אור ברסלב
משמרת אלעזר אור עולם › אות נו

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

אור עולם · אות נו

אות נה

בפסוק ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר אליהן ותאמרנה הזאת נעמי ותאמר אליהן אל תקראן לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי מאד אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ד' למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושדי הרע לי ותלך נעמי ורות המואבי' כלתה אמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים פסוקים אלו מוקשים דבתחלה סיפר הכתוב שבאו בית לחם ושהי' לנעמי עם אנשי בית לחם ויכוח דברים ולאחר כל זה אמר הכתוב ותשב נעמי ורות המואב' וגו' והמה באו בית לחם וגומר הלא כבר לפני סיפור דברים אלו כבר נאמר שבאו בית לחם עוד יל"ד שבתחלה כלל הכתוב אותם באמרו ותלכנה "שתיהם" ואח"כ חלקן הכתוב ותשב נעמי ורות כלתה עמה ושוב בסוף הפסוק חזר וכללם "והמה באו בית לחם" ג' הקשו המפרשים איך אמר הכתוב על רות "השבה" משדי מואב הלא היא מעולם לא היתה עוד בארץ ישראל ואיך שייך לשון "שבה" ד' קשה שמאומרם הזאת נעמי נראה שלא הי' תמיהתם רק על נעמי ולמה כתיב לפני זה ותהם כל העיר אליהן שמשמע שעל שתיהן תמהו ה' קשה שבפסוק הראשון אמרה "המר" ובפסוק השני אמרה "הרע" ובפסוק הראשון אמרה "מאד" ובפסוק השני לא אמרה מאוד וי"ל שמי שמורגל בעניות מימי נעריו אין לו צער כ"כ כמי שהי' רגיל תמיד בעשירות ואח"כ נתרושש ונפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וכמו שאמר תהלים ק"ב כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי מפני זעמך וקצפך כי "נשאתני ותשליכני" כי אם לא היית מנשא ומגדל אותי קוד' לא הי' לי צער כ"כ אבל כאבי יגדל מאחר שמקוד' נשאתני ואח"כ ותשליכני וכן כשאדם הי' עשיר גדול ונתרושש אם הלך למדינה אחרת במקום שאין מכירין אותו עוד אפשר לחיות בנחת כי יתעסק באיזה מלאכה ויפרנס עצמו לא כן אם הוא דר במקום שהי' דר בעת עשרו יכאב לו תמיד מרוב בושה כי כל אחד מאנשי עירו הכירו אותו בעת שלוחו ועכשיו יתעסק במלאכה בזוי' להביא טרף לביתו אז כל ימיו מכאובים. ולפי"ז נסיון גדול הי' לנעמי לשוב לארץ הקדושה מרות כי הנה שתיהן באו בעניות בבלויי בגדים לא"י עד שהי' לתמהון בעיני כל רואיהם. אבל לרות אין זה כאב כ"כ כי באת אל ארץ אשר לא היתה שם מעולם ואין איש מכיר אותה שידע מימי שלותה לא כן נעמי אשר כל אחד הכירה מימי עשרה לה צער גדול לדור בא"י כי יהי' לה שם בושה תמידית וצער עולם ואעפי"כ בחרה יותר לדור בא"י בבושה מלדור בחוץ לארץ שלא בבושה. ובלי ספק רצתה לתקן בזה מה שקלקל אלימלך בעלה שמאס בארץ חמדה לפי שהי' רעב בארץ. לפי"ז יובן כי כל עוד שהלכו נעמי ורות ממואב בארץ קודם בואם לא"י הי' צרתם שוה כי שניהם מחוסרין כל אבל בעת בואם לבית לחם ששם הכירו את נעמי מימי עשרה ולא הכירו את רות שם נפרדו אשה מרעותה בענין צרתם כי שם הוכפל צער נעמי כי הגם שכל אנשי בית לחם תמהו על שתיהן על דלותם ושפלותם אעפ"כ לא אמרו רק הזאת נעמי המפרסמת בעשר' בימי קדם ולא הזאת רות כי לרות לא הכירו מעולם ואז הרגישה כי רק היא "שבה" משדי מואב אבל לא רות. ומעתה יובן שאמרה אל תקראן לי נעמי קראן לי מרה שביקשה אותם נא אל תזכרוני בשם שקראו אותי בימי עשרי כי ע"י שאזכור ימי עשרי תיגדל כאבי כי החילוף בין מעמדי אז למעמדי עתה הוא רב מאוד כי הוא מעין נשאתני ותשליכני והנה "המר" הוא בלשון הקדש לשון חיליף כדכתיב ואם "המר ימירנו" וזו שרצתה לעוררם כי נתחלף מעמדה מאוד וע"כ מכאיב לבה בעת שומעת שמה מימי קדם ולכך לא אמרה אצל הרע מאוד כי לא חשבה לרע מאוד רק החילוף מימי קדם הי' גדול מאוד וא"כ אצל המר אמרה מאוד כי בזוכרה ימי קדם יכאב לבה וז"כ הפסוק "ותלכנ' שתיהן" דהיינו שהי' מעמדם שוה בצרות לבבם עד באנה בית לחם אבל בשומעם בבית לחם שאלת אנשי המקום הזאת נעמי אז גדלה צרת נעמי לכך כתיב "ותשב נעמי" כי רק היא שבה ולא רות וסיפר הכתוב צדקת רות כי השתתפה בצער חמותה ולקחה חבל ביגון נפשה עד שהי' לה כאלו גם היא שבה משדי מואב וזו שאמר "ורות כלתה עמה" דהיינו שנתחברה עמה "השבה משדי מואב" כאלו גם היא שבה משדה מואב כמו חמותה לכך כתיב אח"ז "והמה באו בית לחם" כללם שוה בשוה כי ע"י לוקחה חבל בצרת חמותה שוב הושוה מעמדם:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה