משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת תמורה · דף ח:
גמ' אבל כהן לישראל אסור מהרש"א בפ' א"ט דמ"ד ע"ב כ' ליישב מ"ש רש"י שם ד"ח כהן הוה משום דאיכא בתמורה דכהן לישראל אמר ע"ש והוא תימה דהתם בבכור בע"מ מיירי ולא אסר ר"ח בשמעתין אלא בתם דהא טעמא דר"ח מסיק בגמרא משום מסייע והאי טעמא לא שייך אלא בתם וכדפירש"י בד"ה היינו טעמא דסתם בכור תם נמכר בזול איברא דנר' דדברי רש"י סתראי נינהו דממ"ש בד"ה ולא ס"ל וכו' דאסור לקנות בשר בכור וכו' נראה דאפי' בבע"מ איכא משום מסייע וכ"נ מהגמרא גופה בעובדא דלקמן דקאמר ולא ס"ל הא דאמר ר"ה וכו' ואי איתא מאי מק' להו ומנא ידע דלאו בע"מ זבנו מכהן אלא ע"כ אפי' בבע"מ איכא משום מסייע וליישב דברי רש"י נראה דסובר לטעמא משום מסייע לא היה לנו לאסור אלא כי זבין בזול אבל למכור בשויו ש"ד וכה"ג כ' הש"ך בי"ד סי' צ"ט גבי אין מבטלין איסור לכתחילה דכי זבין ליה לישראל בדמי טריפה בזול ש"ד והוק"ל לרש"י ז"ל דאמאי אסר ר"ח כהן לישראל לחלוטין דמשמע אפי' קנאו בשויו ולזה פי' דתמים בזול מיזדבן ואפי' דשויו כך הוא הרואה אומר דמכר לו בזול משום מסייע אבל בכור בע"מ אה"נ דשרי בשויו אע"ג דשייך ביה טעמא דמסייע מ"מ ה"ד בזול אבל בשויו שרי דאין מוכרח לימכר בזול כמו תם ובעובדא דלקמן מק' להו ולא ס"ל משום דסבר דזבנוהו בזול דרגילות הוא כן אפי' בבע"מ לימכר בזול אלא דהתם עדיף מנייהו דדרכו תמיד כך דאינו נמכר אלא בזול ובודאי דהקונה לא שדי זוזי בכרי ובהכי ישנו מן הישוב מ"ש רש"י לעיל דף ה' רע"ב שכ' שאם נפל בו מום יכול למוכרו לכהן דמשמע דלישראל אסור ועפי"ה יתיישב ועיין פירש"י בריש סוגיין ואכתי ק' בדברי מהרש"א שכ' איכא למ"ד וכו' דהא הכא ר"ח הוא דקאמר הכי והול"ל טפי דר"ח גופיה הכי ס"ל דלישראל אסור ונ"ל דרב אשי דלקמן ל"פ אר"ח דמודה הוא דכהן לישאל אסור אלא דפליגי ארב הונא דאמר טעמא משום מסייע אלא דס"ל דטעמא דר"ח משום דישראל אינו רגיל בקדושת בכור ואתי ביה לידי גיזה ועבודה וזה הטעם לא שייך בקונה בשר בכור בע"מ מכהן אלא דוקא בקונה מחיים ולכן כ' מהרש"א איכא מ"ד וכו' ועפי"ה ניחא מ"ש הרא"ש הובאו דבריו בש"מ בקמא די"ב ע"ב שכ' דאסור למזבן בכור לישראל משום דאתי לידי גיזה וכו' דלכאורה הוא נגד סוגיין אכן עפי"ה ניחא שפיר וע"ש מ"ש בשם הרא"ש עור סמוך להא שדבריו תמוהים:
תוס' בד"ה דילמא וכו' שהרי נחשדו הכהנים ע"ז וכו' עכ"ל נ"ל ליישב במ"ש האו"ה הביאו הש"ך בי"ד סימן צ"ט דאם ביטל איסור אע"ג דאסור למוכרו מותר ליתנו במתנה ע"ש ואם כן ה"נ אפי' הכהן הטיל בו מום אינו אסור אלא משום קנסא וגם לבריה לא קנסו כדאיתא בגמרא בבכורות דל"ד ע"ש וכיון שכן שרי למי שניתן לו במתנה והכא בכור זה נתן לי כהן קאמר וי"ל במתנה קאמר:
בא"ד ונר' דלכך לא רצה לו' וכו' עכ"ל דהכא נמי לא חייש דאע"ג דהשתא מוליכו לחבר סתם מ"מ כשיתברר דמום זה עושה בידי אדם יש לו לישמט ולהודיעם שניתן לו במתנה מכהן ואפשר הכהן הטיל בו מום אלא דהשתא מיהא במוליכו סתם סגי הא ק"ל להתוספות: