אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת בבא מציעא › פרק חמישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת בבא מציעא · פרק חמישי

פרק רביעי

דף ס:

גמ' ותסברא דאיכא הש"ך וכו' הק' הלח"מ בפ"ו מה' מו"ל לדעת הר"מ דהלוה ודר בחצרו בחצר דלא קיימא לאגרא או בגברא דעביד למיגר הוי ריבית דאורייתא הא מ"ל נשך בלא תרבית בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ותרבית בלא נשך בגברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא ע"ש ונ"ל דל"ק דדירת החצר נ"ל מכל דבר אשר ישך והכא ארישא דקרא דלאוי קיימינן דכתיב כסף ואוכל ובכסף ואוכל ל"מ זה בלא זה וע"כ לעבור בב' לאוי ובמתני' דלא קתני דירת החצר הא תנן לה לקמן ועיין למהרמ"ש ז"ל:

דף סא.

תוס' בד"ה אא"ע וכו' כיון דכתיב כל דבר וכו' כסף ואוכל למ"ל עכ"ל והא דלא ק"ל למ"ל כל דבר נמי לכתוב לא תשיך לחוד י"ל הו"א דוקא כסף אוכל אע"ג דכתיב סתמא כיון דגבי מלוה מפורשין כספך ואוכלך וכ"נ מפירש"י ואין להקשות הא בעי לכתו' ג' נשך והיכי מצי למכת בינהו בלא אוכל כסף די"ל לכתוב לא תשיך לאחיך נשך ונשך כ"ד אשר יסך וגבי קרא דולאחיך לא תשיך לכתוב נשך:

גמ' דאי כ' רחמנא לאו באונאה וכו' אין להקשות הו"א שתות כאונאה דאונאה נמי עובר עליה אפילו בפחות משתות כמ"ש מהרש"א לעיל דנ"ב ע"ש:

תוס' בד"ה אמרי וכו' דאין מזהירין מ"ה וכו' עכ"ל יל"ד א"כ מנ"ל למידרש מלא תגנובו ע"מ למיקט נימא דאתא לגניבה גופה למלקו' וי"ל דכבר ידעי' איסור' מרבית ואונאה מסתבר לאוקומי קרא לדבר חדש כמ"ש התוס' במכות די"ח ע"א בד"ה איסורא ע"ש:

בד"ה לעבור וכו' וי"ל משום דלא לקי וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א דכי מוקמי' נמי אכובש ש"ש ניתק הוא דכתיב את העושק ע"ש ל"ק דלא מנתק תרי לאוי דסמיכי כמ"ש התוס' במכות ריש דט"ו ע"ש ומה שתי' דכיון דאין לשון העשה שוה ללאו לא הוי ניתוק ע"ש צ"ל לפ"ד דהגמ' דקאמר לעבור בב' לאוי הומ"ל דאתא למלקות מיהו ק' לפ"ד הא דאפקה בלשון גזילה כי היכי דללקי עליה והיכי ממעטי' גזל הגוי מדאפקה כמ"ש התוס' בסמוך:

בא"ד הלא בישראל גופיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דא"כ לכתוב לא תעשוק ולא לכתוב בלשון גזילה ולא אצט' רעך:

דף סא:

בד"ה רבא וכו' אלא ליישב הברייתא וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל שכ' דאע"ג דלר"י איהו פטור בניו חייבין אי לאו דרשות יורש כרשות לוקח ע"ש ועפי"ד ניחא דברי רש"י בקמא דף צ"ד ע"ב שכ' טעמא דרשות יורש דסוגיא דהתם אליבא דר"י דאמר בימי ר' נשנית משנה זו וע"ש בתוס' ברם ק' מאי פריך לקמן הא אבוהון חייב נימא דאבוהון פטור ודקתני בדידהו רבותא אשמועי' דאפילו אנהו פטורין ואשמועי' דרשות יורש כרשות לוקח וי"ל דס"ד דהא מילתא מסיפ' שמעי' לה דדוקא דבר המסויים משום כבוד אביהם ורישא לא אצט' אלא לדיוקא דהא אבוהון חייב ומשני דרישא לא תני לה אלא אגב סיפא:

גמ' מ"ט דר"י וכו' הקשה הפנ"י אמאי אצט' טעם לר"י הא איהו ס"ל בפ' א"נ דכל היכא דאיכא מלקות וממון מילקא לקי ממונא לא משלם ונדחק לאוקומה בדלא התרו ביה ע"ש ול"ק דלא מוקי ר"י קרא דוחי אחיך לדרשא אחריתי אלא אחר כך דאיכא קרא ברבית דפטור אבל אי לאו קרא הו"א הכא גלי קרא דוחי דחייב כיון דעיקר קרא דוחי ברבית כתיב וכה"ג אמרי' התם בפי' ריבתה תורה ע"ז לתשלומין ובזה ניחא מה שהק' עוד הפנ"י ע"ש ועוד נר' כיון דאמרי' לקמן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא א"כ ר"י דאמר אינה יוצאה בכלל דבריו נמי דלא מסלקי ליה בלא זוזי ואי טעמא דר"י משום דהמלקות פוטר התשלומין כיון דבר חיובא דממון הוא אלא דהמלקות הוא דפטרי היכא דלא משלם ממש אלא לסלוקי בלא זוזי מסלקינן ליה:

דף סב.

גמ' ואי לאו כגבוי וכו' ופי' רש"י והתוס' ומ"ט דרבנן והא דלא מוקי דפליגי בשטר העומד ליגבות אי כגבוי כדפליגי ב"ש וב"ה במס' סוטה משום דאכתי ק' במאי דקאמרי משום קום עשה ות"ל משום דלא עביד מידי:

תוס' בד"ה לא וכו' והמק' לא הבין וכו' עכ"ל אבל לשי' רש"י ניחא דאכתי לא ס"ד שימה והא דלא ניחא להו לפ' כשי' רש"י אלא דכ"ע כר"א משום דאי בגבו ניתק כ"ש בלא גבו דניתק ומכח זה דחוי מעיקרו דאין לפרש שכ' מהרש"א ע"ש דאי איתא דלא גבו עדיף אמאי ניידו מפירש"י:

דף סב:

גמ' דמי חטי מבע"ל עיין להטו' ריש סי' קס"ב ודוק:

דף סד.

תוס' בד"ה אי תקפה וכו' דאם יבא ריוח כולם פקדון וכו' עכ"ל משמע דבכה"ג דכולם פקדון שכל הריוח של הנותן ואם יהיה הפסד כל ההפסד על המקבל אסור לקושטא דמילתא והוא תימה דכיון דלא יהיו מלוה אלא אם יהיה הפסד א"כ לא יש לו הנאה למקבל במלוה זו ואמאי אסור כה"ג כיון דל"ל בשכר המלוה הוא טורח לו וכ"כ להדיא בעה"ת והר"ן ופ' מור"ם בהגה רס"י קע"ז דבכה"ג שרי ע"כ נ"ל דדבריהם שלא בדקדוק ונ"ל החצי פקדון בסתם עסקא:

דף סד:

גמ' מאי קמ"ל תנינא וכו' הא דלא משני דהו"א מתני' בהלוני וכדפירש"י בל"ב וקמ"ל אפי' הלוהו ניחא ליה לשנויי דקמ"ל אפילו חצר דלא קיימא וכו' כי היכי דא"ש גם לל"ב דלא תקשה לל"ב תנינא דודאי ר"נ איסורא אתא לאשמועינן ולא התירה דהלוהו:

פירש"י בד"ה קמ"ל ויש ללמוד מכאן וכו' עכ"ל הקשה הלח"מ בפ"ו מה' מו"ל נימא דהכא מיירי בהלוני ומשכנתא דנכייתא בלא קצץ ע"ש ולק"מ דרש"י בל"ק קאי דאפילו הלוהו אסור דכן קביעות דבריו ופ' להחמיר בל"ק וכ"ד הר"מ ע"ש ולל"ב פירש"י דמתני' בקצץ ומה שהק' מהרמ"ש אמאי לא ניחא ליה למי' לל"ב דמתני' בהלוהו ובחצר דקיימא לאגרא ולא אמר ר"נ דוקא הלויני אלא בחצר דלא קיימא לאגרא ע"ש ל"ק דא"כ גם לל"ב צריך לחלק בין בית לשדה ושיעור דברי רש"י דלל"ק צריך לחלק בין בית לשדה ולל"ב א"צ אלא דמיתוקמא מתני' בקצץ:

בד"ה הלוהו וכו' או לאח"כ עכ"ל היינו לאחר הלואה תבע ממנו חובו והרחיב לו זמן ע"מ שידור בחצירו דהוי כמו אדעתא דהכי אוזפיה וכס' הראב"ד בפ"ו מה' מו"ל דין ג':

תוס' בד"ה האי וכו' וא"ת תק"ל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ונ"ל דמשער הגבוה לא ק"ל די"ל דאיירי ביש לו דאחר פוסק עמו על הגדיש מתניא וביש לו י"ל אם יתקלקלו כולם על הנותן וכמ"ש אח"ז אברייתא דר' אושעיא ולמסקנא דתי' משום שאינו מבורר וכו' אתיא אפי' באין לו ויצא השער פוסק כשער הגבוה:

בא"ד משמע דקלקול ל אחר וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל הא למסקנא דשמעתין ביוקרא וזולא סגי ע"ש י"ל דקלקול אחר דקאמרי היינו קלקול השכיח כמו החמיץ ובקלקול השכיח לא סגי ביוקרא וזולא כמ"ש התוס' בדבור הקודם:

בד"ה ולא וכו' אלא בין ביה לשדה היכא שאינו מלוה וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דשאני הכא דשכר ממנו בפחות אפי' נפל אינו מפסיד משום דס"ל בשוכר בית ונפל אי הקדים לו השכירות כשנפל אין חיוב על המשכיר להחזיר השכירות והכא שמעותיו כבר במלוה הן אצלו והוי כמקדים לו השכירו' ועיין לה' מח"א ה' שכירות סי' ג' ע"ש:

בד"ה אבל וכו' ולא נקט ולא ישכיר כליו או בהמתו בפחות וכו' עכ"ל אבל מדלא נקט ברישא כליו אין להוכיח די"ל רבותא אשמועי' אפילו בחצרו דנהנה בעל החצר ושאיה יוכת שער כדאיתא בקמא דף צ"ה ע"א ע"ש דרישא בחצר דלא קיימא לאגרא דקמ"ל דקאמר הגמ' היינו דמתני' בחצר דלא קיימא לאגרא נמי איירי לפום האי תי' דהתוס' דאל"ה ק' אמאי לא אשמועי' מתני' אפילו חצר דל"ק לאגרא אבל מלא ישכור בפחות מוכחי שפיר דמשמע בחצר דקיימא לאגרא כדכתבו בתי' הב' ובחצר דקיימא לאגרא לית בה משום ושאיה וכו' דהא הוא בעי לאגורה לאחריני ובתי' הב' משמע להו רישא בחצר דקיימא לאגרא דומיא דסיפא דלא ישכור בפחות וה"ה דהו"מ לאוכוחי מרישא לפום דהוה אמינא ה"מ בחצר דקיימא לאגרא דקאמר הגמ' אלא דניחא להו לאוכוחי מסיפא גם למסקנא:

דף סה:

גמ' פעמים ששניהם מותרין וכו' הנה כל החלוקות מפ"ל הגמ' בדאמר בפי' כל חד כדיניה אבל אם מכר לו בסתמא ופרע לו מקצת דמים לא נתבאר דינו כאן אבל הוא מבואר לקמן דע"ז ע"ב דאי עייל ונפיק אזוזי ל"ק עד שיתן כל הדמים ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה מעכשיו וזוזי הוו הלואה ע"ש וצ"ל דמאי דאמרינן ב' מותרין בדאמר ליה קני כשיעור זוזך בעי לפ' לה אפי' בלא עייל ונפיק אזוזי ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור בעי לפרש לה אפי' בעייל ונפיק אזוזי:

תוס' בד"ה לא וכו' וא"ת אמאי אסרי' וכו' עכ"ל קושיתם היא למ"ד משלשין דהשתא ע"כ מתניתין דלא כר"י אלא כת"ק דצד אחד ברבית אסור ומק' שפיר רישא אסיפא אבל לרב ענן דמפ"ל לרישא במוכר אוכל פירות י"ל דמתני' כר"י דצד אחד ברבית מותר וא"ש לפ"ז מה שתי' למאן דמוקי במעכשיו ניחא דלכאורה ק' דלדידיה נמי תקשה הא לא הוכרח לאוקומה במעכשיו אלא משום אסמכתא והא בלא"ה צריך לאוקמה הכי מכח קושיתם אלא די"ל דההוא דאוקמה במעכשיו מכח קושי' אסמכתא ס"ל כרב ענן מיהו הגמ' קאמר ולא פליגי וכו':

דף סו.

בד"ה פטומי וכו' אבל אם בתחי' הדברים וכו' עכ"ל גם הרא"ש כאן כ"כ ועיין להרא"ש בפ' הספינה דע"ז ע"א גבי ע"מ שתכתבו לו את השטר שנר' מדבריו אפי' בתחי' הדברים אמרי' פטומי מילי דמלשונו שם משמע אפי' במוכר ולוקח כן הוא ודבריו סתראי למ"ש כאן ועיין להתוס' ר"פ הכותב בד"ה כדרב דנר' קצת שחולקין אמ"ש כאן ובמ"א כתבתי בזה:

בד"ה ומניומי וכו' אבל הכא ע"ד כן מלוה מעותיו וכו' עכ"ל וניחא גם קושיא א' דמניומי אהדריה גם אשעת מעות אבל מ"מ טעמא דר"נ אכתי לא ניחא מ"ש מאסמכתא דרבה בר אבוה וזהו שכ' אבל לר"נ וכו' ועיין להתוס' בבתר' ובמהרש"א שם ע"ש:

בא"ד וא"ת דבפ"ד נדרים וכו' עכ"ל בקושיתם א' דימו ההיא דנדרים לשעת מ"מ הפך מ"ש כאן ונר' דתחילה ס"ד דטעמא דשעת מ"מ משום שהוא שעת ההתפסה וכמו כן ההיא דנדרים אבל אחר שכ' דטעמא בשעת מ"מ משום שעשה לו טובה א"כ ההיא דנדרים דמי לאחר מ"מ שלא עשה לו טובה ולפ"ז לפיר"ת שכ' אח"כ מתורץ גם האי וא"ת דכיון דעיקר הטעם משום התפסה י"ל דדמי ההיא דנדרים לשעת מ"מ כדס"ד מעיקרא דלא כמהרש"א.

דף סו:

בד"ה ואי וכו' והכא מאי אסמכתא וכו' עכ"ל דהכא לא גזים ובידו למכור מנכסיו ודוקא בחמרא דלקמן דע"ג קרי ליה אין בידו משום דאמ"ל לקנות כשער הזול כמ"ש התוס' שם ע"ש:

בד"ה התם וכו' כי היכי דליקו בהימנותיה וכו' עכ"ל ולר"נ דס"ל לקושטא דמילתא דמחילה בטעות לא הוי מחילה ע"כ דמשני לההיא דאילונית דניחא לה דתיפוק עלה שמה דאישות ס"ל וס"ל דדמי אילונית למוכר פירות דקל דחד סברא אית להו לתרוייהו דבהא ניחא ליה ובהא ניחא ליה אבל לרבא דהבין בדר"נ דמחילה בטעות הויא מחילה ולאו משום דניחא ליה דליקו בהימנותיה ע"כ דל"ל האי סברא דניחא ליה וא"כ באילונית נמי ל"ל סברא דניחא לה שמה דאישות ולכך מחוי ליה ר"נ אילונית לשיטתיה דרבא:

דף סז.

לא כתובה ולא פירות רש"י כלל בולא כתובה נדוניא וא"כ מכתוב' מוכח דהוי מחילה ובסמוך פי' דמפירות מוכח לה ונר' דעיקר הוכחת הגמ' מפירות דלא ידעי' דנדוניא בכלל כתובה אלא אחר דקתני פירות ושמעי' דמחילה בטעות הויא מחיל' ובולא בלאות פירש"י נדוניא הקיימין ומשמע דאכולהו קאי גם השנייה והוא הפך הגמ' שהביאו התוס' דבנכסי צ"ב אית לה והתוס' לא נרגשו עליו מזה ונר' דס"ל אפי' נדוניא אם לא שמאתן עליו בכתובה דין נ"מ אית להו ולכך בולא כתובה פירש"י ושמאתן וכן איתא סברא הלזו באה"ע סי' פ"ה ע"ש ומשום דלשון בלאות נופל על הנדוניא ולכך פי' נדוניא ולעולם דין צ"ב ז"ל כיון דלא שמאתן ונכסי צ"ב באילונית וממאנת נכלל בולא כתובה ובשניה כתובה ממש ולא צ"ב בכלל:

וכן אמר רבא וכו' אע"ג דרבא לעיל הוכיח מאונאה דמחיל' בטעות לא הויא מחילה י"ל דבתר דהשיב לו ר"נ מאילונית הודה דע"כ טעמא דאונאה משום דלא ידע דמחיל ולכך קאמר הכא דאינה יוצאה:

פירש"י בד"ה הכא וכו' ופליגא וכו' עכ"ל והא דפירש"י לעיל גבי הדרא ארעא והדרי פירי דהיינו פירי דאחר ג"ש דוקא היינו לס"ד דגמ' לעיל דטעמא דר"נ משום מחילה בטעות אבל משום רבית ס"ל דהוי א"ר ולא הוי מחילה בטעות אלא בפרי דאחר ג' וכמ"ש הטור בח"מ סי' ר"ז ע"ש בב"י אבל למאי דמסיק התם הלואה וה"ל דהוי ר"ק הדרי פירי בין דתוך ג"ש בין דלאחר ג"ש ושפיר פירש"י דפליגא:

תוס' בד"ה פירי וכו' דטעמא דרבינא משום דהוי מחילה וכו' עכ"ל ולשי' רש"י לעיל דר"נ ס"ל מחילה בטעות הוי מחילה צ"ל דרבינא פליג עליה וע"ל דלא הוי מחילה ועיין להתוס' לעיל בד"ה התם:

דף סז:

גמ' ולמ"ד אפי' לא אגבינהו וכו' עיין להמח"א ה' קנין חצר שהוכיח מכאן דכליו קונין אפי' אין להם תוך ונעלם ממנו דברי התוספות ספ"ק דסוכה שכ' דבודיא שמקבלת תמרים יש לה גדנפא זה שמעתי ועיין עוד שם סי' יו"ד שהוכיח מכאן דלמ"ד אין קונין כליו ברשות מוכר אפי' הכניסם ברשות ע"ש ועיין להתוס' לעיל דס"ד ע"א בד"ה גט:

תוס' בד"ה והילכתא וכו' והוי פטומי מילי וכו' עכ"ל מדבריהם משמע דהשתא ס"ד דאיירי בתחילת המבר ואפ"ה כ' דהוו פטומי מילי וזה סותר למ"ש לעיל דס"ו בד"ה פטומי ונר' דכוונתם כאן דלכאורה יש להוכיח מכאן דאפי' בתחי' המכר אמרינן פטומי דע"כ הטעם כאן משום פטומי ועמ"ש מהרמ"ש בסוף דבריהם:

דף ע.

בד"ה דקא וכו' משמע וכו' עכ"ל הא דסגי ליה לעיל במרא פחת לחוד משום דהפחת גדול דאפי' נשברה לא משלם משא"כ פחת דהכא:

בפירש"י בד"ה דהבא וכו' דלא עבידי אינשי דמפקדי וכו' עכ"ל נר' דס"ל דדהבא פריכא אית ביה משקל ולכך צ"ל דלא עבידי דמפקדי מיהו ממ"ש רש"י עשיר וכו' נר' כמ"ש מהרש"ל דלא נקטי' דהבא מיניה ובדבר מסויים איירי אפי' נקטי' מיניה ולכך הוצרך בגמ' לו' דילמא יהיב סימנא וכן התוס' שכ' ואי חיישי' דילמא מודה ליה א"כ דהבא פריכ' וכו' ולא דחו מדבר מסויים גופיה א"כ בלא סימנא נמי י"ל דדבר המסויים כיון דנקטי' מיניה אין אנו נותנין לו בלא סימנא אבל דהבא פריכא כיון דבידו הוא יתננו לו ומ"ש אח"ז למה יאמינו לו היינו ר"ל דאפי' נתנו לו הוא אנן לא מהימנינן להו וחוזרין ונוטלין ממנו כיון דלא יהיב סימנא:

תוס' בד"ה אתא וכו' כיון דאמיד אמאי לא נטעון ליתמי וכו' עכ"ל אההיא דהכותב מקשי' אבל בשמעתין י"ל בלא אמיד ועוד דלאו יתמי דידיה כי היכי דנטעון להו אבל מ"מ קשיא קושיא ב' ועיין למהרש"א שם בהכותב:

דף ע:

בד"ה אין וכו' דמתני' דהכא ברבית דאורי' וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א דנוקמה אההיא דבכורות בדלא קצץ וכו' ע"ש ל"ק דקציצה לא מהניא אלא לענין רבית אבל לענין דיצאה מרשותו תליא בשומא וכיון דשמעי' ממשנתנו דיצאה מרשות נותן ע"י שומא גם בההיא דבכורות יצאה מרשו' נותן ולא אמרי' כיון דאי לא משבח וכו' שקיל לבהמ' וולדו' ואע"ג שכ' התוס' אע"פ שנותן לו מהם קצבה וכו' מ"מ ס"ל להגמ' דקושטא הוא דאי לא יהיב ליה דמי שקיל לבהמה וולדות אע"פ שנותן לו מהם קצבה:

בד"ה תשיך וכו' כיון דמצוה לחסרם וכו' עכ"ל משמע דוקא משום דאיכא מצוה ודלא כהט"ז בי"ד סי' קי"ז שכ' דבדבר שהתירה תורה בהדיא אין כח ביד חכמים לאוסרו ע"ש ולשי' רש"י צ"ל כהט"ז:

דף עא.

גמ' ורמינהי אין הגר נקנה בע"ע וכו' ועיין בש"מ במ"ש ליישב המכילתא דהכא מיירי שאין אמו מישראל ע"ש ולכאורה לפ"ד מאי פריך הגמ' נוקמה להא דמכיר' באמו מישראל דנקנה בע"ע וכיון דמקני קני וי"ל דא"כ הו"ל לקרא למכתב נמי אין אמו מישראל ולומר ולא לגר שאמו מישראל אלא אפי' אין אמו מישראל ואח"ך לכתוב גר תושב אלא ע"כ גר דכתיב כולל אפי' אין אמו מישראל ועיין בס' קדושת יו"ט סי' ס"ב:

דף עא:

פירש"י בד"ה מתרומה גמרינן לה בקדושין עכ"ל ע"ש בגמ' דהילפותא היא מגירושין וקדשים ואייתר קרא דתרומה לבני ברית ע"ש וצ"ל דהכוונה דשליחות דעלמא הוה גמרי' מתרומה אי לאו פירכא דשכן במחשבה ולא אמרי' לא גמרי' מתרומה אלא היכא דשייכא פירכא א"כ הכא דילפי' אין שליחות דלא שייכא הפירכא ילפינן שפיר: :

תוס' בד"ה בשלמא וכו' נמצא דישראל לא ב' זכה בקבלתו וכו' נראה כנותן לו ריבית וכו' עכ"ל מדכ' בלשון נראה בנותן וכו' משמע דכה"ג דאמ"ל והיפטר זכה ישראל בקבלתו ודוקא כי לא אמר והיפטר הוא דכ' דישראל ב' לא זכה בקבלתו ונ"מ לענין חזרה ודלא כמ"ש מהר"ם אלשיך סי' א' וכ"כ המח"א ה' שלוחין סי' כ"ב ע"ש:

דף עב.

תוס' בד"ה שטר וכו' דא"כ בסמוך דקאמר ר"י וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דאי כתב סתם וכלל הרבית קושטא הוא דגזרי' כדגזר ר"י בסמוך והיינו לענין משעבדי אבל היכא דחייב מודה או יש עדים אחרים גבי ולא קנסי' בכלל הרבית כלל לרבנן כדמוכח מההיא דהמניח וכ"כ מהריק"ו שורש י"ז ע"ש:

בא"ד דהכא איירי בריבית דרבנן וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל פי' ריב"ם ול"ק מה שהק' עליו מתוספת' די"ל דהתוס' איירי בדאורייתא כן שמעתי מיהו קשה בדברי התוס' הללו דא"כ נימא דרבנן מודו במוקדמין דאיכא איסורא דאורייתא ובדרבנן הוא דלא קנסי' ובמ"א כתבתי בדברי התוס' הללו:

בא"ד ותימא דאמאי אין העדים פסולין וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"מ בפ' עשירי מה' עדות דלא מיפסלי אלא בעברו עבירה שיש בה מלקות ע"ש ניחא קושיתם דהעדים לא עבדי מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ולא מיפסלי וכ"כ הריב"ש סי' שי"א והובא בב"י סי' ל"ד דרשע דלאו שאב"מ לא מפסיל לדעת הר"מ וכן הוכיח מהרימ"ט ח"א סי' מ"ג מדברי הר"מ בפי' המשנה ומדברי הנ"י בפ' ז"ב ע"ש דלא כהכנה"ג שם בסי' ל"ד ע"ש ואע"ג דמ"מ מפסלי מדרבנן דלא גרע מעבירה דרבנן וכמ"ש מהרימ"ט שם מ"מ י"ל דמדרבנן לא מפסלי אלא היכא דמרויחין וכמ"ש התוס' בתי' א' ועיין במהרימ"ט שם בזה ומדלא תי' התוס' כן נר' דס"ל דאפי' רשע דלאו בר מלקות מפסיל דלא כס' הר"מ ואי קשיא במה שתי' דלא תשימון לא משמע להו לאינשי אעדים דמ"מ ליפסלו דעברי אלפני עור וי"ל דמיירי דהיה מלוה לו אפי' בלא עדים וכמ"ש התוס' בסוף פרקין ע"ש והב"ח בסי' ל"ד כ' משום רלא לקי אלפני עור ע"ש וליתא דהתוס' ע"כ דס"ל דאפי' לא לקי מפסיל ואפילו למ"ש הכנה"ג בדעת הר"מ דלאו שאב"מ מפסלי דלא כהריב"ש מ"מ לפ"ד גם אלפני עור מפסלי דלאו שבכללות ולאו שאב"מ חד סברא אית להו וכמ"ש הכנה"ג שם ע"ש:

דף עג:

גמ' א"ל והא זרעא לאו דידהו עפירש"י וק' מ"ש מהנהו אנווכרי דפ' לולב הגזול דכי גזו להו אנהו קנינהו ביאוש וש"ר וכבר עמד בזה הכ"ת שם ע"ש מה שתי' ועיין להסמ"ע סי' שס"א:

דף עד.

והא מחוסר מכמה וכו' מ"ש מהרש"א מדלא הקשו התוס' אלא לשמואל למ"ל מכמה ולא הקשו אמשנה וכו' ע"ש י"ל במשנה כשינויא דגמ' ראוי לעביט גם מ"ש דחמה בי"ש היא ע"ש מדפ' רש"י רוח שאינה מצויה משמע דבחמה אפי' מצויה סגי ובמצויה מקרי בידי אדם:

דף עה.

גמ' דאתי למסרך וכו' שחומר לבם השכר שרואין אביהם אין מלוה אותם אלא ברבית גם הם אין מלוים לאביהם כשיצטרך אלא ברבית ואתי למסרך שמלוים גם לאחרים ברבית אבל אין לפ' דכשרואין אביהם משתכר ברבית גם הם חומדין השכר שהרי לעיל דע"א גבי כדי חייו שרי פירש"י טעם הגזירה משום דאתי למסרך ולא אסרי רבנן אלא להלוות לנכרי ולא אסרו ללוות מהן. ועיין להת"ח כאן שדבריו תמוהים מפירש"י הלז ועיין להט"ז סי' ק"ס דין ח' ועמ"ש במקובצת בשמעתין:

תוס' בד"ה ולית וכו' ונר' דהשתא וכו' עכ"ל אבל אי הלכתא כהלל לא כ"ע בפלוגתייהו דהני אמוראי מידי דס"ל דהלל אוסר אפילו יש לו ממש ול"ד בעד שיבא בני וכמו שכן הוא לדעת הר"מ והרי"ף כמ"ש מרן בב"י סי' קס"ב ע"ש והא דלא פליג הלל במתני' לעיל דפוסק על הגדיש י"ל דכיון דדרך מכירה הוא שרי ודוקא בהלוואה הוא דאוסר ובדרך מכירה לא פליגי הני אמוראי דלכ"מ י"ל דאפילו יש לו סאה א' לווה כמה כורין דכיון דדרך זביני הוא לא החמירו רבנן לכ"ע ולא אפליגו אמוראי אלא בהלוואה לדעת רבנן:

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה