משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון
אות א
בפ' שלח בפסוק שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וכבר עמד רש"י דתיבת לך כמיותר. ב' דתיבות אשר אני נותן לבני ישראל כמיותרין. וי"ל דיפלא אם גם ישראל לא האמינו בהבטחת השי"ת ליתן להם ארץ זבת חלב ודבש ובקשו לשלוח מרגלים האיך משה רבינו שכתב עליו בכל ביתי נאמן הוא הסכים עמהם תחת שהי' ראוי' לגעור אותם בנזיפה ונראה כי חשש משה רבינו אם יבאו ישראל לארץ הקדושה וישבו איש תחת גפנו אולי יעזבו ח"ו אורחות התורה. ואם כי ראו שהקב"ה עקר את הכנענים מארץ ישראל מפני רוע מעשיהם כי נתמלא סאתם יחשבו שכל זה עשה הקב"ה מפני שהי' לו אומה טובה יותר מהם ישראל עם קדושו לכך גירש את הכנעני מפני בני ישראל אבל כשיהי' ישראל כבר בארץ הקדושה גם אם יחטאו ויעזבו ארחות יושר אעפי"כ לא יגרשם ה' מארצו מאחר שלא ימצא בכל האומות אומה טובה מהם כי כולם עובדי אליל המה אמנה זה טעות גלוי כי הארץ הקדושה אינה סובלת למי שאינו הולך בדרכי התורה ותקיא הארץ את יושבי' בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם והוא לא לבד בשעה שבאו ישראל לארץ הקדושה הרגו כל נשמה רק קודם לזה כשנתמלא סאתם של כנענים נפלו פגרים מתים כמוץ לפני רוח וכן ראו המרגלים בכל דרך הילוכם ראו קוברים מתים כי נתקיים בהם ותקיא הארץ את יושבי': וזה הי' כוונת מרע"ה שהסכים לשלוח מרגלי' כי רצה שיראו המרגלים שעוד קודם ביאת ישראל לארץ הקדושה כבר נפלו פגרים פגרי' וזה יהי' למוסר גדול לבני ישראל בבואם אל ארץ הקדושה שידעו שגם אם לא יהי' אומה בעולם יותר טובה מישראל אעפי"כ מיד שיעזבו דרכי התורה לא יהי' להם קיום בארץ הקדושה כי תקיא הארץ אותם ואינה סובלת עלי' עוברי רצון ה'. וידעו כי הקב"ה אינו נותן ארץ ישראל לנחלת עולם רק תמיד בכל רגע הוא נותן אותה מחדש כי כל זמן שיושבי' מחזיקי' בדרכי התורה ישבו בשלום עלי' ומיד שיעזבו דרכי ה' תאבד הארץ מהם:
ובעוה"ר תחת שהי' כל תכלית ביאת מרגלים ליקח מוסר מזה שיראו הכנענים נופלים פגרים מתים הם ברשעותם השתמשו בזה להוציא דיבה על הארץ כאמרם ארץ אוכלת יושבי' היא. והנה תיבות "אשר אני נותן" שהוא בלשון הוה משמעו שבכל עת ורגע הקב"ה נותן להם את הארץ. ולפי"ז יובן כוונת הפסוק כי הקב"ה היודע תעלומות לב הכיר בטהור לבו של משה ושכוונתו לש"ש לכך אמר שלח "לך" לדעתך כמו שכוונתך היא בשלוח המרגלי' וחזר ופירש ויתרו את ארץ כנען והתכלית יהי' "אשר אני נותן לבני ישראל" שילמדו מוסר מזה שארץ הקדושה ניתנת להם בכל רגע כי אם יעזבו אורחות יושר מיד ותקיא הארץ אותם:
אות ב
בפסוק אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ יל"ד דכל זה כמיותר דהלא בזה התחיל וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה'. ב' יל"ד דבתחלה אמר רק וישלח אתם משה ממדבר פארן ולא אמר להיכן שלחם ואח"כ אמר ששלחם לתור את הארץ. ג' קשה אומרו וישלח אתם עפ"י ה' הלא רש"י פירוש לעיל שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח ורש"י נדחק כאן שעל פי ה' פירושו שאינו מעכב על ידם. וי"ל דראינו שגם מרע"ה חשש ויירא שיכשלו המרגלי' ולזה התפלל על יהושע שיהי' ניצל מעצת המרגלי'. ולזה עשה עצות בנפשו והתחנן לפני ה' שהוא ישלח אותם. כי אולי יועיל להם זכות זה שהלכו בשליחות המקום להגין עליהם שלא יכשלו. אמנם זה לא הי' אפשר כי ידוע מה שפירש האר"י הקדוש על הפסוק הנאמר בישעי' ו' את מי אשלח ומי ילך לנו כי לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה בראשית רבה פ"ג שיקרא הבורא ב"ה המשלח ולכך לטובה אמר את מי אשלח ולרעה אמר ומי ילך לנו בלי שאשלח אותו ולפי"ז לא הי' אפשר שישלח הקב"ה אותם לתור את ארץ כנען מאחר שגלוי וידוע לפניו מה יהי' בסופם א"א לו לייחד שמו הגדול על שליחות' אמנם לזה נתרצה הקב"ה לבקשת מרע"ה ותפלתו עשתה מחצה שהקב"ה בעצמו יצוה שילכו ממדבר פארן אמנם אנה ילכו ולאיזה תכלית ילכו זה יצוה להם מרע"ה ונתמלא בזה קצת רצון מרע"ה כי אולי יגין עליהם שעכ"פ הלכו ממדבר פארן בציווי ה' ועל הלוכם לארץ כנען ובפרט לתור אותה לא באה להם הציווי מאת ה'. וז"כ הפסוקים שלח "לך" לדעתך אם תרצה ויתרו את ארץ כנען ואין אני מצוה לך ואח"כ אמר וישלח אותם משה ממדבר פארן עפ"י ה' ושם לא פירש כלל אנה ילכו ואיזה תכלית יהי' להילוכם רק השליחות ממדבר פארן זה הי' עפ"י ה' ונתמלא בזה קצת רצונו של מרע"ה. ולבסוף אמר ואלה שמות האנשים "אשר שלח משה" פירוש ששלחם מעצמו ולא עפ"י ה' הוא "לתור את הארץ":
אות ג
בפסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע איתא בתרגום יונתן כד חמי משה ענותנותו התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים וצ"ב וכי ח"ו חשד מרע"ה לאותו צדיק שלא מש מתוך האוהל שיתפתה לעצת הרשעים האלה. ועוד אזה יחוס יש לענותנותו עם זה הדבר שיתפתה לעצת המרגלים ועוד התרגום כד חמי משה ענותנותו משמעו שמרמז על ענוה ידוע המוזכר באיזה מקום. וי"ל דאיתא בזוה"ק ששורש כוונת המרגלים הי' שישארו ישראל במדבר ולא יבאו לא"י כי ידעו שבבואם לארץ הקדושה יאבדו הם נשיאותם וימנו אחרים תחתיהם ולכך עשו כל התפעלות שיחטאו ישראל בתלונתם ועי"ז לא יביאם ה' לארץ הקדושה וישארו הם נשיאי' על ישראל והנה ראינו בעת שמע יהושע את אלדד ומידד מתנבאי' במחנה משה מת ויהושע מכניס עד כמה התפעל אותו צדיק עד שרץ אל רבו ובקש אדני משה כלאם. בזה ראינו גודל שפלות רוחו עד שלא הי' יכול לסבול לשמוע שהוא יהי' מנהיג על ישראל. וכל אדם אחר שהי' שומע בשורה זו הי' שמח מאוד וכבר ספרו חכז"ל וסנהדרין נ"ב שנכשלו בזה שני גדולי עולם נדב ואבוהו שאמרו מתי ימותו שני זקני' הללו ואנו ננהוג את הדור וביהושע ראינו שברח מן הגדולה והיתה אהבת רבו תקוע בלבו כ"כ עד שבשמעו ענין נבואת אלדד ומידד ביקש אדני משה כלאם. והנה מאחר שמרע"ה שמע אלו הדברי' ממשרתו יהושע. ידע שיהושע הי' מוכן לעשות כל התפעלות שבעולם שישארו ישראל תחת רועה נאמן הוא משה רבו ע"כ עלה בדעת משה פן ואולי יסכי' יהושע לעצת המרגלים אבל לא מטעמם חלילה לחשוד אותו בכך רק שחשש פן יעשה עבירה לשמה כי הם יסכימו לעשות כן כדי שישארו נשיאי' במדבר והוא יסכים לעצת' מגודל אהבת רבו אשר בערה בקרבו כדי שישאר משה מנהיג על ישראל וכמו שבאמת ביאר בספר צרור המור בפרשתינו שלח לך להנאתך ולטובתך כי ע"י מעשה המרגלי' נתוספו למרע"ה מ' שנה כי כבר נגזר עליו שלא יבא לא"י ואם לא הי' המרגלים חוטאים הי' מסתלק עוד בשנה זו. וזו כוונת התרגום יונתן כד חמי משה ענותנותו של יהושע באמור אליו אדני משה כלאם שברח מן השררה ורצה שיהי' משה המנהיג התפלל עליו שיהי' ניצול מעצת המרגלים שלא יסכי' לעצתם בכוונה טובה לעשות עבירה לשמה. ובעת נתינת ספרי לדפוס מצאתי כעין דברי בספר וידבר משה בפ' וילך:
אות ד
האלשיך הקשה בפרשתינו למה התפלל משה על יהושע ולא התפלל על כלב. והנה לפי מה שבארנו באות הקדום מיושב כי רק על יהושע חש שיעשה כן להסכים עמהם כדי שלא יצטרך הוא להיות מנהיג על ישראל אבל בכלב לא חשש שיסכים עמהם ועוד יש לומר עפ"י דברי האלשיך עצמו שכתב לפרש תפלת משה וז"ל אמרו חז"ל עה"פ עמלק יושב בארץ הנגב שעיקר עצת המרגלים היתה אומרם עמלק יושב וגו' שהוא כי הי' ישראל נשוכים ממנו ואוחזתם ממנו אימתה ופחד למען חמץ לבבם לבלתי בא אל הארץ והנה שם יו"ד ה"י ממושכן עד הנקם מעמלק כדכתיב כי יד על כס ואחז"ל שלא יהי' השם שלם עד בא נקמת עמלק ואשר התחיל לתפוס באומנות שם זה להנקם מעמלק הי' יהושע והוסיף הוא ית' לזרזו באמרו ושים באזני יהושע וגומר על כן יאות כי השם ההוא יגן בעדו וזה יו"ד ה"י יושיעך כלומר זה השם שהוא אויב לעמלק יושיע אותך אשר קנאת לו ותפסת אומנתו מעצת המרגלים היות עמלק נגד ישראל עכ"ל הטהור ואמרו חכז"ל ב"ב קע"ג ב' שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל ולפי"ז מובן כי לא הי' מקום לתפלת מרע"ה רק על יהושע שהי' מזרע רחל ולא על כלב שהי' משבט יהודה:
אות ה
בפסוק והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימי' ימי ביכורי ענבים. ויל"ד איזה התחזקות צריך לזה ליטול פרי אחת וגם מה הכוונה שהשמיענו והימים ימי ביכורי ענבים ועוד יש להפליא על מה שמובא בספר בנין אריאל כי "מפרי הארץ" פירושו מהגרועין שבהן כמו שנאמר בקין ויבא קין מפרי האדמה דהיינו מהגרועים והוא פליאה דהלא הכוונה הי' להראות חשיבות פירות הארץ וא"כ למה יביאו מהגרועים ואדרבה מהיפים הי' ראוי' להם להביא וי"ל שיוצא מזה מוסר השכל דהנה דרך היצה"ר הוא בשתי אופנים להמון עם שהם מסורי' ביד תאותם הוא מסית לעשות דבר עבירה ושלא לעשות מצוה. אבל לגדולי הארץ אם יבא לפתותם לעשות עבירה או שלא לעשות מצוה ודאי לא ישמעו לו לכך כל ישעו אצלם להטעותם ולהראות להם על מצוה שהיא עבירה ועל עבירה שהיא מצוה. ולכך כשיבא לאדם איזה הרגש קודש לעשות איזה מצוה ונתלהב לבבו בחביבות מצוה זו אם יסיתו אז היצה"ר שלא לעשות המצוה ודאי ידחה אותו בשתי ידים מה הוא עושה מסית לו ודאי כוונתך טובה ומה טוב חלקך לעשות מצוה זו אמנם כעת אינו מסוגל לעשות המצוה בשלימות המתן זמן מה ואז יהי' באפשרותך לעשות המצוה מן המובחר בהידור ובין כך ובין כך יוכל להיות שיבא איזה מניעה ולא יהי' אפשר לו לעשות המצוה ולכך באו חכמינו ברוח קדשם והזהירו אותנו לבלתי נחמיץ את המצות. וכן אמרו אבות פ"ג אל תאמר לכשאפנה אשנה כי שמא לא תפנה כי לפעמים יסית היצה"ר אם תישן עוד שעה ושתים יתחזק גופך ואם אח"כ תעמוד תוכל ללמוד בבריאות גופך בשעה אחת מה שתלמוד בארבע שעות אם תעמוד עתה ובענינים כאלו בא להסית האדם לבטל את המצוה ומעטיף עצמו בלבוש היראה ויפה אמרו חכז"ל כי שמא לא תפנה. ועיין בשו"ת רדב"ז סי' י"ג שפסק כן והח"ץ חולק עליו. ומפסוקים אלו יהי' ראי' לשיטת הרדב"ז. לזה בא מרע"ה לזרזם פן ברואם איזה פרי יסית אותם היצה"ר אל תקחו זה הפרי כי אם תמתינו זמן מה תמצאו פרי יותר מהודרת ובזה יפתה אותם עד שאח"כ לא יהי' באפשרותם לקיים המצוה כלל ולא יביאו פרי לביתם לכך הזהירם שיתחזקו נגד היצה"ר ומיד שימצאו פרי אפי' מהגרועי' שבהם תקחו כי אז הי' זמן ביכורי ענבים וא"כ אין להסית אתכם שעוד לא נתבשלו הענבים ואם יסית אתכם שתמצאו יפה יותר מזה אל תפנו לזה רק תקחו גם מהגרועי' שבהם כי הלא בכל זמן שתראו שאפשר לכם ליקח יפה יותר תוכלו להמיר רע בטוב. וז"כ הפסוק והתחזקתם נגד היצר המסית אתכם ולקחתם מפרי הארץ אפי' מהגרועי' שבהם ושוב לא יהי' לו מקום להסית אתכם כי הימים ימי ביכורי ענבים ובודאי תמצאו ענבי' מבושלי' מיד בבואכם:
אות ו
בפסוק וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ. ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'. ויש לדקדק כי בתחלה אמר וישיבו אתם דבר בלשון רבי' ואח"כ אמר בלשון יחיד ויספרו לו. עוד יל"ד על אומרם בתחלת סיפורם. "וגם ארץ זבת חלב ודבש היא" איך שייך לשון וגם הלא עדיין לא ספרו כלל מתכונת הארץ ובפסוק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה יש לדקדק כי תיבות "אל משה" כמיותרין וגם כפל הלשון עלה נעלה יכול נוכל וי"ל דפלא איך עלה ביד המרגלי' להניא את לב העם בדברי הבלים שידמו שאי אפשר להם לכבוש את ארץ ישראל. הלא בעיניהם ראו כי י"ב אנשים הלכו בקרב כל הארץ והגם שהערים בצורות וגם עז העם היושב עלי' לא עלה ביד שום אדם למנוע אותם ולא אירע להם שום דבר רע במשך מ' ימי הליכתם ונכנסו ויצאו בשלום. וא"כ בעיניהם ראו ניסי ה' הגדולי' והנוראי' אשר עשה ה' עמהם הלא אנו רואי' מרגלים ששלח יהושע האיך הי' בסכנת נפשות ורדפו אחריה' וכן דרך העולם שמרגלי' הם בסכנה גדולה בכל רגע ורגע ולהם לא נעשה שמץ דבר רע ואם לי"ב אנשים עשה הקב"ה כ"כ ניסים על אחת כמה וכמה שיעשה כן בעת בא ששים רבוא ישראל לארץ הקדושה וא"כ יפלא איך הטו כל ישראל אזניהם לקול הסתת המרגלים מאחר שבעיניהם ראו שעשה ה' ניסים גדולים שהלכו י"ב אנשי' בכל הארץ כאדון ההולך לראות שדותיו ואין מכלים להם אמנם גם הם המרגלי' חשבו זאת כי ישראל יראו מיד חולשת טענתם ושקרותם לכך התנכלו בערמה להסיר טענה זו והוא כי הם אמרו שהערים בצורות והעם היושב עלי' עז וגם בני ענקים ראינו שם ועמלק יושב בארץ הנגב ובאמת בדרך הטבע אין מציאות בעולם לאיש זר לבא שמה ואם המה אעפי"כ הצליחו בשליחותם הי' זה רק מחמת ששלחם מרע"ה וזכותו הגדול עמד להם שנכנסו ויצאו בשלום ולולא זה לא הי' אפשר לעבור את גבול א"י ובזה הניאו לב העם כי הי' ידוע לישראל מנבואת אלדד ומידד שמשה ימות במדבר וא"כ לאחר שימות משה ולא יעמוד להם זכותו הרב לא יהי' אפשרות בעולם לבא שמה וז"כ הפסוק אחר שהשיבו אותם דבר חזרו לספר דבר הנוגע רק למרע"ה וזו אמרו "ויספרו לו" "והוא באנו אל הארץ אשר שלחתנו" פירוש מה שעלה בידינו לבא אל הארץ הי' זה רק מחמת "כי אתה שלחתנו" זכותך עמד לנו כי לולא זה לא הי' אופן להגיע שמה ומיושב בזה אומרם אשר שלחתנו שהם כמיותרין אבל העטיפו רשעותם במעיל הצדקה ואמרו שלא הי' אפשר לבא שמה מחזקת ערי המבצר וחזקת אנשי' אם לא כי זכותך עמדה לנו ששלחתנו ובזה הניאו לב העם כי לאחר שיסתלק מנהיגם לא יהי' אפשר להם לבא שמה ובזה מיושב לשון וגם ארץ זבת חלב ודבש היא כי כבר ספרו מתכונת הארץ במאמרם אשר שלחתנו כי בזה נכלל חזקת הערים ויושבי' שאי אפשר בדרך הטבע לכבשם ולזה שפיר אמרו בלשון הוספה וגם זבת חלב ודבש היא אמנם האמת כי הבל דברו הלא אמרו חכז"ל חולין ז' גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן וגם לפי דבריהם שרק בזכות משה עלה בידם לבא שמה עוד נקל יותר ביאתם שמה לאחר הסתלקות משה כי זכותו שהוא הרבה יותר במותו מבחייו יעמוד להם ח"כ הפסוק ויהס כלב את העם "אל משה" פירוש שהבטיחם שיוכלו לבטוח עוד יותר אל זכות משה אחר הסתלקותו ולכך אמר בכפל עלה נעלה כי אם בחיי משה הספיק זכותו שיעלו שם אחר הסתלקותו עלה נעלה כי אז יוגדל עוד וכחו רב ממה שהי' בחייו ואם כעת עלה ביד האנשים לבא שמה עאכו"כ שנעלה וכש"כ שיכול נוכל להם כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן:
אות ז
בפ' ויצא בפסוק והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך י"ל שמרן הגאון רשכבה"ג מהר"ם שי"ק זי"ע פירש וכמדומה שכן ראיתי גם במדרש שבדברים אלו רמז לו שיהי' בניו בגלות ויהי' נידושין תחת רגלי האומות כעפר. ואמרתי שמיד בעת גלה לו שיגלו בניו גלה לו ג"כ נחמה שיהי' הגלות לטובתם וכמו שאמרו חכז"ל פסחים פ"ו לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהן גרים וכל טוב שבאומות יתדבק בזרע ישראל והנה אמרו חכז"ל תנחומא שמיני כל מקום שנאמר והי' אינו אלא לשון שמחה וז"ש והי' שמחה לך במה שזרעך יהי' כעפר הארץ שיהי' בגלות תחת ידי האומות כי עי"ז ונברכו בך כל משפחות האדמה שהוא לשון הברכה כמו המרכיב אילן באילן שכל טוב שבאומות יתלקט ויתברר וידבק בך ובזרעך:
אות ח
בפ' מקץ בפסוק וקל שד"י יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי ואיתא במדרש רבה ר' יאשי' בן לוי פתר קרא בגליות "וקל שדי יתן לכם רחמים" ויתן "אותם לרחמים" לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו ושלח לכם את אחיכם "אלו עשרת השבטים" אחר ואת בנימין זה שבט יהוד' ובנימין "ואני כאשר שכלתי בחורבן בית ראשון" שכלתי בחורבן בית שני לא אשכול עוד והוא פליאה שאמר וקל שדי יתן לכם רחמים לפני הקב"ה וי"ל שכוונת המדרש להורות לנו הדרך האיך נתנהג בימי גלותינו כי כבר כתבו המפרשים וביחוד בספר ייטב לב עה"ת בישוב קושית אפיקי יהוד' על הטו"ז שתירץ קושית הב"י דלמה עושים שמונה ימי חנוכה הלא הי' בפך להדליק ממנו יום אחד וא"כ לא נעשה הנס רק בשבעה ימים ותירץ עפ"י הזוהר שאין הברכה חלה רק על דבר בעין ולכך שאל אלישע להאשה מה יש ליכי בבית ולפי"ז הוצרך להשאר מיום הראשון שמן כדי שיהי' ראוי' לחול הברכה עליו וממילא הי' נס גם ביום ראשון והקשה עליו דאין זה דמיון דודאי נס שנעשה ע"י נביא צריך להיות דבר מה כדי לחול הברכה עליו אבל נס הנעשה ע"י הקב"ה א"צ להיות שום דבר וכי לא ברא הקב"ה שמים וארץ יש מאין ותרצו שבודאי הקב"ה יכול לעשות נס יש מאין אבל מעת שברא הקב"ה עולמו רצונו בדרך הטבע בחוקים שחקק הקב"ה להטבע בבריאת שמים וארץ ורק אם אפשר בענין אחר ולצורך גדול משנה הקב"ה במעשה בראשית ולפי"ז בלי ספק כיון שהי' אפשר למעט בנס דהיינו שישאר מיום הראשון כדי שיהיה להברכה על מה לחול בלי ספק הי' הנס באופן זה ונתישבו דברי הטו"ז עכ"ד היוצא לנו מזה שהגם שבטוחים אנו אם יעמיד על ישראל מלך רשע כהמן וירצה לאבד שארית ישראל אז יעמוד הקב"ה כנגדו וישמיד אותו גם בדרך נס שלא כדרך הטבע אעפי"כ ראוי' לנו לעשות כל מה שביכולתינו שלא נצטרך לניסים שלא כדרך הטבע ואל תתחר במרעים כתיב כי כן רצון הקב"ה כל למעוטי בניסא עדיף ואם אפשר לרצותו בממון או לבקש ולהתחנן לפניו מחוייבין אנו לעשות כן כי כן עשה גם אבינו יעקב ששלח מתנות להשליט על ארץ מצרי' וכן עמד יהוד' לפניו לבקש תחנונים ולעורר רחמיו אבל אם כל זה לא יועיל אז נוכל לבטוח בה' כי אז יעמוד ה' כאיש מלחמה נגדו וישנה עליו סדרי בראשית להפילו ולהשמידו והנה כתב האבן עזרא פרשת וארא שהשם שד"י הוקבע על הנהגת הטבע וכן מצינו לחכז"ל בחגיגה י"ג שפרשו ע"ש שאמר לעולמו די ושם הוי"ה ב"ה הוקבע על הנהגה נסיית שלא כדרך הטבע שהוא מהוה כל הויות וז"כ הפסוק ואל שדי יתן לכם רחמים ה' שקבע שם שד"י להנהגת העולם בדרך הטבע רצונו שתשתדלו בכל עוז למצא חן בעיני האיש העומד לשליט על ארץ מצרים "לפני האיש" פירושו טרם שיעמוד ה' בשם הוי"ה ב"ה כאיש מלחמה כמו שנאמר ה' איש מלחמה להרסו ולהדפו בדרך נס שלא כדרך הטבע כי אם לא יספיק כל השתדלותכם לפני האיש למצא רחמים בעיניו אז בטוח אני שיעמוד ה' כאיש מלחמה נגדו להשמידו כי בטוח אני שלא אשכול עוד וז"כ המדרש שפתח קרא בגליות להורות לנו שמעשה אבות סימן לבנים ומהם נקח דעת ומזימה האיך להתנהג בימי גלותינו:
אות ט
בפ' תרומה על הפסוק ויקחו לי תרומה איתא במדרש הה"ד מלאכי א' אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וי"ל עפ"י חקירת הגאון ישמח משה למה צוה השי"ת שנעשה לו משכן ומקדש מכספינו וכי לא הי' יכול הקב"ה להראות למשה מקום כסף וזהב שיקח ממנו לעבודת המשכן כמו שהראה לו הלוחות שדרשו חכז"ל נדרים ל"ח עה"פ פסל לך הפסולת שלך היא ומכאן נתעשר משה ותירץ כי הקב"ה היודע עתידות ידע שיבא עת שיחטאו ישראל עד שיתחייבו ח"ו כלי' לכך צוה שיעשו המשכן והמקדש משלהם כדי שאם יתחייבו יחרב המקדש בעונותיהם וישפוך חמתו על עצים ואבני' כדי להציל את ישראל עכ"ד והנה כל זמן שישראל הולכים בדרכי התורה ומקיימים מצות השי"ת אין ראי' מזה שהקב"ה אוהב את ישראל כי מעשיהם הטובים גורמים האהבה אבל אם גם בעת שיחטאו לא סר מאהבתם ועושה כל טצדקי להצילם זה הוא ראי' ברורה על אהבתו אותם וגודל חסדו עליהם ולפי"ז מובן כוונת המדרש שהי' קשה לו על הפסוק ויקחו לי תרומה קושית הישמח משה למה צוה לעשות המשכן מכספם א"ו כדי להצילם מכלי' בעת שיחטאו לפניו וע"ז הביא הפסוק אהבתי אתכם אמר ה' ואם תאמר במה אהבתנו אולי רק מעשינו הטובים מכל האומות גרמו האהבה וע"ז אמר הלא אח עשו ליעקב אפי' בשעה שיחטאו ויהי' דומים לעשו גם אז ואהב את יעקב וראי' מציווי המשכן לעשות מכספם:
אות י
עוד איתא במדרש ע"ז הפסוק משל למלך שהי' לו בת יחידה והשיאה לאחר אמר לו לפרוש ממנה אינני יכול שלא לתתה לך ג"כ אי אפשר בבקשה ממך כל מקום שאתם הולכים עשו לי חדר קטן להיות עמה לכך כתיב ועשו לי מקדש וי"ל עפ"י שביארנו בחלק אור עולם אות ו' ולקמן אות כ"א והיוצא משם דגם שע"ז אסור לנו לעבוד גם באונס ומחוייבין להרג ואל לעבור וא"כ הו"ל דין ישראל כדין המגרש את אשתו ואינו מתירה לאדם אחר שאין זה כריתות אבל מ"מ ריח הגט מיהו הוי ופוסל לכהונה ולכך אם יגרש אותנו ה' יהי' אסור לו להחזיר אותנו מאחר שמתנהג ככהן שנאמר ויקחו "לי" תרומה לזה מה עשה הקב"ה לא עזב את בניו כרגע וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם מגילה כ"ט ומעולם לא גרשם ממנו ולכך כל זמן שישראל ישובו בתשובה יחזיר אותם אליו וז"כ המדרש מאחר דכתיב ויקחו לי תרומה שמזה מוכח שהקב"ה מתנהג ככהן לכך אי אפשר להקב"ה לפרוש עוד מישראל על פי התורה כי אז תהי' אסורה לחזור אליו דעכ"פ ריח הגט הוי ופוסל מן הכהונה לכך אמר כל מקום שתגלו עשו לי דירה קטנה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שתהי' תמיד השכינה עמהם כדי שאם יחזרו בתשובה יהי' אפשר לו להחזירם אליו:
אות יא
בפסוק ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ואיתא במדרש בזה"ל בן זומא אומר מצינו פסוק הכולל יותר בתורה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד בן ננס אומר מצינו פסוק הכולל יותר ואהבת לרעך כמוך שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק הכולל יותר את הכבש אחד תעשה בבקר עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו י"ל בהקדם הא דאיתא במס' מגלה כ"ח שאל רע"ק את ר' נחוני' הגדול במה הארכת ימים אתו גוזי וקא מחי לי' סליק יתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוהו א"ל אחד מיוחד שבעדרו וצריכין להבין למה שאל לו דייקא זו השאלה ואיזה שייכות יש לזה השאלה עם המעשה שלפניו ועוד הקשה הגאון ר' ישעי' פיק זצ"ל מובא בנוב"י במה"ת חאו"ח קל"ט מהיכן ידע ר' נחוניא שהוא צורבא מרבנן משאלה זו ששאל והלא שאלה כזו גם תינוק יכול לשאול אם נאמר כבש למה נאמר אחד וגם בתשובתו שאחד מיוחד שבעדרו שהכוונה למה שכתבו ראשונים שתמיד של שחר יהי' יותר מובחר מתמיד של בין הערבים צריכין להבין טעמא מאי הקפידה התורה שיהי' בשחר יותר מובחר י"ל דאיתא בפתיחתא דאיכה רבתי לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל לא הבאת לי שה עולתיך שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים עכ"ל וכתב בספר יבין שמועה ס"פ פנחס שמבואר מדברי מדרש אלו שזה שבטלו מלהקריב תמידין גרם שנחרב הבית. וצריך ביאור למה הי' תלוי' כל בנין הבית בתמיד להגין על ירושלים ונראה דחכז"ל אמרו יומא ט' ב' שבעון שנאת חנם נחרב בית שני והנה התורה הקפידה שיהי' קרבן תמיד נקרב משל ציבור וגם ממשכנין על השקלים שקלים ג' ואם יחיד הי' רוצה ליתן כל התמידין מנכסיו לא הי' יכולי' להקריב וצריך טעם למה הקפיד הקב"ה כ"כ שיהי' לכל אחד מישראל חלק בתמידין עד שהי' ממשכנין עליהם מי שלא פרע בזמנו ואם הי' יחיד רוצה ליתן תמידין של כל השנה לא הי' יכולין להקריבם כי צריך דוקא להיות משל ציבור ונראה שהקפיד הקב"ה ע"ז כדי שיהי' למליצה על ישראל שאין שונאין זה את זה ששני שונאים לא ישתתפו יחד לשום דבר ולכך כשהי' קטרוג על ישראל שאין שלום ביניהם הי' למליצי יושר טענה נגדם מקרבן תמיד שהרי בכל יום כל ישראל חברים הן בקרבן אחד וזה מורה על אחדותן ואהבתם זה את זה והנה מעתה כיון שבעון שנאת חנם נחרב הבית כל עוד שהקריבו קרבנות תמידין לא נחרב הבית כי הי' זה למליצה עליהם שאין שנאתן רק משפה ולחוץ והראי' שהן משתתפין להיות חברים בהקרבת תמידין ובשעה שבטלו הקרבת התמידין מיד נתעורר חטא שנאת חנם שביניהם ונחרב הבית בעוה"ר. ובזה יש ליתן טעם למה הקפידה התורה שיהי' קרבן תמיד של שחר עוד יותר מהודר משל ערבי' כי לפי דברינו יש לומר כי הי' לקרבן תמיד שתי פעולות האחד להיות למליץ ולזכות לכפר על עון שנאת חנם בין איש לרעהו, והשני כדי לעורר לבב כל ישראל כי בראותם בכל יום ויום בבוקר מקריבין תמידין והקפידו שיהי' דוקא לכל ישראל חלק בזה ולא לקחו משל יחיד לקחו מוסר מזה למלאות רצון אביהם שבשמים שיהי' מתנהגים באהבה ובאחוה זה עם זה ועי"ז נזהר כל אחד בכבוד חבירו. והנה בלילה כל אחד בביתו עם אנשי ביתו אין מקום לפגוע בכבוד חבירו ולהרע לו אבל ביום שבאים בני אדם יחד צריך יותר להתעררת אהבה בין איש לחבירו ולכך הי' לתמיד של שחר בענין זה יותר פעולה מתמיד של בין הערבי' ולהיות שהקב"ה מקפיד על כבוד משרתיו הצדיקי' עד יותר מעל כבודו תנחומא תולדות לפיכך צוה שתמיד של שחר שהוא מעורר את העם להיות באהבה וריעות זע"ז ולנהוג כבוד כל אחד בחבירו יהי' עוד יותר מהודר מהתמיד של בין הערבים:
ולפי דברינו א"ש כוונת הגמרא כי רע"ק באמת רצה לידע באיזה זכות זוכין לאריכות ימים ולכך שאל את ר' נחוני' שיאמר לו הנהגותיו. אבל משרתי ר' נחוני' חשדוהו שרצה לזלזל בכבוד אדונם והוא קץ בחיי רבם לזה רצו להכותו וברח רע"ק ואמר לר' נחוני' ראה אדוני האיך אתם יכולים לחשוד אותי שרציתי לזלזל בכבודך הלא אם נאמר כבש למה נאמר אחד ועכ"ח להורות המיוחד שבעדרו ולמה הקפידה התורה על תמיד של שחר שיהי' יותר מהודר ועכ"ח כמו שכתבנו משום שהקב"ה מקפיד על כבוד צדיקי הדור יותר מעל כבודו והאיך יעלה על דעתי לזלזל אותך ונתבאר יפה שהי' לזה השאלה קישור להמעשה שלפניו להמליץ על עצמו. וכשראה ר' נחוניא ששאל דייקא שאלה זו מזה הבין שזה השאלה שייכות לה עם המעשה שלפניו ועכ"ח שידע מעצמו לדרוש הדרש האמיתי שאחד המיוחד שבעדרו אמר צורבא מרבנן הוא ושבקוהו וא"ל האמת כמו שאמרת שהפירוש אחד מיוחד שבעדרו, ולאחר שכוונתך רק ללמוד ממנו אומר לך המידות שעל ידיהם זכיתי לאריכות ימים. והנה בתיבות וכן תעשו כבר נתקשו חכז"ל מה כוונתו שהרי ראינו שבנין הבית לא הי' כלל כבנין של משכן. וי"ל שכוונת הפסוק שילמד ויזרז מרע"ה את ישראל שיזהרו בכבוד צדיקי הדור וילמדו זה מהקב"ה שהוא מקפיד יותר על כבוד צדיקי הדור מעל כבודו. ולזה אמר לו הרי הראיתיך שיש לי בשמים ממעל משכן וכל כליו ואעפי"כ אני מצוך לעשות לי משכן למטה ואעשה מעתה עיקר דירתי בתחתונים כן רצוני שתזהרו עוד יותר בכבוד בריותי יותר מבכבוד שמים וכמו שמצינו בירבעם שיבשה ידו כששלח אותה נגד הנביא ובשעה שעבד עמה ע"ז לא יבשה וז"ש ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו שתראה מזה שאני עושה עיקר מתחתונים וכן תעשו גם אתם שתזהרו בכבוד צדיקי הדור עוד יותר מבכבוד שמים והנה בפסוק שמע ישראל כלול האהבה הגדולה מישראל לאביהם שבשמים שמקבלים עליהם עול מלכותו לזה אמר בן זומא שהוא פסוק הכולל הרבה אמנם יש עוד בחינת אהבה יותר מזו כי לא לבד שיאהב הקב"ה אלא כל ברי' שבראה ה' ועושית רצונו יאהב אהבה עזה לפי שהקב"ה נהנה ממנה זו אהבה יותר גדולה מאהבה הראשונה וזו שהוסיף בן ננס מצינו פסוק שהוא כולל עוד יותר אהבה והוא ואהבת לרעך כמוך שתאהב לכל ישראל לפי שהוא עבד ה' כמוך. וזה מוסיף על בן זומא שגם לאוהב ה' צריך לאהוב, ובן פזי בא להוסיף עוד יותר שלא די בזה שיאהב אוהבי ה' כי רצון ה' שיזהר עוד יותר בכבוד הצדיקי' מעל כבודו וראי' לזה מכבש אחד תעשה בבוקר שהפירוש מיוחד שבעדרו להורות כי חביב בעיני הקב"ה כבוד צדיקים מכבודו וז"ש בן פזי מצינו פסוק הכולל עוד יותר שבן ננס אמר רק שצריך לאהוב גם לחביריו ובן פזי הוסיף שעוד יותר צריך ליזהר שלא לפגוע בכבודן מבכבוד שמים וע"ז עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי שעוד יותר צריכין לזהר בכבוד צדיקי הדור מבכבוד שמים והביא ראי' לזה שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו והוא כמו שפרשנו שרצון הקב"ה לעורר בזה כמו שהוא עושה עיקר ממשכן שבארץ כן גם אתם תזהרו עוד יותר מלפגוע בכבוד צדיקי הדור מלפגוע בכבודי:
אות יב
באותו ענין של שנאת חנם פרשתי הפסוק בפ' משפטים כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה ויל"ד לענין מאי מזכיר שמצאה קצים הלא אין בזה נ"מ רק במה שנאכל הגדיש וי"ל שיוצא מזה מוסר, כי אש הוא רמז על כעס ומחלוקת כעין שפירש השלה"ק לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, ורגיל להיות שמתהוה מחלוקה עבור דבר קטן שאין כדאי לדבר מזה כלל ולזה בא הכתוב להורות לנו שבל יקל בעינינו זה המחלוקה על דבר קל כמות שהוא ושאין כדאי לדבר מזה כי אם לא יראו להשקיט המחלוקה הקטנה ההיא שהיא על דבר בטל סופה להתפשט בענינים גדולים וכן אם מתחלת רק במוקצין שבעם סופה לאחוז גם במובחרים שבעם ודמיון לזה שאם יצא אש ומצא קצים הסכל יאמר מה לי לכבות האש הלא הקצים אינן שוין כלום ואין הפסד בשריפתן אבל החכם הרואה את הנולד ישתדל בכל כחו להביא מים ולכבות האש כי אם לא יכבו האש אצל הקצים סופה להאחז גם בגדיש והקמה. וזו הרמז כי תצא אש המחלוקה הגם שמצאה רק קצים אם לא יזדרזו לכבות התבערה יגרמו בזה שיאכל הגדיש או הקמה או השדה לכך צריכין לראות מיד שתתנוצץ איזה מחלוקה להשקיט הריב ואל יקל בעיני האדם אם יראה שכל הריב הוא על דבר של מה בכך כי הגם שהאמת כן אבל צריכין לראות את הנולד, ובסנהדרין ז' אמרו האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח:
אות יג
עוד אמרתי בכוונת הפסוק בישוב מה שדקדקו חכז"ל במס' ב"ק ס' כי תצא אש משמע מעצמו. וגם ליישב הכפל שלם ישלם וי"ל דרך מחרחרי ריב שהם אין הולכין בעצמן רק יסיתו אחרי' לזה והם נשמטים אחד אחד עד שאין נראה וניכר מי עשה המחלוקה וכן ראינו בעינינו בשונאי ישראל בזמנינו שהסיתו והדיחו את העם נגד ישראל והלכו והזיקו נכסי בני ישראל ואח"כ הכריחו שופטי הארץ אותם לשלם הנזק והמסיתים נשמטו מידי השופטים ויצאו נקיים וזכאים ולא נעשה להם דבר אמנם כ"ז רק במשפטי בו"ד שאין השופטים רואים רק מה שהוא לנגד עיניהם ואם יכפור החייב ינצל ואם יודה מתחייב ליתן לא כן גבי הקב"ה שאם יסתר איש במסתרים הוא רואה אותו וע"כ לא די שיצא המסית חייב בדינו ולא ישמע מלקבל עונשו אף גם זאת יוכפל ענשו גם בעד המוסת כי הוא הגורם לו לעשות כן וז"כ הפסוק כי תצא אש שיהי' נראה כאלו מעצמו יצא האש שלא יהי' ידוע מי הוא המחרחר ריב הורה הכתוב שלא יבטח בהעלמו להנצל מהעונש רק אדרבה "שלם ישלם" בכפל ישלם המבער את הבערה כי לפניו ית"ש נגלו כל תעלומות ויודע מי הגורם שיצא אש והוא יודע שלא מעצמו יצא אש רק שהוא המבער את הבערה:
אות יד
פ' ויקרא בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' והקשה רש"י דתיבת אדם כמיותר, וי"ל שבא הכתוב להורות דדוקא אם אדם יקריב קרבן בהמה יתכפרו בו ישראל אבל לא יתכפרו אם יקריב מלאך וזו שאמר אדם כי יקריב ובזה נ"ל טעם נכון למה שחקר העקידה למה נשאר אלי' הנביא חי בגופו ואם זה הוא מדרגה גדולה למה לא זכה אלי' משה שנאמר עליו ולא קם בישראל כמשה כי הגאון בעל עשרה מאמרות מובא בספר ישמח משה פ' פנחס כתב עה"פ ויכפר על בני ישראל שגם בימי משך גלותינו לא נתבטלו הקרבנות כי אלי' מקריב שני תמידין בבוקר ובערב בכל יום כדי לכפר על בני ישראל וזה מגין עלינו בימי משך גלותינו. ומובן שהוצרך אלי' להיות נשאר קיים בגוף כדי שיהי' אדם כי יקריב מכם קרבן כי לולא זה לא הי' בכח הקרבן לכפר:
אות טו
בפ' פנחס בפסוק כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם יל"ד למה אמר לכם שתי פעמים. וגם על דבר כמיותר וגם תיבת אחתם כמיותר וי"ל על שתי אופנים אוה"ע מבטלים ישראל מקיום התורה או שהם באים עליהם בגזירות שמד וכדומה וזה אינו מזיק כ"כ כידוע שאלפי רבבות מישראל נשפכו דמם כמים בשביל שלא רצו לבטל מצות התורה. אמנם דרך שני להם שהם מראים עצמם כאוהבים וכאחים לישראל ונותנין להם גדולה וכבוד כדי שע"י התחברותם יעזבו תורתם וזה הדרך מסוכן מאוד כמו שאנו רואי' בחוש בעוה"ר כמה אלפים מישראל נתפקרו מעת שחופשה נתן להם להיות שרים וממונים על משמרות המדינה להיות שופטים וכדומה אוי לעינים שכך רואות. וזה הי' גם השנאה על המדינים יותר מעל שאר האומות שהרעו את ישראל כי המדינים הראו עצמם כאוהבים לישראל שהם מפקירין בנות מלכים כדי שיזנו ישראל עמהם. ובקשו מהם רק שיעבדו לפעור כי בזה ידעו שיוכלו לפתות את ישראל בדרך אהבה ויאמרו שרק להנאתם הם מתכוונים כי בקשו מהם שיפערו עצמן לפעור כי יחשבו ישראל שבזה יבזו הע"ז שיקנחו עצמם עלי' ובאמת ידוע שזה הי' עיקר ע"ז של הפעור ובזה הי' עובדין את הפעור וז"ש כי צוררים הם לכם בנכליהם שבערמה באו עליכם כאלו "לכם" להנאתכם מתכוונין, על דבר פעור על מה שדברו להם דברי פיוס מענין הפעור כי אין זה רק ביוש לע"ז, וכן "על דבר" כזבי בת נשיא מדין "אחתם" שדברה להם כאלו היא אחותם של ישראל באהבה ובאחוה שמסרו עצמם לזנות כדי שיהנו בני ישראל וכל כוונת' להכשיל את ישראל בעצת בלעם על כן צוה הקב"ה להכות אותם לבלתי יהי' לישראל למכשול ומזכרת עון ומזה יבינו כי אם נותנין גדולה לישראל הוא רק לרעתם:
בזה יתפרש כוונת הפסוק בפ' תצא לא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה ותמוהא למה שינתה התוה"ק באיש מבאשה ועיין בפנים יפות. וי"ל דהנה יש להפליא על שאינו מבואר מפורש בתורה לאו על הוצאת ז"ל. ומצאתי בספר ארץ חמדה שהטעם לפי שהוא העון החמור שבכל העונות כמבואר בזוה"ק שהתשובה על עון זה קשה עד מאוד ומטעם זה העלימה תוה"ק לאו הזה וכתבה רק ברמז כי אם הי' כתוב מפורש לא הי' תקומה ח"ו לשארית ישראל, ואמרו חכז"ל ע"ז כ' שאם מהרהר אדם ביום הוא בא לידי טומאה בלילה. ומעתה יובן כי תיבת "כל" הוא מחשבה כמו בנכליהם אשר נכלו ולכך שינתה התוה"ק את לשונה כי בלאו זה נכללין שתי דברים לא יהי כלי גבר על אשה דהיינו שלא יהי' מחשבתו של איש על אשה שלא יהרהר ביום וגם כפשוטו להזהיר הנשים מללבוש בגדי אנשים:
אות טז
בפ' בחקתי בפסוק והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ויל"ד דתיבות אף אני כמיותרין וי"ל שבא הכתוב להורות לנו רחמי אבינו שבשמים על בניו כי גם אם ירבו לחטוא ויצטרך להענישם בכל זה יכאב לבו ובכל צרתם לו צר וז"ש ויסרתי אתכם "אף אני" כביכול נוטל חלק ביסורים של ישראל כי גם בעת שיחטאו לא זז מלחבב אותם: ובדברינו יש לפרש הקרי והכתיב בפסוק בכל צרתם לו צר עפ"י שפרשתי מה דאיתא בשוחר טוב הובא בילקוט כאן עה"פ אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני וז"ל איני לא חולי מעים ולא חולי ראש ולא חולי עינים רק חולת אהבה כי הנה ישראל קדושים הגם שהם סובלים יסורים גדולים בגולה אעפי"כ אין צועקים לישועה רק ע"ד כבוד שמו הגדול. והנה על זה שישראל הם מחוסרי פרנסה כי קטן יעקב ודל אמר איני חולי מעים שהגם שחסר להם לחמם אינו חולין עבור זה. והנה עוד יותר קשה מזה שישראל הולכין בקדקוד כפוף לפני שונאי ישראל ונכנעים תחתיהם וע"ז אמר איני חולי ראש שהגם שהולכים בקדקוד כפוף אין חולין על זה, ועוד יותר קשה מזה אם להם יחסר לחמם ורואים בשונאי ישראל שהם יושבים בשלוה וע"ז אמר איני חולי עינים שהגם שרואים שונאי ישראל בשלוה אעפי"כ אין חולין על זה רק על זה הם חולים על שרואים חילול שמו הגדול וזו חולת אהבה אני. וז"ש בכל צרתם הגם שיש להם צרות הרבה לא צר אין מרגישין זה ומה הן מרגישין כי לו צר על כי לו כביכול צר:
אות יז
בפ' האזינו בפסוק שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך י"ל שבא הכתוב לחזק לבינו לבל נבעט ביסורים רק נקבל אותם באהבה ונדע כי אם באו יסורים עלינו הוא הכל לטובתינו וע"ז נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, והרבה פעמים יוכל אדם לראות שיחשוב על איזה דבר שהגיעו שהוא לרע לו ואחר כמה שנים הוא רואה בעין שכלו שהי' לו בזה טובה גדולה וז"כ הפסוק הלה' תגמלו זאת עם נבל שאינו מכיר טובה, האיך אפשר לחשוב על ה' שהוא רוצה להרע לנו הלא הוא אביך קנך וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר ויספרו לך כמה ענינים שלפני מאה שנה חשבו דברים אלו לרעה ואח"כ בעיניהם ראו שהי' הכל טובה גדולה מאתו ית"ש וע"ז בא הכתוב להוסיף נסה נא באיזה ענין שאתה חושב לרע לך אם תשאל את אביך "ויגדך" יאמר לך שהם דברים קשין כגידין ואם תשאל אותו דבר עצמו לזקנך שהוא כבר מנוסה בהרבה דברי' ורוב שנים יודיעו חכמה "ויאמרו לך' הוא יאמר על זה הדבר עצמו שאביך אמר שהם דברי' קשין כגידין שאינו כן רק הוא אמירה רכה לטובתך כי הוא כבר נסה באלה ויודע כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אולם ר' בחיי יתרו עה"פ ותגיד לבני ישראל כתב שרק אם כתיב תגיד ביו"ד אז משמעו דברים קשים כגידין:
אות יח
בישעי' כ"ד פסוק ח' שבת משוש תפיס חדל שאון עליזים שבת משוש כינור, ויש לתמוה על התרגום שם דבפסוק אחד מתרגם תיבה אחת בשתי אופנים כי אצל תפים תרגם תיבת שבת "בטלת" ואצל כנור תרגם תיבת "שבת" "פסקת" חדות כנורא, ובאיוב ל' פסוק ל"א ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים תרגם המתרגם והוה לאבלא כנרי ואבובי אמתיל לקל בכין וצריך ביאור למה לא אמר גם גבי כנור שנמשל לאבל כמו שאמר גבי עגב. י"ל היע"ד בחלק ראשון בדרוש י"א כתב דגם לר' נתן דס"ל ארבע משמורות הוי הלילה עכ"פ מודה דלאחר החורבן רק ג' משמורות הוי הלילה ודוקא בזמן שביהמ"ק קיים פליגו אבל לאחר החורבן שנתמעטו כנפי החיות כדאיתא במס' חגיגה י"ג שאמרו בהן שירה לכ"ע שלש משמורות הוי הלילה. והטעם שנתמעטו משום דבחצות הלילה שהי' דרכם לשורר עתה מזמן חורבן ביהמ"ק קבעו הקב"ה לבכי ולאבל וא"כ אין דרך שישוררו בזמן שהקב"ה מתאונן על חורבן מקדשו עכ"ד. ואיתא בגמרא דברכות ג' ב' דדוד הוי ידע זמן חצות לילה מכוון כדאמר חצות לילה אקום להודות לך שהי' לו כנור תלוי' למעלה ממטתו וכשהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והתעורר לקום. וי"ל דלא במקרה אירע שלקח דוקא כנור ולא כלי זמר אחר דהנה הגאון בעל תקלין חדתין הביא בשם הגאון מו"ה אלי' מווילנא זי"ע דגם הנגונים הנהוגים בישראל קבל משה מסיני, ומאחר דכתיב והחיות ישוררו והכרובים יפארו ושרפים ירונו נראה מזה שאין שיר אחד מהן דומה לשל חבירו ולכך אפשר לומר שאותו שיר ששררו המלאכים במשמורה שני' בחצות הלילה הי' מעין נגון הכנור ולכן לקח דוד לחצות הלילה ג"כ כנור דייקא שהיא מעין דוגמא לשירת המלאכים באותו זמן. ומעתה יובנו היטב דברי התרגום שאצל עגב אמר רק שבגולה אין קולו יפה ונמשל לקול בכי אבל אצל כנר אמר שמשש נהפך לאבל כי בחצות הלילה שהי' זמן נגון הכנור נהפך לאבל לקונן על חורבן בית תפארתנו ובטל שיר החיות ולכך לא קאמר שנמשל לאבל רק שנהפך ממש לאבל. ומעתה מתקו דברי התרגום בישעי' שתרגם גבי כנור "פסקת" כי לאחר החורבן נפסקו שתי כנפות מהחיות אותן ששרו בהן בחצות הלילה שהי' מעין הכנור ולכך תרגם אצל כנר פסקת שנפסק ממש קול הכנור כי נפסקו כנפי החיות ששרו בהן בחצות הלילה ובזה מבואר בתהלים מ"ג בפסוק שלח אורך ואמתך המה ינחוני יבואונו אל הר קדשך ואל משכנותך, ואבאה אל מזבח אלקים אל קל שמחת גילי ואודך בכנור אלקי' אלקי דיל"ד למה בכנור דייקא ולפי דברינו יובן לפי שמעת החורבן נתבטל קול נגון הכנור לזה אמר כשיבא הגואל צדק אז ישוב לשורר בקול כנור לפניו, ובזה מובן גם הפסוק בתהלים ע"א גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלקי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל דהנה בתהלים נ"ז אמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר שמוכח משם שנבל וכנור ענין אחד להם שבהם הי' מעורר השחר לקום בחצות הלילה וזה נתבטל מעת חורבן ביהמ"ק לכך אמר שבעת הגאולה ישוב לנגן בכלי זמר אלו ועוד ישוב ינחמנו. יט) בישעי' סי' מ' בפסוק כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' צריך ביאור דהשי"ת מצטער אם צריך לענוש אותם והאיך יעלה על הדעת שיענשם בעונש יותר גדול מהמגיע להם וגם לבאר הכוונה באמרו כי נרצה עונה. וגם לבאר אמרו בכל חטאתי' בבי"ת ויותר הי' צודק לכתוב ככל חטאתי' בכ"ף וי"ל דהנה בבא אל איש ישראל המאמין בה' איזה יסורין לבד ממה שיכאיבו לו גוף היסורין אשר כל אדם מרגיש בהן אם יבאו עליו עוד יותר הרבה מזה מכאיב לבבו כי הוא יודע דלא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא כדאי' ברכות ה' ובאו אלו היסורי' עליו לעונש על שחטא נגד ממ"ה הקב"ה וזה הוא עגמת נפש עד אין שיעור ואין להעריך כלל יסורי הגוף מהעונש ליסורי הנפש המשכלת מזה הידיעה שחטא נגד הבורא ב"ה. ואם הי' באים אלו היסורים ממש על עכו"ם לא הי' מרגיש חלק האלף מהיסורי' שסובל הישראל המאמין בה' ז"כ כי לקחה מיד ה' פירוש שזו הידיעה שאלו היסורי' באו מה' אב הרחמים "כפלים" הוא מרגיש בכפלים "בכל חטאתי'" פירוש בשביל חטאתי' פירוש שזו הידיעה שהעונש בא להם עבור חטאתיהם הוא מגדיל ומרבה הכאב כפלים והנה אם אדם חוזר בתשובה מחמת העונש מתחרט על החטאים כדי שיופסק העונש זה הוא תשובה מיראה אבל אם יסוריו מכאיבים לו מאוד לפי שמתחרט מעומק לבבו על החטאים ויותר יכאיב לו זה הידיעה שחטא נגד ה' מהיסורי' ממש שבאו עליו זה ודאי מקרי חוזר בתשובה מאהבה שאוהב את הבורא ב"ה והנה בתשובה מאהבה נתהפכו הזדונות לזכיות יומא פ"ו על כן אמר כי "נרצה עונה" שמעונות שלהם נעשה רצון הבורא ב"ה והוסיף ואמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו פירוש שגם במקום שלא הי' דרך מעולם יעשו דרך לה' והכוונה שגם העבירות שהי' נגד רצון השי"ת נעשה מהם רצונו כי נתהפכו לזכות:
אות כ
בישעי' ס"ב בפסוק על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרי' כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירי' את ה' אל דמי לכם. ואל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלי' תהלה בארץ וצריך ביאור הכוונה באמרו אל דמי"לכם" ואל תתני דמי "לו" וי"ל דמשני פנים יש להתאונן על חורבן בית קדשינו האחד על צערו כביכול כמאמרם ברכות ג' מה לו לאב שהגלה בניו מעל שולחנו ושאג ישאג על נוהו ירמי' כ"ה וגלות השכינה וחילול השם בין העכו"ם ושאי אפשר לקיים בגולה רוב מצות התורה ונחשכו כל מאורי התורה ואי אפשר לעבוד את ה' כראוי' כי רק א"י הקדושה מסוגלת לשמירת התורה. ועוד יש להתאונן על צרות ישראל המקיפות אותן תמיד וכתיב ישעי' ס"ג בכל צרתם לו כביכול צר ולכך הקב"ה עושה עיקר להתאונן עבור צרות ישראל אבל לנו יאות לקונן ולשפוך דמעות כמים ולהתגולל בעפר על צערו של הקב"ה ועל גלות השכינה וזו שהקב"ה אומר ששם שומרים על חומת ירושלים שיזכרו תמיד לפני ה' ואל ידמו בשביל דבר הנוגע "לכם" דהיינו צרות המגיעות על ישראל. ואמר הנביא לישראל ואתם אל תתנו דמי "לו" אתם תצעקו בקול רם על דברים הנוגעים לו ית"ש שיגאלנו גאולת עולם למען יתקדש ש"ש במהרה כיר"א:
אות כא
בישעי' נ' בפסוק איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' ויל"ד דתיבות אשר שלחתי' כמיותרין וי"ל זה כמה פרשתי הלשון אי זה ספר כריתות אמכם וכעת מצאתיו בספר כתונת פסים נדפס אצל ארץ חמדה למלבי"ם עפ"י הגמרא סוף גיטין דאם אדם מגרש את אשתו ואינו מתירה לשום אדם הוי הגט פסול דאין זה כריתות שבעינן דבר הכורת בינו לבינה וא"כ איך אפשר לומר שהקב"ה גירש אותנו וכי התיר לנו לעבוד אלקי אחר וז"ש איזה ספר "כריתות" אמכם מאחר שלא התרתי אתכם לאחר א"כ אין זה כריתות. אלא דעדיין יש לפקפק דהלא מבואר שם באותו סוגיא ני' דלא הוי גט ריח הגט מיהו הוי לפוסלה מהכהונה וא"כ מאחר דמבואר במס' סנהדרין ל"ט דהקב"ה מתנהג עצמו ככהן וא"כ עדיין הי' אסור לו להחזיר אותנו דעכ"פ ריח הגט הוי אמנם הא באמת לא שלח אותנו כלל וכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם מגלה כ"ט וזו שהוסיף אשר שלחתי' שלא די שאין לה ממני דבר הכורת בינה לביני עוד זאת אפי' זה אין בידה ששלחתי' כי מעולם לא שלחתי' ואדרבה לא זזה שכינה מישראל בכל מקומות מושבותיה ועיין לעיל אות יו"ד כב) בישעי' מ"ט בפסוק ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני צריך ביאור למה נכתב ב' שמות וגם למה באת התשובה על השכחה ולא על העזיבה וי"ל שהנביא בא לנחמינו שגם בעת שחטאינו גורמים שגובר מידת הדין עלינו אעפי"כ גם אז שמאל דוחה וימין מקרבת מידת הרחמים חופף עלינו שלא יכלה אותנו מידת הדין. והנה עזיבה מצינו מלשון עזרה כמו עזב תעזב עמו וי"ל דזו כוונת הפסוק דגם בעת שוה' שכחני דהיינו הוא ובית דינו שעפ"י הדין העולה מהם הייתי ח"ו נאבד ונשכח מן העולם גם באז באותו עת עצמו עזבני ה' עזב אותי ועזרני להגין בעדי שלא יכלה מידת הדין אותי ונתן בי כח לעמוד מפני הדין הנורא שנאמר עליו ומי יכילנו:
אות כג
בפ' חקת עה"פ ונפשינו קצה בלחם הקלקל איתא בפסיקתא הובא בילקוט וז"ל רבי אומר אמר הקב"ה בני תורעמנין בני תורעמנין אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר והוא עומד לפני ומתרעם האשה אשר נתתי עמדי אף יעקב כך עשה לי עסוק אני עם בנו להמליכו במצרים ויוסף הוא השליט והוא מתרעם לפני ואומר נסתרה דרכי מה' כך עשו לי במדבר אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלאכים אוכלין שלא יהא אחד מהן בוטי וכלבי אוחז בהן והן מתרעמין לפני ונפשינו קצה בלחם הקלקל אף ציון כך עושה לי אני עסוק עמה להעביר את המלכיות מן העולם ולא כבר העברתי בבל מדי ויון ועתיד אני להעביר מלכות רביעית והיא מתרעמת לפני ואומרת עזבתני ושכחתני שנאמר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. ויל"ד למה לא אמר סתמא אף ציון כך עושה שאני עסוק עמה להעביר המלכיות והיא מתרעמת לפני עזבתני כמו באידך שזכר ולמה הוסיף בציון שכבר העביר את בבל מדי ויון. וי"ל שכוונת הפסיקתא לישב קושית הש"ס ברכות ל"ב היינו עזובה היינו שכוחה ונראה שציון עושית עולה היותר גדולה מכל האחרים שהזכיר כי מאחר שראתה שכבר ג' פעמים בא השוד והשבר עלי' ותמיד הי' הסוף לטובתה ואלו המצירים והמעיקים אותה נאבדו ונכרתו מן העולם וא"כ בודאי הי' ראוי' לה לומר השי"ת שעשה הרבה פעמים עמי דברים שחשבתי שהם לרעה לי ולבסוף נתגלה שרק כאשר ייסר איש את בנו ייסרני כן גם עתה עוד יבא הזמן שאראה בעיני שהי' הכל לטובתי ואמנם ציון אומרת הן אמת שבשלשה פעמים שעברו הי' כוונתך לטובה ובאו היסורים בהשגחה אבל כעת הסתרת פניך ממני ושכחת אותי וזו תרעומת ועול יותר משאר התרעומת שהזכיר המדרש ויש לומר שזה החילוק בין עזיבה לשכחה. שכחה הוא הסתרת פנים שאינו רוצה להטיב כלל ועזיבה הוא שמסיר קצת השגחתו ממנו לטובותינו כדי שנחזור בתשובה וכדומה ויהי' גם מלשון עזב תעזוב שבאמת עזב אותנו והגם שהביא יסורים עלינו אבל כל זה לתכלית כדי לעזוב אותנו לגאולה העתידה וז"כ הפסוק ותאמר ציון עזבני ה' פירוש אם כי מוכרח אני להודות שבגליות שעברו הי' תכלית העזיבה לטובתינו ונעקרו אנו האומות מן העולם וישראל עושה חיל אבל כעת בגלות הרביעית וה' שכחני הסיר השגחתו ממנו לגמרי ועזב אותנו למקרי ופגעי הזמן. וזה שבא המדרש לבאר שהרבה יותר מכל אלו חוטאת ציון בתרעומתה כי היא ראתה כבר בעיני' שאני עוסק להעביר המלכיות מלפני':
אות כד
בירמי' ב' בפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאום ה'. ויל"ד מה הכוונה בקריאת ישראל בשם ראשית תבואתו. וגם מה הוצרך להשמיענו שכל אוכליו יאשמו איך יעלה על הדעת לחשוב שלא יאשמו על רוע מעשיהם וי"ל בהקדם הפסוק בירמי' י"ד המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך יל"ד דיותר הי' צודק לומר בלשון תמיהא גם בציון כמו שאמר ביהוד' ויאמר הבציון געלה נפשך וי"ל דהנה אם אדם אחד יש לו בן רע מעללים והוא רוצה לענשו ולייסרו למען ייטב דרכו וגרשו מביתו אם איש אחר יקבל אז את בנו לביתו בסבר פנים יפות ויהי' לו כל טוב כמו בבית אביו אז ירע זאת בעיני אביו כי הוא רוצה שיחי' בנו זמן מה חיי צער כדי שייטיב דרכו. ולפי"ז הי' להאומות העולם טענה על שהם מצירים את ישראל כי חשבו שכן הוא רצון הבורא ב"ה שגרשם מעל פניו שיסבלו יסורים גדולי' אמנם האמת אינו כן ונחזיק בהמשל שכתבתי שאם הבן נתפס למשפט ורצו לחייבו מיתה אם לא יהי' מי שיפדה אותו בעד מאה אלפים והאב הלך ומכר כל נכסיו וכל תכשיטיו שהי' חשובים ויקרים בעיניו מכל עד שעלה בידו לקבץ זה הסך ונתנו בעד פדיון בנו ואם לאחר הפדיון הוא מגרשו מעל פניו בשביל המעשה רע שעשה אז ודאי המטיב עם בן הזה אינו עושה נגד רצון האב ואדרבה המריע לו הוא עושה נגד רצונו שהרי בעיניו ראה חביבות הבן אצל האב שנתן כל מחמדיו בעד פדיון נפשו ואיך יוכל אדם לטעות שהוא רוצה בצרת בנו. הוא רצה רק שייטיב מעשיו ע"י שגרשו מעל פניו אבל לא שיצערו אותו וזה הענין ממש בישראל כי האיך יטענו האומות שחשבו שבשנאה גרשם ה' מעל פניו ורצונו שיצערו אותם שהרי ראו שהקב"ה שפך חמתו על בית קדשו וכמה התאונן ונצטער על חורבן ביהמ"ק ואעפי"כ החריב בית מקדשו כדי לשפוך חמתו על עצים ואבנים ולא יצטרך לכלות את ישראל וא"כ עין בעין ראו שהקב"ה נתן מחמדו בעד פדיון נפש בני ישראל וא"כ אין מקום לומר שהקב"ה רוצה לכלותינו ח"ו ושיצערו אותנו וז"כ הנביא המאס מאסת את יהוד' פירוש הכי אפשר שתמאס ביהודה "אם בציון געלה נפשך" מאחר שמאסת בציון והפקרת אותו כדי להציל את יהודה וא"כ איך אפשר להעלות על הדעת שמאסת את יהוד' וא"ש שלא אמר בציון לשון תמיהא רק לשון ודאי שבאמת געל אז בציון כדי להציל את ישראל. ומצאתי כעין פירוש זה בס' בינה לעתים דרוש נ"ט וז"כ הפסוק קדש ישראל לה' דהיינו שהם חביבים מאוד בעיני השי"ת והראי' לזה כי "ראשית" הוא הבהמ"ק שנקרא ראשון מקו' מקדשינו מרום מראשון ירמי' י"ז י"ב "תבואתו" נדוש כמו תבואה כדי לכפר על ישראל ולהצילם כמו שנאמר ציון שדה תחרש ירמי' כ"ו י"ח ע"כ כל אוכליו יאשמו ורעה תבא עליהם כי אין להם אמתלא שחשבו שרצון הקב"ה לצערם מאחר שראו שנתן מחמד נפשו בעד פדיון נפשם, ועיין מה שכתבתי עוד בענין זה בפסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך בחלק תשועה בישראל אות צ"ז:
אות כה
בירמי' ו' פסוק ט"ו הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר ה' ויל"ד על כפילות לשון "בוש יבושו" ועוד הכפיל לאמר "גם הכלים" ועוד יל"ד דהול"ל לא הכלימו ולמה אמר לא ידעו י"ל דהנה אנו רואים מעשים בכל יום אותן רשעים המבזים את ישראל הם תמיד אנשים בזוים בעצמם וא"כ העצה היעוצה שלא להשיב כלל על בזיונם כי זה עצמו בזיון אם ישיב להם כמדתם ועיין מה שכתבתי בחלק תשועה בישראל בפירוש הקרא כי כמוך כפרעה עיי"ש באות מ'. והיוצא משם אם אדם שפל ובזוי ידבר דברי בזיון נגד גדול המעלה לא ישים לבו לדבריו כלל כי זה הבזיון מאדם כזה אינו בזיון כלל. ומעתה מובן שאדם כזה שאינו בוש לעשות מעשים שכל אדם הי' בוש לעשותם זה אין בכחו להכלים אחרים כי בזיונו אין ביזוי ודבריו אין מעלין ולא מורידין וז"ש גם "בוש" דבר שכל אדם בוש לעשותו הם "לא יבושו" לעשותו א"כ "גם הכלים לא ידעו" הכלים פירושו להכלים אחרים לא ידעו פירוש שאין בכחן להכלים אחרים וגם בושה הוא להשיב להםכגמולה "לכן יפלו בנפלים" פירוש שיפלו מעצמן ובזיון הוא להפילם:
אות כו
בירמי' י"ד בפסוק מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא י"ל עפ"י מה שפירש בס' לוחות העדות הגמרא שהקשה על הא דכתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה לדוד מבעי' לי' ומשני כשאמר הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך סבור הייתי עבד או ממזר יהי' אבל עכשו שבני קם עלי סתם בן חס על אביו לכך אמר מזמור שברח מפני בנו. והתמיהא מבוארת שהרי ראה שזה הבן אינו חס על אביו ותירץ כי יש שני מיני יסורים האחד הוא טוב שהן באים בהשגחה לכפרת עונותיו כי אלו הם הטובה השלימה לנפש שעל ידיהם תנוקה נפשו מן החטא והשני הוא שלא בהשגחה רק אדרבה הקב"ה מסתיר השגחתו ממנו ומניחו למקרי הזמן וכמו שאמר קין ומפניך אסתר והי' כל מוצאי יהרגוני ואלו היסורים אין מכפרים. והנה אם היסורי' הם בדרך הטבע אז אפשר לומר שהסיר הקב"ה השגחתו ממנו והניחו למקרי הטבע ורגיל להיות בדרך העולם שבאים יסורין כאלו על אדם. אבל אם היסורים הם למעלה מדרך הטבע אז ודאי הם באים מהשגחת ה' לכפר עונותנו כי אלו הניחו למקרי הטבע לא הי' באים עליו אלו היסורים וזו שאמר דוד שהי' ירא שירדפנו עבד או ממזר כי אלו בטבעם רעים הם ואז לא יתכפרו עונותיו ביסוריו אבל כעת שבנו רודפו שהוא שלא כדרך הטבע דסתם ברא חס על אבא וא"כ ודאי בא לו זה בהשגחה מאת ה' לכפר עונותיו ולכך שמח ואמר מזמור עכ"ד. לפי"ז יש לומר כי ישראל מקבלים באהבה יסורים רק אם יודעים שהם באים לכפר עונותיהם ויחזרו בתשובה עי"ז ושב ורפא להם אבל אם באו מכות ויסורין על ישראל ואין איש שם על לב להתעורר בתשובה א"כ נראה שאין היסורין באים בהשגחה רק בהסתר פנים ואינן מכפרי' זה יכאב לבם מאד וז"כ הכתוב מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא בשלמא אם היסורים הי' מכפרים עלינו והי' מרפאים אותנו היינו מקבלים אותם באהבה אבל תלונותינו שהמכות אין מרפאין אותנו מזה נראה שבאו רק דרך עונש ולא לכפרה:
אות כז
בירמי' ל"ב בפסוק קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני' מאנה להנחם על בני' כי איננו, ובאה לה התשובה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם והלשון מבכה קשי הבנה, וגם יש לדקדק שהי' לו לקצר ולומר אל תבכי, וי"ל עפ"י הידוע שאבותינו הקדושים מבקשים למלאכי רחמים שימליצו טוב בעד בניהם וכן הוא בפיוטים ובקינות לפי"ז יש לומר שרחל היתה מקיימת במסתרי' תבכה נפשי ורק לפי שרצונה לעורר גם אחרים לבכי ע"כ הרימה קולה עד שנשמע קול נהי בכי תמרורים כי רצונה לעורר אחרים לבכי וכן לעורר מלאכי מעלה שיבכו ויתחננו לפני כסא כבודו שירחם על שארית עמו וז"ש שנשמע קול נהי בכי תמרורים והטעם לזה לפי שרחל "מבכה" על בני' שהיא רוצית לפעול אצל אחרי' שיבכו גם המה על בני'. והנה מזה עצמו שמאנה להנחם אין לך נחמה גדולה מזו כי הכי אפשר זאת שיאבד איש דבר מה ולא יחשה לבכות ולהתאונן אלפים שנה ולא ינחם א"ו שהוא כמבואר ברבה עה"פ ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם לפי שאין מקבלין תנחומין על החי ורק על המת נגזר שישתכח מן הלב והנה מזה עצמו שאין ישראל מקבלי' תנחומין הוא ראי' ברורה כי לא אבדה תקותינו ח"ו ולכך אין יכולין להתנחם כי אין מקבלין תנחומין על החי. ומעתה יובן התשובה כיון שכתיב מאנה להנחם על בני' השיב לה הקב"ה מנעי קולך "מבכי" דהיינו מהבכי עצמו אתה יכול לשאוב תנחומין ולהיות בטוח כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם כי היתכן שלא תקבל תנחומין הלא נגזר על המת שישתכח מן הלב א"ו מפני שעוד ישובו בנים לגבולם לכך אין אתה יכול לקבל תנחומין:
אות כח
הושע ב' בפסוק והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני קל חי, כבר התעוררו חכז"ל יומא כ"ב ב' על הסתירה דהפסוק מתחיל והי' מספר שמשמעו שיש להם מספר ומסיים אשר לא ימד ולא יספר ותרצו כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקו' אז יהי' מספר וכאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקו' אז אין מספר וצריך ביאור דהא משמע מהפסוק דמזמן אחד מיירי ועוד יל"ד למה דימה את ריבוי ישראל לחול הים ולא דימה אותם כככבי השמים כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו הבט שמימה וספור הכוכבים אם תוכל למנות אותם כה יהי' זרעך וכן אמר משה והנכם היום כככבי השמים לרוב ועוד יש לדקדק דמה זה שאמר אצל חול שלא יספר כי זה שאמר שלא ימד מורה על ריבוי כי אם הי' החול מעט אפשר למודדו אבל אומרו לא יספר אין ראי' כלל על הריבוי כי גם מעט חול אי אפשר לספור אותו. ועוד יש לדקדק דאם זה שאמר "יאמר להם" קאי על הקב"ה שהוא יאמר כן לישראל קשה הלשון בני קל חי דהול"ל בני אתם ואם הכוונה שהבריות יאמרו כן קשה רישא דקרא שאמר "לא עמי אתם" דהול"ל לא עם ה' אתם. י"ל דהנה הקב"ה בחר בעם סגולתו שהם יפרסמו בעולם מציאות השם ויכלתו והשגחתו על בריותיו. והנה כל זמן שהי' ישראל זכאים ושמרו מצות ה' והשגיח ה' על ישראל והשפיע להם רב טובה חוץ לדרך הטבע, בקל הי' אפשר לישראל למלאות תכלית בריאתם להראות ולהוכיח לכל העמים מציאות הבורא ב"ה כי כל איש שהי' רואה גדולת ישראל והנסים הנעשה להם בכל יום בביהמ"ק וכדומה הי' מעיד שיש אלקי' בישראל וכמו שמצינו ביצחק ויזרע יצחק בארץ ההוא מאה שערים ואמר אבימלך ליצחק ראה ראינו כי הי' ה' עמך ואמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך, ונאמר בפוטיפר שראה ביוסף כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וכן התמיד הדבר כל ימי גדולת ישראל פרסמו מציאות והשגחת הבורא ב"ה ע"י הטובות שבאו עליהם שלא כדרך הטבע, אבל לאחר שנחרב ביהמ"ק וע"י חטאתיהם הוגלו בארץ אויביהם הי' אפשר לחשוב כי מעתה לא יהי' אפשר עוד לישראל למלאות תכלית בריאתם כי במה יפרסמו מציאות והשגחת השי"ת אם הם מעונים ושפלי' נתונים למרמס תחת ידי עכו"ם:
אמנם באמת לא כן הוא ואדרבה עתה עוד יותר. יכירו האומות ע"י ישראל מציאות והשגחת הבורא ב"ה כי יראו ישראל קטן ודל מסובב מאויבים אשר עומדי' עליהם בכל פנה לכלותם ובכל עוצם תוקף ועוז אוה"ע ועם גודל חולשת ישראל לא יהי' אפשר להם לכלות את ישראל וא"כ היש ראי' גדולה מזו שיש שומר ישראל המשגיח עליהם וכמו שהמשילו חכז"ל את ישראל בימי גלותם לשה אחת בין ע' זאבים, יומא ס"ט ב' וכמה גדול כח הרועה המציל את השה והן הן גבורותיו והן הן נוראותיו. והנה ידוע כח גדול שיש לגלי הים אשר תחתם רעשה הארץ ובכל זאת אין בכחן לכלות חול הים אשר שם השי"ת גבול לים ולזה נמשלו ישראל לחול הים ואוה"ע לגלי הים כמו שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שעם כל תוקפם וחילם לא יהי' בכחם לכלות את ישראל כמו שאין בכח גלי הים לעקור החול אשר הושם לו מהשי"ת לגבול, ובמדרש שוחר טוב מזמור ב' עה"פ למה רגשו גוים אמרו, אוה"ע נמשלו לים שנאמר והרשעים כים נגרש, וישראל נמשלו לחול הים שנאמר והי' מספר בני ישראל כחול הים, כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה נשפל לפניהם כמו הים הזה הגל שלו עולה ומתגברה כאלו מציף את העולם וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול עכ"ד. וז"כ הפסוק שבא לנחמינו שבל נתייאש בהיותינו בגולה בין האומות מלהשלים תכלית בריאתינו לפרסם מציאות השי"ת לזה אמר "והי' מספר בני ישראל" פי' גם בזמן שיחטאו ישראל וישארו מתי מעט בגולה מ"מ "כחול הים" ע"י שיהי' כחול הים שלא יהי' בכח האומות לכלות את ישראל יתפרסם אלקותו יתברך על ידיהם כמו בזמן אשר לא ימד ולא יספר, כי זה שיהי' כחול הים ישלים מה שאינן עתה בלי מספר כי כמו שאז הי' מתפרסם גדולתו יתברך ע"י טובה שהגיע עליהם שלא כדרך הטבע עד שלא הי' להם מספר כן עתה יתפרסם אלקותו ית' ע"י שיהי' כחול הים. והוסיף "והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם" פירוש ע"י שתהי' מפוזרים בארצות אויביכם והם יחשבו אתכם כגרים ותמיד יקראו לכם "לא עמי אתם" אין אתם שייכין לאומה היושבת בארץ ההיא והם אזרחי ארץ אבל אתם רק גרים ואעפי"כ לא יהי' אפשר לכלותכם רק יהי' לכם הוי' וקיום וז"ש והי' שתתקיימו במקום אשר כל אחד יאמר לכם לא עמי אתם ויבזו אתכם מזה עצמו עכ"ח יצרכו להודות ויאמר להם בני קל חי שאם לא הי' שומר המשגיח עליהם לא הי' אפשרות ומציאות שיתקיי' שה אחת בין ע' זאבים ויראו שאתם בני קל חי:
אות כט
בדניאל ט' בפסוק וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו עיין בחלק אורה ושמחה אות י"ב:
אות ל
בתהלים כ"ג בפסוק גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני. ויל"ד דתיבת המה כמיותר י"ל דאמרו חז"ל מועד קטן כ"ד השיעור למת ג' לבכי וז' להספד, ולכאור' יפלא על דהע"ה שסופר ממנו בשמואל ב' י"ב שקודם שמת הילד בכה וצם ואחר שמת הילד פסק מלבכות ואמר האוכל להשיבו עוד י"ל דהנה ידענו שמאתו לא תצא רעות, וכל מה שנראה לאדם שהוא לרע לו הוא רק לפי ראות עיניו אבל באמת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואעפי"כ מאחר שלרוב בני אדם עיני בשר להם לכך המצוה שיבכו על המת ג' ימים לא כן הצדיקי' הגדולים אשר זוכים ברוח קדשם לראות הטובה הגדולה שנעשה להם בזה איך אפשר לצוות להם שיבכו ג' ימים וכי אפשר לאדם לבכות אם באה לו טובה מאת ה' וכן הדבר בצדיקי' כמו דוד המלך ע"ה שראו בעיניהם ממש הטובה שעשה להם הקב"ה בזה לכך לא הי' אפשר לו לבכות. והנה לפי"ז אני אומר כי כל אדם מחויב לברך ברוך דיין האמת אבל מצדיקי הדור סופר לנו כמו הגאון ח"ס זצ"ל שראה את רבו הגאון ר' נתן אדלער זצ"ל בעת שנפטרה בתו היחידה שבירך ברכת ברוך דיין אמת בשמחה כזו כמו שהי' שמח בשמחת תורה ולא נראה דמעה על פניו וזה מטעם שכתבנו כי צדיקים אלו הם רואים ממש הטובה שנצמח להם מזה והם יכולים לקיים כשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה באותו שיעור שמחה שמברכים על הטובה מברכים גם על הרעה כי הם מבינים כי גם מה שנחשב לרעה הוא לטובה וז"כ הפסוק גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ואני מבין שגם בגי צלמות אין שום רע רק טוב ממך ולכך שבטך ומשענתך "המה" ינחמוני פירוש שאני מתנחם משבטך המכה אותי ממש כמו שאני מתנחם במשענתך אם אתה לי למשען ולכך כללם בתיבה אחת "המה" ינחמני להורות שהנחמה שוה בשתיהם בשיעור אחד כי גם הרעה הבאה מאתו ית"ש היא טובה:
אות לא
בתהלים מ"ג למה קודר אתהלך בלחץ אויב ובמסורה ג"פ אתהלך חד דידן, אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי שם ק"א, אתהלך לפני ה' בארצות החיים שם קט"ז י"ל עפ"י שאנו רואים בחוש שבדורות האחרונים השנאה מאוה"ע על ישראל גוברת והולכת עד שישראל מאוסים בעיניהם כדבר משוקץ ואין איש יודע לתת סיבה לזה והם בעצמם יודעים כי כל טענותיהם נגד ישראל אין בהם ממש אמנם הסיבה בזה הוא כי הקב"ה גלה רצונו בתוה"ק ואבדל אתכם מן העמים להיות לי שישראל יהי' מובדלים מאוה"ע בשם לשון ומלבוש כי זה הגדר לבלי יתערבו ישראל בין האומות אמנם בדורות האחרונים שחופשה ניתן לישראל וישראלים עושים כל דבר שלא יכירו אותם שהן יהודים ומתנהגים בכל עניניהם כאוה"ע והם חברים אוכלים ושותים יחד ולוקחים חבל בכל השמחות ובבתי שחוק שלהן ובעוה"ר כמה נשאו נכריות וכדומה ע"כ עשה הקב"ה הבדל בין ישראל לאוה"ע שנתן הקב"ה בלב האומות שיקוץ ומאוס על ישראל שעי"ז ישמרו ישראל התוה"ק ולא יטמעו בין אוה"ע כמו שמבואר במדרש בעת שהי' ישראל במצרים ותמלא הארץ אותם שמלאו בתי טרטיאות שלהן מישראל ואז ויקם מלך חדש שנתחדשו גזירותיו עד שיקוצו מפני בני ישראל כי זה בדוק ומנוסה כל זמן שישראל יושבים בבתיהם מובדלין מהאומות והם שומרים מצות תוה"ק נתונים לרחמים בעיני שוביהם אבל כשיתערבו בגוים לומדים ממעשיהם ועוברים על התורה נתקיים בהם הקרא הפך לבם לשנא עמו, וז"כ המסורה למה קודר אתהלך בלחץ אויב אין שום סיבה בעולם שעבורה ירדפו אותי ולמה אני מסובב מאויבים תמיד וע"ז משיבה המסורה כי מאת ה' היתה זאת כדי שאתהלך בתם לבבי בקרב ביתי כי רק אז אתהלך לפני ה' בארצות החיים אבל אם לא הי' שנאת אומות העולם עלינו היינו מתחברים עמהם ועוזבים התוה"ק כדי לילך אחר תענוגי עוה"ז ואז לא היינו זוכים להתהלך לפני ה' באור החיים:
אות לב
בתהלים ס"ט בפסוק כי קנאת ביתך אכלתני וחרפת חורפיך נפלו עלי ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך י"ל דיש מליצה גדולה על ישראל כי לכאור' הי' נראה כאלו ח"ו שכחו חורבן ביהמ"ק כי אם לא הי' לנו לילך בקרועי בגדים ולבושי שק ולהיות העצבות תמיד על פנינו על גלות השכינה ואם הי' כן האמת לא הי' ראוים להגאל כדכתיב תהלים ק"ב אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו מכלל שאם אין משימין על הלב חורבן ירושלים אינן ראוין להגאל וכך דרשו חכז"ל תענית ל' עה"פ שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' כל המתאבל עלי' זוכה וריאה בשמחתה אמנם האמת כי נשבר לבינו בקרבינו ונקרע לקרעים הרבה ובמסתרים תבכה נפשינו וזה שאין ניכר האבל על פנינו הוא מחמת פזורינו בין אומות העולם והם ילעגו עלינו כשרואים אותנו מתאבלים על חורבן בית קדשו ועושים אותנו לשחוק ולמשל ועוד נוסף ע"ז אומרים כי אין ישראל נאמנים להמדינה שיושבים בה מאחר שעיניהם צופות תמיד לירושלים והגם שאנו יודעים האמת שאין בעולם אומה ולשון שיהי' נאמנים למלכם ולמדינה שדרים בתוכה כמו עם ישראל כי כן השביענו הקב"ה ע"י נביאיו הקדושים שנדרוש את שלום העיר ואצלינו אינו דבר שכלי לבד רק מצוה כמו שאר מצות הבורא ב"ה וכן מובא בש"ס כתובות קי"א עה"פ השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד לעולם במלכינו ובשרינו אבל מה נעשה כי אין מאמינים לנו ואם רואים ישראל מתאוננים ומתאבלים על חורבן ביהמ"ק הם נותנים אותנו לשמצה כי אין אנו נאמנים להמדינה ויושבי' ועי"ז מוכרחין אנו ללבוש במלבושי שאר אנשים ולא בשק וכן אין מתאבלים בפרהסי' בכל השנה אבל לב כל בר ישראל נאנח ונעצב במרירות על חורבן בית קדשינו וראי' לזה שבבא עת הכושר לזה כגון בימים נוראים שכל אחד בא לביה"כ לשפוך שיחו לפני ה' מורידים דמעות כנחל בתפלת ובכן תן פחדך וכדומה וכן בט"ב וזה ראי' ברורה שמה שנראה כל השנה כאלו אין איש מתעורר על כבוד שמו הגדול הוא רק למראה עינים אבל בחדרי לבבם תמיד מתאבלים וא"כ ראוים הם להגאל, וז"כ הפסוקים "כי קנאת ביתך אכלתני האמן לי כי מרוב קנאה על השפלת כבוד ביתך אני הולך וכלה ח"ו וחרפת חורפיך נפלו עלי" אם אני שומע חירוף וגידוף נגדך אני מרגיש כאלו חרפו וגדפו אותי ואם תתמה א"כ למה בכל השנה אין נראה כלל שאתם מתאבלים הטעם לזה כי "ואבכה בצום נפשי" אם אני בוכה ומתענה על חורבן בית המקדש "ותהי לחרפות לי" הם מחרפים אותי שאין אני דורש שלום המדינה ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל הם שוחקין עלי וחוזר ומפרש שתי הענינים חרפות לי הוא כי "וישיחו בי יושבי שער" הם שרי המדינות המחרפים את ישראל שאינן נאמנים למדינה שיושבים בה ואהי להם למשל הוא "ונגינות שותי שכר" שמשחקין עלינו ונותנין אותנו למשל וראי' לזה ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ראה כשבא עת רצון האיך ישראל מתפללים בדמעות שליש על גלות השכינה וא"כ זה ראי' שבכל השנה אבלותם בלבם ע"כ יאות לך אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך שתשלח לנו ישועה בקרוב כי רצו עבדך את אבני' ואת עפרה יחוננו כיר"א ועיין בענין זה לקמן אות ל"ט:
אות לג
בתהלים צ"ב בפסוק להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עיין בחלק אור עולם אות פ"ד ואות פ"ה:
אות לד
בתהלים צ"ב בפסוק מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשו ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד וגו' ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו וצ"ב המשך מקראות אלו וגם להבין למה נמשל הצדיק לתמר ולארז וגם להבין הסיום להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו על איזה עולה הוא מרמז שרוצה להסירה ממנו ית"ש. י"ל שבא הכתוב להאיר עינינו בישוב הקושיא אשר שונאינו ומנגדינו מצירים אותנו תמיד בה והוא נראה בעיני הסכלים הנבערים מדעת כעול בחיקו ית"ש והוא שרואים לפעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי העוה"ז הוא עולם עובר וטובותיו והנאותיו פורחת כמו צל אבל העוה"ב הוא הנאה מתמדת ואמיתית כי הוא עולם שכולו ארוך ולכך משלם הקב"ה להרשע שכר מצותיו בעוה"ז כדי להאבידו מעוה"ב כמאמר הכתוב ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו ולהיפך מעניש הצדיק בעוה"ז על מקצת העבירות שעשה כדי להנחילו חיי עוה"ב לכך המשיל הצדיק לתמר וארז כי התמר אינו עושה פירות רק לאחר שבעים שנה כמבואר בזוה"ק ויקרא ד' ט"ו שתמר עולה לשבעים שנה וכ"כ אלשיך שיר השירים ומגלה עמוקות אופן ק"צ אולם בירושלמי תענית פ"ד סוף הלכה ו' משמע דלאחר מ' שנה נושא פירות, וכן הוא גם הצדיק שימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם גם כארזים גבהו הפירות יאכל רק לאחר שעברו שבעים שנותיו בעוה"ב וזו מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת שע"י קוצר דעתם והשגתם הם כופרי' בהשגחה בראותם רשע וטוב לו צדיק ורע לו ולא יבינו כי בפרח רשעים דהיינו שהם מצליחים בעוה"ז הוא רק כמו עשב שבמעט זמן ייבש וחלף והלך לו הצלחתו ויציצו כל פעלי און וגם זה הזמן מועט שהם בהצלחה הוא רק כדי להשמדם עדי עד לאבד מהם חיי עוה"ב שהם חיים נצחיים אבל תשמענה אזני כי צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה פירוש לאחר שעברו ימי שני חייו הוא נוטל שכר מצותיו שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כי שם בתגמולי הנפשות שבעוה"ב עוד ינובון בשיבה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו ולא תחשוב רע על ה' שהוא עושה עול במה שאתה רואה רשע וטוב לו צדיק ורע לו. ויומתק עפ"י רבי' בחיי שהבאתי באות י"ז דגם כאן כתיב להגיד ביו"ד שגם אם באו על הצדיק דברים קשים כגידין אין עולתה זו וזו הכוונה בשיר השירים ז' מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים פירוש מה יפה את כנסת ישראל בראותי אותך אוהב ה' מתוך תענוגים שיש לך כל טוב אבל עוד מדריגה גדולה מזה זאת קומתך דמתה לתמר זו היא הגדולה אמיתית שלך שאתה דומה לתמר שגם אם אתה חסר כל בעוה"ז ואיני משלם לך שכרך בעוה"ז אעפי"כ אתה אוהב אותי וכעין זה פירש האלשיך הקדוש שם בשיר השירים:
אות לה
בתהלים קי"ט בפסוק דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי צ"ב מה הכוונה באמרו משפטיך שויתי י"ל דלפעמים מאוד יקשה על לב האדם בראותו רשע בולע צדיק ממנו ואינו נענש כלל ולפעמים רואה שעוד מצליח אמנם המאמין השלם בהעלותו אל לבו שה' קל אמונה ואין עול לא יהי' לו שום הרגש מזה האיך נעשה המשפט כי אמונתו חזקה שהקב"ה משלם לרשע כרשעתו ואין ספק אצלו שיקבל עונשו עבור הרשע שעשה ובזה נבין החילוק שמצינו בין ישראל לבין אוה"ע שלגבי עשו כתיב עמוס א' ועברתו שמרה נצח ואצל ישראל מצינו להיפך ותפארתו עבר על פשע משלי י"ט, כי עשו מאחר שאינו מאמין בהשגחה כמבואר ברבה פס"ג שאמר גם באותו זקן פגעה מדת הדין אם כן לא שכר ולא תחיית המתים, ולכך כל זמן שלא עלה בידו לנקום משונאו כאות נפשו חימה עצורה בקרבו ועברתו שמרה נצח משא"כ איש הישראלי שהוא מאמין בהשגחה והלא מעשים בכל יום שאם איש אחד עשה לו איזה עולה אם רואה אח"כ שהגיעו עונשו יוסר שנאתו ממנו ואיש הישראלי שמאמין בהשגחה שבלי ספק ישלם לרשע כרשעתו מיד בעשות לו הרשע עולה נדמה בעיניו כאלו כבר קבל עונשו כ"כ ברור בעיניו שיעניש ה' אותו וכמו שפירש השלה"ק הגמרא ב"ב ע"ה עתידין שיאמרו צדיקים שירה לעתיד לבא שמבואר הכפל עתידין לעתיד לבא שעוד קודם ביאת הישועה כבר יתנו שבח והודאה על הישועה שתבא להם לעתיד לבא כ"כ יהי' בטוחים בישועת ה' וחזקים באמונתו כן המאמין באמונה שלימה אינו נוטר שנאה לשום אדם ואינו מתרעם אם רואה שהעושה עול מצליח כי בטוח הוא שיקבל עונשו וזו דרך אמונה בחרתי שאני מאמין בך באמונה שלימה ולכך משפטיך שויתי פירוש מלשון שוה שהי' שוה בעיני אם ראיתי שהרשע מצליח או נענש כי ברור לי שאתה משלם לרשע כרשעתו:
אות לו
במיכה ו' בפסוק הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך וצ"ב אמרו הגיד לך אדם מה טוב מה לי אם הגיד או לא הגיד הול"ל רק מה ה' דורש ממך וי"ל דהנה הלשון ומה ה' דורש ממך משמעו שדבר קטן שואל ממך וכמו שהקשו חכז"ל ברכות ל"ג עה"פ מה ה' אלקיך שאל מעמך אטו יראה מילתא זוטרתי היא ולכאור' נראה שדבר גדול מבקש ה' מאתנו כי הוא מצוה אותנו לגמול חסד עם עושי רצונו ולעשות משפט בעוברי רצונו ואנו רואים הרבה פעמים להיפך שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ואם כי אין אנו מבינים משפט ה' ואסור לנו לחקור ע"ז כי ע"ז נאמר ישעי' נ"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכם ואסור לנו להרהר אחריו והצנע לכת עם אלקיך שלא תהרהר אחר משפטיו שתהי' בבושת פנים לפניו ותתן רסן למחשבותיך ולכאורה דבר גדול מבקש מאתנו ה' שאנו נגמול חסד עם עושי רצונו ונעשה משפט בעוברי רצונו ואם אח"כ אנו רואים להיפך ממנו צדיק ורע לו רשע וטוב לו אסור לנו להרהר אחר זה והנביא אמר "ומה" ה' דורש ממך דהיינו דבר קטן לעשות משפט עם עוברי רצונו "ואהבת חסד" עם עושי רצונו ואעפי"כ והצנע לכת עם אלקיך שלא תהרהר אחר משפטיו אם תראה להיפך מזה אמנם באמת הוא דגר קטן כי אלו הי' אפשרות בשכל אנושי להשיג מה הוא באמת טוב ומה הוא באמת רע אז הי' קשה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל הלא עיני בשר לנו ואין אנו מבינים רק לשעה קלה בעת שהוא לפנינו והרבה פעמים מה שאדם משתוקק אליו זמן רב וחושב שאם ישיג דיר זה יהי' מוצלח אח"כ לאחר עבור זמן מה הוא רואה בעיניו שרעה היא לו וכן להיפך וכמו שמובא במדרש באחד שהוצרך לנסוע בספינה לאיזה מקום לעשות משא ומתן, ואירע שהספינה הלכה כבר ולא הי' יכול ליסע ונצטער על רוע מזלו ולימים מועטים שמע שנשקעה הספינה בים וראה שטובה גדולה נעשה לו במה שלא נסע אז בהספינה וכן כתיב קהלת ה' עשר שמור לבעליו לרעתו. ומאחר שכן שאין בכח שכל האדם להבחי' מה הוא באמת טוב או רע א"כ אין שום קושיא מצדיק ורע לו ורשע וטוב לו כי מה שנדמה לו לרעה יכול להיות טוב ומה שנדמה לו לטוב יכול להיות רע וזו שהקדים הנביא "הגיד לך אדם מה טוב" פירושו בלשון תמיהא וכי יש בעולם איש שיכול להגיד לך איזה דבר טוב באמת ומאחר שכן "ומה ה' דורש ממך", היינו דבר קטן שאתה תעשה משפט בעוברי רצונו וחסד בעושי רצונו ואעפ"כ תהי' הצנע לכת עם אלקיך שלא תהרהר אחריו:
אות לז
בתהלים קל"ז על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון יל"ד דתיבות "שם ישבנו גם" כמיותרין, ובפסוק כי שם שאלנו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון יל"ד דנראה כפל שמתחיל כי שם שאלנו דברי שיר ומסיים שירו לנו משיר ציון וגם בתחלה כתיב דברי שיר ואח"כ כתיב רק שיר. ובפסוק אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי, צ"ב מה הכוונה באמרו תשכח ימיני י"ל ידוע שבגלות בבל הי' ישראל ברום המעלה ודניאל וחנני' מישאל ועזרי' הי' בחצר המלך והי' חשובים מאוד בעיני המלך והשרים ואעפ"כ לא פסקו כל ימי משך גלותם מלהתאבל על חורבן ביהמ"ק כמו שמצינו בדניאל שהתפלל שלש פעמים ביום ופניו לירושלים וזו פליאה בעיני האומות אם נותני' לישראל כל עניני חרות ואעפי"כ הם מתאבלים על חורבן ביהמ"ק והם אינן יודעין שהצער אינו על עניני הגוף רק על עניני הנפש כי א"א לעבוד את ה' כראוי' רק בארץ הקדושה וזו כוונת הכתוב שסיפר על נהרות בבל "שם ישבנו" פירוש שהי' לנו ישיבה שם והיינו חשובים כתושבים ולא כגרים "וגם בכינו" ואעפי"כ לא נפסק קול בכי ממנו. כי אם יפתח אדם ספר ויראה כמה מעלות ירדנו בעניני השגת התורה תרד עיניו דמעה וידוע שהתורה נתנה בימין וזו שהשיבו אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני צריך מקודם לשכוח התורה כי כל עוד שלומדים תורה ורואים האיך נחשכו עינינו אי אפשר לשכוח ירושלי' וכן תדבק לשוני לחכי שלא יהי' אפשר לי ללמוד אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי שאפי' יהי' לנו כל השמחות שבעולם אי אפשר להשלים החסרון בתוה"ק ע"י החורבן וז"ש גם על ראש שמחתי אזכור ירושלים מחמת חסרון השגת התורה. והנה זה הכאיב לב הבבלים שנתנו להם חירות ואעפי"כ הם תמיד עצבים וז"ש ותוללינו שמחה שהונו את ישראל מדוע אינ' שמחים. והנה כפי הנראה לא הניחו הבבלים לדבר את ישראל בלשון הקודש כי ראינו לאחר עבור שבעים שנה שחזרו לירושלים לא הי' יכולים לדבר בלשון הקודש ובלי ספק הי' מכריחים אותם לדבר בלשון ארצם כמו שגם היום מצוי כן ברוב המדינות והנה לפי"ז גזלו מהם הלשון והדיבור. ואח"כ שאלו מהם שישירו להם אותן השירים שהי' רגילים לשורר בירושלי' ואם כי לא הי' אפשר להם לשורר השיר בעצמו מאחר שלא דברו אז לשה"ק בקשו מהם שעכ"פ הניגון ישמיעו להם וז"ש כי שם שאלנו "שובינו דברי שיר" פירוש אותן ששאלו מאתנו "דברי שיר" היינו הלשו' בקשו ממנו שעכ"פ נשיר להם משירי ציון היינו הנגוני' וע"ז השיבו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר פירוש בשפת נכר אי אפשר לשורר נגונים אלו כי אבד טעמם רק בשפת לשונינו הקדושה הי' אפשר לשורר אותם: