משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף קי.
בא"ד ור"ן מתיר לכתחי' והומ"ל וכו' אלא דעדיפא משני עכ"ל. נר' דלפיר"ת בדברי ר"ן גופייהו אפשר דמתיר לכתחי' אפי' בלא קריעה כלל כלישנא דזוייקי ומאי דפיר"ת דבעי קריעה קצת הוא משום ר"א דקאמר קרע לי וכו' ומשום דלא לאפושי פלוגתא אמרי' דגם ר"ן בקריעה קצת איירי ולכך עדיפא ליה לשנויי איידי מלשנויי בלא קריעה דהשת' דמשני איידי יכול להיות דר"ן מתיר אפי' בלא קריעה כלל ובהכי ניחא דלא פריך הגמ' אר"א מברייתא דקתני שבשלו לפיר"ת כדפריך אר"ן משום דפשיט"ל. די"ל דאיירי בלא קרעו כלל אבל בר"ן ס"ד דר"ן איירי אפילו בלא קריעה כלל ומתיר לכתחי' ומשני איידי מיהו אנן בדידן דלא לאפושי בפלוגתא אמרי' כן:
בא"ד משום דל"ב וכו' בין בלא בשר וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש ז"ל ושיעור דבריו כך דבא להוכיח דל"ב אוסר אפי' בלא בשר דכיון דע"כ מחמיר מיהת לכתחי' בקריעת ש"ו אפי' בלא בשר כיון דאוסר בדיעבד בהדי בשר וא"כ מתני' דקתני קורעו דמפרשי' לה ש"ו איירי נמי מדין בלא בשר וכיון דאיירי רישא בלא בשר נמי גם סיפא דקתני א"ע עלה קאי ואם כן לל"ב דמפ' א"ע ואסור ע"כ דאוסר אפי' דיעבד אפילו בלא בשר וברייתא קתני מותר דש"מ מיהת מותר בדיעבד וכ"ש למאי דמפ' ר"ן דהשתא ש"מ דמותר אפי' לכתחי' אבל אי יכול להיות דלל"ב כצלי א"צ ש"ו אפילו לכתחי' א"כ מתני' דאיירי בש"ו ע"כ דלא איירי בצלייה ובלא בשר דלא איירי אלא מדין קריעת ש"ו כנ"ל פשוט בכוונתו ודלא כמהרש"א ז"ל:
בא"ד דאי בהדי בשר נעשה הבשר נבילה וכו' עכ"ל. לכאורה כיון דלא קאי טעמא דשיע לא איירי אלא בצלי ולא הול"ל אלא דאי בבישול לא הוי דומיא דל"ב ואפי' בלא בשר ומהרש"ל ז"ל נרגש בזה וכ' דה"פ אפ"ת דטעמא דשיע מועיל קצת מ"מ לא מהני אלא לדם אבל לשאר איסורין לא וכסברא שהביא הר"ן ז"ל וכוונתו נ"ל דהגמ' אפי' בס"ד דסבר דטעמ' דקורעו לאחר בישול ומותר משום כבולעו וכו' מ"מ איירי בבישול ממש כפשוטה ואף דככ"פ לא מהני אלא בצליה מ"מ בלב דאיכא נמי טעמא דשיע מועיל קצת לסיועי לטעמ' דככ"פ להתיר אפי בבישול ומוכיח מינה דבצלי מיהת מהני ככ"פ מדשרי גבי לב אפילו בבישול ולפי זה כיון דצרכי' לטעמא דככ"פ ס"ל דלא שרי בבישול בלב אלא איסור דם אכל אי הבשר נ"נ אסור דשמנונית נ"נ ונבלע בלב ולא אהני לן תו טעמא דשיע כיון דאינו מועיל לבדו ודחי הגמ' שאני לב דשיע ר"ל מועיל לבדו טעמא דשיע וא"צ לסיוע דככ"פ וא"כ לפי"ז שרי' בבישול הלב אפי' אי נ"נ השמנונית דכיון דשיע אינו בולע אפילו השמנונית ולא ס"ל להתוס' כאן כמ"ש התוס' שם באופן דבס"ד דצרכי' לסיוע דככ"פ ע"כ דוקא בדם הוא אבל למסקנא דשיע לחודיה אפילו בשמנונית שכתב הר"ן במסקנא ס"ל להתוס' בס"ד אבל למסקנא שרי בכל גוונא וא"ש דברי התוס' דכיון דנ"נ אוסר אף דהדם אינו אוסר כיון דלא קאי טעמא דשיע ואף דבאמת ר"ת פי' לעיל דלא שרי' אלא באליה לקושטא דשיע דחויא בעלמ' מ"מ התוספות נקטו כן דאפ"ת דלא בא לאפוקי בישול מיהו טפי הו"ל למהרש"ל ז"ל להביא דברי התוס' לעיל בר"ה דילמא שכ' דככ"פ לא מהני אלא בדם וא"כ לס"ד דצרכינן לסיוע דככ"פ ע"כ דלא שרי' בשמנונית וכיון דהבשר נעשה נבילה אסור אבל במסקנא דשיע לחודיה אפי' בשחר איסורין שרי' וכ"נ עיקר בכוונתם וניחא לפי"ז דאפי' נ"נ הא' כתבו התוס' לעיל דצ"ו ע"ב דלא נ"נ אלא אי האיסור עצמו האוסר מגיע והוכיחו כן מקליפה וממליחה ע"ש וא"כ הכא דהדם אינו מגיע השמנינית אינו אוסר ועפי"ה י"ל דהתוס' לרווחא קאמרי אבל לפי' מהרש"א ז"ל לא א"ש:
גמ' ול"ל הא דתנן נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם לפמ"ש התוס' לעיל די"ח ע"ב דמבבל לבבל ומא"י לא"י נותני' עליו חומרי מקו' שהלך לשם אפי' דעתו לחזור ניחא שפיר אבל לחד תי' שכ' שם דבכל ענין בדעתו לחזור אין נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם ע"ש צ"ל דבאמת רמי אין דעתו לחזור הוה: