אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג ספרי › פרשת תצא

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

ספרי · פרשת תצא

פרשת שופטים

פ"ז

יכיר יכירנו וכו' וחכ"א אינן נאמנים. רשב"ם בבתרא דקכ"ז כ' דל"פ אלא במוחזקים וה"ט דלא פריך לר"י למ"ל קרא מגו דאי בעי יהיב מתנה כדפריך לרבנן משום דהוי מגו במקום חזקה ע"ש אבל מפירש"י בקדושין דע"ח שכ' דרבנן לא פליגי אלא אפסול' משמע דלרבנן אפי' באינן מוחזקים ופליגי ר"י ורבנן באינן מוחזקים וכן הבין התוס' די"ד שם ותמה עליו טובא ע"ש. ולשי' זו ק' אמאי לא פריך קרא למ"ל מגו דאי בעי יהיב וכו' גם לר"י כיון דר"י באין מוחז' ואין לו' דקרא לר"י לפסולא אתא דפשטיה דקרא לענין בכור' גם ר"י גופיה קאמר הכי כדקתני מכאן אמר ר"י וכו' ועפירש"י שם במתני' בדברי חכמים ע"ש ויש מי שתי' דלר"י לא ק"ל דאיכא למי' בנכסים שנפלו לאחר מכאן וס"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ולא ק"ל אלא לרבנן דר"י דהוא ר"מ וכדכ' רשב"ם שם בבתרא וסמיך הגמ' אקושי' ולר"מ דאמר וכו' ועיין להרמ"ה בחי' שם בבתרא ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' קס"ט והיותר נ"ל דגם רש"י ס"ל דל"פ אלא במוחזקין ומשום דר"י מפיק מקרא לבכורה ומשמע אפי' מוחזקין דומיא דבן גרושה ולזה אמ"ל רבנן דאין נאמן דקרא לפסולה לא אתא כיון דמוחזקין ולבכורה כה"ג דפסולא דמוחזקין לא אתא ואה"נ דקרא לבכורה ואין מוחזקין כדקאמר בתר הכי בצריך הכירה ע"ש ברש"י ז"ל אלא כלפי דאמר ר"י קרא לבכורה ומוחזקין דומיא דבן גרושה קאמרי רבנן דקרא לא אתא לפסולא כיון דמוחזקין ובמאי דפריך הגמ' מגו דאי בעי יהיב ליה מתנה ק"ל נימא דקרא אתא היכא דהו"ל מלוה ע"פ אצל אחרים דאין לה שים קנייה אלא במעמר שלשתן ומדרבנן הוא ואנן אקרא קאי והנה המרדכי כ' בפ' מי שמת פלוגת' דרבוות' אי הקנה לו קרקע ומטבע בחליפין מי אמרי' מגו דמהני לקרקע מהני למטבע אף דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפי' ומדמי לה לקני את וחמור ע"ש ואח"כ כ' דגם אם מקנה דבר שבא לעולם ודשלב"ל קני לס' זו ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה אף במלוה ע"פ יכול להקנות לו עמו דבר המצוי לו דיש בו קנין דקרא לא איירי בגבר ערטילאי וכה"ג אמרי' בפ' הזהב אתנה ע"ש אלא דדברי המרדכי תמוהים אצלי מסוגיין דבתרא דמאי משני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ובנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס הא איתנהו בתורת קניה עם דבר המצוי. לו דמהני ביה קניה:

פי"ט איש ואשה למה נאמר וכו' פי' הז"ר למ"ל קראי דאם אמת היה הדבר לומר דבסקילה הא מקראי דארוסה שמעי' לה כיון דהזנות היה בבית אביה ע"ש והם דברים תמוהים דאי לאו קראי דאם אמת וכו' הו"א כיון דאשתני דינא דאילו זינתה השתא בחנק אשתני קטלא אע"ג דהזנות היה בבית אביה וכדאי' בכתובות דמ"ה ע"א ע"ש:

פ"ך ללמדך על היבמה וכו' עיין להתוספות בפ' ר' מיתות דנ"ו רע"א ועיין בחי' שם:

פכ"ב ולא את הקטן וכו' צ"ל דאיירי בנפלה לקטן יבמה מן האירוסין דמדאורייתא קנוייה לו כשבא עליה וקמ"ל דלא מחייב אע"ג דאשתו היא דאל"כ למ"ל קרא הא אין אישות לקטן:

פכ"ה לרבות הבאים אחריהם פי' לרבות העובר אם היא מעוברת דהורגין אותה עם העובר ואין ממתינין לה עד שתלד וקרי ליה לעובר בא אחריו שהוא הבא אחריו של אדם וממלא מקומו וכן הוא בפסיקתא גם שניהם לרבות המעוברת עיין שם ועיין במפרשים:

פכ"ו ע"פי התראה והיינו אם חבירה היא או ר"ל תכ"ד של התראה דאל"כ הא לא ניתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג וכו' וכ"כ התוס' בסנהדרין ד"מ סע"ב ע"ש. חקר ה' אהלי יהודה ביון דבעינן שיתיר עצמו למיתה אמאי תלתה התורה בעיר ע"ד אשר לא צעקה והא התירה עצמה למיתה וכן בשדה אי התירה עצמה למיתה אפי' צעקה חייבת ואי לא התירה עצמה אפי' לא צעקה פטורה ע"ש ונר' דמשדה ל"ק דאצט' קרא לצעקה לפטור אותה מכל עונשין אפילו ממכות וקרבן וכדדריש בריש פי' שאח"ז עיין להסר"ר שם ולעול' בלא התירה עצמה למיתה איירי אבל מעיר קשיא ולמ"ד א"צ התראה איכא לאוקומא בחבורה וא"צ שתתיר עצמ' למיתה ובעלמא צריך לחד תי' דהתוס' בסנהדרין דמ"א ע"א ע"ש אבל לדידן דקי"ל חבר צריך התראה קשיא קרא דעיר ואפשר דאיירי שאמר הבועל אנו יודעין כן וע"מ כן אנו עושין והיא שותקת דכי לא צעקה שתיקה כהודאה וכי צעקה הוכיח סופה על תחילתה דאנוסה היא ואין בדבריו כלום לחייבה כנ"ל:

פט"ל שאר עריות מנין ת"ל אתנן וכו' בגמ' בפ' כל האסורין פליגי אביי ורבא בנכרי' אי אית ביה משום זונה והק' התוס' הא ב"ד של שם הוא שגזרו ותי' כמ"ד משום נשג"א אבל למ"ד משום נשג"ז זונה דנכרית דרבנן והר"מ פ' משום נשג"ז ופ' באתנן זונה אפי' זונה נכרית והמה תרתי דסתרן לפ"ד התוס' וכבר עמד בזה הסד"ר ותי' דאיסור חתנות איכא עיין שם. ואפשר לו' עוד דאפילו דזונה דנכרית דרבנן קרי' ביה שפיר אתנן זונה מדאורייתא כמ"ש המש"ל בה' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן דקרי' ביה מחוללת ועומדת מדאורייתא וכה"ג איכא טובא ובמ"א כתבתי בזה ובהכי ניחא לי מה שהק' מהריט"א ז"ל לס' מהרשד"ם כדעת הרמב"ם ז"ל דאיסור שפחה לבן חורין מדרבנן מאי פריך בגמ' אמתני' דתלין שפחתך אצל עבדי ר אומר אינו אתנן הא אסירה ליה ע"ש ועפי"ה ניחא דכיון דאיסורא מיהא מדרבנן קרי' ביה שפיר אתנן זונה מדאורייתא ופריך שפיר ועמ"ש בעניותי במ"א על ס' מהרשד"ם ובמה שתמהו עליו המפ' עש"ב:

פמ"ד רעך ולא של אחרים וכו' פי' דשל גוים מותר אפי' שלא בשעת גמר מלאכה ושרי גם ליתן לתוך כליו וס"ל גזל הגוי אסור לכך אצט' קרא דלמ"ד גזל הגוי שרי לא אצט' קרא וכדאי' בגמ' בפ' הפועלים והסד"ר הק' מדאמרי' בפ' ד"מ דנ"ו כיוצא בו דגזל לפועל ופריך אי שלא בשעת מלאכה גזל מעליא הוא ומאי פריך נימא דרחמנא שריא גבי פועל וכן הק' ה' אהלי יהודה ואין כאן קושיא כלל דבריתא דהתם ס"ל גזל הגוי שרי כדקתני בגזל ישראל בגוי שרי והגמרא דפריך היינו גזל פי' דכבר תני ליה לגזל וכדפירש"י בהדיא ומ"ש הסד"ר דתנ' דספרין לית ליה מי איכא מידי וכו' אמת הוא וכ"מ לעיל פ' ראה פכ"ד ועמ"ש שם:

פמ"ו מלמד שנקנית בכסף עיין במה שפלפל כאן ה' זרע אברהם ולפמ"ש מהרש"א שם בקדושין דף ד' ע"ב בתוס' בד"ה כתב וכו' נפל יסוד בנינו ארצ': ומה אמה העבריה עיין מה שהק' ה' אהלי יהודה על הריטב"א בקדושין דף י"ד ע"ב מברייתא זו ע"ש ולפמ"ש התוס' שם דמאן דיליף שכיר שכיר גם עבריה ילפי' בשכיר שכיר ע"ש ניחא וגם לס"ד דגמ' שם ידע לה שפיר דאיכא מאן דיליף שכיר שכיר ולא ק"ל מנ"ל אלא אמאן רלא יליף שכיר שכיר:.

פמ"ז הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה כ"ה בגמ' ר"פ המגרש עמ"ש ה' אהלי יהודה בשם מהר"מ סוזין ז"ל וי"ל דבפ' המגרש פריך אר"ט דס"ל האי סברא דנמצא זה עוקר ואסיק בקושיא וממילא אידחיא ס' ר"ט לגמרי ואיכא למי' דקושטא הוא דמצוה איכא אבל מירוש' מייתי שפיר כיון דסברא הוא באמת לו' הכי ומ"ש ה' אהלי יהודה דדייקי מדקתני מותר ע"ש תימה דהתם בירוש' באשת בן אחיו קאי דליכא מצוה אלא בבת אחיו:

פמ"ח פרט למחזיר גרושתו. לכאורה לב"ש בסוף גיטין דלא יגרש אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר למ"ל חדשה וי"ל דאצט' למחזיר גרושתו מן האירוסין דמן האירוסין יכול לגרש אפי' בלא ערות דבר לב"ש כמ"ש מהרשד"ם. אך אמנם ראיתי להסד"ר כאן שנסתפק במחזיר גרושתו מן האירוסין אי מקריא חדשה וה' אהלי יהודה הוכיח דמקריא חדש' ע"ש ועמ"ש לעיל בפ' שופטים פי' נ"ג ע"ש:

ת"ו ש"ל ב"ע

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה