משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות כו
בישעי' מ"ט בפסוק ה' אלקים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה' וישען באלקיו ויל"ד א' מה זה סיפר הנביא ישעי' חידוש שלא עבר על מצות ה' אליו ומי זה האיש אשר ידבר השי"ת אליו ולא יעשה כמצותיו. ב' מה זה שאמר גוי נתתי למכים ולחיי למורטים לאיזה תכלית עשה כן. ג' דהול"ל ג"כ ופני לכלימות ורק. ד' דלכאר' מיותר דאם כבר אמר גוי נתתי למכים כש"כ שלא יסתיר פניו מכלימות ורק. ה' למה אמר שומע בקול עבדו ולא אמר שומע בקולו. ו' באומרו ואין נגה לו תיבת "לו" כמיותר והול"ל רק ואין נגה. י"ל דהנה חקרתי למה זה נשתנה היום ענין התוכחה בישראל שלפנים הי' נוהג בישראל שבאו הנביאים לישראל ואמרו להם בפירוש ובקיצור כזה וכזה עשיתם ועברתם על מצות ה' רחצו הזכו ולמה בדורות האחרונים אם רוצי' לעורר את העם לשוב בתשובה מאריכים בד"ת בפשטים ובדרושי' ובתוכו כלול דבר מוסר הנרצה ומצאתי בס' ייטב פנים, חלק שוב אשוב אות מ"ה עמד ע"ז ונראה כי כבר אמר ר' טרפון ערכין ט"ז תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח שאם יאמר טול קיסם מבין עיניך ישיבו לו טול קורה מבין עיניך ומי יאמר חף אנכי מפשע שיהי' ראוי' לעמוד להוכיח את אחיו. אמנם בזמן הנביאי' שכל אחד מישראל ידע שהי' מוחזק לנביא ה'. וכל דיבור שיצא מפי הנביא ידעו שכן צוה אותו השי"ת לדבר ולכך הגם שהנביאי' הקדושי' הי' ענוי ארץ והחזיקו את עצמם שהם מלאים חסרונות מ"מ הוכיחו בפירוש את ישראל כי חשבו בנפשם הלא כל אחד מישראל יודע כי לא אני המדבר ומוכיח אותו רק הקב"ה אשר שלחני אבל מעת נסתם הנבואה ונעדר חזון מישראל א"כ איך יערב איש לגשת להוכיח את אחיו ביודעו בעצמו מיעוט שלימותו בעבודת ה' והאיך יקוה שיכנסו הדברי' באזני שומעיו אם הוא מלא עונות וכדברי ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. אבל העצה היעוצה לזה לדרוש ולחקור בפירוש פסוקי התורה ומדרשי חכז"ל באופן שיתראה לכל שכל דברי תוכחתו אין הוא המוכיח רק הפסוק ומאמר חכז"ל הוא המוכיח אותם וכעין שפי' האלשיך הקדוש "מכל" מלמדי השכלתי אפי' מקטן שבקטנים "כי עדותיך שיחה לי" שחשבתי תמיד שאין זה הקטן מדבר עמי רק התוה"ק מדברת אלי ומתוך כך יתקבלו הדברי' באזני השומעי'. ובערכין ט"ז פליגי רב ושמואל עד היכן מצות תוכחה חד אמר עד הכאה וחד אמר עד קללה:
והנה מצד שתי סיבות הי' אפשר שימנע ישעי' לילך להוכיח את ישראל האחד מחמת פריצות הדור שהי' לו לחוש כי לא ישמעו אליו ויצטרך להוכיח עד שיכו אותו. ואמרו חז"ל יבמות כ"ה שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע והשנית בושה בפני עצמו בחושבו שהוא עצמו אינו זך וישר ואיך ילך להוכיח את אחרי' ולזה סיפר הכתוב שישעי' הנביא קיבל מיד על עצמו שליחות השי"ת ולא התחיל לבקש שלח נא ביד תשלח כמו שאמר מרע"ה אם שידע היטב שנשלח להוכיח את ישראל קיבל על עצמו להוכיחם עד הכאה וז"ש גוי נתתי למכים ולחיי למורטים. וגם קיבל על עצמו הבושה שלפי דעתו הוא אינו ראוי' ולא זכאי ואיך יערב לבו להוכיח אחרי' וז"ש פני לא הסתרתי מכלימות ורק פירוש לא נעלם ממני שזה לי בושה גדולה בפני עצמי לילך להוכיח את ישראל ביודעי בעצמי שלא השלמתי חקי נגד הבורא ב"ה ולכך אמר מי בכם ירא ה' פירוש שיש לו יראת שמים כ"כ עד שאם הקב"ה שולח להוכיח אותו ע"י איש שהוא עצמו אינו זכאי אעפי"כ ישמע בקול דברו להיות שיודע שהוא עבדו ושלוחו של מקום וז"ש "שומע בקול עבדו" שתשמעו בקולי לפי שאתם יודעים שאני עבדו ושלוחו אעפ"י שהלך חשכים ואין נגה "לו" פירוש שהמוכיח בעצמו הלך חשכים וגם לו לא נראה אור אעפי"כ תשמעון לדבריו מחמת שהוא שליח השי"ת ועבדו: