אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת סנהדרין › פרק רביעי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת סנהדרין · פרק רביעי

פרק שלישי

דף לב.

גמ' וליטעמיך ת"ל מתניתין של שט א שט"ח המוקדמין וכו' אין להקשו' נוקמה למתני' שהעידו עדים שההלוואה מוקדמ' ושהעדים חתמו בו בזמן הכתוב בשטר דאם כן פשיטא ומאי קמ"ל מתני' אבל השתא קמ"ל דלא בעינן דרישה וחקירה:

פירש"י בד"ה וד"ן מטין וכו' כדאמר לקמן לא תטה וכו' עכ"ל ואי מלא תטה לחודיה הו"א אפי' לזכו' בעי' הטיה ע"פ שנים קמ"ל אחרי רבים לרעות דדוקא לרעות אבל לטובה מטין ע"פ אחד:

דף לג.

תוס' בד"ה מה וכו' ועוד אי מה שעשה וכו' דאכתי לא מיתוקמא וכו' עכ"ל ק' אמאי לא הקשו בפשי' כיון שהוא טמא מה הפסידוהו ואמאי תלו הקושייא באי מה שעשה עשוי ועיין בהר"ן בחי' שהק' כן ועוד דאפי' מיתוקמא בעירבן עם פירותיו אכתי לא מיתורץ קושייתם דכיון דמה שעשה עשוי וטהור מה שייך תשלומין ונר' דיש להגיה ואכתי במקום דאכתי וקושייא אחרת היא דכיון דאכתי ל"מ בעירבן מה הפסידוהו כיון דטמא הוא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל:

בא"ד ולא כוותיה לכל מילי עכ"ל והא דמשלם החכם אף על גב דטעה מ"מ הו"ל לדקדק בהודאתו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה שעירבן ועיין להתוס' ץ בפ' הניזקין דנ"ד ע"א ע"ש:

גמ' מתיב רב המנונא לר"ש וכו' הקשה מהרש"א אמאי לא פריך לר"ן דהא רע"ק ושאר החכמים גדולים מר"ט כמ"ש הרא"ש ע"ש וי"ל דר"ן לא אמר דבגדול ממנו מחזיר אלא באינו מומחה ור"ט מומחה הוה ועיין בפ' הכותב דפ"ד ע"ב ע"ש ולר"ח דבלא נשא ונתן ביד חוזר ולר"ט לא נשא ונתן ביד י"ל דר"ח מוקי לה כר"מ ולר"מ כה"ג משלם כמ"ש התוס' א"נ דגם לר"ח י"ל חדא ועוד קאמר:

תוס' בד"ה השתא וכו' וי"ל דסוגייא דהכא אתייא כרבנן וכו' עכ"ל והא דמחייב לרבנן אע"ג דלא דייני דינא דגרמי עיין להתוס' בב"ק ד"ק ע"א ועיין להטור בסי' כ"ה במ"ש דמדברי הרא"ש נר' דלא כהרמ"ה ע"ש:

דף לג:

גמ' אלא ה"ד אין חוזרין וכו' לפירש"י קושייא היא דמתני' בכל ד"ן איירי והיכי אמר ר"י דבנואף ונואפת לעולם חוזר ואע"ג דע"כ לאו בכל ד"נ מיירי דהא מסית ומדיח אין דינם כך לא איכפת לן דמסית ומדיח לעולם דינם חלוק משאר ד"נ ולא איכפת לן אי לא איירי בהו מתני' ומשני ר"י כגון שטעה שלא כדרכה והשתא הדר ביה ר"י ממאי דאמר לעולם חוזר והוי כמו אלא:

תוס' בד"ה שטעו וכו' מ"מ לפי המסקנא וכו' עכ"ל ר"ל דלא דחי אלא דע"כ מתני' לא מיירי בכה"ג דא"כ באשה נדה נמי אבל לעולם קושטא הוא דבכה"ג אין הצדוקים מודים:

גמ' הכל ואפילו עדים נימא מתני' ריב"י היא וכו' ומדקתני הכל דייק דמתני' דהכא כריב"י ופליגא אמתני' דלקמן דריש פ' היו בודקין ע"ש:

דף לד.

גמ' ורבנן האי למות מאי דרשי ביה וכו' משמע דלא פריך אלא אלמות אבל רישא דקרא ניחא ליה דאתא לעדים ולחובה דאפי' בלא יתורא דלמות ידעי' דקרא אתא לחובה דלזכות א"ץ קרא משום דנוגע בעדות הוא והא דקתני בברייתא דבסמוך דלזכות מקרא כיון דקרא לא מייתר דאתא לחובה ניחא ליה לתנא דברייתא למנקט גם לזכות מקרא ומכאן יש להוכיח דנוגע בעדות כשר לחובה וכמ"ש הנ"י בפ' חזקת ועיין להש"ך רסי' ל"ז ולה' קול אליהו ח"ב חח"מ סי' ב' ע"ש:

דף לד:

גמ' והאמר ר"א שחט וזרק א"ב ק' דמ"מ ע"כ חד מנייהו טעי דליכתוב זריקה גבי העלאה לחוד וי"ל דכתב זריקה גם גבי שחיטה לחייב זורק ומעלה ב' וכמ"ש מהרש"א וכ"ה בגמ' דזבחים ע"ש מיהו קשה בהנך דלעיל מאי דחי והא מיפלג פליגי וכו' הא מ"מ ע"כ חד קרא מיותר וע"כ חד טעי וי"ל דלא פריך אלא אמאי דקאמר טעם אחד מב' מקראות דמ"מ לא מקרי טעם אחד כיון דפליגי:

תוס' בד"ה סתמא וכו' תימה דילמא טעמא : דמתני' וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א לשי' רש"י דלילה וסומא כי הדדי נינהו אמאי לא א"ל מידי לההוא סמיא הא תחי' דין לכ"ע פסול ע"ש י"ל דלא כ' רש"י אלא דלתנא דמתני' דמכשיר בלילה ודאי דמכשיר בסומא אבל לא יחויב מזה דאי בלילה פסול סומא פסול די"ל דסומא עדיף מלילה וכ"נ מהברייתא דר"מ דקתני מקיש לענין לילה והדר קתני מקיש לענין סומא וא"א דשוין הן בדינם לא הוה אצטריך לאקושי לענין סומא דמלילה נפקא ובעיקר קושי' התוס' י"ל דאי איתא דרבנן אית להו היקישא טפי עדיף לאקשינהו לגמרי ולוקי קרא דושפטו ליום המעונן וקרא דביום הנחילו לעושין דין כר"מ דאין היקש למחצה ועי"ל קושי' התוס' דע"כ רבנן לא מקשי כלל מדתנן בפ"ב דנגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רמ"א אפי' לא נגעי קרוביו וכ' הר"ש דפליגי בהיקישא דת"ק לא מקיש ור"מ מקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים וכו' ואי איתא דרבנן אית להו היקישא אלא דלענין גמר דין דוקא ל"מ משום דכתי' בכל עת א"כ אמאי לא מקשי נגעים לריבים לענין קרובים אלא ע"כ דרבנן ל"מ כלל והא דלא קאמר הגמ' סתמא אחרינא איכא ההיא דנגעים משום דר"מ פליג עלה בסיפא ובכה"ג לא אמר ר"י הלכה כסתם משנה כדאיתא ביבמות דמ"ב ע"ב ע"ש ומ"מ שמעי' מינה דרבנן דפליגי אר"מ ל"מ כלל והנה הר"מ בפ"ג מה' סנהדרין כ' דתחי' דין ביום מהיקישא דריבים לנגעים והוא נגד הסוגייא ועיין למר"ן הכ"מ ולהלח"מ מ"ש לישב הסוגייא לדעתו ז"ל ואכתי ק' דהר"מ בפ"ט מה' ט"צ פ' כת"ק דקרוב כשר לראיית נגעים ולפמ"ש בה' סנהדרין דלרבנן נמי מקשי לתחי' דין אמאי לא נקיש נגעים לריבים לענין קרובים וכבר ה' נתיבות משפט בראש הספר עמד בזה ע"ש מ"ש ונ"ל דהר"מ סובר דגם רבנן מקשי אלא דלענין קרובים לא מקשי משום דאי קרובים פסילי א"כ מרים מי הסגירה הא אהרן קרוב ולא מיסתבר להו לרבנן למי' כההיא דתניא בפ' טבול יום ד"ב מרים מי הסגירה וכו' ע"ש:

דף לה.

גמ' לקטליה לאורתא נגד השמש כתיב בע"י מק' דמוכח מכאן דבכה"ג לאו ענוי הדין דאפשר לגמור דינו סמוך לשקיעת החמה ולקטליה לאורתא אם כן לעיל דנ"ל דד"ן גומרין ביום מדכתיב נגד השמש ק' הא איפשר לגמור דינו סמוך לעמוד השחר ולקטליה בבקר השכם ונ"ל דל"ק כיון דע"כ אין לגמור דינו כל הלילה א"כ קרא דושפטו בכל עת לאו בד"ן כתיב דהא לאו בכל עת הוא וכיון דקרא דבכל עת לא מיירי בד"נ מהיכא תיתי לן דגומרין בלילה הא בד"מ לא נ"ל דגומרין בלילה אלא מקרא דבכל עת:

תוס' בד"ה אשרו וכו' ותימא דלא גרע מהיכא דזילי נכסי וכו' יל"ד נימא דבהולכין למ"ה עידיו של תובע ועידיו של נתבע דאיכא פסידא לתרוייהו ולכך נזקקין לתובע תחי' ול"ד לזילי נכסי דליכא פסידא אלא לנתבע ולא לתובע וי"ל א"כ היכא דהולכין למ"ה עידיו של נתבע לחוד נזקקין לנתבע א"כ הגמ' שם אמאי נקט זילי נכסי טפי הול"ל פעמים שנזקקין לנתבע בהולכין עידיו של נתבע לחוד למ"ה דהא בהליכת עדים למ"ה מיירי הא דנזקקין לתובע לפי' ריב"א ואמאי נקט לה בגוונא אחריתי ועיין להרב בש"מ שם בקמ' ע"ש:

דף לה:

גמ' מה מושבות האמור להלן וכו' כ' מהר"ם לובלין הא דלא ילפינן איפכא מושבות דהתם מהכא דרציחה דוחה שבת משום דא"כ למ"ל ג"ש הא נ"ל מק"ו ע"ש ואי מהא לא אירייא די"ל דאצטריך ג"ש לגלויי דלא ילפי' ק"ו כה"ג ונ"מ לקבורת מת מצוה דלא נילף מק"ו דדחיא שבת וכה"ג איתא בר"פ השוחט והמעלה ע"ש ועוד י"מ ממ"ש התוס' בפ"ק דיבמות ד"ז למ"ל מעם מזבחי ת"ל מדאצט' ג"ש דמשכות ע"ש ולפ"ד מהר"ם לא מקשי' מידי ולעיקר קושייתו י"ל דלחומרא מקשי':

דף לו.

גמ' מה שנידחה מפני קרבן . יחיד וכו' ק"ק אמאי הוצרך למעבד ק"ו בפשי' הול"ל יוכיח שנדחה מפני קרבן יחיד והרציחה דוחה קרבן יחיד ואינה דוחה יו"ט שהוא קיל מקרבן יחיד אף אני אביא רציחה שדוחה העבודה אף שאינה דוחה שבת שקיל מן העבודה וכה"ג כתבו התו' בד"ה רציחה וי"ל דאצט' לק"ו זה כדי שלא נאמר דרציחה דוחה יו"ט מק"ו כמ"ש התוס' ולכך אצט' לק"ו זה לאשמעינן דאיכא ק"ו לחומרא ומקשינן לחומרא כמ"ש התוס':

דף לו:

תוס' בד"ה לאתויי וכו' וא"ת ולימא לאתויי סומא וכו' תדע דקתני סיפא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהו"מ לאוקומי מתני' דפ' בא סימן לאתויי סומא אלא משום וכו' ע"ש והוא תימה דהיכי מצי לאוקמה לאתויי סומא וכרבנן הא קתני סיפא התם כל הכשר לדון כשר להעיד ואי כרבנן איכא סומא דכשר לדון ופסול להעיד דבעי' ראה כמ"ש התוס' שם ועוד דבסיפא קתני ויש שכשר להעיד ופסול לדון ואמרי' בגמ' דהיינו סומא באחת מעיניו וכר"מ הרי דע"כ מתני' דלא כרבנן מיהו לזה י"ל דנוקמה כרבנן וסיפא דיש שכשר להעיד לאתויי אוהב ושונא וע"ש בתוס' מיהו קמייתא קשייא ומ"מ אכתי ק' דנוקמה בבעל מום וזה לא יתורץ אלא בדברי מהרש"א ועיין למהר"ם לובלין:

דף לז.

בד"ה התורה וכו' וא"ת והא אמרי' בפ"ק דשבת וכו' והכא אמר סוגה בשושנים וכו' עכ"ל הא דלא הקשו אההיא דכתובות דדוקא בלא בעל הוא דהוא ישן בין האנשים הא בעל שרי משום דגם בבעל אסור יחוד אלא דבלא בעל החמירו עוד דהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים דמשום יחוד סגי בהיו שם אנשים אחרים:

דף לז:

בד"ה מיום וכו' מיהו ה"מ כשעשו תשובה עכ"ל. ר"ל דא"כ ק' להי"מ דליתני קודם חורבן ובלא עשו תשו'. א"נ כוונתם לתרץ לפי' הי"מ אמאי בעובדא דשמעון בן שטח הכישו נחש והא הוו בגדי כהונה ותי' דמיירי בלא עשה תשובה מיהו ק' לדבריהם מאי פריך הגמ' בערכין די"ו אהא דאמרינן על ז' דברים נגעים באים מהא דאמרי' בגדי כהונה מכפרין נוקמה לההיא דנגעים בלא עשה תשובה וההיא דבג"כ בעשה תשובה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה