משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סנהדרין · פרק חמישי
דף מ.
מתני' שבחמש חמה במזרח וכו' לר"י הוא דאצטריך להאי טעמא אבל לת"ק בלא"ה עדותן בטלה כמו אחד אומר בג' ואחד אומר בה' וק"ק אמאי לא נקט במתני' א' אומר בשש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה שבשש חמה במזרח ובשבע חמה במערב לפמ"ש התוס' כאן דבעדות לא טעו בין שש לשבע דהשתא אתי אפי' לת"ק ואמאי נקט חמש ושבע דלא אתיא אלא לר"י ולאביי בפ"ק דפסחים. ל"ק דבשש ושבע עדותן קיימת די"ל סוף שש ותחילת שבע אבל לרבא קשיא:
פירש"י בד"ה באיזה יום וכו' ושמא יש עדים להזימן וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דצריך באיזה יום משום די"ל דטעו בעיבורא דירחא והקשה מהרש"א ז"ל א"כ אמאי צריך לחקירה דכמה בחדש וכו' ע"ש ור"ל דא"צ לכמה ימים בחדש אלא באיזה שבת בחדש סגי דאל"ה לא שייכא הזמה כלל בחקירה דבאיזה יום כיון דלא ידעינן באיזה שבת:
דף מ:
גמ' לר"ש דאמר שריפה חמורה מא"ל הקשה ה' ראש יוסף סי' ג"ל דמהגמ' בפ"ק דקדושין ד"ך ע"ב גבי דמוכר בית בבתי ערי חומה אי גואל לחצאין מתבאר דלר"ש דדריש טעמא דקרא היכא דהחמירה תורה בדבר אחד סברא הוא להקל בצד אחר ולכך בבתי ערי חומה דחוזרת לבעלים אין גואל לחצאין ושדה אחוזה דאינה חוזרת גואל לחצאין ע"ש וא"כ מאי פריך הכא לר"ש הא כיון דהחמירה עליה תורה בשריפה סברא הוא להקל עליה דבעי דו"ח ע"ש ונ"ל דל"ד דש"ה דמה שהחמירה תורה בשריפה הוא מפני גודל העבירה וכיון שכן סברא הוא להחמיר בה כל החומרות אבל התם מה שהחמירה תורה חוקה היא מדיני התורה ולכך סברא הוא להקל עליה מצד אחר כדי שיהיו שוין בדינם בהדרגות:
דף מא.
תוס' בד"ה תנהו וכו' ובג"ש דרשע רשע וכו' עכ"ל ר"ל דלמ"ל קרא לחייב מלקות נילף רשע רשע מחייבי מיתות ודלא כמהר"ם לובלין ע"ש ואזלי לשיטתייהו בר"פ אז"ן דלא אמרי' מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא אבל לפמ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים ד"ג ע"א דאמרי' מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא ע"ש ועיין להמש"ל בדפ"ד מה' מו"ל ע"ש ל"ק דהא חייבי מלקות בלא"ה ל"צ דאתיא בק"ו אלא משום דאמרי' מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא וכדאמרינן בשמעתין ה"נ נימא בג"ש ואפשר דאפי' למ"ש הר"ן קשיא דאפי' דאמרי' טרח וכ' לה קרא אפי' בג"ש היינו דטרח וכ' לה קרא בהדיא ולא באם אינו ענין דג"ש ואא"ע כי הדדי נינהו אבל לגבי ק"ו אמרי' טרח וכ' לה באא"ע ועיין למהרש"ל לעיל:
בד"ה ואי וכו' ולעיל משמע דבעי התראה עכ"ל היינו מדאמרינן לעיל להנך תרתי ל"ד משום דצריכי התראה וקשה דלפי מ"ש התוספות לעיל בד"ה מנין דלענין חבר א"נ לענין תכ"ד מיירי מאי ראיה מייתו מדלעיל הא לענין התרא' להבחין בין שוגג למזיד בכולהו ידעינן מסברא ועדים זוממין לא בעו התראה כלל ויש ליישב:
בד"ה לאוסרה וכו' שזינתה ולא ידעי' מי הוא עכ"ל מק' נימא לאוסרה על כל העולם דכיון דלא ידעינן מי הוא אסורה לכל העולם דכל אחד אמרי' שמא זה הוא שזינתה עמו דכה"ג אמרי' בפ"ק דנזיר די"ב ע"א האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם וכו' ע"ש ול"ק דכיון דהתם קנסא דרבנן הוא דאיכא כמ"ש התוס' שם י"ל דלא החמירו אלא גבי עריות אבל לבועל דליכא אלא עשה או לאו לא החמירו:
בד"ה א"נ וכו' דבא על הערוה וכו' פסול לעדות עכ"ל ואפי' לחד תי' שכ' התו' לעיל דכ"ו ע"ב דר"נ מיירי בבא על הערו' וכשר לעדו' משו' דיצרו תוקפו י"ל דאכתי יכולין לו' לפוסלו לעדות אשה באנו דר"נ מודה דפסול לעדות אשה כדאי' התם ע"ש:
בגמ' אלא דבאשה חבירה דקי"ל דמיקטלא אליבא דרב"י וכו' היינו לחד אוקמתא בגמ' לעיל ד"ח ע"ב דמוקי פלוגתייהו דר"מ ורבנן בפלוגתא דריב"י ורבנן:
גמ' א"נ שזינתה מקרוביה משמע בכל הקרובים קאמר אפי' באחות אשה ולא אמרי' לאוסרה על בועלה אחר מיתת אשתו באו ומכאן יש להוכיח ספקו של התה"ד בפסקים וכתבים סי' כ"ט באחות אשתו אם נאסרה עליו אחר מיתת אשתו ע"ש דמכאן משמע קצת דלא נאסרה מיהו אני תמיה בזה דהרי כשאנו אומרים כך נאסרה לבועל ע"כ לאחר גירושין קאמר דהא בההיא שעתא אסורה בלא"ה משום א"א וא"כ ה"ה לאחות אשה דאע"ג דהשתא אסורה וקיימא מ"מ אחר מיתת אשתו נאסרה והשתא מיהא חיילא באיסור מוסף מגו דאיתוסף איסורא על בעלה:
גמ' היכי משכחת לה עיין לעיל ד"ט ע"ב בד"ה עדי ולקמן דפ"ו ע"ב ד"ה עבדי וכו' ע"ש:
דף מא:
גמ' אלא לאו משום דברובא ידעי' וכו' הקשה הר"ן בחי' א"כ ליתני אחד אומר בעשרים ואחד אומר בכ"א עדותן בטילה וכ"ש אחד אומר בג' ואחד אומר בה' ע"ש מה שתי' שאינו מחוור שהרי מי שאמר בחמשה ע"כ דטעה בב' עיבורים וכיון דברובו ידע א"כ לא טעי והנכון כמו שתי' הרמ"ה לקושייתו דאגב דתני גבי שעות אחד אומר בג' ואחד אומר בה' תני נמי הכי גבי ימים ע"ש: