משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות קה
ביחזקאל ל"ו בפסוק בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואשפך חמתי עליהם וגו' ואפיץ אתם בגוים ויל"ד בתיבת בן אדם שהוא כמיותר הגם שרגילות הוא זה בספר יחזקאל כל שאפשר ליתן בו טעם נכון הוא. ועוד צ"ב מה הכוונה בדמיון טומאת ישראל לטומאת הנדה. ועוד יל"ד על אומרו ואשפך חמתי עליהם וחכז"ל אמרו להפך שהקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים ולא על ישראל י"ל דהנה דרשו חכז"ל ברכות ל"ב עה"פ אשר הרעתי שהקב"ה כביכול מלמד זכות על ישראל שהוא גרם להם שחטאו במה שברא היצה"ר והנה במס' שבת נ"ה אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואיתותב ומסיק הש"ס דיש מיתה בלא חטא רק בעטיו של נחש מגזרת אדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות וידוע שבשעה שחטאו אדם וחוה נכנס בהם היצה"ר ומעתה אין להאשים כ"כ יושבי תבל על עונותיהם שכל זה גרם להם מפני שהם בני אדם וחוה שע"י אכילתם מעץ הדעת נכנס בהן היצה"ר וע"כ כל אדם עלול לחטא ולפי"ז נדמה טומאת ישראל שאינו טומאת עצמן רק טומאה הבאה להן מאחרי' כי חטא עץ הדעת גורם שבחטא יחמתני אמי והנה דם נדות לנשים בא להם מענין עץ הדעת שאז נענשה בזה כמאמרם ז"ל תנחומא תזריע היא שפכה דמו של עולם אף דמי' תשפך וזו כוונת הפסוק שהמשיל טומאות בית ישראל לטומאת הנדה כמו שטומאת הנדה לא באה להאשה מכח עצמה רק מכח מה שחטאה חוה בעץ הדעת כן כל הטומאות וכל העבירות של ישראל אינו בא להם מעצמותם רק כי לפתח חטאת רבץ והיצה"ר גרם לו לחטא וז"ש בן אדם מאחר שאתה בא מאדם הראשון שחטא בעץ הדעת ונכנס בו היצה"ר לכך הגם שישראל חטאו ויטמאו את ארצי כטומאת נדה היתה לפנו כמו שאין להעניש את האשה על טומאת הנדה כי באונס בא לה מאחרים כן כל עונות בית ישראל היצה"ר גרם להם שירשו מאדם ולכך גם כי אשפך חמתי עליהם לא אכלם לפי שהם בעצמם לא הי' חוטאין ורק אפיץ אותם בגוים ואשפך חמתי לכלות עצים ואבנים: