אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת בבא קמא › פרק עשירי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת בבא קמא · פרק עשירי

פרק תשיעי

דף קיא:

גמ' רצה מזה גובה וכו' ק"ל לקמן דף קט"ו ע"א בעובדא דנרשאה אמאי לא שקיל כל הק"ך מנרשאה כמו הכא וי"ל דש"ה דמן הדין שקיל מריה דספרא מלוקח ב' בלא דמים ולוקח ב' חוזר על לוקח א' ולוקח א' אינו נוטל מגנב אלא פ' ולכך אע"פ שתיקנו תקנת השוק לגבי גנב אוקמוה אדאורייתא:

שם נימא תהוי תיובתיה דר"ח וכו' אע"ג דכבר אוקמה למתני' לאחר יאוש פריך מבריי' משום דע"כ קודם יאוש מדחייב בגזילה קיימת דס"ל כרמי ב"ח דרשות יורש כרשות לוקח ומשני ר"ח מוקי לאחר יאוש ורמי ב"ח מוקי לה לפני יאוש ופליגי רמי ב"ח ור"ח ובהכי ניחא דלא פריך מרישא דהגוזל ומאכיל כמ"ש התוס' דעיקר ההכרח דלפני יאוש איירי הוא מסיפא:

תוס' בד"ה הגוזל וכו' דלאכילה נותן להם ומזונותיהם עליו וכו' עכ"ל ק"ק אמאי הוצרכו לומר מזונותיהם עליו בלאכילה נותן להם סגי כיון דלאכילה נותן להם לא קנו אלא מה שלועסים ודמי למאי דאמרינן במציעא דף צ"ב ע"א דאי פועל משל שמים אוכל לא קנה אלא מה שלועס שלא זיכה לו אלא לאכילה כמ"ש התוס' שם ומשם הוכיח מהרימ"ט בתשו' סי' דמי שזימן אורחים והניח מאכל לפניהם ונטל אחד מן האורחים מהמאכל וקדש בו אשה דאינה מקודשת דלא זכו אלא באכילה וה"נ דכוותה וכיון דלא קנו לא הוי שינוי רשות וע"ש בפירש"י. ודע דלפום האי תירוצא דנקט מאכיל משום דלא הוי שינוי רשות י"ל דזהו הכריחו לרמי ב"ח דדייק מינה רשות יורש כרשות לוקח ולא ניחא ליה למימר דס"ל יאוש כדי קני משום דאי יאוש כדי קני אמאי נקט מאכיל אפי' נתן נמי וא"צ למ"ש רש"י ז"ל מדלא נקט פיטורא באבוהון ולענין דלא מחזיר גזילה גופה כמ"ש מהרש"א ז"ל ובהכי ניחא דפריך לקמן מברייתא לרמי ב"ח ולא מוקי לה משום כבוד אביהן ובדבר מסויים כדמוקי לה רב כמ"ש התוס' בד"ה ר"ח וכו' משום דאי לרמי ב"ח מיתוקמא ברייתא בדבר מסויים נוקמה נמי למתני' בדבר המסויים ולכך נקט מאכיל ומנ"ל למידק מינה רשות יורש כרשות לוקח אלא ע"כ לא ניחא לאוקמה בדבר המסויים:

דף קיב.

גמ' משום דאמרו אין אנו יודעין פטירי וכו' נראה דמשום דהו"ל ברי בחיובא וס' בחזרה הו"ל לחייבינהו אבל אי לא"ה פטירי דאפי' למ"ד מנה לי בידך והלא אומר איני יודע חייב ה"ד בבריא טוב ושמא גרוע כמ"ש התוס' בפ' השואל דף צ"ז ע"ב ע"ש והכא השמא טוב דבמילי דאבוהון אין יודעין וממיל' הבריא גרוע דמשום דאין יודעין הוא טוען בריא וכ"נ מפירש"י שכ' כיון דגזל וכו'. אבל ק"ל מכאן עמ"ש הרב מש"ל ז"ל ברפ"ד מה' שאלה דבריא בחיובא וס' בחזרה נמי לא מחייב אלא היכא דהו"ל למידע ע"ש והכא במילי דאבוהון לא הו"ל למידע וצ"ל דהכא שאני דכיון דמן הדין יחזיר להם הגזיל' עצמה כיון דקיימת הגזילה לא אמרי' דפרע דמים חליפי הגזיל' ולכך אין נאמנים:

תוס' בד"ה קטנים וכו' דהא לא קשיא וכו' עכ"ל הא דלא ד דחו גי' הלזו דא"כ מאי משני בשלא אכלום ובריית' קמייתא בשאכלום א"כ אמאי גדולים חייבין הא ברישא קתני הגוזל ומאכיל פטורין די"ל דיש לחלק בין מאכיל לאכלוה כמ"ש מהרש"א ז"ל בדיבור זה והיא דעת בעל המאור בריש הסוגיא ע"ש ואתיא שמעתא הלזו אליבא דר"ח אבל לרמי ב"ח צ"ל הא סומכוס ומכוס הא רבנן:

בא"ד דמ"מ יש לפטור מטעם אין מקבלין וכו' עכ"ל והגמ' משני בשלא אכלום והוי גזילה קיימת ואיירי בדבר המסויים וחייבין מפני כבוד אביהן ובדבר המסויים מקבלין עדות אפילו בקטנים כמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל בתוס' בד"ה ר"ח וכו' ע"ש:

דף קיב:

גמ' הרי מחלוקת סומכוס וכו' בתשו' מהר"ם אלשיך ז"ל סימן קכ"ז הוכיח מכאן דהיכ' דאיכא גדולים וקטנים אפי' דמקבלין בשביל הגדולים לא מהניא אותה קבלה לקטנים דהא קי"ל כסומכוס ע"ש והוא תימה דכל הפוסקים פ' כרבנן ואע"ג דבעלמא אין מקבלין עדות על הקטן הכא בגזלן שאני עיין בהרא"ש ז"ל ועוד דהכא ה"ק אחד שהניח גדולים ואחד שהניח קטנים ולאו בשהניח שניהם אבל בהניח גדולים וקטנים מקבלין כמ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תקי"ז ע"ש ועיין להרשב"א ח"ב סי' שס"ד דנראה קצת דחולק על הרדב"ז גם מהריב"ל ח"א ריש כלל י"ז כ' ולא מהני לקטנים:

דף קיג.

שם מוכסין והאמר שמואל וכו' הרא"ש ז"ל בפסקיו בנדרים דף כ"ח כ' בשם ר"ת דדוקא אם השוה גזירתו על כל בני מדינתו הוא דדינא דמלכותא דינא ע"ש וא"כ איכא לאוקומי מתני' בלא השוה גזירתו וכבר הרא"ש שם בפי' הכניס זה במאי דא דאמרינן במוכס שאין לי קצבה ע"ש וא"כ היא גופה אוקמת' דגמ' ואפי' לאידך פי' שפי' שם מ"מ חד טעמא הוא:

שם והתניא אמר ר"ש וכו' הא דלא אוקמה דטעמא דקרא גופיה משום חלול ה' משום דא"כ למאי אצטריך גאולה תהיה לו מוחשב עם קונהו דדרשי' מיניה שלא יגלום לפי מה שפי' התוס' בד"ה יכול וכו' שמעינן דכל היכא דאיכא חלול ה' אסור ולפירש"י צ"ל דטעמא דחלול הוא מסברא ולא אצטריך קרא להכי אלא נפקא מונקדשתי ועיין להתוס' בפ' המקבל:

דף קיד.

עו"ש אסיפא איתמר וכו' והא דלא אמרה ר"א ארישא דדוקא בלסטים ישראל וכו' משום דברישא לחוד' אפשר לפ' בידוע ולא ידע דאפילו בסתמא קאמר אלא משום דשינה התנא מלישנא דסיפא ולכך קבע דבריו אסיפא ועיין במהרש"א ז"ל בפירש"י במתני' ומה שהק' לרבה נוקמה למתני' בישראל ע"ש י"ל דאי רבה שני ליה בין נכרי לישראל אמאי מוקי למתניתין דטומאה בנכרי ודחיק לפ' לפי שאין יאוש לבעלים נוקמה בישראל אלא ע"כ דלא שני ליה ועוד דלקמן בבעיא דר' פשיט ר"א לרבה מדמתני ר' לר"ש בריה וכו' וקבלה מיניה ואי איתא דשני ליה בין גוי לישראל לא פשיט מידי ועיין במה שכתבתי בסוגיא הלזו באה"ע רסי' כ"ח עש"ב:

דף קיד:

פירש"י בשבויה הקלו דספיקא וכו' עכ"ל נראה דכל ס' דאורייתא לחומרא מדרבנן ובעדות אשה משום דאיכא חזקת איסורא ולהסוברים ס' דאורייתא לחומרא מדאוריי' צ"ל דבשבויה הקלו משום דאיכא חזקת היתר ועיין למהרש"א ז"ל ועמ"ש הרב פר"ח ז"ל בי"ד סימן ס"ט סקל"ט ע"ש :

דף קטו.

גמ' ומ"ס לא שנא וכו' ואע"ג דרב ס"ל יאוש כדי קני צריך הכא לשנויי רשות כי היכי דליתביה בחנם ולא יטול דמים דלרב דיאוש קני מ"מ צריך ליתן דמים כמ"ש התוס' לעיל כן שמעתי אומרים לי משם הרב פנ"י ז"ל וברייתא דקתני לעיל דף קי"ד ע"א אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים דס"ל יאוש כדי לא קני אע"ג דאיכא שינוי רשות ולרב יאוש אחר שינוי רשות קני צ"ל דס"ל לרב דפליגי תנאי בהאי ואיהו ס"ל כא"ד דאם בא להחזיר וכו' ור' יוחנן ס"ל דלא פליגי בהאי אלא כמ"ש התוס' לעיל בפ' מרובה דף ס"ט סוף ד"ה אמר עולא וכו' ע"ש:

פירש"י בד"ה הדין וכו' יתן דמים עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דדברי רש"י הם לאביי ופליגי בדר"ח ע"ש ולפ"ד הכא בגזילה קיימת ולרב ל"ל דר"ח אפי' בגזילה קיימת ואע"ג דמגמ' בר"פ נראה דבגזילה קיימת ליכא מאן דפליג דברייתא דר"א קתני בגזילה קיימת חייבין ומוקמי' אליבא דרמב"ח בגזילה קיימת היינו לרמב"ח אבל רב מוקי לה בדבר המסויים ורמב"ח דלא מוקי לה הכי עמ"ש בר"פ בד"ה הגוזל וכו' ע"ש א"נ י"ל דהכא דבתורת מכר אתא לידיה דינו כאין גזילה קיימת באכלו בלא דמי:

דף קטו:

גמ' מי לא תניא וכו' וליכא למימר דההיא משום הפסד כהן הוא דמשום הפסד כהן לכתחילה דוקא אבל בדיעבד שפיר דמי ואף למה שפי' התוס' בד"ה אלא וכו' דמאי דפריך נתגלתה למאי חזיא ואפילו בדיעבד הול"ל דלא מהני לא היינו משום הפסד כהן אלא דכיון דלא חזיא למידי דאפילו למוכרן לנכרי אסור שמא ימכרם לישראל הו"ל כמו הפקר כיון דל"ל זכייה בגוויה וכה"ג כ' הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ה ע"א דבמידי דל"ל זכייה בגוויה הוי כמו הפקר ע"ש:

תוס' בד"ה וכל וכו' וא"כ לעיל נמי דאיכא הפסד כהן וכו' עכ"ל משמע להו דפריך אברייתא קמייתא דהרי טוען וכו' ולא ניחא להו לקיומי הגירסא ולפרש אברייתא דמי שבא בדרך וכו' דאיירי במעשר ב' דליכא הפסד כהן וכפירש"י ז"ל משום דל"ד פסידא דמעשר לפסידא כיון דבחרס מיירי דליכא הפסד כ"כ:

דף קטז.

גמ' ואמאי נימא ליה משטה אני בך מי לא תניא וכו' מכאן יש להוכיח דלא מהני תפיסה אם תפס המציל ולא דמי להקדים לו שכרו דמהני כמ"ש הרשב"א ח"א סימן אלף ר"ם ע"ש דאי איתא דמהני תפיסה מנכסי הבעלים מאי פריך הרי במתני' כי הציל ונתנם בתוך כליו תפוס הוא דכליו קונין לו ולכך חייב לו שכרו משלם כיון שהוא תפוס אלא ע"כ דל"מ תפיסה ול"ד למשטה אני בך דסי' פ"א דמהניא תפיסה כמ"ש שם ולדעת ה' ש"ך ז"ל שם אפי' אחר שהודה מהניא תפיסה ע"ש דאין הענינים שוין שהרי השטאה דסי' פ"א אם קנו מידו מהני ולא מצי טעין משטה ואלו השטאה של כאן אפי' בקנין ושטר מצי טעין משטה כמ"ש הרשב"א בתשו' הנז' דלא כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ד סי' ג' והביא הב"י ומור"ם בהגה ס"ס קכ"ט דבקנין מהני ע"ש ועיין לה' ב"ש ז"ל בה' חליצה סי' קס"ט סקנ"ג ע"ש וכנ"ל עיקר דבכאן אפי' היה תפוס לא מהני ודוקא בהקדים קדים לו שכרו הוא שכ' הרשב"א דמהני ודלא כה' גור אריה ז"ל חח"מ סי' ז' עיין שם:

תוס' בד"ה אתי וכו' וי"ל דלא פליגי וכו' עכ"ל ץ עיין במהרש"א ז"ל בפסחים דף ל"ד ריש ע"א ע"ש:

דף קיז.

פירש"י בד"ה ואי קנסא וכו' משום דרגיל בכך וכו' עכ"ל לפ"ז הומ"ל הנפקותא דאי קנסא דוקא ברגיל בכך הוא דגמרי' אבל אי דינא גמרי' אפי' אינו רגיל בכך וא"ש הנפקותא אף לפי המסקנא דגמרי' מקנסא:

דף קיז:

גמ' אמר ר"פ וכו' כגון שגזל שדה מחבירו וכו' איכא למידק אמאי איכפל לאפלוגי גבי פרה דכיון דלר"א קרקע נגזלת דודאי דקני לפרה וכן לרבנן דאטו קנין אגב אתו לאשמועי' וי"ל דאתי לאשמועי' דגבי גזלן קני באגב אף דלא אמר ליה אגב וקני אע"ג דגבי מכר מסיק בפ"ק דקדושין דבעי' אגב וקני א"נ כיון דצבורין לא בעי' אגב וקני וכמ"ש הראב"ד בפ"ב מה' מכירה והא דלא קני כאן מדין חצר משום דדוקא בהיתה לו חצר מקודם הוא דקני מדין חצר כמ"ש הרב ש"ך ז"ל סימן :

דף קיח.

שם שמואל אמר וכו' לשמואל הו"ל לא זו אף זו דרישא לחיובא מתניא דשמואל מודה דטפי מסתבר לחיובא בלדעת משלא לדעת וניחא בזה מ"ש רש"י לקמן בד"ה מ"ט וכו' דכולהו ניחא דעדיף להו לדעת משלא לדעת וכו' ע"ש דגם לשמואל כן הוא וכמ"ש:

דף קיח:

תוס' בד"ה מאי וכו' סתם כיס וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דל"ג לא בטלה וכו' אלא הכל מדברי המקשן ע"ש ולא נהירא לי דא"כ אמאי הוצרכו לומר סתם כיס וכו' דאי ק"ל אמאי לא אמר בכיס שלא לדעת הא לא מ"ל דא"כ מ"ט דרע"ק דל"ל כר"ח ס"ל דהא בסלע לא שייך טעמא דנקטי נגרי ברייתא וע"כ פלוגתא דשלא לדעת לא אתיא אלא בטלה ע"כ נ"ל דהתוס' גרסי לא בטלה וכו' ובתחי' דקאמר בסלע לדעת דומיא דידיה בטלה לדעת ולמסקנ' להפך והשתא ק"ל אמאי בתחילה בלדעת יליף טלה מסלע ולמסקנא בשלא לדעת יליף סלע מטלה דמאי אולמיה האי מהאי ותי' סתם כיס וכו' וסתם טלה וכו' ומ"ש בתחילת דבריהם ובטלה שלא לדעת לאו קביעות הגמ' נקטי ושיעור דבריהם דהא דנקט כיס לדעת ובטל' שלא לדעת משום דסתם כיס וכו'. ודע דלספרים דלא גרסי לא בטלה וכו' הומ"ל בסלע לדעת פליגי בפלוגת' דרב ור"י דהא רי"ש כר"י ס"ל בלדעת ובשלא לדעת אבל לגירסת הספרים דגרסי' לא וכו' א"ש:

תם ונשלם מסכת בבא קמא

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה