משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות קו
בקישור סוף פרשת ואתחנן שמסיימת אשר אנכי מצוך היום לעשותם להתחלת פרשת עקב שמתחלת והי' עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית וגומר י"ל בהקדם מאמרם ז"ל תנחומא שמיני אין והי' אלא שמחה וצריך פירוש ונראה שהכוונה כי הנה איש ישראל בודאי לא יוכל להיות שמח וטוב לב רק ביודעו ששמר מצות אלקיו אבל אם יודע בעצמו שחטא והכעיס בוראו ועשה פגם בנפשו האיך יערב לו לשמוח ומעתה איך ימצא לעולם בר ישראל בשמחה כי רוב העולם גם אם כשהגיעו בשנים הולכים בדרך הישר אבל אולת קשורה בלב נער ודוד המלך החסיד התפלל חטאת נעורי ופשעי אל תזכור ומעתה גם אם ייטיב מעשיו הלא יכאב ויעצב לבו על שבימי נעוריו לא עשה כרצון הבורא ב"ה אמנם מאחר שהקב"ה ברוב רחמיו מקבל תשובת עמו ישראל השבי' לפניו בכל לב אם כן בשעה שהאדם מטיב מעשיו ומתחרט על העבר מיד יכול להיות שמח וטוב לב דהא הקב"ה מהפך העבר שלא הי' טוב לזמן העתיד שהוא הולך בדרכי השי"ת ולולא זה גם אם חטא רק פעם אחת נגד הבורא ב"ה הי' ראוי' להיות נעצב כל ימי חייו וידוע כי והי' הוא לשון עבר והוי"ו מהפך מעבר לעתיד וזו כוונת חכז"ל ע"י והי' שנתן הקב"ה זה הכח ביד ישראל להפך העבר לעתיד ולהפכו לטוב ע"כ יוכל להיות שמח וטוב לב ולולא זה לא הי' אפשר לאדם להיות שמח לעולם כי מי יאמר חף אנכי מפשע: והנה חכז"ל דרשו ע"ז ג' מהפסוק אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן וראיתי במפרשי' שטעם הדבר עפ"י מה דאיתא בקידושין מ' ר' שמעון בן יוחאי אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ירמי' ל"ג ואפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ופריך הש"ס ונהוי, כמחצה עונות וכמחצה זכיות ופירש"י ולמה איבד את הראשונות אמר ר"ל בתוהא על הראשונות ופרש"י מתחרט על כל הטובות שעשה. וא"כ איך אפשר לשלם שכר בעוה"ז אולי בסוף ימיו יהא תוהא על הראשונות ואין מגיע לו שכר אמנם עדיין אין זה מספיק דהא מצינו אצל ישמעאל שאמר הקב"ה באשר הוא שם ולא הביט הקב"ה על מה שעתיד לעשות וא"כ למה לא ישלם הקב"ה שכר המצוה בשעת מעשה וגם זה עצמו טעמא בעי למה כשיהא תוהא על הראשונות יאבד כל שכרו הלא עכ"פ עבד את ה' רוב שניו והקב"ה בעל חסד ואיך ימנע ממנו שכרו אמנם נראה שבכוונה גדולה קבע הקב"ה כן לחוק וחסד גדול עשה עמנו בזה כי הנה כבר אמרו חכז"ל ברכות נ"ח מלכותא דרקיע כעין מלכותא דאדעא וגם למעלה בשמים יש משמאילם התובעי' דין על האדם ובמידת הדין אם אדם חוטא גם אם יתחרט אח"כ בחרטה גמורה אין זה פועל כלום ומידת הדין אמר נפש החוטאת תמות והקב"ה אמר ישוב בתשובה כי עפ"י הדין לא הי' החרטה פועל כלום לזה הקדים הקב"ה ופסק שאם אדם כל ימיו צדיק גמור אם בסוף ימיו מתחרט על הטוב שעשה יאבד כל הראשונות והנה המלמדים חובה על ישראל קבלו זה בשמחה עצומה שיהי' בכחם לאבד ברגע אחת מה שסיגל ישראל מצות ומע"ט בשבעים שנה ואח"כ כשבא דין הרשע לפניו שהרשיע כל שנותיו ולבסוף ימיו נתחרט וקבלו הקב"ה בתשובה נסתם פה המקטריגים להסטין שעפ"י הדין לא מהני חרטה הלא הם בעצמם הסכימו שאם יתחרט על הטוב שעשה יאבד את הראשונות וא"כ למה לא יהי' יוכל לעקור בחרטה כל הרעות שעשה ומעתה נתן לב להבין עד היכן גבר חסדו על יראיו דהנה מי שיש לו מוח בקדקדו יבין כי זה שיהא אדם תוהא על המצות שעשה בשני' שעברו שיהא לא ימצא רק אחד מרבבות אנשים כי הוא באמת כשגעון כי בשלמא בשעת עשיית המצוה יכול היצה"ר להסית שיתגרה בשינה ויהי' לו נחת מזה ולא יהא עוסק בתורה כל הלילה או שיאכל ביום הכיפורי' ולא יענה גופו אבל שיהי' אדם מתחרט על מה שעסק בתורה לפני כמה שנים הלא זה באמת שגעון כי מה הנאה יש לו עתה בזה ולכך לא יארע זה שישמע אדם לקול יצרו ולהתחרט על הטובות שעשה רק פעם לאלף שנה אבל זה מצוי בכל יום שיהי' אדם עובר עבירה ויתחרט וע"י שקבע הקב"ה לחוק שהחרטה על הטובות עוקר את הטובות נפסק הדין שהחרטה יהי' בכחה לעקור כל הרעות שעשה ועי"ז יש קיום לבית ישראל וז"כ הסמיכות אשר אנכי מצוך הים לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מטעם גמרא דקדושין אולי יתחרט בסוף ימיו על הטובות שעשה אלא דזה גופי' טעמא בעי למה ימנע הקב"ה שכרו על המצות שעשה בשביל מה שחטא אח"כ להתחרט עליהן לזה הסמיך והי' שעי"ז נפסק הדין שאפשר להפוך עבר לעתיד לטובה כגון שכל ימיו הי' רשע והי' עקב תשמעון אפי' שתשמעון אל מצותי בסוף ימיכם כהוראת לשון עקב אעפי"כ ושמר ה' לך וברכך כי מאחר שחרטה מועיל לעקור השכר למפרע עכ"ח שתועיל גם לעקור העונש למפרע: