אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת עבודה זרה › פרק שלישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת עבודה זרה · פרק שלישי

פרק שני

דף מ:

בד"ה כל וכו' כדאמרי' גבי ראהו נפל למים וכו' עיין תוספ' בפ"ג דבכורות דף כ' ע"ב בד"ה חלב וכו' ע"ש:

בא"ד וההי' דבכורו' מיירי וכו' הא דלא ניחא למי' מיעוט חשוב גם גבי חלב עיין בגמ' בבכורו' ד"ך במאי דפריך דר' יאושע אדר' יאושע ע"ש:

דף מא.

גמ' בעי רב אשי וכו' לכאורה בעיא זו שייכא גם אליבא דרבנן דלפי הצד דכ"ע זילו באפיה וכו' אסור כמו ההיא דהוסיפו עליהן אלא דהפוסקים השמיטוה:

תוס' בד"ה אמר רבא וכו' אבל ק"ק הלשון וכו' ומאי פריך וכו' עכ"ל דבריה' סתראי נינהו דממ"ש ק"ק הלשון משמע דאלישנא היא דק"ל אבל קושית הגמ' א"ש לכ"ע ואח"כ נקטו לישנא דמאי פריך ובאמת דנראה דקושטא הוא דקושי' הגמ' א"ש ולשון מאי פריך דנקטו מגומגם ולפמ"ש מהרש"א ז"ל במסקנ' התוס' דקושי' הגמ' דפריך דכפרים למפלחינהו וכו' הוא מכח דלא נקטו רבנן אינו נעבד וכו' ניחא שפיר דתרתי קא ק"ל חדא דהלשון מי איכא מ"ד ק' ועוד מאי פריך כיון דכ"ע לגוי עבדי להו נימא דקושטא כן הוא דכפרים לגוי עבדי להו ומאי פריך הגמ' ולפ"ד מהרש"א ז"ל ניחא שפיר במסקנת התוס' מאי דשינוי פי' באלא אי איתמר דבגזירה פליגי ולא כ' דבאי נעבד או לא איירי כלישנא קמא משום דא"כ תקשה בכרכים לל"ב כדקשיא לן בכפרים לל"ק ועיין להמש"ל בפ"ז מה' עכו"ם מ"ש בדברי התוס' אלו ולפמ"ש מהרש"א ז"ל אין מקום לדבריו גם לפי דרכו קשיא נימא דבאי אתמר פליגי אי נעבד באותו מקום דר"מ או לא ולכ"ע גזרי' שאר אטו אותו מקום דבחד מקום לא יוכחש ע"כ נראה עיקר דרך מהרש"א ז"ל מיהו ק"ק אמאי הדר ביה הגמרא מל"ק דהול"ל כל"ק ופליגי בגזירה אי גזרי' או לא ויסמי מכאן מאי דנקט בל"ק מ"ט לגוי עבדי להו דהא השתא נמי בל"ב ע"כ דל"ג אלא דכפרים ד"ה אסורין ותו לא כי היכי דלא תקשה מה שהק' התוס' בועוד קשה וכו':

בד"ה אמר שמואל וכו' והיטב יש לידע שברים של צלמים דלא נקטי מידי בידייהו וכו' עכ"ל כצ"ל ופי' דק"ל דאפי' הוה מפרשי' סיפא דתבנית יד בע"א מכל מקום שמעי' נמי דשל צלמים נמי אסורין דחיישי' שמא מאותן צלמים דנקטי מידי בידייהו ואותן צלמים נעבדים תדיר כמו של כפרים דמודו בהו רבנן וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולזה כ' דהיטב יש לידע צלמים דלא נקטי מידי בידייהו וליכא לספוקי בנקטי ועפירש"י לקמן בע"ב בד"ה ומקשי' וכו':

דף מא:

גמ' הכי השתא התם אימור וכו' שמא ביטלום וכו' לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה א"ש דטעמא דשברי ע"א מותרין משום דרוב שבירות להיתר דשברוהו עכו"ם ונשתברה מאליה מותרין וליכא אלא מיעוט לאיסורא דהיינו שברה ישר' ואף דהסברא נותנת דשברה ישר' משום דשברה עכו"ם ומאליה לא שכיחי מ"מ אי איתא דשברה ישראל הוה מבער ליה ומכח הך סברא הוי שברה ישראל כמו חד מהנך ואז הוי רוב שבירות להיתר ע"ש. קשה דא"כ לר"י דמאליה אסורה הוי רוב שבירות לאיסור דהיינו שברה ישראל ומאליה וא"כ מאי קאמר הכא אימור ביטלום דר"ל אימור שברה גוי הא מיעוט הוא ולא הוי ס' שקול ולא מצט' לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט ע"א ע"ש. ואפשר דלר"מ דחייש למיעוטא מצט' לס"ס שפיר והתוס' בכתובות לא כ"כ אלא לרבנן ולפי"ז במיעוט חשוב דאפי' לרבנן חיישי ליה כמ"ש התוס' לעיל מצרפי' ליה לס"ס ועמ"ש במ"א בפרט הלז אך לפ"ז קשה קושית התוספות כאן דתקשה לרבנן ולא יתורץ כתי' הגמ' ועמ"ש לקמן דמ"ב ע"א בתוס' בד"ה ספק ע"ש אח"כ נזכרתי שכמדומה שזה ימים ראיתי קושיא זו על התוס' בכתובו' מסוגיין בס' עדות ביעקב:

גמ' התם ס' וס' הוא וכו' פירש"י ואף דאסור מדרבנן בהא סמכי' על חזקת חבר ע"ש הא דלא ניחא ליה למי' משום דהוי ס' דרבנן וכמ"ש התוס' משום דאזיל לטעמיה דפי' אין ס' מוציא מידי ודאי משום דאיתחזק והיכא דאיכא חזקת איסור אפי' ס' דרבנן לחומרא ועיין להש"ך בי"ד סי' ק"י בפרט זה ועיין בחי' בפסחים:

דף מב.

תוס' בד"ה מפני וכו' שהיה ראשו ממלא וכו' עכ"ל ומאי דפריך מהא ברייתא להא דאין ס' מוציא מידי ודאי ולא משני ש"ה דהוי ס' טומאה בר"ה וטהור משום דאפי' ס' טומאה בר"ה היכא דהוחזקה הטומאה אלא דס' אי פנו אותה טמא ודוקא בס' דלא הוחזקה טומאה הוא דמטהרי' וס' האהיל הוי לא הוחזקה דס' אי היתה טו' כאן במקום שהאהיל והא דמשני כעין נפל ולא מוקי לה בבור רחב וס' אי האהיל והוי ס"ס משום דאי איתא דאיכא ס' שמא לא האהיל אמאי הוצרך למתני' חולדה וברדלס בלא"ה נמי הוי ס' טומאה ה בר"ה וטהור וכקושית התוס':

בא"ד דסתם חור שרצים יש בהם פ"ט וכו' עכ"ל פי' דסתם חור יש בו פ"ט מצד החור למקום חוץ ממקום שנכנסו החולדה וברדלס דכן דרכם ואף דמצד הבור ג"כ יש בו פ"ט לא נטמא הבור דדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס וכדתנן בפ"ג דמסכת אהלות במתני' דביב ע"ש בהר"מ פ"ה ע"ש ועיין מהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בפסחים ע"ש:

בד"ה נכרי וכו' וצ"ל מדלא משני וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דישראל ששפה בין לצורכו בין לצורכה הנכרי לא יאמר היא גופא לא מצלא וכו' דמימר אמר לצרכה הוא ודוקא בנכרי ששפה הוא דמיפלגי' בהכי והגמר' לקמן דנקט לצרכה משום דעיקר הקושיא היא מנכרי אלא משום דאיכא למי' נכרי שאני אמרי' דסמיך אישראל וכן משמע דברי התוס' לקמן ע"ש:

בד"ה ספק וכו' מ"ש משברי צלמים וכו' עכ"ל נר' דמשמע להו דאפילו לר"י איכא לספוקי בנשתברה מאליה שמא יאמר הנכרי היא גופה לה מצלא והיינו מדאמרי' לעיל בשברי צלמים לר"י דשרי בס"ס ס' אי בטלים דהיינו שברה נכרי והא רוב שבירות לאיסור לר"י דישראל ומאליה איסורא נינהו ולא מצט' לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט אלא ע"כ דאפי' בנשתברה מאליה איכא לספוקי במימר אמר וכו' וניחא מה שהקשי' לעיל בד"ה הכי השתא ע"ש ולזה ק"ל הכא נמי נשתרי בס"ס ולהכי הביאו משברי צלמים ולא ק"ל רישא אסיפא ותרצו דהכא ליכא אלא חד טעמא וכו' ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין להמש"ל בפ"ח מה' עכו"ם שנסתפק לר"י אי איכא לספוקי בנשתברה מאליה במימר אמר וכו' ופשיט לה מדאמרי' לעיל בשברי צלמים ס"ס וכו' ע"ש ודו"ק:

דף מג:

בד"ה אלא מעתה פרצוף אדם תשתרי וכו' פי' בשלמא אי לאו אביי ניחא דכל הפרצופים של מעלה כגון מה"ש ואופנים אסורין וחיות נמי אסורין אלא דבפרצופים של חיות שהם שור נשר וכו' בעי' ד' פנים כיון שהחיות של מעלה כן הם ואדם דאסור אפילו לבדו משום דדמי למה"ש ולכך קתני כל הפרצופים מותרין חוץ מאדם דליכא פרצוף שור ונשר ואריה אלא בחיות והוא כלול מד' פנים אבל השתא דאמרת דאין איסור אלא דוגמת החיות אבל דוגמת מה"ש וחמה ולבנה שרו אמאי פרצוף אדם אסור ומשני הפרצוף אדם מאותי נפקא ולפ"ז למסקנא דכל דוגמת של מעלה כחמה ולבנה אסורין א"צ לקרא דאותי אלא דנ"ל פרצוף אדם משום דהוי דוגמת מה"ש מיהו ק' דלעיל דמ"ב ע"ב מייתי אביי פרצוף אדם מדר"י מקרא דאותי והא למסקנא א"צ לזה כיון דחמה ולבנה אסורין וע"ש בגמ' וצ"ל דלמסקנ' צריך לדרשא דאותי משום דל"ל עורף והיינו דלא קאמר אביי לא באוקמתא דמדור של מעלה ואף דכ' התוס' בד"ה לא אסרה משום דכולהו אמת מ"מ אי איתא דתו ל"צ לדרשא דאותי הול"ל אלא ומאי דלא ניחא ליה למי' כס' המקשה דפריך אלא מעתה דאדם נפיק ממה"ש משום דמ"ל דדרשא דאותי דרשא גמורה ומדאצט' למכתב אותי משמע דלא נפיק ממה"ש ואם כן כיון דדרשא גמורה היא גם רבא מודה בה וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה לא תעשון דכ' וי"ל מדל"ק אלא וכו' ע"ש ורבים נתחבטו בו ולפמ"ש דבריהן ברורין בלי שום גמגום אלא דהו"ל להביא ראיה מגמרא לעיל וכדכתיב':

תוס' בד"ה לא וכו' ש"מ שלא היה חוזר וכו' עכ"ל עיקר דבריהם שלא היה חוזר מאיסור משמשין דאפשר לעשותן כמותן דלכאורה נר' דחזר בו וברייתא דאסרה מדרבנן וכ"מ דבריהם דוק ותשכח ועיין מהרש"א ז"ל:

בד"ה שוחק וכו' דע"כ לרבנן אף שחיקה וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים ומהרש"א ז"ל הגיה בדבריהם ועוד דע"כ ומקשים בין לרבה בין לר"י ע"ש ומ"מ הקושיא הוא לרבנן איך יבערו כמו שמבואר בדברי התוס' והא דלא ק"ל ארבה דס"ל דשחיקה מועלת בשאר נהרות מברייתא דלא נתכוון. אלא לבודקן וכו' משום די"ל דרבה אליבא דר"י הוא דקאמר דשחיקה מועלת בשאר נהרות אבל לרבנן כי היכי דחיישינן לזבל ברוח ה"נ חיישי' לזבל בשאר נהרות וקושי' ר"י לרבנן היא דלדידכו אף בשאר נהרות ל"מ ותי' לבודקן וכו' ע"ד שפי' התוס' לקמן בד"ה אמר ולרב יוסף דשחיקה ל"מ בשאר נהרות אפילו לר' יוסי כמ"ש התוס' מדקתני ים דהוא ים המלח צ"ל דלר' יוסי בעגל זריה לרוח הוות דאי למים ל"מ וע"ד פירש"י ז"ל ומשנו ליה רבנן דלמים הוה ולבודקן ולא נשאר מהזהב כמ"ש התוס' לקמן ולכך לא ק"ל להתוס' אלא לרבנן במאי יבערו וכו' ודברי התוס' לקמן אתו אליבא דרבה אלא דאכתי ק' לרב יוסף קושי' א' שהקשו התוס' לקמן בד"ה אמר וי"ל. אך מה שפי' רש"א ז"ל בתחי' דבריו דההיא דלבודקן וכו' גמ' הוא דקאמר לה ואליבא דרב יוסף דלרבה א"צ לזה ע"ש תימה דאליבא דרבא איך יפרש קושית ר"י לרבנן וע"כ דמפרש לה דסבר ר"י דזריה הוות בעגל ופריך לרבנן ומשנו ליה דבמים הוות ומהכו אף אליבא דרבנן בשאר נהרות ולרב יוסף ל"מ בשאר נהרות ולכך אצט' לבודקן וע"כ ר' יוסי סבר דזריה הוות בעגל דהא לרב יוסף ל"מ שאר נהרות אף לר' יוסי ומשנו ליה רבנן לבודקן ולא נשאר מן הזהב וכו' א"כ לפ"ז מ"ש התוס' בד"ה אמר דרבי יוסי ידע לה דבמים הוות ופריך לרבנן לא אתי לא לרבה ולא לרב יוסף ועיין להתוס' בפסחים ולמהרש"א ז"ל שם:

דף מד.

גמ' ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. ק' דילמא עשו איזה מעשה בגוף הנחש וע"י מעשה אוסר דבר שאינו שלו ועיין בגמ' לקמן דנ"ג ע"ב דקאמר מכדי ירושה וכו' ואין אדם אוסר וכו' ועיין להר"ן בהלכות שם ולהמח"א בנימוקיו להר"ן שם ע"ש:

תוס' בד"ה והלא וכו' ומסתמא לא השליכו לים המלח עכ"ל. יל"ד מאי ק"ל אי איתא דלים המלח אמאי כתתו הא לים המלח בעיניה מהני לרבה בפסחים כמו שהביאו התוספות לעיל וצ"ל דמקשי' לרב יוסי דבעי שחיקה בים המלח אבל לרבה לא קשיא דלים המלח א"צ כתות ומשאר נהרות לא קשה דאפי' לרבה ל"מ שחיקה בשאר נהרות לרבנן אך לפמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל בד"ה שוחק בפי' קמא דלרבה מהני שחיקה אפי' לרבנן קשה גם לרבה משאר נהרות והתוס' דנקטו ים המלח נקטו כן אליבא דר"י. א"נ י"ל דהכי ק"ל דילמא לים המלח והא דכתת כדי לפרסומי מילתא כמ"ש רש"י ז"ל ועיקר קושיתם היא דלא היה צריך הגמ' להא דקאמר אין אדם אוסר דבר ש"ש ועמ"ש בתוס' לעיל בד"ה שוחק ע"ש:

דף מה.

מתני' ר"י הגלילי אומר וכו' עפירש"י ז"ל ונראה דלשי' ה"פ דמתני' מ"מ אשרה אסורה דריה"ג ס"ל דלעולם ממעטי' מתחת עץ כמו מעל ההרים ולהכי ק"ל כיון דאיכא מיעוטא דעץ רענן היכי כתיב ואשריהם תגדעון הא ממעטי' מעץ רענן ואי גלי קרא דלא מעטי' מניה א"כ למאי אתא ולהכי קאמר מפני שיש בו תפיסת ידי אדם וכיון דהטעם כן הוא מוקמי' מיעוטא דעץ רענן בעלה מאליו דשרי כמ"ש התוס' לקמן אבל אי לאו ה"ט כולהו שוין ואמ"ל רע"ק דלסי' הוא דאתא ומהשת' א"צ לשום טעמא ולרע"ק כיון דליכא מיעוטא מחד קרא דאשריהם תשרפון מרבינן נטעו מתחילה לכך ונטעו ולבסוף עבדו וקרא דאשריהם תגדעון לדרשא אחרינא כדלקמן משא"כ לריה"ג כיון דאיכא מיעוטא צריך תרי קראי לאסור הנך גווני ולכך נתחכם רש"י ז"ל ונקט בדברי ריה"ג קרא דאשריהם תגדעון ובדברי רע"ק קרא דואשריהם תשרפון ולקמן דאמרינן דריב"י כרע"ק לאו כרע"ק לגמרי שהרי רע"ק אפי' דהרים וגבעות לסי' כדקאמר כ"מ שאתה מוצא הר גבוה וכו' אבל ריב"י מיעוטא דהרים אמת הוא וכדמוכח לישניה דריב"י ע"ש וכיון דמיעוטא דהרים אמת לא אמרי' רענן לסי' אלא אחר דאיכא תרי קראי משא"כ לרע"ק וס"ל דעלה מאליו נ"ל מהרים כמ"ש התוס' וכ"מ מדברי רש"י שם ע"ש ובהכי ניחא קושית התוס' לקמן בד"ה ור"י וכו' ע"ש וקושית התוס' בדמ"ו ע"א בר"ה אמר וכו' ע"ש:

דף מה:

גמ' נ"ל מאשריהם תגדעון איזהו עץ וכו'. לכאורה שפת יתר הוא הא דקאמ' איזהו עץ וכו' דכיון דאיכא קרא יתירא סגי לן בהכי ודוחק לומר דנתכוון לתת טעם למה שהוצרך לומר אח"כ אלו לא נאמר וכו' ולא קאמר איפכא וא"ש בריית' כפשוטה אלא נראה עיקר דאיכא לאוקמה תרי קראי לצטעו מתחי' לכך ואתא לנטעו אילן ונטעו גרעין ולזה קאמר דמלישנא דתגדעון נ"ל נטעו ולבסוף עבדו דאי נטעו מתחי' לכך אפילו נטעו אילן כולו אסור כיון דבשעה שנעשה בו תפיסת ידי אדם לשם ע"א היה תלוש ובהכי ניחא שפיר דברי רש"י ז"ל בד"ה האי ואשריהם וכו' ע"ש במהר"ם לובלין ז"ל: :

דף מז.

פי' רש"י בד"ה תכלת דכהנים וכו' וקמבעיא ליה וכו' עכ"ל ההיא בעיא דמכשירי דרמי ב"ח כבר נפשטא לעיל מק"ו מאתנן ולא הו"ל לפרושי אלא בעיא דשנוי במחובר וצ"ל דדעת רש"י דאי נקטינן פשיטותא דלעיל מק"ו מאתנן שוב אין מקום לבעיית שנוי משום דאמרינן דיו וכמו שהק' התוספות לעיל בד"ה יש ע"ש וא"כ ע"כ דרמי ב"ח דבעי בשינוי משום דלשי' אזיל דבעי במכשירי ולא שמיע ליה פשיטות' דאתנן ולכך פירש"י כאן תרתי בעי משום דהא בהא תליא ונ"ל דזה דעת הר"מ דפ' לבעיא דשנוי דלעיל לקולא משום דס"ל דלרב' דפשיט מאתנן לבעיא דמחובר לגבוה נפשטא גם בעיא דשנוי במחובר והא דפ' בבעיא זו דתכלת לחומרא משום דס"ל דזה לא' הוי שינוי אלא דהבעיין היא במכשירי וכבר נפשטה דמכשירי קרבן כקרבן וע"ש להכ"מ ודוק:

דף מט.

תוס' בד"ה הא רבנן וכו' עמ"ש רש"א ז"ל ומה שהניח בקושי אינו מובן דנימא דר"א גופיה שאני ליה ואכתי י"ל דלא כאביי ונר' דסמך אמאי דאיתא בפ' כ"ש דכ"ז דאההיא מתני' דעצים תניא וכן היה ר"א אוסר בכל איסורין ע"ש. וא"כ מדר"א נשמע לרבנן דשאור ומאי פריך אימור ובהכי ניחא פשטא דשמעתא דמאי דמייתי מדר"א דעצים הוא לדחוי דלא נימא ר"י שני ליה וכיון דע"כ לרבנן נימא לא שני להו נימא גם לר"י כן אלא ע"כ דהגמ' סמך אההיא ברייתא דבפ' כ"ש ומדר"א נשמע לרבנן ומ"מ קושי' מהרש"א י"ל דהגמ' מק' דמנ"ל לו' מדר"א נשמע לרבנן ומ"מ אכתי קשה במ"ש התוס' בד"ה אלא וכו' דנימא ההיא דשרי ר"א ורבנן ע"ש דהא ר"א אוסר בכל התורה כדתניא בפ' כ"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה