משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא מציעא · פרק רביעי
דף מד.
תוס' בד"ה הנחשת וכו' צ"ל שיוצאה בדוחק וכו' עכ"ל ולא ניחא להו למי' דאסי' קונה את המטבע היינו מטבע המוזכר כבר דהיינו מעות הרעו' וקמ"ל דהוו טבעה לגבי אסימון אע"ג דהוו פירא לגבי . היפות משום דא"כ מטלטלין קונין המטבע למ"ל הא כבר שמעי' לה מבבא דא סימון קונה המטבע דאע"ג דהוו פירא לגבי היפות מחמת פסלות המטבע אפ"ה הוי טבעא לגבי אסימון ומכ"ש שמעי' דאסימון הוי טבעא לגבי מטלטלין ועיין מהרמ"ש ז"ל:
בד"ה אסימון וכו' וא"ת מה בין וכו' עכ"ל הק' מהר"ם לובלין ז"ל נימא דר"ד כאסימון דצור' כההיא דבמה אשה ע"ש מ"ש ולק"מ דא"כ מאי אמרו דבר אחד הא ר"ד איירי ביש לו צורה ורישא איירי בלא צורה לפי' רש"י דזהו הכרחו דרש"י דמפ' למתני' דלא כההיא דבמה אשה ותרתי אסימון איכא משום דא"כ מאי אמרו ד"א וכמ"ש מהרמ"ש ז"ל ע"ש:
דף מד:
בד"ה נעשה וכו' ורב דבעי מר"ח וכו' עכ"ל ואפ"ל דרב לא הו"ל כל הדינרי דאוזיף אלא מקצת ומבע"ל מאי דאפליגו אמוראי שם באז"נ אי יש לו סאה אי לוה עליה סאתים ע"ש:
בד"ה אחר וכו' וגם מדמשער ליה בדינר של כסף וכו' עכ"ל ק"ק נימא דלגבי כסף הוי לא קייץ דפעמים אוקיר או זול סאיסר אבל לעולם האיסר הוא שמונה פרוטות וא"כ לא מוכח מידי אלא מההיא דקדושין ובגליון הביאו בש"מ כ"כ על קושיא ראשונה של התוס' ואינו מובן:
דף מה.
גמ' ליפלגו בסלעין על סלעין וכו' הא דלא פריך נמי להאי לישנא למ"ד בפירות על דינרים נמי מחלוקת ליפלגו בפירות על דינרים למאי דלא ס"ד השתא לרבות' דב"ה י"ל למ"ד בפירות על דינרים נמי מחלוקת אי איפלגו בפירות על דינרים הו"א בסלעין על דינרים אפי' לב"ס לא מהני משום דרשא דכסף א' ולא כסף ב' אבל למ"ד בסלעין על דינרים דוקא פליגי פריך שפיר ולא ס"ד דהו"א דהבא לגבי כספא פירא הוי והא דלא משני בלישנא קמא כי פריך ליפלגו בפירות וכו' דהו"א בסלעין על דינרים לר"ע לא מהני משום דרשא דכסף א' וכו' משום דהא מילתא שמעי' לה ממתני' דמעשר ב' דמייתי לקמן דלא דרשי' האי דרשא אבל השתא בל"ב אכתי לא ס"ד ההיא מתני' דהא מינה אידחיא הא לישנא ועיין למהרמ"ש ז"ל:
גמ' ת"ש הפורט סלע השתא לב"ש גבי פריטי וכו' הר"מ ז"ל בפ"ב מה' מע"ב דין י"ד מפ' להאי מתני' דחוץ לירוש' נמי בסלע של מע"ב שבא לחללו על פרוטות כמו ההיא מתני' דאיירי בירושלים דע"כ בכה"ג איירי מדאמרי' עלה בסמוך השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ועיין למרן בכ"מ שם ולכי שיטה הלזו מאי דפריך הגמ' השתא ממתני' הלזו רהפורט סלע בלישנא קמא לכולהו אמוראי פריך דלא כפירש"י והא דלא פריך המשניות אהדדי משום די"ל טעמא דהך מתניתין דלא יעשה אדם משום שמא ישהה עליותיו כדבסמוך:
עוד בגמ' השתא כספא לגבי פריטי מחללי' ולא אמרי' כסף א' וכו' מוכח מזה דלגבי דרשא דכסף א' ולא כסף ב' מסתבר לפלוגי דבגרוע על חשוב מחללי' ולא חשבי' ליה כסף ב' ולפ"ז קשה מאי פריך לעיל לפלגו בסלעין על סלעין הא אי אפליגו בהכי הוה טעי' דב"ש מודו בסלעין על דינרים דמחללי' ולא חשיב כסף ב' כיון דדהבא חשיב מכספ' וי"ל דבסלעין על סלעין נמי כיון דאיירי בדחריפי הסלעין האחרונים כמ"ש התוס' א"כ מקרו חשיבי לגבי הא' וש"מ דאפי' לגבי חשיב מניה אמרי' ולא כסף ב':
תוס' בד"ה השתא וכו' ל"פ מינה לל"ק וכו' עכ"ל דאז הוה פריך מינה לכולהו אמוראי ועדיפא מהא מתני' דאיירי חוץ לירוש' אע"ג דהיא קודמת בסדר המשניות ע"ש אך מ"ש ולא למ"ד אפי' בפירות וכו' ק"ק מאי קושיא נימא דפשיט"ל שאני פריטי דחריפי כדמשני בל"ק ומהרמ"ש נרגש מזה וכ' דלהאי לישנא ע"כ דלא מסתבר ליה למי' דשאני פריטי דחריפי דאי הכי מאי קאמר השתא כספא: לגבי פריטי ע"ש והוא תימה דהגמ' קאי למ"ד בסלעין על דינרים דוקא פליגי ולאותו מ"ד ס"ל דהבא טבעא לגבי כספא דאזיל בתר חשי' אע"ג דכספא חריף מניה להאי לישנא ושפיר קאמר השתא כספא לגבי פריטי אבל למ"ד בפירו' על דינרים נמי פליגי ס"ל דאזיל בתר מדיעות ולא נשתנ' מלישנא קמא אשר ע"כ נר' דרוקא לגבי פירי הוא דקא' הגמ' בל"ק שאני פדיטי דחריפי אכל לגבי כספא לא כיון דאיכא דוכתא דלא סגי וכדקאמר הגמ' לעיל קמ"ל כיון דאיכא דוכתא זכו' ושפיר קאמרי התוס' לא פריך מינה וכו' דהשתא כספא לגבי פריטי איירי:
דף מו.
גמ' איכפל תנא וכו' לפירש"י הו"ל למינקט קושיא הלזו קודם קושי' נקננהו אגב קרקע ונר' דגם לפירש"י לא פריך ערטילאי אלא דוקא אי ל"ל לא סודר ולא קרקע כפי' התוס' ומאי דפי' קושי' ונקננהו א"ק אבריית' גופה משום דהאי מקשה ע"ב דמשמע ליה דאית ליה קרקע מדקתני עומד על הגורן כדפריך בתר הכי והתוספות נדחקו בזה וכ"נ מפירש"י בד"ה איכפל שכ' אלא ש"מ בגורן שאין שלו וכו' דמשמע דלא פריך ערטילאי אלא אי ל"ל גם קרקע ומאי דנקט רש"י ערום היינו בלא סודר ובלא קרקע וכמ"ש התוס' וק"ק כיון דלא מקרי ערום אלא בלא שניהם נימא דאית ליה קרקע בעיר דלא מצי למקני אלא בסודר ול"ל סודר וי"ל ובמאי דאמרינן דל"ל קרקע ועיין לה' דברי אמת ריש קונט' שביעי ע"ש:
דף מו:
תוס' בד"ה פירי וכו' וא"ת לישני וכו' עיין להתוס' בקדושין דלפ"ד פירכת הגמ' לר"נ היינו לס"ד דמק' אמאי לא הק' לר"נ ומשני סיפא בדמים אבל רישא פשטא במטבע ובחליפין כל כמה דלא ס"ד כל הנישום ע"ש במהרש"א אבל התוס' כאן מדהקשו לישלי כל הנישום ע"כ דלאו על המק' פריך דהא המק' לא ס"ד כל הנישום והא דלא פריך באמת על המק' משום וי"ל דניחא ליה לאקשויי על אמוראין הא' וכמ"ש מהרמ"ש אכל קושי' הגמרא לר"ל ע"כ על המק' היא גם לדברי התוס' דכאן:
בד"ה ולר"נ וכו' וא"ת ולמ"ד בין פירי בין מטבע וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א שדבריו מוברחים אבל אין לתרץ דלר"נ דבעי כלי קרא אתא לפירי דשוין ואז מטבע אפי' בשוין ל"מ דהא לא מייתר קרא אבל לר"ש ע"כ קרא דמייתר למטבע ובשוין והגמרא לעיל דפריך מהנך ברייתות ולא משני בשוין לר"נ קאמר דהא ניחא דהגמ' קאמר ולמאי דס"ד וכו' ופירי וכו' ואי איתא הא המק' ע"כ כר"נ ס"ל דפירי לא עבדי חליפין:
גמ' ואמר ר"ל אפי' כיס וכו' משום דמילתיה דר"ל דייק ממתני' דקתני כל כדפירש"י במתני' פריך מינה לשאר אמוראי ומשני במטבעות פסולין אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה וצריכי והא דלא מוקי לה בפיסול אחר משום דהול"ל כל המטלטלין קונין לבד וקתני קונין זה את זה משמע דחידושא אשמועי' דזה קונה זה וזה קונה זה וע"כ בתרי גווני פיסול איירי ולס"ד דגמ' איירי באחד מטבע בשר ואחד מטבע פסול בחד מהנך פיסולי ולכך נקט קונין זא"ז ובהכי ניחא דברי התוס' לעיל דמ"ה ע"ב בד"ה אין שדחו טעמא דיוצא בהוצאה מדאמרי' בשמעתין הניקא ואגברא ע"ש דלכאורה ק' נימא דר"נ מוקי לה במטבעות כשרין כס"ד דגמ' ונימא דס"ל לר"נ מטבע נעשה חליפין ועיין שם במהרמ"ש מ"ש בראיית התוס' הראשונה ואולם עפי"ה א"ש דגם לס"ד ע"כ דאיירי באחד פסול מדקתני קונין זה את זה:
דף מז.
גמ' ת"ש הרי שהיה תופש וכו' הא דלא משמע ליה דטעמ' משום פירי לשי' רש"י לעיל דכ"ח מקרי פירי משום דא"כ למ"ל למתני פרתך בכמה כיון דסתם חליפין לא קפיד עלייהו לס"ד דגמ' ומשני דסתם חליפין קפיד ואיירי בפרה וטלה והא דקתני פרתך בכמה משום דסתם חליפין כך הוא והא דלא מוקי לה רבא משום פירי י"ל דרבא ס"ל פירי עבדי חליפין אבל לר"ן דס"ל פירי לא עבדי חליפין א"צ לאוקמה בפרה וטלה אלא טעמא משום פירי ודקתני פרתך בכמה משום דסתם חליפין כך הוא והתוס' לעיל בד"ה פירי שכ' ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה תקשה לר"ן ע"ש כוונתם לס"ד דגמ' דלא ס"ד סתם חליפין קפדי ופשיט מינה הבעיא תקשה ליה לר"ן מברייתא הלזו ובש"מ כ' לשינוייא דרבא דפרה וטלה הא דקתני פרתך בכמה למידק מינה דוקא משום פרה וטלה. הא פרה לחודה אע"ג דקפיד עלייהו קני ע"ש ולשי' רש"י ע"כ דלא ס"ל כן דאי איתא קשה מאי פשיט מינה נוקמה בפירי ודקתני פרתך בכמה למידק מינה דוקא משום פירי הא כלי אע"ג דקפיד עלייהו הוי חליפין וקני ועיין במהר"ם שיף ז"ל:
תוס' בד"ה קונין וכו' כמו גבי מעילה וכו' עכ"ל ועיין בתוס' גיטין שכ' דילפי' מג"ש ממעילה ובמעילה גופה כתיב לשון תשלומין כן מבואר בס' התרומה ריש ה' גיטין ומהריט"א ז"ל בס' ג"מ בסי' א' לא ראהו:
דף מז:
בד"ה אא"כ וכו' אם יוקירו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלרבנן המוכר טרח ומציל משום דאם נשרפו המוכר יכול לחזור ע"ש וממ"ש רש"י לעיל דמ"ו ע"ב בד"ה גזירה טעמא דנתייקרו משמע דלרבנן נמי טעמא משום דאם יוקירו וכו' וע"ש בש"מ שכ' דדברי רש"י שם הם למסקנא דאמר ר"ח כשם שתיקנו משיכה במוכרין משמע דתקנת דמוכרין היא אפי' אין הלוקח יכול לחזור וצ"ל לדעת מהרש"א כחד תי' שתי' שם בש"מ דרש"י לעיל נקט מילתא דאתיא אפי' לר"ש ומהרמ"ש לעיל כ' ע"ד רש"י והיינו לס"ד דלא ס"ד דר"ח דכשם שתיקנו וכו' ע"ש ונראה דדבריו בנויין ע"פ דברי המלחמות שכ' בשמעתין דלרבנן למסקנא דתיקנו גם בלוקח ליתיה לטעמא דשמא יוקירו דהא אם יוזילו מפסיד ודוקא אי מוכר דוקא חוזר הוא דמהני האי טעמא ע"ש ועיין להמאור שכ' דבנשרפו ל"מ הדר לוקח כיון דליתיה בעולם ע"ש וכ"נ דעת רש"י בשמעתין כמ"ש בהג"א.
דף מח.
בפירש"י בד"ה קאי וכו' אם קידש בו את האשה עכ"ל מלשונו משמע דקידש בחפץ וכן הבין המח"א בה' מכירה סי' י"א ע"ש ולפמ"ש מהריט"א ז"ל בס' ג"מ סי' י"א דדעת רש"י טלי קדושיך ע"ג קרקע ל"מ אפי' בקדושי כסף ע"ש צ"ל דהכא מיירי דעשהו למוכר שליח לקדשה בו וק"ל מירוש' הביאו הרשב"א בחי' בפ"ק דקדושין בתנם לעני דמקודשת דקא' פליגי ר' זעירא ור' אילא דח"א העני זכה לאשה ואח"ך זוכה לעצמו וח"א הבעל זוכה לאשה ומזכה לעני ע"ש וה"נ הול"ל דמקודשת מהני טעמי ועיין לה' דברי אמת קונט' שביעי מ"ש ע"ד הירוש' הלז ע"ש ועיין במה שנסתפק המש"ל בפ"ה מה' אישות:
תוס' בד"ה תשומת יד וכו' דר"ש ס"ל מעות קונות אפי' לר"ל וכו' עכ"ל לפי"ז צ"ל רבנן דפליגי ור"ש התם גבי קנס ס"ל נמי מעות קונות ולאו רבנן דהכא דהא מחייבו ליה התם גבי קנס מרבוייא דומעלה וכו' ע"ש ואי איתא בלא שום רבוייא חייב כיון דמעות אין קונות וע"ש בהרש"א ז"ל:
דף מח:
בד"ה נתנה וכו' אך קשה דאם כן תק"ל מתני' דנתנה לכולן וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא נוקמה לברייתא דכולן כמ"ד גזל הגוי מותר דפלוגתא דתנאי היא ובכלן נכרי דלמ"ד שרי ע"כ דרשי' לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה:
גמ' דכתי' ונשיא בעמך וכו' כ' בש"מ בשם הריטב"א דמנשיא וחרש הוא דגמרי' ע"ש ועיין בגמ' בפ' ד"מ דס"ו דפרכי' מה לנשיא וחרש שכן משונין וע"כ דילפי' מאביו ונשיא או מאביו וחרש כמ"ש התוספות שם יע"ש:
בפירש"י בד"ה הוא סבר וכו' אי מכירת קרקע וכו' עמ"ש מהרמ"ש ונ"ל דרש"י סובר דלמסקנא אחר דמייתי לימא כתנאי א"צ תו לחלק בין קרקע למטלטלי אלא דרב דאמר כר"י הנשיא דכנגדו הוא קונה ואע"ג דדחי הגמ' אילימא כתנאי ולפום ההוא דחויא כי היכי דלא תקשה דרשב"ג אדרשב"ג ע"כ לחלק בין קרקע למטלטלי דחויא בעלמ' הוא כי היכי דלא תקשה לימא מר הלכה כמר וכו' דזהו כוונת הלימא כתנאי בכל מקום:
דף מט.
גמ' לא מאי אינו משמט וכו' והשתא רב אתי ככ"ע ולר"י י"ל דלרשב"ג אינו משמט כלל ולר"י משמט הכל משום זכרון דברי' ובש"מ מיישב לר"י במ"א ע"ש ועפי"ד ניחא דברי הר"מ דפ' כר"י דכנגד כולו קונה ופ' עיין שם:
דף מט:
תוס' בד"ה שעות וכו' נראה יותר לילך אחר שתות וכו' עכ"ל מ"ש אחר שתות אינו מדוקדק לפמ"ש מהרש"א בכוונתם ע"ש ויותר נ"ל דהוק"ל כיון דפשטא דמתני' כשתות מעות איירי כדפריך מינה לרב מנ"ל לשמואל דשתות מקח הוי הונאה דקאמר שתות מעות נמי נימא דוקא שתות מעות רע"ז ב' דשתות מקח יותר מסתבר:
דף נ:
תפשוט דביטול מקח וכו' ולא ניחא ליה להגמ' למי' זיל הכא קמדחי לה וכו' כמ"ש התוס' בפ"ק דשבת ד"ג ע"ב בד"ה אבע"א עיין שם:
דף נא.
גמ' מתני' קתני לוקח וכו' מפירש"י נר' דמוכר עדיף מלוקח ומתניתין קתני לוקח כ"ש מוכר וברייתא דוקא מוכר ורבא משני דתרוייהו כי הדדי ומאי דשייר וכו' והוכרח רש"י לו' דהמקשה ס"ל דמוכר עדיף משום דאי כי הדדי נינהו אמאי לא ס"ד למי' מאי דשייר גם בריית' דלעיל דת"כ דשמואל דקתני לוקח ומוכר מני וכיון דע"כ חד עדיף מחבריה מסתבר ליה לרש"י להעדיף המוכר ור"א דאמר דייקא נמי וכו' הק' אע"ג דאיכא למימר תנא לוקח לרבותא וכ"ש מוכר מ"מ כיון דקתני ברישא מוכר ולוקח לא הו"ל לשיירו וע"כ שיורא הוא מיהו מפירש"י בד"ה דייקא נראה דאפי' לדעת המקשה כי הדדי נינהו:
דף נא:
גמ' אמר רב ענן וכו' לפי' רשב"א בד"ה ע"מ צ"ל דהשתא הדר ביה הגמ' ולשמואל אפי' בודאי מקרי תנאו קיים וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש ודברי התוס' בסד"ה בד"א לא יכונו אלא לפירש"י אבל לפי' רשב"א צ"ל כפי' ריב"ן וי"ל עפי"ז מה שהק' מהרש"א אמאי לא ניחא להו למי' דנקט רבותא וכו' ע"ש די"ל דאי ד"ז הוי רבותא אמאי לא נקט שמואל גופיה רבותא אפי' ודאי עקר כיון דבאונאה גופה משכחת לה ודאי עקר ובמ"א כתבתי בסוגיא הלזו:
דף נב.
מתני' אם היה מכירה וכו' משמע דדינא דרישא אפי' באין מכירה מיירי ומחוייב להחזיר בתוך זמן כדי שיראה לשולחני ושמעי' מינה דכה"ג לא הוי כאומר איני יודע הלויתני דא"כ היה פטור מלהחזיר אלא כאומר א"י אם פרעתיך דחיוב הראשון עדיין איתיה ועיין להט"ז סי' ע"ה דין כ"ה בתשו' שאלה ולהש"ך שם סקכ"ז ע"ש ומספק מלוה ישנה דלעיל דף ו' אין ראיה ע"ש במאור ובמלחמות:
פירש"י בד"ה יתר ע"כ וכו' לקמיה מפ"ל וכו' עכ"ל מפי' נר' דמפ"ל לברייתא כמ"ד יתר ע"כ יקוץ דלקמן לא הוצרך הגמרא לפ' כך אלא למ"ד יקוץ ועמ"ש בד"ה כסלע וכו' פוחת והולך וכו' נר' דמפ"ל כמ"ד יקיים דלמ"ד יקוץ צ"ל דאפוחת בחדא זמנא כדלקמן וצ"ל דמפ"ל כמ"ד יקיים משום דפשטא בפוחת והולך אלא משום דאוקמתא בשלא פיחת' כדי אונאה תתפרש כן לכולהו אמוראי לכך נקטה: דף נ"ג ע"א גמ' וא"א דחזקיה וכו' הא דלא מוקי לה בנכנס לירוש' ויצא משום דס"ל השתא דכי ליתנהו למחיצות ל"ג. רבנן כדפריך לקמן אברייתא:
תוס' בד"ה ואסורין וכו' אפי' ח"ש וכו' עכ"ל והא דקאמר בפ' הערל שכן מחפ"ז ע"כ לא אתיא לר"ל דאדאורייתא קאי ואפשר דהתם נקט שפיר איסור זרות לאפוקי מעשר דאפילו איסור ליכא כדפירש"י הכא אמתני' והתוס' ניחא להו לפירש"י ההיא דפ' הערל ולא הקשו אלא ממתני' דחלה אבל הכא במתני' לא ניחא להו בפירש"י משום מתני' דחלה:
תוס' בד"ה והן וכו' אסמכתא בעלמא וכו' עכ"ל והא דפריך אי ארון ותכריכין וכו' ה"פ כיון דקרא לא מיתוקם אלא בהכי הו"ל התירה תורה בגדים בהדיא ואין כח ביד חכמים לאסור כמ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז ומשני דקרא איכא לאוקמיה בסיכה ולא הוי כהתירה תורה בהדיא ואפי' דהאמת הוא דקרא בארון ותכריכין מידרש מ"מ אסמכת' מיהא הוי לסיכה:
בד"ה דילמא וכו' והא דתנן הפורט וכו' עכ"ל ובמחלל פירות על סלע וסלע על מעות ועתה רוצה לעשותן סלע לא ניחא להו לאוקמה כיון דחוץ לירוש' איירי למה חלל סלע על מעות נחשת ולפי מה שנר' מדברי הר"מ בפ"ד מה' מע"ב דמפ"ל בסלע של מע"ב ובא לפורטן מעות ע"ש אין מקום לקושיתם:
דף נב:
גמ' דנפול מחי' וכו' מחיצה לקלוט וכו' מכאן הקשה מו"ר הרב מהרי"ב שי' עמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בפ' כ"ש דחמץ הוי דשיל"מ דאחר הפסח שרי מדאורייתא ולא אסיר אלא מדרבנן ע"ש והרי מבואר מסוגיין דכיון דלקלוט דרבנן לא הוי דשיל"מ אע"ג דמדאורייתא יש לו מתירין ונ"ל דיש לחלק דשאני הכא דכיון דא"י לפדות משום דרבנן אכתי באיסוריה מדאורייתא קאי כיון דלא נפדה משא"כ התם דאחר הפסח היתר הוא מדאורייתא:
תוס' בד"ה לא פלוג וכו' והוי שלל שמים כיון שאינו ראוי לא לאכול ולא לפדות עכ"ל קושטא קאמרי דא"י לפדות אבל לא היו צריכי לזה דבא"י לאכול סגי כמו בגבולין דאע"ג דיכול לפדותו כיון דא"י לאכלו הוי שלל שמים:
דף נד.
תוס' בד"ה מכלל וכו' לישני דה"ת נראין וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל כן לעיל משום דאי אמרי' נראין דברי ר"א בשבת שאף ר"י ל"פ אלא בחול אתיא דלא כר"י בסמוך דאמרי' אלא אי איתמר וכו' ועמ"ש עוד מהרמ"ש:
דף נד:
גמ' אחד הסך וכו' לפמ"ש התוס' ר"פ בנות כותים דסיכה לא אסירא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא ע"ש ק' אמאי חייב חומש על הסך כיון דמדרבנן מ"ש מדמאי דאמרי' לעיל דל"מ בדרבנן אלא בקרן דמעכב וי"ל דש"ה דבקרן חייב מדאורייתא אפי' במזיק דלא אימעט אלא מחומש ולכך רבנן הוסיפו חומש משא"כ לעיל דבקרן גופיה מדרבנן הוא לא רצו להחמיר אלא במילתא דמעכב וכיון דהכא הוסיפו חומש הוסיפו גם חומשא בחומשא דאין סברא לחלק ביניהם ועי"ל דיש לחלק בין תרומה למעשר כמבואר בגמ' לקמן דף כ"ה אמתני' דחמשה חומשין ע"ש ועיין להר"מ בפ"י מה' תרומות ע"ש:
פירש"י ולאו אבעויי וכו' דבתרומה כתיב ויסף וכו' עכ"ל הא דנקט טעמא דויסף ולא נקט הך טעמא דגורעין ומוסיפין וכו' משום דלצד זה דויסף מתיישב שפיר לישנא דלאו אבעויי דמשמע דהוה ס"ד דאיכא סברא לאבעויי והיינו דהו"א גורעין וי"ו דחמשיתו ומוסיפין על יסף והוי ויסף דפי' תרי הוספות אלא דלא דרשי' כן משום דאינו מתיישב שפיר חמישית ויסף כמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש:
בד"ה מועלין וכו' ועוד. אפי' לית גבה כל הני וכו' עכ"ל פי' אפי' אין כולה לשמים כגון קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מועלין בהן והגמ' דקאמר בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק אבשר קאי אכל בשר ק"ק ואימורי ק"ק קושטא הוא דמועלין בהן והמקשה השתא לא ידע דחזר בו תנא דבריית' ומרבה להו בסיפא כמ"ש התוס' מיהו זה לא א"ש אלא לפמ"ש מהרש"א בכוונת' ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א כאן בפירש"י:
תוס' בד"ה דילמ' וכו' וי"ל דלעיל מיירי במקדי' וכו' עכ"ל לפי"ז א"ש דפריך הגמ' לעיל ע"ד רבא ממימרא הלזו דריב"ל דהוא אמורא ולא פריך מברייתא דתניא כוותיה דלקמן:
בד"ה לענין וכו' מה יש לי לרבות פרים הנשרפין וכו' עכ"ל משמע דעולה לא מקריא כולה לשמים אע"ג דכליל היא משום דעורה לכהנים ואע"ג דבמס' מעילה דט"ו ע"א אמרי' קדשים המיוחדין לה' ועולה בכלל כמ"ש התוס' שם שאני הכא דבעינן דומיא דבהמה טמאה:
בא"ד וכי פריך וכו' לא מסיק אדעתיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א בכוונתם ומ"ש דלמסקנא המיעוט אתא לדרשא אחרינא ע"ש בלא"ה ע"כ לו' כן למסקנא דגמרא דתחי' הקדש נ"ל מהטמאה טמאה ראשונה וכולה לשמים מבית דבבהמה כמ"ש רש"י וא"כ כי מרבה סיפא דברייתא ע"כ דחד מיעוטא מנייהו לדרשא אחרינא מיהו עיקר פי' מהרש"א דוחק בכוונתם גם מ"ש מהר"ם לובלין ק' נימא דברייתא באמורין מיירי ע"כ נר' עיקר בכוונתם דהוק"ל לישנא דגמרא דנקט למעוטי קדשים קלים אי איתא דידע לסיפא והשתא שקיל וטרי ברישא דברייתא אמאי לא נקט גם קדשי קדשים דהא מכולה לשמים לא מייתינן אלא פרים הנשרפין אלא דידע הריבוי דסיפא והיה סבור דהריבוי הוא לקדשי קדשים ולא מסיק אדעתיה דהבריית' מרבה בהדיא גם קדשים קלים:
דף נה.
תוס' בד"ה פרה וכו' והא דאמרי' התם כל הראוי למזבח וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח קצת ספיקו של המש"ל בפ"ה מה' ערכין שנסתפק הא דא"י מידי מזבח מדאורייתא או מדרבנן ע"ש דאי איתא דמדרבנן הוא מאי מק' נימא פדוי מדאורייתא קאמר:
בא"ד דמיירי אפי' בקדם הקדשו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א אפי' בתם הול"ל ע"ש ולא שמענו מעולם ד"ז דתמימים נפדין ומשום זה הוא שכ' בקדם הקדשו את מומו מיירי אבל לענין תמורה דאין עושין תמורה במנח ידיה אקודש ודאי אפי' בתמימין הדין כן דאין עושין תמורה ואין נפדין וברייתא קתני פדוי:
דף נו.
גמ' אלא מדפוסים הרבה ליחוש וכו' מכאן ק' למ"ש הראב"ד ז"ל בפי"א מה' מעשר דין י"ג דבס"ס לא מחמרי' בדמאי ע"ש דא"כ מאי פריך נימא דהכא דשרי ר"מ לאו משום קולא בדמאי אלא משום דהוי ס"ס שמא מאדם אחד קנאם ואת"ל משני ב"א שמא שניהם מעשרין או שניהם אין מעשרין מיהו מסברת ר"י דאסר מטעם שאני אומר וכו' אין להקשות ע"ד הראב"ד משום דס"ל לר"י כיון דמשני דפוסים ומן החמה וצוננת מוכחא מילתא דמשני ב"א קנה ואינו נכנס בגדר ספק כמ"ש התוס' אבל ממאי דפריך הגמ' דר"מ אדר"מ לשמואל קשה וי"ל ובגופה דשמעתא איכא למידק אמאי ק"ל אשמואל ולא רמי ברייתא דסיטון אמתני' דדמאי הלזו:
עוד בגמ' ושמואל לאו שפיר קמשני וכו' ולדברי אביי ע"כ משנתנו מטעמא דלא לזלזלו ביה וכ"ה הטעם עם בירוש' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' עה"ת וע"ש למרן הכ"מ:
דף נו:
תוס' בד"ה והאי וכו' מישראל ששכר פרה וכו' עכ"ל בגמ' שם לא מוכח אלא מכהן ששכר פרה עיין שם בתוספות ופירוש רש"י:
בד"ה כל וכו' וק' לפי' מהכא וכו' עכ"ל עיין שם בפירשב"ם דמיישב זה דבמטלטלין חוזר המקח ובמקרקעי חוזר האונאה ע"ש והגמ' כאן דלא מוקי בעיית רבא בכה"ג דאי במקרקעי חוזר אונאה ואי במטלטלי חוזר המקח משום דרבא נקט בבעייתו אונאה משמע דהבעיא היא אי יש אונאה ולא נקט ביטול מקח וכן לתי' התוס' דמתני' דהתם בסתמא לא מוקי הגמ' הבעיא בסתמ' וביותר משתות דאי במטלטלי הוי ביטול מקח ואי במקרקעי לא הוי ביטול מקח עד פלגא משום דרבא נקט אונאה ולא נקט ביטול מקח בבעייתו גם לתי' התוס' הא דלא פריך הגמ' כאן ממתני' משום דבעי לדחויי דאפי' בביטול מקח ליכא למבעי ולכך מייתי מדרבא:
דף נז:
בד"ה לספק וכו' אי יצא השער וכו' עכ"ל הומ"ל קדש במאי מתחלל כיון דאין לו ואפשר דלב ב"ד מתנה ביצא השער המתחלל:
בא"ד ולכך נקט ועמדה אח"ך מג' וכו' עכ"ל פי' דאי גם בלא יצא השער שרי בהקדיש הול"ל ויצא השער בג' אבל מלשון ועמדה משמע דנשתנה השער שיצא כבר ולהכי מוכרחים לו' שיצא השער של לקוטות:
בא"ד היינו שהגזבר עצמו נותנן וכו' עכ"ל דלא"ה היה אסור דהוי כתן מנה לפ' ומשום אתי לאחלופי כ' הוכחא דאבנים ומ"ש מהרש"א תרי הוכחות גזבר ואבנים ע"ש לא דק בלישניה:
גמ' ורמינהי בני העיר וכו' עיין למהר"א ששון סי' ע"ג שהוכיח מכאן מדלא משני כשקנו מידו כדבסמוך מוכח דל"מ קנין לישבע דהוי קנין דברים ובמרדכי לקמן כ' דר"י דמשני בשקנו מידו קאי גם אקושיא זו ע"ש והמח"א בה' שומרים סימן כ"ב הוכיח מדברי הר"מ בפ"ז מה' סנהדרין ופ' מרן בש"ע בסי' כ"ב דמהני קנין כה"ג ולא הוי ק"ד ע"ש ולפמ"ש הב"ח בסי' כ"ב בכוונת דברי הר"מ אין ראיה משם כלל ע"ש:
דף נח.
גמ' דתינח עד שלא נתרמה וכו' לפמ"ש מרן בכ"מ בפ"ג מה' שקלים לדעת הר"מ דלס"ד בגמרא דס"ד דמיירי בשומר חנם מאי דקתני בני העיר שוקלין אחרים אנתרמה נמי קאי ע"ש ק' מאי פריך הגמ' לר"י נימא דבש"ח מיירי וכיון דבני העיר שוקלין אחרים הי"ל קדשי' שחייב באחריותן ומ"מ הנשבעין לגזברין דהא לס"ד דגמ' כן הוא לפ"ד הכ"מ לדעת הר"מ וי"ל:
פירש"י בד"ה אלא אר"א וכו' ובש"ח וכו' עכ"ל נר' דס"ל דבש"ש ל"מ משום דחז"ל לא יעשו תקנה להפסיד ממון לזה אבל בש"ח מיתוקמא שפיר דס"ל דבפשיעה חייב כמ"ש האחרונים מדברי רש"י במתני' אלא דמדאורייתא פטור משבועה אבל אי הודה דפשע חייב וחז"ל תיקנו לישבע אבל הר"מ בפ"ג מה' שקלים מפ"ל בש"ש וס"ל דחז"ל עשו תקנה להפקיע ממון וע"ש במרן הכ"מ והש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו כ' בפשי' דודאי לא יעשו חז"ל תקנה להפקיע ממון להוכיח עפי"ז כשי' הר"מ דבפשיע' חייב דלא כהתוס' ע"ש ונעלם ממנו דברי הר"מ דה' שקלים: