משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות קב
בפ' נשא בפסוק ועד אין בה והיא לא נתפשה ופירש"י הא אם יש בה אפי' עד אחד שאמר נטמאת לא היתה שותה, ובס' יבין שמועה כתב מלשונו של רש"י משמע שמפרש מה שאמר ועד אין בה שאפי' עד אחד אין בה ופסוק זה נמשך למה שאמר אח"כ והביא האיש את אשתו אל הכהן ותמהני טובא דהא בסוטה ב' ול"א מפורש להדיא ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר זה בנה אב לכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שמפרש לך הכתוב אחד ואמר רחמנה תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה, ובשבועות ל"ב סוף ע"א בפירש"י שם. ולפי דבריהם פסקינן לקרא בסכינא חריפא שאמר איש איש כי תשטה אשתו וגו' ושכב איש אותה' כלומר דזה הי' המעשה באמת רק שנעלם הדבר מעיני אישה ונסתרה אז הדין והיא נטמאה והיינו אף שעד אין בה כלומר שני עדים אין בה אלא עד אחד היא טמאה לבעלה כיון שהיא לא נתפשה ועבר עליו רוח קנאה כלומר שכבר עבר כמבואר בסוטה ג', עכ"פ מבואר דחכז"ל דרשו ועד אין בה תרי אלא חד. ומצאתי לרא"ם שהרגיש בזה וכתב דאפשר דמה שכתב רש"י הא יש בה אין כונתו לומר כן בדרך דיוק אלא כאלו אמר הא למדת דאם יש בה אפי' עד אחד דכן הוא האמת לפי פירוש הש"ס דמפרש ועד אין בא תרי אלא חד לא היתה שותה, ואל יהי' פירוש זה רחוק בעיניך דבשבועות מ' אמרו טעמא דא"ל זהב זהוב הא סתמא שוה קאמר לו', עכ"ח צריכין לפרש כן בתיבת הא כאלו כתיב הא למדת עיי"ש בפירש"י וגרסתו, וקדמו בתוס' עה"ת שכתב הריב"א דתיבת הא אין פירושו אבל אלא ה"ק ועד אין בה הרי מכן שאם יש אפי' עד אחד שאמר שנטמאת אסורה דהא כ"מ שנאמר עד פירושו שני עדים והרי הכתיב אומר ועד אין בה שאין כאן תרי אלא חד וע"ז אמר הכתוב שאסורה, ולפי"ז הא כמו הרי עכ"ד ודחוק דלפי פירושם הו"ל לרש"י לפרש ועד אין בה שתים אין בה אבל עד אחד יש בה שנטמאת לא היתה שותה וחזקוני פירש דתיבת אפי' היא ט"ס ותיבת הא פירושו אבל כמו ורגמו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה סנהדרין מ"ה והכוונה דלאחר קינוי וסתירה אם גם מעיד עד א' שנטמאת נאסרה עליו, ומה שכ' אח"כ וקינא את אשתו פירושו כבסוטה ג' שכבר קינא ולכן כל שיש בה אחד שאומר שנטמאת אינה שותה רק נאסרה על בעלה ולכך אמר והיא לא נתפשה שאינה אנוסה. ורע"ב מברטנורא כתב דפשטן של דברים דרש"י פירש ועד אין בה שאפי' עד אחד אין בה ואז שותה אבל אם יש בה עד אחד אינה שותה, ואע"ג דבעלמא כ"מ דכתיב עד פירושו שנים הכא עכ"ח צריכין לומר שהפירוש עד אחד דאי ס"ד שנים האיך אמר ועד אין בה שותה דמשמע הא יש בה שני עדים אינה שותה פשיטא בת חנק היא א"ו פירושו עד אחד דשמעינן מנה הא יש בה עד אחד אינה שותה, וכן האמת עכ"ד, וצ"ע דאיך יפרש נגד ספרי וש"ס ערוך בסוטה ב' ול"א שפירשו גם כאן ועד אין בה שאין כאן שני עדים. ותו איך אפשר לפרש זה הקרא שאין בה אפי' עד אחד שותה הא בזה הקרא כתיב והיא לא נתפשה דודאי משמע שאסורה עליו ואינה שותה. ולכל הפירושים יקשה דלא אמר קרא בפירוש שאסורה על בעלה ביש ע"א שנטמאת לאחר קינוי וסתירה. והמלבי"ם יישב זה דבתיבת נטמאה גלה הכתוב שהיא אסורה וקשה לפי"ז למה חזר הכתוב והיא נטמאה והול"ל רק ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו או עבר עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה דלפי"ז רישא דקרא קאי אלמעלה ביש ע"א שנטמאת וסיפא דקרא קאי אלמטה דאין שום עד אז והביא את אשתו אל הכהן, וצ"ל ונעלם מעיני אישה דהיינו שלא ידע אם נטמאה או לא נטמאה וכן סיים זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וכאן לא כתיב ונטמאה רק והעמיד את האשה לפני ה' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת. ובזה פירש המלבי"ם כעין פירוש רע"ב שרש"י פירש ועד אין בה היינו שאפי' ע"א אין בה דעד בכל מקום פירושו עדות המועיל. ממילא בכל מקום שאין ע"א נאמן פירוש עד שני עדים, דעד אחד לא נחשב לעד, אבל בסוטה לאחר קינוי וסתירה שע"א נאמן לאסרה שפיר מתפרש עד על ע"א וכדבריהם מוכח מלשון הספרי כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שני עדים עד שיפרוט לך הכתוב אחד ולשון בכלל משמע שגם שתי עדים קורא הכתוב עד, אבל בכל זה כמו שאם פרט הכתוב אחד פירוש עד אחד כן היכא דמוכח מקרא דמיירי רק בעד אחד שפיר מפרשים עד על עד אחד. והנה בענין שהכהן משקה אותה אין זכר כלל מעד ומוכרח כרש"י דהפירוש ועד אין בה שגם ע"א אין בה אז משקין אותה, ואמת בפי חכז"ל דשם שכתב והיא לא נתפשה שמוכח דמיירי באופן שנאסרה על בעלה ואין משקין אותה אז הפירוש ועד אין בה היינו שני עדים רק עד אחד מעיד שנטמאה אבל כשמשקין אותה קאי אלמעלה ועד אין בה אז הפירוש ועד אין בה שגם ע"א אין בה שנטמאה ואז אפי' ידענו בבירור שהסתירה הי' ברצון שלא צעקה מ"מ אינה נאסרת רק שמשקין אותה, והכרח גדול לפירוש רש"י עוד דיקשה על דרש חכז"ל בסוטה ועד אין בה תרי אבל ע"א הי' דאם רק לזה בא הכתוב מה זה דנקיט לשון שלילה שאין בה שני עדים זה ודאי אין מן הצורך להשמיענו דפשיטא דבת מות היא וכש"כ דנאסרת והול"ל יעד יש בה שאין בזה אריכות אות אדרבה מקצר לכתוב תחת אין יש, א"ו ברור שנקט הכתוב לשון זה שיתפרש אצלו השקאה שאין בה אפי' ע"א. ואין שום סתירה לרש"י מש"ס ואין צריכין להגי' ברש"י ואצל השקאה קאי על ועד אין בה ומתפרש שגם ע"א אין בה ורק אצל היא לא נתפשה דקאי שאין משקין אותה נאסרת עפ"י עד אחד שם מתפרש ועד אין בה שני עדים רק אחד: