משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סנהדרין · פרק עשירי
דף פד:
גמ' ואצט' למכתב מכה איש וכו' רש"י בחומש בפ' מכה איש כ' אי כתיב כי יכה כל נפש הו"א אפי' הכאה לחוד בלא מיתה כר' מכה איש ומת ע"ש והוא תימה דהגמ' לא עביד האי צריכותא וע"כ דכיון דכתיב הכאה בנפש היינו מיתה וי"ל דהגמ' קאי על פ' כל מכה נפש וסתם הכאה דנפש היינו מיתה אבל רש"י קאי אקרא דכל נפש דכיון דכתיב כל נפש כל דהוא נפש אפי' מקצת נפש דהיינו מיתת אבר אחד ומ"מ קשה אי ס"ד דבהכאה בלא מיתה מחייב אמאי אצטריך מכה אביו הא אפי' אחר במיתה וי"ל דמכה אחר בעי' חבורה אבל מכה אביו אפי' בלא חבורה ונפש בהמה הו"מ לה לבהמה עצמה דהוה אמינא דהכחישה באבנים פטור ועי"ל דמכה אביו בחנק ורש"י אליבא דמ"ד חנק חמור קאמר והגמרא נקט האי צריכותא דאתיא אפילו למ"ד חנק קיל:
פירש"י בד"ה מקלקל וכו' אלא במתכוין לכך דהוי צריך לחבלה וכו' עכ"ל דבריו הם לפי המסקנא דמשני דהוי משצ"ל וס"ל דכל מתכוין הוי צ"ל ודלא כמהרש"א:
תוס' בד"ה מאן וכו' מפלוגתא דמשצ"ל וכו' ולר"י בכה"ג וכו' עכ"ל ק' הא ר"א ס"ל משצ"ל חייב עליה כדמוכח ממתני' דפ' המצניע דצ"ד הנוטל צפרניו וכו' ע"ש בתוס' ובגמ' בפ' ס' אכל פריך מר"א ור"י ומשני ש"ה דמקלקל. בחבורה חייב ובמ"א כתבתי בזה:
בא"ד משכחת לה באיסורי הנאה וכו' עכ"ל האי תי' לא שייך לשי' רש"י דהא ס"ל דאפי' מבשל לקדירתו הוי מקלקל דמשצ"ל היא ולכך הקשו לשי' רש"י דלר"ש אפי' חובל ומבעיר בעי' צ"ל דלא ויתורץ בתי' ודלא כמהרש"א:
דף פה.
פירש"י בד"ה חייב דהא מתביישין בניו וכו' עכ"ל אין להקשות לפ"ז מאי פריך הגמ' נימא דדוקא בבושת דמתביישין בניו חייב דמי הבושת וברייתא קתני פטור ממלקות דהכאה וקללה דגברא קטילא הוא ומ"מ חייב בבושת דהא בסמוך נמי מוקמי' פטור דקתני מממון וחייב במלקות די"ל כיון דהמבייש לאחר מיתה פטור וביישו ישן ומת חייב ע"כ אפי' דסופו למות מחייב כיון דהשתא מיהת חי הוא ה"נ בקללה והכאה לא אמרי' גברא קטילא הוא והגמ' לא מייתי מהא אלא דלא אמרי' גברא קטילא הוא כיון דהשתא מיהא חי הוא:
תוס' בד"ה והאמר וכו' ואיוצא ליהרג קאי וכו' עכ"ל ול"מ הגמ' שם למיפשט מהא דאפי' דביוצא ליהרג ביישו חייב מ"מ ביישו ישן ומת י"ל דפטור כיון דהיה ישן לית ליה בושת אבל ביוצא ליהרג בר בושת הוא ולאו מטעמא דמתביישין בניו ומהרש"א שכ' משום דמתביישין בניו היינו לפי הצד דביישו ישן חייב:
דף פה:
גמ' נ"ל מומקלל אביו ואמו וכו' ולר' יאשיה מכה אביו ואמו דלא בעי' תרוייהו יליף ממקלל וס"ל דמקשי' הכהה לקללה א"נ כדדריש בת"כ ס"פ אמור ממכה אדם יומת וע"ש דדריש מקרא דמכה לאחר מיתה פטור ומהגמ' נר' דבמכה פשיטא לן דלאחר מיתה פטור משום דליכא חבורה ולא בעי קרא:
תוס' בד"ה ומה וכו' נילף ביה שלא נעשה בו וכו' עכ"ל מהרש"א כ' דיש גורסין נילף ביה שנעשה בו ור"ל נילף מקלל ממכה שנעשה בו שלא בעמך כבעמך וקרא דבעמך באחר הוא דכתיב ע"ש ולפ"ז כי אמרי' בשמעתין דתנא דמתני' ס"ל מקשי' הכאה לקללה הומ"ל מקשי' קללה להכאה שנעשה בקללה שלא בעמך כבעמך כיון דאיכא למי' דקרא דבעמך באחר ולפ"ז ק' הגמ' לעיל דפריך א"ה בנו נמי וכו' מאי פריך נימא דבבנו מקשי' לחומרא קללה להכאה וצ"ל דכיון דאיכא לאקושי איפכא הכאה לקללה לא דחקי' לאוקומי בעמך באחר דוקא ומ"מ ק' לגירסא זו דגרסי נילף במקלל שנעשה וכו' הא איכא למילף בק"ו איפכא דבמכה לא נעשה בו וכו' מק"ו ממקלל הו"ל תרי ק"ו דסתרי אהדרי וכה"ג אמרי' כל אחד תיקו אדוכתיה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין גבי כשר בתורין פסול בבני יונה ע"ש:
גמ' מכר אשה לעוברה וכו' משמע דמחייב על העובר אע"ג דכתי' איש והיינו משום דמתרבי מנפש וק' מ"ש מהורג את העוברים דל"מ אע"ג דכתיב נפש כדתנן בפ' יוצא דופן תינוק בן יום א' ההורגו חייב ואמרי' בגמ' משום דכתיב נפש משמע דעובר לא מתרבי מנפש ולחד תי' שכ' התוס' לעיל דפ"ד ע"ב בד"ה הו"א דקודם שנולד ל"מ י"ל דהתם מתמעטי עוברים מדחייב הכתוב דמי ולדות אבל לתי' קמא דהו"א גזירת הכתוב היא ע"ש ק' מ"ש התם דממעטי' עוברים ולא מתרבו מנפש ומ"ש הכא דמרבי' להו וי"ל דהתם דפטור ההורגו משום דס' נפל הוא דכל עוד שלא יצא לאויר העולם עדיין לא כלו חדשיו אבל כשנולד אח"כ איגלאי מילתא דבר קיימא הוא:
דף פו.
גמ' בנ"י למעוטי עבדים וכ"כ הר"מ בה' חגיגה בבוא כל ישר' למעוטי עבדים וק"ל דבגמ' בנזיר בר"פ הכותים אמרי' ואמרת לרבות העבדים ופריך למ"ל קרא הא גמר לה לה מאשה ומאי פריך נימא דהוה ממעטי' מבנ"י וי"ל דשאני התם דבנ"י אצט' למעוטי כותים אבל כי לא אצט' למעוטי כותים ממעטי' עבדים:
תוס' בד"ה מונמצא וכו' פרט למצוי שלא ימכור ברחוק וכו' עכ"ל עיין בגמ' בפ' אלו הן הגולין ד"ח ע"א דאמרי' התם מעניניה דקרא ומצא דומיא דוהשיגה ידו ע"ש:
דף פו:
גמ' דאי ר"י כיון דאמר נהרגין וכו' עמ"ש מהרש"ל ועיין להתוס' לעיל ד"ט ע"ב בד"ה עדי וכמ"ש מהרש"ל ומהרש"א באוקומתא דר"פ עיין להמאור ומלחמות:
גמ' איהו לא לקי אנהו היכי לקו עפירש"י ומה שהק' מהרש"א אמאי תלי מלקות דידהו במלקות דידיה הא מההוא טעמא דאיהו לא לקי הנהו נמי לא לקו דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש י"ל ע"ד מ"ש מהרש"א גופיה לעיל בפירש"י בד"ה עידי גניבה ע"ש:
תוס' בד"ה גניבה וכו' הא מ"ל לפוסלו לעדות וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א אמאי לא ק"ל לעיל במאי דקאמר וכ"ת דקסבר חזקיה דלא לקי ע"ש וי"ל דלעיל פריך אהא דקאמר להלקותו באנו דמיירי היכא דמפסיל מעיקרא וקאי כמ"ש התוס' בסה"ד אבל הכא מקשים שפיר כיון דקושטא הוא דר"י אמר נהרגין אפי' היכא דלא מפסיל מעיקרא:
דף פז.
בד"ה ורשב"ל וכו' דאי טמא הוא אין בו שו"פ וכו' עכ"ל הומ"ל אפי' יש בו שו"פ מ"מ היא לא ידעה שהוא טמא וסבורה שהוא טהור וראוי לאכילה ושוה יותר וכה"ג כתבו התוס' בקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט דף ודע שמדברי התוס' הללו תשו' מוצאת למ"ש תקמ"ר ח"א בתשו' דכ"א על מה שנסתפק המש"ל באתרוג שאינו שו"פ אלא משום המצוה דאי לאו המצוה אינו שו"פ מצד עצמו אי קידש בו אשה אם מקודשת היא או לא והוכיח ממ"ש הר"מ בה' ממרים אי נחלקו חכמים וזקן ממרא בציצית ותפלין אם כשר או פסול דפטור הז"מ ואי איתא הא אתי לזדונו כרת ושגגתו חטאת דאי פסול הו"א אינו שו"פ ואם קידש בו אינה מקודשת ואי כשר מקודשת אלא ע"כ דאפי' כשר אינה מקודשת ודחי הקמ"ר דאפי' פסול מקודשת מס' שמא שו"פ במקום אחר כדאמר שמואל חיישינן שמא שו"פ במדי ומדברי התוס' הללו נר' דלא אמרי' הכי בכה"ג דס"ל להתוס' הא דס' דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן וא"כ אי פסול הוא מדאורייתא לא הוו קדושין ובכה"ג אזלי' בתר דאוריי' והר"מ הוא סוב' ס"ד לחומר' מדרבנן:
דף פח.
בד"ה קנויו וכו' ה"ד קודם שנמחקה וכו' עכ"ל עיין בגמ' בסוטה דכ"ה ע"א ודבריהם אזלי למ"ד התם אפי' לאחר סתירה מחול:
דף פח:
בד"ה אי ס"ל וכו' דמדאגביה נפק ביה עכ"ל. קשה תינח לולב ציצית מאי א"ל דהא ציצית יש בו מוסיף גורע כה"ג שקשר חוטין הצריכין ואח"כ הוסיף חוט אחד אחר שהוא לבוש בטלית וקשר עוד הכל ויש ליישב:
פירש"י בד"ה האומר וכו' דזיל קרי בי רב הוא עכ"ל. לפי טעם זה אפי' הוא ביטול מקצת וקיום מקצת אם הוא כתוב בתורה כגון שאמר יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום פטור כיון שכתוב בתורה פטור דלאו הוראה היא ובגמ' בפ"ק דהוריות ד"ד ע"א אמרי' גבי הודאת ב"ד דבעי' ביטול מקצת דילפי' דבר דבר מזקן ממרא פירש"י כדתנן אין תפילין וכו' דטעמא דבעי' ביטול מקצת ולפ"ז בש"י חייב דלא כמ"ש כאן וע"ש בגמ' אח"ז ע"ש:
דף פט.
תוס' בד"ה ולא וכו' וכ"ת דברגל חוזרין וכו' עכ"ל ולר"י נמי דאמר ממיתין אותו מיד היינו נמי דחוזרין מיד דלצורך איזה דבר חוזרין כמ"ש התוספות לעיל ואפשר דמ"ש ברגל חוזרין היינו כדי שידונו הזקן ממרא ולא משום עליית הרגל ודחו התוס' לזה דא"כ מ"ל לריב"ז בסנהדרין דאע"ג דלעיל קאי אהא דבדק בן זכאי בעוקצי תאנים דמיירי ברוצח וכ' התוס' לעיל דמשום רציחה אין חוזרין מ"מ משכחת לה בחזרו בשביל ז"מ וכיוצא ובעודם שם בא דין של רציחה:
בא"ד ודוחק לו' דאעבירה שקודם וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מ"ל ריב"ז בסנהדרין והיתה עבירת הרציחה קודם שגלתה סנהדרין ויש ליישב:
דף צ.
פירש"י בד"ה פטור וכו' דהתם דבר כתיב דבר שלם וכו' עכ"ל ק"ק דבהוריות דף ד' ע"א אמר"א אתיא דבר דבר מז"מ וא"כ ה"נ נילף דבר דבר מז"מ דעל ביטול מקצת חייב וי"ל דג"ש. זו נתקבלה מקומות ולא תיבות וע"ש בתוס' שכ' ברייתא דת"כ דללכת בה מיעט ביטול מקצת בשאר מצות ע"ש והיינו לרב המנונא אבל ר"ח ס"ל קרא דללכת בה בע"א מיירי וקשיא לר"ח מהך ברייתא דת"כ:
בד"ה דברי הכל וכו' ואפי' מחנק דהתם דבר כתי' וכו' עכ"ל פי' דק"ל לרש"י אמאי פטור ביטול מקצת בשאר מצות נוקמה להאי קרא בביטול מקצת בשאר מצות ומתרץ דהתם דבר כתיב משמע כוליה דבר ובעקירת הגוף כבר שמעינן ליה מקרא אחרינא וע"כ האי קרא לאו אעוקר דבר מיירי ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף צז:
פירש"י בד"ה אחד מעיד אברור הצדיקים ואביאם וכו' עכ"ל משמע דוקא הצדיקים מביאם ולא הרשעים ובדבור שאח"ז כ' דאפי' הרשעים יגאלו וי"ל דמ"ש בדבור שאח"ז דאפי' הרשעים מביאם היינו אי איכא עשרה צדיקים כדכתיב אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה ובדבור זה מיירי שלא יש בכל העיר אלא אחד:
דף צט.
גמ' ימות המשיח שבעת אלפים שנה כר' דלא פליג אהא דאמרי' לעיל שיתא אלפי שנין הוי עלמא והוא במ"ש המפרשים דהא כתיב שמחנו כימות עניתנו והרי לא נשאר בימי העולם כימים שישבנו בגלות זה ותי' דיאריכו הימים הרבה ולזה כיון במ"ש ימות המשיח שבעת אלפים שנה דר"ל יאריכו הימים שנשארו בשיעור שבעת אלפים שנה:
דף קא.
פירש"י בד"ה וברוקק וכו' אבל בלעז לא עכ"ל ולקמן גבי הוגה ה' באותיותיו כ' דבלשון לעז אסור וי"ל דמ"ש מהכא ועיין להרדב"ז סי' :
בד"ה ולוחשין וכו' ואין בכך משום צידה עכ"ל. מוכח מכאן דבדבר סגולה אין בו משום עשיית מלאכה ומכאן ראיה למה ששמעתי אומרים משם הח"ן שהיה מתרץ למ"ש התוס' במנחות אמ"ש דמרע"ה מת בשבת א"כ איך כ' י"ג ס"ת ע"ש והיה מתרץ דמרע"ה היה כותב ע"י שם הקולמוס והיה הקולמוס כותב מאיו ואין בזה משום עשיית מלאכה:
דף קיב.
גמ' איני והאמר ר' חמא וכו' יל"ד אמאי לא פריך ממתני' דריש מכילתין דקתני אין דנין עיר הנדחת אלא בב"ד של ע"א ואפי' דטעמא דמתני' הוא מהך דר"ח כדאיתא לעיל דף ט"ז מ"מ ממתניתין הו"ל למיפרך ויש ליישב: :
גמ' ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה ק"ק למ"ל כל דמדכתיב בה דמשמע דוקא בתוכה ע"כ בנכסי צדיקים דנכסי רשעים אפי' בחוצה לה נשרפין דנ"ל מאת כל סללה וממילא שמעי' דבנכסי צדיקים שבתוכה נשרפין וי"ל דאצט' קרא לנכסי צדיקים שהיו בה בשעת ג"ד ויצאו ועי"ל באופן אחר:
גמ' הב"ע כגון דקבל אחריות מ"ד וכו' ק"ל דבפ"ק דפסחים ד"ה אמ"ר בעירו חמירא דבני חילא כיון דאלו מגניב וכו' כדידיה דמי וכ' הרא"ש די"א אפי' בש"ח קאמר ומגנב בפשיעה קאמר והוי בדידיה ולא אצט' הגמ' ללא ימצא אלא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ע"ש ומאי שנא הכא דלא הוי כדידיה ול"מ שללה והתם מקרי לך ואפי' להסוברים שם דדוקא בש"ש בגניבה ואבידה הוא דהוי כדידיה ק' דמדקאמר הכא הב"ע כגון דקבל אחריות משמע דלא סגי באחריות דסתם פקדון דההוא פשיטא דלא הוי כדידיה אלא מיירי בקיבל אחריות דגניבה ואבידה ואפי"ה מסקי' דלא הוי כדיריה ומ"ש מהתם וי"ל לזה דשאני הכא דעובדי ע"ז הם והוי כגויים דנתמעטו מדין שמירה דכתיב רעך ולכך צריך לקבל אחריות בפו' ולעולם באחריות דפשיעה מיירי והתם בחמירא דבני חילא אלו מגניב היו נוטלין מהן בזרוע אפי' דאין חייבין מן הדין ולכך הוו כש"ש מיהו קמייתא ק' אבל אין להקשות מ"ש הכא דע"י קבלת אחריו' לא הוי כדידיה ולקמן גבי קדשים שחייב באחריותן הוו כדידיה די"ל דשאני לקמן דמעיקרא קודם שהקדישם היו שלו וע"י הקדש עדיין באחריותו אמרי' דעדיין לא יצאו מרשותו:
גמ' אר"ח בהמה חציה של עה"כ וכו' מפירש"י נר' דהחצי של עיר אחרת שרי בהנאה כמו נבילה ומדברי הר"מ בה' עכו"ם נרא' דשני החצאין שוין וי"ל דטעמא משום דינקי מהדרי כדאיתא בביצה דל"ז ע"ב ע"ש ובעיסה דשרי הא קי"ל בדאורייתא אין ברירה:
גמ' ל"ש שחטה וכו' אע"ג דאיסור נבילה לא חייל אאיסור עה"נ דקי"ל אין אחע"א מ"מ טומאת נבילה מיהא איכא ודוקא לענין איסור אכילה הוא דלא חייל:
גמ' יצא זה שמחוסר תלישה לאו כלום היא וע"ש בתוספות:
דף קיב:
גמ' קדשי מזבח ימותו וכו' מוכח כולה סוגיא דקדשי מזבח לאו שללה וק' אמאי לא אמרי' הואיל ואי בעי מתשיל הוי כדידיה דקדשי מזבח קודם שחיטה וזריקה איתנהו בשאלה כדמוכח מדברי התוס' בפ' אמרו לו די"ג ע"ב וכה"ג אמרי' גבי חמץ בפ' א"ע דמ"ו אי בעי מתשיל וע"ש בתוס':
גמ' רבינא אמר לעולם בבע"מ וכו' כר"י ס"ל ולכך לא מוקי לה אלא בבע"מ דלר"ל הו"מ לאוקמה גם בתמימין וס"ל ק"ק ממון בעלים ושללה הוו אלא דבכור ומעשר משום שאין נאכלין בתורת בהמתך והנה רש"י פי' הא דאין נאכלין בתורת בהמתך שיש להם שום לווי ועיין לה' קהלת יעקב דצ"ג ומה שהק' אמאי לא פי' משום דאסורין בגיזה ועבודה ע"ש י"ל דא"כ אמאי לא נקט אלא בכור ומעשר: :
גמ' והא מע"ב וכו' וקתני יגנזו ואין להקשות נימא משום דמע"ב ממון גבוה דא"כ ליכלינהו ואמאי יגנזו כדלקמן והרמ"ה שהק' כן הוא לגי' אחרת שהביא לקמן דגריס בגבולין ד"א חייב ע"ש:
גמ' מתיב ר"י מעשר ב' וכו' לחד פי' שפירש"י דבגבולין פטור דלא מקרי עריסותיכם ה"נ לא מקרי שללה וכ"כ התוס' בפ"ק דבכורות ד"ט ע"ב ע"ש:
דף קיג.
גמ' מחיצה לקלוט דרבנן וכי גזור וכו' מוכח דאי גזור רבנן לא מקרי שללם מדאורייתא ומכאן יש להוכיח ספיקו של המש"ל בה' תרומות בטמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן אי מקרי מחוללת מדאורייתא ע"ש:
דף קיג:
גמ' טובה באה לעולם שנא' זה ינחמנו אע"ג דנח העדר הרעה היא דעבד כדפירש"י מ"מ מדת הקב"ה הוא להשפיע הטוב אלא מצד המקבלין נעדר מהם הטוב וכיון שבא צדיק וע"י נעדר הרע ממילא טובה באה לעולם:
תם ונשלם מסכת סנהדרין