אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת בבא קמא › פרק תשיעי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת בבא קמא · פרק תשיעי

פרק שמיני

דף צג:

בד"ה ר"ש וכו' וי"ל דלאו דוקא וכו' עכ"ל ק"ק לפי זה לקמן דפריך דשמואל אדשמואל וקאמר אלא לאביי מא"ל מאי קושיא נימא דגם אביי ס"ל דלא אמר רשב"א אלא בדהדר ול"ד דבר אחד ורבא דמהדר לאביי ע"כ ל"ק רשב"א וכו' ע"כ אגב הנך ע"כ ל"ק הוא דנקט לה וי"ל:

דף צד:

בד"ה אי עשה וכו' א"נ בדב' ְ המסויי' מקבלין ממנו וכו' עכ"ל נראה דכיון דמצד התקנה לא היה מחייב אלא מפני כבודו לא מחייב אלא לצאת י"ש ולא מן הדין וניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל אבל גבי בנים כיון דלא שייך תקנה גבייהו מפני כבוד אביהן מחוייב מן הדין ולכך הוצרכו לומר בתי' זה דלא שייכא תקנה גבי בנים וא"צ לדחוק דמ"ש דלא שייך וכו' חוזר לתי' הראשון:

דף צה:

גמ' ר"פ אמר דכ"ע שבח שע"ג וכו' הומ"ל דכ"ע דנגזל ור"ש למחצה וכו' אלא משום דס"ל לר"פ דהלכתא דגזלן הוי קאמר הכי ולפמ"ש התוס' בד"ה מני וכו' ומהרש"א ז"ל שם יתיישב יותר שפיר:

תוס' בד"ה בשבח וכו' שמא מודה ר"י וכו' עכ"ל לשון שמא שכתבו ק"ק דהא מוקמי' בסמוך מתני' כר"י ורישא דמתני' קתני הגוזל עצים וכו' משלם כשעת הגזילה כ' מהרש"א ז"ל לטעמא דשנוי שכ' ההיא דצבע בדהדר ע"ש וא"צ דכבר כתבו התוס' בריש פרקין בד"ה ר"ש דצבע שאני שלא נשתנה גוף הצמר ע"ש. ובמ"ש התוס' וכן צ"ל לר"פ וכו' דהא ס"ל בההיא דלצבוע וכו' ק"ק נימא דצבע איירי בדהדר נמי ושאני צבע שלא נשתנה גוף הצמר וצ"ל דס"ל דכיון דאפי' שנוי דהדר קני גם בצבע קני ואין לחלק בכך למ"ד שנוי דהדר קני:

בד"ה ג' וכו' תנא ושייר גזלן וכו' ושייך נמי אריס וכו' עכ"ל מפשטות דבריהם נראה דהוצרכו לאריס כי היכי דלא תקשה מאי שייר דהאי שייר ולפ"ז צ"ל דס"ל לשמואל הלכה כר"ש דכיון דשייר אריס ע"כ דשייר גזלן וא"ש לפי"ז דאף שכ' בדבור הקודם דלר"י אין שמין הוכרחו לומר שייר גזלן ולא כ' דס"ל הלכה כר"י דא"כ קשיא אריס:

דף צו.

גמ' הניחא למ"ד וכו' משמע דלא פריך אלא השת' דמוקי לה בדלא מסיק שיעור ארעא ושבחא ויותר משמע כן בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"ש ונראה משום דאי מוקמינן לה בדמסיק שיעור ארעא ושבחא לא מצי למימר ליה אי הוו ליה זוזי וכו' כיון דהשתא מיהא ל"ל זוזי ושבחא גופיה דידיה הוא אלא משום תקנה הוא דיהיב ליה דמי אבל כי מוקמי' לה בדלא מסיק א"כ שבחא גופיה דלוקח הוא והוי כמו שיש לו זוזי דמי שבחא דמצי לסלוקי ליה בזוזי. ולפמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות שם בפ"ק דמציע' דגמ' תרתי פריך אמאי ב"ח גובה השבח היתר על היציאה כיון דלא מסיק כנגד שבחא ואמאי אינו נוטל מגוף הקרקע ע"ש ניחא נמי דלא פריך אלא עד דמוקי לה בדלא מסיק כדי להק' תרתי קושיין ואפשר דעיקר פרכיה הוא אמאי נוטל את השבח. ולפמ"ש התוספות דלמסקנא דמוקמי' באפותיקי מיתוקמי תרווייהו בשוה שיעור ארעא ושבחא ול"צ תו לשינוייא קמא א"ש טפי:

שם מה שהשביח מכר וכו' מדברי רש"י מבואר דלר"י משום תקנת השבים ולעיל באוקמתא דרב זביד מפ' משום שינוי קונה ונראה דס"ל דלאוקמת' דר"ז משום שינוי אבל באוקמתא דר"פ משום תקנת השבים משום הכרח דצבע כמ"ש התוספות בד"ה בשבח וסובר רש"י ז"ל דרבא ע"כ כר"פ מוקי לה דאי כר"ז וטעמא משום שינוי כשיטא דמה שהשביח מכר כיון דקנאו אבל בתקנת השבים הוה ס"ד דכיון דנוטלו עכשיו הלוקח ליכא למיחש לשבים ועיין להרב שע"ה ז"ל בריש ה' גניבה בתירוץ האחרון שתי' למה שהק' על הראב"ד ז"ל עיין שם:

תוס' בד"ה הא וכו' דאי משבח לקוחות א"כ מאי אירייא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דכיון דמת מטי פסידא ללקוחות דאין להם על מי לחזור וכה"ג אינו נוטל משבח אפילו מלקוחות דהוי כמו מתנה וכבר עמד ע"ז מהרש"א ז"ל בפ"ק דמציעא וכ' וא"ל דבהניח קרקע ועשאו אפותיקי דא"כ מאי פריך בבכירות והאמר שמואל וכו' נוקמה בעשאו אפותיקי וכו' ע"ש ושמעתי מק' ע"ד דלא הוכרחו התוס' לחלק דבעשאו אפותיקי גבי כדין יורד לשדה חבירו אלא משום דק"ל מההיא דפ' המקבל וא"כ השתא דמוקמי' ההיא דבכורות ורות בלקוחות תו ל"ק מפ' המקבל ונוכל לומר דאף בעשאו אפותיקי לא יתן ההוצאה ללוקח כיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא ושפיר פריך בבכורות ונ"ל דכוונת מהרש"א ז"ל דתקשה למסקנא דהתוס' מאי פריך נוקמה באפותיקי והיא קושייתו שהק' כאן אלא ע"כ דלא מיתוקמא באפותיקי מאיזה הכרח ולמה שהק' מהרש"א כאן נוקמה באפותיקי ע"ש י"ל דמשמע ליה להגמרא דמתני' דקתני אין האשה נוטלת בשבח משמע אפילו השבח היתר על היציאה ואי באפותיקי אינה נותנת אלא היציאה כדין היורד לשדה חבירו. ובהכי י"ל גם מה שהק' מהרש"א נוקמה בדלא שוה שיעור ארעא ע"ש דאף אי מוקמי' ליה בדלא שוה אכתי ק' אמאי אינה נוטלת השבח היתר על היציאה. מיהו בזה י"ל דביתמי ובדלא שוה שיעור ארעא ושבחא לא שקיל ב"ח אפילו השבח היתר על היציאה דכרעא דאבוהון נינהו ולא דמי ללוקח:

דף צז:

גמ' איתיביה רבא לר"ן וכו' הא דלא פריך לרב נראה משום די"ל דתנאי היא דברייתא דמייתי בתר הכי פליגא אהאי ברייתא ורב כאידך תנא ס"ל וכן לשמואל אי לאו ר"כ אתי כברייתא הלזו אבל לר"ן פריך שפיר דאי כהאי ברייתא אע"ג דלא אית ליה אורחא ואי כברייתא דלקמן אפילו אית ליה אורחא לא מהני. ובהכי י"ל מה שהק' התוס' בד"ה אי הכי וכו' דאמאי לא פריך לשמואל וברייתות אהדדי די"ל דתנאי היא אבל לר"נ דלא אתי כשום תנא ע"כ לפלוגי בין מקפידות קצת לאין מקפידות ומעתה ליכא שום הכרח לומר דתנאי היא דהא י"ל דברייתא קמייתא באין מקפידות וברייתא בתרייתא במקפידו' קצת ולר"נ ק' דע"כ לאוקמה במקפידות לגמרי ותקשה אי הכי וכו'. וכל זה לפי שיטת מהרש"ל ז"ל בתוס' דקושית אי הכי לא קשה אי מוקמי' במקפידות קצת אבל לשיטת מהרש"א ז"ל דמ"מ ק' סיפא לרישא דשל בבל והן כאן אלא דהגמ' דפריך למאי חזו משמע דפריך מינה גופה ולא מרישא לסיפא ולכך משמע להו להתוספות דגמרא אליבא דר"נ שקיל נטרי ע"ש לא א"ש דהא לר"נ נמי נימא דע"כ תנאי היא מכח קושית אי הכי:

תוס' בד"ה אי הכי וכו' קצת משמע וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ז"ל ודבריו תמוהים דמ"מ אף אי ממטי להו להתם אינו יכול להוציאם והוי כמו של בבל והן כאן וכבר כ"כ מהרש"א ז"ל אלא שמה שהק' בתחילה מהיכא משמע להו ע"ש נראה דלשיטת מהרש"ל דקו' אי הכי לא קשה אי מוקמי' לה במקפידות קצת א"ש הכל דמדפריך אי הכי ע"כ דהשקלא וטריא אליבא דר"ן אזלא דלדידיה הוא דקשה אי הכי וכו' והק' התוס' שפיר דמ"מ קושיא ראשונה דפריך לר"נ מבריית' הלזו גם לשמואל וברייתות אהדדי קשה וכוונת התוס' על הקושיא הראשונה דגמרא אלא דההכרח אינו אלא מקושית אי הכי ומ"מ נוכל לומר דהמקשה סמוך אקושי' אי הכי וזו היא קושית מהרש"ל ז"ל ודוק:

דף צח.

בד"ה הא קמ"ל וכו' וי"ל כיון דנקט מלאכה לרבותא וכו' עכ"ל לכאורה לפי"ז יתורץ מה שהקשה מהרש"א ז"ל בסוגיא דגיטין דתקשה מהך ברייתא גם למ"ד שמיה היזק דכיון דמזידין חייבין אמאי פטור מדיני אדם דאי בשוגג איירי ל"מ בדי"ש ע"ש דלפ"ד התוספות הללו דהקושי' היא מאי רבותא למ"ד לא שמיה היזק ניחא שפיר דהוי רבותא מיהו הא ליתא דתקשה לפ"ד התוס' מאי קאמר התם בדיני אדם נמי לחייב אלא ע"כ דהגמ' פריך מפרת חטאת כפשוטו דבדיני אדם נמי לחייב כיון דדמיה יקרים סתמא לפרת חטאת קיימא וממי חטאת פריך מאי רבותא ומשני דשקל בהן משקלות והשתא ק' למ"ד ל"ש היזק מפרת חטאת וזו היא קושית מהרש"א ז"ל ונ"ל במ"ש התוס' לקמן דף ק' ע"ב בד"ה חייב דכיון דבעל הכרם מפסיד אין לקונסו ע"ש וא"כ למ"ד ל"ש היזק ל"ק דמצינו לאוקמה באית ליה שותפות בגוויה דמפסיד גם הוא:

בא"ד ועי"ל דרבא סבר וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי פטור בצורם הא אפי' למ"ר לא שמיה היזק מזידין חייב כדאיתא התם ואי בשוגג איירי מאי פריך מברייתא הא צורם וכו' דצורם כה"ג דברייתא דבמזיד מיירי קושטא הוא דמחייב ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם בגיטין דאיכא חומרא במטמא ומדמע ולא גמרי' מיניה ניחא שפיר ועי"ל במ"ש הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' חובל דעושה מלאכה דנתכוון להנאתו לא קנסו ע"ש ולפ"ז י"ל דבצורם איירי בשוגג דומיא דמתכוין להנאתו ופריך הגמ' הא צורם דמינכר וכו' דאי צורם פטור ליתני צורם בכה"ג דלא נתכוון אלא להנאתו. ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בדבור הקודם דמתני' במזיד מיירי וניחא בזה דברי רש"י במתני' דפי' בבהמת חולין מיירי וניצול מקושית התוס' בדבור הקודם:

דף צח:

גמ' אמר אמימ' מאן דדאין וכו' ןוכו' הא דלא קאמ' אמימר אחמץ וע"ע הפסח י"ל משום דלא מצי למימר' ומאן דלא דאין דינא דגרמי פטור דלא פסיקא מילתא דפטור דעדיין הדבר תלוי בפלוגתא דדבר הגורם לממון אבל שורף דאין עיקרו ממון אי לא דייני' דינא דגרמי פטור:

פירש"י בד"ה דא"כ וכו' ליפלגו גבי גזל חמץ וכו' עכ"ל הא רלא נקט שומר גם חמץ משום דאזיל לשיטתו דפי' לעיל דף מ"ה ע"א דרבה דפריך ליפלגו לענין חמץ סמיך אברייתא דלקמן דמתני גבי גזל ור"ח לא הבין כך וע"ש בתוספות ודלא כהח"י ז"ל בסימן תמ"ג סק"ז שהוכיח מפירש"י בד"ז דשומר גבי חמץ פטור ע"ש:

דף צט.

גמ' מכלל דר"מ סבר וכו' אבל לרבנן י"ל דס"ל אומן קונ' בש"כ לפי הסברוה דהשת' וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה אלא דכ' אור"י דסברא הוא וכו' דק"ל נימא דר"מ ס"ל אין אומן קונה והוי מלוה ומקדש לה בהנאת מחילת מלוה דאף דלפי הסברוה כ"ע ס"ל מקדש במלוה א"מ מ"מ בהנאת מחילת מלוה מקודשת וטעמא דרבנן דס"ל אומן קונה א"נ הו"ל למיפרך לרבנן ואמאי נקט הפירכא לר"מ לכן כ' דסברא הוא ועיין להשע"ה ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ך' ע"ש:

שם ר"מ ס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף וכו' פירש"י כשיחזיר לה אבל הראב"ד ז"ל סובר משתגמר סגי ועיין להשע"ה ז"ל שם בפ"ה מה' אישות וק"ל לדעת הראב"ד אמאי לא עביד הגמ' עוד אוקמתא אחריתי דלכ"ע אינה לשכירות אלא לבסוף ר"מ ס"ל אין אומן קונה וכיון דאינה אלא לבסוף משנגמרה מקודשת אף שלא הגיע אותו ממון לידה ורבנן סברי אומן קונה ולכך עד שיגיע אותו ממון לידה הוא דמקדשא כיון דקנאו ושלו הוא לא אפשר להתקדש בלא הגיע לידה וצ"ל כיון דקי"ל ישנה לשכירות כמו שהוכיחו התוס' לא ניחא ליה להגמ' למימר אינה לשכירות אלא לבסוף דלא כהילכתא ולומר דרבנן פליגי גם בזה וס"ל ישנה לשכירות וכו' הוו פליגי בתרתי בשכירות ובאומן קונה ולא ניחא ליה להגמ' למימר דפליגי בתרתי. ועפי"ז ניחא לי דברי הרא"ש ז"ל בשמעתין שהוכיח דהילכתא אין אומן קונה מסברת רבנן דלכולהו אוקמתא ס"ל אין אומן קונה וכ' ולאו ראיה היא דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות ע"ש וכבר דשו בו רבים ועיין להשע"ה שם ועפי"ה ניחא דפשיט"ל דאיכא למדחי דרבנן ס"ל אומן קונה אלא דלפי"ז צ"ל דאינה אלא לבסוף לר"מ וגם לרבנן לא נחלקו בזה והוא הפך מאי דקי"ל ישנה לשכירות לזה כ' דא"ל דרבנן פליגי וס"ל ישנה לשכירות ופליגי בתרתי וא"כ אינו מוכרח לרבנן דס"ל אין אומן קונה. ומדברי התוספות בד"ה ואבע"א וכו' נר' דס"ל כהראב"ד. והנה מפירש"י לקמן גבי בשכר שעשיתי בד"ה אינה מקודשת ובד"ה כ"ש נראה דדוקא אם החזיר לה המשכון כבר הוא דבשכר שעשיתי אינה מקודשת אבל אם לא החזיר לה המשכון מקודשת ונראה פשוט דלשיטתו אזיל דאינה לשכירות אלא לבסוף היינו בשעה שמחזירו לה ולכן הוכרח לפ' בשכר שעשיתי דא"מ בהחזיר כבר דאל"ה אמאי אינה מקודשת לת"ק ומאי כ"ש דר"ן אבל לפי' התוס' והראב"ד אם עדיין לא החזיר א"מ בשעה שמחזירו מפני שכבר נעשית הלואה משעה שנגמר משא"כ בשכר שאעשה דבשעה שנגמר מוחל לה בתורת קדושין וכמ"ש התוס' בד"ה אבע"א. וראיתי לרי"ו נכ"ב דף קפ"ג ע"א שכתב וז"ל ומורי הר"א כ' נ"ל לכ"ע אם עשה כבר שירים וקדשה בשכרו דהוי מקודשת דכיון דתופס בשכרו הוי כמקדש במלוה דיש עליה משכון ול"ד לאעשה לי שירים ואתקדש דהתם לא תפס להו לאגרי' וכן אמרי' בשמעתין בשכר שעשיתי א"מ ופירש"י בשכבר החזיר לה השירים ע"כ הרי דעת הרא' נראה דמפ' כפי' התוס' והראב"ד. אך מה שהוכיח כן מדברי רש"י חימה דרש"י פי' להדיא אינה לשכירות אלא לבסוף הוא בשעה שמחזירה ולשיטה זו ע"כ בשכר שעשיתי הוא בלא החזיר אבל למאי דקי"ל ישנה לשכירות מתחילה וע"ס אפי' קדשה בשעה שמחזיר א"מ ואין שום הוכחה מפירש"י לומר דתפיס ליה אאגרי' הוי כמשכון וכ"נ דעת הריטב"א ז"ל בחי' במציעא רפ"ב שכ' וז"ל והא דאמרי' בקדושין עשה לי שירים וכו' אי לא הוסיף לה א"מ אע"ג דתפיס ליה אאגריה ויכול למגבי ביה התם משום דלאו למגבי ביה אגריה יהביה נהליה אלא לתקוני הילכך הו"ל כממשכן את חבירו שלא ברשות ול"ל שום זכייה בההוא משכון וכו' א"נ איכא למימר דאפי' במשכון דאומן מקדשה כיון דתפיס ליה אאגריה מיהו ה"מ במשכון דאחרי' דדעתה אמשכון אבל במשכון דידה לא וכו' דדעתה אמלוה וכו' עש"ב הרי דבאומן שעשה לה שירים א"מ אע"ג דתפיס ליה אאגריה גם לא מפליג בין שעשיתי לשאעשה וחולק על סברת הר"א שהביא רי"ו. גם מדברי הרמ"ה שהביא הטור אה"ע סי' כ"ח גבי קדשה במשכון דידה יש להוכיח דלא כהר"א שכ' וז"ל דוקא דאתו לידיה דמקדש בתורת משכון אבל אי לא מטא וכו' אע"ג דמדינא מצי למתפסיה כל כמה דלא גלי דעתיה דנקטיה ליה בתורת משכון א"מ ע"ש הרי דבסתמא א"מ דלא כדמשמע מדברי הר"א שהביא רי"ו דאפילו בסתמא מקודשת דאל"ה לפי מה שהבין בדברי רש"י דלהכי נחית אמאי לא פירש"י בלא החזיר לה המשכון ובסתמא ומדברי הריטב"א נראה דאפי' דעתיה דתפס ליה לא מקדשא נמצא ג' מחלוקת בדבר. שו"ר דאין להוכיח מדברי הרמ"ה לנדון הר"א שהביא רי"ו דשאני משכון דמעיקר' הלוה ל"ק בלא משכון ולהכי כל דלא גלי דעתיה דתפס א"מ אבל באומן דליתא לאומדנא הלזו אפי' בסתמא אמרי' דתפס ליה אאגריה והעד לזה דרי"ו שם בנכ"ב הביא דברי הרמ"ה שהביא הטור וכי היכי דלא להוו דבריו סתראי נינהו ע"כ לחלק בין מלוה לאומן כדכתי' שו"ר להד"מ בסי' כ"ח שחילק בין הנושאין באופן אחר וע"ש להב"ש סק"מ שכל דבריו תמוהים דמ"ש דרי"ו איירי בגלי דעתיה כבר הוכחתי דליתא. ומה שהק' לפ"ז בגמרא דמוקי דפליגי בישנה לשכירות אי איירי דעדיין הכלי בידו אמאי א"מ לק"מ דבעשה לי שירים ואקדש דלהבא הוא לא תפס אאגריה דהא גלי דעתיה דרוצה לקדשה בהם וכמובן כ"ז בדברי רי"ו ע"ש. ומ"ש מור"ם בהג"ה ואם הכלי עדיין אצלו היינו ר"ל דקדשה עכשיו אחר העשייה והיינו בשכר שעשיתי וכו' אח"ז ראיתי להרב סם חיי סימן ח"י שכ' דהרמ"ה ורי"ו ל"פ וחילק בדבר כדכתי'. גם הוכיח דדעת הר"א שהביא רי"ו דאפי' בסתמא מקודשת כמ"ש ועפי"ז דן בסופר שכתב הגט וקצב לו הבעל שכרו ועדיין לא נתן וגנב הגט וגירש בו דלא עשה ולא כלום ע"ש וכבר כתבתי דעת הריטב"א ז"ל דחולק בזה דאפי' גלי דעתיה דתפיס ליה אאגריה לא קני ליה:

דף צט:

שם בין ת"ק לר"נ א"ב שכירות וכו' הא דלא קאמר אומן קונה משום דא"כ דרב אסי תנאי היא:

דף ק.

תוס' בד"ה מחיצת וכו' וי"ל דההוא תנא דפ' המניח וכו' עכ"ל הר"ם בפ"ח מה' נ"מ פ' שחטו גובה מבשרו ולא כ' דמשלם ההיזק אף דפ' כמאן דדיין דינא דגרמי בשורף שטרותיו של חבירו וצ"ל דשאני שורף דברי היזיקא אבל שחטו לא ברי היזיקא דאפשר דסגי בבשרו והגמ' לעיל לא אמר אלא דלא שמעי' שחטו משורף דיש להפך הסברא ולעולם דיש לומר הסברא להפך וע"ש להלח"מ ז"ל אבל התוס' לא ס"ל כן ולשיטת הר"מ ק' קושית התוס' הלזו ואין לתרץ דתליא בפלוגתא דדבר הגורם לממון שהרי הר"מ פ' דבר הגורם לממון לאו כממון ופ' דחייב בדינא דגרמי. ודע דאין להק' מההיא דשחטו למ"ש התוספות בד"ה טיהר דהכהנים שפיגלו דחייבין לכ"ע משום דמזקי גוף הממון דההיא דשחטו שאני דמזיק שעבוד בעלמא ולא גוף הממון של הניזק ול"ד להכהנים שפיגלו וכו':

דף ק:

בד"ה אומר וכו' דהתם בעי פירות החמירו עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל לפיר"ת ל"ק דהכלאים במאתים מדרבנן אבל מדאורייתא חד בתרי בטיל דמב"מ הוא ודברי התוס' א"ש גם לפיר"ת וצ"ל דמ"ש התוס' בדברי ריב"ם בצל וכלאים וכו' כלאים דרבנן קאמר:

דף קא.

גמ' ה"ד אילימא דגזל סמנים וכו' כ' בתוספות ר"פ ז"ל דהבעיא היא אי יש שבח ומשלם לו גם דמי השבח או אין שבח ואין משלם אלא דמי הסמנים ע"ש והשבח דקא' מר היינו מה שהשביח הצבע ששחק הסמנים אבל בגזל סימנין שרויין דליכא שבח אלא ע"י הצמר של הגזלן לא תיסק אדעתין דיהיב השבח לנגזל ולכך כי מוקי בגזל סי' שרויין הוצרך לאוקומי הבעיא אי חייב דמי הסימנין או פטור לגמרי:

שם רבינא אמר וכו' דא"ל הב לי סימנאי וכו' מק' נימא ליה שקלינהו דהכא לאו בגזלן איירי דנימ' השבה בעי למעבד כדאמר לעיל ונרא' דהכא להו בהוזל איירי ולכך כיון דיש שבח ומצי אמר הב ליה סימנאי לא מצי למי' שקלינהו דאמר הב ליה מאי דאתהנית כיון דיכול לסלק לו ההנאה אבל אי אין שבח ולא מצי לסלק לו ההנאה לא מצי למימר ליה הב ליה מאי דאתהנית כיון דלאו ע"י מעשיו כמ"ש התוס' אבל לעיל בהוזל איירי כדאמ' אח"כ:

תוס' בד"ה דצבע וכו' תימה דא"כ אפסדיה וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דהוזל הוי היזק שאינו ניכר ולכך לא ק"ל אלא באוקמתא דצבע קופא ולפ"ז ניחא דלא מחייב מדינא דגרמי דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אפי' למאן דדאין דינא דגרמי ועיין להמאור ולהש"ך סי' שס"ג:

בד"ה א"ד וכו' הרי נהנה וכו' עכ"ל ול"ל דהוזל דס"ל דלא שייך הוזל הצבוע יותר מן הלבן דודאי הצבוע הוא ביוקר יותר מן הלבן והרי נהנה ולא קאמר הגמ' הוזל אלא דאין מגיעין לדמי סימנין כנראה מפירש"י ובמ"ש התוס' לחלק דדוקא בנהנה גופו וכו' עיין להמח"א בה' נ"מ סי' ב' ובחי' לחולין דף קל"א ולפ"ד התוס' צ"ל דנחבטה דחייב בפ' הכונס שם הוי ע"י מעשה אע"פ דשלא מדעת בהמתו הוא ול"ד לתחב:

דף קא:

גמ' אלמא חזותא מילתא היא וכו' עיין להפר"ח ז"ל בי"ד סי' ק"ב ולה' בני יעקב ז"ל בתשו' סי' :

תוס' בד"ה רואין וכו' וטהורה וטמאה דקתני היינו לענין וכו' עכ"ל נראה דלא קשיא להו אלא לפמ"ש דמצטרף מה שבפנים הא לא"ה לא קשיא די"ל דאכסות קאי ואיירי שלא נפלה הרביעית בב"א והתוספות בנדה כ' דמיירי בלא נפלה בב"א וק' דבדבור הקודם כ' דמצטרף מה שבפני' ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם מתיישב שפיר:

בא"ד אין לחוש כ"כ אם תולין הדבר להחמיר עכ"ל לכאורה דתולין דלא נבלע המים בבגד קאמרי מיהו הא ליתא דבקושיתם על פירש"י כ' דאי אפשר וכו' אלא נראה דתולין דיצא כל הדם קאמרי וכ"ה בתוס' ר"פ ז"ל ע"ש. אבל ק' דלפי המסקנא דבדם תבוסה דרבנן אמאי תולין להחמיר ואי למסקנא מפרשי כפירש"י הא ליתא דכיון דאי אפשר שלא נשתייר מן המים בבגד לא יתכן פירש"י גם למסקנא וצ"ע:

בד"ה ולדמיהן ביעור כגון שלקט מתחיל' לאכילה וכו' עכ"ל נר' דק"ל דאי עבר ומכר המכר בעל ולא דמי שביעית נינהו ונקטי' מדבריהם דס"ל דמקח שנעשה באיסור כה"ג המכר בטל ודומיא דהכי נמי אם נשבע שלא למכור ומכר דהמכר בטל ועיין להסמ"ע סי' ר"ח. ומה שהק' מהרש"א ז"ל מאי פריך בגמ' נוקמה לההיא דממין הצובעין בלקטן לאכילה ע"ש י"ל דא"כ הו"ל למתני יש בהם קדושת שביעית ואנן ידעינן קדושת שביעית מאי היא וכדקתני באידך בריית' אלא ע"כ דנחית התנא לאשמועי' ב' דינין באינהו גופייהו אפי' לא לקטן לאכילה ובדמיהן בלקטן לאכילה ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ודוק:

דף קב.

פירש"י בד"ה יצאו וכו' ור"י סבר וכו' דהיכא דלקטן למשרה וכו' עכ"ל ולקטן לאכילה מודה ר"י דאסור למשרה וכביסה וזה נ"ל מלאכלה דהוי כמו סחורה אבל לקטן למשרה לא נ"ל אלא מלכם וכדומי' דלאכלה הוא דפליגי רבנן סברי דומיא בכל מילי בעי' ור"י סבר דומיא בשוה לכל נפש סגי וגמ' דפריך ור"י היא כתיב לאכלה ר"ל הא בעי' לכם דומיא דלאכלה ומשני דומיא דלאכלה בשוה לכל נפש סגי:

דף קב:

תוס' בד"ה מי וכו' ואם נפרש וכו' וחוזר המקח כמו מקח טעות וכו' עכ"ל ולפ"ז מאי דמקשי' בני מערבא וכי מי מודיעו אפיחתו פיחתו לו נמי קאי אבל רש"י דפי' דהותירו הותירו לאמצע מקשי' ע"כ דס"ל כפי' קמא דקנה השליח ונ"ל להוכיח שכן עיקר ממתני' במעילה דף כ"א ע"א דתנן נתן ב' פרוטות לשליח לקנות לו אתרוג וקנה באחת אתרוג ובאחת רמון ר"י אומר בעה"ב לא מעל שהוא אומר אתרוג גדול אני רוצה אבל השליח מעל והשתא אי איתא דכל ששינה ולא קנה בעה"ב אף השליח לא קנה משום דלא נתכוון לקנות הרי המכר בטל ולא יצא מרשות הקדש ואמאי השליח מעל:

בד"ה שאני וכו' דמסתמא מיירי וכו' עכ"ל לכאו' נראה דכ' מסתמא הוא לפירוש בתרא שכ' בדבור הקודם אבל לפירוש קמא דקנה השליח הומ"ל דבהכרח הוא לר"י דאיירי אפי' בלא הודיעו ודאי דאי בהודיעו דוקא נוקמה תרי ברייתות הא בהודיעו הא בלא הודיעו מיהו גם לפי' קמא אם זה הוא ההכרח הוי הקושי' לר"י כמו לר"א ואמאי לא ק"ל לבני מערבא אר"א דהשתא ל"ל כמ"ש התוס' בדבור הקודם דאין כ"כ קושיא לר"א כמו לר"י:

דף קג.

גמ' מצי א"ל מידע ידעת וכו' הר"מ בפ"ב מה' שלוחין כ' ד"ז בלא הודיעו אבל כי הודיעו וא"ל לעצמי אני קונה כופין ע"ש וצ"ל לפ"ז דמ"ש בגמ' מידע ידעת היינו ידיע' מאחרים ולא דהודיעו הוא בעצמו או שמא ידעת דא"צ לאוקמה בהודיעו אפי' לבני מערבא ודוקא לעיל הוא דפריך דמאי אי הא אפי' כתב לו ריש גלותא לא מהני דריש גלותא לא קנה והוא נמי לא קנה משום מי הודיעו אבל הכא הרי כותב לו המוכר וקונה הוא מעכשיו בכתיבת המוכר עצמו וס"ל להר"מ דכולה סוגיין בלא הודיעו ומ"מ ק' אמאי לא כתב בתנאי גמור ואפי' אמר לעדים וע"ש להכ"מ ז"ל ומ"ש המש"ל בכוונתו ק' דא"כ ברישא אמאי נקט הר"מ לא הודיעו אפי' הודיעו אי לא אמר לשון אקנה אין כופין וכן יל"ד בדברי הרי"ף ז"ל עיין שם:

תוס' בד"ה הגוזל וכו' א"נ מיירי בטענו וכו' עכ"ל מק' דאכתי ק' בסיפא דעד שיתמעט הקרן משו"פ וע"כ כפירוש קמא ונ"ל דכיון דמתחילה היתה הטענה ב' כסף כיון דתביעה אחרונה מכח הראשונה קאתיא דעדיין לא נפרע ממנה משביעין ב"ד וכה"ג כ' הרא"ש ז"ל לקמן דף ק"ד בשם הרמ"ה ז"ל דאי תבעו בפרוט' ונתן לו חציה נזקקין ב"ד כיון דמתחיל' היתה פרוטה והביא ראיה לדבר ע"ש וה"נ דכוותה ועיין להתוס' לקמן דף ק"ד ע"ב בד"ה חוץ ע"ש:

בד"ה אבל וכו' והא בפ' המפקיד וכו' עכ"ל לכאו' ק' דלא הוו צריכי לאתויי מפ' המפקיד דבגמ' בסוגיין גופה דמשני מתני' רע"ק ור"ט אית ליה תקנה דיניח וכ"ש תקנה דמתני' דהא ר"ע ל"ל תקנה דר"ט ואית ליה תקנה דמתני' וא"כ אמאי לא קאמר דמתניתין אתיא גם כר"ט ורישא דמתני' דינא דאורייתא קתני וצ"ל דהגמ' סמיך אפירכא אחריתי דמתני' קתני תקנה דשליח ב"ד ור"ט קאמר מניח תחת ידו ולכך הביאו מפ' המפקיד דר"ט מניח ביד ב"ד קאמר והיינו תקנה דשליח בית דין דמתניתין:

דף קג:

בד"ה לעולם וכו' ולא מוקי לה בשלא נשבע וכו' עכ"ל אין להק' נימא דהא דלא מוקי לה הכי משום דק"ל אפי' לא נשבע כיון דמודה ובא לצאת ידי שמים וכדפריך לקמן ור"ט מכדי היכא דמשתבע וכו' די"ל דע"כ המתרץ זה לא ידע הך בריית' דלצאת י"ש דלקמן דהא גם לאוקמתא זו קשיא מההיא בריי' דכיון דמוקי פלוגתייהו באשתבע אבל דלא אשתבע אפי' לרע"ק יניח גזילה ביניהם וברייתא קתני מודה ר"ט באומר לשנים וכו' משמע דמודה לרע"ק ומוכח דרע"ק הכי ס"ל ואף די"ל דרע"ק מדינא איירי ולא איירי בלצאת י"ש מ"מ מתני' מוקמי' לה כרע"ק וקתני נשבע דוקא ומתני' איירי בלצאת י"ש מדקתני אשם וכמ"ש התוספות במציעא דף ל"ו ע"ש:

דף קד.

פירש"י בד"ה אלא אמר וכו' בין נשבע בין לא נשבע פליגי וכו' עכ"ל ור"ט דקאמ' אפי' נשבע יניח מדינא קאמר אבל לצאת י"ש חייב ומתניתין אתיא אפי' כר"ט ובלצאת י"ש חייב ומתני' אתיא אפי' כר"ט ובלצאת י"ש איירי מדקתני אשם כמו שכתבתי לעיל אבל בלא נשבע אינו חייב אפי' בי"ש דכמאן דאמר ליה יהיו לי בידך:

דף קד:

גמ' שלא נשבע לא הוא ולא אביו וכו' נראה ודאי לא צריך קרא דכיון דלא נשבע לא הוא ולא אביו מהיכא תיסק אדעתין דלחייב חומש דאצט' קרא למעוטי אלא אגב אשארא נקטיה ועיקר שאלת הברייתא הוא ואביו מנין ודלא כה' ק"א ז"ל בס"פ ויקרא ע"ש אלא דלפ"ז ק' קצת לישנא דתלמודא דקאמר והא דקמהדר חומש וכו' דלישנא דקמהדר משמע אשאלת הברייתא קאי ולפמ"ש טפי הו"ל להקשות מרישא אביו ולא הוא אבל לפי' הק"א ז"ל ניחא דשאלת הברייתא אכולהו ולא פשיט"ל לתנא דברייתא אלא חלוקת לא הוא ולא אביו וההיא לא מצי למיפרך מינה דאיכא לאוקמה בהודה:

פירש"י בד"ה שכיב וכו' דזקן הוא וכו' עכ"ל נר' דק"ל דלעיל משלחין בדיוקני וע"י שליח שעשאו בעדים ולא חיישי' למיתה אלא דהכא שאני דזקן הוא ואע"ג דתנן בגיטין דף כ"ז דהמביא גט והניחו זקן דלא חיישי' למיתה הא איתמר התם דבזקן שהגיע לגבורו' חיישי' והכא בהגיע לגבורות איירי להנ"י שכ' דהכא לעשות תקנה טובה בא ע"ש והתו' במציעא דף ט"ל ע"ב כ' דדוקא באשה משום עגונא הוא דמוקמי' ליה בחזקת קיים וכו' ע"ש וק' דא"כ אמאי משלחין בדיוקני וע"י שליח שעשאו בעדים ולא חיישינן למיתה וצ"ל דלא כ"כ אלא בזקן אבל בבחור לא חיישי' למיתה ואפילו שלא במקום עגונא ועי"ל דס"ל כמ"ש בעל התרומו' שער ן' דהכא דוקא בפקדון הוא דחיישי' לשכיב דחיישי' לחילוף מטבעות אבל במלוה לא דאפי' שכיב לא נתבטל שליחותו דלא גרע מאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ודיוקני ושליח שעשאו בעדים במלוה איירי ע"ש ועיין לה' יש"ש ז"ל:

תוס' בד"ה אין וכו' אבל אם היו חתומים וכו' עכ"ל טפי הול"ל אבל שליח שעשאו בעדים דלא כ' בתחלה דלא בדיוקני אבל עשאו בעדים עדיף מדיוקני אלא דלא פסיקא להו בשליח שעשאו בעדים לשמואל מאי ס"ל להאי פי' ולכך לא כתבוהו לא עם חלוקה דלא מהני ולא עם חלוקה דמהני ועיין בהרא"ש והתוס' שכ' בדבור שאח"ז דשמואל ס"ל כרבה הוא למאי דאסיקו בדבור זה דאפי' כתב בכתב ידו וכו':

דף קה.

פירש"י בד"ה אגף וכו' וכלי המקבל טומאה אינו חוצץ וכו' עכ"ל נ"ל דשיטת רש"י ז"ל היא דניקבה וסתמוה שמרים משמע דלא ניקבה בפותח טפח דהוא שיעור הבאת טומאה בין בית לעלייה דנקב גדול בזה לא יסתמוה שמרים ולכך אין כאן עוד הבאת טומאה בין בית לעלייה אלא ע"י דהחבית גופה מקבלת טומאה בנקב קטן דלטומאת החבית א"צ פותח טפח וכלי טמ' אינו חוצץ אבל אי לא נטמ' החבי' החבי' סותמת הארובה אף דנשאר נקב בהחבית ועיין להתוס' במס' בתרא דף כ' ריש ע"א שהוכיחו דכי סתם הארובה בחבית אם ביטלה שם אז אפי' לא סתם כל הנקב מהני כיון דמיעטו מפותח טפח אבל אם לא ביטלה בעינן סתימת כל הנקב ע"ש ולא ניחא ליה לרש"י לפרש דהכא איירי בלא ביטלה להחבית בארובה דא"כ מאי מבע"ל לרבא באגף חציה הא כיון דנשאר חציה לא מהני דבעי' סתימת כל הארובה כיון דלא ביטל החבית אלא ע"כ בביטולה איירי. אך ק"ל מאי פריך הגמרא לאו משנתנו היא זו וכו' נוקמה לההיא משכה בלא ביטל החבית ובעי' סתימת כל הנקב ולכך בעי' מריח אבל בעיית רבא בביטלה וליכא טומאה אלא ע"י טומאת החבית דכלי טמא אינו חוצץ:

דף קה:

גמ' דקאמר הילך וכו' מדברי רש"י ז"ל נראה דוקא בידו ממש ולא בחצרו ושמעי' דלישנא דהילך הוא בידו ממש ועיין להש"ך בח"מ סי' פ"ז סק"ג מ"ש בשם רש"י וצ"ל דהלשין סובל שניהם וכל מקום לפי ענינו:

פירש"י בד"ה בה וכו' יכול לומר נאנסה וכו' עכ"ל פי' מהרש"ל ז"ל נאנסה קודם שראה דאי אחר שראה אפי' בב' עדים ע"ש ור"ל דאי ע"י טענת נאנסו אחר שראה הוי גורם לממון גם בב' עדים הוי גורם אלא ע"כ דלא הוי בכה"ג גורם ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ומ"מ פי' דוחק הוא הרבה בדברי רש"י ונ"ל בישוב דברי רש"י ז"ל דכי טען נאנסו פטור משבועה וכ"ה בפירש"י בכל הספרים וטעמא דכאן דטוענו התובע ע"פ העד וטוען נאנסו דאינו מכחיש העד ולישבע כנגד טענת התובע לא מחייב דלא מחייב אטענת שמא אלא בשומרים וכמבואר בסי' פ"ז אבל אי ע"פ ב' עדים הו"ל התובע כטוענו ברי ומחייב שבועה וניחא ליה לרש"י לפרש דכאן בלא שבועה קאמר כדי ליישב מאי דקאמר בפלוגת' דהא היא גופה הפלוגת' דהכא וכי נחלקו רב ושמואל בפלוגתא דתנאי דאף רב ושמואל מפ' דברי ן' עזאי מ"מ ודאי דהם נחלקו בזה ומפ' דברי ן' עזאי כל אחד כפי סברתו דהא דברי ן' עזאי מתפרשי הכי והכי וכדי ליישב זה פירש"י דהכא אפי' אי מסהיד בידו לפטור עצמו בלא שבועה ואפשר דאפי' למ"ד התם כממון בכה"ג דמיפטר בלא שבועה לאו כממון אלא דמ"מ נחלקו בדבר הגורם ולכך קאמר בפלוגתא כנ"ל ביישוב דברי רש"י ז"ל:

דף קו.

תוס' בד"ה איתיביה וכו' ונראה דהא ודאי פשיטא וכו' עכ"ל וגם רבא מודה בכפל ולא ק"ל אלא מהודה דגנב וכפל דנקט בתירוצו אגב הודה נקטי' וס"ל לרבא דהודה דגנב לאו בגוונא דכפל איירי ואף דהמק' דהכא דלא ק"ל מהודה דכפל ס"ל דבהודה דכפל מודה רב וכמ"ש מהרש"א ז"ל רבא פליג אמקשה דהכא בהא מילתא ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א אמאי כ' דהודה מוקי לה בהודה דגנב ע"ש דניחא להו למימר בקפץ כי היכי דא"ש גם לרבא. מיהו למ"ש מהרש"א דהכא גבי גנב ליכא לשנויי דהודה בקפץ דבחדא מילתא וכו' ע"ש ק' דא"כ רבא אמאי לא פריך מהאי מתניתין דהיכן פקדוני וכו' ועיין בתוס' ר"פ ז"ל:

דף קו:

גמ' ולוקמה בבן פקועה וכו' עיין להתוס' לעיל דף מ"א ע"א בד"ה איני שהוכיחו דבן פקועה נקרא שור מדמצינו דנקרא שה לענין פטר חמור ע"ש וטפי הי"ל להוכיח משמעתין דנקרא שור ועיין להר"ב במקובצת שם שכ' דנחירה מיהא בעי ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הכא ונוקמ' בבן פקועה הא נחירתו זו היא שחיטתו וכדאמרי' בעלמא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת נחירתו זו היא שחי' וי"ל:

דף קז.

פירש"י בד"ה כדרב' וכו' דאי לאו קושטא בהדיה וכו' עכ"ל לפום האי פי' דכופר הכל דפטור משום דאין אדם מעיז צ"ל דבכופר הכל ליכא אשתמוטי וההיא דאשתמוטי בכופר הכל שהביאו התו' בפ"ק דמציעא דף ג' ריש ע"ב ההיא בשבועה דרבנן דחשו רבנן לאשתמוטי אבל מדאורייתא ליכא אשתמוטי בכופר הכל והתוס' שם אזלי לשיטתם שכ' שם בסוף ע"א דכופר הכל דפטור גזירת הכתוב ע"ש:

תוס' בד"ה עירוב וכו' וא"ת ולפטריה וכו' וב ובאידך נאנסה דהשתא הו"ל וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מגו דאי בעי מודה בההיא דקמן וכופר בהנך שתי משום דאיירי בהפקיד ליה בשטר שתים וכמ"ש בסה"ד ונ"ל דזוהי כוונתם שכ' ואין להק' יהא נאמן במגו וכו' דר"ל דמודה בההיא דקמן דהו"ל הילך ויכפור בהנך שתים ושיעור דבריהם שזה ודאי אין להק' דבשטר איירי וא"צ לתירוצים שכתבנו אלא בקושיא דמודה בהך דקמן ויכפור בהך דפשיעה ואידך נאנסה בזה הוא דמוכרח לתרץ דאי הילך הוא הו"ל כופר הכל או דהך דקיימה עדיפא ול"ק מה שהקשה מהרש"א ז"ל. גם מה שכתב דלא הוי מגו לפי' ריב"א וכו' ע"ש לא היא דהכא שאני דמודה במקצת וליכא העזה:

דף קז:

גמ' לאו משום דקנה בשבועה וכו' ומ"מ צריך למימרא דעומדת על אבוסה ולא שמעי' לה מהך מימרא דהטוען טענת אבד וכו' משום די"ל בשלח בה יד גזירת הכתוב דחייב ולכך אשמועי' ר"י דקרא בעומדת על אבוסה וכדרב ששת דבסמוך:

דף קח.

תוס' בד"ה וחזר וכו' ואפילו חזר וטען וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונתם וק' אמאי לא הוק"ל להתוס' אפי' על הגי' דל"ג עדים אלא בתר שבועה ב' אמאי חייב כפל אשבועה ב' הא נעשה גזלן עליה דכיון שבאו עדים אח"כ איגלאי מילתא למפרע דנעשה גזלן וכמו שנר' מדברי התוס' לעיל בד"ה כגון וכו' דלא מצו לפרושי אלא באומר מה שנשבעתי שנגנב לא כי אלא אבד וכו' ע"ש וקושיא זו לא מיתרצא במ"ש התוס' ואין לומר שבאו לפני ב"ד אחר וכו' דכיון דנעשה גזלן ודאי דאינו חייב כפל אף שלא ידעו ועוד ק' אמאי תלו הקושיא דנעשה גזלן דלמה השביעוהו אפילו טעו ב"ד והשביעוהו תק"ל למה חייב כפל כיון דנעשה גזלן ע"כ נ"ל דכל דברי התוס' קאי אגירסא דלא גרסי באו עדים אלא אחר שבועה ב' בתחלה הק' למה השביעוהו כיון שכבר נפטר בשבועה א' והוסיפו דאפי' טען לאחר שבועה נגנב ולשקר נשבע מ"מ פטור בלא שבועה מטעם מגו כמ"ש התוס' לעיל ועוד מק' והלא משבועה א' חייב באונסין מטעם איגלאי מילתא כשבאו עדים לבסוף ואמאי חייב כפל באופן דק"ל להתוספות אב"ד ואחיוב כפל ויותר נראה להגיה ועוד והלא משבועה א' וכו' ובואין לומר שכ' באו לתרץ קושיא הא':

דף קח:

גמ' מי נפטר הגנב בהודאת שומר וכו' ואף על גב דלעיל דף ע"ה ע"א במעשה דר"ג אמרי' דכיון דהודה בפני ב"ד הוי מודה בקנס ואע"ג דלאו בפני טבי עבדו הודה שאני התם דהודה בפני ב"ד אבל כי לא הודה בפני ב"ד בעי' הודאה בפני בעל דבר וכן הוא בקרן דבעי' הודאה בפני בעל דבר כי הודה בפני ב"ד לא בעי' הודאה בפני בע"ד כמ"ש בסי' פ"א ע"ש:

דף קט.

שם וזקפו עליו במלוה וכו' לכאורה לפמ"ש התוספו' לעיל דף ק"ד ע"א בד"ה אמ"ר דהיכא דהודה לו והלך והניחו בידו הוי כהפקידו בידו ע"ש לא היה צריך למתני זקפו עליו במלוה מיהו נראה דאע"ג דהפקידו בידו לאו מחילה היא כיון דאכתי לא היה יכול להוציאו אבל זקפו כיון דיכול להוציאו מחל לו על הגזילה מקרי:

תוס' בד"ה ב"ח וכו' וי"ל כגון שלוה ע"מ שלא לפרוע וכו' עכ"ל עיין מ"ש בחידו' בנדרים דף ל"ג ע"ב ע"ש:

דף קט:

גמ' א"ד אורחיה דקרא הוא וכו' אף על גב דבכוליה תלמודא דרשי' איש ולא אשה ולא אמרי' אורחיה דקרא הוא י"ל דהכא דוקא אמרינן אורחיה הוא משום דסתם אשה אין לה נכסים דמה שקנתה אשה קנה בעלה וכה"ג אמרי' בפ"ק דקדושין דף ל' ע"ב גבי מורא מה ת"ל איש איש ספק בידו לעשות ועיין לה' שבות יעקב ז"ל ח"א סימן מ"א ע"ש:

פירש"י בד"ה אם היה בע"מ וכו' ל"א גרסי' לאנשי משמר וכו' עכ"ל נ"ל דדוקא בכהן אחר שאינו מאנשי משמר הוא דעבודתה ועורה לאנשי משמר לגי' זו דכיון דהם הקריבוה שלהם היא דכתיב ואיש את קדשיו אבל אם היה כהן של אנשי משמר כילה שלו דכיון דקרי' ביה איש את קדשיו אף שהוא לא הקריבה שהרי בע"מ חולקין וע"כ דאנשי משמ' כחד חשיבי וכאן שהיא שלו נוטלה כולה כיון דמצינו שזכתה לו תורה בקרבנו ובהכי ניחא דפריך הגמ' לעיל והכתיב איש את קדשיו ולא מוקי לה בבע"מ לפי גי' זו והיינו טעמא משום דקושטא הוא דכהן של אותו משמר כולה שלו וברייתא דלעיל בכהן של אותו משמר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס לרשותו ועיין לה' שמחת יו"ט ז"ל דף רכ"ה ע"ד ע"ש:

תוס' בד"ה וכהן וכו' אלא אחר הבאה אנו הולכין וכו' עכ"ל מפירש"י ז"ל בד"ה הרי שכ' כשיגיע משמר שלו והודה וכו' נראה דדעתו דאזלינן בתר הודאה ואף דשם בגזל שלו דזוכה בו משעה שהודה מ"מ לפמ"ש מהרש"א ז"ל בגמ' דיוצא מתחת ידו ולוה וב"ח באין ונפרעין ע"ש שייכא ביה הכאה:

בד"ה אחוזתו וכו' תימה לרשב"א וכו' עכ"ל לאו אברייתא הלזו גופה מק' די"ל דס"ל כר"ט בפ' כיצד הרגל דהיכא דמפריך ק"ו לא אמרי' דיו והכא אי אמרי' דיו א"צ לק"ו גם תי' לא יתכן אברייתא גופה דמשמע דאצט' קרא משום ק"ו אלא דקושיתם אבריית' דלעיל דלההוא תנא דאית ליה דיו בכה"ג אמאי אצטריך אחוזתו:

דף קי.

גמ' אי דאיכא טהורין וכו' פי' רש"י בההוא משמר ועיין מהרש"א ז"ל ועיין ביומא דלל"ק לא פליגי אלא בדליכא טהורין בההוא בית אב ומדנקט הגמ' בית אב ולא נקט משמר שהוא של כללות השבוע נראה דאי ליכא בההוא משמר לא מהדרי' אמשמר אחר אף לר"ש וכפירש"י. אך מדברי הר"מ ז"ל בחיבורו לא משמע כן ע"ש וללישנא בתרא אמרי' שם דאפי' איכא טהורין בההוא בית אב לא מהדרי' ולהאי לישנא י"ל דר"ש דוקא בההוא בית אב הוא דפליג וא"ש פירש"י בלישנא בתרא:

דף קיא.

גמ' אמר פסול קודם שחי' וכו' עיין בפי' רש"י ז"ל במתניתין:

תוס' בד"ה אמר וכו' פסול קודם שחיט' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דאי הקריב אשם קודם שקבל הכסף הו"ל פסול למפרע משעת הבאת האשם דנהי דכל עוד שלא הקריבו איתיה בתקנתא דקבלת הכסף מ"מ כי לא עביד תקנתא פסול למפרע ומקרי פסול קודם שחיטה ועיין בתוספות שם בזבחים מה שתירצו בזה ובקושיתם לא נקטו אלא פסול דקודם זריקה ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה