משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סנהדרין · פרק ששי
דף מב:
גמ' ולילף משחוטי חוץ וכו' ק"ק א"כ ג"ש למ"ל הא בלא ג"ש לא כתיב אלא מחנה א' וי"ל דהו"א משה היכא יתיב במחנה לויה ואמ"ל הוציא וכו' והו"ל ב' מחנות קמ"ל ג"ש מש"ח דלא הוי אלא מחנה א' ומשה באותה שעה היה עומד במחנה שכינה ועיין להר"ן בחי':
תוס' בד"ה משה וכו' וא"ת כל הני דפרים למ"ל וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"ל נימא אלו לא נאמר קאמר וכדבסמוך ע"ש לפמ"ש הר"ן בחי' דהגמ' בסמוך הק' השתא דכתיב קרא לא ילפינן בג"ש משום דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בג"ש ע"ש לפי"ז בפרים הנשרפים ל"ל אלו לא נאמר דהא דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש למ"ד בתר למד וכדאיתא בפ' איזהו מקומן ולמד בתר מלמד בעיא שם ע"ש ועיין להתוס' לעיל בד"ה ונאמר:
דף מד.
בד"ה חיישי וכו' והיאך אשה מתגרשת בלילה וכו' עכ"ל אין להוכיח מדבריהם דמגרשין בלילה דלא כמהר"ם מינץ סי' נ"ז והרא"ם בתשו' ח"ב סי' ל"ה ופ' מור"ם בהגה באה"ע סי' קכ"ג די"ל דכונתם אם אמר בלילה כתבו גט לאשתי אין כותבין ניחוש שמא שד הוא וכ"מ להדיא בתוס' בגיטין דס"ו ע"א בד"ה וליחוש ע"ש:
דף מה.
גמ' לימא דר"נ תנאי וכו' יל"ד . דאפי' ר"י א"ל דר"ן ושאני הכא דהשוה אשה לאיש כמ"ש רש"י לעיל וי"ל דאי איתא לדר"ן הוי הא דכתיב אותו בלא כסותו באיש חידוש ומחידוש לא גמרינן משום דהשוה אשה לאיש:
פירש"י בד"ה הופכו וכו' הוא מגונה יותר עכ"ל משמע דטפי עדיף להיות פרקדן כדי שהיה מגונה יותר ולא חיישי' בכה"ג לברור לו מיתה יפה ואין לומר דרש"י מפ' פרקדן היינו דשוכב על פניו כפי' שדחו התוס' בבתרא דע"ד דהא מבואר בדברי רש"י בפ' ע"פ גבי הסיבת פרקדן ל"ש היסיבה דפרקדן היינו שוכב על אחוריו ופניו למעלה ועיין להכ"מ ברפט"ו מה' סנהדרין ע"ש:
תוס' בד"ה מנין וכו' והא דאמרי' בפ' ט"י וכו' עכ"ל אין להק' נימא דש"ה משום דאיכא ק"ו ממעשר כדקאמר התם אבל לדורות ק"ו ממעשר ע"ש די"ל אי איתא דילפינן דורות משעה עבדי' נמי יוכיח מיניה וא"כ נימא קדשי שעה יוכיחו מיהו במ"ש שמא כך נאמר בפי' וכו' ק' א"כ אמאי אצטריך למימר התם ק"ו ממעשר כיון שמא נאמר בפי' קאמר וי"ל דה"ק דטעמא דס"ד דאהרן דכך נאמר בפי' משום דאיכא ק"ו ממעשר דאע"ג דהק"ו פריכא הוא דעבדי' יוכיח מקדשי שעה מ"מ סברא מיהא הוי כיון דמצינו במעשר דאסור לאונן מסתברא די"ל כך נאמר בפירוש:
דף מה:
גמ' ש"ה דכולי קרא יתירא הוא וכיון דקרא להכי נחית לא שייך למצוה גבי בן סורר ול"ד לדלעיל דפירש"י דלא בעי קרא כדכתיב וקרא הוי למצוה וכן איתא במס' מכות דף יו"ד עמוד ב' ועיין להרמ"ה ז"ל:
גמ' תנאי היא וכו' יל"ד למ"ד לא בעי' קרא כדכתי' אמאי אצטריך ב' כתובים ברוצח וגואל הדם בחד סגי וי"ל דאצטריך ב' כתובים למעט נשרפין דאין יכול להמיתו במיתה אחרת כמ"ש התוס':
תוס' בד"ה אין וכו' ש"ה דכתיב תהיה וכו' עכ"ל ק"ק אי תהיה קאי גם ע"ז א"כ מ"ט דר"ש וד"א דפליגי וי"ל דאית להו שום ריבוייא ובהכי ניחא מאי דק' מאי מקשי' התוס' נימא דלא מייתי הגמ' מהך מתני' אלא דאיכא תנאי דס"ל לא בעי קרא כדכתי' והיינו ר"א ור"ש אבל תנא דס"ל בעי קרא כדכתי' היינו תנא דרחובה ועפי"ה ניחא דכיון דכתיב תהיה ע"כ ר"א ור"ש משום דאיכא שום ריבויא וא"כ לא מצינו תנאי דס"ל לא בעי' קרא כדכתיב ועיין להתוס' במכות ד"י שהקשו למאן דלא בעי קרא כדכתי' מדתנן אין מודדין אלא מעיר שיש בה כ"ד ע"ש וק' הא תראי היא כדקאמר הגמ' ואי משום סתם מתני' תקשה להו מסתם מתני' דהך דאין לו בהן יד וי"ל דס"ל להתוס' שם דטעמא דת"ק משום דכתיב תהיה ור"ש ור"א ס"ל דתהיה לא קאי ע"ז ולא מייתי הגמ' אלא מר"ש ור"א כמ"ש מהרש"ל בגמ' עמ"ש בנימוקי לספרי פ' ראה פל"ג ע"ש:
דף מו.
גמ' חטא מי שחייב על חטאו ק"ק לרבנן חטא למ"ל דלמעוטי בן סורר לא אצט' דהא לדידהו אפי' שאר נסקלין אין נתלין אלא מברך ועכו"ם וצ"ל דאתא לשום דרשא ומה שק' עוד בזה עיין להתי"ט ועיין לה' זרע אברהם בספרי בפ' תצא מ"ש לקושית התי"ט ע"ש:
דף מז.
תוס' בד"ה אכל וכו' הני דיחוי כדשמעי' ליה לר"י וכו' עכ"ל י"ל דשאני הכא דבידו הוא ובכה"ג דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי שו"ר שכ"כ התוס' בפ"ק דזבחים ע"ש: .
בד"ה אמאי וכו' ה"מ דלא איקטול וכו' עכ"ל ואביי הו"מ לאוכוחי מהך מתני' דעיר הנדחת דמת מתוך רשעו לא הו"ל כפרה אלא משום די"ל עיר הנדחת שאני דממונם אבד וכ"כ בס' חמרא וחיי ע"ש ואע"ג דמ"מ נדחת הוכחת רב יוסף מההיא דק"מ ימותו דהא בעיה"נ מיירי מ"מ ניחא ליה לאוכוחי מדתני ר"ש לאשמעי' דאפי' בשאר עבירות לא הו"ל כפרה:
בד"ה הואיל וכו' ר"י ס"ל כר' יוחנן עכ"ל הר"מ הר"מ בפ"ד מה' עכו"ם פ' כר"י דפ' חלק דק"מ ימותו משום דזבח רשעים ובפ"ג מה' שגגות פ' בהמיר דב"ח אין נדחין דלא כר"י וא"כ ע"כ דס"ל דבהרוגי ב"ד לא הו"ל כפרה וכמ"ש המש"ל שם וק' ממתניתין דנתעכל הבשר דמשמע דהו"ל כפרה וכדקאמר הגמרא בסמוך דייקא נמי וכו' וי"ל עיר הנדחת שאני דאין להם חלק לעוה"ב ומתני' דנתעכל הבשר בשאר מיתות ב"ד מיירי ולא בעיה"נ:
דף מז:
בד"ה איתיביה וכו' וה"ט דלא בעי למי' וכו' עכ"ל ומ"ש רש"י קס"ד וכו' היינו דהמק' ע"כ דלא ס"ד הא דכיבוד דאי הוה ס"ד לא היה מק' מכח סברא זו שכ' התוס' דאי במחובר לא מיתסר דאין הסברא מוכרחת כ"כ אבל המתרץ אע"פי שיודע הא דכיבוד כדמשני לקמן לא משני משום כיבוד משום דדוחק הוא כיון דאיכא הך סברא וכיון דאית ליה שינויא אחרינא ניחא לשנויי הכי טפי:
בד"ה מ"ט וכו' וכן אביי מ"ט לא גמר מעכו"ם עכ"ל אע"ג דאיכא למ"ד במס' ע"א דנ"א דע"ז של גוי אינה אסורה עד שתעבד מ"מ סמיך אגמ' אקושי' אחריתי דאי אביי ס"ל כהך מ"ד אמאי לא יליף מהתם דהזמנה לאו מילתא היא:
דף מח.
בד"ה נתנו וכו' וי"ל דיחוד דדיבור וכו' עכ"ל וההיא דהוסיף דדימוס משום דלא נטלו לא מתסר עד דהוסף ונתנו לספר בדלא עביד מעשה דאי עביד מעשה נתנו כמו שכ' בקושייתם ואע"ג דאין כלי עולה מטומאתו אלא ע"י שינוי מעשה דוקא כלי אבל עשאו וילון לא בעי מעשה:
דף מט.
בד"ה מעבירין וכו' כיון דאינו עובר וכו' עכ"ל משמע אבל בעובר טמא וזה אינו דכ"ש בעובר דטהור כמ"ש רש"י שם בדס"ב ע"ב דאפילו אינו עובר טהור וכמ"ש מהרש"א ע"ש ואין לומר לענין טהרות שנגע בהם קודם שהעבירו עליו קאמרי ורש"י לא כ' דאפי' בעובר אלא לענין טהרות דמכאן ולהבא דזה אינו דר"ח לא קאמ' אפי' בדם ודאי אלא לענין מכאן ולהבא אבל לטהרות דלמפרע מטמא דאל"ה הוי ר"ח פליג אמתני' דלא קתני טהרות טהורות אלא גבי כתם ומה"ט דחי ר"ל להא דר"ח משום דלא שני ליה בין למפרע ללהבא וכמ"ש התוס' שם אבל ר"י מפליג שפיר ור"ת לא בא לדחות דברי רש"י אלא דרש"י מפ"ל בכתמים ולענין טהרות דלמפרע וכדקתני סיפא דמתני' שם אבל ר"ת קאמר דרישא דמתני' אתייא אפי' בדם ודאי ונ"מ למכאן ולהבא ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהרש"א ע"ש:
בד"ה אף וכו' תימא דלא קאמר אפי' סדר ברכות וכו' עכ"ל ואין לו' דר"ה דקאמר אף סדר תמיד ס"ל דמעכב וההיא דסדר ברכות מצוה הוא דאיכא דאכתי קשייא אמאי לא קאמר הגמ' לאפוקי מסדר ברכות אלא ע"כ דר"ה מודה דסדר תמיד מצוה הוא דאיכא וקחשיב מצוה ולאפוקי מסדר חליצה דלכתחילה הוא דאיכא ועיין בשיטה: