אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת סנהדרין › פרק שמיני

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת סנהדרין · פרק שמיני

פרק שביעי

דף סט.

גמ' ובד"נ מי אזלי' בתר רובא וכו' מהא דתנן בפ' יוצא דופן דמ"ד תינוק בן יום א' ההורגו חייב אין להוכיח דאזלינן בתר רובא בד"נ דאי לא אזלי' בתר רובא ליחוש דילמא טריפה די"ל בשוגג מיירי וחייב גלות קאמר ולא מיתה ומרוצח ועדים זוממין ומכה אביו דהוכיח מנייהו הגמ' בפ"ק דחולין די"א דאזלינן בתר רובא ע"ש בתוס':

דף סט:

גמ' גמרי מדורות הראשונים וכו' נר' דר"ח לטעמיה דאמר לעיל קטן מוליד דס"ל דכל שביאתו ביאה מוליד והא בהא תליא אבל לרבא דאמר לעיל דאפי' בן ט' שביאתו ביאה אינו מוליד דהוי כתבואה שהביאה שליש א"כ דורות הא' שהיו מולידין בני ח' קודם ח' נמי ביאתו ביאה אעפ"י שאינו מוליד דלעול' ביאתו ביאה קודם לזמן הלידה ואם כן לרבה כ"ש פליגי אפי' בפחות מבן ח' וכל סוגיא דשמעתין אליבא דר"ח אזדא ועיין להתוס' לעיל בד"ה בידוע ולמהרש"א שם:

גמ' אלא מהכא אלה תולדות תרח וכו' תימה הא הרן ואברהם לאו בני אשה אחת נינהו כדאמרי' לעיל דנ"ח ע"ב אקרא דוגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ע"ש וא"כ מנ"ל דאברהם קשיש מהרן שתי שנים כיון דנולדו משתי נשים יכול להיות דלא קשיש מהרן אלא חדש או יום א' וא"כ הרן הוליד לשרה בן עשר שנים וצ"ע אבל אין להק' דילמא תאומים היו כמו שכן צ"ל בקרא דאבי מלכה ואבי יסכה דע"כ דתאומים היו לפי החשבון דשמעתין די"ל דמדחלקן הכתוב דכתיב את אברהם ואת נחור ולא כתיב אברהם ונחור והרן משמע דלכל אחד לידה בפ"ע :

דף עא.

גמ' אמו מנ"ל וכו' עיין בנזיר דכ"ד ע"ב וע"ש בתוס':

פירש"י בד"ה מתרין וכו' דהא התראת עדים בעי וכו' עכ"ל נקט כן אליבא דר"י דבעי התראה מפי עדים בספ"ק דמכות ולרבנן שם נמי צ"ל דלאו התראה ממש דממתני' משמע דבעי' התראה מפי אביו ואמו ואי התראה ממש היא בהתראה מפי עדים סגי ועיין להרמ"ה ז"ל:

דף עא:

בד"ה שאני הכא וכו' ודיינינן ליה בדינא דהשתא עכ"ל לכאורה שפת יתר הוא ונראה דס"ל לרש"י דאי דיינינן בדינא דקודם א"כ היכא דהשתא לאו בר קטלא נמי הו"ל לחיובי כמקודם וכיון דהיכא דהשתא פטור מיפטר ע"כ היכא דהשתא נמי חייב דיינינן ליה בדינא דהשתא ולפ"ז ברייתא דבסמוך דעשה כן בישראל חייב ע"כ בדינא דהשתא הוא מדפטו' ברישא ודלא כמהרש"א בתוס' שכתב דלר"י אה"נ דעשה כן בישראל חייב היינו בדינא דמקודם ע"ש ומ"מ בכוונת התוס' דברי מהרש"א שפי' בכוונתם מוכרחים דאין לפ' דמק' אר"י מברייתא דעשה כן בישר' וגם מרישא דבריית' וא"ש מ"ש בתי' דהתם לא אשתני דינא דאם כן אכתי תק"ל לר"י ממתני' דבן סורר ועוד למ"ל למתליה בפי' דאשתני גופא וכמ"ש מהרש"א ז"ל:

תוס' בד"ה ב"נ וכו' תימה אי הוי מילתיה דר"ח כתנאי וכו' עכ"ל טפי הו"ל להקשו' דר"ח דלא כמאן דלר"י טעמא משום דכקטן שנולד דמי ור"ח קאמר טעמא משום דאשתני דיניה:

דף עב.

גמ' מסתבר' מילתיה דרב וכו' כתב הרז"ה דאי איתיה בעיניה ל"מ לאהדוריה אלא מדרבנן והרמב"ן במלחמו' הקשה דהגמ' קאמר רחמנא אוקי ברשותיה ע"ש. וי"ל לזה דהגמ' איש לו דמים קאי דמדאורייתא הוא כמו גזילה ומינה יליף לאין לו דמים בדרבנן ולפ"ד הרז"ה ניחא מה שהק' המח"א ה' ריבית סי' ב' מגמ' דקמא ד"ע ע"ב ע"ש ובמ"ש המח"א לחלק דש"ה דאתא לידיה בתורת מקח עיין להסמ"ע סי' ר"ט ע"ש כ' הרמב"ן שם דשיבר אח"כ כמו איתנהו בעיניהו חשיב ע"ש וכן דעת הר"מ בסוף ה' גניבה ע"ש לה"ה ובפ"ג שם גבי גונב כיס בשבת ע"ש ועיין להש"ך סי' שנ"א מ"ש לחלק בין. מחתרת לגונב כיס ולפ"ד קשה מאי פריך הגמרא מגונב כיס וי"ל דבאיתיה בעיניה אין סברא לחלק ביניהם ודוקא בשיבר אח"כ הוא שכתב הש"ך לחלק ביניהם ועיין להרמ"ה בשמעתין:

פירש"י בד"ה הכא במחתרת חתר הבית ממ"ש עכ"ל לאפוקי גגו וחצירו וכוין למ"ש התוס':

תוס' בד"ה לא וכו' וי"ל דכאן לא היו רוצים וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דאפילו אי חייב לצאת י"ש אי תפס מפקי' מיניה דלא כמ"ש רש"י בפ' הפועלים ד"ץ ונהירנא שכן הוכיח המח"א ונ"ל די"ל דרבא לא רצה לתפוס דאז היה נר' דעשה כסברתו ולכך אהדרינהו להורות שחשש לס' רב ומ"מ אם הם רצו לצאת ידי שמים צריך היה לקבלם:

דף עב:

גמ' לימא מסייע ליה וכו' אומרין לו ישראל וכו' הא ודאי דלרב הונא לא בעי התראה כלל דהא קטן לאו בר התראה והא דאומרין לו ישראל הוא לאו משום התראה אלא אומרין כך דרך הוכחה דעלמא אולי יפרוש כההיא דאמרי' גבי רוצח בפרק ב' דמכות אומרין לו דברים הראויין אליו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו ע"ש ודחי הא מני ריב"י היא ואי ברייתא בחבר מיתוקמא כדכתי' ואי בע"ה מיירי משום התראה היא ולריב"י אין צריך בע"ה קבלת התראה כדפירש"י מיהו התוס' לעיל דמ"א ע"א כתבו לחד תי' דלריב"י חבר כאלו התיר עצמו משמע דבע"ה בעי קבלת התראה אפי' לריב"י וע"כ דלא מפ' כפירש"י אלא דלמאי דמוקי לה כריב"י מיתוקמא בחבר לחוד וכדכתי' ועיין מהרש"א ועיין להתוס' לעיל בד"ה אפי':

דף עג.

גמ' וכי עונשין מ"ה וכו' מכאן מק' למ"ש מהרש"א לעיל דס"ד ע"ב דטעמא דאין עמ"ה משום דלא תסגי ליה ע"ש דהכא לא שייך הך טעמא:

תוס' בד"ה אפ' וכו' אבל הכא קמ"ל דחובה להציל עכ"ל אין להק' למ"ל והוכה בקרא דהכא סגי די"ל דאצט' הך קרא דוהכה למחתרת משום דעיקרו לא בא אלא על עסקי ממון ואה"נ דבמחתרת קושטא הוא דאינו חובה אלא רשות כתב מהרש"א דהא דלא תי' דאצט' לאגורי ורי משום דהו"ל להגמ' להקשו' ולשנויי הכי ע"ש ולפמ"ש הרב עצמו בדבור שאח"ז בתי' בקרא א"ץ לזה אלא דבפשי' י"ל דאי קרא דוהוכה לאגורי א"כ קרא דוהשבותו לו למ"ל הא כולהו עשה נינהו לפום הך תי':

בד"ה חייבי וכו' ת"ל מדאיתקוש וכו' עכ"ל ר"ל דנערה המאורסה היא בכלל א"א דכתי' בפ' עריות ואיתקשו כולם לא"א ולמ"ל חטא מות כלל:

בגמ' גרושה וחלוצה לכ"ה וכו' לפמ"ש הר"מ בפט"ו ובפי"ז מה' א"ב דגרושה וחלוצה אפי' לכ"ג א"ח אלא בבעילה אחר הקדושין אבל בעילה בלא קידושין לא עבר ע"ש לה"ה צ"ל דכאן נמי מיירי אחר הקדושין דאפי' נתרצית בשעת הקדושין אח"כ חזרה בה ורודף אחריה לבועלה באונס ואע"ג דאשתו היא כיון דביאת איסור היא ניתן להצילה בנפשו דהא אשתו נידה נמי ניתן להצילה בנפשו דבכלל חייבי כריתות היא וכ"נ ממ"ש התוס' ת"ל מדאיתקשו בפ' עריות ואי איתא נימא דאי נ"ל מהקישא אפי' נידה במשמע:

דף עג:

גמ' חד למעוטי ע"א וכו' אע"ג דקרא בחובה מיירי דחובה להציל מ"מ הני דאמעיטו אפי' מרשות אימעוט ולא אמרי' דלא מיעטיה קרא אלא מחובה דכיון דגלי קרא דלא מיירי בהני מהיכא תיתי לן דרשות בידו להורגו:

תוס' בד"ה חד וכו' ואיך יחלל שבת להציל חבירו וכו' עכ"ל דאין לו' דס"ד דחייב להשכיר גוי להורגו דהא הני דניתן להצילן בנפשן ל"מ לאוגורי כמו שנר' מדברי התוס' לעיל בד"ה אף ע"ש במהרש"א דל"מ אלא למיטרח בגופיה לחוד:

גמ' ורמינהי ואלו נערות וכו' המש"ל בה' שבת נסתפק ברודף אחר העריות אי ניתן להצילן אפי' בשבת והא דלא ילפי' מרוצח בהיקישא דאפי' בשבת כמ"ש המש"ל משום דרוצח מסברא והך סברא ליתא בעריות מיהו לקמן גבי יהרג ואל יעבור ילפי' כה"ג ועוד דרוצח דאפי' בשבת ילפי' ממחתרת דאפי' בשבת כדאי' לעיל והשע"ה הוכיח מסוגייא דשמעתין דאי איתא דבשבת אין מצילין נוקמה להך דואלו נערות בשבת ע"ש ולשי' רש"י דלא מחייב קנס אלא בהשרת בתולים י"ל דליכא לאוקמא הך דואלו נערות בשבת דא"כ מתחייב בנפשו משום השרת בתולים בשבת דס"ל להגמ' הכא דדם חבורי מחבר ופסיק רישיה הוא דבעיא היא בריש כתובות ע"ש אבל לשי' התוס' ראיה נכונה היא:

תוס' בד"ה כמפותה וכו' הא קתני סיפא הבא על בתו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דמסיפא לחודה לא קל בשאלה מפותה ע"ש וקשה דא"כ אמאי לא קתני אחותו דרישא ואמאי שני ותני בתו ויש לישב ועמ"ש לקמן דע"ט ע"א בד"ה ומפקא:

רש"י בד"ה חד למעוטי ע"א דסד"א תיתי בק"ו כדלקמן עכ"ל לפ"ז לת"ק נמי ס"ל עונשין מ"ה וכ"כ התוס' לקמן בד"ה קסבר ע"ש ויש להבין במאי פליגי ת"ק ור"ש דאמאי ת"ק לא דריש חד לשבת וחד לבהמה כמו ר"ש ולמאי דמסיק כראב"ש אידי וכו' י"ל דת"ק ס"ל אין עמ"ה וחד לבהמה ואידי וכו' אבל לפום סברא דהשתא קשיא וי"ל דפליגי בפלוגתא דתנאי בעלמא אי אמרינן אהני ג"ש ואהני ק"ו דרבנן ס"ל דכי מוקמת נמי חד לשבת ילפי' ע"א משבת בג"ש דחילול וג"ש עדיפא מק"ו ור"ש ס"ל אהני ג"ש ואהני ק"ו כיון דג"ש דחילול אתיא למילי אוחרי מיהו קשה דר"ש גופיה ס"ל דג"ש עדיפא כמ"ש התוס' בפ' כל הבשר דקי"ו ע"א גבי הא דיליף ר"ש בב"ח מותר בהנאה מג"ש דקדש דס"ל אין ג"ש למחצה ולא ילפי' מק"ו מערלה ע"ש וי"ל דשאני התם דילפי' איסור אכילה מג"ש זו גופה ואמרינן אין ג"ש למחצה משא"כ הכא דהג"ש איכא לאוקומא למילתא אחריתי ועי"ל במ"ש תוס' במציעא דקט"ו בשמעתא דמסדרין להקדש ע"ש:

דף עד.

גמ' פגם גבוה לכ"ש וכו' אע"ג דכ' התוס' לעיל דס"ו ע"א בד"ה גמר וכו' דמה לבשר ודם שכן דואגין ומתביישין היינו גבי בשת אבל בענין פגם גבוה עדיף וילפינן שפיר בק"ו:

דף עד:

תוס' בד"ה והא אסתר וכו' דהו"ל לאקושי עריות וכו' עכ"ל ר"ל דאז לא יתורץ במאי דמשני קרקע עולם דבכה"ג ל"מ הא דקרקע עולם שהרי גבי נערה המאורסה אמרי' לעיל תהרג ואל תעבור ובמסקנתם כ' דלא גרסי' תהרג וכו' גם לא יתורץ בשינוייא דהנאת עצמן ועיין למהרש"א ז"ל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה