משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא קמא · פרק ששי
דף נו.
גמ' אלא אפי' חתרו וכו' הר"ם הביא דין זה והלח"מ הק' דזה אינו אלא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור והר"מ פ' דחייב ע"ש ובמ"ש התוס' דהומ"ל סד"א אונס הוא ובנעל יפה כ"כ בחוזק א"ש ועיין בהרא"ש ז"ל ובמקובצת:
פירש"י בד"ה פטור וכו' דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק וכו' עכ"ל לפמ"ש דבשקל בהם משקולות א"ש אפילו למ"ד שמיה היזק כדאיתא בגמ' דגיטין אלא דה"ק בכה"ג כ"ש ל"ש היזק כיון דשקל משקולות דטעמא דמ"ד שמיה היזק משום דחשיב ליה ניכר כמ"ש התוס' בסוגיא דגיטין שם בע"ב עיין שם:
תוס' בד"ה אילימא וכו' אמאי אמרי' וכו' כפתו במקום שסוף וכו' עכ"ל לפי מ"ש התוס' שם דההיא דחולין דנפלה סכין ס"ל כמ"ד אשו משום ממונו וההיא רבא קאמר לה ע"ש ל"ק דרבא הוא דאמר כפתו במקום שסוף חמה וכו' אזיל לטעמיה דס"ל אשו משום ממונו אלא דהתוס' הכא מחלפא שיטתם ומ"ש שם בתחילת הדיבור נראה למ"ד אשו משום חציו וכו' לאו בדרך קושיא ותי' קאמרי אלא דינא קאמרי למ"ד אשו משום חציו:
בד"ה ממונא וכו' משום דלא ידעי' וכו' עכ"ל נ"ל דאי בהכי איירי פשיטא דחייב בדי"ש דגזלן הוא וכדפריך אילימא בי תרי פשיטא וכו' ואם הענין אמת שהוא חייב לו אלא שהעדים שקר בהא ודאי ליכא לאוקומה דלא שייך חייב דיי"ש דמשמע כשמשלם יפטר מדי"ש והא ליתא דמ"מ עבר משום מדבר שקר תרחק וכמ"ש בש"מ ע"ש:
בד"ה אלא וכו' ודוקא שוכר וכו' עכ"ל אבל הריטב"א ז"ל בחי' ברפ"ב דקדושין כ' דה"ה אמה ומתני' דשלח ביד פקח שאני משום דהפקח חייב וכיון שמשלם הפקח נפטר המשלח מחיוב דדי"ש ע"ש ועיין למהר"ם שיף ז"ל שהביא ראיה לדברי התוס' מגמ' בסנהדרין דף כ"ט דאמרי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין גבי נחש וע"ש בתוס' אבל אין לדחות דש"ה משום דנהנה ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב כדאי' בקדושין אפי' לב"ש ע"ש דהגמרא שם בסנהדרין נקט טעמא דדברי הרב וכו' ונ"ל לסברת הריטב"א ז"ל דבכל גוונא חייב ברי"ש ממתני' דנררים דף מ"ג דהמודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני אבל ע"י שליח לא דשלוחו ש"א כמותו כמ"ש רש"י שם ע"ש והא אין שליח לד"ע ובשלמא למ"ד בפ"ק דמציעא דף י' דכל היכא דשליח לאו בר חיובא שלוחו כמותו ניחא אלא למ"ד בכל גוונא אין שליח לד"ע ק' אלא ע"כ דמ"מ חייב בדי"ש ועיין בגמרא שם דף ל"ו גבי תורם את תרומותיו. ובזה י"ל מה שהוכיח המח"א ז"ל בה' שלוחין סי' ט' מגמ' דר"פ המדיר ע"ש ועיין להש"ך ח"מ סימן ל"ב סק"ג ע"ש:
דף נז.
בד"ה קרנא וכו' ולהנהו אמוראי וכו' מ"מ משכחת כדפי' וכו' עכ"ל כ' מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קס"ט הביאו המש"ל ברפ"י מה' שכירות דאפי' הנך אמוראי דס"ל דא"ל לכך יהבי לך אגרא וכו' לנטור נטירא יתירתא ה"ד בש"ש שנתן לו שכר אבל שומר אבידה דליכא אלא הנאת פרוטה דר"י לכ"ע סגי בנם בעידנא דניימי אינשי ע"ש ודברי התוס' הללו הויין תיובתיה דלפ"ד לא היו צריכין לו מ"ל באונס גמור להנך אמוראי דפליגי ארבה ונ"ל ליישב דדברי הרב הם לל"ק דטעמא דר"י משום פרוטה דעניא אבל לל"ב דטעמא דר"י משום דהתורא שעבדא אותו בע"כ התור' שויתיה כש"ש ממש ואין לחלק ביניהם ומשום די"ל דהגמ' דהוצרך לאוקומה בלסטים מזויין כדי ליישב לטעמא דהתורה שעבדא וכו' לכך כ' התוס' דמ"מ מ"ל בנגנבה באונס גמור. ומן האמור י"ל ראיית התוס' לעיל בד"ה בההיא דהלכתא כרבה מההיא דמה יהא בדמים וכו' ע"ש די"ל דהגמ' שם דאוקמה אליבא דר"י באונסין הוא לטעמא דהתורה שעבדה וכו' דאז בלא שמוש הוי ש"ש לר"י אבל לטעמא דפרוטה דעניא אז הלא שמוש הוה סגי בנטר כדנטרי אינשי כדברי מהרש"ך וע"י שמוש נעשה ש"ש ממש וכהנך אמוראי דפליגי ר"ע ור"ט אליבא דר"י בש"ש כמו לרבא אבל נאנסו לר"ע פטור כר"ן לטעמא דפרוטה דעניא וכ"פ כל הפוסקים ז"ל דטעמא דפרוטה דעניא וא"ש בזה דלא תק' ע"ד מהרש"ך ז"ל אמאי אוקמה הגמ' שם לר"י באונסין ולא אוקמה בנטר כדנטרי אינשי מיהו בזה בלא"ה י"ל דסוגיא דהתם ס"ל כרבה דבנטר כנטרי אינשי גם שאר ש"ש פטור. אך מדברי הר"מ ז"ל יש להוכיח דלא כמהרש"ך דפ' בההיא פלוגתא דר"ט ורע"ק דע"י השמוש מתחייב באונסין ופ' טעמא דר"י משום פרוטה דעניא ופ' בשאר ש"ש מחייב בנטר כדנטרי אינשי כאמוראי דפליגי ארבה ודוק:
דף נז:
גמ' ואמר הלה הריני משלם מ"ש רש"י ז"ל שלם ל"ד דבאומר הריני משלם סגי כדמוכח בגמ' ר"פ המפקיד דף ל"ד מברייתא הלזו וע"ש מה שפירש"י ז"ל בברייתא הלזו נגד שמעתין וכבר ראיתי שתמה ע"ז מהר"ם שיף ז"ל וצ"ל דגמ' כאן לא ס"ל כרב פפא שם בסמוך וע"ש בתוס' בדף ל"ג ע"ב בד"ה נגנבה עיין שם. הק' מהר"ם שיף ז"ל נוקי בנגנבה באונס ותי' דגניבה באונס תליא בלסטים מזויין והוא נכון ומה שדחה דא"כ נילף גניבה בשואל מלסטים מזויין דהוא שבויה לחיוב ע"ש ליתא דלחיוב ודאי דליכא למילף גניבה מלסטים מזויין דגניבה שאני דאפש' ליה למטרח כדאי' בגמ' בפ' השואל אבל לפטור ודאי דאיכא למילף כש"ש:
תוס' בד"ה קסבר וכו' וי"ל דנ"ל מוכי ישאל וכו' עכ"ל ואע"ג דמ"מ פליגי אבריית' הלזו דס"ל קרנא עדיפא והנהו ס"ל כפילא עדיפא י"ל דס"ל בברייתא דפריך לא אם אמרת בש"ח וכו' דבריית' היא כמו שנר' מדברי התוס' בד"ה לא וכו' וכ"כ התוס' במציעא אבל מתוס' ר"פ ז"ל בשני בשמעתין נר' דלאו בריית' היא אלא מימרא דר"י היא ע"ש ולדידיה צ"ל דס"ל לר"י ולר"א כברייתא דר"ח דתורת הזמה שהביאו התוספות בד"ה לא וכו' דמשם יש ללמוד דאיכא למיפרך כה"ג דלא כברייתא הלזו:
בד"ה סברוה וכו' דהכי קי"ל כסתם מתני' וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא כ' בפשיטות משום דר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד ק' במ"ש התוספות בדבור שאח"ז לפי דבריו דבעינן לאוקומה כר"י דהא לפום מאי דמחליף אין הלכה כר"י דאמר ש"ח הוי ונ"ל דאי מוקי ברייתא כר"מ הוי הלכה כר"מ דתנא דברייתא ור"מ הוו רבים לגבי ר"י ולהכי הוכרחו לומר משום דסתם מתני' כר"י ולמאי דמחליף נמי הלכה כר"י דש"ח הוי דתנא דברייתא ור"י רבים ועוד ר"י ור"מ הלכה כר"י ומתני' דשבועות לא מכרעא דכיון דסתם מתני' ר"מ לא הוי רבים וגם לא נכלל זה במאי דקי"ל הלכה כסתם משנה ועיין להרא"ש ז"ל בשבת דף קכ"ה ע"ב ע"ש:
דף נח.
בד"ה א"נ וכו' וא"ת דבס"פ השוכר וכו' עכ"ל התו' במציעא דף ל"א ע"כ כ' דניחא לא"נ דקאמר הגמ' אלא לשינויא קמא ק' ע"ש נר' דס"ל דמאי דקאמר א"נ מבריח ל"ל פסידא וכו' הכל הוא במדעתו וק' דהא פורע חובו א"ל פסידא וצ"ל דס"ל כפיר"ת דפורע חובו במזונות אשתו ע"ש בתוס':
בא"ד שטף נהר וכו' כ' מהר"ם שיף ז"ל דלא ק"ל מרישא דמתני' משום דהוא בידים ע"ש וק' דהא פורע חובו בידים וי"ל דפשיטא ליה דבמידי דבידים עשו תקנה וכיון דמשום תקנה הוא בפורע חובו ל"ש תקנתא וכמ"ש בסמוך:
בא"ד ואפילו בב"ח דוחק וכו' עכ"ל ע"ש בחי' בנדרים:
דף נט.
גמ' היינו ר"י וכו' למ"ש התוס' בד"ה אכל' דר"י אגב קרקע קאמר לא הומ"ל א"כ פגים ובוסר דלר"י אין שמין אגב קרקע ולר"ש שמין דכיון דר"י בסמדר בעי אגב קרקע כיון דצריך לקרקע מה"ט נמי פגים ובוסר בעי קרקע ולמה שנר' מדברי רש"י בד"ה בד"א ובד"ה אבל דלר"ש פגים ובוסר לא בעי קרקע הומ"ל א"ב דלר"י בעי קרקע בכולהו ולר"ש לא בעי אלא משום דחד לישנא אמרו ר"י ור"ש חד משמעות לתרווייהו ועיין בגמ' לקמן דמבואר דטעמא דר"ש משום דל"צ לקרקע וא"כ בוסר ופגין דצריכי לקרקע שמין אגב שדה ודברי רש"י ז"ל י"ל:
תוס' בד"ה רבי וכו' תימה אמאי לא קאמר וכו' עכ"ל תי' בתוס' ר"פ ז"ל דא"כ היינו חכמים ע"ש וא"ל לולבים א"ב דחכמים ור"ש דהא חכמים אמרו גם בחזיז דהוא כמו לולבים כמ"ש מהרש"א ז"ל בד"ה אכלה ועוד דל"ל דחכמים בלולבים ס"ל דאין משלם אלא כמו שנמכרין בשוק דא"כ תק"ל והא הוו תמרי כדפריך בעובדא דלקמן להנהו דבי ריש גלותא:
דף סא.
בד"ה דרך וכו' והוי סתם ואח"כ מחלוקת עכ"ל ק' לאיזה ענין עביד לה סתם ואח"כ מחלוקת אי לאשמעי' דהלכה כמחלוקת הא אכתי לא ידעי' אי הלכתא כרע"ק או כר"ש ובגמ' לקמן הוא דפ' הלכה כר"ש וכה"ג הק' התו' בכריתות ר"פ אמרו לו ע"ש:
דף סא:
מתני' היה גדי כפות לו וכו' עיין להראב"ד בפי"ד מה' נ"מ דין י' ומ"ש בממון ט"ס וצ"ל בטמון וע"ש לה"ה ז"ל:
דף סב.
גמ' ממתניתא פשיט' ליה וכו' שעורין וחיפן וכו' מדברי רש"י ז"ל נר' דהגמ' מדמה לה לשעורין וחיפן בחיטין ועיין בתוס' ר"פ ז"ל: