אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת תמורה › דף ד:

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת תמורה · דף ד:

דף ד.

תוס' בד"ה ור"י וכו' וא"ת הא אצטריך וכו' עכ"ל עיין מ"ש בחי' בפסחים דכ"ב ע"ש:

בד"ה וכל וכו' משום דאינו מקיים העשה בידים וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל דכי משני הגמ' דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי דוקא בעשה דכה"ג דאינו מקיים בידים אבל עשה גמור מנתק תרי לאוי ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בפ' הלוקין ריש דט"ו גבי טמא במקדש ע"ש ועיין למהרש"א בר"פ אז"נ דס"א ע"א שכ' דהיכא דאין לשון העשה כלשון הלאו אינו מנתק ע"ש וק' מאי קאמ' הגמ' כאן הכא עשה דאם ימיר אינו שוה ללאו דלא יחליפנו וצ"ל דחד לשון חשוב דהכל הוא לשון חליפין דל"ד לגזל ועוסק שהם תרי עניני:

שמעתי מק' לל"א דפירש"י דהיכא דהעשה אינו שוה בכל לא מנתק לר"י דס"ל דסומא פטור מכל מ"ע ומודה דחייב במל"ת כמ"ש בס' בשמים ראש סי' א"כ כל המ"ע לר"י אינן שוה בכל דהא ליתנהו בסומא והיכי משכחת לה ניתק לעשה לר"י ונ"ל דכיון דפטור סומא מכל המצות ע"כ לאו משום דמ"ע קילי דהיכי ס"ד דהחמורה שבמ"ע תהיה קלה מקלו' דבמל"ת ודוקא הכא דמשום קולא דמ"ע הוא דא"כ בציבור ושותפין ולכך כיון דקי"ל דהעשה אינו מנתק ללאו ועי"ל דר"י מודה במ"ע שיש בה לאו דחייב הסומא דכל שישנו בלאו ישנו בעשה וכדדרשי' כל שישנו בבל תאכל חמץ איתיה בקום אכול מצה:

גמ' רבא אמר לא מהני כ' הפר"ח בנימוקיו להר"מ בה' מלכים פ"ג דין ז' דמם דמסתברא דהמלך שאינו מעיד אם עבר והעיד אין עדותו עדות דכל מילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש וק"ל מדתנן בפ' בא סימן דמ"ט ע"ב כל הכשר לדון כשר להעיד ע"ש ואי איתא דאפי' עבר והעיד אין עדותו עדות הרי מלכי בית דוד דכשרין לדון כדאי' בפרק ב' דסנהדרין ופסולים להעיד אלא ע"כ דעדותו עדות וכיון שכן כשר להעיד מקרי שו"ר דלח על הרב פר"ח תלונתי. כי אם על הר"מ דבר"פ יו"ד מה' שבועות כלל המלך עם הפסולין להעיד וכ' דא"ח על שבועת העדות שכל אלו אפי' אם העידו אין עדותם עדות ע"ש איברא דיש להבין בדברי הר"מ אמאי הוצרך לטעם זה הא אפילו אם בדיעבד עדותן עדות לא מחייב קרבן שבועה דשבועת העדות תלי באם לא יגיד כמו שהוכיחו התוס' במס' קמא דנ"ו ע"א ע"ש וכיון דהני לית בהו אם לא יגיד דאינו מחוייב להעיד פטורין מקרבן דשבוע' העדו' ועוד לאביי דאמר מהני אמאי המלך פטור מקרבן דשבועת העדות דכיון דטעמא דפטור משום דאין עדות וע"כ טעמא משום דאי עביד לא מהני כמ"ש הפר"ח ולאביי דאמר מהני אמאי פטור ובפ' שבועת העדות מבואר דלכ"ע מלך פטור וצ"ל דאפי' אי מהני פטור משום דליתי באם לא יגיד והר"מ כיון דפ' כרבא נקט טעמא רויחא וזו היא שקשה למ"ש הלח"מ והח"ן בסוגיין דדעת הר"מ לפ' כאביי דמהני ע"ש דאם כן אמאי המלך אין עדותו עדות אפי' אם העיד כיון דמהני ואין לו' מטעמ' אחרינא משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא לא דנין אותו דהתינח מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דדן ודנין אותו מאי א"ל והר"מ כ' מלך סתם אפי' מלכי בית דוד במשמע וע"כ משום דל"מ כרבא וכמ"ש הפר"ח ולקושי' שהקשיתי מפ' בא סימן י"ל דהמלך לא יקרא כשם פסול כיון דאם יעבור ממלכותו כשר וכה"ג כתב הר"מ בפי' המשנה שם בסיפא דמתני' באוהב ושונא ע"ש וכ"נ ממתני' דר"פ שבועת העדות דקתני ואין נוהגת בפסולים וקתני בסיפא וא"נ אלא בראוין להעיר למעוטי מלך כדאיתא בגמ' שם הרי דאינו נכלל בכלל הפסולים דרישא מיהו התוס' בפ' בא סימן הקשו בסיפא דמתני' מאוהב ושונא ותי' בע"א ע"ש וצ"ל לדעתם דהמלך אם עבר והעיד כשר שלא כדעת הר"מ דאי לאו הכי קשיא אמתני' הרי מלך דכשר לדון ופסול וכמו שהק' ועמ"ש כח"מ סי' ל"ג דין ט"ז:

וראיתי למרן בב"י בח"מ סי' ז' שדקדק מדברי הר"מ בה' סנהדרין דאפי' שונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים באיבה אם דן בדיעבד דינו דין וכ' שכ"נ מלישנא דגמ' לא לידון וכו' ולא נקטו לישנא דפסול ע"ש ולפ"ז דברי הר"מ סתראי למ"ש בפי' המשנה בפ' בא סימן דאי איתא דבדיעבד אינו דין מאי ק"ל מאוהב ושונא הא לא מקרו פסול כיון דדינו דין שו"ר למהר"ם לובלין ז"ל בתשו' סי' ס"ג שהק' כן ע"ד מרן ועיין לה' ד"מ שם באות ד' גבי אבי החתן ואבי הכלה ע"ש וראיתי לו למהר"ם עוד שהק' הא שונא גמור נ"ל מקרא דפסול בפ' ז"ב ובדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד וכן הק' מהר"א ששון ז"ל סי' צ"ו ומהריט"ץ סימן דל"ז ראשון וע"ש בסי' רל"ח ולפ"ד הלח"מ והח"ן שכתבתי שדעת הר"מ לפ' כאביי ניחא שפיר דיש לחלק בין לכתחילה לדיעבד אפי' בדאורייתא דהכי ס"ל לאביי בכל התורה דבדיעבד מהני ול"ד להקרובים דפסילי מחמת קורבה והר"מ בפירוש המש' בפ' בא סימן נחית לתרוצי אליבא דרבא דס"ל דלא מהני דבסוף שמעתין מייתי הגמ' הא דריבית קצוצה ובעי למי' דר"י כאביי ודחי הגמ' דר"י אתי כרבא שפיר ע"ש וההיא דפ' בא סימן ר"י היא דאמר לאתויי סומא וניחא דברי הר"מ ואין נסתר מחמ'תו לפ"ד מרן הב"י ואמנם הר"מ בפי"ג מה' עדות כ' בהדיא דאוהב ושונא פסולים לדון. דלא כמרן הב"י וכבר תפסו עליו בזה מהרא"ש ומהריט"ץ שם עש"ב ומזה יש להוכיח דדעת הר"מ לפ' כרבא דלא מהני ועיין בס' חיים שאל סי' ה' אות ג' שעמד בסתירת המקומות בדברי התוס' והראשונים אי איכא לפלוגי בדאורייתא בין לכתחי' לדיעבד והביא דברי הרב מר וקציעה שהוכיח דיש לחלק בהכי עש"ב ולפום ריהטא נראה דד"ז תלי בפלוגתא דאביי ורבא דשמעתין ולאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד בזה:

והנה במקח שנעשה באיסור כגון מוכר בשבת וכיוצא המקח קיים ולא אמרי' אי עביד לא מהני וה"ט משום דאפשר לעשות בחול בהיתר וכמ"ש הסמ"ע והש"ך סי' ר"ח ע"ש וק' דבקדושין די"ד דס"ל לר"א מוכר עצמו רבו מוסר לו שכ' ואמאי הרי המכר בטיל דנעשה באיסור דכתי' כי לי בנ"י עבדים כמ"ש התוס' בבתרא די"ג ע"א ע"ש ואין לתרץ דה"נ אפשר ליעשות בהיתר דהיינו אם יגנוב וימכרוהו ב"ד דאכתי אמאי אצט' קרא בספרי הביאוהו התוס' במציעא די"ב והרשב"א בחי' בגיטין דס"ה ע"ב דאשה אינה מוכרת עצמה הא כיון דאינה נמכרת ע"י ב"ד אינה מוכרת עצמה דהו"ל מכר שנעשה באיסור ואי עביד לא מהני וצ"ל דשאני הכא דגלי קרא דמהני כיון דטעמא דרבו מוסר לו ש"כ משום דיליף שכיר שכיר הוי כדגלי קרא בהדיא דמהני והשתא מיהא י"ל דילפי' מהכא לכל מקח שנעשה באיסור דמהני:.

כתב הרב טורי אבן במס' ר"ה דכ"ח ע"א בד"ה שלמים דלא אמר אביי דמהני אלא היכא דאפי' אמרינן דלא מהני מ"מ העבירה נעשית כמו גזל אבל היכא דאי לא מהני ליכא איסורא כגון תוקע בשופר של קרש דאי לא מהני לא נהנה כלום מן הקדש ולא עבד איסורא אפי' אביי מודה דלא מהני ותורם מן הרעה על היפה אפי' לא מהני עבד איסורא דרחמנא אמר חלבו אין גרוע לא ע"ש ותמהני דבהדיא אמרי' בסוגיין אם אינו קדוש נשיאות חטא למה ואפי' למ"ש התוס' דה"ק בלא"ה ידעי' שיש בו נשיאות חטא דרחמנא אמר חלבו הן גרוע לא ע"ש לא כ"כ אלא לרבא דס"ל דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא דמרבא הוא שהק' קושיתם אבל לאביי דלא ס"ל האי סברא לא ידעי' נשיאו' חטא מדאמ"ר חלבו אין וכו' וע"ש להבה"ז וא"כ מאי פריך הגמ' לאביי ל"ל האי קרא דלא תשאו עליו חטא ועוד א"כ מאי פריך הגמ' לאביי מחרמי כהנים הא התם כי ל"מ ליכא איסור' כמ"ש התוס' בסוף הסוגי' בד"ה והשתא וכו' וכ"כ הר"מ בפ"ו מה' בכורות דין ה' מכל הנהו לאוין דפריך בסמוך:

ומהרימ"ט ח"א סי' ס"ט כ' דרבא לא אמר דלא מהני אלא היכא דכי אמרינן ל"מ מתקן האיסור אבל היכא דאפי' אמרי' ל"מ לא מתקן האיסור ואיסורא עבד אז אפי' רבא מודה דמהני ע"ש שהאריך בראיות לזה והא דפריך הגמ' לרבא מאלמנה לכ"ג אע"ג דרבא גופיה ס"ל בפ' ע"י דע"ח ע"א דקידש אינו לוקה עד שיבעול ובעל ולא קדש לוקה ואם כן לא מתקן הלאו כי אמרי' דל"מ מ"מ כי קדש ובעל לוקה ב' על הקדושין משום לא יקח ועל הבעילה משום לא יחלל וכמ"ש הר"מ בפי"ז מה' א"ב ע"ש וא"כ כי אמרי' ל"מ מתקן מיהא הלאו דלא יקח ובכה"ג דמתקן מיהא לאו דלא יקח ס"ל לרבא דלא מהני ופריך שפיר ועיין להתוס' ס"פ הא"מ גבי הנוטל שכר לדון ולהר"ן שם ע"ש:

חזרתי על כל המקרא וראיתי שמה שהקשתי לעיל אמאי פ' הר"מ טעמא דמלך פטור משה"ע דאפי' העיד אין עדותו עדות ת"ל דאפי' עדותו עדות מ"מ אינו מחוייב להעיד י"ל דנ"מ אם העיד המלך בהפך דהיינו שהעיד הפך מהעדות שיש לו דגם בכה"ג שייכא שה"ע וא"כ אי איתא דעדותו עדות מ"ל שה"ע אם העיד שקר והשביעו דאפי' אינו מוזהר באם לא יגיד כשכבש עדותו מ"מ אם העיד להפך מוזהר ולהכי כ' הר"מ טעמא דאין עדותו עדות וה' שמחת יו"ט סי' ס' פשיט"ל מילתא דלא שייכא שה"ע אלא בשכבש עדותו והוכיח כן מדפריך בפ' שה"ע דל"ב ע"ב אלא ראשונה הא קיימה שנייה ואי איתא הא מ"ל דנתן מתנה ואמר שהיא על תנאי וכת שנייה העידו שהיא על תנאי וכי מסהדי כת ראשונה שלא היו על תנאי היו מפסידין אותו דאוקי תרי בהדי תרי ע"ש ואי מהא לא איריא דאפילו דמ"ל בכה"ג מ"מ פריך שפיר דארישא דמתני' קאי סיפא דבאומרים אין אנו יודעין עדות מיירי ולא שהעידו שלא היה על תנאי דבכה"ג יודעין לו עדות מקרי ובגוף דין זה דפשיטא להו דכה"ג לא שייכא שה"ע אני תמיה דכודאי דכה"ג עובר דאם לא יגיד אם יש לו עדות והעיד להפך עובר גם באם לא יגיד שהרי כבש עדות שיש לו באמת וכי משום דעובר גם לא תענה א"ע על אם לא יגיד וכיון דעובר אאם לא יגיד שייכא שה"ע כמ"ש התוס' בפ' הכונס דנ"ו דכל היכא דאיכא אם לא יגיד חייב בקרבן שה"ע ואפי' אם נאמר במלך שהעיד שקר ל"מ בשה"ע היינו משום דליכא גביה אם לא יגיד אבל בעלמא דשייכא אם לא יגיד במאי פקע מיהו אין לדחות ראית ה' שיו"ט דא"כ כת שנייה אמאי חייבין די"ל דמשכחת לה בנתן מטלטלין מתנה ונטל המקבל מקצתן ועדין מקצתן ביד הנותן והשביעם הנותן:

ודע שאם השביע העדים שאף אם יעידו אינו זוכה בדין אלא אם תפס נר' פשוט דל"מ משום שה"ע ואפילו למ"ד משביע ע"א חייב דדבר הגורם לממון כממון דמי ה"ד משביע ע"א דרוב בני אדם אין נשבעים לשקר כמ"ש רש"י בפ' שה"ע דל"ב ע"א ומלבד דהדבר פשוט מצד הסברא נראה להוכיח כן מדתנן בפ' שה"ע דל"ג ע"ב אם לא תבואו ותעידוני שחבל ב' בני וכו' הרי אלו פטורין משום שמתחייב בנפשו ע"ש ואי איתא הא כל היכא דפטור מטעם דקי"ל בדרבא מיניה אם תפס מהניא תפיסה כמ"ש רש"י במציעא דצ"א ע"ב גבי אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ע"ש וא"כ אמאי פטורין כשהשביעם אלא ע"כ דוקא אם מתחייב בדין ע"י עדותן וכ"מ גבי שבועות הדיינים דאין משביעין לא ע"ד שאם יודה יתחייב ממון שאם תבעו בדבר שאם יודה ל"מ אלא אם תפס אין משביעין אותו כמו שמתבאר מדברי הר"מ בפ"א מה' טוען בתבעו שבוע"ה וע"ש בהראב"ד והתם אפי' בח"ל אם תפס מהני:

ואני מסתפק אם השביע עדים שהעידו שפ' נשבע בפניהם שיתן לו איזה דבר במתנה אי מחייבי מי אמרי' דל"מ תביעת ממון אלא אם מתחייב בדין ע"פ עדותן וב"ד יורדין לנכסיו אבל בעדי שבועה שאין ב"ד יורדין לנכסיו אלא אומרים לו שחייב לקיים שבועתו לא מקרי תביעת ממון א"ד ל"ש ונר' דיש ללמוד ד"ז ממ"ש הריב"ש סימן שמ"ד גבי שבועת הדיינים שאם תבעו שנשבע שיתן לו לא מקרי תביעת ממון ואין משביעין אותו ע"ש וה"נ דכוותה ולפ"ז תורה יוצאה דאם תבע שיעידו לו שפלוני נשבע שיתן לו וכבשו עדותן לא עברו באם לא יגיד דאי איתא דעברי כה"ג היו חייבין משום שה"ע דהא בהא תליא כמ"ש התוספות בפרק הכונס והגמ' שם דפריך אי בתרי דאורייתא אלא בחד הא דלא מוקי לה בתרי ובכה"ג דשבועה י"ל דמילתא דפשיטא הוא דבכה"ג חייב בי"ש ולא אצטריך לתנא למתניתין וע"ש בגמרא:

וראיתי להר"מ בפכ"ג מה' סנהדרין שכ' דיין שנטל שוחד חייב להחזירה כשיתבענו וכ' הב"ח בח"מ סי' ט' דכשלא תבעו הוי מחילה אבל כשתבעו חייב דכל מילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד ל"מ ע"ש ולפ"ד הלח"מ בדעת הר"מ שפ' כאביי כמש"ל ק' ולדברי מהרימ"ט גם רבא מודה כה"ג וצ"ל דה"ט דמחזיר כשיתבענו משום דלא נתן לו אלא לדונו ולזכותו וכיון דדיניו בטלין הוי מחילה בטעות ולפ"ז גם לאביי מחזיר כה"ג ועיין לה' ברכי יוסף בח"מ:

פירש"י בד"ה ומ"ש וכו' חוץ מנשבע ומימר עכ"ל מבואר מזה דדעת רש"י היא דאפי' לתנא דתני מימר הטע' הוא משום דבדבוריה אתעביד מעשה ועשה בה מעשה דרישא היינו מעשה. גמור ור"י הוא דאמ"ל לתנא לא תתני מימר דס"ל לר"י דכיון דבדבוריה אתעביד מעשה מעשה גמור הוא ממש אבל תנא דתני קמיה פליג עליה בהא ומעתה נתיישבו דברי רש"י בפ"ג דשבועות שכ' מימר מפ' טעמא בתמורה והבאתי דבריו לעיל עיין שם והיינו טעמא דבדבוריה אתעביד מעשה וכיון אסוגיא דשמעתין ולתנא דתני קמיה דר"י הא דלא תני חסמה בקול משום דשאני התם דפעמים איכא מעשה גמור וכמ"ש הה"מ בפי"ג מה' שכירות ומכאן ראיה לדבריו וע"ש להלח"מ:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה