אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת סנהדרין › פרק שלישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת סנהדרין · פרק שלישי

פרק שני

דף כג:

גמ' משום דאבא ואביך חזו לעלמא וכו' כתב מהרש"א ז"ל ורבנן ל"פ א"נ רועי בקר אלא אאבא ואביך ע"ש ולפי"ז לא הול"ל כלל ג' רועי בקר דלר"מ אתיא מכ"ש מאבא ואביך וי"ל דה"ק ר"מ באבא ואביך יכול לחזור כמו ג' רועי בקר דפשיט"ל דיכול לחזור וכה"ג אמרינן לעיל אם היו כשרין נעשו כמומחין:

תוס' בד"ה ואמר וכו' ומש"ה מייתי מילתא דר"ד וכו' עכ"ל מה שק' נימא דר"ד גופיה ממשנתנו הוא דשמיע ליה כן עיין להת"ח:

דף כד.

גמ' א"ב מיגו וכו' ק"ק אמאי לא קאמר א"ב אי צריך לברר בעלמא דלר"ד לרבנן צריך לברר לפירש"י דלעיל ולרבין ע"כ לרבנן א"צ לברר מדאצט' לטעמא דמיגו וי"ל דלא ניחא ליה למי' ביניא דבר שנחלקו בו תנאי בעלמא דהיינו ר"י ורבנן והגמ' דקאמר לעיל ע"כ ל"ק ר' וכו' דרך דחייה קאמר ומה שהק' מהרש"א נימא דא"כ אי לא פסיל אלא דיינים או עדים ע"ש י"ל דניחא ליה למיעבד נ"מ לרבנן י"ל דגם רבנן מודו דאמרי' מגו ולרבין לא אמרי' מגו מיהו מפירש"י משמע דהביניא דמגו היא אליבא דר"מ:

תוס' בד"ה אמר וכו' כיון דאיכא תרתי לריעות' עכ"ל מהרש"א לעיל בדף הקודם בד"ה ואמר כ' דמדברי התוס' הללו מוכח דג' רועי בקר חדא לריעותא דאל"ה הא רבנן פליגי בג' רועי בקר אפילו דאיכא תרתי לריעותא ע"ש. וק' הא כ' הוא גופיה בצריכותא דעביד הגמ' שם דרבנן לא קאי אג' רועי בקר וי"ל אפי' דכ"כ גבי צריכותא לא ניחא ליה שיהיה כן למסקנא דמילתא ומ"מ קשה אמאי לא הוו ג' רועי בקר ב' לריעותא הא פסולין דגזלני' הם כדאמרי' לקמן דכ"ה ע"ב רועה שאמרו אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה ולא גמירי וצ"ל דמתני' מיירי ברועים בהמות של אחרים דלא הוו גזלנים אלא ברועי בהמות עצמן וכדאי' בריש מציעא והשתא י"ל דאצט' הגמ' לעיל לאתויי דר"ד דאי לאו ר"ד הוה מוקמי' ברועי בהמת עצמן דהוו תרתי לריעותא וא"צ למ"ש מהרש"א וראיתי להרמ"ה שכ' דמתני' בבהמת אחרים דלא הוו לריעותא ושוב כ' דאפי' בבהמת עצמן לא הוו תרתי לריעותא דלא חשיב ב' לריעותא אלא פסול שקיבלו לחודיה אבל ב' פסולין חשיב חד לריעותא ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל שכל זה לא ידעי' ליה אלא מדברי ר"ד ולכך הוצרך הגמ' לעיל לאתויי מילתא דר"ד ועיין לרשב"ם בפ' י"נ דקכ"ח שכ' דוקא רועי בקר אבל רועי צאן פסולים דרשעים נינהו ע"ש. נראה דס"ל דשני פסולין חשיבי תרתי לריעות' ובתרתי לריעותא רבנן מודו כדעת התוס' ולכך כ' דדוקא רועי בקר ובבהמת אחרים מיירי ולא פסילי אלא משום דלא גמירי וע"ש בסוגיא דלקמן אמילתא דאמר רועים שאמרו וכו' ע"ש:

דף כד:

בד"ה ואלו וכו' וכ"נ כיון שאינו סבור לעשות איסור וכו' עכ"ל מדבריהם הללו יש להוכיח דאפי' דאורייתא בגוונא דלא מיפסל אלא מדרבנן בעי הכרזה דלא כמ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' מ"ג דבכה"ג לא בעי הכרזה ודוקא בעבירה דרבנן הוא דבעו הכרזה ע"ש והוא דהגמ' לקמן דכ"ו ע"ב קאמר וכולן בעו הכרזה וקאי אמתני' ולפ"ד התוס' מתני' מיירי בעבירה דאורייתא אלא דאינו נפסל אלא מדרבנן משום דלא משמע להו איסורא וכ"נ מהגמרא בסמוך דלא קאמר איכא בינייהו הכרזה דלר"מ ב"ח דטעמא משום אסמכתא לא בעי הכרזה כיון דאסמכת' לא קניא מדאורייתא לפ"ד התוס' ולמ"ד משום ישובו של עולם בעי הכרזה אלא ע"כ דבכל גוונא בעי הכרזה וכ"נ מדברי הר"ן בחי' שהק' ע"ד התוספות מעובדא דבר בניתוס דלקמן ע"ש ואי איתא לדברי מהרימ"ט לק"מ וק"ק בדברי התוס' דלא הוכיחו דלא חשיב פיסולי דאורייתא מגמ' דלקמן דקאמר וכולן צריכין הכרזה. ודע דמדבריהם נר' דאסמכתא לא קניא מדאוריית' וכ"נ מדבריהם לקמן בד"ה ההיא דלא כהר' זרע יצחק לחד תי' ע"ש:

בא"ד י"ג עבדים משום דס"ל וכו' עכ"ל והא דלא גרסי נמי נשים משום דמתני' בעדים ודיינים מיירי כדפירש"י ואשה כשרה לדון לחד תי' שכ' התוס' בפ' המגרש דפ"ח ע"ב ועיין במתניתין דספ"ק דר"ה וע"ש בתוס':

דף כה.

בד"ה כל וכו' מקני לחבריה מגו דאי מרווח וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א דא"כ מאי מייתי מדר"י משום ר"ט ע"ש י"ל דהתם נמי אית ליה הנאה דמתקיים דיבורו שאמר תחי' זה העובר נזיר ובההיא הנאה נמי גמר ומחייב נפשיה בנזירות ועיין בתוס' בפ' אז"נ:

בא"ד דודאי בדבר שהוא בידו ממש לגמרי וכו' עכ"ל. וההיא דנותן עירבון צ"ל דמקרי גזים דהא ההיא בידו לגמרי היא כמו שידוכין:

דף כה:

גמ' והאמר רבא רועה בהמה דקה וכו' ק"ל מאי פריך נימא דההיא דאחד רועה בהמה דקה וכו' מיירי בבהמ' שלו כדאמרי' בריש מציעא דף ה' ע"ב והא דאמר דוקא בהמה דקה בא"י מיירי בבהמת אחרים דליכא למיחש למכוין לגזול אלא משום ישוב א"י ואפי' אינו מכוין לגזול והדאמר לעיל כיון דחזו דמכווני מיירי בבהמת עצמו וכ"מ בתוס' בקמא דמ"ט ע"ב דאפי' ליכא לתא דגזל אסור משום ישוב א"י דלא כה' זרע יצחק בתוס' כאן:

פירש"י בד"ה מגדלין וכו' אבל גסה לא משטמתא וכו' עכ"ל. ק"ק דבגמ' בקמא דע"ט מבואר דטעמא דגסה משום דאין יכולין לעמוד בה כמ"ש התוס':

דף כו.

פירש"י בד"ה אגיסטון וכו' א"נ משום ארנונא שכרו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהו"מ לפרושי בשדה שלו ומשום ארנונא ע"ש אלישנא דאגיסטון עיין להתוס' בפ' הניזקין דס"ב ע"א ע"ש:

דף כו:

גמ' הנהו קבוראי וכו' ופסלינהו לעדות וכו' פירש"י דהיו בשכר ומשום חימוד ממון ואע"ג דקי"ל כאביי לקמן דלא בעי רשע דחמס מ"מ כאן ר"פ הוא דפסלינהו ולעיל בסמוך משמע דר"פ ס"ל כר"ן דחשוד על העריות כשר לעדות היינו משום דבעי רשע דחמס כדפירש"י שם:

דף כז.

משום פסידא דלקוחות עיין בהר"ן בחי' שכ' דלאו דוקא מכירה אלא אפי' מתנה וקידושין מדלא קאמר א"ב כה"ג ע"ש ובדבור שאח"ז כ' להיפך ויש לישב כוונתו אבל לשונו אינו מכוון:

תוס' בד"ה רבא וכו' שתוך כ"ד הוכחשו וכו' עכ"ל ר"ל בתוך כ"ד של העדות דחזקה שהוכחשו בה וכן הוא בתוס' שם בפ' חזקת:

דף כז:

מתני' וכל הראוי ליורשו כ' מהרש"ל דהר"מ מפרש דכל הראוי ליורשו הוא ממשנת רע"ק והוא נראה מפירש"י ע"ש והיינו דלפירש"י דודו ובן דודו יתור נפיש הוא דבכל הראוי ליורשו סגי דגם דודו ובן דודו ראוי ליורשו הם וכ"כ התי"ט ועיין להרע"ב שכ' כדברי הרמב"ם וכפירש"י ולא ביאר בדבריו שהוא פי' אחר:

גמ' אלא לא יומתו אבות בעדות בנים וכו' ה' ראש יוסף סי' ל"ג הקשה מנ"ל לאוקומי קרא בעדות דילמא בדיינים לא ידונו אבות לבנים ע"ש ול"ק דא"כ למ"ל קרא הא נ"ל לקמן דאוהב פסול לדון מקרא דלא אויב לו והקרובים ודאי דלא גריעי מאוהב ולר"י דס"ל דאוהב פסול לעדות מוקי לקרא כפשטיה ואשמעינן קרא דגם בעון לא יומתו דקרא דאיש בחטאו בחטא מיירי ולרבנן לא שני להו בין חטא לעון וכ"נ מהגמ' דשני ליה בין חטא לעון מדלא רמי להו קראי אהדדי קרא דאיש בחטאו אקרא דפוקד עון ולא פריך אלא אברייתא דקתני ולא בעון בנים וכו' ועיין להאר"י בשער הפסוקים דמישב להו לקראי כאן בעון כאן בחטא דלא כהגמ' ול"ק גם מה שהק' ה' ראש יוסף שם לר"י דאוהב פסול לעדות למ"ל קרא דלא יומתו ע"ש ומן האמור נר' דאפי' לס' הר"מ בפ' י"ג מה' עדות דקורבא דמצד האם אינה פסולה אלא מדרבנן ה"ד לעדות אבל לדון מדאורייתא פסול דלא גרע מאוהב ולפי"ז לר"י דס"ל אוהב פסול לעדות קורבא דמצד האם היא מדאוריי' ולא כ' הרמב"ם דאינה אלא מדרבנן אלא לדידן דקי"ל אוהב כשר לעדות ואיכא למידק בשמעתין למ"ל תרי קראי קרא דפוקד עון וקרא דאף בעונות אבותם אתם ימקו כיון דתרוייהו בשאוחזין וי"ל דקרא דפוקד אצטריך לבני בנים וקרא דאף בעונות אבותם אצט' לגלויי דבשאוחזין מיירי דאתם דכתיב בקרא הכי משמע וכדפירש"י:

דף כח.

גמ' כיון דמעלמא קאתי כדור אחר דמי וכו' והא דלא חשיב בן בנו משום דמחתנו שמעי' לה אבל לעיל כי מוקמי' בחתן בנו שמעי' לה דהא חתן בנו לא הוזכר בהדיא וכמ"ש מהרש"א בתוס' אך לפי זה קשה אמאי הוצרך רש"י בד"ה ל"ב כו' דשם חתנות אחד הוא הא חתן בנו מבן בנו שמעי' לה ואפשר היה לומר דכוונת רש"י היא דאין לפ' ל"ב הויין דקאמר הגמ' היינו חתניו וחתן בנו וכפי' התוס' לזה כתב אין לפ' כך כיון דשם חתנות אחד הוא. מיהו מדברי התוס' נר' דכ"כ ליישב דלא ליהוו מ' ע"כ נראה דאע"ג דמבן בנו שמעי' חתן בנו מ"מ הו"ל לר"ח למחשב חתן בנו כיון דתנן במתני' ור"ח אמתני' קאי והא דלא ניחא ליה לרש"י לפ' דהל"ב הם חתנו וחתן בנו כפי' התוס' משום דמסתברא ליה דשם חתנות אחד הוא:

גמ' ורב אכשר ג' בשני וכו' והיינו מדקאמ' לא אעיד לו משמע דלבנו מעיד כדפירש"י מיהו יל"ד הא ע"כ דאף לא אעיד לו ל"ד אלא אפי' לבנו דהא הו"ל ב' בשני וא"כ נימא נמי דגם בני לא יעיד לבנו והא דנקט לא אעיד לו משום חתנו נקט לה וי"ל דבשלמא גבי אני דשני בשני הוא ליכא למיטעי דהא רב פסיל ב' בב' בהדיא אבל ג' בשני דלא הוזכר פיסולו בהדיא בדברי רב אי איתא דפסול לא הו"ל לרב למינקט לו' כיון דאיכא למטעי:

דף כח:

תוס' בד"ה גיסו וכו' יל"ד כ"ש שנים וכו' עכ"ל מכ"ש מייתו לה אבל לרבנן דגיסו הוא ובנו וחתנו יש לספק דאפ' דבשני בשני מודו דכשר ואפשר דפסלי ודלא כמהרש"א שכ' דסברת התוס' דאין לחלק בין הנושאין בבעל כאשתו כיון דכולהו פיסולי עדות הן ע"ש דאין נר' כן מדברי התוס' בדבור הקודם לזה שכ' דבג' בראשון דפסול בבעל כאשתו כשר בג' בראשון כיון דאתפלג דרא:

דף כט.

גמ' היל"ל דברי הרב ודברי התלמיד הש"ך ח"מ סי' שמ"ח כ' דלמסקנא דגמ' בקדושין דיליף דאין שלד"ע משום ב' כתובים הבאין כא' גזירת הכתוב היא ולא מטעמא דדברי הרב וכו' ולכן אפי' בשוגג אין שלד"ע ע"ש ולע"ד ק' מסוגיא דשמעתין דנקט טעמא דדברי הרב וכו' וי"ל דהכא מעשה דנחש דקודם מתן תורה לא הוי אלא מסברא דדברי הרב וכו' ודע דאפי' למ"ד יש שלד"ע אמרי' בגמ' שם בקידושין דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' ע"ש וא"כ הכא דזה נהנה וזה מתחייב לכ"ע פטור וא"צ לטעמא דדברי הרב וכו' וי"ל דה"ק הגמ' דאפי' נצטוו אנגיעה נמי מיפטר מטעמא דדברי הרב ולכך אצט' לטעמא דדברי הרב לפוטרו אף מן הנגיעה אבל לפום מאי דמסיק אח"ז דכל המוסיף גורע מנחש ושמעי' דלא נצטוו על הנגיעה יש לפוטרו נמי מטעמא דזה נהנה וזה מתחייב ובהכי י"ל מ"ש הרבה טענות וכו' ולא הזכיר אלא טענה אחת גם ניחא מאי דמייתי הגמ' כאן הא דכל המוסיף גורע וכו':

עוד שם פירש"י בד"ה לא אמר כלום וכו' כדי שלא יחזיקוהו עשיר עכ"ל: הא דלא פי' משטה כדאמר בגמ' משום דמשטה אינה אלא ע"י תביעה ולישנא דמתניתין משמע שלא אמרו העדים שהיה ע"י תביעה ועיין לה' תומים סי' פ"א סק"ד שהוכיח מדברי רש"י הללו דאם טען לא הד"מ לא טעי' משטה דלא כהש"ך שם ואמו מוכרח מיהו בעיקר הדין כ' מהרימ"ט סימן קט"ו דכי אמרינן לקמן מילי דכדי לא דכירי היינו דמצי הדר טעין משטה אבל אנן לא טענינן ליה שכ"כ הר"ן בחי' לקמן ולא מצינו מן הראשונים חולק בהדיא ובדברי הרי"ף והר"מ אינו מבואר דלא כהנ"י עש"ב. וכ"כ הרמ"ה בהדיא לקמן דצריך שיטעון משטה ע"ש ודלא כהש"ך:

דף כט:

תוס' בד"ה הודה וכו' ל"ד כתובו וכו' יהא דקתני כתובו וכו' עכ"ל. גם ההיא דזכו בשדה זו לפ' וכתבו את השטר נמי ל"ד כתובו ומשום סיפא נקט לה דאפי' כתבו חוזר בשטר וכ"כ מהרש"א אבל אין לומר דההיא לאו בקנין סודר מיירי אלא זכו בחזקה וכיוצא דלא אמרי' סתם קנין לכתיבה עומד אלא בק"ס הא ליתא דאם כן בעי אמלוכי ביה כיון דלאו לכתיבה עומד ומדקאמר חוזר בשטר משמע דאי לא חזר כותבין וע"כ משום דסתם קנין לכתיבה עומד:

דף ל.

גמ' אילימא לבעלי דינין התם קיימי. פירש"י מדלא קתני מוציאין וכו' והא דקתני ברישא מוציאין את כל האדם לחוץ ע"כ לא קאי אבע"ד דהא צריכין לישב בשעת קבלת העדות דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואפי' להסוברים דאם קבלו שלא בפני בע"ד יכולין לחזור לקבל בפניו כמ"ש מור"ם בסי' כ"ח מ"מ לכתחי' אין לעשות כן ומשני הגמ' כר"ן דכך היה מנהגם וכיון דכך היה מנהגם לא חש למיתני במתני' מוציאין:

שם גמ' של מע"ב הן: הכנה"ג סי' ל"ב אות כ"ח הק' מכאן למ"ש הרדב"ז ח"א סי' קמ"ג שכ' דל"מ טענת משטה בהקדש דהיינו גזבר שאמר שקנה בית זה להקדש ל"מ טעין משטה דירא מן ההקדש פן יטלו אותו ע"ש ואין מכאן שום הוכחה שהרי כאן של מע"ב הם קאמר שהוא לבעלים ומחמת חשש בניו הוא דקאמר כדפירש"י ואפי' אי גרסי' של מעשר סתם מ"מ ממון שאין לו תובעין הוא ול"ד להקדש דמתיירא מגזברי הקדש פן יבואו ויטלו אותו:

גמ' ואידך או עד או ראה וכו' ולדידיה הא דכתי' עד בלשון יחיד להודה אחד וכפר אחד דחייב ומה שהוצרכו התוס' בריש סוטה לומר דכפר א' והודה אחד מסברא נפקא כיון דבעי' תביעת ממון ע"ש הוא למ"ד דעד דכתי' בלשון יחיד לעד דחזו תרוייהו כחד וק"ק לרבנן דהא דכתי' בל' עד עד שיראו כאחד מנ"ל התם דע"א מהני בטומאה נימא דוקא ה"ק שנים שראו כא' אין בה אלא שראו זה אח"ז ולעולם בעי' שנים:

דף ל:

תוס' בד"ה בעדות וכו' איש פ' בן בכור וכו' עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דבכור הוא לא הוי בכור די"ל בכור לאמו קאמר ודוקא באומר בני בכורי הוא דמהני וכדאיתא בפ' י"נ ע"ש וי"ל דמיירי בידעי' שלא נשא אביו אשה אחרת ולא נשאת אמו לאיש אחר דבכה"ג ליכא לספוקי בבכור לאמו:

דף לא.

בד"ה שב"ש וכו' אלא בבאו בב"א בתכ"ד וכו' עכ"ל עיין להתוס' בספ"ק דמכות ד"ו ע"א בד"ה אמר ובד"ה שמואל וע"ש במהרש"א:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה