משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
תורת כהנים · פרשת בהר
פרשתא א
ת"ל שדך עד שיהא כל אחד מכיר את שדהו יש להבין השתא דכתיב שרך דלא נהגא שמטה עד אחר ארבע עשרה שנה שכבשו וחלקו אמאי אצט' הארץ ואשר נותן לכם לעבר הירדן ועמון ומואב וי"ל דהשתא אצט' קרא לו' דשביעית אינה נוהגת בעמון ומואב ועבר הירדן דהיינו עמון ומואב דטיהרו בסיחון אפי' אחר שכבשו וחלקו ומכאן נר' ראיה למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שמטה ויובל דין כ"ח שכ' אפי' עבר הירדן לא נהגא שמטה אלא מדבריהם אבל רש"י בפ"ק דחגיגה ד"ג ע"ב כ' דלא נהגא בעבר הירדן כלל והקשו התוס' מדתנן ג' ארצות לביעור עבר הירדן וכו' וכ' וכ"ת דטעמא משום דלא קדשה וכו' ע"ש וכונתם נר' דאי טעמא משום דלא קדשה הוה ניחא די"ל דההיא מתני' דג' ארצות אתיא כמ"ד קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל דפלוגתא דתנאי היא ולעולם לא קדשוה עולי בבל ודלא כמהרש"א שם ודעת התוס' שם דעבר הירדן נהגא בו שביעית מדאורייתא ועיין להר"ש במס' ידים ולהמש"ל בהלכות שמטה ויובל שם ע"ש:
פרק א
מן השמור אי אתה בוצר וכו' כ'. התוס' בסוכה דט"ל ובמציעא דח"ן דהשמור אסור ע"ש וי"ל ממ"ש התוס' בפ"ב דקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש וכו' ושביעית אחר הביעור ע"ש וכתב מהרש"א אבל קודם הביעור שרי כדתנן לעיל בהמקדש ה' נשים וכו' ע"ש והשתא אמאי לא תנן המקדש בפירות שביעית מן השמור דאסורין וההיא דחמש נשים במופקר איירי וצ"ל דלא אסיר אלא באכילה ולא בהנאה וא"כ אם קדשה בהם מקודשת כמו המקדש במאכלות האסורות באכילה דמקודשת ומ"ש התוס' שם בתי' הב' שסבורה היא ליהנות כדרך הנאתו ע"ש דוקא לגבי שלא כדר"ה הוא שכ' כן דלא אסקא אדעתא ליהנות שלא כדרך הנהנין אבל אם אסור באכילה לבד לא איכפת לה ועיין להרב הלכות יו"ט דקנ"ו ע"ב ע"ש ובהכי ניחא מה שהקשה השע"ה בה"א מדפריך בבכורות ד"ט תקדוש במאי דביני ביני ע"ש ומה שהקשה מהרש"א שם בקדושין ממ"ש התוס' שם דנ"ח דשביעית אפילו אחר הביעור אינה אסורה בהנאה ע"ש י"ל במ"ש התוס' בפ' מקום שנהגו דנ"ב דהביעור הוא שיפקירם ואתר שיפקירם אם חזר וזכה בהם מותרין באכילה אבל אם לא הפקירם אסורין ע"ש י"ל דמ"ש התוס' דשרו בהנאה היינו אם הפקירם ותוספת דמיה לענין דצריך לאוכלן בקדושת ז' ומ"ש התוס' דהו"ל למתני שביעית אחר הביעור היינו בשמור שלא הפקירן וקדשה בהם ועי"ל במ"ש מרן בכ"מ בפ"ז מה' שמטה דמה שאסורין אחר הביעור הוא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ע"ש וא"כ התוס' בדנ"ח דאקרא קאי כ' שפיר דשרי בהנאה אבל במתני' מקשים דכיון דאסורין בהנאה מדרבנן אינה מקודשת כמו המקדש בחיטי קורדניתא בפרקא קמא דפסחים דף ו' ע"ש:
מן השבות אתה אוכל פי' הק"א דהיינו למעוטי אם נעשית בהם עבירה ע"ש וק"ל דת"ל מכל שתעבתי לך כדאמרי' בפ' כל הבשר דקי"ד וע"ש בהסוגיא:
לכם ולא לאחרים וכו' פי' הז"ר דא"צ להפקיר גם לגוים אלא דבישראל סגי ע"ש והק"א פירש דאינו מאכיל מהם לפועליו ע"ש והיינו אם אין מזונותיהם עליו ומאי דתניא לקמן דמאכיל לפועליו במזונותיהם עליו איירי וכ"פ הרמב"ם ז"ל בה' שמטה ע"ש:
פרק ה
בסופו לרבות את האשה פי' הז"ר דהוה ממעטי' אשה מדכתי' איש והשתא דאיתרבי אשה אתא איש למעוטי קטן דאין לו גואלין כדאי' בר"פ בן סורר ע"ש והוא תימה דהתם אקרא דואם אין לאיש גואל דכתיב גבי אשם גזילות קאי ומוקמי' ליה בגזל הגר דבגר קטן ודאי דאין לו גואלין אבל הכא גבי שדה אחוזה ליכא למדרש כן דשדה אחוזה ליכא אלא בא"י וגר ל"ל נחלה בארץ ובהדיא תניא לעיל ובפ"ק דקידושין דפריך אהאי קרח וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלין וכו' ולא מוקי לה בגר וכ"כ הרא"ם דליכא לאוקומא בגר דגר אין לו שדה אחוזה דשדה אחוזה ליתיה אלא בא"י ע"ש:
פרשתא ו
מנין לבא על שפחתו וכו' פי' הז"ר דסד"א אין אדם עושה בעי' בעי' זנות ושחררה קמ"ל והקשה מכאן למ"ש הרי"ף בפ"ב דיבמות דבא על שפחתו אמרי' דשחררה משום דאין אדם עושה בעי' בעי' זנות ע"ש ול"ק דברייתא הלזו אתיא כב"ש בפרק הזורק דפ"א ע"ב אדם עושה בעי' בעי' זנות ומהכא יליף לה ומה שקשה מכאן לס' הר"מ דס"ל איסור שפחה לב"ח לית בה אלא איסו' דרבנן כתבתי במ"א:
הוקש עבד לאמה מה אמה אין קדושין תופסין בה וכו' מוכח דלא משמע ליה להאי תנא דרשא דעם החמור עם הדומה לחמור דלההיא דרש' א"צ היקש עבד לאמה ואמה שאין קדושין תופסין בה נ"ל מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ובהכי ניחא לי פסקי הר"מ דפ' כר"ש דלא דריש טעמא דקרא ופ' כחכמים דפליגי ארי"הג בהאומר לשפחתו הרי את ב"ח וולדך עבד ולדידי' אייתר קרא דהאשה וילדיה לפי משמעות הסוגיא דס"פ האומר דקדושין דהא נ"ל מהיקשא דכל שאין קדושין תופסין ולדה כמוה וכבר עמר בזה השע"ה ע"ש וע"פי ברייתא הלזו דלא משמע ליה דרשא דעם החמור יתיישב שפיר:
והיו לכם לאחוזה הוקשו עבדים לשדה אחוזה וכו' בגמרא בקדושין דף כ"ב נ"ל מקרא דלקמיה דוהתנחלתם אותם לרשת אחוזה ע"ש:
מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו וכו' התוס' בכתובות דמ"ג הקשו למ"ל קרא דאותם ת"ל מדנ"ל דמעשה הבת לאב מדכתיב כי ימכור את בתו לאמה הוקשה לאמה ומינה מה אמה אין להבנים זכות בה דאין עובדת את הבן אף בת אין מעשה ידיה לאחין ע"ש מה שתירץ וכתי' תירצו עוד שם דאי לאו והתנחלתם הו"א הא דהוקשה לאמה דוקא קטנה ואצט' לו' דאין מעשה ידיה לאחין והקשו ע"ז דנימא דיו כמו מכירה ע"ש ולזה י"ל דהו"א היקשא דלאמה אתא לעיקר דינא דזביני דאין האחין יכולין למוכרה דהו"א אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו אבל ק' לפום האי תי' מאי פריך הגמ' בכתובות דמ"ז ואימא ה"מ קטנה אבל נערה לא וכו' ע"ש ומאי פריך נימא דאי לקטנה אתי למ"ל קרא דוהתנחלתם ומדאצט' קרא דוהתנחלתם מוכח דקרא דלאמה אפילו בנערה וי"ל דלעולם לקטנה אתי ואצט' קרא דוהתנחלתם לקדושין דאין האחין זוכים בקדושיה כמו האב וממע"י לא ילפי' משום דקדושיה מעלמא אתו כדמצריך להו הגמרא בפ"ק דקדושין דף ה' ע"א ע"ש מיהו בעיקר קושייתם שהקשו למ"ל והתנחלתם ת"ל מלאמה אין לתרץ דאצט' קרא לקדושין רמ"מ קשיא אגמ' גופא דמייתי לקרא דוהתנחלתם למע"י שאינם לאחין והא מילתא נ"ל מלאמה ועיין בפ"ק דקדושין שהקשו התוס' קושייתם הלזו ותירצו כמו שתירצו בכתובות וע"ש במהרש"א ובענין קושיית' ק"ל מאי קשיא הא י"ל דלהאי מילתא דלמעט אחין אין ללמוד מעשה ידיה דבת מאמה דלא דמו דאמ' לא מיתזנא מאחין אבל בת ניזונת מאחין וכיון דניזונת מהם סברא הוא דמע"י לאחין וכדאמרי' בפ"ק דקידושין דאי כתב רחמנא מע"י לאב הו"א משום דקא מיתזנא מניה ע"ש בגמ' וי"ל: