אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת בבא מציעא › פרק שלישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת בבא מציעא · פרק שלישי

פרק שני

דף לד.

גמ' נעשה כאומר לכשתגנב וכו' מק' לחד תי' שכ' התוס' בפ' השולח דמ"ג ע"א דעבד שאינו שוה כלום אפי' מכרו כולו הוי כמי שמכרו לקנס א"כ הכא כיון דלא מכר הגיזות והולדות אפילו אמ"ל פרתי קנויה לך הוי כמי שמכרה לכפל ובמכרה לכפל לא מהני דהא ס"ד מעיקרא דמכר גוף הפרה לכפל כמו שהוכיחו התוס' בשמעתין ופריך והא אין מקנה דשב"ל ומאי משני ולק"מ דהתוס' בפ' השולח לפום ההוא תי' ס"ל כמ"ש ה"ה ברפ"ח מה' שאלה בשם המפרשים דכי אמ"ל קני פרה זו לכשתגנב קנה הגיזות והולדות דמשעת גניבה ואילך וא"כ אינה מכורה לכפל לבד אלא לגיזות והולדות וגוף הפרה משעת גניבה ואילך:

עוד בגמ' אמר אביי שואל עד שישלם וכו' וכי משלם קנה הכפל ולא שייך כאן לומר כיצד הלא עושה סחורה בפרתו ש"ח מטעמא דאמרי' לעיל נעשית כמי שא"ל בשעת שאלה כשתשלם יקנה לך כפילא ופירש"י לעיל דקי"ל להו רבנן דניחא להו לבעלי' שיהיה בטוח בקרן ע"מ שיהיה ס' כפל העתיד לבא לשומר נר' דמכאן יש להוכיח באם אחר שנגנבה נתפשר השואל עם המשאיל בפחות מן הקרן לא נקנה יתרון דמי הקרן לשואל וכי נמצא הגנב אינו פורע לו אלא מה שפרע למשאיל שהרי בכה"ג אינו בטוח בקרן ולא מקני ליה והשה"ג בפ"ק דבתרא מסיק כן לדינא והוכיח ד"ז מגמ' בקמא דע"ח ע"ב ונסתפק למעשה באם שאל מן הגוי ונגנב לו ואח"כ כששמע הגוי מחל לו אי מיפטר הגנב ע"ש ונר' דמכאן יש להוכיח דשואל אינו מרויח כלום אלא היכא דאיכא למי' נעשה כמי שא"ל וכו' ועיין לה' בני יעקב בתשו' סי' י"ג דרכ"ב ע"ב ולהרב נחפה בכסף סי' יו"ד והנמשך:

תוס' בד"ה א"נ וכו' אהני מעכשיו לקנותה סמוך לגנב' למפרע עכ"ל ק' דא"כ דקנה למפרע אפי' בר"ה נמי ובפ' הכותב דפ"ו ע"ב מוכח בגמ' דדוקא באגם ועיין להתוס' בפרק האשה שנפלו דפ"ב ע"א ועיין לה"ה בפ"ב מה' מכירה דין ט' ועיין מ"ש השע"ה בהלכות אישות דף ק"א ע"ג משם הכנה"ג ודוק:

פירש"י בד"ה השוכר וכו' אם רוצה לשקר וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ ר"פ דבסמוך מאי קמ"ל ועוד ק' דבגמ' במס' קמא דנ"ז ע"ב מוכיח מהאי ברייתא דלסטים מזויין גנב הוא ודחי עיין שם ומבואר משם להדיא לכולהו אוקמתי דמיפטר בטענה הטוען עתה ולאו דאי בעי משקר וצ"ל דהגמרא שם אכתי לא שמיע ליה דינא דר"פ דבסמוך אבל רש"י כאן פי' לברייתא כן אחר דשמעי' להאי דינא מדר"פ:

תוס' בד"ה אלא וכו' וי"ל דנקט שלם לאביי וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמ' כן הכא כי פריך מרישא ולא הוה צריך לסיפא לכאורה נר' דס"ל שינוייא דחיקא הוא ומ"מ הוא עדיף מלומר נעשה אלא דק' דא"כ מאי קאמר בסמוך ומי אלימא ממתני' ועיין במ"ב בגמ' ע"כ נר' כמ"ש מהרמ"ש דלאלומי הוא דקאמר אימא סיפא ועיין בגמ' לעיל דכ"ו ע"ב דפריך ומאי דוחקיה דר"א והכא לא פריך מאי דוחקיה דר"י משום די"ל דיוקא דרישא כאביי ורבא ולכך אית לן למינקט כדיוקא דסיפא וכדר"י:

דף לד:

בד"ה וחזר וכו' הוי כמו לאחר גמר דין וכו' עכ"ל וע"ש בתוס' שכ' דס"ל בלפני ג"ד מחלוקת והגמ' שם דפריך מאי קמ"ל תנינא הומ"ל דקמ"ל בלפני ג"ד מחלוקת אלא דמשני שפיר דקמ"ל באתן מחלוקת וחדא מנייהו נקט ולפמ"ש התוס' דהכא הוי אחר ג"ד הא דלא קאמר דהא מילתא גופה אתא לאשמועי' משום דאין זה מבואר בדבריו די"ל דזה הוי כמו קודם ג"ד וס"ל דקודם ג"ד מחלוקת ואי הא מילתא אתא לאשמועי' הו"ל לבאר:

גמ' אמר רב הונא משביעין וכו' עיין בהרא"ש דדוקא בהריני משלם אבל בשלם מקנה ליה כפילא אפי' בלא נשבע ע"ש ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' לעיל בע"א נימא נעשה ותקשה לר"י ע"ש והוא כעין תי' התוס':

ת"ל דשבועה גבי מלוה מק' להסוברים דכי חזר המלוה והפקידו ביד הלוה ונגנב מתחייב המלוה דהוא ש"ש ופטור הלוה דהוא ש"ח נימא דבהכי עסקי' והוי דומיא דרישא וקאי אתרוייהו ונ"ל דהאי דינא לא א"ש אלא לטעמים דקא' בגמ' בפ' האומנין דהמלוה על המשכון הוי ש"ש משום דהוי כשומר אבידה או לכדשמואל ע"ש אבל אי טעמא משום דנהנה דתופס ליה לחודיה כי חזר והפקידו אצל לוה לא הוי ש"ש וס"ל לבעלי סברא הלזו דזה תליא בשני תירוצי דגמרא בפ' האומנין דפ' אמתני' דכל האומנין ש"ש ע"ש בתוספות והגמ' הכא י"ל דס"ל משום דתפיס ליה אחודיה:

דף לה.

גמ' דטרח ומייתי לה וכו' הסמ"ע סי' רצ"ה סק"ה כ' אפי' כבר נשבע שנגנבה צריך לישבע שאינה ברשותו דאפשר דאחר שנגנבה חזרה ובאת לרשותו והביא ראיה מכאן דאמרי' יטרח ומייתי לה ע"ש והוא תימה דהא בהדיא קאמר הכא דכשהביא עדים שנגנבה אינו נשבע שאינה ברשותו ולא חיישי' שמא אח"כ באת לרשותו להשביעו ומ"ל הביא עדים מ"ל נשבע שנגנבה ומ"מ י"ל דלאוקמתא דר"א דזה נשבע וזה נשבע אה"נ דאפי' הביא עדים שנגנבה נשבע שאינה ברשותו מיהו מדברי הר"מ בפ"ו מה' שאלה דין ג' מתבאר דהיכא דהביא ראיה שנגנבה א"צ לישבע שאינה ברשותו דלא חיישינן שמא אחר שנגנבה באת לרשותו והא דאוקמה ר"א זה נשבע וזה נשבע ולא אמרי' דנאמן המלוה במגו דנאנסה דאז גובה חובו מהמלוה כמ"ש בסי' ע"ב כיון דע"כ בדליכא עדים שנגנבה מיירי כמ"ש מדברי הר"מ י"ל דמגו להוציא לא אמרי' דדוקא בשטר הוא דפליגי רבה ור"י בפ' חזקת כמ"ש התוס' שם ועיין להפנ"י:

שם כל לא ידענא פשיעותא היא הנה התה"ד סימן של"ג כ' דשומר שאינו יודע אם פשע בהאו לא משלם דמתוך שא"י לישבע משלם דמדאורייתא רמי עליה לישבע שבודאי לא פשע בה והביא ראיה מדברי הרא"ש בפ' השואל ע"ש וה' מקור ברוך סי' נ"ב תמה עליו אמאי לא הוכיח מגמ' דאמרי' כל ל"י פשיעותא היא וע"כ דה"ט משום מתוך שאיל"מ דהא שכחה אונס היא ע"ש ואין נר' כן מדברי הר"מ בפ"ד מה' שאלה ד"ז שכ' אי בכספים אמר שיודע שקברם אלא שא"י באיזה מקום ובכלים כ' שא"י באיזה מקום הניחם ע"ש דנר' שיודע ששמרם כראוי ויכול לישבע אלא משום דשכחה הוי פשיע' ועוד דר"ן הוא דאמר בשמעתין כל ל"י פשיעותא ור"ן ל"ל מתוך שאיל"מ בפ' כל הנשבעין דמ"ז ע"א ע"ש בתוס' לכ"נ עיקר דמשום דשוכח פושע הוא ועיין למהר"ם מינץ סי' כ"ח שהוכיח מגמ' בקמא דכ"ד ע"ב דשכחה הוי אונס ע"ש ואפשר דגבי שומר דקבל עליו לשמור דוקא הוי פשיעה ול"ד לדעלמא ועיין לה' ברכ"י בא"ח סי' שי"ח מ"ש בזה ועיין לה' בית יעקב סימן נ"ג ולהש"ך בחי' סס"י קכ"א מ"ש ע"ד המבי"ט ע"ש:

והנה התה"ד שוב הקש' ע"ד ממ"ש התוס' בפ' האומנין ד"פ ע"א בד"ה ואי דוכתא וכו' דדחו פירש"י דכתב ספק הוא דקי"ל כרבנן ואי איתא כיון דס' הוא מתוך שאיל"מ ותירץ דהתם מיירי דהס' הוא לב"ד אבל הם כל אחד טוען דבריא הוא דלא פשע ונשבע ע"ז ע"ש וה' מקור ברוך שם תמה עליו דמאי מק' התוס' אפירש"י נימא דכוונ' רש"י דמספק"ל לדידהו ומתוך שאיל"מ ע"ש ונ"ל דמלישנא דגמ' דקאמר תרוייהו משלמי' משמע דאין על כל אחד לשלם כי אם החצי וכ"כ הטור ואי טעמא מתוך שאיל"מ יוכל לתבוע אחד מהן על כל דמי הנשאר דכיון דא"י לישבע שלא פשע משלם הכל כיון דכל אחד מספק"ל שמא הוא הפושע ונהי דאם תובע שניהם כאחד ודאי דמשלמין בין שניהם אבל אם אינו רוצה לתבוע אלא אחד מהן יכול לתובעו על הכל אי איתא דטעמא משום מתוך שאיל"מ וראיתי למהרש"ך ח"ג סי' פ"ז שכ' ע"ד התה"ד דבלא"ה מחוייב משום דברי בחיובא וס' בחזרה ע"ש ולפמ"ש המש"ל דדוקא בהו"ל למידע הוא דאמרי' ברי בחיובא וס' בחזרה חייב ניחא שפיר ועמ"ש בחי' בריש פרק הגוזל בתרא ע"ש ועיין בב"י סי' רצ"א גבי שומר שמסר לשומר במ"ש משם תלמידי הרשב"א שדעת רבו שבכה"ג הוי כמו ז"א איני יודע אם הלויתני גם נר' מדבריו דלא כסברת התה"ד ע"ש ועיין להש"ך סי' ש"ג סק"י ע"ש ועיין בס' בשמים ראש סי' קמ"ו ע"ש:

עוד בגמ' ואמ"ל שלם ולא רצה לישבע וכו' עמ"ש מהרמ"ש דנימא דש"ה דחייב עצמו אבל הכא פטר עצמו מכלום ע"ש ולא ידעתי מנ"ל דבשלם בעי' חייב עצמו דדוקא באמר פשעתי הוא דאמרי' לעיל כן וממשנתנו דר"פ מוכח כן לפי' קמא דכ' התוס' בד"ה נגנבו ואפי' לפי' ריב"ן שם אין נראה שחולק בזה:

דף לה:

בפירש"י בד"ה כיצד וכו' משלם לו ארבע פרות וכו' עכ"ל י"ל אמאי לא סגי בחדא פרה לשכירות דעשרים יום ונ"ל דתרי חיובי קאמר ולעולם בחדא פרה סגי ונ"מ אי מתה בתוך שכירות הב' דאע"ג דאינו חייב להעמיד לו אחר דבחמור זה איירי מ"מ חייב להעמיד לו לשכירות היו"ד ימים דשכירות הא' דחיוב אחר הוא אבל אי לאו תרי חיובי לא היה חייב להעמיד לו כלל וכמ"ש מהרש"א ע"ש ועוד י"ל נפקותא אחרת ועיין להמח"א בה' שומרים סי' י"ט ועיין בה' שכירות סי' ג' מ"ש ע"ד מהרש"א ובכוונת רש"י ע"ש ועפירש"י במתני' בפ' האומנין דע"ח ע"א ע"ש:

דף לז.

תוס' בד"ה התם וכו' אך מדל"ק אלא וכו' עכ"ל ובשינוייא דכריכות אין להוכיח מדל"ק אלא דאכתי צריכי לשינוייא דעבד איסורא דשאני ההיא דלא הוזכר שם אמורא מקודם ובכה"ג א"צ לומר אלא וכמ"ש התוס' במ"א וכ"כ רשב"ם בפ' חזקת דמ"ג ע"ב ע"ש:

בא"ד לכך נר' דכולה מתני' וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו לאוקמה בבי דפקדון מדינא משום דקתני בפקדון בבבא דרישא שהודה מפי עצמו וכדדייק בגמ' ודלא כמהרש"א וזו היא שק' בדברי התוס' דקמא שכ' דדוקא בגזל הוא דחייב לצאת י"ש דהא גם בפקדון קתני שהודה מפי עצמו דמשמע דחייב לצאת י"ש ועמ"ש מהרש"א בסמוך בדברי התוס' דקמא:

בא"ד וא"ת דבפ' הגוזל וכו' עכ"ל משמע מדבריה' דמקח הו"ל למידק דאל"ה לא מקשי' מידי ועיין במהר"ם שיף ועיין להשע"ה בה' גזילה ע"ש:

בא"ד וי"ל דמתני' דהתם לצאת י"ש להבי' קרבן וכו' עכ"ל משום דקי"ל חייבי אשמו' אין ממשכנין אותם וא"כ לעולם לא יביא קרבן ועיין להתו' בכריתות די"ב ע"א ובר"פ האשה רבה כמ"ש דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם ע"ש:

דף לז:

גמ' מי אמר רע"ק ורמינהי נפל הבית וכו' כ' מהרש"א דהומ"ל דשאני גזל דעבד איסורא אלא דלא ס"ד השתא כמו דלא ס"ד לצאת י"ש ע"ש ולפמ"ש התוס' בד"ה וממאי ס"ד שפיר לצאת י"ש ואפ"ה פריך שפיר ואין לתרץ לקושו' מהרש"א דהגמ' סמיך אפלוגת' דמקח ביבמות דקי"ח דממקח דשאני מקח דהו"ל למידק מדברי התוס' לעיל בד"ה התם ועוד מאי פריך בסמוך והא מתני' דהכא וכו' ומייתי מברייתא דמודה ר"ט וכו' נימא דגזל דעבד איסורא אפי' שמא ושמא ומקח ופקדון דוקא ברי ושמא אלא ע"פ ולא ס"ל השתא סברה דעבד איסור' כמ"ש מהרש"א ולפ"ד התוס' דקמא דדוקא בגזל הוא דחייב לצאת י"ש ולא בפקדון ומשנתנו דאביו של אחד מכם הפקיד לי מנה מדינא וכרע"ק כמ"ש מהרש"א לעיל ע"ש הא דפריך בסמוך וממאי דרע"ק וכו' וממאי דשמא ושמא וכו' ולא מוכח ממתני' דאפי' שמא ושמא מחייב רע"ק מדינא משום די"ל דדוקא בפקדון משום דהו"ל למידק וכל סוגיא דשמעתא בגזל דלא הו"ל למידע כמו שכתב מהרש"א לעיל:

תוס' בד"ה וממאי וכו' דאי כר"ט כ"ש וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל דאי כר"ט מ"ש שנים מחמשה י"ל דה"פ וממאי דרע"ק דילמא ר"ט ומתני' כתנא דיבמות דס"ל פלוגתייהו במקח אבל בגזל כ"ע חייב ע"ש בפירש"י מיהו בסמוך אחר דמייתי בריית' דמודה ר"ט דפריך וממאי דשמא ושמא וכו' שם ק' נמי דאי בברי ושמא מ"ש שנים דמודה ר"ט מחמשה דפליג בברייתא הלזו גופה:

בד"ה שלא וכו' שלא בראייתו עכ"ל ע"ש בתוס' בבכורות שכ' שלא מדעתו דלא קבל שמירה ע"ש הרי שהבינו שלא מדעתו ממש והוי דומיא דבכור שם דעליה קאי ולדבריהם דהכא ק"ק דל"ד לבכור:

דף לח.

גמ' וליחוש שמא עשאן בעה"ב וכו' אין להק' נימא דלר"י אפי' ת"ק לא חייש שמא עשאן וכו' כמו רשב"ג דמודה ר"ן דרשב"ג לא חייש שמא עבר ועשאן בעה"ב תו"מ כיון דלכתחי' לא יעשם בעה"ב תו"מ כיון דמתיר רשב"ג מכירה אבל לת"ק כיון דמתיר לעשותן לכתחילה תו"מ כדקתני בברייתא ודאי דחיישי' ול"ד לרשב"ג דהא דלא חייש היינו לעבר ועשאן ולכתחילה ס"ל דלא יעשה:

תוס' בד"ה מזבנינן וכו' א"כ מאי אהני וכו' עכ"ל כ' מהרמ"ש דהי"ל להוכיח דר"נ אית ליה טעמא דר"נ מגמ' דבסמוך אבריית' דיין והחמיץ וקאמר מאי לאו ביותר מכ"ח וכר"ן ואי איתא הא לר"נ נמי קשיא ברייתא דהתם לא חיישי' שמא יעשם תו"מ דחומץ על יין לא הוי תרומה אלא ע"כ בטעמא דרב כהנא ע"ש ול"ק דאיכא למיחש שמא יעשם תרומה על חומץ שיש לו דאפי' הוי הפקדון חומץ הו"ל חומץ על חומץ ודוקא ביין על יין ונמצא חומץ הוא שכ' הר"מ בפ"ה מה"ת דלא הוי תרומה משום דטעות הוא אבל יין על חומץ ונמצא חומץ יראה דהוי תרומה ומ"ש עוד מהרמ"ש דחיישי' שמא עשאן ושוב דחה דכי הבאיש פקע תרומה כמ"ש במלחמות ע"ש אין ראיה משם כלל דהמלחמות איירי בחששא דשמא יעשה דכיון דהבאיש לא יחול עלה שם תרומה אבל בחששא דשמא עשאן קודם שהבאישו כיון דחל כבר שם תרומה תו לא פקע:

דף לח:

פירש"י בד"ה במאי וכו' מאחר שמורה ר"מ וכו' עכ"ל דאלו פליגי אפי' ביותר מכדי חסרונן י"ל דקמפלגי בחששא דשמא יעשה תו"מ וכר"נ ולא ס"ל כמ"ש במלחמות אבל השתא דמודו ביותר מכ"ח דכיון שהוא לזמן מרובה לא חיישי' שמא יעשם הכא דהחמיץ והבאיש שהוא ביותר מכ"ח כדקאמר הגמ' והוי לזמן מרובה דלא חיישי' שמא יעשם במאי קמפלגי:

בד"ה הפסד מועט כגון בכדי חסרון דרקבון וכו' עכ"ל הא בפירות שהרקיבו בכדי חסרון טעמא אחרינא אית להו משום שמא יעשם תו"מ ולא אצט' לטעמא דהפסד וי"ל דאשמועי' דהשתא דפליגי בהפסד מועט אצט' לטעמא דיעשם ולא אצטריך ר"נ לעיל לטעמא דשמא יעשם אלא ליותר מכדי חסרון ובהכי מתיישב שפיר קושי' ריב"ם בתוס' בד"ה מזבנינן וכו' דע"כ ר"נ אפי' ביותר מכ"ח מדאצטריך לטעמא דשמא יעשם מיהו לפ"ז צ"ל דרב כתנא נמי דאצטריך לטעמא דרוצה אדם הוא ליותר מכ"ח והשתא דמסיק הגמ' דפליגי בהפסד מועט הדר ממאי דאמרי' מעיקרא דר"כ לא פליג ארבה בכ"ח ומעתה מקשה ריב"ם שפיר להגמרא מעיקרא כיון דלר"כ אמר לא פליג אמאי לא אמרי' כן ברב נחמן ומדוקדק שפיר מאי דנקט ריב"ם בקושיתו כמו לרב כהנא:

גמ' היורד לנכסי רטושים מוציאין וכו' הר"מ בפ"ז מה' נחלות כ' יצא לדעת אין מורידין ואם ירד אין מוציאין ע"ש הפך ברייתא הלזו וצ"ל שהוא מפ' הברייתא אם חלקו הנחלה מוציאין מידן אבל אם לא בתורת חלוקה אין מוציאין והגמ' דקאמר מורידין תנאי ומייתי מברייתא הלזו מייתי בהדרגות דכיון דברטושים אין מוציאין אם חלקו לנחלה ודאי דמורידין בתורת אריס וע"ש לה"ה והלח"מ:

דף לט.

בפירש"י בד"ה שמין וכו' אם יבואו הבעלים וכו' עכ"ל משמע דאינו נוטל כאריס אלא אחר שיבואו הבעלים וזה הפך ממה שנראה מדבריו ממ"ש בד"ה דאילו דמשם בארה דנוטל כאריס מעכשיו ושאר הפירות יהיו מונחים עד שיבואו הבעלים וצ"ל דבדבור זה בשמעו שמת קאי דעליה פריך הגמ' השתא וכו' ואי בשמעו שמת נוטל כאריס מתחילה קודם ביאת הבעלים הו"ל להגמ' לאקשויי הכחשה דהא קתני לעיל ך זריז ונשכר ועיין בש"מ:

בד"ה הא וכו' בנכסי שבויין וכו' עכ"ל לשונו ק' להולמו דברטושים מיירי דשבויים דכולה שמעתין היינו שמעו שמת וצ"ל דדעתו היא דקו' הגמ' דמ"ש ממוציא הוצאות וכו' אשמעו שמת פריך אמאי כשיבואו הבעלים נוטל כאריס ומשני לא סמכא דעתיה דאפי' דאוכל הפירות לא סמכא דעתיה דאפשר שיבואו קודם שיאכל ולא דמי לאשתו גדולה דאין בידה להתגרש ממנו בע"כ ובהכי ניחא קושיא שלישית שהק' התוס' על פירש"י:

תוס' בד"ה וכולן וכו' מניחין אותו לקדם וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"ל ומהרמ"ש דמאי דפריך השתא זריז וכו' היינו קודם דידע דטעמא משום סמכא דעתיה כמ"ש הרא"ש ע"ש לא נהירא דהתוס' מפרשי' דמאי דקאמר דאלו התם זריז ונשכר וכו' הוא דאינו נוטל כאריס ואכתי קאי על סברת המק' ולא ידע טעמא דסמכא דעתיה כדפריך בתר הכי ומ"ש וכו' ע"כ נראה דמרשי קושית הגמ' מאי דאשכח מבעיא היינו ר"ל דא"צ ליטול כאריס וכ"כ בש"מ ע"ש:

גמ' באחי דאימא וכו' מ"ש הרא"ש כאן הוא לפי מאי דמסיק הגמ' ל"ש אחי מהאב וכו' דהוא משום נכסי מלוג כדפירש"י אבל לפי מאי דקאמר ולא אמרן וכו' הפי' באחי דאימא הוא כדפירש"י ולכך לא הוצרך הרא"ש לומר בולא היא וכו' ל"ש אחי מן האב וכו' דהוא נלמד ממה שפי' באחי דאימא דהוא נמי משום נ"מ ועיין למהרמ"ש:

תוס' בד"ה דילמ' וכו' אבל הכא אדרבא החמירו בנכסי יתומים להחזיק וכו' עכ"ל לכאורה בהחמירו בנכסי יתומים לחוד סגי ולא היו צריכי לעיגונא ועוד ק"ק דהכא לא החזיקו בחזקת מתים אלא חשש בעלמא ולא חזקה ונ"ל כמ"ש בדבור שאחר זה דהעמידו אפוטרופוס כדין אריס ויתפרנס הקטן לחוד ולא תטול אחותו שבכאן כיון דתרוייהו ס' וע"כ משום נכסי יתומים עשו אותם בחזקת מתים ואז יטול הקטן האריסות ולא רצו להחזיק כמתים לגמרי שיטול הפלגא כולו ומ"מ נתנו לו חזקת מתים במקצת ומעתה ניחא הכל שפיר דכיון דדוקא בגט הוא דבחזקת חיים אבל בעלמא ליכא חזקה לא לחיים ולא למות בנכסי יתומים הסמיכו להחזיקם במתים במקצת אבל אי בעלמא בחזקת חיים לא היו מחזיקים במתים משום יתומים:

בד"ה מוקמי' וכו' כדין אריס וכו' עכ"ל פי' כיון דאין כאן דינא דמורידין לנכסי קרוב בע"כ לא יטול אלא אריסות דמאיזה טעם יטול הכל ועיין למהרמ"ש במ"ש ושאלו וכו' ובגופה דשמעתא י"ל כיון דפלגא לאחתא ממ"נ והוי ודאי אמאי לא יהבי' לה הכל דהו"ל ס' וודאי ומ"ש מספק ויבם בפ' החולץ דל"ז ע"ש בפירש"י והתוס' ד"מ ע"א גמ' לא סיימו קמיה וכו' ולא חש לקושיא ראשונה ויותר נר' דל"ג ועוד וכ"נ מדברי התוס' בבתרא דקמ"ג ע"ב ע"ש:

בפירש"י בד"ה אם היתה וכו' המגיע לב' כורים וכו' עכ"ל ות"ק ס"ל דהכל לפי המידה אפי' לעשרה כורים וג' מחלוקת בדבר וטעמא דת"ק משום אכילת עכברים והרבה אובדות ולכך בעי אבל ר"י לא חייש לאובדות ואמרו לו דקתני בברייתא לר"י קאמרי ולכך לא נקט רש"י אלא אכילת עכברים דלת"ק חייש לאובדות כדקתני בברייתא ולא ניחא ליה לרש"י לו' דר"י כריב"ן משום דא"כ הול"ל בהדי ריב"ן ועיין במהרש"א:

דף מ:

גמ' דל תמניא וכו' והאמר שמואל המשתכר וכו' ולא ניחא לשנויי דר"י היה נותנן בקנקנים ישנים דאין בולעין ואע"ג דהשתא איכא יותר משתות איכא טירחא ודמי ברזנייתא משום דהשתא כפלים משתות וטירחא ודמי ברזנייתא אינו מגיע כולי האי ולמ"ש התוס' בד"ה מזופפין בתי' בתרא ניחא טפי דדוקא בשמן הוא דבישנים אינו מוציא לו בלע:

בפירש"י בד"ה שהרי וכו' לפיכך וכו' עכ"ל והא דלא מוקי הגמ' לבריית' דאחד הלוקח כרבנן משום דמ"ל דלרבנן אינו מוציא לו פקטים כמו שאינו מוציא לו שמרים ולפי' התוס' ניחא טפי דפי' הברייתא דקתני ש שהרי לוקח וכו' היינו דלוקח מקבל לוג ומחצה בשביל שמרים לבד אבל פקטים אינו מוציא ולאו משום דכבר קבל לוג ומחצה דההוא בשביל שמרים לחוד הוא:

תוס' בד"ה לדברי ר"י וכו' דל"ל מחילה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דנימא דר"פ מ"ל מתני' בחנוני ע"ש ולכאורם ק' דא"כ אמאי קאמר טעמא דרבנן משום מחילה הא אפי' ל"ל מחילה נימא ליה אי מערבת ליה הוה מזדבן וי"ל דכוונתו נימא דר"פ מ"ל מתני' בין בחנוני בין בבעה"ב:

דף מא.

גמ' אי רי"ש מאי אירייא וכו' לפמ"ש התוספות דסתם סלע וכיס ייחדו לו וכו' יש להוכיח דייחדו לא הוי כגנב מבית הבעלים דמודו כ"ע לאוקמתא דר"ז בפ' הגוזל בתרא דקי"ח ע"ש ועיין להמח"א בה' שומרים סימן ג' עיין שם:

עו"ש רישא ר"ש וסיפא רע"ק אין וכו' הש"ך בסי' שנ"ה הוכיח מכאן דאפי' גנב שלא עדים ס"ל לרע"ק דצריך דעת דלא כס' הר"מ ופסק מרן שם ע"ש דאי איתא נוקמה כולה כרע"ק ורישא שלא בעדים וסיפא בעדים ע"ש ואי מהא י"ל דר"י ס"ל מוקמי' בתרי תנאי וחד טעמא ולא מוקמי' בתרי טעמי ובגמרא בקדושין דס"ג ע"ב אמרי' ש"מ מדר' ינאי מוקמי' בתרי טעמי ואליבא דחד. תנא ולא מוקמי' בתרי תנאי וחד טעמא וכ' הת"י ה"ד מהרש"א שם דבא לאפוקי מדר"י בפ' המפקיד גבי חבית דס"ל מוקמי' בתרי תנאי ולא מוקמי' בתרי טעמי ע"ש הרי דס"ל לר"י דלא מוקמי' בתרי טעמי אבל יש להוכיח מדאוקמוה הנך אמוראי למשנתנו דסיפא בהניח' שלא במקומה דס"ל מוקמינן בתרי טעמי דהך אוקמתא ע"פ תרי טעמי היא דעכ"ל כן לדברי הת"י שכתבתי ומאי דאמרי' ור"י הניחה במקומ' משמע היינו משום דומיא דרישא וכ"כ בש"מ ע"ש ולפ"ז אי איתא דשלא בעדים מודה ר"ע נוקמה רישא שלא בעדים וסיפא בעדים ואף גם זאת נ"ל ליישב דלעולם הך אוקמתא דהנך אמוראי חד טעמא מקרי ולכך לא מוקמי' רישא שלא בעדים וסיפא בעדי' דהו"ל תרי טעמי ומ"ש בגמ' דקדושין ש"מ מדר"י וכו' דמשמע לאפוקי מדר' יוחנן כמ"ש הת"י היינו מדלא אוקמה ר"י רישא שלא בעדים וסיפא בעדים אבל אין הכוונה מדלא אוקמ' ר"י כאוקמתא דהנך אמוראי דההיא חד טעמא והא דלא אוקמה ר"י בהכי משום דמשמעות הניחה במקומה משמע כפשטא דגמ' ואדרבא יש סיוע לס' הר"מ מהגמ' דקדושין הלזו דמדקאמר ש"מ מדר' ינאי וכו' משמע לאפוקי ר' יוחנן והיינו ע"כ מדלא אוקמה רישא שלא בעדים וסיפא בעדים דמדלא אוקמה כהנך אמוראי אין להוכיח משום דהניחה במקומה משמע:

דף מא:

גמ' מה שכן משלם ת"כ וכו' ק"ק לכתו' בש"ש ונילף מיניה ש"ח מק"ו כיון דס"ל חיוב הגניבה היא קולא וי"ל דס"ל תרוייהו חומרו' ואיכא למיפרך להאי גיסא ולהאי גיסא א"נ לעולם הכפל הוא החומרא ומ"מ ליכא למילף ש"ח מש"ש דאיכא למיפרך מה לש"ש שכן חייב באבידה וליכא כפל באבידה ועפי"ז ניחא מה שהק' מהרמ"ש בתוס' בד"ה קרנא במה שהק' לר"י מנ"ל דפ' ראשונה בש"ח והק' המהרמ"ש נימא משום דבפ' ב' כתיב חיוב ואבידה ע"ש ועל פי זה ניחא כיון דאיכא חומרא בפ' א' דחייב בו כפל ואיכא חומרא בפ' ב' דחייב בה אבידה אין כאן הכרע דפ' א' בש"ח:

ואידך שלא תאמר דיו וכו' הק' השיו"ט סימן נימא תרוייהו קראי לדיו חד לדיו דבבעלים וחד לדיו דמתה מחמת מלאכה לפמ"ש המח"א בטעמ' דמתה מחמת מלאכה ע"ש ול"ק דא"כ נכתוב בש"ח לבד וכיון דכתיב בגופיה תו ליכא דיו דהא לאו משואל ילפי' כמ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה רבא ע"ש וכיון דלאו משואל ילפי' תו ליכא דיו לא לבבעלים ולא למתה מחמת מלאכה וש"ש אע"ג דיליף משואל לא אמרי' דיו דגלוי מילתא הוא כמ"ש התוס' בדבור הלז בתי' קמא ולפי תי' בתרא ילפינן הכל מש"ח וליכא ילפותא משואל כלל גם לש"ש:

תוס' בד"ה קרנא וכו' והשתא תימה לפי' מאי דסבר וכו' עכ"ל י"ל לזה דהפירכא קאי על ילפותא דאבידה והברייתא ה"ק ק"ו זה אין עליו תשו' גם לילפותא דאבידה ואע"ג דאחר שנילף גניבה בשואל אז אבידה ילפי' מגניבה דידיה כדקאמר הגמרא שם לעיל מזה גבי ש"ש מ"מ תנא דברייתא קיליף אבידה מאבידה דש"ש ועפי"ז ניחא מה שהק' אח"ך וא"ת לר"י וכו' די"ל דר"י יליף אבידה דשואל מגניבה דשואל ובגניב' ליכא פירכא אך מכח קושית היא הנותנת דברי התוס' מוכרחים:

בד"ה רבא וכו' ועי"ל דרבא בא לפרש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא רש"י דש"ח לדיו ושי' דש"ש לא"צ חסרון ומנ"ל בש"ח דא"צ חסרון ע"ש והיא דוגמת קושי' התוס' בד"ה לומר וכבר תי' שם דגלוי מילתא הוא ע"ש וגם לפי הועי"ל שכ' בדבור זה י"ל דס"ל כן אלא דס"ל דדוק' דכתי' שי' בתרוייהו י"ל כיון דבחד א"צ חסרון גם באירך א"צ אבל אי לא כתיב אלא בחד ובאידך ילפי' משואל שוב אין לומר דדין שניהם שוין ובתירוץ הראשון נדחקו דגם בענין זה יש להשוות דיניהם כמ"ש מהר"ם לובלין ומהרמ"ש ע"ש:

דף מב.

תוס' בד"ה אמר וכו' ואין לתרץ וכו' דהא בלסטים מזויין וכו' עכ"ל פי' דהו"ל לשנויי בהשואל אע"ג דגנב הוא א"ש דהא חייבה תורה בגניבה אע"ג דאונס הוא ובהשואל ס"ל דגניבת אונס חייב כמו שהוכיחו ואי מה"ט שכתבו גם בלסטים אי גנב הוא א"ש ונקטו ר"י משום דסברא הלזו דגנב הוא ר"י הוא דקא' לה בהכונס וגמ' בפ' השואל ס"ל כר"י אבל לרבה ס"ל גניבת אונס פטור כמו שהוכיחו ודלא כמהרמ"ש:

בא"ד תאמר בשואל דכי נילף וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד הי"ל להתוס' להוכיח מפ' השואל ולא הוו צריכי להוכיח מההיא דמנחות ע"כ נר' דלסטים מזויין לאו מש"ש יליף אלא משום דאע"ג דגנב הוא היינו משום דמיטמר מאינשי אבל עיקרו גזלן הוא ועיין למהרמ"ש:

בא"ד ודיו לבא מן הדין וכו' עכ"ל אע"ג דלפום סברא דהשתא הכפל הוא החומרא ולא שייך דיו אלא אי באנו להחמיר יותר מהמלמד היינו לענין פירכא אבל לעולם חיוב הקרן הוא החומרא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה קרנא ע"ש:

דף מב:

בד"ה נימא וכו' וק' דבפ' ד' וה' וכו' עכ"ל עיין מה שהק' המש"ל בפ"ד מה' שותפין וכבר תריץ יתיב הרב זרע יעקב סי' ך' ע"ש:

דף מג.

בד"ה מאי וכו' וא"כ לר"י מה הועילו וכו' עכ"ל לפי מ"ש התוס' לקמן דמ"ז דהא דלא תיקנו שצריך משיכה ומעות משום דאומר הלוקח נשרפו חטיך בעליה ע"ש הו"מ כאן להקשות טפי מינה וכה נימא ליה נשרפו מעותיך לפום ס"ד דהשתא בלא רב הונא אלא דהתוס' כאן ס"ל כמו שתירצו בפ' חלון דמשום תקנת השוק ע"ש ולא ס"ל כאן כמ"ש שם דאין רגליות וכו' דא"כ לא מק' מידי מה שהק' מהרמ"ש אמאי לא ק"ל לר"ן ע"ש י"מ דבמכר מודה ר"נ דשואל הוי דדוקא במפקיד הוא דא"ל דש"ש הוי משום דיודע דיבא המפקיד ויטול פקדונו וכמו שחילקו לדעת הרי"ף דפ' כאן כר"נ ולעיל דף כ"ט גבי אבידה פ' דהיתר תשמיש מחייב באונסין ע"ש אך מדברי התוס' א"נ כן ע"ש:

בא"ד ועי"ל וכו' עכ"ל ולר"ל ההיא הפוסק על על הגדיש כר"ש דמודה ר"ל דלר"ש מעות קונות ד"ת כדאי' בפ' הזהב ועיין מהרש"א:

דף מג:

פירש"י בד"ה כ"פ וכו' אבל הכא . דבהיתר' וכו' עכ"ל הומ"ל דבגזילה שאני דנתכוון לגזול את כולה ובכה"ג גם בפקדון דבהיתרא אתא לידיה א"צ חסרון כמ"ש התוס' לעיל דמ"א בד"ה שנטלה וכ"מ מפירש"י בסוף פרקין אלא דאשמועי' דאגזילה אפי' לא נתכוון לגזול את כולה אלא שנטל החבית לגזול רביעית ממנה א"צ חסרון ול"ד לפקדון דבהיתרא אתא לידיה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה