משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא מציעא · פרק שמיני
דף צד:
תדע דהא השואל דכל הנאה שלו וכו' עמ"ש מהרש"א ולכאורה בפשי' י"ל דסוגיא דהכא אזדא לפום אבע"א דלקמן דלסטיס מזויין גזלן הוא מיהו מברייתא גופה דלקמן דיליף גניבה בשואל מק"ו מש"ש יש להוכיח דקרנא עדיפא דאל"ה ליתיה להק"ו כלל דאדרבא שואל דחמיר חיוביה מסתבר לפוטרו מגניבה כדי לחייבו כפל והגמ' דלקמן דפריך הק"ו היינו לענין פירכא דוקא כמ"ש התוס' לעיל דמ"א ע"ב ע"ש וא"כ אי כפילא עדיפא שואל פטור מגניבה דתו ליכא ק"ו דברייתא כמ"ש ועיין בש"מ:
עוד בגמ' אתיא בק"ו מש"ח עמ"ש מהרש"א וי"מ דהשתא נמי דיליף בק"ו מש"ח נימא דיו אסוף דינא מה גניבה ושבורה בבעלים פטור אף פשיעה בבעלים פטור ואין לתרץ דאז מפריך הק"ו דאצ' הק"ו מש"ח דמשבורה דשואל ילפי' לה וכקושי' מהרש"א דלא מקרי מפריך ק"ו אלא היכא דאיכא קרא כמ"ש התוס' בפסחים סוף די"ח ע"ש וצ"ל דהק"ו מש"ח דקאמר הגמ' הכי ומה ש"ח שלא נטל שכר על שמירתו חייב ש"ש לכ"ש ושואל נמי דכל הנאה שלו ולפ"ז בריית' דיליף גניבה בשואל מק"ו דש"ש הומ"ל הק"ו הכי ומה ש"ש שאין כל הנאה שלו חייב שואל שכל הנאה שלו לכ"ש:
תוס' בד"ה הניחא וכו' דקאמר הניחא למ"ד דלא מצי מסלק אלא למ"ד דמצי מסלק וכו' ואפ"ה קאמר הניחא למ"ד וכו' כצ"ל וע"ש בגמ' ומ"מ אין הנדון דומה לראיה:
דף צו.
בד"ה בעל וכו' דמר דריש תחתיו וכו' עכ"ל הגמ' שם לא ס"ל כן אלא דקאמרי דהגמ' כאן לא מייתי לה משום די"ל דפליגי בהכי. ולפ"ז י"ל דזה סברת ר"ן בס"פ השולח דאמר אפלוגתא דר"י ור"ש כ"ע ס"ל קנין פירות כקנין הגוף אע"ג דר"י ס"ל בהחובל לאו כקנין הגוף וע"ש בתוס' וניחא דלא מייתי בפ' השולח כתנאי מההיא אפלוגתא דפ' החובל וכן לתי' הב' שכ' התוס' כאן:
דף צו:
גמ' ואי לא שלים ליה נרגא מעלי' הא דלא אמ"ל לישבע שמתה מחמת מלאכה כ' בש"מ כיון דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אינו נאמן בשבועה ע"ש ותמהני דלקמן דצ"ח אמר רמב"ח ד' שומרין צריכין כפירה ואחד מד' שומרין הוא השואל דלא מיפטר אלא במתה מחמת מלאכה הרי מצינו שבועה גבי שואל:
עוד בגמ' תמעול איהי וכו' וק"ל כיון דהבעל לא קנה משום דבאיסורא לא ניחא ליה דליקני א"כ ליכא הוצאה מרשות לרשות והיכי תמעול איהי וי"ל במ"ש בקדושין דנ"ג ע"ב במכר מהו ומסיק במכר ל"ק והק' בשי' שלא נודעה למי הא תנן נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ומה מעילה שייכא כיון דלא ניחא להו וליכא קנין ותי' דדוקא במכר אבל במתנה כיון דקא מרווח והוא לא מעל אלא חבירו ניחא ליה וקנה ע"ש וה"נ כיון דמיירי שהיא נטלה ונתנה לו כמ"ש התוס' הוי כמו מתנה ובתחילה גבי למעול איהו קאמר שפיר דאיסורא לא ניחא ליה אי מעל איהו אבל השתא דהיא הוא דמעלה ניחא ליה דליקני מיהו מדברי רש"י שם שכ' דל"ל מעילה לר"מ אלא באוכל נר' דלא ס"ל הכי והדק"ל וצ"ל דהכא דהזכיה מכח תקנתא דרבנן קני בע"כ דאינו יכול להסתלק מתקנתא דרבנן דיד אשה כיד בעלה ומאי דאמרי' איסורא לא ניחא ליה היינו ר"ל כיון דלא ניחא ליה הזכיר באונס היא ול"מ מעילה אאונס ומאי דאמרי' באיסורא לא תיקנו היינו עיקר תקנתם אהיתרא ולכך לא ימעלו וכמ"ש המח"א בה' משיכה סי' ב' לדעת הר"מ ע"ש ומזה סיוע למה שכתבנו בחידושי' בנדרים דפ"ח ע"א אמתני' דהמודר הנאה מחתנו וע"ש במ"ש מסוגיא דשמעתין איברא דק"ל אהא דאמרי' איסורא לא ניחא דליקני דהא שם בקדושין ר"מ הוא דס"ל דהמקדיש בהקדש בשוגג לא קידש משום דלא ניחא להו דליתחיל הקדש על ידייהו אבל ר"י פליג וס"ל דמקודשת וע"כ דס"ל ניחא להו ומעלה ויצא לחולין ולכך מקודשת וקי"ל כר"י וגם במכר קנה כמו שמוכח שם והכא אמרי' באיסורא לא ניחא להו דליקני ולא יצאו לחולין ולפמ"ש ה' בעל נ"ב בתשו' נדפסה בס' תשו' הב"ח החדשות בקונט' אחרון ליישב דברי הב"ש רס"י כ"ח דאפי' ר"י מודה בהאי סברא דלא ניחא לה ע"ש ניחא שפיר:
דף צז.
תוס' בד"ה ביום וכו' דה"נ מפ' בגמ' מתני' זה אומר שאולה וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לאפוקי דלא נימא דמתני' במאמינו ומשמע ליה להגמ' כן דמתני' במאמינו מכח קושית מציעתא דסיפא שכ' אח"כ ולזה כ' דמתני' דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה מוקי לה בגלגול וא"כ ע"כ בשאין מאמינו ואע"ג דלקמן דמוקי בגלגול הוא לרב יהודה כמ"ש רש"י שם והכא דבעי' עסק שבועה הוא לר"נ מ"מ מייתו שפיר דלר"י מוקי לה בגלגול ותק"ל מציעתא וסיפא ועכ"ל דאיכא שום תי' וא"כ נוקמה לרישא ע"י גלגול ותי' ר"י תירוץ הא' לתרץ רישא וסיפא אבל מציעתא קשיא ותי' במאמינו ואורחא דמילתא ובתי' זה יתורץ גם סיפא והא דנקטו בלשונם מציעתא משום דבסיפ' א"צ לזה התי' דבתי' הא' סגי כיון דבלא"ה צריכין לתי' הא' לתרץ הרישא דבתי' זה הב' לא יתורץ הרישא דכיון דהמשאיל טוען בריא יחשוב דגם השול יודע ודקאמ' איני יודע משקר ועיין להלח"מ בפ"ג מה' שאלה מה שהק' על תירוץ ה' המגיד בקושיא הלזו של התוס' ע"ש ודע דמ"ש התוס' אבל מציעתא ק' היינו דק' לרב יהודה אבל לר"נ ל"ק דלא מוקי לה בגלגול כמ"ש רש"י לקמן וע"ש להת"ח:
דף צז:
בא"ד וילפי' נמי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וכה הראוני להנ"י שכ' דהכא בטענ' מתה כדרכה נמי אומר בדדמי ע"ש:
בד"ה השוכר וכו' ואע"ג דבכל שבועת השומרין וכו' עכ"ל בתשו' בשמים ראש סי' רנ"ב כ' דה"ט דמשביעין עין ש"ה מספק ולא אמרי' בריא עדיף כמו מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור וכ"ש הכא דאוקומי ממונא הוא משום דטענת נאנסו ונגנבו טענות גרועו' הן דאי איתא קלא א"ל ולכך משביעין מס' ע"ש ולפ"ז ניחא קושיתם דהכא שמתה אחת מהן אלא שזה אומר שאולה וז"א שכורה לאו טענה גרועה היא ולכך בריא עדיף לכ"ע דאוקומי ממונא הוא וכ' עוד שם דדוקא בטענת ס' הוא דמשביעי' ש"ה אבל אם טוענו המפקיד בריא חייב ממונא ע"ש אבל הש"ך סי' ע"ב ס"ק קט"ו כ' דבטוענו בריא פטור אפי' משבועה דאין אדם מעיז ע"ש וק' ממשנתנו דזה אומר שאולה וז"א שכורה אמאי ישבע אפי' ע"י גלגול כיון דאין אדם מעיז וקושטא קאמר וכמו כופר הכל דבימי ר"נ הוא דנתקנה היסת אבל לפ"ד הבשמים ראש ניחא דדוקא בטענות נאנסו ונגנבו דגרועות הן הוא שכ' דחייב ממונא ואינו נשבע:
בד"ה והלה וכו' אמאי אצט' למתני הכא דפטור וכו' עכ"ל קושיא זו לפום הנך תי' דמאמינו שכ' בדבור הקודם אבל לפי הועי"ל שכ' לעיל דאין מגלגלין כשטוען שמא וכו' ל"ק דהא גופ' אתא לאשמועי' ולא שמעי' הא מילתא אלא מבבא זו דבבא דסיפא יתורץ בתי' הא' שתי' לבבא דרישא:
בד"ה והלה וכו' מתני' היא בהגוזל בתרא דחייב וכו' עכ"ל אע"ג דהתם מוקמי' לה לצאת י"ש אבל בא"י אם הלויתני א"ח לצאת י"ש היינו בלא תבעו אבל בתבעו חייב לצאת י"ש גם בא"י אם הלויתני וכדאמר התם ר"י מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב לצאת י"ש וא"כ ע"כ חייב ופטור דהתם מדינא קאמר:
בד"ה רב הונא דהוי בריא טוב ושמא גרוע וכו' עכ"ל משמע דאי הבריא טוב והשמא טוב פטור וממ"ש גבי ניזק דהוי בריא גרוע ושמא טוב משמע דאי שניהם טובים חייב ונר' דהעיקר תלוי בבריא אם הוא טוב אע"ג דהשמא גם הוא טוב חייב וכ"נ ממ"ש אח"ך וי"ל דהתם נמי ירא שמא היום או מחר ישאלו וכו' אע"ג דהתם השמא נמי טוב:
בד"ה ה"נ וכו' דמוקי מתני' דהכא כר"מ וכו' עכ"ל אבל בשמואל לעיל לא מצי לשנויי הכי דשמואל מפ' שם חזרה שבועה לסיני ואפילו נאמר דשמואל שם לאו אמתני' קאי אלא דין בפ"ע והגמרא קבעו אמתני' מ"מ אי איתא דר"מ חזרה שבוע' למחוייב לה קאמר א"כ שמואל דאמר חזרה שבועה לסיני דלא כמאן ועיין במהרש"א:
בא"ד כדמשמע לעיל גבי ההוא רעיא וכו' עכ"ל ק"ל דההיא דרעיא שאני דחשוד הוא ובחשוד לא אמרינן מתוך שאיל"מ אפי' בשבועה דאוריית' כמ"ש התוס' לעיל שם בד"ה שכנגדו ולקמן בד"ה מתוך ולפי מ"ש שם בשמעתא דרעיא בד"ה ותקנתא דלפום תי' קמא שכ' שם בד"ה שכנגדו צ"ל משום דשבועה דרבנן היא ע"ש א"ש דהתוס' הכא אזלי לפום ההוא תי' והוא התי' שכתבו לקמן בד"ה מתוך ועיין מ"ש לקמן בד"ה משכחת לה:
דף צח.
בד"ה משכחת לה וכו' דבשל . הודא' ואיני יודע הוה סגי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דס"ל איני יודע כפירה היא דלא כפירש"י ע"ש ונר' דהוכרחו לו' כן משום דאי איתא דא"י לא הוי כפירה אמאי מצריך הגמ' הודאה הא אפי' בנאנסו לחוד איכא שבועה מדרבנן וכמ"ש לקמן בזה הדיבור ולעיל דמצריך הודאה משום דא"י הוי כפירה וכו' איברא דדבריהם תמוהים דשפיר מצריך הודאה בשמעתין משום דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ כמ"ש לעיל בד"ה ה"נ וכבר נרגש מזה מהר"ם לובלין ע"ש ונ"ל במ"ש מהרש"א לעיל בד"ה הכי נמי דדבריהם שם הם לפיר"ת דאמרי' נמי מתוך שאי"ל אבל לפום חד פי' דלעיל דדוקא מתוך שאיל"מ הוא דאמרי' אין ראיה דבדרבנן לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע"ש וא"כ י"ל דהתוס' כאן באו ליישב גם לפום ההוא פי' דאפי' בדרבנן אמרי' מתוך שאיל"מ אמאי מצריך הודאה כיון דבנאנסו איכא שבועה מדרבנן כמ"ש מההיא דסוף המוכר הבית וכ' משום דא"י הוי כפירה וההיא ראיה שהביאו לעיל מההוא רמיא כבר כתכתי שם דליתא לההיא ראיה אלא לחד תי' שכ' לעיל בדף ה' בשמעתא דההוא רעיא ע"ש:
בא"ד וי"ל דההיא שבועה מדרבנן וכו' עכ"ל וצ"ל דס"ל כפי' ר"ש שכ' התוס' לקמן ד"ק ע"א בד"ה תנן דלפי' קמא כיון דהשבועה היא מדרבנן יחלוקו לפום שינוייא דהגמ' שם ולזה כיון רש"י לקמן בד"ה אשתבע וגלגול שבועה מן התורה דס"ל כפי' קמא: ע"ב גמ' שכרה בבעלים ושאלה וכו' וחזר ושכרה וכו' ע"כ בנגנבה איירי דהא שכירות היא ולגבי גניבה לא נפסקו הבעלים כדמשמע מפירש"י בד"ה שכרה בבעלים ומ"מ מבעיא ליה דכיון דשם אחר נכנס באמצע הוי הפסק לגבי שכירות דבתרא אע"ג דלפירש"י תרי שייכי אמרי' ועיין להת"ח ודוק:
תוס' בד"ה ואמר וכו' דאפי' התקבלתי ל"מ אם מת וכו' עכ"ל וצ"ל לפי זה דגם באמ"ל שלח אם מת לא מהני דאל"ה אכתי קשה אמאי אצט' במסקנא שם להרשאה והג"א כאן נסתפק בזה ע"ש וצ"ל דלדידיה מתרץ בקושית התוס' די"ל בין אמר לכתב וכמ"ש התוס' בקמא ע"ש:
דף צט.
תוס' בד"ה באומר וכו' ואע"פ שעבדו וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל במתני' משום די"ל בע"ע כשמואל ומכאן מוכח דע"ע כשליח לענין שאלה בבעלי' וא"כ גם בפועל כן דשוה לע"ע כדמוכח לעיל די"ב ועיין להמח"א בה' שלוחין סי' י"א:
בא"ד היינו שנשאל הרב עצמו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ודבריו תמוהים דהא בשליח פליגי תנאי לעיל דצ"ו ואכתי ק' מאי פריך נוקמה כמ"ד דשליח לא הוי בעלים וגבי שליח בשאל המשליח עצמו ודכוותה בעבדו ועוד ק' דגבי שליח אין חלוק בין שאל המשלח עצמו לשאל את שלוחו דדוקא בעבד הוא דכתבו התוס' דכי שאל העבד לא הוי כיד רבו משום דעבד כבהמה אבל שלוחו לאו כבהמה וע"כ ברייתא כמ"ד שלוחו לא הוי כבעלים לענין שאלה בבעלים:
דף ק.
בד"ה הא מנו וכו' אע"פ שהוא מוחזק דחזקת מעוברת היא כנגדה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דהוק"ל אמאי נותן שמינית הא איכא חזקת ממון ותי' משום דחזקת מעובר' כנגדה וקשה מאי קשיא להו הא חזקת ממון לחודה ל"מ שהרי בפרה כ' משום דאיכא תרי חזקות ונר' דבאו ליישב כי היכי דאתיא אפילו כרבנן דאזלי בתר חזקת ממון דסיפא אתיא ככ"ע ורישא הוא דמוקי כסומכוס והא ק"ל אמאי לא אזלינן בתר חזקת ממון ותי' דחזקת מעוברת כנגדה ולפ"ז צ"ל דחזקת מרא קמא עדיפא מחזקת ממון שהרי כ' דחזקת מרא עדיפא מחזקת מעוברת וחזקת מעוברת מהניא לפחות כחזקת ממון ומ"ש בריש הדיבור דחזקת ממון עדיפא מחזקת מרא הוא לשי' ר"ש ומזה הוכחה לשי' מהרש"ל דר"י חולק על ר"ש ולשי' מהרש"א צ"ל דמ"ש דחזקת מעוברת היא כנגדה היינו ר"ל דלא מסייעה לחזקת ממון וכ"נ קצת מלשון היא כנגדה שכתבו ולעולם חזקת ממון עדיפא מחזקת מרא כשי' ר"ש ומ"מ ממ"ש בדבור שאח"ז ולפי' ר"ש א"ש נר' דבאו לאפוקי מפיר"י וכשי' מהרש"ל ובעיק' חזקת מעוברת שכ' ק' הא עשויה להשתנות ולא הוי חזקה כמו חזקת קטנות עיין תוס' יבמות דס"ה ע"א וכבר כתבתי בזה בי"ד סי' ק"י עש"ב:
דף ק:
בד"ה זוקקין וכו' אמאי לא פריך וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל דצ"ח בד"ה מ"ל דההיא שבועה מדרבנן ניחא דקמ"ל דמגלגלין בדרבנן דבעיא דאיפשיטא היא מבריית' בס"פ כל הנשבעין ע"ש גם לפי אועוד אור"ת שכ' שם ניחא דגלגול דלעיל ענין אחר הוא:
בד"ה דילמא וכו' וי"ל דדריש רבוי ומיעוט וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דדריש כללי ופרטי ואיכא שום רבוי דמרבי' עבדים ולא מקשי' קרקעות לעבדים כיון דאיכא כו"פ כמ"ש מדברי התוס' לעיל דס"א ע"א בד"ה אלא ע"ש במהרש"א אלא משום דהראיה שהביאו בפ' מרובה איתמר' ברבויי ומיעוטי נקטי רבויי ומיעוטי ועיין להת"ח:
דף קא.
גמ' ל"ש אלא שנעקרו בגושיהן וכו' עיין להר"מ בפ"ד מה' שכנים דין יו"ד שכ' דאם לא נעקרו בגושיהן זוכה בעל הקרקע מיד וכ' ה"ה אע"ג דערלה הן מ"מ זוכה בעצים ע"ש ואפילו למ"ש הר"מ דגם הר"מ סובר כהראב"ד דנותן לבעל הזיתים כמה אדם רוצה ליתן וכו' ע"ש מ"מ זוכה בעל הקרקע בעצים של כל הג' שנים שהם מרובות משומת כמה אדם רוצה ליתן וכו':
דף קא:
ימות החמה נמי דכי אגר וכו' הו"מ למיפרך נמי מסיפא אמאי בכרכים יב"ח כיון דאמר בהדיא לימות הגשמים ולשי' רש"י בסמוך דנר' מדבריו דאפי' בקבע זמן לא יוציאו כיון דלא שכיח וכן כתב הרמב"ן בשי' רש"י דלא כדמשמע מדברי הנ"י ע"ש ניחא דאפי' אמר לימות הגשמים כיון דלא שכיח דיניה ביב"ח דאפי' בקובע זמן כן הוא:
פירש"י בד"ה אלא וכו' אע"ג דלא אגרי אלא לשלשים וכו' עכ"ל משמע ליה דאפי' בימות הגשמים סתם שכירות ל"י אלא דלא יוציאנו משום דלא שכיח ונ"מ דהשכירות שקצב לו הוא על השלשים יום ויפרע לו עוד בכל חדש כשכר החדש הא' אבל אי אמרי' דבימות הגשמים סתם שכירות לכולהו ימי הגשמים אז לא יפרע לו כלל דהשכירות שקצב לו על הכל קצב אבל בסמוך גבי כרכים כ' סתם שכירות בכרכים יב"ח כיון דלעולם הוא יב"ח משא"כ בעיירות כיון דבימות החמה סתם שכירות ל"י גם בימות הגשמי' לא ישתנה:
דף קב.
תוס' בד"ה תרתי וכו' אבל בחצר וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמ' ה"ק שברפת שבחצר ולא אגיר ליה החצר וקמ"ל דוקא רפת אבל החצר אע"ג דלא אגריה כיון שיש לו כניסה ויציאה הוי שלו משום דמרישא דקתני קולט מן האויר משמע דבחצר הוי של בעה"ב כיון דלא אגריה וכמ"ש מהרש"א בד"ה קולט ע"ש:
בד"ה אי הכי וכו' וא"ת אמן נמי יהא צריך שילוח וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' ר"פ שילוח הקן גבי דבעי לקיומי מצות ובערת דלא מחייב בשילוח אלא אם רוצה לזכות בבנים ע"ש ניחא שפיר דהכא מיירי דאינו רוצה בבנים ולקמן דפריך הגמ' שילוח בעי בבנים גופייהו מיירי:
בד"ה הו"א וכו' וכאן כפי' הקונט' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ובהכי יתיישב וכו' ע"ש וא"צ דמה שלא פי' ד"י אי ממרחץ הו"א בא סתירא פרושי וכו' הוא משום דא"כ אמאי לא אמר הו"א טעמא משום קרקע בחזקת בעליה וכמו שהקשו לפי' רשב"ם: