משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות מב
בפ' פנחס בפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ויל"ד על הלשון השיב את חמתי שאין לו הבנה והול"ל שכך את חמתי. י"ל בשנקדים לפרש ס"פ בלק ויקם מתוך העדה ויקח רמח "בידו" ויל"ד דתיבת בידו כמיותר דהאיך אפשר ליקח אם לא בידו וי"ל דהנה אמו"ר הגאון בעל חתן סופר זצ"ל פירש הא דכתיב "בתוכם" שהוא כמיותר דהא כתיב בפרשה שלפני זה ויקם מתוך העדה. עפ"י שקשה עוד האיך אמר ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי הלא מפורש כתיב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך וא"כ כיון שכל החוטאי' נענשו איזה מהן הציל פנחס וכי אם איש יחטא על כל העדה יקצוף אולם יצא הקצף גם על הצדיקים בשביל שלא מיחו בעוברי עבירה. ובאמת גם בלבם בערה כאש חמתם על העוברי עבירה אבל לא הי' בכחם להוציא אל הפועל אבל פנחס הוציא מכח אל הפועל ובזה שיכך החימה וז"ש בקנאו את קנאתי "בתוכם" דהיינו הקנאה שהי' בתוך לבבם הוציא פנחס מכח אל הפועל. עכ"ד הקדושים ואני הוספתי נופך דאמרו חכז"ל ב"ק ס' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וצ"ב וכי צדיקי' ח"ו יאבדו בלי חטא ועוד הלא אדרבה מצינו תמיד שהצדיקים הי' בכחם לבטל המשחית י"ל באמת יוצא המשחית רק על העוברי עבירה אבל כיון שיצא הוא מעניש גם למי שראה העוברי עבירה ושתק וכמש"כ אמו"ר. ואם כי לפעמים הי' הטובים רוצים למחות בעוברי עבירה אבל יראים לנפשם כי העוברי עבירה הם מוסרים וגזלנין וכדומה. אמנם המשחית שאינו מבחין במחשבה שבלב הוא מעניש כל אותן האנשים שראו עוברי העבירה ושתקו. והנה כאן כתיב השיב את "חמתי" הרי שיצא חימה לענוש עוברי עבירה וכתיב במשלי ט"ז "חמת" מלך "מלאכי מות" ומאחר שמלאכים אינן יודעין מחשבה שבלב הי' כל ישראל בסכנה על שלא מיחו בעוברי עבירה. ועשה פנחס חכמה נפלאה לעמוד נגד המשחית וכדכתיב שם במשלי ואיש חכם יכפרנה. וכן נדרש בתנחומא סוף בלק פסוק זה על פנחס כי הנה מעשים בכל יום שיכונים להכיר מי שמצטער על שעושי' עבירות ומי שאינו מקפיד עליהן כי אותן אשר מצטערים בנפשם ורק שיראים לעמוד נגד העוברי עבירה אם יעמוד איש אחד שאינו ירא מהם וירצה לענוש אותם ישמחו כמוצא שלל רב אבל אותן שאין מקפידין על העוברי עבירה ימחו בידו ויחזיקו ביד העוברי עבירה לבלתי יעניש אותם. והנה פנחס רצה להראות בפירוש להמשחית שאינו מבחין מחשבות שבלב שבאמת ישראל כשרים והצטערו על מעשה הרשעים רק שיראו לנפשם לעמוד כנגדם לכן אעפ"י שהי' יכול ליקח הרמח תחת מלבושו בהסתר וילך בחשאי עד שיבא לזמרי ויהרוג אותו אמנם הוא לא עשה כן וזו שסיפר הכתוב ויקם מתוך העדה במעמד כל ישראל ויקח רמח "בידו" פירוש בפרסום לעיני כל שידעו הכל שהוא הולך להרוג את זמרי וכיון שכל ישראל ראו ולא מיחו בידו הרי נתגלה בפירוש להמשחית שכל ישראל התנגדו לעוברי עבירה ורק שיראו לנפשותם ובעת שקם פנחס להרגו קבלוהו בשמחה ובזה ביטל כח המשחית מעל בני ישראל במה שקם מתוך העדה ובמה שלקח הרומח בידו דייקא. וז"ש פנחס בן אלעזר "השיב" את חמתי השיב דייקא שהשיבו למקום הראשון כי בתחלה יוצא המשחית רק נגד עושי העבירה רק אח"כ כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע דהיינו למי ששתק ולא מיחה בעוברי עבירה והוא השיבו למקומו הראשון כי הראה את המשחית אשר קנא קנאתי בתוכם שבתוך לבבם גם הם קנאו על דבר עבירה והראי' שלא מיחו בידו בעת שראו אותו הולך להרגו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי על שלא מיחו בזמרי. ומצאתי שכתב הספורני וז"ל שעשה נקמה לעיני כולם כדי שבראותם זה ולא ימחו יכופר על אשר לא מיחו בפושעים ובזה השיב את חמתי מעליהם עכ"ל. וזו כעין הפירוש שכתבתי: