משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות נה
במגילת רות ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ ודקדקו המפרשים דתיבת ויהי השני כמיותר וי"ל בשנקדים לפרש בפ' ואתחנן אשר אנכי מצוך היום לעשותם דיל"ד דתיבת אנכי כמיותר דהול"ל אשר צויתיך וי"ל דהנה חכז"ל ע"ז ד' ב' דרשו לזה הפסוק היום לעשותם ומחר לקבל שכרן דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ונראה להסביר טעם הדבר כי אנו רואים למשל אם חייט עושה בגד לאדם פשוט ועושה בגד כזה גם לשר אעפ"י שהבגדים שוים זה השר משלם יותר שכר מלאכה עבור הבגד ממה שמשלם האיש פשוט ואם עשה בגד כזה למלך משלם עוד יותר שכר מלאכה וא"כ על אחת כמה וכמה אם עושין מצוה שצוה ממ"ה הקב"ה בודאי תגדל השכר עד אין ערך וכמו שהבורא ב"ה אין סוף כן גם לשכר מצותיו אין סוף ולכך גם אם יתן הקב"ה לאדם שכר על מצוה אחת כל ימי שנותיו לא יספיקו השבעים שנה לקבל שכר מצוה אחת כי שכר המצות אין להם סוף ומעתה הסברא נוטה שכל זה במצות שצוה הקב"ה אבל אם ישראל משמרי' מצות דרבנן יש להם שכר גם בעוה"ז כי מאחר שהחכמים שצוו זו המצוה הם בו"ד עובר ויש להן סוף כן גם שכר מצותיהן יש להן סוף ולפי"ז מובן שזה שדייקה התורה אשר "אנכי" מצוך המצות שאני מצוה אותך הם היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל המצות שיצוו אותך החכמים ע"ז תקבל שכר גם בעוה"ז ולפי"ז יובן שאם אין ישראל שומעים לקול חכמיהם לקיים דבריהם אז מתמעטת השפע וזו כוונת הפסוק שדרשו חכז"ל בילקוט רות שפוט השופטים ששפטו את שופטיהן ולפי"ז יובן שפיר ויהי בימי שפוט השופטים שלא שמעו לקול שופטיהם זה גרם ויהי רעב בארץ כי ע"י מצות חכמים יש שכר בעוה"ז ואם אין שומעין לקול חכמים מתמעטת השפע ועיין באות נון: