משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא בתרא · פרק ששי
דף צב.
רשב"ם בד"ה לשחיטה וכו' ואפי' לסומכוס וכו' עכ"ל הק' מהרש"א דהרי בפ' המניח אמרי' א"נ לכי הא דשמואל וכו' דמשמע דשמואל לא אתי כסומכוס ע"ש ול"ק דרשב"ם הוק"ל למאי דקי"ל כסומכוס וקי"ל כשמואל קשיא הילכתא אהילכת' ומתרץ דלפום מאי דקי"ל כסומכוס י"ל דקי"ל כלישנא קמא שם בפ' המניח ולא קי"ל כל"ב דא"נ ולל"ק י"ל דסומכוס מודה בהא דשמואל דאיכא טענה טובה דהול"ל לרדיא קבעינא גם מה שהק' מהרש"א אפירשב"ם דבסמוך דבעי' שהיו מכירין דא"כ אמאי לא משני הגמ' בשלא היו מכירין ע"ש י"ל דאי לוקח לא זבין אלא לרדיא אלא דהמוכר אינו מכירו ליכא טענה טובה דהלוקח כיון שיודע בעצמו שהוא עובד אדמה לא הו"ל לפרש דאינו יודע שהמוכר אינו מכירו שהוא עובד אדמה ואי הוה משני הגמ' הכי הוי שמואל דלא כסומכוס מיהו אכתי קשיא קושי' מהרש"א בגמ' שם בפ' המניח ע"ש:
דף צב:
גמ' בתר רובא אזלי' וכו' במקובצת הקשה אמאי לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בפ"ק דחולין די"א והם דברי התוס' בפ"ג דבכורות דסמוך מיעוטא לחזקה לא הוי אלא מדרבנן ע"ש ניחא שפיר דדוקא באיסורא הוא דאמור רבנן להחמיר ועיין להשע"ה ה' יבום דק"ח שהוכיח מדברי הרשב"א דס"ל דדאורייתא הוא ע"ש וזה דעת המקובצת:
תוס' בד"ה ואמאי וכו' מגו דאי בעי אמר פרעתי וכו' עכ"ל קשיא דכיון דמגו במקו' חזקה איבע"ל בגמ' בפ"ק דמכילתין ולא איפשיט' ורובא וחזקה רובא עדיף מאי ק"ל נימא דלרב דמשוי ממונא לאיסורא מגו במקום רובא לא אמרי' ונ"ל במ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' כ"ז שהק' היכי אזלי' בתר חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו הא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש בתר חזקה ותי' דהא דרובא עדיף מחזקה ה"ד חזקה דלא אתיא מכח סברא אבל חזקה דסברא כההיא דאין אדם פורע בתו"ז חזקה עדיפא מרובא ע"ש ולפ"ז י"ל דדוקא בההיא חזקה דסברא הוא דמבע"ל בגמ' אי אמרי' מגו במקום חזקה אבל בשאר חזקות פשיט"ל דאמרי' מגו וה"ה לרובא ועיין להתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"ב ע"ש:
בא"ד דגט גובה עיקר וכו' עכ"ל ובאלמנה נמי גובה בעדי מיתה כמ"ש התוס' שם בכתובו' ודלא כמהרש"א ז"ל:
בד"ה ואמאי וכו' ואי ל"ל קול אמאי הוי גילוי מילת' וכו'. עכ"ל מכאן יש להוכיח דאפי' עבר זמן הרב' לא אמרי' ע"י הזמן היה קול ונשכח דלא כמהרימ"ט חח"מ סי' כ"ו ע"ש דאי איתא לא מק' מידי:
דף צג.
גמ' לאו משום דרובא הכי איתנהו עמ"ש הרמב"ן ומהרש"א ולפמ"ש התוספות דנ"ח בשם הר"א ליישב פירש"י דמוכתב למלכות סבר וקיבל היכא דנתן הדמים ע"ש א"ש טפי דע"כ בלא נתן הדמים מיירי דאי נתן הדמים סבר וקיבל:
שם גמ' לא כולהו הכי איתנהו ק"ל אמ"ש התוס' בריש סנהדרין ד"ג ע"ב בד"ה דיני דדוק' ברובא דרדיא דלאו רוב גמור הוא דס"ל לשמואל דאין הולכין אחר הרוב ע"ש לפ"ז אמאי הוצרך הגמ' לשנויי דכולהו הכי איתנהו אפי' רוב אם הוא רוב גמור מודה שמואל וי"ל:
רשב"ם בד"ה ומשני וכו' שכן דרך וכו' כמו מחמת נגיחה וכו' עכ"ל משמ' מדבריו דמחמת בעיתותא שוה למחמת נגיחה ולאו מיעוטא כמ"ש התוס' אלא פלגא ופלגא והא דקתני ואי אם עד שלא נגחה היינו מחמת בעיתותא דקודם נגיחה היא הבעיתותא והא דלא אמרי' סמוך מיעוטא דמפילות לפלגא דבעיתותא והוי רובא משום דחזקה דהשתא הוא דילדה דוחה למיעוטא דמפילות והא דלא מהני כאן ס"ס דשמא הפילה ושמא מחמת בעיתותא משום דס"ל דכיון דמפילות מיעוטא אינו נכנס בספק אפי' לענין ס"ס כמו שנר' מדברי התוס' בפ"ק דכתובו' ד"ט בד"ה ואבע"א אבל התוס' בשמעתין י"ל דס"ל דהוי ס"ס כס' הרוקח כמ"ש במ"א וזהו שהכריחם לפ' דבעיתותא מיעוטא ומצטרף עם מיעוטא דמפילות ודלא כמהרש"א:
בד"ה כי הדדי וכו' דמאן דאזיל בממונא וכו' עכ"ל דקדק לפ' כן משום דס"ל דאפי' לס"ד דגמ' ודאי דרובא עדיף מחזקה דנ"ל מפרה אדומה כמ"ש התוס' בחולין די"א אלא דמאי דקאמר כי הדדי נינהו היינו דמאן דאזיל בתר חזקה כ"ש דאזיל בתר רובא ומאי דאמר ורב א"ל אנא דאמרי וכו' אגב דנקט שמואל נקט רב ולעולם גם לפי הסברוה ידע זה מיהו לפמ"ש מהרש"א דגם לפי הסברות ידע דחזקה זו היא חזקה טובה דהוא גופיה מוחזק ע"ש י"ל דהכא דוקא כי רובא:
בד"ה דהוא גופיה וכו' אבל בתר רובא דליתיה קמן לא אזלי' עכ"ל מוכח מדבריו דשמואל לא אמר דאין הולכין בממונא אחר הרוב אלא ברובא דליתי' קמן וק"ל דלעיל בד"ה באיסורא כ' כגון ט' חנויות וסנהדרין משמע דבממונא אפי' כה"ג דרובא דאיתיה קמן לא אזלי' וי"ל דלעיל כ' לפי הסברוה ועוד יש ליישב ועיין בחידושנו בפ"ק דחולין די"א:
דף צג:
תוס' בד"ה מאי וכו' וכן בחזקת הבתים גבי ניר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בסוטה די"ב ע"א:
בד"ה חייב וכו' וא"ת מעיקרא דס"ד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דא"ל משו' דפושע דא"כ מאי מתני' בנושא שכר ע"ש וא"צ דאי לס"ד דגמ' טעמא משום דפושע מאי פריך הא ההיא ברייתא כר"מ דנתקל פושע ור"י דאמר כרבנן דפלוגתא דר"מ ורבנן היא כדאיתא התם ע"ש מיהו צריכין אנו לדברי מהרש"א בגמ' שם גופה דמאי פריך נימא משום דפושע וכר"מ ור"י כרבנן וע"כ משום דלישנא דכנושא שכר לא משמע הכי ועיין במהרש"א שם ולפ"ז צ"ל דהגמ' שם דפריך לר"י מבריי' הלזו לא ידע לה להך ברייתא דלעיל דפריך מינה לשמואל דאלת"ה הו"ל להקשות ברייתות אהדדי והא דלא פריך גם לשמואל מברייתא דפריך מינה לר"י דלמ"ל שמואל טעמא דפושע הא אפי' לרבנן דנתקל לאו פושע חייב משום דהוי כנושא שכר משום די"ל דשמואל כיון דס"ל כר"מ נקט הך טעמא לאשמועי' דאיסורא נמי איכא כיון דפושע הוא דאפי' גרמא בניזקין איסורא נמי איכא היכא דמזיד הוא כדאמרי' בפ' לא יחפור ע"ש אבל להך טעמא דאונס קרוב לפשיעה ליכא איסורא:
דף צד:
תוס' בד"ה וחכ"א וכו' וק' לר"י למה העדי' כשרין וכו' עכ"ל כבר כתבנו בזה בחידושי' במציעא דף ע"ב ע"א ע"ש :
דף צה.
גמ' והתני ר"ח המוכר וכו' ר"ל והו"ל ליתן קוסס לפי חשבון עשרה למאה וכ"כ בש"מ בשם הר"ן ודברי רשב"ם באו שלא בדקדוק והא דלא משני תני נותן לו חשבון כדמשני אברייתא דלעיל משום דברייתא דמתניא בדר"ח ור' אושעיא אין לשבשה מיהו בש"מ בשם הרשב"א כ' במאי דקאמר הגמ' תני ברישא וכו' דלאו שבושי משבש אלא פי' מפרש לה ע"ש ולדידיה צ"ל דלעיל יש לפרשה כך די"ל דמאי דקתני יין יפה משום סיפא כמ"ש הרשא"א ע"ש אבל בדר"ח דליכא אלא רישא לחודא אין לפ' כך:
תוס' בד"ה חבית וכו' אבל ביין הנמכר בחנות וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל כן בבריי' דלעיל משום דגבי מרתף פשיטא להו דכיון דיין הרבה הוא ומבעי ליה לזמן מרובה סופו להיות חלא ולא יתן דמים עליו אבל מ"ש מהרש"א משום די"ל כמאן דמוקי לה למקפה קשה דגם לההוא מ"ד ק' בסיפא דברייתא דמרתף זה של יין דמשמע דאי מרתף יין סתם לא יתן הנמכר בחנות:
דף צה:
גמ' חסורי מחסרא וה"ק וכו' הא דלא קאמ' תני ומקבל עליו עשר קוססות כדלעיל י"ל דלעיל דלא ס"ד דינא דמקפה דחיק נפשיה למי' דיין יפה דרישא לאו דוקא אבל השתא ניחא טפי לאוקומי דהשתא א"ש לישנא דיין יפה דרישא ובש"מ נדחק בזה משום דלעיל כ' בשם הרשב"א דלאו מגיה הברייתא אלא פרושי מפרש לה:
רשב"ם בד"ה הוא הדין וכו' משום דכולה ביין יפה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד דברי רשב"ם שלא בדקדוק והיותר נ"ל דס"ל לרשב"ם דמאן דדייק מדרב זביד עיקר דיוקו אינו אלא מדלא קאמר ר"ז דינא דמרתף זה של יין בדלא למקפה ואפי' דאיכא לשנויי משום דכולה ביין יפה כדכ' רשב"ם מ"מ דוחק הוא וא"כ לההוא מ"ד מדר"ז ע"כ מדלא קתני דינא דמרתף זה סתם דנותן לו אפי' חומץ מוכרח דאינו נותן לו חומץ היכא דאמר לו למקפה דהא לדידיה ס"ל דדוחק הוא לו' דכולה ביין יפה מיירי וכיון דלההוא מ"ד אין נותן לו חומץ אין לנו לאפושי פלוגתא ולומר דלמאן דדייק מברייתא פליג בהא:
דף צו.
בד"ה כל וכו' וצ"ל דמיירי הכא דידעינן וכו' עכ"ל ובגמ' לקמן דפריך בקנקנים דמוכר נמי נימא ליה לא אבעי לך לשרויי הא דלא משני בידעי' דהקנקן טוב משום דקשה מאי דוחקיה דריב"ח לאוקומ' הכי וכדפריך בתר הכי ועיין למהרש"א ואכתי ק"ק למאי דאוקמה למקפא אכתי קשיא לימא ליה הו"ל להריק בכלי אחר וכמ"ש התוס' וי"ל כיון דליכא למי' אבע"ל לשתותו משום דלמקפה אמ"ל אבע"ל להריק לחודה לא אמרי' דאפשר דלא שכיחי ליה כלים אחרים והתוס' חדא מילתא קאמרי לשתותו או להריק אבל להריק לחוד לא אמרי':
תוס' בד"ה הבודק וכו' אבל חלא לעולם לא הוי וכו' עכ"ל עיין להת"ח שהביא מהרי"ף דפסחים שכ' דאמרי' הוא חלא וריחיא חמרא ע"ש ואפ"ל דהרי"ף ס"ל מתתאי עקר כריב"ל כמ"ש התוס' בסמוך וכיון דמתתאי עקר יכול להיות דהתחתון חלא והעליון ריחיה חמרא והתוס' כאן קיימי אמ"ד מעילאי עקר:
דף צו:
גמ' וביותר מכדי מדתו מי פליגי וכו' מקשי' מאי פריך נימא דרבא מוקי לפלוגתא דר"י ורבנן בשהחמיץ כדמוקי לה ר"נ בפ"ב דחולין דף כ"ה ורבא בשלא החמיץ מיירי ובהניח ג' ומצא ד' אפי' שלא החמיץ חמרא הוא כמ"ש התוס' שם ובהניח ג' ומצא ג' ומחצה פליגי ונ"ל דל"ק דלר"נ דמוקי לפלוגתא דר"י ורבנן בשהחמיץ ע"כ דר"י מדינא קאמ' ולא חומרא דאל"ה מתני' דחולין אמאי תרמיה וא"כ אי איתא דרבא מוקי להו בשהחמיץ אמאי לא מוקי פלוגתא דרבנן ואחרי' בכדי מדתו ובשהחמיץ ובפלוגתא דר"י ורבנן אלא ע"כ דרבא כר"א שם דמוקי פלוגתייהו בשלא החמיץ ור"י לחומרא קאמר וכדפירשב"ם מיהו לדברי התוס' בד"ה וביותר לא יתכן לו' כן ומ"מ יש ליישב:
דף צז.
גמ' הכשירן דמאי אי דמיא וכו' עיין לה' עצי אלמוגים ד"ט ע"ב מ"ש מכאן לדעת הר"מ בפט"ז מה' מ"א ע"ש:
תוס' בד"ה שמרים וכו' דאי הקדיש שמרים לעולם אסור עכ"ל והא דלא מוקי הגמ' לההיא דהקדש לעולם אסור בהקדש שמרים משום דא"כ אפילו תרומה ומעשר אם הפריש שמרים אסור:
בד"ה ל"נ וכו' ושמא על חשוב וכו' עכ"ל ק' מהתוס' הביאה הר"ש ברפ"ו דמכשירין דקתני בההיא בבא גופה דהמעלה פירותיו וכו' ירד טל עליהם או גשמים ע"ש ועוד י"מ ממתני' בפ"ג שם המוליך חטין לטוחן וכו' ע"ש:
דף צז:
גמ' ואע"ג דעבדיה במסננת כר"נ וכו' בדרישה בי"ד סי' קי"ו הק' דהטור שם פ' כרבנן דאפי' עבריה במסננת אסור ובא"ח סי' רע"ב כ' דלקידוש פסול משמע דפ' כר"נ והט"ז שם בי"ד תי' דס"ד דלקידוש ליתכשר משום מצוה כיון דלר"נ שרי אע"ג דהלכה כרבנן משום מצוה שרי ולזה השמיענו הטור דאפילו לקידוש אסור ע"ש ולפ"ד צ"ל דהא דקאמ' הגמ' דעבריה במסננת כר"נ לאו היינו דס"ל כר"נ אלא דלקידוש לחוד קאמר כיון דאיכא ר"נ דס"ל שרי ולקושי' הדרישה לפי מה שמתבאר מהירוש' ס"פ לולב וערבה דמסננת ל"מ אלא ליין ולא למים ע"ש לה' קרבן העדה א"ש דברי הטור:
רשב"ם בד"ה חמר וכו' וי"מ לקידוש ול"נ עכ"ל טעמו משום דלקידוש פלוגתא דר"י ורבנן דפ' ע"פ דק"ח ורבא גופיה ידע לה כמ"ש שם ע"ש ע"כ מפ"ל לבעיא דהכא לנסכים ופשיט ליה דפסול מקרא דאל תרא יין דמפ"ל משום דמשכר טפי ובנסכים בעי' דמשכר ואליבא דרבנן מיירי הכא אבל לר"י מפ"ל משום חשיבותא וע"ש בתוס':
דף צח.
בד"ה האי מאן וכו' אם נגנב או נאבד וכו' עכ"ל מפירושו נר' דס"ל דמקבל העיסקא לא הוי ש"ש וכדעת הרמב"ם ודלא כהראב"ד ועיין להטור בי"ד סי' קע"ז ובב"י שם ועיין במקובצת:
תוס' בד"ה האי מאן וכו' ומיהו קשיא ללישנא וכו' עכ"ל אזלי לשי' שכ' לעיל בד"ה ואם ידוע דחלא היינו תקפה אבל אי חלא לאו היינו תקפה ניחא קושיתם דדוקא החמיץ הוא דמזלא דמריה גרים ועיין להתוס' בפ' אז"נ דס"ד ע"א ע"ש:
דף צח:
בד"ה ריש' וכו' אא"כ יש לו שש על ח' וכו' עכ"ל עיין במהר"ם לובלין ז"ל והא ודאי דקי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ומדכ' התוס' שש על ח' נר' דס"ל דסיפא דקתני בית קטן שש על ח' כ"ע היא וכפירשב"ם וא"כ הגמ' שם בסוכה שהק' מחצר הומ"ל מבית גופיה מסיפא דמתני' ונר' דדוקא למ"ד בגמרא דרפת בקר רע"ק קתני לה בבא שאחריה דבית קטן נמי רע"ק היא וכדפירשב"ם אבל למ"ד ריש' קתני לה גם בית קטן ריש' היא וא"צ לחלק בין בית חתנות לבית קטן ופלוגתייהו בכל ענין וכיון דאיכא פלוגת' י"ל דאיכא תנא ג' ולכך פריך מחצר וכמ"ש בתשו' המימוני שהביא הר"מ בסי' רי"ד ע"ש:
דף צט:
גמ' ש"מ לא עביד איניש וכו' ואף על גב דאיכא פסידא לכ"ע עביד איניש דינא לנפשיה אפי' הכי שייך לישנא דש"מ וכו' ולפ"ז לא מוכחי מידי התוס' בפ' כל כתבי דקכ"א ע"א בד"ה ש"מ דברי' אתיא או בצריך לפחמין ע"ש דאפי' דמדרבנן כ"ע אין מצווין להפרישו שייך לישנא דש"מ דאין לו' דהכרח התוס' הוא מהמסקנא דבעושה ע"ד אביו ואי בדרבנן הוא ס"ל דספי' להו בידים ואפי' עושה ע"ד אביו שרי דמדקבעו דבריהם בש"מ מוכח דמלישנא דש"מ דייקי וע"ש להרשב"א בחי':
דף ק:
תוס' בד"ה ורומן וכו' ור"י נמי אמאי פליג התם ומטהר וכו' עכ"ל ואע"ג דאמרי' התם דר"י ל"ל בוקעת מ"מ לא דייק התם אלא ממאי דתני עלה וכונתם דממתני' גופה הו"ל לדייק דר"י ל"ל בוקעת כיון דאין לחלק בין יש בו פותח טפח לאין בו פ"ט לענין טומאה רצוצה וע"ש בפירש"י ועיין מהרש"א:
בא"ד וי"ל דבכלים וכו' עכ"ל וצ"ל דדוקא ביש בו פ"ט הוא דבכלים לא מבטיל ליה דבאין בו פ"ט אמרי' התם בהדיא דת"ק אית ליה בוקעת ומ"מ צריך טעם למה יש לחלק ביניהם בכלים:
דף קא.
בד"ה ותו וכו' דמת תופס ד"א וכו' עכ"ל לפי שי' רשב"ם דלעיל דבחללי טפח אינה בוקעת אלא מדרבנן י"ל דבדרבנן לא גזרו תפיסת ד"א ובחצר הקבר דאמרי' התם דתופסת ד"א אי לאו דמסייע מחיצתה היינו מן הצד דמטמא במגע מדאורייתא אבל ע"ג אינה בוקעת אלא מדרבנן ול"ג תפיסת ד"א:
בד"ה דעביד וכו' דהא לא מסיימי מחיצתא וכו' עכ"ל נר' דמפרשי דכוכין דבפתח עושים אותם בתחילת קרקע החצר דלא כדמשמע מפירשב"ם דעביד בקרקע המערה דלפירושו ל"ק קושיתם דכיון דהמערות עמוקים מקרקע החצר כמ"ש התוס' לעיל והכוכין עביד להו בקרקע המערה א"כ מנכרי מחיצתא בעומק דהעומק הוי מחיצה כמו הגובה ולא ידענא אמאי לא מפרשי כפירשב"ם ועיין למהר"ם לובלין במ"ש בתי' רשב"א בדבור זה ע"ש:
דף קא:
גמ' בקרן זוית וכו' עיין מ"ש מהרש"א לפי' הי"מ שכ' רשב"ם דא"כ הו"ל ד"א וד"ט והרי כל גובה המערה ד"א ע"ש ודבריו שלא בדקדוק באו דשבעה אמות וד"ט הוו שהרי בין כוך לכוך שתחתיו במעמיק אמה ריקנית כפירשב"ם וא"כ לארבעה כוכין זה תחת זה צריך שבעה אמות וד"ט: