משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא בתרא · פרק רביעי
דף סא.
תוס' בד"ה והתא וכו' המגרעות קרי רובד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א שללו דאין לפ' רובד רצפה דהא כתיב חמש בקרא ע"ש וטפי היל"ל ממתני' גופה דקתני רחבה חמש ואפ"ל דהוה מפ' רובד רצפת האורך אבל הרוחב חמש מיהו בקרא דנחית לאורויי מדתו אי איתא דארכו אינו כרחבו הו"ל לפרש ומה שהזכיר מהרש"א בדבריו רוחב ל"ד:
דף סא:
גמ' וצריכא דאי אשמועי' וכו' הרי"ף לא הביא מימרא דבקעה והוא תימה כיון דהגמ' מצריך להו ואין לו' דמאי דקאמר הגמ' דאי אשמועי' בית הו"א וכו' היינו דהו"א דאין הטעם משום דהול"ל ולא שיירנא וכו' אבל לפום ההוא טעמא אין לחלק בין בית לבקעה וכיון דהרי"ף כ' ההוא טעמא סגי ליה הא ליתא דהרי הרי"ף ס"ל דביציע קנה הכל כיון דמצר כמ"ש הנ"י הרי דאפילו לפום טעמא דסו"ל ולא שיירנא קמאי יש לחלק:
דף סב.
תוס' בד"ה מצר וכו' דהא אית ליה לר"א לקמן וכו' עכ"ל והרא"ש כ' דדוקא במצר ג' רוחות הוא דכי לא מצר רביעי אין לו אלא תלם אבל אי לא מצר אלא מזרח ומערב נוטל כל מה שביניהם ע"ש וצ"ל לפ"ז דמאי דאמרי' בסמוך צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין מצר שמעון רוחין תרין דאו או קאמר דבמצר ראובן רוחין תרין סגי כיון דמצר מזרח ומערב וכן במצר שמעון רוחין תרי סגי כיון דמצר צפון ודרום לפ"ד הרא"ש ז"ל:
דף סב:
פירשב"ם בד"ה א"ל אביי וכו' כי היכי דפלגא וכו' עכ"ל משמע מפי' דכי אמר פלגא דא"ל בארעא אפילו לאביי פשיט"ל דפלגא הוא ולא פריך אלא אפלגא בארעא דפלגא נמי הוי ולפ"ז כי מייתי מהנהו שטרי בחד הוה סגי דהיינו ההוא דכתיב ביה פלגא בארעא ולא הוה צריך לאתויי ההוא דכתיב פלגא דא"ל בארעא וי"ל דאי לאו תרי שטרי הו"א דלעולם פלגא בארעא דאית לי משמע הכי ומשמע הכי אלא דכיון דמוכיח מתוך הענין השטר דרביע הוא לא קפדי הסופרים למכתב לשון מסופק כיון דמוכיח מתוכו להכי מייתי ההוא דכתיב פלגא דא"ל בארעא דאי לא דייקי היכא דמוכיח מתוכו לכתבינהו כולהו בחד לישנא ונראה דמאי דמשמע ליה לרשב"ם קושית אביי הכי משום דהכי משמעות הלשון דמ"ש הכי וכו' דמשמע מ"ש בתרא מקמא כדמשמע בסמוך דקאמר הגמרא סבור מינה אידי ואידי פלגא:
דף סג.
גמ' ואם אמר לי ולבני וכו' הרב מהריק"ש בתשו' סי' ס"ח כ' במת הבן בחיי האב דאין בניו של בן יורשין כתובת בנין דכרין דבלשון התקנה כתוב אינון ירתון אינון ולא יורשיהן והוכיח מכאן דאמרי' לי ולא ליורשי ע"ש ולא ראה דברי רשב"ם בשמעתין שכ' דמשום דמטעם יתור לשון הוא דאתינן עלה אבל בעלמא לי ואפי' ליורשי ודוקא בתנאי הוא דאמרי' בקידושין בע"מ שתתן לי ק"ק זוז לי ולא ליורשי והרמב"ן בחי' דחה דברי רשב"ם דלאו משום יתור לשון הוא אלא כיון דשייר בגוף הדבר הוי כמו תנאי דאמרי' לי ולא ליורשי כההיא דקדושין אבל בע"מ שדיוט' שלי דשייר דבר אחר ולא גוף הדבר שנתן לי ואפי' ליורשי ע"ש וכל זה אינו ענין לאינון ירתון ועיין למהרימ"ט חי"ד סי' ה' ע"ש וה' בית יהודה ח"ב סי' נסתפק בבנות הבן ע"ש נר' דפשיט"ל בבני הבן דנוטלין כתובת ב"ד. והנה הריב"ש סי' רנ"ז תפס דברי הרמב"ן עיקר והוסיף עוד דכי משייר בגוף הדבר שנתן כי היכי דאמרי' לי ולא ליורשי ה"נ אם מכר זכות זה לא קנה הלוקח ועיין להמש"ל בפ' כ"ד מה' מכירה ומה שהקשה על הריב"ש ממתני' דפ' י"ג דמהיום ולאחר מיתה דאם מכר האב מכורין עד שימות ע"ש ל"ק דהתם ליכא תיבת לי דמשמע דלי ולא ליורשי ולא ללוקח ועוד דהתם מכר הגוף מהיום אבל הפירות לא מכר כלל ועדיין הם ברשותו כמאז ומקדם ומשא"כ הכא דמכר הכל אלא דחזר ושייר וע"כ לחלק בכך דאל"ה קשיא אדפריך הגמ' בשמעתין והא אין אדם מקנ' דבר שלב"ל ליפרוך אמתני' דפ' י"נ ואין לו' דבמתני' ניחא דמוקמי' כר"מ משא"כ ברייתא הלזו דבשדה מיירי וכמ"ש התוס' דאפי' ר"מ מודה בהא דהא ר"י ור"י איירי שם במתני' דפ' י"נ והנהו לא ס"ל כר"מ אלא דהתם לא שייך דשב"ל דהא לא מכר כלל אלא הגוף מהיום ולפ"ז נראה דאם נתן לאדם אחר נכסיו מהיום ולאחר שנה ומת בתוך השנה זוכין יורשיו בפירות השנה ההיא שלא מכרן אבל לפ"ד המש"ל ל"ל זכיה בהו:
כתב הרב בש"מ אפי' למ"ד בע"מ שהמתנות שלי ע"מ תנאה הוא הכא מודה דשיורא דאי תנאה לא הוי חלף עבודתו ע"ש נר' מדבריו דבההיא דמתנות לא שייכא הא דחלף עבודתו ועפי"ד יתיישבו פסקי הר"מ דפ' בההיא דמתנות דע"מ תנאה ונותנה לכל כהן שירצה ובה' מעשר פי' להא דבן לוי דע"מ שיורא הוא ועפי"ד הר"ב מיושב שפיר ועיין להרפ"ח בי"ד סי' ס"א מ"ש בזה והמח"א דחה דבריו מתוך דברי הרא"ש בשמעתין וה' פלתי כ' דלעולם אפי' בההיא דבן לוי ע"מ תנאה הוי אלא דלא שייך מתנה עמש"ב משום דלאו ודאי עיקר ע"ש וצ"ל לפ"ד דמ"ש הר"מ בהלכות מעשר דהוי כמו משייר וכו' כ"כ כי היכי דלא ליהוי מסייע בבית הגרנות כמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה ע"מ ועוד נר' ליישב פסקי הר"מ דדוקא בע"מ שהמתנו' שלו דמשייר בגוף הדבר שמכר ולכך אמרי' דתנאה הוא דהא מעיקרא פרה מכר לו דמשמע כמות שהיא ולכך מפרשי דתנאה הוא כי היכי דלא ליסתור דבריו הראשוני' משא"כ כאן בבן לוי דמכר לו גוף השדה כולה שייך לו' דעל גוף השדה הוא שאמ"ל שמכר לו כולה אבל בפירו' שייר. כ' הרא"ש בשמעתין דטעמא דאמרי' שיורא הוא אע"ג דבלשון תנאי קאמר משום דאי תנאה הוא לא הוי חלף עבודתו ע"ש ולפ"ז בההיא דע"מ שהמתנות שלי למ"ד שיורא הוי ע"כ מה"ט הוא ושייכא הא דחלף עבודתו גם במתנות דלא כמו שנר' מדברי הרב בש"מ שכתבתי:
רשב"ם בד"ה תנו חלק וכו' א"נ שמיעא להו וכו' עכ"ל דבריו יכונו למסקנא דפשיט מהך דסומכוס ולא מייתי הך דתוספתא אבל בס"ד דלא שמיע ליה ההיא דסומכוס צ"ל כתי' הא':
דף סג:
בד"ה ת"ש וכו' ואפ"ה לא קנה גג וכו' : עכ"ל אין הכוונ' דמדלא קתני אע"פ שכתב וכו' מוכיח דאי כתב קני וא"כ בכלל רומא ואפ"ה בסתמא ל"ק דהא ליתא די"ל דלעולם לא הוי בכלל רומא אלא דאי כתב מיתור לשון הוא דקני את הגג אלא דר"ל דהגמ' סובר מסברא מבחוץ דגג הוי בכלל רומא אלא משום דלכאורה מאי דקתני אע"פ שכתב וכו' קאי גם ארישא וא"כ בע"כ דגג לא הוי בכלל ולזה כתב דלא קאי אע"פ שכתב וכו' ארישא והשתא כיון דאין הוכחה מי המשנה הדרי' לסברא דגג היי בכלל רומא ואפ"ה בסתמא ל"ק ועיקר הוכחת הגמר' אינה אלא מסברא ובזה ניחא גם מה דיל"ד בגמ' אמאי לא פריך מרישא דגג קודם דפריך מסיפא דבור ודות די"ל דכיון דהקושיא מרישא אינה אלא מסברא דגג הוי בכלל רומא ולכך מתחלה פריך מסיפא דהיא אלימתא מגופא דמתניתין ולא מסברא:
דף סד.
בד"ה בזמן וכו' ולא עיכבתה דרך וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למי' דטועה שמכר לו גם את הבור ודות דבזה לא טעו אינשי כיון דאין תשמישו שוה לבית לא מקרי בית:
דף סד:
בד"ה דאי אשמעי' בית וכו' דבשדה נמי פליג רע"ק משום דקשה ליה דוושא הילכך יש לו גם בכאן וכו' עכ"ל והד"א:
בד"ה אלא וכו' ל"ל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דהוה ס"ד דרע"ק מודה בשדה במכר את הבור ודות משום דקשיא ליה דוושא יותר ובכה"ג לא אזיל בתר דעת הלוקח ע"ש וי"ל כיון דשמעי' מסיפא דרישא דאזיל רע"ק בתר דעת הלוקח מאי איכפת ליה ללוקח אי אית ליה הפסד יותר למוכר שהרי מרבנן שמעי' דכיון דאזלי בתר דעת המוכר אע"פ שהלוקח יש לו הפסד יותר בשדה ברישא דסיפא אזלי בתר דעת המוכר ולא איכפת ליה בפסידא דלוקח א"כ גם לרע"ק כן הוא דבהא לא פליגי:
דף סה.
בד"ה א"ל איפכא וכו' שאם היה יודע וכו' עכ"ל ולפי מה שהיה שונה ר' ירמיה דחכמים ס"ל בעין יפה ורב הונא קאמר הלכה כחכמים הא דלא ק"ל דרב אדרב דלקמן גבי אחין שחלקו י"ל בצריכותא דבסמוך מיהו ק' דהו"ל לאקשויי דשמואל דהכא אדשמואל דאחין וי"ל דאחין הוי כמו מתנה דבעין יפה לכ"ע ועיין להנ"י לקמן גבי אחין והגמ' ה"ה דהוה עביד האי צריכותא דאחין הוי מתנה ועי"ל דס"ל לר' ירמיה דגבי אחין חיצון הוא המוכר וכמו שנרגש מזה רשב"ם בסמוך וכן הבינו התוס' בס"פ השולח לגי' מהרש"א שם ע"ש מיהו דברי מהרש"א שם קשים להולמן לפי סוגיא דשמעתין דא"כ מאי קאמר ואזדו לטעמייהו אדרבא איפכא הוא וי"ל דבהא פליגי ר' ירמיה ורב הונא אי חיצון מוכר או פנימי והגמ' קאמר ואזדו לטעמייהו לכ"ע למר כדא"ל ולמר כדא"ל והתוס' מביאין ראיה מר' ירמיה ובעיקר פי' דשמעתא דקאמר איפכא תנינא י"ל דלא כרשב"ם דמאי דקאמר אמרית קמיה דרב ה' כר"ע היינו ה' כר"ע לפי מה שאתם שונין אבל הוא אמר קמיה דרב ה' כחכמים וא"ל מש"ה לא א"ל מידי משום דלעולם כחכמים דרבים נינהו וכה"ג ממש איתא במסכ' ר"ה דכ"ב ע"א סוגית הגמ' כדשמעתין ופי' רש"י שם כדפירשתי ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דשמואל אדשמואל:
דף סו.
תוס' בד"ה ושאני וכו' אמאי וכו' אמאי תבע ת"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דהו"ל לאוכוחי גם ממ"ד מסגרתו למטה אמאי אצט' קרא דהשלחן הטהור ע"ש נר' דלזה כוונו התוס' במ"ש בסה"ד למ"ד למט' טמא מדכתי' הטהור ואע"ג דקרא דהטהור אצט' לו' שמגביהין וכו' כדאיתא התם מ"מ מוכחי מדיליף הגמ' ד"ז משלחן והא דלא מוכחי התוס' מגמ' דבכורות שהביאו לעיל מדלא מוקי לה במשמש אדם וכו' י"ל ההוא יש לו תוך מקרי וע"ש בתוס' במנחות:
דף סו:
גמ' ושאני שאיבה דרבנן מק' מדתנן בפ"ד דמקוואות השוקת שבסלע וכו' היתה כלי וחבר' בטיט מציל בצ"ס מוכח דבקבעו ואח"כ חקקו לא הוי כלי וא"צ צ"פ וכ"כ הר"ש והרא"ש שם הרי אפי' בדאורייתא מפלגי' בהכי ונר' דהר"ש והרא"ש שם לא קאי אלא אשאר דינין דהתם דהם דרבנן או דאוריית' ולחומרא ולא קאי אצ"פ והק' מתני' אם הצלע מתחלה מחוברת בקרקע וחקק בה לה הוי כלי לשום דבר דכמו שחופר בקרקע הוא ואם היא תלושה ואחר שעשאה כלי חברה הוי כלי לכל דבר אבל אם היתה תלושה וחברה בקרקע ואח"כ חקקה לשאר דינין דהוזכרו שם לא הוי כלי ולענין צ"פ הוי כלי:
רשב"ם ד"ה בעי ר"י וכו' אי ס"ל דתלוש וכו' עכ"ל לפירושו דר"א ורבנן דדף פליגי בתלוש ולבסוף חברו ואין מחלק בין דף ומכתשת לכותלי קשיא בגמ' דחולין שם דקאמר תלוש ולבסוף חברו והכשר תנאי היא ור"פ מסיק שם דכ"ע הוי תלוש אמאי לא מייתי תנאי מהך דדף וי"ל דס"ל להגמ' שם בס"ד דגמ' דלעיל דמיירי פלוגתא דדף בעץ ולכך לא מצי לאתויי מהא דדף משום די"ל דדוקא בפשוטי כלי עץ דרבנן הוא דפליגי וכדלעיל:
בא"ד דהא כללא קאמר וכו' עכ"ל קשיא הגמרא דלעיל דקאמר אי ר"א דבית דילמא ש"ה דבעין יפה וכו' והא כללא קאמר וי"ל דודאי פשטא דמילתא דכללא הוא כדפירשב"ם אבל כי היכי דמיתוקמא ברייתא דצינור שפיר כר"א ולא נימא דאתיא דלא כמאן דחקי' נפשין ואמרי' דכללא לאו דוקא:
דף סח:
תוס' בד"ה ה"ג וכו' מכלל דאיירי לעיל בבאגי וכו' עכ"ל ר"ל דשיריה היינו מלשון שיירים דהיינו שיירים דבאגי ולא כמו שמפ' רשב"ם וא"כ כיון דנקט שיריה מוכח דברישא הזכיר באגי ועי"ל בע"א ועיין להרמ"ה ז"ל:
דף סט:
גמ' שופרא דשטרי הוא במקובצת בשם הר"ן הק' דא"כ במתני' דלעיל אמאי בזמן שאמ"ל חוץ מאלו א"צ ליקח דרך אימא דיתור לשון לשופרא דשטרי ותי' דבדבר שהוא לטובת המוכר לא אמרי' לשופרא דאין לחוש לפ"ד שיטעו לאפוקי ממונא כיון דבחזקתו הוא ואין לחוש אלא לב"ד מסתפקין ודוקא בטובת הלוקח חיישי אינשי לב"ד טועין שיסתפק להם הדין ומוקמי' ליה בחזקת המוכר ולכך מזדהרי וכותבין לשופרא דשטרין ע"ש וק' דלקמן בבעיא דחוץ מחרוב אמרי' דלא קנה שאר חרובין וע"כ דלרבנן לשופר' דשטרא כדפי' רשב"ם שם דאלת"ה קשיא לרבנן נדרוש יתור לשון דאפי' רבנן דרשו יתור לשון כדפירשב"ם בפ' י"נ דקל"ח ע"ב ע"ש וכן בכ"מ דרשי יתור לשון ולא אמר ה"מ רע"ק היא וא"כ שמעי' דאמרי' שופרא דשטרא אפילו בדבר שהוא לטובת המוכר וכן לעיל דס"ג ע"ב קאמר רב דימי עומקא ורומא בסתמא ל"ק אהני עומקא וכו' הא אי בסתמא קני הוה אהני עומקא ורומא למקני בור ודות ולא אמרי' לשופרא דשטרא ולקושי' הר"ן אין לתרץ דהכא דוקא בשטר וכמ"ש התוס' בשמעתי' דאכתי קשיא מההיא דרב דימי דלעיל דבשטר נמי איירי:
רשב"ם בד"ה חזינן וכו' מן הבינונים וכו' עכ"ל דדוקא בבישא הוא דקנה הטובים ממנו משום דע"כ להכי אכוון דאי לגופך לבד ל"ל לשיירו לקציה דהא שרי למיקציה אבל בבינוני אין שום סברא לו' דלא שייר גופיה לבד וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
תוס' בד"ה ארעא וכו' כדבעי למי' לקמן וכו' עכ"ל ואע"ג דמסקי' לקמן דלא קנה היינו משום דאמרי' לשופרא דשטרא כדפירשב"ם שם אבל הכא לא שייך שופרא דשיטרא כמ"ש התוס' אחר זה:
דף ע.
גמ' הא שאר חרובין קנה וכו' יש להק' דא"כ קשייא ברייתא דלקמן דקתני שאר חרובין לא קנה וי"ל דדוקא התם בשייר חצי חרוב די"ל דמה ששייר משום דקנה חצי האחר ולא לאפו' שאר חרובין אבל הכא ע"כ כיון להקנו' שאר חרובין:
דף ע:
גמ' לימא בפלוגתא שטר כיס וכו' כצ"ל ומ"ש בספרי' דהני תנאי דתני' נמחק דאמוראי נינהו כדפי' רשב"ם:
שם אמ"ר הלכתא נשבע וגובה מחצה הא דלא קאמר הלכה כדייני א"י משום דאיכא דמפכי להו כדבסמוך ולשי' הרי"ף ניחא טפי דרבא אפילו ביתומים קטנים מיירי דטענינן להו נאנסו אפילו בתוך זמנו:
תוס' בד"ה סוף וכו' דהך שבועה דהכא דרבנן ונתקנה קודם וכו' עכ"ל יל"ד דמאי פריך ס"ס וכו' היכי ס"ד דבלא שבועה קאמר הא מ"מ בעי שבועת היסת וי"ל דהאי שבועה היא כעין של תורה בנק"ח וס"ד דנאמן בלא שבועה כעין של תורה קאמר ועיין להש"ך סי' רצ"ו סק"ג שהוכיח דבנק"ח היא משום דדומיא דפוגמת כתובתה קאמרי ע"ש ולא היה צרוך לזה דבלא"ה ממקומו מוכרע כדכתי' ברם מ"ש התוס' ונתקנה קודם לכאורה שפת יתר הוא דאפילו נתקנה אח"כ א"ש דנתקנה בנק"ח אשר ע"כ נר' עיקר בכוונתם דבאותו זמן עדיין לה תיקן ר"נ שבועת היסת דהשתא ס"ד דרב עמרם שפיר דר"ח נאמן בלא שום שבועה קאמר ומתחילה כ' לשי' ר"ת די"ל דכבר תיקן והשתא חזרו וכ' דאכתי לא נתקנה ועיין למהריב"ל ח"א בדיני מגו דקכ"ב ע"ג שכ' ולשי' ר"ת לא שמעינן אלא דאמרי' מגו משבועה דרבנן לשבוע' דרבנן אבל משבוע' דאורייתא לדרבנן לא שמעי' ע"ש ולפמ"ש בכוונתם לא שמעי' אפי' משבועה דרבנן בנק"ח לשבועת היסת ועיין להרמ"ה שנר' מדבריו דשבועה זו דע"י מגו ש"ד ממש היא כמ"ש הב"ח ודלא כהש"ך שם ע"ש וכנ"ל ממה שהק' התוס' בדבור שאח"ז אמאי לא אמרי' מתוך שאיל"מ ואי איתא דשבועה זו דע"י מגו היא מדרבנן מאי מק' הא בדרבנן לא אמרי' מתוך שאיל"מ כמ"ש התוספות במציעא ד"ג בד"ה בכולי ובכ"מ והטור בשם הרמ"ה בסי' ע"ה ולא ראיתי מי שחולק ע"ז אלא ע"כ דש"ד היא כמ"ש הב"ח וקושי' התוס' דלקמן אינה לשי' ר"ת ועיין להכנה"ג סי' פ"ב בהגה ט אות תס"ד ובס' תמ"ד סימן רי"א:
בד"ה מאן וכו' וי"ל דמילתא דלא שכיח וכו' עכ"ל מכאן נ"ל דעת התוס' דמקבל העיסקא הוי כש"ש דאי כש"ח ליטעון להו נגנבו ואפי' נימא דגניבה נמי קלא אית לה מ"מ מדנקטו בקושיתם נאנסו מוכח דחייב בגניבה והוי כש"ש וכ"נ מדברי כל הראשונים כאן ע"ש וד"ז פלוגתא דהר"מ והראב"ד הובאו בטור י"ד סימן קע"ז ועמ"ש שם ומה שהוכחתי שם מגמרא דר"פ המפקיד דגניבה שכיחא ליתא דגם אונסין נראה משם דשכיח הוא וקשיא משם לדברי התוס' הללו וע"כ צריך לחלק:
דף עא:
פירשב"ם בד"ה דאם איתא וכו' אבל לוקח וכו' עכ"ל אע"ג דר"ע דקיימי אליביה בלוקח ס"ל דקנה קרקע היינו מטעמא דעין יפה כדאמרינן בגמרא הביאו רשב"ם לעיל בסמוך וזהו שהוק"ל לרשב"ם למ"ל טעמא דעין יפה בלא"ה קנה קרקע מטעמא דעקור אילנך וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל עיין שם:
תוס' בד"ה מדנפשייהו וכו' ותימא דמשמע דאי לאו מילתא דר"ה וכו' עכ"ל ר"ל דמהגמ' מוכח דאי לאו מילתא דר"ה לא הוה ק"ל מההיא דחרוב ושקמה אלא דהוה אמרי' מכר אפי' מקום יניקה ולא שייר כלום אע"ג דהמוכר אילן לא מכר קרקע אבל במאי דקאמר ור"ה דאמר כרבנן לא קשיא דההיא לענין אם נפול אבל כל עוד שהאילן קיים אה"נ דשייר מקום יניקה ודוקא לענין מקום יניקה הוא דאמרינן הסבר' שהוכיחו מכח קושיתם דטפי אית לן למי' כשמוכר אילן וכו' ועיין מה שדקדק מהרש"א ז"ל:
דף עב.
בד"ה ואת וכו' א"ל קני וכו' עכ"ל והא דלא פשיט ליה התם מברייתא הלזו משום די"ל בקטנים מיירי כדפירשב"ם ולפי מאי דפשיט התם דלא קני הו"א דמפ' לה התוס' אפי' בגדולים:
דף עב:
פירשב"ם בד"ה אלא וכו' כמוכר לרע"ק וכו' עכ"ל היינו לרע"ק בטעמא דעין יפה ואע"ג דאפי' לרע"ק קאמר ר"ה דשייר היינו מטעמא אחרינא דא"ל עקור אילנך וכו' ועיין בהמאור ז"ל:
בד"ה שהוא וכו' ויחזור לו ביובל וכו' עכ"ל בסי' זה אינו וכ"נ עיקר דבלא"ה נ"מ שתשייר לו דאלו לא מת אביו היה אביו נוטלה ולספרים דגרסי ליה פי' ויחזור לו ביובל היינו אם מכרה לאחר וכוונתו ליישב מה ירש כיון דבלא"ה היתה שלו: