משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות מה
באופן אחר פרשתי בשנדקדק דמקודם אמר לחם ואח"כ אכל, וי"ל דאביון שהי' רגיל בימי קדם בעשירות הוא מצטער הרבה יותר מן העני כי העני אינו מתאוה רק ללחם כי לא הורגל בדברים אחרים אבל האביון מתאוה לדברים טובים כמו שהי' דרכו מני אז לכן צערו כפול וזו שצייר מעמדינו בעת גלותינו כי לא די שהגלות גורם שיהי' הפרנסה דחוקה מאוד מאחר שאנו גרים בארץ נכרי' עוד נוסף שע"י התערבם עם אוה"ע ילמדו מהם לחשוק לתענוגי העוה"ז ומאחר שהפרנסה דחוקה ואין להם יכולת יתנו כל מחמדיהם בעד מאכלים טובים כדי למלאות תאותם וז"ש כל עמה נאנחים מבקשים "לחם" שגם אם יבקשו רק לחם לפי הטף יאנחו מרוב קושי הפרנסה אעפי"כ יהי' כ"כ להוטים אחר התאות עד שנתנו מחמדיהם באכל פירוש בשאר מאכלים להשיב נפש למלאות תאותם כמו שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ובדברינו יובן מה דאיתא באיכה רבתי אלו זכיתם הייתם קורין ואכלתם לחמכם לשובע ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין כל עמה נאנחים וגו' ולפי דברינו יובן דחכז"ל בתו"כ דרשו עה"פ ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' אוכל קימעא ומתברך במעיו ולכאור' יפלא דהא לפני זה כתיב ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וא"כ כיון שיהי' הרבה מכל מין הפירוש ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' להם כל מחסורם ומנ"ל לחדש שיהי' אוכל קימעא ומתברך במעיו אבל לדברינו יובן דבפסוק שלפ"ז משנה מלחם לאכל הרי שאכילת לחם מורה על מדת הסתפקות ושאר מאכלים על ריבוי התאוה ומעתה מאחר שמזכיר לפני זה שיגדל מכל מין הרבה למה מזכיר אח"כ רק לחם באמרו ואכלתם לחמכם לשובע אלא ודאי שבא להורות שאעפ"י שיהי' להם הרבה מכל דבר אבל הם יסתפקו במעט ויאכלו קימעא ומתברך במעיהם וז"כ המדרש אלו זכיתם הייתם קורין ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' לכם מכל התענוגים ולא תצטרכו רק ללחם כי לא תתאוו להנאת עוה"ז ועכשו שלא זכיתם אתם קורין כל עמה נאנחים וגומר שגם לחם אין להם ומתאוים למאכלים טובים להנות מהנאות עוה"ז: