משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף קט:
גמ' הא איסורא וא"ל דילמא איסורא איכא דעבר בישול בכ"ח דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן אינו אסור בבישול כמו חיה ועוף וכמ"ש מרן בש"ע סי' פ"ז ע"ש ורש"י שכ' במתניתין בד"ה לא וכו' ובגמ' מפ' וכו' לא קאי אלא על אכילה שהזכיר בריש דבריו ועיין מהר"ם שיף ז"ל:
תוס' בד"ה אינו וכו' ומיהו גם לפ"ה היכא דאיכא ס' עכ"ל. מה שהק' מהר"ם לובלין ז"ל דא"כ מאי מייתי ת"כ נוקמה אפילו כל"ב ובבישול ואיכא ס' ע"ש לק"מ דמ"מ נהי דהנפלט אינו אוסר מה שהוא בלוע בו אוסר הכחל דאינו מועיל המים שבחוץ לבטל מה שבפנים וע"כ משום דלא פירש והיינו כל"ק וכ"כ מהר"ם שיף ז"ל והתוס' שכ' בתר הכי וכן יש ספרים דגרסי בסמוך היינו ע"כ בברייתא דמייתי הגמ' ת"כ וכו' וכ' דמ"ל באיכא ס' ואפי"ה קתני קיבה אסורה ומזה סתירה למ"ש מהר"ם לובלין ע"ש ומה שהקשה מהר"ם שיף ז"ל מאי פריך והא שבישלו דיעבד קתני נוקמה בבישול ומשום דאין מבטלין איסור לכתחי' ובאיכא ס' ע"ש נראה דש"ה דעדיין היתר הוא דבעודו בכחל לא נאסר וא"כ כשיצא. היתר הוא ולא יחול עליו שם איסור עד שיחזור ויבלע בכחל כמו שנראה מדברי התוס' ובכה"ג דהיתר הוא מבטלין אפי' לכתחילה ועיין במ"ש בא"ח סי' תמ"ז דין ר' שם הוכחתי מדברי התוס' אלו דחמץ שנתבטל קודם הפסח אינו חו"נ ע"ש מיהו י"ל קצת בדברי התוס' אלו דהיכא דאיכא ס' דינו כצלי לשי' רש"י אמאי א"ל ר"ן זויקו לה כחלי ופי' רש"י מלי צליה פ"ש ואמאי לא א"ל עדיפא מינה שיבשלו ויניחו במים ס' והוי בישול בכ"ח ממש. ועוד ק' במ"ש רש"י לקמן דר"ן מוקי לה לברייתא בצליה כדכתי' ויבשלו וכו' ואמאי לא כ' דמוקי לה בבישול כפשטא ובאיכא ס' במים ואפי' לכתחי' ודקתני שבישלו דיעבד אגב כדמוקי לה הגמ' ובס"ד דגמרא א"צ רש"י לאוקומי ברייתא לר"ן דבלא"ה פריך מינה הגמ':
פירש"י בד"ה הא קמ"ל וכו' דצלי נמי וכו' ויבשלו את הפסח עכ"ל. כתב מהר"ם שיף ז"ל הא דלא הביא קרא דלא תבשל גדי היינו בכלל בישול אבל להיות צלי. לחודיה יקרא בישול לא אשכחן אלא בקרא דויבשלו ע"ש. ונעלם ממנו גמרא בר"פ הנודר מן המבושל דאמרי' ר"י אוסר בצלי מקרא דויבשלו והתם לענין צלי בכלל בישול ולא מייתי קרא דלא תבשל וכו' אלא דאי לאו ויבשלו את הפסח הו"א דקרא דלא תבשל בישול לבד ולא צלי ולא ילפי' דאף צלי נאסר בב"ח אלא מקרא דויבשלו גם מהר"ם שיף ז"ל כ' דלא ראיה גמורה משום דכתוב כמשפטו ע"ש בהר"ן שם בנדרים שכ' דלאו ראיה גמורה משום דבנדרים הלך ל' בני אדם עיין שם:
כתב הריטב"א ז"ל בחי' דלשי' רש"י ז"ל לקדירה בהדי בשר אפי' קריעה ש"ו ואפילו בדיעבד אסור ע"ש ואין נר' כן מדברי התוס' בד"ה אינו וכו' שכ' דל"ג בפ' ג"ה בהדי' בשר דאפי' בלא בשר וכו' והו"ל לאוכיחו דל"ג ליה דאי גרסי' בהדי כשר אמאי אמר היכא דלא קרעיה וכו' אפי' קרעיה אסור וכ"נ ממ"ש רש"י בפסק הלכה כ' חלוקות כמ"ש התוס' בדיבור הנז' ואי איתא ג' חלוקי דינין הול"ל ועמ"ש בי"ד סי' צ':
תוס' בד"ה הא וכו' דילמא הא איסורא איכא לקדירה וכו' עכ"ל לכאורה הא רב קאמר א"ע ומותר משמע דאמתני' קאי ופרושי מפ"ל למתניתין וצ"ל דה"פ דאימא דמתני' איירי בין בצלי בין בקדירה ורב האמר האי א"ע עליו בצלי מותר ומאי דמשמע מל' אע"ע דאיסורא איכא הדיוק אקדירה קאי. מיהו יל"ד דגם לפיר"ת תק"ל דנוקמה בקדירה בהדי בשר ועיין למהר"ם שיף ז"ל לקמן בתוס' בד"ה ההוא ע"ש. ונר' דלפיר"ת לא איירי מתני' אלא בקדירה בהדי בשר דכיון דמתני' אתיא לאכשורי לכחל ע"כ אתא לאכשורי אף לקדירה וא"כ קורעו דקתני בשתי וערב איירי וא"כ לא נחית תנא לאשמועינן דין הצלי דלא בעי אלא קריעה קצת דדחיק למימר דקורעו דקתני לצדדין דכל חד כדיניה וכ"נ מדברי התוס' לקמן במ"ש בפי' דמתני' לפיר"ת ע"ש אף שאין נראה כן מדברי מהרש"א ומהר"ם לובלין שם מ"מ כ"נ עיקר וא"כ לפיר"ת לא ק"ל להתוס' כיון דמתני' בקדירה בהדי בשר לחוד איירי ורב קאי אמתני' ועיין להריטב"א ז"ל בחי':
בד"ה לב וכו' וא"ת אדרבא וכו' עכ"ל. אפ"ל דכיון דמסיפא שמעי' דברישא מותר לא דייק תנא ותני א"ע אף דמותר כיון דליכא למטעי משא"כ במתני':
בד"ה הא וכו' כדקתני גבי לב וכו' עכ"ל היינו לשי' ר"ת שכ' התוס' במתני' דטעמא דלב משום כבולעו כך פולטו ולא אמרי' אלא בצלי אבל לשי' רש"י לב גופיה בבישול איירי והתוס' בד"ה הא לא הוכיחו מלב משום דאיירי לשי' רש"י וגם קאי אמתני' אבל כאן לפיר"ת ובברייתא עדיפא להו טפי הוכחה דלב ועיין מהר"ם שיף ז"ל:
בד"ה ההוא וכו' ואינו ר"ל דסבר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דלמסקנה הברייתא דת"כ אתיא כל"ב ואידחיא לה מאי דקאמר ת"כ דל"ק ע"ש ואין נר' כן מדברי רש"י בפסק הלכה שהביאו התוס' בד"ה אינו שכ' לצלי בעי קריעה וכו' ואי לא קרעו וכו' כל"ק דהא ת"כ ע"ש. גם לשי' זו שכ' מהרש"א ז"ל מאי דפריך הגמ' מברייתא לל"ב ודייק הא כחל לא בעי קריעה דהקו' היא דע"כ בצלי וש"מ דצלי בעי קריעה לכתחי' ופריך אמילתא דלא הוזכרה בדברי רב ולא כפשוטה: