משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם
אות א
בפסוק ויאמר ה' אל משה הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויל"ד לענין מאי אמר לו הקב"ה שיבא אליו בעב הענן שמשמעות הפסוק שזה שיבא בעב הענן יסייע שיאמינו במשה לעולם והשכל אינו גוזר כן אדרבה אם הי' בא הקב"ה בגלוי הי' עוד יותר מאמינים במרע"ה. ב' בפסוק קול גדול ולא יסף תרגם אונקלוס ולא פסק וצריך ביאור האיך אפשר לומר שלא פסק. ג' אמרו חכז"ל אבות פ"ו מ"ב בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להן לבריות מעלבונה של תורה הקשו המפורשים איזה תכלית יש לזה הבת קול אחר שאין קולו נשמע בין החיים. ד' בקהלת י"ב פי"א דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד וצריך ביאור מאי השמיענו באמרו נתנו מרעה אחד. י"ל בשנקדים לבאר ענין תוה"ק שנחלקת לשתי חלקים תורה שבכתב ותורה שבע"פ ויש לחקור למה לא ניתנה כל התורה בכתב ואם כי חכז"ל במדרש רבה פ' תשא אמרו עה"פ אכתוב לכם רובי חורתי כמו זר נחשבו שאם הי' נכתב כל התורה בכתב הי' אומות העולם מעתיקין אותה עדיין דבריהם הקדושים צריכין ביאור דמאי איכפת לנו אם גם הם יעתיקו תוה"ק אדרבה זה כל בקשתינו שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' מלך ותורתו אמת ועוד אם כן יקשה להיפך למה לא ניתנה כל התורה בע"פ ולמה נחלקה לשתי מחלקות שחלק ממנה ניתנה בכתב וחלק ממנה בע"פ:
וי"ל כי זה הי' לטובת ישראל וכמעט לא הי' אפשר להתוה"ק להתקיים אם לא ניתנה באופן זה בשנתבונן כי בדור המדבר שראו עין בעין שכינת עמו ושמעו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש וכן בכל הדורות הבאים אחריהם שהי' נביאים בתוך ישראל מה שאין כן בכל אומות העולם הי' כל אחד מישראל רואה בחוש שתורת ה' אמת ואין כמוה בעולם אבל בדורות האחרוני' כבר קונן תהלי' ע"ד אותותינו לא ראינו ובנתים יתחדשו אמונות ודתות חדשות וכל אחת ואחת מחזקת שגם עמה דיבר ה' איך ובזה יכירו עם בני ישראל הקדושים להבדיל בין האמת והשקר ובפרטות בדורות האחרונים שהמינות מתגבר וכל אומות העולם יושבים בשלוה ובהשקט וישראל דחופים ומעונים מפוזרים בכל העמים סובלים יסורים גדולים בכל דור ודור מאין יקחו בנ"י הקדושים הכח למסור נפשם על התוה"ק אם לא בשיתברר להם אמיתת תוה"ק שהיא ניתנה מן השמים והאיך אפשר זה מאחר שעונותינו גרמו שחסרנו כל אלה אין מקדש ולא נביא ואין לנו שיור רק התורה הזאת אמנם אם נתבונן שזה כמה אלפים שנה עברו מעת קבלנו תוה"ק בהר סיני ומאז ועד עתה חיו רבבות אלפים אנשים אשר הקדישו כל ימי חייהם לחקור אחר עמקי תוה"ק וכל אחד מצא חדשות מה שלא מצאו הקודמים לחקור בה ועוד יותר מזה כי אם ילמוד איש אחד ענין אחד בתוה"ק אלף פעמים בכל פעם שילמוד ימצא חדשות דברים מתוקים כדבש חיים הם למוצאיהם והיש אדם בעולם שיוכל ליתן טעם ע"ז בשכל האנושי וכי אם יחקבצו כל החכמים שבעולם ויחברו איזה חיבור האפשרית הוא שימצאו במשך אלפים שנה רבבות ורבבות דברים חדשים והיש מענה בעולם ע"ז והאמת שאין תירוץ ע"ז כי אם שהתוה"ק ניתנה מהקב"ה שהוא אין סוף וכן לתורתו שהיא מעשי ידיו אין קץ ותכלה, לכל מעשה בו"ד יש סוף אבל למעשה הקב"ה אין קץ ומי שאינו עיקש אם יתבונן בתוה"ק יתברר לו בבירור אמיתי שאין ספק כי זו התורה ניתנה מה' וזו שאמר תהלים קי"ט לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד כי כל הדברים שבעולם יש קץ וסוף ולתוה"ק אין סוף ולכן אי אפשר לטעות על תורה אחרת שהיא מן השמים הלא אפשר לנסות ולראות אם יש עוד תורה בעולם שאין לה קץ ותכלה וע"כ גם בדורות האחרונים ברור בעינינו שהתוה"ק מן השמים ממש כמו לאבותינו ששמעו דברי אלקים חיים מדבר מתוך האש ומה יפה תרגם אונקלוס קול גדול ולא יסף לא פסק כי ממש עוד היום אפשר לשמוע זה הקול ולראות בעיניו ולהרגיש בחושיו שקול אלקים חיים מדבר אלינו מתוך תוה"ק ואי אפשר לאדם שילמוד שנה תמימה ענין אחד בתוה"ק ובכל יום ימצא בו חדשות שלא ירגיש שהוא מעשי אלקינו הבורא ב"ה שאין לו סוף ולתורתו:
וז"ש חכז"ל בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב פירוש כמו שאבותינו שמעו אצל הר חורב קול אלקים חיים מדבר אליהם כן אפשר לנו בכל דור ודור לשמוע זה הקול כי זה הקול לא פסק רק ניתן בתוך תוה"ק והנעימה ואם לא נשמע לנו זה הקול הוא רק משום שאין יגעין לחקור בתוה"ק ולעמוד על עמקי סודותי' וזו שאמר ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי אם הי' עוסקים בתורה הי' שומעין ממש זה הקול ששמעו אבותינו. ומעתה יאיר לנו למה ניתנה התוה"ק בשתי מחלקות כי אם הי' נתנה התוה"ק כולה בכתב מפורש או אם הי' נתנה כולה בע"פ לא הי' מקום לדרוש בה ואם כי בדורות הראשונים ששמעו התוה"ק מפי ה' הי' שומרים אותה בטהרה אבל בדורות האחרונים שלא שמעו קול אלקים ואין עוד נביא בקל הי' יכולים להתפתות ולהאמין בדתות אחרים כי אם הי' לנו מקובל תרי"ג מצות עם כל דיניהם הי' יכול לבא אחר ולומר אלף מצות חדשות צוה לו השם ומאין היינו יודעין להבדיל בין הקודש ובין החול אמנם מאחר שניתנה התוה"ק בקיצור נמרץ כל אות כולל ממש רבבות אלפים ענינים ונמסר למרע"ה בע"פ המדות שהתורה נדרשת בהן כדי למצא בה אוצרות הגנוזים בה עי"ז מתברר לנו בכל דור ודור כי תוה"ק אין לה סוף ובעכ"ח נודה כי איננה מעשי ידי בו"ד ורק האין סוף ב"ה הי' אפשר לו לעשות תוה"ק שאין לה סוף עי"ז יחזיקו בני ישראל הקדושים בכל נפשם בתוה"ק וימאסו בכל מחמדי תבל רק לזכות להנות מצלה ולחסות תחת צל כנפי' וזו כוונה חכז"ל שאם הי' הקב"ה כותב כל התורה עד שלא הי' נותר דבר לדרוש בו הי' גם אומות העולם מעתיקים אותה ויוסיפו ויגרעו בה כרצונם כי מאין נודע לזרות התבן מן הבר אמנם ע"י שניתנה בקיצור אמיץ ונמסר לנו החכמה המדות שהתורה נדרשת בהן ועי"ז אנו רואים עין בעין שהתוה"ק אין לה סוף זה גדר גדול לנו לבלי להתפתות אחרי אמונות אחרות אבל כהיום אין מזיק לנו אם יעתיקו האומות תוה"ק כי אי אפשר לזייף אותה ואפשר לספור כל אות בתורה להכיר אם הוא מעשי ידי יוצר ב"ה או לא. וזו הי' חכמת שהע"ה שאמר דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות כי רק עי"ז אנו יודעין בטח כי כולם נתנו מרעה אחד כי לולי ניתנה תוה"ק על אופן אחר ח"ו כבר אבדנו ולא הי' שיור לתוה"ק ורק זה מחזק ומאשר אמיתת תוה"ק ע"י שניתן לחכמים שבכל דור ודור לחדש בה. ומעתה נבין למה נתנה התוה"ק באופן זה שצריך ליגע מאד לבא עד תכונתה ולפום הראות נראה כאלו חתומה באלף עזקין כי אם היתה התוה"ק גלוי' ומפורשת כל צורכה עד שלא הי' אפשר לחדש בה בכל דור ודור בדורות הראשונים ששמעו קול אלקים חיים הי' מאמינים בה ומשמרים מצותי' אבל בדורות אחרונים בקל הי' אפשר לנטות מדרך הישר ולהתהפך ח"ו למינות והקב"ה בחסדו רצה להצילנו מפח יוקשים ושיהי' בטוח שגם בדורות האחרונים לעולם יאמינו בתוה"ק לכן נתן התוה"ק מעוטף ומכוסה ובכל דור ודור חכמי הדור יגלו סתרי' ועי"ז ידעו ויכירו כי תורת אלקים חיים היא ויאמינו בה וז"ש הכתוב הנני בא אליך "בעב הענן" פירוש התורה שאני אומר לך לא תהי' גלוי' ומפורשת רק מכוסה ונעלם כמו שהעבים מכסים אור השמש ואין אורה ניכר רק אם יבא רוח ויפזר העבים אז ניכר אור השמש כן יהי' עב ענן שורה על התוה"ק ורק ע"י חכמי דור ודור יתגלה אורה ואמר הטעם לזה וגם בך יאמינו "לעולם" כי באמת לדור הזה ששמעו קול אלקים חיים לא הי' צורך לזה כי גם אם היתה מפורשת הי' שומרים אותה ומאמינים בה אבל אני רוצה להיות בטוח שיאמינו בה לעולם לכך אני נותן אותם מעוטף בעב הענן:
אות ב
בדברינו יתפרש לנו מדרש רבה עה"פ בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות הה"ד ישעי' מ"ב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ונקדים לבאר מאמר ר' חנניא בן עקשיא סוף אבות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכבר דקדקו המפרשים דמאי זוכה בזה וכי אם הי' נותן לנו מצות מועטות והי' נותן עבורם השכר הנצחי' לא הי' די בו ועוד קשה דהול"ל "רבה" אבל הרבה להם משמעותו כאלו גרם שיתרבה אמנם לפי דברינו יומתק כי כבר כתבנו שהי' מקום חשש גדול שבדורות האחרונים יטו ישראל מדרך התוה"ק והקב"ה חפץ חסד רצה ליתן להם בירור גמור שיכירו ויבחנו תמיד האמת לכך חלק התוה"ק בשתי חלקים והנה אם הי' נותן לנו התירה כולה בכתב או בע"פ היתה התוה"ק תמיד על אופן אחד אבל ע"י שנתנה לנו בזם האופן התורה מתרבה בכל דור ודור ודורות האחרונים מצאו מה שלא מצאו הראשונים וזה הי' לחומת ברזל לבל נפתה אחרי דברים אחרים וז"ש ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לבל יעזבו ח"ו תורת ה' לכך "הרבה" להם תורה ומצות פירוש נתנה להם באופן כזה שתמיד תתרבה ותתגדל בכל דור ודור ועי"ז יהי' חיזוק לתוה"ק לבל יעזבו אותה והביא ראי' לזה ה' חפץ למען "צדקו" פירוש הקב"ה חפץ להצדיק בריותיו לכך "יגדיל תורה" נתן התורה באופן שתתגדל תמיד ועי"ז ויאדיר תתחזק עד עולם וידוע שהמנורה מרמזת על תוה"ק וכן הארון מרמז על תוה"ק וכתבו המפורשים דלמה נתנו בכלי המשכן שתי רמזים על תוה"ק ותרצו כי הארון שבו הלוחות מרמז על תורה שבכתב והמנורה מרמז על תורה שבע"פ והי' קשה להמדרש החקירה שהערנו למעלה למה באמת נחלקה תוה"ק לשתי מחלקות וע"ז השיב הה"ד ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכפירושינו דרק באופן זה יש לתוה"ק קיום בכל הדורות ולולי זה ח"ו כבר אבדנו ברוב השנים ג) בפסוק בעבור ישמע העם בדברי עמך יש לדקדק דהו"ל למימר בדברי עמהם דהלא במקרא לא נאמר ששמעו רק עשרת הדברים ולא זולת. ב' לישב מה שנתקשו המפרשים דמקודם אמרו ישראל רק נעשה ואח"כ נעשה ונשמע. ג' לישב הכפל והשינוי וישב משה את דברי העם אל ה' ויגד משה את דברי העם אל ה'. ד' מה שדרשו חכז"ל שבת פ"ח בפסוק ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה הקב"ה עליהן ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם שהוא פלא איך חדשו חכז"ל הקדושים דבר גנאי כזה שהוצרך לכפותם מרמז ואסמכתא כי פשטות הקרא מורה שקיימו האזהרה לבלי לעלות בהר לכך התיצבו בתחתית ההר. וגם להבין למה הוצרך לכפותם מאחר שמרצון נפשם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה וכבר הקשו כן התוס' ותרצו בשם תנחומא דעל תורה שבע"פ הוצרך לכפותם וצ"ב למה מאנו לקבל תורה שבע"פ וגם איך מצאו חכז"ל הקדושים רמז במקרא שמאנו לקבל תורה שבע"פ. וי"ל אם נתבונן שנות דור ודור נראה כי רוח היא באנוש וטבע הוא בכל אדם להשתדל בכל מאמצי כחו להיות בן תורין וחפשי ואינו סובל להיות משעובד תחת יד אדם אחר וראינו כי בדורות הראשונים מלכו המלכים כפי רצונם ואות נפשם והאומות לא סבלו ועשו מרידות ומלחמות גדולות ודם נשפך כמים עד שהוכרחו המלכים להסכים שיחוקו חוקים בכל מדינה שעל פיהם יתנהגו המלך והמדינת ובו נחקקי' זכיות המלך וזכיות העם. ובדורות האחרונים כבר נמצאו מדינות שגם זה המעט לא סבלו ובחרו להם רק ראש לזמן מיוחד ובעבור זמן פקודתו יהי' כאחד האנשים וכל זה רק מסיבת מה שאמרנו כי טבע אנושי הוא להשתדל בכל עח להיות חפשי. והנה אצלינו עם בנ"י הקדושים אי אפשר זה כי כבר בארנו שלא הי' אפשר לתוה"ק להתקיים רק באופן זה שתהא כתובה בקיצור אמיץ ויהי' נמסר בע"פ המידות שהתורה נדרשת בהן ומאחר שכן צריך כל אדם הרוצה להשיגה לעמול כל ימיו יומם ולילה כדי שיזכה להבין דברי' ולהוציא תעלומותי' ומאחר שזה אי אפשר לכל אדם ואין כל אדם זוכה להשיג פניני' הוצרכה התוה"ק לצוות לבל נסור מדברי חכמי הדור ימין ושמאל כדכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפי' אם יאמר לך על ימין שהוא שמאל:
ומעתה מובן כי יותר הי' בוחרין ישראל לקבל מהקב"ה אלף מצות או יותר משיכופו ערפם להיות כפוף תחת חכמי הדור ולשמוע להם כל אשר יורו אותם, כי לשמוע בקול ה' אין זה נגד הטבע ואין זה נגד הכבוד אבל להיות איש כפוף תחת יד חבירו בו"ד זה קשה ומתנגד אל טבע האדם ולכך רצו ישראל שיהי' כל התורה בכתב מפורש כדי שלא יצטרכו לחכמי דור ודור ויהיה כל איש חפשי ואינו משעובד רק לאלקיו ולזה אמרו ישראל כל אשר דבר ה' "נעשה" פירושו שאמרו שיצוה לנו הקב"ה מצות הרבה כמה שירצה הכל נעשה בפועל רק דבר אחד אל יעשה לנו שנצטרך "לשמוע" דהיינו להבין בתיה"ק מלשון שמע ישראל ונהי' מוכרחין עי"ז לשמוע בקול חכמי הדור ואנו אין רוצים רק לעשות כל אשר דבר ה' ולא אשר יצוה לנו משה וכדומה, והנה משה הבין רמיזתם היטב ולפי שלא רצה להלשין על ישראל לא באר תוכן כוונתם רק "וישב" משה את דברי העם אל ה' פירוש שאמר הדברים כצורתן וכהויתן כמו שאמרו ישראל כל אשר דיבר ה' נעשה ואז ענהו הקב"ה שהוא אינו מסכים לזה אדרבה רצונו שיקבלו התורה תמיד מפי חכמי הדור ואליהם ישמעו וכדי להראות להם שרצונו בכך יעשה שיתראה לפניהם וישמעו את קולו ואעפי"כ לא ידבר אליהם רק בלשון יחיד כאלו למשה ידבר ומיד ירגישו שגם הם שומעים את הדיבור ולמה לא נתיחד הדיבור אליהם אין זה רק כי רצון השם הוא שהוא ידבר אל משה והם יקבלו ממנו וזו שאמר בעבור "ישמע העם בדברי עמך" ואמר הטעם לזה כי ע"י שמקבלים תורה שבע"פ מפי חכמי הדור עי"ז יתקיים התורה בידיהם וזו שאמר וגם בך יאמינו לעולם וכמו שדרשו חכז"ל גם בנביאים הבאים אחריך, ואז כשראה משה רועה נאמן שהקב"ה רוצה שיקבלו דוקא ע"י חכמי הדור והוא בצדקתו רצה להשתדל שימלא הקב"ה משאלותם ע"כ "ויגד" משה את דברי העם אמר פנימית ותוכן דבריהם שרצונם לשמוע הכל רק מאת ה' רצונינו לראות מלכינו ואין אנו רוצים שליח וע"ז השיבו הקב"ה כי ביום השלישי ירד לעיני העם פירות שרק זה יעשה שיראו שכינת עוזו אבל הדיבור יתיחד למרע"ה, ואז כשראו ישראל שרצון הקב"ה דוקא שישמעו מפי חכמי הדור אז חזרו ואמרו דבר אתה עמנו "ונשמעה" כבר אנו מרוצים לשמוע בקולך ובקול חכמי הדור ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות הרי גלו בדבריהם מפורש ושום שכל כי אם הי' עומדים על דעתם למאן מלקבל מחכמי הדור הי' מעותדים למיתה והי' בסכנת מיתה כי לזה אמרו פן נמות הרי יסוד נאמן לקבלת חכז"ל הקדושים שכפה עליהם ההר כגיגית והוצרך לכפותם בסכנת מיתה על קבלת תורה שבע"פ עד שאמרו "ונשמעה" ולפי שאינו מרומז רק בדברי ישראל למשה שהי' בסכנת מיתה לזה הוסיפו חכז"ל לרמז בפסוק תחתית ההר שהי' בסכנת מיתה, ולכך חזרו ואמרו נעשה ונשמע, ובדברינו יובן מה שאמר הקב"ה הטיבו כל אשר דיברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים. דלפי מה שבארנו לדור המדבר ששמעו דברי אלקים חיים לא הי' צורך לתורה שבע"פ והי' ראוי' להנתן להם כל התורה בכתב אבל בדורות האחרונים הי' ח"ו נתמועט כל האמונה לכך אמר הטיבו כל אשר דברו דבר אתה עמנו ונשמעה כי בוודאי לדור הזה לא הי' צורך כ"כ לזה אבל מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים גם בדורות האחרונים לכך הי' צורך גדול שיקבלו עליהם תורה שבע"פ:
אות ד
בדברינו יתבאר דברי תדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. ב' לפרש בשיר השירים ד' ט' לבבתני אחתי כלה לבבתני באחת מעיניך וגו' מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וגומר. ג' מאמר חכז"ל במס' שבת דף פ"ח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ועטרו לכל אחד מישראל בשתי כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע דקשה דא"כ למה לא ירדו מלאכי השרת מיד שאמרו ישראל נעשה לעטר אותם בכתר אחד וכשיוסיפו עוד נשמע יעטרו אותם בכתר שני. ד' לבאר מה שאמרו חכז"ל גטין ס' ב' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שצריך להבין למה דוקא על תורה שבע פ הי' הכריתות ברית. ולפי פירושי יובן כי אם לא הי' מוסיפין ישראל לומר נשמע לא הי' שום קיום גם לנעשה כי לולא נתנה לישראל תורה שבע"פ כבר הי' גם תורה שבכתב נשכח מאתנו ולכך לא כרת הקב"ה עמהם ברית עד שקבלו תורה שבע"פ כי אז הי' בטוח על שמירת התוה"ק ולכך בעת שאמרו ישראל נעשה שהיא לפי פירושינו על תורה שבכתב לא ירדו מלאכי השרת לעטרם בכתר עד שאמרו גם נשמע שהוא תורה שבע"פ ולימוד התורה להבין אותה אז עטרו אותם גם על נעשה אבל בלא נשמע לא הי' נעשה שוה כלום. והנה מ"ת נקרא ארוסין. והקמת המשכן הי' כעין כניסה לחופה ועיין בהקדמת הפלא"ה לכתובות שבארוסין יש תנאי אבל בנשואין אין תנאי ומעתה יש להפליא האיך הכניס הקב"ה את כנסת ישראל לחופה ע"י המשכן אולי בזמן מן הזמני' לא יעמדו ישראל באמונתם ויעזבו ח"ו התורה. אמנם כיון שקבלו תורה שבע"פ כבר הי' לו בטחון שיאמינו בו לעולם וכמו שפרשנו. והנה אמרו חכז"ל במס' ע"ז כ"ט ב' מאי כי טובי' דודיך מיין טובי' דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ומעתה יומתק שידוע שכל השיר הוא מדבר הקב"ה עם כנסת ישראל לכך אמר הקב"ה כשאמרו ישראל נעשה ולא אמרו נשמע אמר הקב"ה לה לבבתני אחתי כלה "באחת" מעיניך דהיינו שאמרת רק נעשה באחד ענק מצורניך שהוא עטרה אחת מהשתי עטרות שקבלו בעד נעשה ונשמע אמנם מה טובו דודיך מיין דהיינו שחביבי' לי דברי סופרי' יותר מיינה של תורה לכך צריכין אתם לומר גם נשמע. ובזה מבואר המדרש האיך אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה לנדבת המשכן הלא זה כעין כניסה לחופה ואין תנאי בנשואין ואולי לא יעמדו באמונתם חלילה לזה אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שקבלו תורה שבע"פ הי' בטוח שכל ימות עולם ישארו נאמנים לה' ולתורתו לכך אמר ויקחו לי תרומה ה) איתא בבעה"ט ע"ז הפסוק ויקחו לי תרומה תורה שנתנה במ' יום וצריך ביאור קישור הכתוב וגם לפרש פרש"י לי לשמי. וי"ל עפ"י המשנה באבות איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי ופירש האלשיך הקדוש שאם ישמע אדם ד"ת אפי' מפי קטן יטה אוזן קושבת לדבריו כי אין זה בושה אפי' לגדול בישראל כי אינו שומע להקטן רק לדברי תורה היוצאי' מתוך פיו ואז יזכה לחכמה אם לא יבוש לקבל תורה מכל אדם וז"ש מכל מלמדי השכלתי לא ראיתי אם המלמד קטן ממני או לא כי עדותיך שיחה לי שנראה בעיני כאלו התורה בעצמה מדברת עמי עכ"ד הרי ראינו מהמשנה שרק זה יזכה לחכמת התורה מי שלומד מכל אדם. והנה לשמוע מפי קטן שבקטני' צריך למידת עניוות ומבואר בספה"ק שיש ללמוד מדת ענוות מהבורא ב"ה שמילואי אותיות שמו הקדוש והנורא הם מעט במספר מכל שאר אותיות א"ב. וכן כשתכפול השם שהוא בגמטרי' כ"ו שהוא במספר קטן שמונה לשתים ויהי' מספרו נ"ב יהי' מספר קטן שלו שבע וכן כל שתכפיל יותר עוד יותר תוקטן מספר קטן שלו ופירשו בזה במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. וכן אמרו חכז"ל תענית ז' למה נמשלה ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקו' נמוך אף התורה כן מנחת בעלי גאוה ומצוי' אצל בעלי ענוה ועפ"י המשנה שהקדמנו יובן כי מי שאינו ענו לא ילמוד מכל אדם ומי שאינו לומד מכל אדם אינו זוכה לחכמה ולפי"ז מובן הפסוק ויקחו תורה שנתנה במ' יום אם ירצו לזכות לכתרה של תורה ויקחו לי פרש"י לשמי שילמוד ממני ומשמי הקדוש מדת ענוה וביאר הכתוב לאיזה תכלית צורך ללימוד התורה למדת ענוה כי עי"ז מאת "כל איש אשר ידבנו לבו" תקחו את תרומתי מכל אדם יקבל תורה בין קטן ובין גדול מי שינדב לבו לומר ד"ת יקבל ממנו ועי"ז יזכה לחכמה כעדות חכז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם ו) איתא ברבה ע"ז הפסוק ויקחו לי תרומה הה"ד תורה צוה לנו משה כדר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני תרי"א ע"י משה וזו תורה צוה לנו משה ושנים מפי הגבורה שמענו אנכי ולא יהי' לך י"ל דכתב בעל עקרים כי על כל התורה אפשר לעבור לפי שעה ע"י נביא משא"כ אם יאמר נביא לעבוד ע"ז אפי' להוראת שעה אסור לשמוע אליו והטעם כי לפי ששמענו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה אין כח ביד שום נברא לבטל אפי' לשעה מה ששמענו מפי הקב"ה משא"כ שאר המצות ששמענו מפי מרע"ה יש כח ביד נביא להתיר להוראת שעה. ולכן על ע"ז מחוייבין למסור נפש ויהרג ואל יעבור כי דבר אלקינו יקום לעולם ואי אפשר לעבור אפי' אם יש סכנת מיתה. וכן מצאתי במגלה עמוקות פ' נשא שכתב דמה"ט יהרג ואל יעבור בע"ז משום שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו והוסיף שזו גם טעם שכן הדין בגילוי עריות ובשפיכת דמים לפי שלא תרצח כנגד אנכי ולא תנאף כנגד לא יהי' לך כי אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי. ולכאורה צריכין להבין למה באמת הקפיד הקב"ה לבל יעבדו ע"ז אפי' באונס מיתה הא לפניו נגלו תעלומות לב שאנוסין הם ולמה ימותו בשביל אונס. וי"ל דמבואר בתנ"ך שע"ז הוא כענין זנות כדכתיב וזנה אחרי אלקי נכר וכדומה וידוע כתובות נ"א דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אבל אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ומבואר בסנהדרין ל"ט שהקב"ה מתנהג ככהן כדאמר האי מינא אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו "לי" תרומה וא"כ א"ש דהוצרך להזהיר לבל לעבוד ע"ז גם באונס כי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ויובן כוונת המדרש דמדכתיב ויקחו לי תרומה מוכח שהקב"ה מתנהג ככהן וע"ז אמר המדרש דמזה הטעם אע"ג דתור"ה שמענו מפי משה אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו כדי שנהי' מחוייבין למסור נפש גם על ע"ז באונס כי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ועי"כ נשארו תמיד בישראל קדושים שלא עבדו אפי' באונס וברחו וכדומה עד שנשארו בקדושתם ועיין בענין זה עוד בחלק שערי ציון אות יו"ד ואות כ"א:
אות ז
בדברינו יתבארו לנו מקראי קודש בפ' שופטים נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון, ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב לאמר לא אסף לשמע את קול ה' אלקי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות דלכאור' יפלא הלא הם עצמם אמרו היום ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי. אמנם עפ"י דברינו א"ש דהנה כתב הגאון ישמח משה בפ' ואתחנן עה"פ הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים עפ"י דברי בעל העקרים שהבאתי כי הנאמר מפי מרע"ה יש רשות ביד נביא לשנות לצורך שעה משא"כ הנאמר מפי הגבורה אי אפשר לשום נברא לשנות ולכך בע"ז אין רשות לשום נביא להתיר לצורך שעה. וידוע דמה שצריכין להתיר לצורך שעה הוא מכח קלקול הדור כמו אלי' בהר הכרמל ולכך אמר הקב"ה היטיבו כל אשר דברו שבקשו לשמוע ממך כי מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי אז הי' אפשר להם לשמוע מפי אבל מאחר שלא יהי כן תמיד לכך היטיבו כל אשר דברו שישמעו מפיך כדי שיהי' אפשר לנביא לשנות לצורך שעה עכ"ד והנה לפי מה שהוספתי שהסברה נותנת שאם היינו שומעין כל התורה מפי הקב"ה היינו מחוייבין להרג ואל יעבור על כל המצות ואז ברוב הגליות והגזרות הי' ח"ו ישראל נתונים למשיסה ולא הי' שארית לזרע ישראל והי' נמסרים למיתה בכל יום ויום וכל זה משום שיחטאו ויצטרכו להגלות בין העמים אבל אם הי' זוכים והי' תמיד בארץ ישראל הי' אפשר להם לשמוע הכל מפי ה' וז"ש נביא אקים להם וגו' אליו תשמעון שדרשו חכז"ל כמו אלי' בהר הכרמל וע"ז יפה אמר ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב לא אסף לשמע את קול ה' אלקי ולא אמות פירוש שהייתם יראים כי אם תשמעו מפי ה' ודבר אלקינו יקום לעולם אם יתחדשו גזירות עליכם תהי' תמיד מסורים למיתה בכל יום כן מזה הטעם יש רשות גם לנביא לשנות לצורך שעה איזה אצוה ממצות התורה ואליו תשמעון:
אות ח
בפסוק זה היטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים יש לדקדק דתיבת לבבם כמיותר דהול"ל רק מי יתן ויראו את כל הימים. וגם גוף הענין למה היטיבו את אשר דברו וגם מה שייכות לזה מי יתן והי' לבבם וגו'. וי"ל דבספר חות יאיר נתן טעם למה שאמרו חכז"ל קדושין מ' בכל עבירות שבתורה אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה ובע"ז הוא מעניש גם על המחשבה דכתיב יחזקאל י"ד למען תפוש את בני ישראל בלבם לפי שאיסור ע"ז שמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך לכך הוא חמור ונענשין גם על המחשבה משא"כ שאר המצות ששמענו ע"י שליח הוא קל בזה שאין מענישין טל המחשבה. ויובן מה שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות שהקשינו הלא הם בעצמם אמרו היום ראינו כי ידבר האלקים את האדם וחי אבל לפי"ז יובן כי לפי דברי חות יאיר אם היינו שומעים כל התורה מפי ה' היינו נענשים על כל המצוה גם על מחשבה רעה ואם יהי' כן מי יעמוד זכאי בדין מי יוכל להנצל ממחשבה רעה בכל עת וע"ז אמרו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כי אנו חוששין שח"ו לא יהי' אפשר ליצא זכאי בדין אם יהי' מענישין על המחשבה בכל העבירות. וזה שאמר הקב"ה היטיבו כל אשר דברו שרצו לשמוע ע"י שליח כי מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים כי אם גם יזהרו מלעבור בפועל איזה עבירה אבל מי יוכל בו"ד לעמוד בזה שלא יחטא לעולם גם בהרהור הלב לכך אמר והי' לבבם זה להם ליראה אתי:
אות ט
בפסוק ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה, ואח"ז כתיב ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וצריך ביאור למה אמרו בתחלה רק נעשה ואח"כ הוסיפו גם נשמע. ב' קושית התוס' במס' שבת דף פ"ח על מה שדרשו חכז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה הקב"ה ההר עליהם כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחי מכאן מודעה רבה לאורייתא. אמר רבא אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשורש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר. דלאיזה תכלית הוצרך לכפותם מאחר שאמרו מעצמם כל אשר דבר ה' נעשה ותרצו בשם מדרש תנחומא דהכפי' הי' על תורה שבע"פ וצ"ב למה קבלו מרצון תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ הוצרכו לכפי'. ג' קשה דאם באמת הוצרכו לכפי' א"כ מאי תועלת בהכפי' הא אונס רחמנא פטרי' וכמו שבאמת א"ר אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורי'. ד' קשה דלאיזה תכלית אמר ר' אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא הלא לנו אין נ"מ בזה כי כבר קבלוהו בימי אחשורש כדאמר רבא ומאי דהוי הוי. קושית הרשב"א דאם מודעה רבה לאורייתא רק שאח"כ קבלוהו בימי אחשורש א"כ למה נענשו ישראל בחורבן בית ראשון הלא הי' מודעה רבה לאורייתא ותירץ דכל זמן שהי' בא"י אין להם מודעה דעל תנאי זה ניתן להם הארץ שישמרו התוה"ק כדכתיב תהלים ק"ה ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו ועדיין קשה דא"כ הי' להם רק להענש בהגלות מארץ הקדושה אבל בזה אין מתורץ עדיין למה באו עליהם עונשים חמורים עד שדמם נשפך כמים. ו' קושית משנה למלך פ"י מהל' מכירה ה"א דאמאי א"ר אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא הלא קייל"ן דאגב אונסא דמיתה גמר ומקנה. ז' קשה מה שאמרו חכז"ל במס' ע"ז ג' שלעת"ל ישאלו אוה"ע למה לא כפית עלינו את ההר כגיגית כמו שכפית על ישראל. ח' קשה מה זה שאמר רבא הדר קבלוהו בימי אחשורש הלא אז לא קבלו עליהם לקיים רק מצות פורים ולא מצות התורה וי"ל בשנתבונן כי משונה דת ישראל מכל שאר דתות כי מצוה יש גם לדתי אוה"ע אבל מצות לימוד התורה זה הוא רק בדת ישראל ולאחר החקירה נראה כי יפה אמרו חכז"ל פאה פ"א מ"א ת"ת כנגד כולם כי מצוה זו יקשה על האדם יותר מכל המצות כי בכל המצות יש להם זמן ומקום וענין שחייב לקיימם אבל לאחר שעברה המצוה הוא בן חורין לעשות כרצונו וכאות נפשו אבל אנו שמחוייבין בלימוד התורה ולהשתדל בכל עוז להבין טעמי המצות א"כ איש הישראלי כעבד נרצע כל ימי חייו שמיד שהוא פנוי מעסק המצות ומצרכי גופים ההכרחים הוא מחוייב לעמול וליגע לעסוק בתורה שבע"פ כדי להבין מצות התורה וע"י מצות לימוד התורה אין לו רגע פנוי' שלא יהי' חוב עליו מצות הבורא ב"ה וזה עול קשה יותר מכל המצות ולכך בעת בא משה אל ישראל וישם לפניהם מצות הבורא ב"ה אמרו מיד בנפש חפיצה שמקבלים כל המצות ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה אבל לא רצו לאמר "נשמע" דהיינו שיטרחו להבין התוה"ק ויהי' עסוקים תמיד בלימודה זה לא רצו לקבל עד שהוצרך הקב"ה לכפותם. ולפי"ז מובן למה בחפץ נפשם רצו לקבל תורה שבכתב ואעפי"כ מאנו לקבל תורה שבע"פ ולפי"ז מובן שלא הי' אונס כלל בכפיית ההר כי מי שיודע ומבין עניני תוה"ק יעיד שאי אפשר לקיים מצות התורה בשלימות בלי לימוד תורה שבע"פ. ומעתה לא הי' אונס כלל כי מאחר שישראל מרצונם הטוב קבלו על עצמם תורה שבכתב והקב"ה ידע שאין במציאות בעולם לקיים מצות תורה שבכתב בלי לימוד תורה שבע"פ ולכך הי' ההכרח רק שיקיימו מה "שקבלו על עצמם" כי אם לא יקבלו תורה שבע"פ לא יהי' אפשר להם לקיים מצות תורה שבכתב ורק ישראל לא ידעו זה לכך הוצרך לכפותם אבל לא היתה הכפי' על ענין חדש רק שיקיימו מה שקבלו עליהם. ולפי"ז מובן כי אין חפץ לד' במצות שעושים מאונס ולכך לא כפה הקב"ה את ההר כגיגית על האומות שיקבלו התורה אבל ישראל שקבלו מרצונם הטוב תורה שבכתב כפה אותם לקבלת תורה שבע"פ כי זה כבר נכלל בקבלתם תורה שבכתב ואין זה אונס רק טעות הי' לישראל שחשבו שיהי' אפשר להם לקיים מצות התורה בלי לימוד תורה שבע"פ. אמנם יצא לנו מדברינו מליצה גדולה על ישראל בעת גלותם אם אין מקיימין המצות כראוי דהא מדכפה הקב"ה את ישראל על תורה שבע"פ ולא כפה לאוה"ע מוכח מזה שאי אפשר לקיי' מצות התורה בשלימות בלי לימוד תורה שבע"פ ומאחר שאנו בגולה טרודין על המחי' והפרנסה ואין לנו לב וזמן לעסוק בתורה שבע"פ ועי"ז ממילא מתרשלים גם בעשיית המצוה שזה תלוי' בזה וכמאמרם ז"ל חגיגה ה' ב' וכתיב איכה א' הי' שרי' בגוים אין תורה וזו שאמר ר' אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא לישראל יושבי חשך וצלמות בגלות המר והנמהר אם אין מקיימין המצות כראוי' הוא משום שאי אפשר להם לעסוק בתורה שהם שיכורים ולא מיין ושמעתתא בעי צלותא מגילה כ"ח ב' ונתיישב שבאמת עבורינו אמר המודעה כי זה מליצה גדולה על ישראל בזמן הגלות ונתיישב קושית המשנה למלך כי אין הכוונה שהן פטורין ממצות התורה רק שאין בכחם לקיימם כראוי'. ונתישב קושית הרשב"א דאדרבא כל זמן היותם יושבים על אדמתה איש תחת גפנו ותחת תאנתו לא הי' להם מודעה כלל ולכך נתחייבו ונענשו. ומה שאמר רבא הדר קבלוהו בימי אחשורש אין הכוונה על מה שאמר ר' אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה רק על מה שאמר לעיל שהוצרך הקב"ה לכפות את ישראל על קבלת תורה שבע"פ כי לא הבינו אז שרק ע"י תורה שבע"פ אפשר לקיי' המצות אבל בימי אחשורש קבלוהו מרצון והבינו כי רק ע"י תורה שבע"פ יש קיום והעמדה למצות התורה וע"כ כפו ראשן וקבלו מה שתקן להם מרדכי ראש חכמי הדור מקבלי תורה שבע"פ מצות פורים ודייקו זה דהו"ל למיכתב קודם קבלו ואח"כ "קיימו" שהוא לשון גמר וחותם קיום הדבר. לזה אמרו שמקודם קימו מה שקבלו כבר בעת מתן תורה באונס עכשיו חזרו והודו שאי אפשר לתורה שבכתב בלי תורה שבע"פ ולכך קבלו עליהם מצות מגילה ממה שדרש מרדכי מקרא דכתיב זאת זכרון בספר כמבואר במגילה ו':
אות י
בפרשת וישב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו דקדקו המפרשים על כפילות ולא זכר וישכחהו וי"ל רמז מוסר השכל דהנה מרן מהר"ם שיק זי"ע פירש דשר המשקים רומז על הת"ח העוסק בתורה כי התורה נמשלה למשקים למים ליין ולחלב. וכתב בספר הקדוש ראשית חכמה מי שהוא פוגם במדת יסוד הוא שוכח תלמודו ועיין מה שכתבתי בזה בחלק תשועה בישראל באות כ"ב על הפסוק כי בן זקונים הוא לו. וידוע שיוסף מדתו "יסוד" ולפי"ז רמז הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף אם הת"ח אינו זוכר תמיד מדת יוסף שהוא יסוד וישכחהו עונשו שהוא שוכח מה שלמד:
אות יא
במסורה ג"פ ונשמע, נעשה ונשמע משפטים, ונשמע קולו בבאו אל הקדש תצוה, ונשמע פתגם המלך כי רבה היא אסתר א', וי"ל בשנקדים לבאר מה שאמרו חכז"ל במס' שבת פ"ח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמה"ש משתמשין בו שנאמר תהלים ק"ג ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עשי דברו לשמוע בקול דברו בתחלה עשי דברו והדר לשמוע בקול דברו וי"ל בשנתבונן במה שסופר לנו משמחה העצומה וחשקות הנפלאה שיש למלאכים בעת עבודתם להבורא ב"ה כמו שאנו אומרים להקדיש ליוצרם בנחת רוח מאין להם זה הכח וזה הזריזות אמנם במעט העיון יוסר הספק כי הלא למשל אם מלך בו"ד יבא בעצמו לאיש אחד ויבקש ממנו שיעשה לו איזה דבר הלא ירוץ וידלג כאיל לעשות הדבר ועל אחת כמה וכמה אלף פעמים הבדלות המלאכים ששומעים מפי עליון מלך מ"ה הקב"ה הציווי האיך לא יעשו בשמחה עצומה ובכח נפלא כיון שזוכים לשמוע הפקודה מפי עליון ית' שמו ונראה שזו כוונת הכתוב דלכאור' יקשה דהול"ל תחלה לשמוע בקול דברו ואח"כ עושי דברו כי צריכים לשמוע בתחלה מה שיצוה להם הקב"ה ואח"כ עושים דברו אמנם הכתוב הורה לנו ברכו ה' מלאכיו "גבורי כח" עשי דברו שאם עושים דברו של הקב"ה הם עושים בכח נפלא מאוד וכדי שלא יקשה לך מאין להם זה הכח לכך הוסיף כי זה בא להם "לשמוע בקול דברו" מאחר שהם זוכים לשמוע הציווי מפי עליון זה נותן להם הכח הגדול לעשות הפקודה בחשק עצום ובזריזות נפלא והנה ביארתי בסי' א' שהקול הגדול ששמענו במעמד הר סיני לא פסק עוד ובכל יום אפשר לשמוע זה הקול כי אם עוסקים בעיון בתורה שבע"פ שומעים ממש קולו של הקב"ה מדבר אלינו מתוך התורה כי ראינו בתוכה שהיא נצחי' ואין סוף ורואים בחוש שזה הפסוק אי אפשר לאחר לאמרו רק הבורא ב"ה שהוא אין סוף וממילא כשיבינו וירגישו זה יעשו כל המצות בחשק בשמחה ובזריזות כמו מלאכי השרת וכן הי' באמת צדיקים בכל דור ודור שראו כל העולם בעיניהם עבודתם בשמחה ובכח שאין להשיג בשכל אנושי כעין מלאכי השרת והוא מחמת שזכו להשיג השגה גדולה בתוה"ק ולפי מה שבארנו בא לישראל זה ששומעים קולו של הקב"ה בכל הדורות כי קול גדול לא פסק רק ניתן בתוה"ק ע"י תורה שבע"פ כי אם הי' ניתן כל התורה בכתב לא הי' ניכר ונשמע קולו של הקב"ה מתוך התורה ומעתה מובן כוונת הגמרא בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע דהיינו לפי פירושינו שקבלו תורה שבע"פ שעי"ז מלבד שיעשו המצות שהוא נעשה עוד יזכו לשמוע תמיד קולו של הקב"ה בתורה שבע"פ שהוא נשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמה"ש משתמשין בו שנאמר גבורי כח עשי דברו והדר לשמוע בקול דברו א"ו שלכך הם גבורי כח בעת עשייתם דברו מפני שזוכים לשמוע קול דברו ועכשו ע"י קבלת תורה שבע"פ זכו גם ישראל לזה שיעבדו את ה' בכח נפלא ובשמחה עצומה כמו מלאכי שרת כי גם הם ישמעו לקולו של הקב"ה והנה בארתי שם דעי"ז שקבלנו תורה שבע"פ אי אפשר לפתות את ישראל בדת אחר ולשקר להם שגם דת אחר הוא מהקב"ה כי בתוה"ק שלנו אנו רואים בכל אות שהוא אין סוף משא"כ בכל חכמי העכו"ם ודתם כי בתוה"ק אנו שומעים בחוש קול אלקים חיים מדבר מתוכה כי רבבות אלפים אנשים באלפים שנה ימצאו בכל יום חדשות בתוה"ק וזו כוונת המסורה דאמרו ברבה עה"פ נדדה שנת המלך סתם מלך הכוונה על ממ"ה הקב"ה ולכך אמרה המסורה נעשה ונשמע דהיינו שנקבל גם תורה שבע"פ ועי"ז נזכה ונשמע קולו בבאו אל הקודש פירוש כשיקרב איש לדף גמרא ישמע לקולו של הקב"ה מדבר מתוך תוה"ק וע"ז נדע לעולם החילוק שבין דת אלקי ובין שאר דתות ונשמע "פתגם המלך" שהוא ממ"ה הקב"ה, כי רבה הוא על כל שאר הדתות ואין לה ערך בכל מחמדי תבל ולא יהי' אפשר להחליף לנו תורה שלימה שלנו בדבר אחר:
אות יב
או יאמר דהנה הגם שמצוה גדולה לחקור ולדרוש אחר טעמי המצות ולידע שורש הדברים אבל קודם לזה צריך להאמין באמונה שלימה שכל מצות תוה"ק אמת נתנו מרעה אחד וצריך לקיימן בפועל ואחר שיקיימן בדקדוקן אז יתקדש ע"י קיום המצות ויזכה גם להבין ולהשיג טעמי המצות כי אם לא ירצה האדם לקיים איזה מצוה עד שידע טעמה וסודה אז לעולם לא יבא לידי קיום המצות כי תוה"ק ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמעט יחלף שנות אנוש עד שיזכה להשיג שמץ ממצות התוה"ק ואדרבה אם מקיים המצות בפועל עי"ז נזדכך שכלו ונתקדש עד שיזכה להשיג כוונתה וכן מצאתי בפנים יפות ס"פ משפטים שכתב שזו פירוש נעשה קודם לקיים המצות ואח"כ נזכה ונשמע שנבין טעם המצות וכתב שכן אברהם אבינו לא הבין טעם למצות עקידת יצחק כי אתמול אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ובכ"ז קיים המצוה וז"כ המסורה נעשה מקודם כל המצות ואח"כ ונשמע כי בטוחין אנו ונשמע קולו בבאו אל הקודש שנזכה בפועל כי בלא זה אי אפשר להמתין בעשיית המצות עד שישיג טעמן כי ונשמע פתגם המלך כי רבה היא עמוקה מארץ מדה ורחבה מני ים ויכלו ימיו עד שיבא לקיים מצוה אחת:
אות יג
במאמר המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו תמהו המפרשים דמה הי' לנו בזה שקרבנו לפני הר סיני וי"ל ידוע דיעות בני אדם חלוקות וכמה יקשה על האדם להעמיד השלום בין איש לרעהו אפי' במקום שאין שם רק איזה מאות אנשים הוא כמעט מן הנמנע שיהי' כולם באהבה זה לזה ומה מאוד יגדל מעלת ישראל כשהן באגודה אחת כמו שדרשו חכז"ל ברבה בראשית הובא בילקוט עה"פ הושע ד' חבר עצבים שבימי אחאב אעפ"י שעבדו ע"ז כיון שהי' שלום ביניהן יצאו למלחמה ונצחו ומאחר שכן הרי הכתוב העיד ויחן שם ישראל נגד ההר ומדכתיב לשון יחיד דרשו חכז"ל במכילתא שחנו שם בלב אחד כאיש אחד וזה פשוט נודע לכל בר שכל שבדרך הטבע אי אפשר להיות זה שיהי' ששים רבוא איש באהבה כאיש אחד ועכ"ח שהקב"ה השפיע להם שפע קדושה עד שנפסק אז זוהמת הנחש וקרבם באהבה זה לזה. והנה מעתה גם אם לא הי' נותן לנו את התורה כבר היינו מחוייבין לתת שבח והודאה לבורא ב"ה על שקרבנו לפני הר סיני כי זכינו להיות כולנו באגודה אחת בלב אחד באהבה זה לזה:
אות יד
שבת פ"ח ב' אמרו כשבא משה לקבל את התורה אמרו מלה"ש מה לילוד אשה בינינו תורה שהיא חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה נותנה לבני אדם תנה הודך על השמים א"ל משה מה כתוב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם. וצריך ביאור לענין מאי הזכירו שהיתה התורה קודם שנברא העולם וגם תשובת משה צ"ב וכי שאר מצות נוהגין בהן וי"ל דידוע מה שהאריך הרמב"ם במורה וכן שאר חוקרים הצדיקים שהי' בישראל להכות על קדקוד פלוסופי אוה"ע שאמרו שאין העולם מחודש ברצון רק קדמון והי' מעולם, והעולם אצל הבורא ב"ה כצל אל הנר אמנם לבני ישראל הקדושים לא נשאר ספק זה כי מאחר שהיינו במצרים וראינו בעינינו הירוס הטבע באותות ומופתים נפלאים וקרע לנו את הים הרי ראינו בחוש שהקב"ה ברא העולם ברצון והוא מחודש כי אם הי' העולם קדמון האיך אפשר להרס הטבע בעבור ישראל הלא העולם והטבע מוכרחות אלא ודאי שראינו בחוש במצרים ע"י הרוס הטבע שהעולם וטבעה נבראה מרצון הבורא ב"ה וידוע שתוה"ק נצחי' לא נשתנית ולא תשתנה בכל הדורות ובדורינו בעוה"ר קמו תרבות אנשים החוטאים בנפשותם ורצו לגרוע כמה ענינים באמרם כי צריכים לתקן את התורה לפי רוח העת וכדומה תפח רוחם ונפשם כי התורה הקדושה נתנה מאת הבורא ב"ה עד סוף כל הדורות עוד כל ימי עולם ואפשר לקיימה תמיד ורק הרשעים הרוצים לילך אחר תאות נפשם הרעה ובושים שיהי' הם בכלל פושעי ישראל ע"כ רוצים להסית ולהדיח גם אחרים:
והנה בדורות הראשונים בעת הי' ישראל במצרים הי' מתפשט דיעה זו שהעולם קדמון וזו הי' חשש המלאכי' שבקשו בלי להנתן התורה לבו"ד משום כי האנשים חושבים שהעולם קדמון וא"כ מאחר שהעולם קדמון עכ"ח גם התורה נתונה תחת הזמן וכיון שנתונה תחת הזמן תפול ג"כ למקרי הזמן כמו שאר דברים בעולם שכל שנברא לאחר שנברא העולם משתנה לפי העת וזמן וירצו לשנות גם התוה"ק כפי רצונם ובאמת מאחר שהעולם מחודש והתוה"ק נתנה עוד תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וא"כ כיון שנבראת עוד קודם שהי' זמן האיך אפשר להעלות על הדעת שתהא התורה תלוי בזמן שישתנה בזמן בין הזמנים ועכ"ח שהוא נצחי' והאיך אתה נותנה לבני אדם שהרבה מהם מאמיני הקדמות ולפי דעתם הסרוחה נבראת התורה בתוך הזמן ותוכל להשתנות וזו שאמרו המלאכיה חמדה גנוזה שהיתה תחקע"ד דורות קודם שנברא העולם וא"כ הוא נצחי' והאיך אתה נותנה לבני אדם פן ח"ו ישנו אותה בזמן מן הזמנים בחשבם כי גם התורה נתונה תחת הזמן וע"ז השיב להם מרע"ה תשובה נצחית מה כתוב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וקשה קושית הזוהר למה לא כתוב אשר בראתיך והתירוץ לזה כי בזה הי' אפשר לטעות אבל ע"י יציאת מצרים נתברר בחוש שהקב"ה ברא העולם ברצון ולכך הרס העולם כפי רצונו כלום למצרים ירדתם שאנו בני ישראל היינו במצרים וראינו עין בעין כי הבורא ב"ה ברא העולם מחודש ברצון וא"כ ממילא נדע שהתוה"ק אינה נתונה תחת הזמן ולא נשנה ח"ו אותה לעולם ועד כי היא נצחית:
אות טו
בפ' ויחי בפסוק ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד והנה הפסוק מוקשה לפי פשוטו כי ויהי למס עובד משמע שהוא יהי' למס עובד אצל אחרי' ועיי' באונקלוס שתרגם ויכבש מחוזי עממיא וישיצו ית דריהון ודאשתרין בהון יהון לי' פלחין ומסגי מסין והרואה יראה שתרגם הפך המובן הפשוט. ורש"י פירש לפי שהי' יששכר עמוד התורה כדכתיב דברי הימים א' י"ז ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל ע"כ. פירש ויהי למס עבד לכל שאר ישראל לפסוק הוראות של תורה וזה פירוש נכון אלא דלפי"ז מיותר דהא כבר ברישא דקרא פרש"י ויט שכמו לסבל עול תורה וא"כ תרתי ל"ל. וי"ל בשנקדים מה שפירש הפנים יפות בפ' וירא על דרשתם ז"ל חגיגה ט"ו עה"פ מלאכי ב' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות אז יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו כי הרב הלומד עם תלמידי' אין להרב לחשוב שיעשה הוא למדן יותר וכהנה רק העיקר צריך להיות בעיניו שילמוד עם תלמידיו ויורה להם דרכי התורה וכן צריך ללמוד דוקא אלו ענינים שהם תכלית לפי מדרגת התלמידי' הגם שהוא לעצמו הי' צריך ללמוד דבר אחר וידוע שמלאך הוא עומד תמיד במדריגה אחת כמו שנברא וז"ש אם הרב דומה למלאך שאינו חושב לעלות תמיד יותר רק מוותר על תכלית עצמו כדי שיהי' תכלית לתלמידי' אז יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו. והנה איתא בספה"ק שמה שאדם מוסר גופו על קידוש השם זה עדיין אינו המדרגה היותר גדולה רק אם אדם מוסר נפשו לה' זו המדרגה שאין למעלה הימנו כמו שמסופר מצדיק אחד שאמר אלו הי' יודע שעבור המצות הי' בא לגיהנם ועבור העבירות הי' בא לגן עדן אעפי"כ הי' עושה המצות כיון שיודע שמזה נהנה השי"ת והנה גם כאן אם אדם סובל עול תורה ומשים לילות כימי' ומנדד שינה מעיניו באהבתו אותה ודאי הוא דבר גדול אבל עוד יותר מזה אם מניח לימודו מה שתאב נפשו אליו ומבלה זמנו בלימוד אחרי' כדי שגם אחרי' ילמדו תורה ועי"ז מונע עצמו מלימוד זו מדריגה גדולה. והנה בכתובות דף צ"ו א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו תסד שנאמר "למס" מרעהו חסד הרי שחכז"ל פרשו תיבת "למס" לשון מונע שהרי פרשו למס מרעהו חסד מונע ממנו חסד. ומעתה זו שאמר ויט שכמו לסבל עול תורה ועוד יותר מזה ויהי למס עבד פירוש אפי' שהי' נמנע עי"ז בעצמו מלעבוד שהוא הי' חפץ ללמוד ש"ס ופוסקים ונמנע מזה ע"י שהוא מורה הוראות לאחרי' וכפרש"י זה מדריגה יותר גדולה ממי שנוטה שכמו לסבל עול התורה ולומד יומם ולילה כי זה בחשק נפשו הי' רוצה ללמוד ולהשיג וכדי להורות לאחרי' דרכי התורה הוא מונע עצמו ממנו:
אות טז
בפסוק ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וכו' אלה הדברי' אשר תדבר אל בני ישראל, ויל"ד דהא כבר בתחלת הענין אמר לו כה תאמר ולמה כפל בסופו אלה הדברי' וכבר עמד רש"י בזה. ועוד הקשה הרבינו בחיי למה כתב ותגיד ביו"ד וי"ל דהנה לא לחנם נאמר אעשה לו עזר כנגדו אם זוכה אדם לאשה כשירה היא מסייעתו בכל הענייני' שיהי' אפשר לו לעבוד את ה' כמו שסיפר המלך שלמה באשת חיל. וכן להיפך אם לא זכה והיא מנגדתו אי אפשר להאיש לעבוד את ה' בשלימות והנה לכך כשצוה הקב"ה למרע"ה להזהיר ישראל על התורה ועל המצות הקדי' הציווי לנשים כדי שהם יסייעו ויעוררו לבעליהן ואח"כ צוה להזהיר להאנשי' כי אז ידע בטח אם הנשים יסייעו לבעליהן בודאי יזרזו לקיי' כל המצות וז"כ הפוסקים כה תאמר לבית יעקב שהם הנשים כדרש חכז"ל שמות רבה פכ"ח ותגיד לבני ישראל שהיא האשה תגיד דברי' אלה לבני ישראל שהם יעוררו בעליהן לעסק התורה ולכך כתיב ותגיד ביו"ד להורות שקאי על הנשים ולכך כתיב בלשון יחיד לפי שזה קאי על בית יעקב שהבית יעקב תגיד לבני ישראל התורה והמצוה ואח"כ לבסוף אמר שאלה הדברי' שאמרתי לך לאמר לבית יעקב שהם יגידו לבני ישראל גם אתה תאמר לבני ישראל ולא צויתי על הנשים להגידן לבעליהן רק כדי שיהי' הם עזר וסעד לבעליהן בעסק התורה:
אות יז
בפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקים על ההר הזה וכבר נבוכו המפרשים דמאי אהני לי' אות לאחר המעשה. וי"ל בהקדם לבאר הפסוקים בפ' יתרו וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרי' ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלקי'. ואיתא במדרש מה שמועה שמע ובא ודרש סמוכין הפרשה שלפני' מסיימת במלחמת עמלק זו הפרשה שמע ולכך בא וצריכן להבין אתה שייכות מלחמת עמלק לביאת יתרו. ב' דקדקו למה כתיב "למשה" הלא נכלל בישראל עמו. ג' מאי צריך הכתוב להשמיענו שבא אל משה אל המדבר דהלא ידענו שמשה וכל ישראל במדבר. ד' קשה למאי אשמועינן אשר הוא חונה שם הר האלקי' וי"ל דאיתא במדרש עה"פ אתה החלות להראות את עבדך אתה דברת אלי בתחלה בסנה להוציא את בני ישראל ממצרים וכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור ודקדק הגאון ביע"ד דלמה דייק לומר בתחלה ובסנה ותירץ כי אמרו חכז"ל מועד קטן כ"ה אין הקב"ה משרה נבואתו על נביא בחו"ל והקשו ע"ז מנבואת יחזקאל על נהר כבר ותירצו אם כבר השרה נבואתו עליו בא"י אז גם בחו"ל שורה עליו, ותירוץ שני מבואר במפרשים משום דהי' על נהר ועל מים אין טומאה ותירוץ השלישי משו' שהנבואה הי' לתכלית א"י: והנה על הא דטען משה המתחיל במצוה אומרים לו גמור יש להשיב דאולי תכלית יציאת מצרי' הי' מתן תורה ולא ביאת ארץ ישראל וזה כבר נגמר לכך טען משה אתה דברת אלי בסנה והלא שם בחו"ל אין השכינה שורה על נביא וליכא למימר כתירוץ הראשון משום דכבר השרה שכינתו עליו מקודם בא"י דהא אז בתחלה דברת אלי וכן אין לומר תירוץ השני דהא דברת אלי בסנה וסנה גדל בלי מים ועכ"ח צריך לומר כתירוץ השלישי שתכלית הנבואה היא ביאת א"י וא"כ שפיר טען המתחיל במצוה אומרים לו גמור עכ"ד והנה מבואר מהא דאמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע רמז לו שימות במדבר ויש לומר דזה שמע יתרו שהקב"ה צוה למשה שישים באזני יהושע שמזה מוכח שימות משה במדבר ואז באותו שעה הי' סבורין שבמשך איזה שבועות יבואו ישראל לארץ הקדושה וא"כ לפי השמוע' כבר הי' מספר ימי חיי מרע"ה ספורים לכך מיהר יתרו לבא לבקרו עם בניו ואשתו וזו שאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה דהיינו ששמע ממלחמת עמלק שהקב"ה גזר עליו שימות במדבר וזה אומרו ויבא אל "משה אל המדבר" לפי שמועתו נעשה המדבר דירת קבע למרע"ה כי לא יצא ממנה זה היתה סיבת ביאתו אליו וכדי שלא יקשה האיך נתן יתרו אוזן לשמועה זו הלא מבואר בדברי חכז"ל נדרים ס"ה ב' ושמות רבה פ"ד עה"פ וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים שמרע"ה נשבע ליתרו שלא יצא ממדין כי אם ברשותו ע"כ הוצרך ליטול רשות ממנו וא"כ ידע יתרו שהקב"ה שלחו להוציא אח בני ישראל ממצרים וא"כ הלא מחוייב הוא גם להכניסם כי המתחיל במצוה אומרי' לו גמור. לזה אמר הפסוק אשר הוא חנה שם הר האלקים דהיינו שנתנה תורה עליו לכך האמין להשמועה כי אפשר שתכלית יציאת מצרים הי' בשביל מתן תורה וכבר נגמרה המצוה ולפי"ז מובן שהקב"ה רמז למשה אם הי' איזה חשש עליך שלא היית שלוחי כי איך אפשר שאני שלחתיך הלא אז היית גם המכניס כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור לזה אמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בזה יתישב מה שיקשה על שליחותך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וידעו ששליחותך אמת ורק תכלית יצי"מ הי' מתן תורה וזה כבר נגמר:
אות יח
באופן אחר פרשתי בהקדם לבאר מה דאיתא בשה"ש רבה שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שהאומות מבקשי' את ישראל שיתדבקו בהן והן משיבין אם תוכלו להעמיד לנו מחנה ישראל ארבע דגלים מול מחנה כמו שהי' במעמד הר סיני מחנה ישראל מול מחנה מלאכי' אז נשמע לכם. ונראה דידוע שאוה"ע אומרים אמת שהקב"ה דיבר עם מרע"ה וצוה לו כל התורה אבל אח"כ לאחר אלפים שנת דיבר עם איש אחר וצוה לו לשנות איזה דברים מהתורה. וספרו שראו אותות ומופתי' ורצו להסית את ישראל לעזוב דתם ולהתדבק עמהם אמנם כבר ביאר הרמב"ם בהל' יסודי התורה ובמורה נבוכים שאמונתינו בנבואת משה לא היתה מחמת אות ומופת רק כל ישראל ראו עין בעין ושמעו שדיבר ה' עם משה לעיניה' והי' ששים רבוא עדים בדבר כי דיבר ה' עם משה והי' לזה תכלית גדול כמו שאמר השי"ת למשה בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כי רצה הקב"ה לחזק האמונה בלב ישראל שלא יהי' אפשר להטעותם עד עולם כי אם הי' נבואת משה נאמנת להם מצד עשיית אותות ומופתי' יכול גם אחר לעשות אתות ומופתי' ויאמר שגם עמו דבר ה'. אבל עתה אפי' יעמדו אלף נביאי' וירצו לשנות אות אחת מתוה"ק לא ישמעו ישראל אליהם כי יאמרו אליהם אפי' אם תעשו כל האותות והמופתים שבעולם לא נאמין להם עד שנראה ונשמע שידבר ה' עמכם כאשר דבר ה' עם משה במעמד כולנו וזה יסוד גדול לכלל האמונה ולקיום התורה להשמר מפח יוקשים וכן ראינו שאפי' נביאי האמת לא הי' רשאים לחדש דבר שלא נאמר בתורת משה וכמו דאיתא תענית י"ז ב' מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה כי רצה השי"ת לקבוע בלבינו שכל מה שעלה ברצונו הטוב לצוות לישראל גילה למרע"ה ולא הניח עוד בשמי' דבר אחד מכל התורה וכמו שמבואר ברז"ל תמורה ט"ז כשביקש יהושע שילמדו הקב"ה שלש אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה השיבו הקב"ה משה עבדי מת וע"י איש אחר לא יתן עוד תורה עד שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו ומעתה אי אפשר בשום אופן שבעולם להטעות את ישראל כי היינו כולם במעמד הר סיני עדים שתורת משה אמת ואין עוד תורה אחרי' וזו שמשיבי' ישראל להאומות אם תרצו שנתחבר עליכם להאמין כי גם עמכם דיבר ה' דעו כי על מופתי' אין אנו מאמינים רק תעמידו לנו מחנה מול מחנה כמו שהי' בשעת מ"ת ואם לעינינו ולאזנינו ידבר ה' עמכם אז נתחבר עמכם וזה שאמר הקב"ה למרע"ה דע שכל האותות והמופתים אשר צויתי לך לעשות הוא רק לפני פרעה ועבדיו אבל ישראל לא יאמינו בך בשביל אותות ומופתים רק זה יהי' להם האות שהם בעצמם ישמעו במעמד הר סיני שאני מדבר עמך וזו שהקדים לו וזה לך האות האמתי כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקי' על ההר הזה אז יהי' האות בעבור ישראל אבל כל אלה האותות שאני מצוך לעשות הוא רק לפני פרעה אבל ישראל לא יאמינו מכח אותות ומופתים בך רק שהם יהי' עדים בדבר יט) בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי וגו' והייתם לי סגלה מכל העמים וצריך ביאור מה הכוונה באמרו ואשא אתכם על כנפי נשרים. ב' מה רבותא שיהי' ישראל סגלה מכל העמים מאחר שכל העמים אינן שומרים חקי התורה רק ישראל. ג' מה תהי' סגלה זו. וי"ל בשנקדים לבאר מאמר רות א' ותאמר רות לחמותה וגו' באשר תמותי אמות ושם אקבר וכה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך, וקשה דהי' לה לומר כי רק המות יפריד ביני ובינך ב' קשה דבכל מקום שנאמר כי הוא נתינת טעם ואיזה נתינת טעם הוא כאן ג' צריכין להבין למה הפסיקה באמצע דברי' באמרה כה יעשה ה' לי וכה יוסיף וגם על מה כוונה באמרה כה יעש' ה' לי. ד' קשה קושיא גדולה על רות הצדיקת שסופרת והולכת כל העניינים וסיימה ושם אקבר וכי שם הוא סוף האד' הלא אנו בני ישראל מאמיני' בשכר ועונש עוה"ב ובתגמול הנפשות ולמה לא אמרה כאשר תצרר נפשך בצרור החיי' שם אצרר גם אני וי"ל כי רות עצמה השכילה בדברי' להסיר ממנה החשד שלא תאמין ח"ו בגמול הנפשות בשנקדים מה שמקובל בפי חכמי ישראל שנשמת גרים המתגיירים הם תחת כנפי השכינה ונשמות ישראל הם למעלה מכנפי השכינה ורמזו זה במאמר בועז אשר באת לחסות "תחת כנפיו" רות ב' וממילא מיושב שלא הי' אפשר לרות לומר במקו' שתצרר נפשך אצרר גם אני כי שם במקו' הנשמות יש חילוק ופירוד ביניהם כי רות להיותה גיורת חופפת תחת כנפי השכינה ונעמי להיותה ישראלית נשמתה על כנפי השכינה. ולפי"ז כיון שסיימה רות ושם אקבר רצתה להסיר החשד ממנה שהיא אינה מאמנת בתגמול הנפשות לכן אמרה אני יודע כה יעשה ה' לי וכה יוסיף שגם לאחר שאקבר יגמול ה' חסד עמי בעולם הנפשות והא שהפסקתי אצל הקבור' הוא כי המות יפריד ביני ובינך כי שם בעולם הנפשות נהי' במקומות נפרדים כי אני תחת כנפי השכינה ואתה למעלה מכנפי השכינה והיוצא מדברינו כי יש לעם ישראל סגולה גם נגד הגרים המתגיירים מכל האומות שהם קרובים יותר אל ה' ונשמתם חופפת למעלה מכנפי השכינה וז"כ הפסוק ואשא אתכם "על כנפי נשרים" הוא רמז שיזכו שיהי' נשמותיהן למעלה מכנפות השכינה "ואבא אתכם אלי" פירוש קרובים אלי ובזה והייתם לי סגלה מכל העמים פירוש גם מהחלק הטוב שבעמים שיתגיירו יהי' לכם סגלה זו שנשמותיכם יהי' למעלה מכנפי השכינה:
אות כ
בפסוק וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידם ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. ויליד דתיבות וירא העם הוא כמיותר דהלא הפסוק מתחיל וכל העם רואים עוד צריך ביאור מה הכוונה באמרו ויעמדו מרחק וי"ל דהנה לכאור' יפלא מה זה שאמר וינועו דהלא בודאי אי אפשר לשנות מקומו מבלי תנועה וביארתי עפ"י מה שהובא בזוה"ק הובא בצרור המור פ' צו ששאל עכו"ם אחד את ר"א בר ר' שמעון מה הטעם שכל איש ישראל בעת עסקו בתורה או בתפלה גופו מתנועע והוא באמת דבר פלא שעד היום כן הוא שכמעט אי אפשר לעסוק בתורה או תפלה בלי תנועת גופו. והשיב כי נר ה' נשמת אדם והוא כמו להב האש שמתנועע תמיד בעת שנותנים שמן לתוך הנר וכן בשעה שאדם עוסק בדבר מצוה נתלהב נשמתו בתוכו וזה גורם גם תנועת הגוף. ומעתה מובן כשזכו ישראל בעת קבלת התורה לקבל פני השכינה נתלהב נשמתם בקדושה גדולה עד שגם בגופם נראה תנועה וז"ש וינועו. ומצאתי שכוונתי בזה הפירוש להגאון צרור המור. וזו כוונת הכתוב שאמרו חכז"ל שקלים י"ד מוראו ית' על הקרובים יותר מעל הרחוקים אצל מלך בו"ד כל הקרוב יותר אל המלך תוגדל מעלתו בעיני עצמו כי ראה גדולתו שהוא קרוב למלכות אבל אצל ממ"ה הקב"ה הוא להיפוך כל מי שזוכה יותר להשיג גדולת הבורא ב"ה אז תוקטן מעלת עצמו בעיניו מאוד וגדולי הצדיקי' הם בטלים במציאות כמעט כי לרוב השגתם מגדולת ממ"ה הקב"ה הם מרגישין שפלות עצמם ולזה מרע"ה שזכה למדריגה היותר גדולה נאמר עליו והאיש משה עניו מאוד מכל אדם וכן אנו רואים בחוש בכל יום כי אדם פשוט זכאי בעיניו וחושב עצמו לצדיק ומקורב אל הקב"ה וכל שייטיב אדם מעשיו יראה תמיד יותר ויותר האיך הוא מרוחק מהקב"ה וזה שסיפר הפסוק בעת ראותם הקולת והלפידם ונתקדשו מאוד עד שינעו אז וירא העם ויעמדו מרחוק אז ראו והבינו האיך רחוקים הם מהקב"ה כי טרם נתקדשו כבר חשבו עצמם לכשרים וקרובים להקב"ה רק לאחר שנתקדשו אז ראו והבינו כי יעמדו מרחק ולפי"ז א"ש שתיבות וירא קאי על ויעמדו מרחוק:
אות כא
הנה על מצות ע"ז הנאמר מפי הגבורה מחוייבין למסור נפש ואני יעבור ואיתא בפסחים כ"ה א"ר יעקב א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היכי דמי אי נימא דאיכא סכנה אפי' עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה אפי' כל איסורין שבתורה נמי לא. לעולם דאיכא סכנה ואפ"ה עצי אשירה לא דתניא ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אנא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. והקשה הר"ן דלמה לי' להש"ס להביא הך ברייתא דר"א הלא משם אינו מוכיח רק שמחוייב למסור נפש א"כ הו"ל להביא רק קרא דואהבת את ה' בכל נפשך ולי קשה עוד וכי המקשן לא ידע מפסוק דבכל נפשך. וי"ל דהנה נראה לפי מאי דס"ל לר' ישמעאל ע"ז נ"ד דבצינעא יעבור ואל יהרג גם בע"ז א"כ הא רפואה הוא בצינעא והי' באמת מותר ועיין בע"ז נ"ד ובתוס' שם בשם הר"ש מקוצי דגם לדידן הא דס"ל דמחוייב למסור נפש גם בצינעא אתיא רק מקרא דבכל נפשך כי שאר הכתובים הם כולם בפרהסיא ולפי"ז י"ל דמקרא דבכל נפשך אין ראי' שיהי' אסור להתרפאות מעצי אשירה דדלמא התם מיירי בפרהסי' אבל בצינעא אינו מחויב למסור נפש וע"ז הביא ראי' גדולה מהא דר"א שהקשה אם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך ומאי קשיא לי' נימא דבכל מאדך מחוייב ליתן גם בצינעא וכמו שבאמת הדין שמחוייב אדם ליתן כל ממונו כדי שלא יעבור על ל"ת שבתורה וקרא דבכל נפשך אתיא בפרהסי' א"ו מדהקשה ר"א זו הקושיא מוכח דס"ל דבכל נפשך הוא גם בצינעא ושפיר מייתי ראיה לר' יוחנן דאסור להתרפאות מעצי אשירה:
אות כב
בשבת פ"ח ב' אמרו כשבא משה לקבל את התורה אמרו מלה"ש מה לילוד אשה בינינו והשיב להם הקב"ה לקבל את התורה בא, וי"ל דכתיב איוב ט"ו הן בקדושיו לא יאמין וכבר הי' לעולמים שהי' אדם צדיק כל ימיו ולבסוף שניו נעשה צדוקי, כי מאחר שברא הקב"ה את האדם באופן שיהי' הבחירה בידו לכך אי אפשר להיות בטוח וכמו שאמרו חכז"ל אבות פ"ג אל תאמין בעצמך עד יום מותך והנה ודאי יש גדר קדושה שאם אדם הי' משיגה לא הי' אפשר בעולם עוד שירע מעשיו אבל זה הגדר קדושה אין אדם יכול להשיגה בעוה"ז והוא מעין קדושת המלאכי' כי אז יתבטל הבחירה ונאבד תכלית בריאתו. אמנם האיש המקבל התורה עבור ישראל הי' נראה שהוא מוכרח להשיג גדר קדושה זו כי אם הי' עוד אפשרית שירע מעשיו א"כ יתבטל ח"ו אמונת כל התורה אם המקבלה מיד הקב"ה אינו שומר מצותיו ולזה הי' מן הצורך שישיג משה גדר קדושה שאין שום אדם יוכל להשיגה שלא יהי' אפשר לו לעשות עבירה. והנה לפי"ז מעת קבלת התורה נתבטלה הבחירה ממרע"ה והי' ממש כמלאכי השרת וזו ששאלו מלה"ש מה לילוד אשה בינינו הלא אתה בראת בני אדם בעלי בחירה ומה לו לאדם להתנהג באופן שיבטל ממנו הבחירה להשיג גדר קדושה שאי אפשר לו עוד להרע מעשיו וזו שאמרו בינינו ממש כמונו וע"ז השיב להם הקב"ה לקבל את התורה בא ולזה הייתי מוכרח ליתן לו גדר קדושה זו כי בלא"ה יתבטל ח"ו אמונת התורה:
אות כג
במדרש כשאמרו מלה"ש תנה הודך על השמים מה לילוד אשה בינינו מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של משה דומה לשל אברהם ואמר להם אי אתם מתביישים לא זה שירדתם ואכלתם אצלו ויל"ד דתיבת ירדתם כמיותר דלא הול"ל רק לא זה שאכלתם אצלו. ב"ר פמ"ח בפרשת וירא עד שלא אכלו המלאכים אצלו כתיב נצבים עליו ולאחר שאכלו מה כתיב והוא עומד עליהם בגמרא פסחים ס"ח איתא רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עיגלא תילתא, אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקי. ויל"ד דשתי תיבות דקא גרים כמיותרים. ועוד דלא פירש כלל מה גרים. וגם צריכין להבין למה עיגלא תילתא דוקא. וי"ל בשנקדים לבאר פסוקי ר"פ וירא ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו. ויל"ד דתיבות אשר עשה כמיותרין הן. ב' הלא בפסוק שלפני זה נאמר וימהר לעשות אתו ואיך אמר כאן אשר עשה. ג' יש להפליא מדוע אין רמז בכתוב כלל ששחטו כמו שנרמז ביוסף וטבח טבח והכן. ד' איתא במדרש כשקטרגו המלאכי' על נתינת תורה לישראל אמר להם הקב"ה האיך תרצו לקבל התורה הלא אתם אכלתם בשר וחלב אצל אברהם מה שהתורה אסרה באכילה. ויש להפליא א"כ גם על אברהם יקשה האיך נתן להם בשר בחלב. ה' הקשה הגאון פמ"ג בספרו תיבת גמא האיך האכיל אברהם אבינו חלב למלאכי' הלא לולי דגלתה התורה הי' חלב אסור משום אבמה"ח וא"כ מאחר שאבמה"ח אסור לב"נ האיך האכילם חלב שהוא אסור להם. וי מסורה ג"פ וחלב ויקח חמאה "וחלב", בלא מחיר יין "וחלב" ישעי' נ"ה, דבש "וחלב" תחת לשונך שיה"ש ד':
וי"ל דאיתא בסנהדרין ס"ה רב חנינא ור' אושעיא הוי יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ואיברא להו עיגלא תילתא ואכלו לי' עכ"ד וכתב בשל"ה הקדוש פרשת וישב שמצא בקובץ ישן תירוץ על אחי יוסף שאכלו אבר מן החי כי אברהם אבינו עשה "ספר היצירה" ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו וא"כ מאחר שסיפר בגמרא שע"י עסקם בספר יצירה נברא להם עיגלא תילתא א"כ מכש"כ השבטי' הקדושי' שהי' יכולין לברא עיגלא תילתא ויוסף שלא ידע זה סבר שהם אכלו אבמה"ח עכת"ד. ומעתה אני אומר אם אלו יכלו לברא עיגלא תילתא כש"כ אברהם אבינו שהוא עשה ספר יצירה וא"כ מיושב מה דכתיב אשר עשה שהפירוש שהבן הבקר בראו אברהם אבל לבשלו ולתקנו נתנו לנער כדכתיב בפסוק ראשון וראיתי בערוך שפירש על מעשה דסנהדרין דאיברא להו עיגלא תילתא ז"ל רך וטוב והוא ממש הלשון שנאמר בבן הבקר של אברהם אבינו ומעתה מיושב שלא הוזכר בקרא כלל ששחטו כמו שהוזכר ביוסף דבאמת זה הבן בקר לא הוצרך לשחיטה כמו שהבאתי לעיל בשם השל"ה וכן מיושב האיך האכילם חלב שהוא אבמה"ח דהא לפי דברי השל"ה לא שייך בזה משום איסור אבמה"ח ומיושב המסורה דהמסורה באה ליישב קושיית הפמ"ג על ויקח חמאה וחלב האיך הי' רשאי להאכילם חלב הא אסור לב"נ משום אבמה"ח לזה תירץ "בלא מחיר יין וחלב" כי זה החלב הי' מבהמה שלא נתן מעולם מחיר בעדה כי הי' בהמה שבראה אברהם ובזה ל"ש משו' אבמה"ח. ואם תשאל במה בראו אברהם אבינו לזה בא הכתוב השלישי דבש וחלב תחת לשונך דאיתא בחגיגה י"ג רב יוסף תני מעשה מרכבה וסבי דפומבדיתא תני מעשה בראשית אמרו לי' לגמרן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמירו לי מעשה בראשית אגמרוה לבתר דאגמרי אמרו לי' אגמרינן מעשה מרכבה ח"ל תנינא דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם מתוקים מדבש וחלב יהי' תחת לשונך לזה תירץ הכתוב השלישי שברא את הבהמה מדברים שהם דבש וחלב תחת לשונך. ומעתה אני אומר כי בבהמה כזו ל"ש גם בשר וחלב דהא מדכתבה התוה"ק לא תבשל גדי בחלב אמו ממועט בשר בהמה זו שאין לה חלב אם וכמו שדרשו כן על בשר עוף ולפי"ז שפיר עשה אברהם שהאכילם כי אין בזו משו' בשר וחלב ולמלאכים ג"כ יפה השיבו שהם לא ידעו מזה ואכלו בב"ח מה שאסרה תורה. והנה ודאי בעת שאכלו המלאכים הרגישו האיך נעשה זה הבן בקר בקדושה יתירה עד להפליא והביטו כי אברהם גדול מהם בקדושה וכמו שאמרו חכז"ל סנהדרין צ"ג גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וז"ש עד שלא אכלו כתוב שלשה אנשים נצבים עליו שחשבו שתם במדריגה גבוה מאברהם אבל לאחר שאכלו כתיב והוא עמד עליהם אז ראו והבינו כי הם למטה ממדריגת אברהם וזו שאמר הקב"ה אין אתם מתביישים לקטרג עליו שלא יתלו לו התורה רק לכם לא זו "שירדתם" ואכלתם אללו כי בעת שאכלתם אצלו ראיתם שאתם ירדתם במדריגה נגד קדושת אברהם אבינו והאיך לא תבושו מלקטרג עליו והנה מבואר שע"י עיגלא תילתא שעשה אברהם אבינו נשבת קטרוג המלאכי וקבלנו התוה"ק לכך לזכר זה אמר רב יוסף בכל עצרת שיעשו לו עיגלא תילתא דאי לאו האי יומא דקא גרים פירוש שהעיגלא תילתא גרם יום מתן תורתינו כמה יוסף איכא בשוקי. ומצאתי הפירוש ובן הבקר אשר עשה שאברהם בראו. בספר עמודי' שבעה עמוד הראשון אות ה' ושם כתב ג"כ דלא שייך בזה בב"ח משום שאין שם בשר ע"ז אבל לדרכינו יומתק יותר שנתמעט מחלב אמו. ומלקט אחד הביא בילקוטו מש"כ בענין זה בס' ברית אברהם ויד יוסף ומלבי"ם, וסיים שכל זה נעלם ממשמרת אלעזר אור עולם אות כ"ג ולשון מדברת גדולות דתיבת כל שאמר שכל זה נעלם, בו הראה שכל המרבה דברים מביא חטא, ואינו חכם הלומד מכל אדם ובילקוטו שם מערכת ע' אות ד' הביא שכתבו לו בדבר אחד קדמו בס' שערי צדק וכן ראוין לכתוב ולא ונעלם, וכי לא יכתוב דבר אגדה עד שקרא כל הספרים שבעולם וגם הראה שילקוטו בלי הבנה והרואה במשמרת אלעזר ימצא חדשות מה שלא הובא באחד מספרים שזכר רק דקדוק אחד בתיבות אשר עשה וגם זה הבאתי משל"ה הקדוש' והוא משיג שנאמר כן במלבי"ם:
אות כד
בדברינו יתפרש לנו משנה י"ד בפ"ג מפרקי אבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם והוא תמוהא דלמה חלקם לשתי מחלקות ולמה בראשונה אמר רק חביבין ואח"כ אמר חיבה יתירה הלא היא היא הכלי חמדה התוה"ק ולדברינו יתפרש שפיר דהנה ראינו שיש חלק נסתר בתוה"ק שהזוכים אלי' בכחם לברא ברואים כמו שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ואין זה חידוש כי כבר אמרו חכז"ל בב"ר הביט בתורתו וברא עולמו כן גם הצדיקים יש בכחם לברא כל הברואיה בכח השגת תורתם וכן מצינו בתנאים הקדושים שנבראו להם משמשים וכן בדורות האחרונים הי' גדולים שבראו להם משמשים ומעתה זו שאמרה המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה אבל עוד חיבה יתירה נודעת להם שגילה להם סתרי תורה שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם ובזה מסר גם להם הכח הזה לברא ברואים כצרכם וזו ודאי חיבה יתירה וברוך נותן התורה:
אות כה
רבים התפלאו למה ניתנה התוה"ק במדבר ולא ניתנה בא"י וי"ל בשנקדים לפרש הפסוק בפ' ואתחנן עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה ויל"ד דתיבת וראה בעיניך כמיותר וי"ל בספר אם לבינה דרוש שבעה עשר הקשה למה לא קבל הקב"ה את מרע"ה בתשובה ונעל לפניו שערי תפלה מליכנס לא"י ותירץ שמרע"ה לבדו הי' נביא תורה ולא הי' עוד רשות לשום נברא להוסיף או לגרוע על תוה"ק וכמו שסיימה התוה"ק ולא קם נביא עוד כמשה והי' זה צורך גדול כדי שלא יטעו ח"ו עם ה' אם ברבות הימים יקום איש אחד ויאמר שדיבר עמו השי"ת לשנות איזה דבר בתוה"ק. והנה כל זמן נתינת התורה הי' במדבר שהי' כל ישראל במקום אחד וכשהקב"ה דיבר עם משה הי' זה לעיני כל ישראל שעד שלא הוקם המשכן הי' כביכול יורד בעמוד ענן ועומד בפתח אוהל של משה ומדבר עמו והי' ששים רבוא מישראל הם ונשיהם ובניהם וטפם עדים בדבר ועמדו איש פתח אהלו מסתכלים עין בעין בשכינה העומדת בפתח משה וכאשר הוקם המשכן כבר הוקבע מקום לשכינה לדבר אל משה מאוהל מועד ולעולם כל ישראל עדים בדבר והי' מיחלים דבר ה' ומיד הי' משה מגיד להם הנדבר לו ולפעמים אמר להם עמדו ואשמעה וכל זה הי' לעיני כל ישראל אבל אם הי' מרע"ה נכנס והי' דר בבית אחד באחד מערי ישראל למחרת הי' אומרים אנשי שכונתו אתמול מסר לנו הלכה פלונית ומ"ע פלונית ואנשי המקום הי' אומרים ביום פלוני אמר לנו דבר פלוני בשם ה' וכל ישראל אשר בשאר המדינות לא ידעו להכחיש ולא להודות סוף דבר זה הי' גורם ח"ו ביטול התורה ברבות הימים ולכך לא הי' אפשר לקבל תפלת מרע"ה ומיד שנחתמה התוה"ק הגיע עתו להסתלק מן העולם עכ"ד. ומעתה מובן כוונת הפסוק שאמר הקב"ה למרע"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה צפנה ותמנה ומזרחה ותראה האיך תהי' הארץ רחבת ידים וישראל דרים בה בארבע כנפות הארץ מפורדים בעיירות וכפרים ואז "וראה בעיניך" פירוש אז תראה בעצמך כי אי אפשר בעולם שתעבור את הירדן הזה כי אז ח"ו יגרום זה ביטול התורה ועכ"ח צריך אתה להסתלק מיד שנחתמה התוה"ק ויתישב למה ניתנה התורה במדבר כי רק שם שלא הי' מפוזרים בכפרים ועיירות והי' כל ישראל במעמד אחד וכולם עדים על כל דבר שנדבר למשה מה' מיד שמעו זאת כי ראו בעיניהם כי ה' צוה לו כעת איזה מצוה ולא הי' אפשר לזייף איזה תורה משא"כ בא"י שהי' כל אחד פונה לכרמו וזיתו וכל ישראל מפורדין לא הי' אפשר להנתן התורה כי אז הי' ח"ו מוסיפין וגורעין בה ולא הי' יודעין האמת וק"ל:
אות כו
בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם התעוררו חכז"ל בשמות רבה פ"ל דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ואמרו במדרש דזה קאי על מה דכתיב לעיל שם שם לו חק ומשפט ופירש כאן איזה הן המשפטים והוא תמוהא דהא ודאי כבר שם במרה פירש בפרוטרוט דיני המשפטים דאין לומר דשם צוה אותם רק דרך כלל לעשות משפט דהא ע"ז לא הוצרך לצוות אותם דהא גם ב"נ מצווה על הדינין ועכ"ח צריכין לומר דב"נ מצווה רק לעשות דין כפי שיחקק חוקים עפ"י שכלו אבל לא נצטווה האיך ומה יעשה המשפט וא"כ כשצוה הקב"ה במרה על המשפט עכ"ח צוה אותם על פרטי הדינים וא"כ קשה מה הוסיף כאן באמרו ואלה המשפטים. ב' תיבת לפניהם כמיותרין ודרשו חכז"ל גטין פ"ח לפניהם ולא לפני עכו"ם. ג' בפסוק שם שם "לו" חק ומשפט יש להתעורר דתיבת לו כמיותר. ד' איתא ברבה ע"ז הפסוק תהלים פ"א כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב וצריך ביאור מאי חידש המדרש. ה' איתא ברבה עה"פ ואלה המשפטים הה"ד תהלים קמ"ח מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. ו' בפסוק עצמו יל"ד דלמה אצל ישראל אמר "משפטיו" ואצל אוה"ע אמר "משפטים". וי"ל דאיתא ברבה כאן לא כבו"ד מורה לאחרים והוא אינו עושה אבל הקב"ה אינו כן מה שהוא עושה אומר לישראל לשמור ולעשות וכן איתא בירושלמי ראש השנה פ"א ה"א שהקב"ה שומר תורתו ומתנהג ככל דיני התורה וא"כ ראינו החסד הגדול שעשה הקב"ה עם ישראל ועד כמה נתעלו על שאר האומות כי לשאר האומות צוה רק דרך כלל שיעשו משפט ולא צוה להם האיך יתנהגו במשפט ולישראל צוה האיך יתנהגו בכל דבר ועוד יותר חסד עשה עמהם שגם הוא עצמו מתנהג ממש באותן המשפטים שצוה את בני ישראל ושייך לומר שנתן להם משפטיו ממש המשפטים שהוא מתנהג בהן ומעתה י"ל כי במרה לא צוה אותן כלל האיך יתנהגו במשפטים דהנה רש"י פירש לעיל שנתן להם איזה פרשיות התורה כדי שלא יהי' פנוים מעסק התורה עד מתן תורה לפי"ז י"ל ששם צוה הקב"ה לאמר לישראל המשפטים שהקב"ה מתנהג בהן אבל לא צוה אותם שגם הם יתנהגו בהן עד בפ' משפטים צוה הקב"ה שגם ישראל יתנהגו באותן משפטים ולכך אמר לעיל שם שם "לו" חק ומשפט דהיינו לעצמו כביכול שם משפטים דהיינו המשפטים שהוא עצמו מתנהג בהן ולכך אמר בפרשת משפטים ואלה המשפטים אשר אמרתי לכם כבר שאני מתנהג בהם תשים גם "לפניהם" שגם ישראל יתנהגו בהן ומובן הכתוב שאמר "חקיו ומשפטיו' לישראל שהיינו חקיו ומשפטיו שהוא עצמו מתנהג בהן נתן לישראל לא עשה כן לכל גוי שיאמר להם משפטיו אלא אפי' "משפטים" בל ידעום שלא צוה אותם כלל האיך יתנהגו במשפט רק שיעשו דין ובא הכתוב להורות שנתעלו ישראל שתי מדריגות על אוה"ע ומעתה מובן היטב כי הי' קשה להמדר' יתור תיבת "לו" לכך אמר הה"ד כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב פירוש החק שנתן לישראל הוא עצמו ג"כ המשפט לאלקי יעקב לכך כתיב שם לו חק ומשפט כי גם הקב"ה כביכול מתנהג באותן המשפטים ומיושב גם מדרש השני שהי' קשה לו תיבת לפניהם שהוא מיותר לזה אמר הה"ד חקיו ומשפטיו לישראל דהיינו החוקים ומשפטים שהוא מתנהג בהן נתן לישראל לכך אמר תשים לפניהם אותן המשפטים שהן נוהגין לפני במרום תשים גם לפני בני ישראל:
אות כז
ובדברינו יובן פשט המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, דזו שאמר חביבין ישראל שניתן להם התורה כדי לידע האיך להתנהג בכל דבר אמנם חיבה יתירה נודעת להם שאותן החקים שנתן להם בהם עצמם הקב"ה כביכול מתנהג זו שאמר חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שגם הקב"ה התנהג בבריאת עולמו עפ"י חקי התורה וכמו שאמרו חכז"ל בב"ר פ"א הביט בתורתו וברא עולמו והיש חסד גדול מזה:
אות כח
בזה יובנו הפסוקים בישעי' פ' נ"ו כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתתי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי ויל"ד למה אמר "שבתתי" ולא אמר בקיצור "שבת" ב' צריכין להבין הלא ידוע שהקב"ה משלם שכר מידה כנגד מידה האיך הוא מכוין שכר בנים ובנות עבור שמירת שבת. ג' צריך ביאור למה התנה בתנאי כפול שמי שרוצה להתגייר צריך לקבל עליו "השבת" שכן התנה ובני הנכר הנלוים על ד' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ולמה התנה על מצוה זו יותר מעל כל שאר מצות התורה. ד' הקשה הרד"ק למה נאמר "מחללו" בלשון זכר ולא כתיב מחללי' כמו דכתיב בתורה וי"ל בשנקדים לבאר מה שיש להפליא על מה שהובא לפסק הלכה טי"ד סי' שפ"ה שמי שמחלל שבת הרי הוא כגוי לכל דבריו מדוע אמרו כן לדחותו לגמרי ובשאר עבירות אמרינן סנהדר' מ"ד אעפ"י שחטא ישראל הוא והגם שרש"י פירוש בחולין ה' ששבת חמור כע"ז מפני שכופר שלא שבת הקב"ה במעשי בראשית ועדיין אין זה מספיק דהא גם מי שמחלל שבת לתיאבון שזה אינו כופר אעפי"כ הוא כגוי ועוד דטעם רש"י יספיק שלא לקבל ממנו קרבן אבל לא לעשותו גוי לכל דבריו וי"ל עפ"י שכתוב בספר פנים יפות משפטים עה"פ למען ינוח לפרש הפסוק ביחזקאל כ"ב כ"ו ומשבתותי העלימו עיניהם "ואתל" בתוכם עפ"י דברי הירושלמי שהבאתי שהקב"ה כביכול מתנהג בכל דיני התורה ומאחר דכתיב לא תעשה מלאכה אתה בנך ובתך ועבדך וא"כ לפי"ז אם ישראל מחלל את השבת נראה כאלו ח"ו הקב"ה חילל שבת שהרי הוא שומר מה דכתיב "אתה ובנך" וז"ש ומשבתותי העלימו עיניה' "ואחל" בתוכם פירוש מחללי' אותי כי על ידיה' נראה כאלו ח"ו אני מחלל שבת כי איני יכול לקיים אתה ובנך עכ"ד הנחמדי' ולפי"ז מובן שמיד שמחלל אדם את השבת דוחין אותו חוץ לכלל ישראל ודינו כעכו"ם לכל דבר כדי שלא יחלל הקב"ה כי אם ישאר בתוך אגודת ישראל לא יהי' אפשר להקב"ה לקיי' אתה ובנך ולכך דוחים אותו מיד מכלל ישראל. ולפי"ז מובן שלכך צריך קודם כל דבר הבא להתגייר ולהתדבק בעם ישראל לקבל על עצמו שמירת שבת שלא יתחלל הקב"ה כביכול על ידו וז"ש ובני הנכר הנלוי' על ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת "מחללו" צריך קודם כל לקבל עליו שמירת שבת ונתן טעם לזה "מחללו" דהיינו כדי שלא יחלל הקב"ה כביכול כי אם יחלל הוא השבת נראה כאלו הקב"ה ח"ו לא קיים אתה ובנך ועבדך ומיושב היטב קושית הרד"ק דלכך כתיב בלשון זכר כי קאי על הקב"ה שלא יחלל והוא כלשון שאמר יחזקאל ואחל בתוכם. ומעתה נראה כי אם איש אחד מדקדק מאוד בשמירת שבת בזהירות נפלא לפי שמכווין שרוצה שיקיים הקב"ה אתה ובנך ובתך השכל גוזר שישלם לו הקב"ה מידה כנגד מידה ויתן לו בנים ובנות שגם לו יהי' אפשר לקיי' אתה בנך ובתך וז"ש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את "שבתתי" להכי דייק לומר שבתתי להורות שלכן הם מדקדקין מאוד בשמירת שבת לפי ששבת שלהם הוא גם שבת שלי כי שמירת שבת שלי תלוי' בשמירת שבת שלהם ח"ש אשר ישמרו את "שבתתי" שבתות שלי הם רוצים לשמור יהי' השכר ונתתי לכם בנים ובנות כדי שגם הם יזכו לקיים אתה ובנך ובתך: