משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא מציעא · פרק תשיעי
דף קג.
תוס' בד"ה נקיטת וכו' פשרה דינרים בכל שנה וכו' עכ"ל י"מ אמאי הוצרכו להכי הא שכירות שעבר עביד איניש דפרע בגו זמניה דליכא חשש דיפול הבית כמ"ש התוס' בד"ה בחזקת וי"ל דלא כ"כ התוס' לעיל אלא לאביי ואע"ג דשם בבתרא איתא אביי ורבא דאמרי תרוייהו והכא אליבא דרבא קיימי' מ"מ משמיה דר"נ קאמר לה ודחיקא להו דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני לא ס"ל חזקה דר"ל דהלכתא היא וע"ש בתוס' בבתרא עיין שם:
דף קג:
גמ' בעינא דתינקר ארעאי מ"ש מהרש"א הומ"ל בעי' תבנא י"ל דמתני' מיירי גם בחכירות כדלקמן ובחבירו' לא איכפת ליה לבעל השדה בפירי דארעא:
דף קד.
תוס' בד"ה אידי וכו' דה"ה חוכר דמחכיר וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש שכ' דברי התוס' ואח"ך כ' אי אמר בית השלחין סתם חייב להעמיד לו אחר והוכיח כן מן התוספתא ע"ש והוא תימה נימא שמא בעלמא והיא גופה קשיא על דברי התוס' מתוספתא ונ"ל דס"ל להתוס' והרא"ש דלא אמרי' שמא בעלמא אלא במכר לו שדה זו בפי' והיא אינה בית השלחין או ע"כ שמא בעלמא קאמר אבל במכר בית השלחין סתם אזלי' בתר רובא דרובא דאינשי לאו לשמא בעלמא מכווני ומ"ש הרא"ש גבי סתם דאמר חוכר למחכיר ל"ד אלא ה"ה מחכיר לחוכר:
דף קו:
תוס' בד"ה צינים וכו' פחים חום וכו' עכ"ל מה שק' לפי' אמאי נקט ר"ח זו צינה ולא נקט גם חמה עיין למהרש"א באגדתיה ע"ש:
דף קח.
בד"ה האי וכו' והשתא א"ש הא דאמרי נהרדעי וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א אמאי לא מוכחי מר"נ גופיה דאי לאו במצרנות מיירי מאי אתא לאשמועינן משנה שלימה היא דאין הונאה לקרקעות ע"ש י"ל דאי ממתני' הו"א דוקא אונאת שתות הוא דאין להם קמ"ל דאפי' עד פלגא אין להם דאזבן במאתן ושוה מאה קאי ועיין להתוס' לעיל ריש דף ז"ן ע"ש:
דף קט.
מיתיבי המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו וכו' לפי מה שמתבא' מדברי הר"מ בפ"ח מה' שכירות דבקיבלה ממנו לשבע שנים נוטל בשבח לר"ע ע"ש וה"ט דס"ל כיון שיש לו בקורת שקמה כ"ש שיש לו שבח והא דלא אוקמה הגמ' הך ברייתא בקיבלה לז' שנים דא"כ הו"ל לאשמועינן דנוטל בקורת שקמה וכ"ש דנוטל את השבח וברייתא דבסמוך דיובל מוקמי' לה בלוקח הומ"ל דלוקח שאני דיש לו בקורת שקמה ודמי למקבל לז' שנים ועיין להר"ב במקובצת:
דף קט:
גמ' דבעינא למיסק לארעא דישראל הא דמייתי הגמ' הך דבעינא למיסק משום דשתלא א"י להסתלק בתוך זמנו אלא בטענה זו ועיין להש"ך סי' ש"ל:
עוד בגמ' דאמר רב מניומי וכו' הא דהוצרך כאן לדרב מניומי ולעיל בקושית דפלגא קאמר והשתא בעי למיתב מנתא לאריסא והוי פסידא מסברא בלא שום ראיה משום דלעיל דשתלא נוטל יותר מבעה"ב ואיכא פסידא דבעה"ב טובא מסברא לחודא אתיא אבל הכא דליכא פסידא כ"כ הוצרך לדרב מניומי א"נ הוצרך לדרב מניומי לאפוקי מקושית רב אחא:
פירש"י בד"ה מנתא והדינר ישאר לך וכו' עכ"ל ממ"ש והדינר ישאר נר' דלא כמ"ש הת"ח דהנטיעות שוות כך ואריסא אינו נוטל אלא בפירות וליכא פסידא כלל דא"כ דינר וחצי ישאר לבעה"ב וכ"נ גם ממ"ש בסה"ד דהיינו ד' דינרים דאי איתא ד' דינרים וחצי ישארו לבעה"ב אלא נראה עיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל ע"ש:
תוס' בד"ה וספר וכו' וליתא דרבא גופיה וכו' עכ"ל כ' בש"מ להר"ב דוקא במה שלמד מרבו הוא דקאמר הכא כיון דעל על ע"ש ולפ"ד ניחא למ"ד ממילא נפיק הך קרא דמייתי ליה מ"ד כיון דעל על ולמ"ד כיון דעל על לא שני ליה:
בד"ה אף וכו' אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא וכו' עכ"ל היינו בהמקשה אבל בהמתרץ בקל יכול לדחות הא כדאיתא והא כדאיתא ולהכי לא ניחא להו למי' איפכא כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:
בד"ה נפלו וכו' דהתם ע"כ שעושין קצת וכו' עכ"ל ר"ל כיון דלמאי דמוקמי' בשדה של אחרים ע"כ שעושים קצת פירות וא"כ אשכחן דלישנא דזקנים א"ש אע"ג שעושים קצת וא"כ אפילו לס"ד דגמ' דס"ד בשדה שלה מאי קושיא נימא כשעושים קצת מיירי שהרי לישנא דזקני' נופל גם כשעושין קצת וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל עיין שם:
דף קי.
גמ' וקדים מלוה וכו' מה שפירש"י מקמי דנתבעיה לדינא עיין בתוס' לעיל ד"ו ע"ב דבד"ה פוטר ועמ"ש שם:
עוד בגמ' הכא מילתא דעבידא לאגלויי ואטרוחי ב"ד וכו' ה"ה בסוף ה' מו"ל כ' אם כתוב בשטר דינרין סתם שאין גובין בו אלא ב' אם תפס יותר בעדים מוציאין מידו והגד"ת דשס"ה ע"ב תמה ע"ז מסוגיא דשמעתין דבמילתא דעבידא לאגלויי אם תפס אין מוציאין מידו משום איטרוחי ב"ד ובכתב דינרין סתם עבידא לאגלויי שיביאו עדים ויעידו כמה דינרין ע"ש וכבר הריטב"א בחי' לעיל ד"ו ע"ב גבי ת"ר דמוציאין מידו הק' מדאמרי' בפ"ב דכתובות ד"כ ע"א בב' החתומים על השטר ובאו שנים ואמרו אנוסים היו דאי תפס לא מפקינן מניה אע"ג דא"ל ללוה חזקת ממון ומ"ש מת"כ ותי' משום דעבידא לאגלויי ודחה דהא דאי עבידא לאגלויי ל"מ מניה דוקא בכה"ג דמלוה אומר ג' משום שתפס מתחיי' ברשות דכשאכל יותר מכ' שנים לא עיכב עליו הלוה והוי קצת כמו תפס ברשות לענין שאין מוציאין מידו אבל היכא שתפס שלא ברשות אפי' עבידא לאגלויי מוציאין מידו ע"ש וא"ש דברי ה"ה דבדינרין סתם תפס שלא ברשות ואפי' עבידא לאגלויי מוציאין מידו ונ"ל שלזה כיוונו התוס' בפ"ב דכתובות שם שכ' דההיא דהשואל למ"ד בא בסוף החדש כולו לשוכר שאני דאיכא למי' כיון שלא בא בתחי' החודש אודויי אודי ליה ע"ש ר"ל דהוי כירד ברשות קצת דמהני לענין שאין מוציאין מידו דהא בפ' השואל שם מוכח דמשום ספיקא הוא והמע"ה ע"ש ולמ"ד כולו לשוכר ס"ל אפילו לא עבידא לאגלויי ל"מ מניה ולר"נ הוא דמפלגי בשמעתין בהכי וגם לזה כיון הרא"ש לעיל בפ"ק שכ' דלמ"ד כולו לשוכר משום אודויי ול"ק מ"ש המע"מ שם ע"ש:
עוד בגמ' מיגו דאיבעי אמר לקוחה ע"כ דמיירי בארעא דלית כריא ולא יהיב טסקא ולא עביד מחאה דאל"ה ל"מ למי' לקוחה וק"ק הא לא בעי לטעון לקוחה משום דס"ד שמא עביד אידך מחאה דמחאה שלא בפניו הוי מחאה כדאי' בפ' חזקת דט"ל וע"ש בפי' רשב"ם דמשמע מדבריו דאע"ג דחברך חבר' אית ליה מ"מ פעמים שלא ישמע ההמחאה וא"כ אין הטענות שוות והיכי אמרי' מיגו וי"ל:
עוד בגמ' בעה"ב נאמן דאי בעי אמר וכו' כ' המרדכי כאן בשם רבי' האיי דכל מי שטוען תמורת המנהג אינו נאמן ובפ"ח דפאה משמע אפילו במגו אינו נאמן וא"כ מנהג עדיף מחזקה דהא מגו במקום חזקה בעיא היא וצ"ע דבשמעתין משמע דאפי' במקום מנהג נאמן במגו ע"כ וכוונתו נראה דאע"ג דקי"ל כר"ן דאינו נאמן במגו מ"מ קשיא לר"י ממתני' דפאה דקתני אין נאמנים על המקח ומ"מ ק' דמאי קושיא נימא דהכא דוקא דלאפוקי ממונא הוא דס"ל לר"י דנאמן לאוקומי ממונא משא"כ בההיא דפאה ונר' דכוונתו להקשו' ארבי' האיי דנר' דלא מפליג בענין זה בכך שהרי למד מההיא דפאה אפי' לאפוקי ממונא מדקאמר וא"כ מנהג עדיף מחזקה שהרי מגו במקום חזקה בעיא והבעיא בפ"ק דבתרא היא לאפוקי ממונא ואף גם זאת נ"ל לדעת רבי' האיי דשאני מגו דשמעתין דכי טעין טענת המגו מרויח טפי משא"כ ההיא דפאה שהטענות ענות שוות הן ומ"מ משמעתין נמי יש ללמוד ד"ז דרבינו האיי דקי"ל כר"נ ועיין למהרימ"ט חא"ה סימן כ"ז עיין שם:
דף קי:
אמר אביי אף אנן נמי תנינא וכו' דאביי קאי לפי המסקנא דבדמי מסלקי' להו ולכך מדמה לה לספק זה קדם וכדפירש"י אבל לר"ח דסבר בארעא מסלקי' ע"כ הא דעל היתומים להביא ראיה משום אפותיקי ובחזקת ב"ח קיימא ארעא והתוס' ורש"י בחדא שיטתא קיימי אלא דרש"י בדברי אביי קאי והתוס' בדברי ר"ח קיימי ודלא כמהרש"א בתוס' ע"ש:
עוד בגמ' ג' להם את השבח ה' תומים סי' ק"ג סקי"א הוכיח מכאן דעת הרא"ש דבהשביחה הלוקח שומא לא הדרא דאי איתא דכה"ג שומא הדרא לחשבה בהדי הני תלתא דשמין השבח דע"כ נוטל המלוה השבח ע"ש ונר' דל"ק דגבי דינא דשומא הדרא הוצאה הוא דנוטל ולא שבח אלא כשאר שקלי העיר כמ"ש הש"ך שם ואפי' להסמ"ע אינו נוטל אלא חלק בשבח וגם אם היציאה יתירה על השבח נוטל כל היציאה כמו שנר' מדברי הסמ"ע שם סקי"ז וכ"כ במקובצת בשמעתא דשומא הדרא בשם הרמ"ך עיין שם ותשו' מהריק"ש סי' ע"ב שהוכיח מדברי הר"מ דאינו נוטל אלא השבח ע"ש אינו מוכרח וכ"נ עיקר דנוטל כל היציאה ודלא כהט"ז שם וכיון שכן לא שייך למכללינהו בהדי הני תלתא דשמין את השבח:
תוס' בד"ה יצא ביום וכו' לא ילין חלב וכו' עכ"ל ק"ק נימא דההיא דזבחים כרב אתיא והרי למ"ד שם דפ"ז לינה מועלת בראשו של מזבח ע"כ פי' הכתוב לא ילין כל הלילה בלא הקרבה והוי פי' כל הלילה כשמואל דהכא וי"ל:
דף קיא.
גמ' לצדדין וכו' מדברי הרי"ף והרא"ש נר' דקאי תי' זה במסקנא ומתני' גופא תנאי וכמ"ש מהרש"ל מיהו מה שהכריח מדלא קאמר אלא ע"ש כבר כ' התוס' בכ"מ דכל שאין מזכיר שם אמוראי אין רגיל הגמ' לומר אלא וכ"נ מפירש"י במתני' דתי' זה קאי במסקנא ממ"ש שכיר שעות בגמ' מפרשי לה אמוראי דלפום פשטא דגמרא דבמתני' לא פליגי אמוראי לא שייך למנקט האי לישנא:
דף קיא:
גמ' וריב"י לא גמיר שכיר שכיר וגר צדק מסברא נ"ל דהא ישראל גמור הוא ות"ק דאחיך לא אצט' לרבות ג"כ אלא משום דכתיב בההוא קרא מאחיך וכמ"ש התוס':
עוד בגמ' לעול' לא יליף ש"ש מה שהק' מהרש"א נימא דת"ק דאחיך לא גמיר א"ש ונ"ל כולהו מאתך ע"ש ל"ק דהא מכאן אמרו קתני משמע מקרא דעסיק ביה נ"ל ולאו מקרא אחרינא ומה שהק' אמאי לא פריך הגמ' לקמן לריב"י רעך למ"ל ע"ש ל"ק דפשיטא דאמרי' דאתא למעט גוי אבל לרבנן פריך שפיר דאי אתא למעט גוי מאחיך נפקא כיון דגמר ג"ש וכדפריך בתר הכי.
עוד בגמ' ואידך מאליו הוא נושא וכו' ואע"ג דהאי קרא במשנה תורה מ"מ נ"ל נמי להנך דת"כ אע"ג דל"ג ג"ש דגילוי מילתא בעלמא הוא דגם זה מקרי שכיר:
תוס' בד"ה מאחיך וכו' תימה אמאי אצט' וכו' עכ"ל י"ל דאצט' דלא נימא דהא דכתיב גר תושב הוא להקדימו לנכרי ובזה י"ל גם הקושי' הב' וגם קושית התוס' בדבור שאחר זה:
דף קיב.
גמ' ל"צ דאגריה לבטושי וכו' לפירש"י הא דלא קאמר אלא משום דאכתי קאי בסרבלא דשייך ביה לבטושי ולא דחי אלא דלא מיירי בגרדא ועיין מה שפי' הת"ח ע"ש והוא פי' הי"מ שהביאו התוס' בפ' הגוזל דצ"ט ע"ש ולפ"ד צ"ל דל"ג שם בגמ' דהוי שכירות וכ"כ הת"ח שם עיין שם:
תוס' בד"ה חוזר וכו' ומתחייב לו שלחני מדין ערב וכו' עכ"ל ודוקא שלחני דאומנתו בכך כמ"ש הנ"י אבל אדם אחר לא מתחייב מדין ערב היכא דלא פיטרו בפי' ולכך במעמד ג' ל"מ אלא דוקא בהיה לו מלוה או פקדון בידו כמ"ש בקושית':
בא"ד אני פוטרך אם יתן לי וכו' עכ"ל נר' דס"ל דבמחילה ליכא דין אסמכתא וכדעת הר"ן בנדרים דכ"ז דאהא דמשני ש"ה דאמר ליבטלן אכוותיה כ' דהיינו מדין מחילה ושכן דעת הרמב"ם ומדבריהם נר' דמחילה א"צ קנין אפי' במוחל בתנאי דלא כמ"ש מהר"ם ב"ב בתשו' סי' תשי"ח ע"ש והלח"מ בספי"א מה' מכירה הק' ע"ד הר"מ שם אמאי צריך קנין הא קי"ל מחילה א"צ קנין והפנ"י דק"י תירץ דבמחילה בתנאי צריכה קנין והעה"ש סי' י"ב אות ד' כ' דלא ראו תשו' מהר"ם הנז' ע"ש וליתא דהרמב"ם ס"ל אפי' בתנאי א"צ קנין וכמ"ש הר"ן בנדרים ועוד דמהר"ם ב"ב לא ככ' אלא בתנאי דתולה בעצמו דבדעתו היה לעשות כדבריו ולא ימחול כמו שמבואר בדבריו אבל בתנאי דתולה בדעת אחרים גם מהר"ם מודה דמחילה א"צ קנין:
דף קיב:
בד"ה שכיר וכו' דהו"ל כאומר הלויתני וכו' עכ"ל מכאן י"ל דלא כמ"ש המש"ל ברפ"ד מה' שאלה דדוקא א"י אם פרעתיך הוא דחייב משום דהו"ל למידע שפרעו ע"ש דלפ"ז לא מקשי' מידי דהכא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע וא"ל דהכא אפי' בשכיר אחד תנן דנשבע ונוטל דלא פלוג רבנן ועלה אמרי' דבשכרו שלא בעדים מהימן בעה"ב ועל שכיר אחד מקשים דהו"ל באומר א"י אם פרעתיך דבשכיר אחד אינו טרוד בפועליו והו"ל למידע הא ליתא דבשכיר אחד אדיניה דמעיקרא ליתיה אלא משום דלא פלוג וכיון דבדליכא עדים אינו נשבע בפועלים הרבה ודאי דבפועל אחד אוקמיה אדיניה ועוד דלקמן פריך אפועלי' הרבה וניתיב בלא שבועה והיינו משום דהו"ל כא"י אם פרעתיך כמ"ש התוס' בסמוך ואי איתא לדברי המש"ל מאי פריך הא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע שבתי וראיתי דע"כ לו' דאפי' טרוד בפועליו קרי' ביה הו"ל למידע דהו"ל למיהב דעתיה ולמדכר דאלת"ה קשיא במ"ש התוס' לקמן בד"ה אי הכי וכו' דהנ"מ נחית לשנויי גם אליבא דר"י וגם כתבו דהו"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ע"ש דזה סותר למ"ש לעיל דף צ"ז ע"ב דהיכא דהבריא גרוע והשמא טוב מודה ר"י וגם בכה"ג לא אמרינן מחוייב שבועה שאיל"מ ע"ש והכא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע והוי הבריא גרוע והשמא טוב ובכה"ג מודה ר"י וגם בכה"ג לא אמרינן משאיל"מ אלא ע"כ אפי' טרוד בפועליו הו"ל למיהב דעתיה ולמדכר:
בד"ה שקלוה וכו' מדפליג עליה וכו' עכ"ל הוצרכו לזה להנך תירוצי קמאי שכ' בד"ה קציצה דלפום הנך תי' לא הוי בכה"ג מגו דהעזה ועמ"ש מהרש"א בזה ומ"ש לפי המסקנא משום דגופא דבריית' דקציצה י"ל בפרע אותה שהודה כמ"ש התוס' לקמן ומ"מ לא מחוור תירוצו דבגמ' דשבועות קאמר מגו דלא שכרתיך מעולם ולפום המגו ההוא ע"כ בכופר הכל והדרא קושיא לדוכתה:
בד"ה קציצה וכו' ועוד אור"י וכו' עכ"ל נראה דנתכוון ר"י בזה לתרץ קושיתם דאף על גב דרגילות הוא לזכור הקציצה מ"מ לפעמים שוכחין וא"כ כיון דקתני המע"ה ע"כ ראיה דקציצה דאל"ה ליתני דשבע ונוטל כרישא ופריך הגמ' למ"ל ראיה דקציצה אפי' שכחו הקציצה סגי כיון דמעידים ששכרו כדינא דרישא ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל:
בא"ד ועי"ל וכו' שלא היה יכול להעיז וכו' עכ"ל ק"ל מדאמרינן בפרק חזקת דף ל"ו ע"א בהנהו עזי דאכלו חושלא נאמן לטעון עד כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר לקוחים הן בידי ולפ"ד מאי מגו איכא הא הוי מגו דהעזה דאי אמר לקוחים הם בידי מכיר בשקרו בעל העזים והריב"ש בסי' שצ"א בשם הראשונים כ' דאמרינן מגו דהעזה בהך דפ' חזקת משום דבעי שבועה וכל היכא דנשבע אמרי' מגו דהעזה דדוקא במודה במקצת לא מפטרי' ליה משבועה במגו דכופר הכל משוה דהוי מגו דהעזה ולא אמרינן ליה היכא דלא נשבע ונ"ל דלזה כיון הרא"ש בתשו' ריש כלל ק"י ע"ש ועיין למהר"י אדרבי ז"ל בסי' רע"ד דלא הבין כן בדברי הרא"ש וע"ש במ"ש דאפילו דהטענה דהמגו נגד ב' עדים אמרי' מגו ועיין למהרשד"ם סי' קי"ב ע"ש ולהש"ך סי' נ"ח סקי"א ע"ש והשתא לפ"ד התוס' כאן דכ' דהוי מגו דהעזה אע"ג דהכא נשבע כמ"ש התוס' בד"ה שתים מה יענו לההיא דפ' חזקת בהנהו עזי שו"ר להתוס' בפ' חזקת דנ"ב שכתבו דבההיא עזי דחושלא מיירי שבעל העזים יודע שלא אכלו ע"ש דהשת' נמי מעיז הוא ועיין להמש"ל בפ' כ"א מה' מלוה:
דף קיג.
בד"ה השתא וכו' ועוד ק' במודה במקצת וכו' עכ"ל אבל כופר הכל מדינא דמתני' פטור מכלום ושבועת היסת בימי ר"נ נתקנה ואה"נ אחר התקנה הדר דינא וא"צ למ"ש מהרש"א:
בד"ה ולעולם וכו' ובל תלין א"ע אלא בבקר א' וכו' עכ"ל ואע"ג דאיכא בל תשהה כיון דמדרבנן הוא מדק' מקרא דאל תאמר לרעך לא מזדהר וכמ"ש מהרש"א בד"ה השתא ע"ש:
בד"ה ואת המחרישה וכו' א"כ היאך נטל וכו' עכ"ל פי' ועכ"ל דנטל באיסור וא"כ אמאי לא פריך מינה הגמרא בתמורה בפשי' ואמאי פריך מקרא דלא תעבוט דלא פריך אלא ממעשים בכל יום כמ"ש התוס' בדבור הקודם ואי איתא דמחרישה אוכל נפש ע"כ בנטל באיסור ואפ"ה קתני מחזיר ועמ"ש מהרש"א ז"ל:
דף קיד.
בד"ה ואידך וכו' דהקשה משמע דלא אתא אלא לנדון בכבודו וכו' עכ"ל עיין להרע"ב בספ"ו דערכין שכ' קדש לה' כתיב דמשמע הקדש וכתיב בההוא קרא גופיה ביום ההוא ע"ש דנר' דמפ' לברייתא דהתם דקתני קדוש לה' סתם הקדשו' לב"ה דבא להשמיענו האי דינא והוא תימה דהא בברייתא שם בדי"ח שהביאו התוס' כאן קתני אתה הקשת לנדון בכבודו ולמרגלית דקלים דמשמ' המרגלית בהקדש מהקישא נ"ל מנדר בערכך וצ"ל דכיון דמפ' להך ברייתא דקדש לה' דנחית להשמיענו האי דינא ע"כ דפליגא אהך ברייתא שהביאו התוס' וס"ל להך תנא דלא הוקשו אלא לנדון בכבודו דכתיב נפשות והתוס' מפ' להך ברייתא דקדוש לה' כפשטא דאתא לאשמועי' דסתם הקדשות לב"ה לבד:
בא"ד וכ"מ בפ"ק דזבחים וכו' עכ"ל ק' לר"י דיליף מנדר בערכך למסדרין אמאי לא יליף ק"ו ותק"ל מחכמים דפ"ק דזבחים והגה"ק בראש הספר כ' דר"י ס"ל מסדרין בב"ח ע"ש ועיין למהרש"א בדבור הקודם דפשיט"ל לר"י דאין מסדרין וצ"ל דלר"י ערכין יוכיחו ול"ל ערכין קילי כמ"ש התוס' לעיל ולפ"ז י"ל קושית מהרש"א בדבור הקודם ועיין לה' בכור שור בשמעתין ועפי"ד מיושב שפיר הא דלא יליף ר"י ק"ו:
דף קיד:
גמ' הא עשיר שכיב מאי קאמר עפירש"י והא דלא פריך הגמ' אקרא גופיה אמאי אצט' הא בלא"ה אסור משום רבית די"ל לאוסופי לאו יתירא אתי אבל ברייתא דקתני עשיר שכיב משמע דשרי אהא פריך שפיר ולפמ"ש התוס' בכתובות דק"ה ע"ב דהא עשיר שכיב הוא דברי הגמ' אבל הבריית' לא הביאה אלא הפסוק ע"ש וכ"נ קצת מפירש"י צ"ל דהגמ' דייק הא עשיר שכיב כדי להקשות קושיא אלימתא ואה"נ דאקרא גופיה נמי פריך:
עוד בגמ' שלא בשעת הלואתו פירש"י דהיינו ע"י ב"ד דמשמע דאם משכנו בזרוע או הלוה מדעתו שלא ע"י ב"ד דינו שוה לבשעת הלואתו אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מלוה דס"ל דאפי' מדעתו ובזרוע דינו שוה למשכנו ע"י ב"ד כיון שהוא שלא בשעת הלואתו ע"ש:
דף קטו.
תוס' בד"ה אלמנה וכו' לכ"נ דר"ש ל"ל דשמואל וכו' עכ"ל והשתא י"ל דלר"ש לא אסיר נתוח באלמנה אע"ג דשייך ביה טעמא דמשיאה כיון דלא כתיב נתוח דאורייתא והשתא ר"ש מקיל ולא מחמיר א"נ כיון דממשכנין עשיר' דקא' היינו משכון ממש ומקיל בהא מילתא דהוזכרה בדבריו לא איכפת לן אי מחמיר במילת' אחריתי דהיינו נתוח:
בד"ה וחייב וכו' מדאמר אביי זיל אהדר וכו' עכ"ל מכל דבריהם בדבור זה נר' דמפ' זיל אהדר לעולם ולא בעת הצורך לבד כדמפ' בעה"ת שע"א ע"ש ומהרש"א לעיל דקי"ג ע"א בד"ה ואת המחרישה נעלמו ממנו דבריהם הללו ועיין להסמ"ע סי' וט"ו עיין שם: :
בא"ד כיון שהוא שוגג וכו' עכ"ל עיין להחזו"ן בפ"ק דתמורה:
דף קטו:
פירש"י בד"ה אביי וכו' לא לקי אכללא עכ"ל תרי לישני נינהו בפ' כ"ש דמ"א דאיכא דאמרי אפי' חדא לא לקי ונר' דרש"י ס"ל דע"כ הכא כל"ק דהתם דהשתא א"ש דקאמר אביי כרב יהודה אע"ג דר"י טעמא אחרינא קאמר משום דאתא לשאר דברים דמ"מ אי לאו דאתא לשאר דברים הוה לקי ודוקא אי אתא לדברים אחרים דכיון דלקי עלייהו לא לקי אמאי דבכלל בהדייהו דהלאו לעולם אתי למלקות אלא דאי לקי על מאי דאתא עיקר קרא סגי וה"ט דלישנא קמא דהתם דחדא מיהא לקי דהיינו חי ומבושל בחמי טבריה:
תוס' בד"ה שנאמר וכו' אבל ק' לר' יאשיה וכו' אבל לר' יונתן וכו' עכ"ל ק"ל ע"ז מדאמרי' בר"פ אוא"ב דלר' יונתן אייתר ליה או לרבות גם הכלאים ע"ש הסוגיא ומנ"ל לרבות כלאים דילמא או אתא לחייב ב' אם שחט שור ובנו ושה ובנו בהתראה אחת דחייב ב' כדהכא דמקרא יתירא ילפי' דחייב ב' וי"ל דהתם לא אצט' קרא לחייב ב' כיון דגופין מחולקין מחייב ב' בלא קרא כמ"ש התוס' בקדושין דע"ז ע"ב ודלא כמ"ש התוס' בסנהדרין דנ"ד סע"ב ע"ש:
בא"ד ושמא י"ל דגם לר' יאשיה וכו' עכ"ל ולר' יונתן נמי כיון דאיכא וי"ו לחלק סגי בהכי אע"ג דלא מייתר וממנו וקמץ דורכב לר' יונתן אתי לדרשא אחריתי ועיין להתוס' בחולין דק"ב סע"ב ע"ש:
בא"ד דל"ד לבשר בשדה וכו' דמשמע דליכא חדא מילתא וכו' עכ"ל ומ"מ מקרו מפורשים קצת לענין דלא ליהוי לאו שבכללות דלא ללקי כלל ועיין להתוס' חולין דק"ב סע"ב ולמהרש"א ז"ל שם:
בד"ה אמר וכו' דשמעי' להו מריחיים ורכב דלא הוו ב' כתובים וכו' עכ"ל לא כ' כן אלא לאביי אבל רבא בהדיא ע"כ ל"ק ר"י אלא דכי נפש לא. משמע ריחיים ורכב דהיינו דלא אתו שאר דברים מריחיי' ורכב כדפירש"י. ומעתה מ"ש מהרש"א בדבור שאח"ז דלפמ"ש דלא הוו ב' כתובים ל"ק וזה שהקשו התוספות בדבור שאח"ז ע"ש ליתא דהתוספות שם מקשים לרבא:
בא"ד ואינו מביא אלא דבר שיכול לדחות וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהומ"ל כן לרבא ע"ש וליתא דא"כ אביי ורבא בפלוגתא דר"ה ור"י ודחיקא מילתא למי' כן אבל השתא פליגי אליבא דרב יהודה ולפי' הקונט' ליכא תירוץ אחר לאביי:
בד"ה אבל וכו' קרא אחריתי לאו סמיכה וכו' עכ"ל ממשמעות דבריהם דכיון דאינו בקרא אחד אלא בב' מקראות לא אמרי' כל שישנו וזהו שכ' קרא אחריתי וכו' ולאו משום דעל מצות ומרורים הפסיק הענין וד"ל דבפ' התכלת דמ"ג ע"א כ' התוס' לר"ש דפוטר נשים מציצית הא דלא דרשי' כל שישנו בשעטנז ישנו בגדילים משום דלאו בחד קרא הוא ורבנן שם פליגי אר"ש דאפי' בב' מקראות אמרי' כל שישנו ע"ש בגמ' והשתא אמאי דחקי לרבא ולא כ' בפשי' דרבא מוקי ברייתא כר"ש אבל לרבנן שפיר אייתר כי אם צלי אש השני ללאו ועוד אביי אתי דלא כרבנן דקי"ל כוותייהו וראיתי לה' דברי אמת בקונט' דנ"ח ע"ד שהק' התוספות דפ' התכלת מגמ' בסנהדרין ד"ס ע"א דיליף ר"ש דב"נ מצווי' על הכשוף מהיקישא דתרי קראי ותי' דדוקא גבי ציצית דאיכא ילפותא סותרת ההקש דהיינו דכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות הוא דכ' התוס' דדוקא בחדא קרא הוא דאמרי' כל שישנו לסתור הילפותא ע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקש' לרבא אבל לאביי קשיא טפי דהשתא אתי דלא כמאן וי"מ דאביי ס"ל כר"י דלא דריש סמוכים והיכא דכתיבי בחד קרא דריש ואין להקשו' לפמ"ש התו' בפ"ק דיבמות דר"י היכא דיתירא הוא דרשי' סמוכים ע"ש אמאי דחקי התוס' הכא לרבא ואמאי לא כ' בפשי' דרבא מוקי כר"י דלא דריש סמוכים ולכך לא יליף תנא דברייתא אלא מצלי אש השני דיתירא הוא די"ל דהכא לאו יתירא הוא דהא איכא לאוקומי ללאו וע"כ דהילפות' דכל שישנו דהכא דלא כר"י כ' מהרש"א דלפיר"ת צ"ל כן גם לאביי ע"ש והגמ' דקאמר הכא כי אם צלי לאו יתירא דמבע"ל לכדתניא וכו' היינו ללישנא דאפי' חדא לא לקי. כמ"ש התוס' בסוף דיבור שלפני זה:
דף קטז.
גמ' רבא אמר ל"צ למיקם בדינא וכו' המש"ל בפי"א מה' מלוה דין ה' הוכיח מכאן ספיקו בתפס מטלטלין לדינא דגמ' דל"מ לב"ח אי מהניא תפיסתו לגבות ממקרקעי דהא הכא ל"מ לגבות ממה שתפס דבעי לאהדורי ומהניא תפיסתו לגבות ממנו ע"ש ודבריו לא יכונו אלא למאי דמשמע מדברי התוס' לעיל בד"ה וחייב דהכא מהדר ליה לגמרי ולא לעת הצורך לבד ע"ש אבל למ"ש בעה"ת שע"א וכ"כ כל הראשונים דמהדר ליה לעת הצורך וחוזרין וממשכנין ע"ש שפיר מקרי תפוס דהא לא בעשה מטלטלין אצל בניו כדאי' לעיל ובעיקר ספיקו עמ"ש בחי' בקמא דט"ו ע"ב ע"ש:
עוד שם ומ"ש מעזי דאכלי חושלא וכו' עמ"ש לעיל דקי"ב ע"ב ע"ש:
תוס' בד"ה ותניא אידך וכו' ל"מ אפי' בריחיים ורכב אלא א' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלר"י מחייב ב' אכי נפש וכו' ע"ש ולא נהירא דא"כ מאי מייתו ת"כ דר"י הא לא שמעי' מברייתא דל"מ אריחיים ורכב משום כי נפש די"ל דאה"נ דמחייב ד' אריחיים ורכב ועוד ק' לר"י מ"ש דבזוג וצמד מחייב ב' אחד קרא דכי נפש ובריחיים וריחיים ל"מ אלא חדא דדוקא בריחיים ורכב הוא דמחייב ב' כמ"ש התוס' לעיל ע"כ נר' דלר"י כי נפש גלי דזוג וצמד דינם שוה לריחיים ורכב ולקי ב' משום ריחיים ורכב: