"כ יש עצה לאוה"ע שיסתירו עצמם בל יסתכל בהם איש יהודי לזה אמר שהנשארים והנסתרים "מפניך" שיסתרו שלא תסתכלו בהם לאלו אשלח אח הצרעה לאבדם, וז"ש ונתנם ד' אלקיך לפניך שיעמידם לפניך ולא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם שיהי' בכחך להמיתם בראיית עיניך: