אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת מכות › פרק שלישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת מכות · פרק שלישי

פרק שני

דף יג.

מתני' אלמנה וגרושה חייב וכו' פירש"י נתאלמנה מאיש אחר וכו' היינו משום דאי הוא עצמו גירשה והחזירה ואח"כ נתאלמנה ממנו הא קי"ל ראין איסור חע"א ואלמנה אגרושה לא מוסיף ולא כולל מיהו ק' בגרושה וחלוצה שפירש"י משום דאתיא מריבוייא ת"ל דאין איסור חע"א וי"ל דאי מהאי טעמא דאין איסור חע"א הוא הול"ל גרושה ואלמנה אלא ע"כ דמתניתין אשמועינן דאפי' למ"ד אחע"א בגרושה וחלוצה א"ח אלא א' מטעמא דאתיא מריבוייא ומתני' לא תנן אלא מילי דאתו לכ"ע דהיינו אלמנה וגרושה וחלוצה ולשי' התוס' דמדרבנן היא ומיירי בגרושה שהיא חלוצה ק' ומאי פריך בקדושין דע"ח וחלוצה דרבנן והתניא וכו' נימא לעולם מדאורייתא ומאי דקתני א"ח אלא א' משום דאתיא מריבוייא דהא לא הכחישו בהא מילתא שכ' רש"י דכיון דאתי מריבוייא ל"מ ב' וי"ל דלא כ' התוספות דמיירי בגרושה שהיא חלוצה אלא למסקנא אבל לס"ד ע"כ מיירי בב' גופים דאי בגוף א' הא אחע"א והו"ל למתני גרושה ואלמנה כ' מהרש"ל בדעת רש"י דקרא אסמכת' בעלמא ולא הוי אלא מדרבנן כדאיתא ביבמות ע"ש וטפי הול"ל מגמ' דקירושין שהביא רש"י:

מתני' פיגול ונותר וטמא פירש"י פיגול משום דכל שבקדש פסול וטמא מוהבשר אשר יגע וכו' והיינו משום דטמא לאו פסול הוא ועיין בגמ' בפסחים דכ"ד דאמרי' אתיא ק"ו ממעשר ודוק ועיין בתוספות במ"ש בטעמא דבנותר ופיגול לא הוו לאו שבכללו' ע"ש:

מתני' נבילות וטריפות בהא קמ"ל דלקי לאפוקי ממ"ד ביומא דף דנבילה הוי לאו שניתק לעשה:

דף יג:

גמ' נגמר מעיני מלעיניך כ' הריטב"א אע"ג דמעיני אצט' להוראת ב"ד מ"מ מופנה היא מצד א' דלעיניך ע"ש ואין להקשו' א"כ היכי קאמר בתר הכי נגמר מעיני מלעיני הא לעיני אצטריך לג"ש דלעיני מלעיניך וא"כ לגבי ג"ש דמעני מלעיני אינה מופנה די"ל דכיון דהאי ג"ש והאי ג"ש הוי מופנה ודוקא היכא דאצט' לדרשא דלאו ג"ש הוא דהוי אינה מופנה:

גמ' רבא אמר התרו ביה לקטלא כ"ע ל"פ וכו' מ"ש מהרש"א דכרת א"צ התראה כדאיתא בסמוך ליתא דאזהרה לחוד והתראה לחוד ומ"מ קושטא הוא דכרת א"צ התראה דבכולי הגמ' אמרי' מזיד בלא התראה בכרת ולקושיתו י"ל דרבא ס"ל נמי ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר כדלעיל ולא אתא לאפלוגי אלא אהא דאמרי' לעיל דלרי"ש מת ולוקה ורבא ס"ל דלכ"ע אינו מת ולוקה:

דף יד.

תוס' בד"ה ואידך וכו' ונר' דלהאי שינוייא וכו' סבר ר"י עמ"ה וכו' עכ"ל והיינו דאיכא בין תרי שינויי דמשני שם דלשינוייא קמא סבר ר"י עמ"ה אפי' היכא דליכא למילף עונש מאזהרה ולשינוייא בתרא דוקא היכא דאיכא למילף עונש מאזהרה הוא דסבר ר"י עמ"ה ועיין למהרש"א ומ"מ קושיתם נראה דל"ג בגמרא שם ההוא שינוייא קמא כלל:

דף יד:

בד"ה ההוא וכו' דלקדשים נ"ל מג"ש וכו' עכ"ל ר"ל דאי בקדשים מיירי למ"ל ג"ש ת"ל מקרא דבכל קדש לא תגע דאפי' אכילה ת"ל מהתם דאיתקש קדש למקדש דליכא מאן דפליג בהאי היקישא מדפריך הגמ' ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ואי איתא נימא משום דל"ל היקישא אלא ע"כ מדאצט' ג"ש שמעי' דקרא בתרומה וכיון דבתרומה מיירי ליכא לאקושי למקדש דהאי כרת והאי מיתה בי"ש ולכך אצט' קרא דאיש איש מזרע אהרן לאכיל' תרומה ול"ק מ"ש מהרש"א ועי"ל דכוונתם כיון דאיכא ג"ש אין ג"ש למחצה וילפי' נמי מה מקדש לאו בנגיעה מיירי אף קדש לאו בנגיעה מיירי וכדי לקיים הג"ש לכולה מילתא ולא לחצאין מוקמי' . קרא בתרומה:

דף טו.

תוס' בד"ה אם כהן וכו' ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל וכו' והא דאמרי' ביבמות דכ"א ע"ב מן הנישואין כ"ע ל"פ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אעפ"י דאינם שוין בכל שאני התם דאפשר בחליצה ומכל מקום מיחלפא שי' ממ"ש במציעא ד"ל:

בא"ד דאי אמרא לא בעינא וכו' עכ"ל והא דאמרי' בר"פ שה"ע בעדים ד"ה בעמידה ופריך מעובדא דת"ח אע"ג דאי אמר החכם לא בעינא ליתיה עשה אע"ג דכבודו מחול מ"מ כי מכבדו מצוה עביד אע"ג דמחל וכיוצא לזה כ' הרדב"ז ח"ב סי' :

פירש"י בד"ה הניחא וכו' אלא א"כ מדירה ממנו נדר שאין לו הפרה וכו' עכ"ל וק' דגמ' לקמן מפיק דלא מ"ל ביטלו באונס דאפי' נדר ע"ד רבים לר"מ יש לו הפרה. וי"ל דדבריו אלה הם למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אפילו לד"מ דדוקא נדר ע"ד רבים דלר"מ דעת רבים מסכמת להתיר אבל נדר ברבים למ"ד אין לו הפרה אפילו לר"מ אין לו הפרה כמ"ש הפו' וסובר דהגמ' בשמעתין ע"כ כמ"ד נדר ברבים אין לו הפרה מדקאמר הניחא למ"ד ביטלו וכו' משמע דמ"ל ביטלו באונס והריטב"א נרגש מזה בגמ' ע"ש מ"ש וליישב זה ס"ל לרש"י דסוגיא דשמעתין אזלא כמ"ד נדר ברבים אין לו הפרה:

דף טו:

תוס' בד"ה עידי וכו' ודוחק הוא האי תי' וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמאי דקאמר כתיב' ותנינא הוא משום דס"ל ביטלו ולא ביטלו א"כ המקשה דפריך הניחא ולא ס"ד דר"י ס"ל ביטלו ולא ביטלו אמאי לא פריך אלא למ"ד כל ימיו בעמוד והחזר ואמאי לא פריך אעיקרא דמילתא דקאמר כתיב' ותנינא ומ"ט הדר ביה ולכן פי' התוס' דקושטא הוא דפריך אעיקרא דמילתא דכתיבה ותנינא דלא כפירש"י וא"צ למ"ש מהרש"א :

דף טז.

גמ' דמדירה ע"ד רבים. מק' לדעת ר"ת בגיטין בפרק השולח דבעינן רבים מפורשים הא מצו הרבים ההם להתיר לו וא"כ ל"מ ביטלו ונראה דל"ק דלס"ד דהשתא דאפילו לדבר מצוה אין לו התרה אעפ"י דדעת רבים מסכמת להתיר לד"מ א"כ אפי' יתירו לו רבים ל"מ והא דקי"ל דמצו רבים להתיר לו אינו אלא למסקנא דלד"מ יש לו התרה דחד טעמא הוא:

גמ' אי דקטלא קי"ל בדרבא מיניה ואע"ג דרי"ש ס"ל לעיל דמיתה ומלקות מת ולוקה דלאו ב' רשעיות הם מ"מ דחיקא מילתא לאוקומי מתניתין דזה הכלל כרי"ש כיון דסתם לן תנא בריש פרקין דלא כרי"ש כדאמרי' לעיל:

דף טז:

גמ' אמר רב אכל טבל של מע"ב לוקה. עיין להכ"מ בפ"י מה' מ"א דין ך' שכתב דמדברי רב אין הכרח דאין בו מיתה ע"ש ותמהני דאפ' הנשרפין דפ"ג ע"ב ס"ל לרב זר שאכל תרומה אינו במיתה ושם בע"א נ"ל דטבל במיתה מג"ש מתרומה וכיון דרב ס"ל תרומה גופה אינה במיתה א"כ ע"כ דס"ל לרב דטבל אינו במיתה אפי' הטיבול לתרומה גדולה ועיין להתוס' ביבמות דף פ"ו ע"א ואם כן שפיר נקט רב לוקה:

פירש"י בד"ה צירעה וכו' אבל לא תשקצו וכו' לאו בשרץ כתיב וכו' עכ"ל תמהני דבמעילה דט"ז ע"ב מבואר להדיא דקרא בשרצי' כתיב ע"ש ועיין להתוס' בפ' כ"ש דכ"ד ע"ב ע"ש:

תוס' בד"ה ריסק וכו' וי"ל דהכא אתיא כמ"ד וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ומהרש"א בחולין ד"ק ע"ב וע"ש בחידושי':

דף יז.

גמ' רש"א כ"ש למכות וכו'. כ' הריטב"א בחידושיו דטעמא הוא כיון דאכליה במזיד אחשביה לאכילתו ולפ"ד לר"ש כ"ש בכרת ול"ד למכות וכ"כ ה' הלכות יו"ט דף ונ"ל להוכיח כן מגמ' בכריתות דכ"ב ע"א דפריך ארב דאמר בדם לב בהמה חייב כרת מברייתא דקתני בל"ת וכ' התוס' דל"מ לאוקמה בעוף מדקתני בל"ת ע"ש ומאי פריך נוקמה בעוף וכר"ש אלא ע"כ דלר"ש אפילו כרת מחייב ואפי' למ"ש רש"י דהל"מ היא י"ל דכך נאמרה ההלכה דאפי' כרת מחייב ולא למכות בלבד:

דף יז:

פירש"י בד"ה אפי' וכו' דהא ר"י וכו' וגבי אזהרה איכא קרא יתירא עכ"ל דבריו תמוהים דבגמ' לעיל לא משני אלא ריה"צ גמר עונש מאזהרה ואפי' למ"ש התוס' שם דפי' הגמ' הוא דהיכא דאיכא למיגמר עונש מאזהרה עונשין מ"ה מ"מ אצטריך למכתב גבי אזהרה דאל"ה אין עמ"ה ומנ"ל דמודה ר"י דאין מזהירין ודוחק לומר דהגמ' כאן פריך לפום שינוייא קמא דמשני בכריתות ר"י ס"ל עמ"ה כיון דבגמ' במכילתין לא משני הכי:

בד"ה והאנן וכו' וקתני ביכורים וק"ק וכו' עכ"ל תימה דביכורים וק"ק לא אתו בק"ו אלא באא"ע ושפיר לקי ולא הו"ל לפרש אלא דפריך הגמרא מדקתני הקדש חוץ לחומה ואין לו' דס"ל כשיטה ראשונה שכ' התוס' דמדבריו בד"ה איסורא לא משמע כן וי"מ דברי רש"י דכיון דמאי דאין מזהירין מ"ה משום דשמא יש שום פירכא בק"ו א"כ גם מאי דדרשי' באא"ע אינו לוקה דשמא איכא פירכא בק"ו וקרא לחוץ לחומה אתי ושפיר פריך ועוד מתרצים דהכי פריך כיון דאיסורא הוא דילפי' מק"ו נוקמיה לקרא לחוץ לחומ' וללקות וצ"ל דאינו לוקה דהוי לאו שבכללות אם כן מאי דדרשינן באא"ע אינו לוקה דלאו שבכללות הוא ושפיר פריך:

ודע דמסוגיא דשמעתין ק"ל עמ"ש הלח"מ בפ"ט מה' מ"א דכל דבר הנלמד באא"ע לא לקי עליה ע"ש דהרי כל הני שנלמדו באא"ע תנן בהו דלקי וי"ל דהכא כיון דבלא"ה איכא עשה בכל א' כדפירש"י דמי לבב"ח שכ' הלח"מ כיון דאיכא ק"ו וקרא לקי ה"נ כיון דאיכא עשה לקי אעפ"י שנלמד הלאו באא"ע:

תוס' בד"ה איסורא וכו' וק"ט דמנ"ל וכו' דהא אזהרה דביכורים וכו' עכ"ל ר"ל במסקנא דקרא דמהדר ופרושי ביכורים לא אתי אלא למלקות דער שלא קרא עליהם ולא אתי לשום איסורא דהא איסורא דעד שלא קרא מקרא קמא נפקא ואיסורא דחוץ לחומה מק"ו דמעשר וכן תודה ושלמים דקרא בתר' וה"ה דהו"מ לאוכוחי גם מבכור ואינך דקרא בתרא דכולהו לא אתו אלא למלקות לחוד וכיון דאשכחן בקרא בתרא דלא אתי אלא למלקות נימא נמי בקרא קמא דלא אתי דבכור ואינך אלא למלקות דלפני זריקה אבל מתודה ושלמים י"ל דאה"נ דקרא קמא לא אתי אלא למלקות דחוץ לחומה ומלקות דלפני זריקה מקרא בתרא נפקא:

דף יח.

בא"ד ופירכ' דודאי גבי חטאת וכו' עכ"ל הק' מהרש"א מאי פריך ולילקי משום בשר בשדה אימא דרבא מיירי בלא נכנסו לפנים אלא שבאו מחוץ ע"ש. ואין לתרץ דא"כ ל"מ משום חוץ לחומה כיון דמעשר ילפי' ומעשר בעי' שראה פני הבית דהא י"ל בלא נכנסו לעזרה מיירי רבא אלא שראו פני החומה דירושלם דמעשר בראיית פני חומת ירוש' סגי לכ"נ עיקר כמו שתי' מהרש"א:

דף יח:

גמ' אלא רבא מהאי קרא קאמר ר"ל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך מיירי רבא ולעולם לוקה משום לאוי אחריני ולפ"ז מתרצא נמי מאי דפריך לעיל ולילקי משום דכל זר ולעולם לאו דזרות שייך אפי' במידי דלא חזי לכהנים כגון עולה ואימורין ול"ד לחטאת ואשם קודם זריקה דבסמוך ובזה מתורץ מה שהק' התוס' במנחות דע"ד ע"א בד"ה לאו וכו' מסוגייא דשמעתין ע"ש:

תוס' בד"ה ומאן וכו' דראב"י ס"ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה וכו' עכ"ל ר"ל ג"ש וקרא דוהנחתו אבל קרא דוהניחו הנחה ממש ולכך מצוה בהנחה אלא דלא מעכבא ודלא כפירש"י דמפיק תרי תנופה מוהניחו והנחתו והא דמשמ' ליה להגמ' דר"י פליג אראב"י היינו מדלא הזכיר ר"י הג"ש ועיין למהר"ם לובלין:

דף יט.

תוס' בד"ה ואי וכו' וק' דהא מוכח בפ' ק"ק וכו' עכ"ל ר"ל ונוקמה הכא דקס' קדשה ובלא נבנה המזבח דכיון דמשום אכילה לבד הוא דהא כבר נזרק דמו קודם שחרב דמי ליה מעשר שפיר ואינו ענין למ"ש התוס' בדיבור הקודם:

בא"ד לא יהא מתאכל כלל בירושלים בלא פדיון וכו' עכ"ל בהופרש קודם שחרב מיירי דאי אח"כ נאכל בכל ערי ישראל כמ"ש קודם לזה ולפ"ז מ"ש אח"כ ואין לתמוה וכו' ק' להולמו דהא בהופרש מקודם מיירי וצ"ל דחיסור לשון יש בדבריהם וכצ"ל הופרש אח"כ אמאי יעלהו לירושלים הא נאכל בכל ערי ישר' וע"ז הוא שכתבו ואין לתמוה וכו':

דף כ.

פירש"י בד"ה חייב וכו' וגמגום כדאמרינן לקמן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דבפאתי הראש א"צ למדרש כיון דב' הם ויכול לעשות בב' ידים ע"ש ק' דבפאתי הזקן דקתני חייב חמש אמאי לא הוצרכו לדרוש:

דף כ:

תוס' בד"ה ל"צ וכו' וא"ת לוקמ' בזאח"ז וכו' ובה' מקומות רחוקים וכו' עכ"ל הכי משמע להו דאפילו בזאח"ז בעי' ה' מקומות רחוקים דכיון דבעלמא כה"ג לא מחייב והכא דוקא דגלי קרא דיינו דנוקי לקרא במסתפר בה' מקומות רחוקים :

גמ' ר"א אמר במסייע וד"ה אין זה ענין למ"ש בפ' המצניע דצ"ג מסייע אין בו ממש דהכא שאני דכתיב לא תקיפו והוזהר גם הניקף אלא דאינו לוקה משום שאין בו מעשה וכיון דמסייע הוי מעשה אבל התם עיקר האיסור אינו אלא משום מסייע ומסייע אין בו ממש ובמ"א כתבתי בזה באורך:

דף כא:

מתני' אף הלובש כלאים וכו' ה"ה דהומ"ל נמי לובש שמלת אשה דלוקה כמ"ש בב"י סי' קפ"ב ע"ש:

פירש"י בד"ה אי לאו וכו' וכן בשביעית משום חורש וכו' עכ"ל ולמ"ד חורש בשביעית אינו לוקה ס"ל דמחפה משום זורע כר' ינאי ובמה שלא כ' רש"י כמ"ד לוקה אינו מן הקושי ועיין למהרש"א:

תוס' בד"ה החורש וכו' וחמור קב"ה וכו' עכ"ל ומה שלא פי' בשור עולה ומחייב ב' אשור משום לא תעבוד ומשום מעילה וחמור חולין משום לישנ' דהן מוקדשין משמע דתרוייהו קדשים ועמ"ש רש"ל ומהרש"א בפסחים:

בא"ד דבגמ' קאמר מידי דאיתיה בשאלה וכו' עכ"ל י"ל בזה דבקב"ה מיירי בבא לידי הגזבר דליתיה בשאלה אבל ק"מ לא תליין בבא ליד הגזבר ובמ"א כתבתי בזה:

דף כב.

גמ' והרי הקדש וכו' כ' הריטב"א בחי' דהומ"ל בבא ליד הגזבר ע"ש וק' הא קודם דבא ליד הגזבר איתיה בשאלה ודמיא לנזיר שהדירו אביו דאפי' מת אביו חשיב איתיה בשאלה כיון דקודם שמת אביו בר שאלה כמ"ש הריטב"א גופיה בסמוך וה"נ בהקדש אע"ג דהשתא דאתא ליד הגזבר ליתיה בשאלה מ"מ חשיב איתיה בשאלה וצ"ל דמ"ש דהומ"ל בבא ליד הגזבר היינו שמקודם היה ביד הגזבר והקדישו בשעה שהוא ביד הגזבר דלא היה בתורת שאלה מעולם ומ"מ למדנו מדבריו דאפילו בק"מ שבא ליד הגזבר סגי אבל מדברי התוספות בכריתות דף י"ג ע"ב מבואר דבק"מ איתיה בשאלה עד שנשחט ונזרק דמו עיין שם:

פירש"י בד"ה מגו וכו' מוסיף דומיא דא"א ונעשית חמותו וכו' עכ"ל צ"ל דט"ס נפל בדבריו דהא אשת איש ונעשית חמותו איסור כולל הוא דהוי דלא ניתוסף איסור על החתיכה וחמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף כמ"ש בסנהדרין דף א' וכריתות די"ד ע"ב ע"ש וע"ש בחידושי':

דף כב:

גמ' והא לא קחיילה שבועה. ק"ל הא קרא דלהרע גבי קרבן כתיב אבל לבל יחל חייל כמו לאו והן דדוקא לקרבן כדאיתא בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"ב לא הנחתי למלקות וכן מתבאר מדברי הר"ן בנדרים ד"ח ע"א דנשבע לקיים מצוה ולאו והן תרוייהו כי הדדי נינהו דבתרוייהו איכא בל יחל ומתניתין דהכא למלקות מיירי ומאי פריך ונ"ל דמכח זה משמע להו להתוס' דסוגיא דהכא פליגא וס"ל דלענין זה מלקות וקרבן כי הדדי נינהו ולכך הק' הא בעי' לאו והן ועיין להמש"ל שתמה ע"ד התוס':

דף כג:

גמ' תנינן אין בין שבת ליוה"כ וכו' התוס' בחולין דע"א כ' דמתני' שם דקתני הא' חייב כרת ושניהם סופגים את המ' דלא כר"י דאמר ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וכ' מהרש"א דר"ל לשינוייא דר"נ דמתני' ר"י היא דלפום האי שינוייא ל"פ רבנן לאפוקי לאמרי בי רב דאמרי תנינן וכו' ע"ש ואין נר' דאפי' לר"נ ל"פ אר"י דאמר חלוקין עליו חביריו ולא קאמר ר"נ אלא דממתניתין אין ראיה ומ"מ מודה הוא דחלוקין עליו חביריו שכן קבל ר"י ע"כ נר' דט"ס הוא בדברי התוס' וצ"ל דלא כרחב"נ והרב המגיה בס' מש"ל כ' דדוקא בכרת שיש בו מיתת ב"ד ואין לוקין על הלאו שבו דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד הוא דאמר רחב"ג דכי לקו נפטרו מידי כריתתן אבל בכרת דיש בו לאו לחוד כי לקי על הלאו לא נפטר מכרת ע"ש ולפ"ר ק' מאי קאמר תנינא וכו' הא יוה"כ לאו לחוד' וכי לקי אלאו לא נפטר מכרת וי"ל דמ"מ אפילו בכה"ג כי לקי עוד מלקות אחר חוץ מהמלקות של הלאו נפטר מכרת אבל ק' מאי משני רי"צ היא הא אפי' ליכא מלקות בח"כ מ"מ כי לקי נפטר מכרת ויש ליישב:

דף כד.

גמ' הולך תמים זה אברהם הא דלא קאמר זה נח משום דס"ל כמ"ד דוקא בדורותיו היה תמים אבל אברהם כתיב תמים סתם א"נ תמים דנח ע"ד פרטי וי"ל דתמים בכל התורה קאמר אבל תמים דאברהם על מצות המילה כתיב ומחשב שפיר אחד מי"א שהעמידן עליהם:

לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דלא חשש אולי ימושני אבי אלא משום שלא רצה לשקר ולומר לו שהוא עשו אלא אמ"ל לשון שהוא מסופק כמ"ש ע"פ אנכי עשו בכורך ולכך דרשו שפיר לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו ע"ה:

תם ונשלם מסכת מכות

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה