אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת עבודה זרה › פרק שני

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת עבודה זרה · פרק שני

פרק ראשון

דף כג:

גמ' אלא בפרה דדמיה יקרין עיין במתני' רפ"ב דפרה:

דף כד.

ת"ש ויאמר משה וכו' ת"ש ויקח יתרו וכו' מכאן נ"ל ראיה להסוברים ס' דאורייתא לחומרא מן התורה דאי איתא דמדרבנן הוא הא ר"א לא פסיל לה אלא מס' שמא רבעה ומדאוריית' שריא ומאי פריך ליה מקראי ולפמ"ש ה' מוצל מאש קצבי סי' מ"א דדוקא במל"ת אבל במצות עשה לכ"ע ס' אסור מן התורה ניחא שפיר ע"ש ועיין בסוטה דכ"ט ברומיא דקראי דוהבשר אשר יגע בכל טמא וכו' ודו"ק ואפילו למאי דתלי לה מהרימ"ט ואחרונים בפלוגתא דחתיכה מב"ח לא א"ש דמאי דאמרי' בר"פ ס' אכל דר"א לא בעי חמ"ח היינו ר' אלעזר ולא ר' אליעזר כמ"ש התוס' בדי"ח ע"א ע"ש:

תוס' בד"ה ור"א וכו' הומ"ל וכו' עכ"ל נ"ל לתרץ דהו"א ל"א לא חייש לרביעה אלא בשאר קרבנות ולא בפרה דדמיה יקרין וכמ"ש בגמ' לעיל לרבנן ועיין בתוס' לעיל:

דף כו.

בד"ה עכו"ם וכו' ואפי' ברשות ישראל וכו' עכ"ל נראה בכוונתם דבעי' תרתי ברשותה ועע"ג דאל"ה למ"ל למתניתין ברשותה ולפי"ז מ"ש שלא להניח וכו' בבית ביד וכו' היינו בבית ישר' וכן הבין מהרש"א ז"ל ולפי"ז מה שאסרו מזמן שכיבה היינו אפי' ברשות ישראל אבל הט"ז בסי' קנ"ד ל"ג ביד והבין בכוונתם דק"ד ברשות הגוי ולפי' זה צ"ל דמאי דקתני מתני' ברשותה היינו משום דסתם רשותה ישראל יוצא ונכנס ועיין פיסקי תוס' ובהכי מקום יש לישב מ"ש הר"מ בפ' ט' מה' עכו"ם מתני' כאורחה והשמיט תנאי דאחרים עע"ג ע"ש:

דף כו:

גמ' קסבר להכעיס מין הוא פירש"י והא תני ליה מינין ומדלא פי' מגופה דכיון דס"ל מין לא הוה קרי ליה מומר נראה דאפי' למ"ד מין הוא מומר נמי מקרי ולא קאמר אלא דדינו כמין ועיין בחי' בפ"ק דחולין די"ג ע"ב ע"ש:

תוס' בד"ה וחד וכו' תימה וכו' עיין להריטב"א ז"ל ועמ"ש בי"ד סי' ב' דין ה':

בד"ה איזהו וכו' ופ"ה שם דמותרת אף באכילה וכו' עכ"ל הא דהוצרכו להביא פירש"י משום דאיכא לאוקמה בגוי ומותרת בהנאה קאמר דבאכילה אסור דשחי' גוי נבילה כדאיתא בפ"ק דחולין ולעולם ישראל עע"ז שחי' לע"א כדס"ד בקושיתם לזה הביאו פירש"י דמדשרי באכילה מוכח דבישראל איירי אבל קשה דהיכי שרי באכילה הא זו סברת רב ענן שם בחולין ד"ד ואיתותב וצ"ל דדוק' מומר לע"א הוא דאמרי' שם דאסורה ולא נעשה מומר אלא עד ג' פעמים וכדכתבו התוס' שם די"ד ע"ש וג' גווני איכא כומר ומומר ועע"א פעם אחת ולא משמע להו לחלק לענין עע"א דהוי שחי' לע"א בין פ"א לג' פעמים ולכך הוצרכו לאוקמה בכומר ועיין בחי' בפ"ק דחולין די"ג ע"ב בתוס' ומהרש"א ז"ל שם ע"ש:

דף כח.

גמ' ת"ש החושש בשיניו וכו' ת"ש ד"י וכו' ק' מכאן לס' הרשב"א ופ' מרן בש"ע א"ח סי' שכ"ח בשם י"א דחולה שאין בו סכנה מותר אפי' ע"י ישראל שהוא שבות דרבנן וא"כ נימא דלא הוי מכה של חלל אלא חולה שאין בו סכנה ומאי פשיט ועיין להט"ז שם:

דף ל.

. אלונתית מותרת פירש"י בהנאה נר' דבאכילה אסורה משום בנותיהן אך רש"י לעיל גבי יין מבושל כ' דשרי בהנאה והתם אפילו באכילה שרי מדשתו שמואל שמואל ואבלט וכמ"ש רש"י גופיה לקמן בעובדא דשמואל ואבלט וע"כ דכוונת רש"י דמהגמ' לעיל אין הכרח אבל מההוא עובדא מוכרח דשרי' באכיל' וא"כ אפשר דאלונתית ומבושל שוין בדינייהו ועיין להט"ז סי' קכ"ג סק"ד ע"ש:

דף ל:

תוס' בד"ה ומטמא וכו' וק' דמה חידוש וכו' עכ"ל רש"י ז"ל גופיה הרגיש בזה וכתב לדיוקא דדוקא טומאת משקה ולא אדם וכלים ואפשר דקושיתם ארביעית קאי דיתירא היא אך לשונם לא משמע כן:

בא"ד ת"ל משום מגע נכרי וכו' עכ"ל לכאורה לפי טעם זה דעשאום כזבים מטמא אפי' בכ"ש דמ"ש מההיא דברכו' דטומאת ידים דרבנן ומטמא בכ"ש וא"כ לשון תיפוק לי שכ' אינו מדוקדק:

דף לב.

תוס' בד"ה והא וכו' ולפ"ז אין לגרוס וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל לפי' קמא ע"ש. ל"ק דלפי' קמא גם מכירה לנכרי הוי רוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א ובפי' בתרא הוא דחידשו דכיון דרוצה הנכרי בקיומו של הבלוע על ידי שרוצה להכניס לתוכן יין הוי רוצה בקיומו ממש וכן משמעות כל דבריהם:

בא"ד הלכך יש פוסקים וכו' עכ"ל. מהרש"א ז"ל פי' דהיש פו' אלו לא גרסי מ"ש קנקנים דלפי אותה גי' כל היכא דליתיה בעיניה לית בה לתא דרוצה בקיומו ע"ש ולפ"ז ע"כ הטעם דקנקנים שרו משום דרבנן לא החמירו לאוסרן בהנאה ודוקא בדרייני הוא שהחמירו וע"כ בחמץ דאסירי בהנאה אסור משום דרוצה בקיומו ומ"מ לא יתכן מ"ש דאין נראה לר"ת מדקאמר ליתיה לאיסורא וכו' דהא לאותם פו' לית להו האי גירסא גם התוס' אחר שמישבים הגי' כ' דברי היש פו' אשר ע"כ נר' דגם לפי' הגי' דמ"ש מקנקנים ס"ל להיש פו' דהגמ' טעמא יהיב למה לא החמירו בקנקנים כמו בדרייני משום דליתיה לאיסורא בעיניה והכל הוא קולא בסתם יינם דלא אסרו הכלי בהנאה ולכך רוצה בקיומו שרי כיון דמותר בהנאה אבל חמץ דאסור בהנאה גם הכלי יש לאסור רוצה בקיומו אף דליתיה לאיסורא בעיניה ודחי ר"ת דגם בחמץ כיון דליתי' לאיסור' בעיניה שרי הכלי בהנאה ומ"מ לכל הפו' דעת ר"ת דהכלי של חמץ ובב"ח שרי בהנאה ולית בה לתא דרוצה בקיומו ומטעם זה הוא דהתיר דבר יבש כגון תבואה ומה שאסר דבר לח נראה הטעם משום דגזר שמא ישהה בתוכו והוי כבוש ופלט ובלע מפליטת הכלי אבל דעת היש פו' דכלי חמץ אסור בהנאה ואית ביה משום רוצה בקיומו ודוקא היכא דעביד מעשה בכלי אבל להשהות הכלי של חמץ בפסח לית ביה משום רוצה בקיומו כיון דלא עביד ביה שום מעשה ועיין בפסחים ד"ל ועיין להפר"ח בא"ח סי' ג"ן ואתה תחזה שעפי"ה דבריו תמוהים גם עיין לה' קול אליהו ח"א חי"ד סי' ז"ך:

דף לב:

בד"ה והיוצא וכו' ומפר"ת וכו' עכ"ל. מדברי רש"י נר' דלרבנן שרי בהנאה ולדידיה ק' קושי' התוס' ונ"ל דס"ל דלרבנן אסור מדרבנן ולעיל גבי יין ה"ק כיון דאיכא אסמכתא מקרא החמירו רבנן לאסור סתם יינן מדרבנן וגבי בשר הנכנס דקאמר דלא כר"א היינו דאי ר"א היא כיון דסתם מחשבת כותי לע"א א"כ אסור מיהא מדרבנן אבל גבי משר היוצא אין לאסור מדרבנן כיון דס' הוא אי מקרבי מניה ואע"ג דקאמר תלמודא א"א דליכא תקרובת אינו אלא ס' וכה"ג יש בתוס' חולין די"ג ע"ב ע"ש:

בד"ה כך היא וכו' א"כ כלי הנכרים וכו' ושל עץ אינן מותרין אם לא בהגעלה וכו' עכ"ל ע"ש בברייתא דפ' השוכר דקתני גבי גת של עץ ושל אבן מגובן ודיו והתם מיירי בנשתמש בו הרבה פעמים כמ"ש התוס' שם ע"ש גם בדין אין מכניסין לקיום וזפותין ע"ש בברייתא ועיין בהר"ן בהלכות כאן ובהרמב"ן ז"ל בחי' ויתיישב הכל:

בא"ד וכשתלה הטעם וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל לפ"ז מברייתא דגת משום דאיכא למימר דהלכת' כרבנן אבל מרבא מוכחי שפיר דש"מ דהלכה כן ועיין בהרא"ש ז"ל: :

דף לג.

בא"ד כי שמא נתן בהן הנכרי יין ואינו ניכר עכ"ל לשון שמא שכתבו קשה לשמוע דהא ודאי נתן בהן הנכרי בשעת זפיתה וכל דבר שמכניסו לקיום אפילו שעה גזרו ואין לומר שכ"כ לרב זביד דס"ל דיין של שעת זפיתה דאזיל לאיבוד לא מנסך דהא כ' בס' התרומה בשם ר"ת דדוקא בנודות הוא דאמרי' דאזיל לאיבוד אבל בקנקנין אסור ע"ש. וכ"נ מדברי התוספות לקמן בד"ה האי שכתבו דטעמא משום דזוהמת העור. מבטלת היין ע"ש וצ"ל דניחא להו למימר דאיכא למיחש ליין הרבה דהוא עיקר האיסור ולא לומר משום דילפי' שעה וכו' כיון דמוכח בגמ' בפרק השוכר דלא שמעי' הא מילתא אלא מעובד' דרבא דגולפי אבל ל' הרא"ש ז"ל שמא נתן יין מועט ומטעם דאפי' לפי שעה ע"ש וע"כ דס"ל אפי' בקנקנים משתרי מטעם דאזיל לאיבוד דלא כמ"ש סה"ת אבל בדעת התוס' כבר הוכחתי דס"ל כס' סה"ת ועכ"ל בכוונתם כמ"ש ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש מיהו י"ל דלא כתבו התוס' דטעמא משום זוהמת העור אלא לרב אשי דדחי מי דמי וכו' אבל לרב פפי דס"ל דגבי מילתא נמי אזיל לאיבוד ה"ה דאמרי' כן בקנקנין והתוספות בדיבור זה קאי לרב פפי וכן הרא"ש ז"ל אבל לרב אשי ניחא בפשי' דודאי נתן יין בשעת זפיתה ול' הר"ן בהל' דודאי נתן בו יין בשעת זפיתה ע"ש נר' דס"ל דלכ"ע בקנקנין מיתסר דאל"ה הול"ל דאיכא למיחש לאשמועי' דחיישי' בכה"ג לרב פפי ונר' דהר"ן לשי' אזיל דהסכים לפי' הראב"ד ז"ל דהא דאזיל לאיבוד היינו ביין של ישר' ע"ש בהר"ן בגמ' בסמוך ודע דהרא"ה בס' ב"ה כ' גבי עובדא דגולפי דגזרו לפי שעה דוקא בודאי אבל בס' לא חיישינן כיון דגזירה דרבנן היא בלפי שעה והרשב"א במ"ה כ' דאפי' בס' גזרו ע"ש ומדברי הרא"ש הלז גם מדברי התוס' לפ"ד מהרש"א ז"ל נר' דאפי' בס' חיישינן דלא כהרא"ה ז"ל:

דף לג:

בד"ה קוניא וכו' וע"ק מי גרע חפוי אבר וכו' עכ"ל לפום ריהטא נר' דמקשים על ירוקא וכו' דאסור אמאי מי גרע וכו' ולפ"ז ע"כ דס"ל דבכל מתכות אפי' מכניסן לקיום שרי דהא באין מכניסן לקיום שרי כמ"ש לעיל בשם ר"ת אך קשה מאי מקשים מי גרע וכו' הא הגמרא יהיב טעמא דירוקא משום דמצריף לכן נראה דעיקר דכוונתם להק' גבי חמץ בפסח אמאי סוויי ואוכמי אסירי בהגעלה ולפ"ז אין להוכיח דעתם בכלי מתכות דמכניסו לקיום אבל בכלי זכוכית יש להוכיח מדבריהם בדבור זה דאפי' מכניסן לקיום לא בעו עוי וכ"כ הטור בסי' קל"ה דלכ"ע כלי זכוכית דמכניסו לקיום לא בעי ערוי ובמתכות פלוגת' דרבוותא ועיין להתוס' בכתובות ד"ט ע"ב ע"ש:

דף לד.

בד"ה שאינו וכו' אבל תנור וכיריים שאסורין וכו' עכ"ל עיין להתו' בזבחים שם שהק' גם מתנור שהוסק בקליפי ערלה ועיין להתוס' בע' כ"ש ד"ל ע"ב ובמהרש"א ז"ל שם ועיין במ"ש בחי' שם:

דף לה.

מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה. עיין להרשב"א בתה"א דפ"ו דאפילו הראב"ד דס"ל דלא הלכו בדברים הללו אחר ג"ט משום הרחקה מתרץ בקושי' התוס' דלא נקט משום בשר בחלב משום דצונן מדרבנן הוא וספיק' דרבנן לקולא ע"ש שמעי' לכ"ע בדוקא נקט הגמ' נבלה ועיין להר"ן בהלכות ותמהני אמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ג סימן רי"ד והיא התשובה שהביא מרן בב"י סי' קל"ד דהטעם דלא בטיל בששים משום דדוקא בדבר המתערב דרך מקרה הוא דבטיל אבל בדבר שנוהגין לערב לא בטיל כענין ר' מיני מרינס וכ' דאיסור גבינו' משום בשר בחלב עש"כוות לא מצינו דלא נקט הגמ' אלא נבלה וכל הראשונים כולם בהסכמה אחת דלא חששו משום בשר בחלב ולכך לא אסרום בהנאה ועיין להמג"א סי' תמ"ב:

דף לה:

תוס' בד"ה וליפתן וכו' עיין פסקי תוס' והרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ו תמה ע"ד ממתני' בפ' כ"צ דע"ה ע"ב ועמ"ש בחי' בחולין דק"ח ע"ב ע"ש:

דף לו.

ושמן ושמן דניאל גזר עליו וכו'. מרן בב"י ץ ר"ס קכ"ג הק' ע"ד הרשב"א דכי גזרו על יינן משום בנותיהן ל"ג אלא בשתייה דאמאי אצטר' תלמידי שמאי והלל למגזר על יינן הא כבר דניאל גזר עליו ותי' דס"ל כשמואל דעל לבו שם ולכל ישראל לא הורה ומשמע דאיין נמי קאמר דלא הורה ע"ש. והוא תימה דהא מארה דהאי מימרא דיינן ופתן ושמנן מי"ח דבר הן הוא רב ואיהו ס"ל דלכל ישראל תורה והתוס' בשמעתין כ' דה"ג הומ"ל מיינן אלא משום דאשמן קאי נקטיה ומשמע דכי משני דניאל גזר בעיר והם גזרו בשדה איינן נמי איכא לשנויי הכי אך ק"ק בדברי התוס' דאימא דלא ק"ל איין משום די"ל דניאל גוזר ולא קבלו ובשמן הוא דק"ל משום דא"כ מאי אסהדותיה דרב וצ"ל דס"ל דאי קבלו בשמן כדשמעינן מאסהדותיה דרב גם איין קבלו וכ"נ מירוש' שהביא רש"י ז"ל בקדושין דס"ט ע"ב דלכך נקרא נחמיה התרשתא מפני שהתירו לו יינן של גוים ע"ש נר' שהיה אסור להם מהזמן ההוא: -

דף לז.

גמ' והו"ל באם מתי גרידא מלישנא משמע דאם מתי מודה בה ר"י ואינו כן דכיון דס"ל ומנו של שטר מוכיח עליו גם באם מתי פליג עליו ונראה דאיירי באם מתי ואין זמן בגט ואע"ג דתיקנו זמן בגיטין מ"מ בכתב השנה לחוד סגי כדאיתא בפ"ב דגיטין ואיירי בכתב השנה לחוד ומת בתוך השנה ועמ"ש בא"הע סימן ע"ד הרמ"ה בענין זה דזמנו ש"ש מוכיח עליו ע"ש:

דף לז:

תוס' בד"ה דיקרב וכו' לאו משום דאית ליה טומא' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דהנה בשינויא דר"ן ע"כ מאי דקאמר דיקרב מסאב ע"כ כל בחבורין קרי ליה דיקרב כיון דעדיין הא' נוגע במת וא"כ י"ל דגם לאוקמתא קמייתא כן הוא ומאי דקאמר דיקרב בדיקרב היינו שלא בחבורין ופריך דיקרב בדיקרב דאוריית' ולא ס"ד מקר' דהנפש הנוגעת ומשני דההו' קרא דכל אשר יגע הוא בחבורין אבל שלא בחבורין כתיב קרא דטו' ערב וכולה חדא אתמהא היא ועיין להתוס' בנזיר שם:

דף מ.

תוס' בד"ה ובדגי' וכו' ותימ' דאם כן כי משני וכו' עכ"ל לא ידענא מאי ק"ל לשי' רש"י ז"ל כיון דמסיק דדוקא צירן אבל גופן בעינן ראש ושדרה לכ"ע ומתני' דדגים בגופן מיירי ומ"ש וקשיא לתרוויהו היינו ר"ל דלתרוויהו בראש ושדרה סגי בגופן ונהי דלתי' התוספ' ל"ק מצד זה די"ל דהגמ' השת' ס"ל כמ"ד בסמוך דבגופן פליגי לשי' רש"י לק"מ:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה