אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת עבודה זרה › פרק רביעי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת עבודה זרה · פרק רביעי

פרק שלישי

דף נג:

גמ' ואין אדם אוסר דבר שאין שלו עמ"ש המח"א בנימוקיו להר"ן כאן דמה שאוסר ע"י מעשה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומגמרא בחולין דמ"א ע"א אין נראה כן ובמ"א כתבתי בזה:

פירש"י בד"ה ה"ק אם עתידין וכו' לפיכך נאסרו וכו' עכ"ל האי לפיכך דקאמר חוזר אאם. עתידין לחזור דברייתא אבל של אמוריים טעמא אחרינא אית בהו. משום דהוי ע"א של ישראל כדקאמר בסמוך:

דף נד.

תוס' בד"ה מתקיף וכו' וא"ת וכו' י"ל דלא הוזכ' וכו' עכ"ל הא דלא כ' בפשי' דכיון דמקרא דנערה ילפי' דתיהרג ואל תעבור מרוצח א"כ ע"כ דאיירי באנסוה להביא עליה ובכה"ג לא הוי קרקע עולם ופיטרה אותה ממיתה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר משום די"ל דמה דילפי' הוא על הבועל וגרסי' יהרג ואל יעבור והתוס' בסנהדרין הביאו. גי' זו ע"ש ולעולם לא איירי בגוונא דקרקע עולם:

בד"ה הא וכו' והר"מ בס' המצות וכו' עכ"ל לפ"ד הר"מ הללו גם רבא ס"ל כס' ר"ז דהעיקר תלוי בפיטור המיתה דלא כמ"ש התוס' בדבור שלפ"ז דאל"ה אמאי מוקי לה בפרהסיא ומה שקשה בדברי הר"מ הללו מאי פריך בסנהדרין דס"א לרבא מברייתא דהמן נוקמא בפרהסיא עיין בתוס' שם ובחי' שם:

דף נה.

בד"ה לוקחין וכו' שאפי' נגע נכרי בקילוח וכו' עכ"ל והיינו למסקנא דמתני' כמשנה א' אבל למאי דאוקי' בפקוקה ומלאה ע"כ אינו דין אחר ול"ג ואינו וכן מ"ש בס"ד דנאסף אל התפוח וכו' הוא למסקנא לפירש"י דמשיבה בגת עצמה הוי המשכה אבל לפיר"ת שכ' התוס' בד"ה אמר א"ש אפי' למאי דאוקי בפקוקה ומלאה:

בד"ה ירד וכו' משמע מתוך פי' וכו' עכ"ל היינו ממ"ש רש"י אחרי כן דמשמע דהנגיעה בבור היא אחר שנפסק הקילוח דליכא ניצוק ואח"כ כ' די"ל דאיירי בלא נפסק הקלוח דאיכא ניצוק וכן ר"י דהוכיח מגמ' דגורגתני בא להוכיח דאיירי בלא נפסק הקילוח דלא כפירש"י:

בא"ד סמיך אהא דשמעי' ליה וכו' עכ"ל ושינויא דגמ' הכי הוא מתני' כמשנה א' וכיון דאם נגע בו הנכרי במה שבגת אינו אוסר גם אינו נאסר משום ניצוק דס"ל השתא דטעמא דניצוק משום דחשבי' כאלו נגע במה שלמעלה דלא כר"י לקמן בדיבור זה אבל לרב הונא כיון דנאסר במגע נאסר גם בניצוק ולעולם מתני' בלא נפסק הקלוח ולכך לא מקשה רב הונא דניצוק חיבור אמתני' אלא באמצעות דברי ר"ה דהמשכה וצ"ל דס"ל להתוס' השתא דטעמא דאסרי' בהחזי' הגורגתני ובלא החזיר שרי ולא אסרי' משום ניצוק משום כיון דס"ל למתני' דמה שבגת לא הוי יין אינו נאסר בניצוק דלא כר"י דמפ' משום ניצוק בר ניצוק דאל"ה מאי קושיא לר"ה דס"ל ניצוק חיבור:

בא"ד שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין וכו' עכ"ל הוצרכו לטעם זה למשרי אפי' בנגיע' כדכ' אחר זה. ועיין בהרא"ש ז"ל:

דף נה:

בד"ה אבל לא בוצרין וכו' וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל אין להקשות לפ"ז אמאי אין דורכין בישראל כיון שכבר נטמא מבצירה ליכא מסייע כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה די"ל דשמא לא היו כלים טמאים והגת הוא דטמאה והוי מסייע דספיקא כמו שנראה מלשונם:

בד"ה אמר וכו' אבל ר"י פי' וכו' שהירוש' אסר וכו' עכ"ל משמעות פשט דבריהם דחששא דר' חנין למשנה א' דשמא החזיר גורגתני היא שכיחא ולא מדמי' לה חששא דהמשכה ומתחי' עיקר הוכחתם מהירוש' היא ממימרא דדורכין דהיא למשנה אחרונה ור"י ס"ל דההיא המשכה שאני דנעשה יין אמנם י"ל עוד דר"י ס"ל דגם ר' חנין אמשנה אחרונה קאי ומחששא דהמשכה ולא מחששא דהחזרת גורגתני ואף דר' חנין קבע דבריו בירוש' אמתני' י"ל דמוקי מתניתין כמשנה אחרונה ומאי דקתני השאר מותר הוא בלא נגע כאין לפרש שכ' התוספות לעיל ירד וס"ל דניצוק אינו חיבור אבל גמרין ס"ל ניצוק חיבור ולכך הוכרח לאוקומי משנתנו כמשנה אחרונא ולכ"ע למשנה א' אפי' העלים עיניו דליכא כלל חששא דהחזרת גורגתני וניחא השתא מה שיש מקשים בדברי התוס' לעיל בד"ה והשאר וכו' דמאי מקשים מגת של אבן דפ' בתרא הא בהעלם עין אסור ולפי"ה ניחא דהתוס' לעיל מקשי' לפר"י דמפרש דהירוש' מוקי מתניתין כמשנה אחרונה ולא חיישינן להחזרת גורגתני כלל:

דף נו.

גמ' תרצה נמי להך קמיית' וכו' : הא דלא תרצה לבתרייתא משום דמתניא בי ר' אושעיה עדיפא טפי מהך קמייתא כיון דתרוייהו ברייתות וי"ל מאי מק' התוספות בד"ה לימא וכו' אמאי לא משני מתני' וכו' הא מתני' עדיפא ולא מתרצי' לה מקמי ברייתא ונראה דדעתם דפי' בעלמא ולא הגהה דעד שירד פי' ויקפה וכ"נ ממ"ש בדבריהם שם ולא הזכיר קפוי כלל וכו' ע"ש:

הר"מ בפ"ג מה' מעשר דין י"ג פ' עד שישלה בחבית וכ' דשרי קודם שירד בחבית והי"ל דשרי אפי' אחר שירד בחבית קודם ששלה וכתב מהר"י קורקוס בספרו דמדרבנן אסור משירד בחבית קודם ששלה דגזרי' אטו אחר ששלה ע"ש ולפ"ז גם לרבנן דס"ל משיקפה בבור גזרינן משירד לבור אטו אחר שקפה וקשה דא"כ מאי פריך הגמ' ברייתות אהדדי נוקמה לבתרייתא בדינא דאורייתא וקמייתא בדינא דרבנן:

פירש"י משישלה וכו' וכ"מ בב"מ וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' ופירש"י ותראה דפי' משישלה היינו משישלה הקפוי מהחבית דלא כפי' כאן וצ"ע:

דף נז.

תוס' בד"ה דאי וכו' וי"ל דמתניתין וכו'. כתב מהרש"א דלמסקנא הדר מהא מילתא ע"ש ונראה דהיינו לתירוצא בתרא שכ' בד"ה אי אשכחנא דלר"ש שתיה והנאה חדא היא אבל לתירוצא קמא שכ' שם י"ל דמאי דנקט קנה הוא לר"ש ולדידיה ימכר דוקא בקנה ודכוותה דהיינו שכשוך דרגל ולא אתא לאפוקי אלא ביד דשכשוך דרגל כמו קנה ביד כמ"ש שם:

בד"ה אימור ודריכה דרגל וכו' כמו שכשוך וכו' עכ"ל ובהכי ניחא דקאמר אי משכחנא וכו' והא איכא משנה אחרונה דקתני אין דורכין וכו' אלא דהתם בשכשוך דיד דכולי עלמא מודו דאסור דדריכה שכשוך היא:

דף נז:

גמ' לאפוקי מדרב וכו' נראה פשוט דלשמואל ל"ד תינוק ב"י הוא דאינו עושה יין אלא אפילו גדול כל שאינו יודע בטיב ע"א אינו עושה יין דהא ברייתא דקטני קטנים אין עושין יין לדידיה אעבדי' נמי קאי וכדקאמר לאפוקי מדרב ומ"ש התוספות לקמן דכ"ח ע"ב בד"ה והא וכו' אבל ודאי מגע גדול וכו' ע"ש היינו גדול היודע בטיב ניסוך ומ"ש מהרש"א שהוכיח כן ממ"ש לעיל בשם רש"י ע"ש ולא היה צריך לזה כי הדבר ממקומו מוכרע מסוגיא גופה כאמור אבל לרב נראה דדוקא בתינוק ב"י הוא דאינו אוסר אלא בשתיה אבל גדול אעפ"י שאינו יודע בטיב ע"א אוסר בהנאה דהא לדידיה ברייתא לא קאי אעבדים וכן הוא מוכרח לפמ"ש התוספות לעיל בד"ה ה"ג ע"ש ועיין להתוס' בד"ה לאפוקי דלפי"ה דבריהם ברורים ובחנם תמה עליהם מהריט"ץ סי' י"א ע"ש:

דף נח.

גמ' מתני' דאגרדמי וכו' שי' רש"י. בסוגיא היא דרבא מעיקרא שרי הכל ואותביה מאגרדמי וחזר בו למכור לגוי חוץ מימי יין שבו והמעשה דאיקלע ר"ה אחר דאותביה ואין מוקדם ומאוחר בתורה ונראה שהכריחו לזה לאו מכח מאי דאותביה מר"י ושמואל ואנהו ס"ל כרשב"ג וכמ"ש התוס' דהא מדברי רש"י בד"ה אקפן נר' דר"י ושמואל אסרו כל דמי החבית אלא מכח מאי דאותביה מאגרדמי דס"ל דאיירי בהחזירו נכרי וא"כ אי איתא דרבא לא שרי אלא דמי שאר היין לא פריך מידי וע"ז הוק"ל לרש"י בד"ה מאי לאו וכו' דנימא דאיירי בהחזירו ישר' ואותביה לרבא ממאי דאסר תנא דברייתא הכל ולעולם דרבא מעיקרא לא שרי אלא שאר היין חוץ מדמי יין שבו וא"ש דברי הגמ' כסדרן דמעשה דאיקלע ר"ה הוא קודם דאותביה אביו ולזה משני רש"י ז"ל דא"כ לא פריך מידי דנימא דרבא כרשב"ג אלא ע"כ דרבא מעיקרא שרי הכל והשתא מוקמי' ברייתא בהחזירו נכרי דאתיא כרשב"ג דקי"ל כוותיה כנ"ל כוונת רש"י ז"ל וניחא מה שהק' ע"ד רש"י תוס' ע"ש. אך אכתי ק"ל לשי' רש"י ז"ל דהא ד"ז דרבא דמי לפלוגתא דר"ן ורבנן לעיל דז"ן במדדו ביד וע"כ רבא דשרי כרבנן דר"ן ס"ל וא"כ מאי פריך מאגרדמי נוקמה כר"ן ומכח זה נ"ל דרש"י מודה דלרבא אותו היין גופיה אלו לא נתערב היה אסור אפי' בהנאה דס"ל כר"ן אבל כיון שנתערב שרי הכל דל"ד לסתם יינן וכמ"ש התוס' לפי דרכם ומעיקרא שרי הכל כיון שנתערב ואותביה מבריית' דאגרדמי וחזר בו מסברא זו אלא דדמי ממש לסתם יינן אלא שקשה לזה כיון דברייתא דאגרדמי מיירי בהחזירו נכרי לפירש"י מאי פריך לרבא הא רבא מודה ביין גופיה בלא נתערב דאסור וזה נ"ל כוונת התוס' שכ' ועוד מאי הוה מותיב וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל גם א"צ למ"ש מהרש"א ז"ל בתירוצם ע"ש דלפי"ה שפיר הוכרחו לומר דאותו היין קודם שנתערב דאסור דאל"ה ע"כ רבא כרבנן דר"ן ומאי פריך מברייתא דאגרדמי נוקמה כר"ן אך מדברי רש"י בד"ה על רב הונא נר' קצת דרבא שרא אפילו לא נתערב ע"ש ודוק ועיין בהרא"ש ז"ל:

דף נח:

תוס' בד"ה אלא וכו' כתוב ברוב הפי' וכו' עכ"ל. היינו ברוב הפי' של רש"י ומקשים דברי רש"י אהדדי ומשנו ליה לאסור היין שבפנים אבל לר"ת לא קשיא ליה מעיקרא מידי וכן היא שי' ר"י שכ' בס"ד ולא ס"ל לר"י כרוב הפי' של רש"י וע"ש במהרש"א ז"ל:

דף נט:

בד"ה נקטוה וכו' ור"ת פי' וכו' כההיא דחרם דלעיל וכו' עכ"ל. אבל בהוצאת ידו אי לאו דנקטוה לידיה היה אוסר בהנאה והיינו אליבא דר"ן דס"ל לעיל מדדו ביד אסור בהנאה אבל לרבנן אפי' לא נקטוה לידיה ימכר וברייתא דלעיל דחרם נכרי דלא קתני נקטוה לידיה ולא ימכר סתמ' אתיא כרבנן וע"ש בתוס' ועיין בהרא"ש ז"ל:

בד"ה אמר ר"פ וכו' וקשה להך לישנא דאמר וכו' עכ"ל . אבל לאידך לישנא דבהדי ברזא הוא דאסיר לא קי"ל די"ל דכיון דהיין שבעובי הברזא הוא דנאסר הו"ל כמונח בכלי לבדו ואינו מעורב ועוד י"ל דניחא להו לאקשויי אפי' לפיר"ת דס"ל סתם יינם בטיל בס' ועיין בהרימוב"א ז"ל והנה במ"ש התוספות בסה"ד וצ"ל בין ר"פ ורבא וכו' כ' מהרש"א ז"ל דהיינו לפירוש הר"מ מקוצי אבל לפיר"ת י"ל דרבא אסר הכל מה"ט ע"ש. ולפמ"ש דביין דבעובר אינו מעורב אין מקום לדבריו דלהר"מ מקוצי כיון דהגשתא היא בשולי החבית אי לא נאמר טעמא דבוליה אמרא גריר אבל גשתא לא נאסר אלא מה שבעובי ול"ש ביה תערובת ולכך אצט' לטעמא דגריר וצ"ל לפ"ד מהרש"א התי' הב' שכתבתי והתוס' בסה"ד קיימי לדעתם דס"ל דיין לא בטיל דלא כר"ת ומ"מ מ"ש מהרש"א ז"ל דלר"ת י"ל דרבא אסר הכל מטעם תערובת הוא דרבא קאמר טעמא דכולי' חמרא אבל גשתא גריר ולר"ח אבל גשתא היא אינה בשולי החבית ואמאי אצטרי' לטעמא דגריר הא בלא"ה יאסר מטעם תערובת:

בד"ה מצדיה וכו' אמאי לא יטמא וכו' תדע וכו' עכ"ל לכאורה מאי מק' הא תשנה שלימה היא דכל הפוסל את התרומה מכומא משקה להיות תחלה חוץ מט"י והו"ל האי משקה דט"י ג' ואין ג' עושה רביעי ומה ראיה צריך לזה שכ' ותדע וכו' וסבור הייתי לומר דהתוס' מפ' דחבית של קדש היא וס"ד דג' דט"י עושה רביעי בקדש ותי' דאינו עושה רביעי בקדש והביאו ראיה לזה ממתני' דשמן שצף דס"ל ההיא נמי בקדש איירי כדאיירי שם ברישא דמתני' ע"ש ועיין להתוספות בפ"ק דפסחים די"ד ע"ב שהביאו ראיות לזה ע"ש אך התוס' לעיל בד"ה אמר ר"פ כ' דבחבית של תרומה איירי וי"א דכוונתם להק' דג' דט"י פוסל ה"ד כיון שבחיבורין הוא בשעת נגיעה הו"ל כאלו נגע ברביעי:

בד"ה דאי וכו' כי ההוא דזה יכול וזה א"י דפרק המצניע וכו' עכ"ל הכא פשיט"ל דמדמי' שאר דברים לההיא דפ' המצניע אף דהתם לענין מלאכה בשבת ובסמוך בד"ה הוא כ' ושמא יש לאסור דמשמע דמסתפקים בזה וע"ש בגמרא בפרק המצניע ועיין לה' שמחת יו"ט:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה