משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מכות · פרק שני
דף ז:
גמ' שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי וכו' להר"מ בפ"ו מה' רוצח דפ' ירידה שהיא צורך עליה פטור נ"ל דגריס בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי גם צ"ל לדעתו דל"ד לירידה דקצב שחייב אעפ"י שהיא צורך עליה דשאני הכא דהירידה גופה יש בה עליה והוי ירידה ועליה בב"א גם ניחא לדעתו ז"ל קושיא שנית שהק' התוס' בד"ה ואבע"א וכו':
דף ח.
תוס' בלא איבה וכו' שנתחדש . מיער וכו' עכ"ל כ' מהרש"א וקרא שני דוהוא לא שונא לו משום בבלי דעת ע"ש. ואפי' לתי' בתרא שכ' התוס' לעיל בד"ה פשיטא דע"כ בלא מתכוין מיירי מדכתיב והוא לא שונא לו וא"כ חד מהני קראי אצטריך לגופיה לאשמעינן דבלא מתכוין איירי מ"מ צ"ל כדברי התוס' ומהרש"א כאן דלא שמעי' בלא מתכוין מיירי לא אצט' קרא דמבלא איבה פרט לשונא שמעי' דבלא מתכוין מיירי והתוס' לעיל דנקטו קרא דוהוא לו שונא לו ל"ד:
דף ח:
גמ' טמא יהיה לרבות עיין במ"ש הריטב"א בחי' למ"ד טהר גברא ע"ש וצ"ל דמפ' להגמ' בריש ברכות כמ"ש התוס' שם בד"ה דילמא דלא כפירש"י שם ע"ש:
דף ט.
גמ' לא בידי שמים וכו'. כתב הריטב"א אע"ג דבדידן אונס שרי מ"מ לב"נ חייב בי"ש ע"ש. וי"ל דא"כ ק' מי איכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור דכה"ג פריך בפ' ד"מ דנ"ט ע"א ע"ש וי"ל דלישראל איסורא מיהא איכא דהא אמרי' בפ' האשה שהלך בעלה דנשאת ע"פ הוראת ב"ד חייבת בקרבן אע"ג דאונס הוא אלא דאין בו עונש מיתה בי"ש וכיון דאיכא איסורא לא פרכינן מי איכא מידי כמ"ש התוס' במ"א גבי חצי שיעור איברא די"ל מהיכא פסיקא ליה דאונס כה"ג בישראל לית ביה עונש בי"ש הא לא נ"ל דאונס שרי אלא מקרא דולנערה לא תעשה דבר דבידי אדם משתעי:
תוס' בד"ה כסבור וכו' ועוד דאי בישראל וכו' דהא לעיל ממעטי' וכו' עכ"ל מק' נימא דלא מיעט קרא לעיל אלא אם הרג ישראל דלא תסגי ליה בגלות אבל הרג גר תושב סגי בגלות וי"ל דמ"ש ועוד אי בישראל וכו' ארישא דמימרא קאי בכסבור בהמה ונמצא אדם ושללו דלא נימא ברישא בהורג ונהרג ישראל מיהו מ"ש אחר כך אלא על כרחיך מיירי שההורג וכו' לא מתיישב שפיר:
בד"ה ור"ח וכו' דלעיל מיירי דאיכא בהמה ואדם לפניו וכו' עכ"ל צ"ל דשניהם בצד אחד דבשני צדדים נ"ל לעיל מבלי צדיה ולחד תי' שכ' התוס' בקמא דכ"ו ע"ב דלעיל מיירי בנתכוון לבהמה ונמצא שהוא אדם קשה הא נ"ל מבשגגה פרט לאומר מותר וכקושי' דהכא וי"ל דההוא תי' הוא אליבא דר"ח וס"ל כמ"ש הריטב"א בחי' דלר"ח מפ' בשגגה פרט למזיד היינו דרך עליה ולא מיירי באומר מותר ואע"ג דלר"ח אונס הוא מ"מ שפיר ממעט ליה קרא ולא פריך הגמרא לעיל אומר מותר אנוס הוא אלא אלישנא דברייתא דקרי ליה מזיד כדפירש"י שם וכדמוכח מדברי התוספות בדיבור זה:
גמ' כותי ונמצא גר תושב וכו' היינו גוי ממש ולא ככותי האמור לעיל ישראל גולה ע"י כותי:
דף ט:
פירש"י בד"ה ויש שונא וכו' לפי שחשוד הוא על כך עכ"ל משמע דאי לאו דחשוד ולא הוי אלא ס' גולה ויש להוכיח מכאן מה שנסתפק ה' בתי כהונה בלשונות הרמב"ם בה' רוצח אי ספיקא דגלות לקולא כמו ס' נפשות או לא ע"ש. מיהו י"ל דש"ה דס' אי סגי בגלות או מחייב יותר מגלות ולא נסתפק הרב אלא בס' פטור או חייב א"נ י"ל דהכא אי לאו טעמא דחשוד הו"א דבודאי שלא להעת הוא דלא חשידי ישראל בכך:
דף י:
תוס' בד"ה והא תניא וכו' וא"ת ואמאי לא מייתי וכו' עכ"ל משמע להו דמאי דמשני אין והא תניא וכו' מדריב"י מייתי ולא מדרבי נמי דס"ל מעצמן הן גולין דמדקתני מוסרין לו ת"ח ומדמוסרין לו ב"ד ט"כ דמדינא גולין ולא מעצמן ועיין להריטב"א בחי' ולפ"ז ע"כ סתם מתני' דקתני מוסרין לו וכו' כריב"י היא ובזה ניחא שפ' הרמב"ם כריב"י אע"ג דקי"ל הלכה כר' מחבירו:
בד"ה חד וכו' תימה דהא תנן בסוטה וכו' עכ"ל י"ל בזה דהא מילתא תליא בפלוגתא דאי בעי' קרא כדכתי' כמ"ש הריטב"א ופלוגתא דתנאי היא כדאיתא בפ' נגמר הדין דמ"ה ע"ש:
דף יא:
גמ' ליהדר בהנך בדליכ'. הר"מ בפ"ז מה' רוצח במיתת א' מהם חוזר וכ' הוש"ל משום דס' נפשות להקל ע"ש ומכאן מוכח רה גלות להקל וה' בתי כהונה הבאתי דבריו לעיל נסתפק בזה וק"ק על המש"ל שלא קבע דבריו אדין הקודם שכ' הר"מ אחד מארבעתן במ"ש מהרש"ל ומהרש"א בדברי רש"י עיין להתוס' ר"פ ב' נזירים ע"ש:
גמ' ח"א מתה כהונה וח"א בטלה הר"מ בפ"ז מה' רוצח פ' כמ"ד בטלה וכ' מרן בכ"מ דפ' כמ"ד בטלה משום דטעמיה משום דקרא דברך ה' חילו ואגמ' דקדושין מייתי האי קרא ע"ש והוא תימה דגם מ"ד מתה ע"כ אצט' להאי קרא לאכשורי עבודתו אפי' אחר שנודע שהוא בן גרושה ועבד וכמ"ש הר"מ גופיה בפ"ו מה' ביאת מקדש דין יו"ד ע"ש אלא דבהא פליגי דלמ"ד מתה ס"ל דלא אצט' קרא אלא לעבד אחר שנודע ומ"ר בטלה ס"ל דאצטריך קרא גם לקודם שנודע ובישוב רברי הר"מ דה' ביאת מקדש עם הגמ' דקדושין בפלוגתא דר"ט ורע"ק עיין להשע"ה ומהר"א לובלין בתשו' סי' ל"ז הקשה על הר"מ דכ' כמ"ד בטלה דזהו דוקא למ"ד מקרא דפועל ידיו תרצה די"ל דוקא בעבודה אבל להנך דרשות דקדושין לא שנא ע"ש ואין נר' כן מהירוש' בפ"ח דתרומות שהביאו שם טעמא דובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וקרא דפועל ידיו תרצה ואח"כ בעי ברוצח אי בטלה משמע דלכולהו אמוראי בעי והרב שם גופיה הביא הירוש' הלזו ונר' דהר"מ סמך אסוגיא דפסחים דע"ב ע"ב דמתבאר שם דטעמא דר"י משום דטעה בד"מ או משום דזמנה בהול ולא משום כהונה וע"פ דאזלא הך סוגיא כמ"ד בטלה:
גמ' נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה וכו' הא דלא נקט האי פלוגתא ברוצח שגלה כבר ואחר כך נעשה כהן בן גרושה רבותא אשמועי' למ"ד בטלה אפי' עדיין לא גלה גולה ואי הוה נקיט לה בגלה כבר הו"א דלמ"ד בטלה ס"ל דספיקא הוא אי ר' יהושע מודה בהא ומס' לא יצא מן הגלות אבל אם לא גלה לא יגלה מס' קמ"ל דודאי הוא ולא ס' א"נ קמ"ל דגם ספיקו להחמיר שיגלה ועיין להריטב"א במ"ש בדברי רש"י שנראה דלא גריס בגמ' נגמר דינו וכו' ע"ש:
דף יב.
גמ' כמאן לא כריה"ג וכו' הו"מ לאוקמה למילתיה דרב בשיצא בשוגג וכברייתא דלקמן דס"ל דברה תורה כלב"א וכ"כ הכנה"ג בלשונות הר"מ לדעת הר"מ ע"ש:
תוס' בד"ה אילן וכו' אויר ירושלם וכו' עכ"ל : עיין למהרש"א ולהמש"ל בפרק י"א מה' שגגות:
דף יב:
גמ' באילן אחר נופו פירש"י דהשתא ליתיה לתי' קמא ונר' שמה שהוכרח לפ' כן הוא דמדקתני בברייתא בערי מקלט הלך אחר הנוף משמע דרבנן פליגי דאי ל"פ לא הו"ל למינקט אלא בירושלם וכמ"ש התוס' בסמוך ולפום תי' קמא בערי מקלט לכ"ע הלך אחר הנוף דבדיד' תליא רחמנ' וא"צ למ"ש מהרש"א:
גמ' ושמתי לך בחייך ק' לעיל ד"י ע"א דקאמר אוהב כסף וכו' זה משה שהיה יודע וכו' ואמר מצוה הבאה לידי אקיימינה הא לאו משום הכי הוא אלא משום דכבר אמ"ל הקב"ה ושמתי לך בחייך וי"ל דבאותה שעה עדיין לא היה יודע שלא יכנס לארץ וא"כ אפשר דמ"ש לו ושמתי לך בחייך היינו דכשיכנס לארץ שהוא זמן הקליטה מפרישם ואפ"ה אמר מצוה הבאה לידי אקיימינ' עכשיו אעפ"י שאין קולטות עד שנבחרו ג' שבא"י: