אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת חולין › דף צז:

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת חולין · דף צז:

דף צז.

גמ' והאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל כתב הריטב"א ז"ל בחי' הומ"ל הא מליחה לקדירה נאכל מחמת מלחו ודוקא באינו נאכל מחמת מלחו הוא דמליח כרותח ואח"כ כ' דקי"ל כמאן דשרי וע"י נטילה ע"ש וסתר'אי נינהו דכיון דנאכל מחמת מלחו אמאי בעי נטילה הא לא הוי כרותח ונר' דלהלכה חש לס' האומרים דכל מליח לקדירה הוי כרותח וכבר לעיל בעיקר מימרא דשמואל הביא ב' הסברות ע"ש:

עו"ש וכ"ת וכו' כרותח דמבושל. ק' דמ"מ תק"ל ממילתא דשמואל דל"ש אלא שנתבשל דאי כרותח דמבושל אמאי קתני מתניתין ירך שנתבשל הא משעת מליחה נאסר וכמו שהק' התוס' לעיל בד"ה אבל וע"כ דלפי ס' זו מתני' נצלה קתני כמ"ש התוס' והוא הפך מימרא דשמואל ועיין להריטב"א ז"ל. לעיל שתי' לקושי' התוס' דמ"ל מבושל בלא מליחה שנותנו ברותחין עיין שם:

א"ד במאי דבלעה קדירה מפירש"י שלפנינו דאיירי

בראינוהו להאיסור אבל לא ראינו להיתר ומשערי' האיסור כמות שנפל וההיתר במה שבלעה וסיים דאין צורך לפי זה אלא דמשערינן ב' כמו שבאין לפנינו והיא היא והרשב"א בחי' והר"ן ז"ל כ' ע"ש רש"י דאיירי בשלא ראינוהו אבל כשראינו ההיתר והאיסור מודה דמשערי' במה שבלעה קדירה ע"ש וק' לפי זה אמאי לא מפ"ל רש"י ז"ל בראינוהו וא"ש עם גמ' דלקמן וצ"ל דמסתמיות הגמ' מ"ל דאיירי ברוב פעמים דבא לשאול ולא ראינוהו והריטב"א ז"ל בחי' לקמן גבי מאי דאמרינן דהיתירא בלע וכי' מפ"ל לסוגיין בראינוהו ע"ש והרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' מ"א כתב דמשערינן במה שבלעה קדירה וכ' הלח"מ לחד תי' דדחא לההוא עובדא דלקמן מקמי סוגיין ואיירי בלא ראינוהו ע"ש ותמהני דבפ"ח דין ט' כ' דמשערין בקופה וברוטב וכו' ולא כתב במאי דבלעה קדירה ע"ש ע"כ נראה דמ"ש בפט"ו היינו בראינוהו וכמ"ש הלח"מ לחד תי' ועיין להדרישה בסימן צ"ט נקטי' דדעת הכל שוה דבראינו האיסור וההיתר והיה בו ס' ואחר כך ראינו שנבלע מן ההיתר יותר משערי' במה שבלעה קדירה ואם לא ראינו ב' משערי' כמו שבא לפנינו דמסתמא אמרינן כשיעור שנמחה מן ההיתר נמחה מן האיסור וכ"כ הרשב"א בחי' בדצ"ח ע"א בד"ה ההוא פלגא ע"ש וכן אי ידענו שיעור האיסור ולא ידענו שיעור ההיתר בשעת נפילה ועיין להפר"ח סי' צ' סק"ו ע"ש ועמ"ש לקמן בד"ה דאי במאי דנפיק וכו':

והרשב"א בת"ה כ' דעת רש"י דכמו שבא לפנינו משערי' ואח"כ הביא ל' הר"מ בפ' ט"ו ואח"כ הביא פי' האחרים שכ' כאן בסי' וסיים ומסתברא דדוקא במין במינו מקלי' ע"ש ולפי פשוטן של דברים נר' שסו' דהר"מ איירי בראינוהו וכמו פי' האחרים וע"ז הוא דקאמר דדוקא במב"מ אלא דלפי זה דברי הטור בסי' צ"ט שכ' בשם הרשב"א די"א דמשערין במה שבלעה ואיירי בלא ראינו כמו שנראה מדבריו שם במ"ש משם הרא"ש ע"ש קשה הא בלא ראינו כ"ע מודים דכמו שבא לפנינו משערי' וצ"ל דהטור מפ' דעת הר"מ דלא ראינו ובין לא ראינו בין ראינו מחלק הרשב"א בין מינו לשאינו מינו וע"ש במרן בב"י ובדרישה ע"ש:

כתב הרשב"א בחי' דאף דהיה בו ס' אזלינן בתר השתא וראיה מדתנן בפ"ה דתרומות כשם שפיחתו החולין כך פיחתה התרומה הא לא פיחתה התרומה אסור והעה"ש בסי' צ"ט תמה ממ"ש בתשו' סי' תס"ג דברישא דמתני' אפי' ידוע שחטים של תרומה יפות מותר ע"ש ונר' דס"ל דהקילו דאפי' יפות אמרינן דפיחתה התרומה אבל בידוע ממש לא דלא לחנם קתני מתני' פיחתה התרומה וכ"מ מדברי הרא"ש בפי' שם דחטין יפות מתלא הוא דתלי' ולאו ודאי היא ע"ש ועוד י"ל דפיחתה התרומה היינו בערך החולין משום דפסולת החולין מצטרפת עם החוליו וכמ"ש בירוש' אבל אי לא פיחתה אסור דאזלי' בתר בסוף:

כתב מרן בב"י די"ל דאף רש"י והרא"ש לא כ"כ אלא באיסורא דאורייתא ע"ש וק' דהא רש"י ס"ל ט"כ דרבנן וכבר כ' הרשב"א בחי' דכוונת רש"י דקודם שנתבטל ברוב היה מן התורה ע"ש ויש לעמוד בזה מדין נתערב מין במינו ונשפך בסי' צ"ח ע"ש:

תוס' בד"ה א"ד וכו' כבר בלועה וכו' עכ"ל ואי לאו כבר בלועה הוא נעשה הכף נבילה וכ"ד מור"ם בסי' צ"ח דין ה' ע"ש אבל כיון דבלועה גם מהיתר מצרפי' הקדירה לבטולי ללישנא קמא יעיין מהר"ם לובלין:

כתב מהרש"ל ביש"ש והביאוהו הט"ז והש"ך בסימן צ"ט דאף בראינו אין לשער במה שבלעה באומד דאין יכול לכוין בזה ע"ש וכ"נ מדברי סה"ת סי' מ"ח וז"ל אבל במאי דבלעה קדירה מרוטב של היתר לא דהא לא ידעי' מה בלעה ועוד דכמו כן בלעה מן האיסור וכו' ע"ש:

תוס' בד"ה כל וכו' דגיד לא יהיב טעמא כולי האי וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי שרי במתני' הירך כבשר בלפת ליתסר משום שמנו ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה שאני דאין להחמיר בשמנו יותר מגיד ניחא אבל לתי' קמא ק' וצ"ל דמתני' דלא כר"מ אלא כר"י דס"ל לעיל שמנו מותר והתוס' לעיל לא ק"ל אלא לשמואל מנ"ל דנצלה שרי נימא דר"מ היא ואפילו נצלה ולפי"ז ניחא מה שהק' התוס' בריש פרקין מנ"ל דס"ל לתנא דמתני' יש בגידין בנ"ט נימא משום שמנו קאסר ליה ע"ש די"ל דחי משום שמנו לא הוה משער ליה כבשר בלפת בס':

ודע דהתוס' כאן משמע להו דר"ן דקאמר גיד בס' על הגיד עצמו קאמר וס"ל לר"ן יש בגידין בנ"ט אבל לפמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' דר"ן אשמנו קאי י"ל דבשר בלפת הוא בפחות מס' ומשום דגיד לא יהיב טעמא ובצל וקפלוט הוא ס' ור"ן אשמנו קאי דהו"ל כשאר איסורין ועיין להרשב"א ז"ל בחי' במימרא דר"ן וזה נ"ל דעת התוס' במס' מ"ק די"ג ע"ב שכ' מסוגיין דבצל וקפלוט הוא ס' ע"ש ומהתימא על הריטב"א ז"ל דאיהו גופיה לקמן דצ"ט ע"ב כ' כדברי התוס' בדיבור זה ע"ש:

גמ' דאי במאי דנפיק מנא ידעי' לכאורה הא יכול להיות דידעי' כגון שבשעה שנפל היו בו ב' זתים ועכשיו זית א' וידעי' שפיר דנפיק מניה זית א' וצ"ל דאפשר דיצא ממנו זית יותר וחזר ובלע ונתפטם מן הנותר וכה"ג כ' ס' התרומות סי' מ"ח ע"ש ומכאן ראיה להפר"ח סי' צ' סק"ו ועיין להעה"ש בסי' צ"ט ע"ש ועיין להלח"מ בפ"ט מה' מ"א דין י"ג ע"ש:

עו"ש גמ' ביצה בס' וכו' פירש"י ביצת עוף טמא והוא דלא כמסקנא בסמוך וי"מ דס"ל כס' בעה"ת שכ' הטור סימן פ"ו דאפילו דעוף טמא אסורה והגמ' שינוייא בעלמא ע"ש וליתא דרש"י גופיה לעיל דס"ד בברייתא דגיעולי בצים פירש דהיינו מאי דאמרי' מיא דביעי מיא בעלמא ע"ש:

תוס' בד"ה וכחל עמ"ש בי"ד סי' צ"ב דין ד' ע"ד התוס' הללו עש"ב:

בד"ה אלא וכו' ועוד דמס' לא היה אוסר קדירה אחרת עכ"ל מוכח מדבריהם דא"ש דמס' משערי' בכוליה אלא דלא היה אוסר קדירה אחרת והיא גופא קשיא כיון דטעמא דאינו אוסר קדירה אחרת משום ס' דרבנן לקולא א"כ לא היה לנו לשער אלא באומד מאי דנפיק מניה והשאר הוי ס' דרבנן ולקולא והרשב"א ז"ל בחי' הקשה אמאי משערי' בכוליה הא הו"ל ס' דרבנן ותירץ כיון דצריך לשער אם יש בו יותר מחר בדידה משום ס' דאורייתא צריך לשער גם לספק דרבנן וכיון דבאיסורא דאורייתא אמרי' כן גם בכחל דרבנן השוו מדותן ודוקא בנשפך דליתיה קמן הוא דשרי' ע"ש ולפי"ז גם לענין שאוסר קדירה אחרת כן הוא ומ"ל אותה קדירה מ"ל קדירה אחרת ונ"ל דבאותה קדירה ליכא אלא חד ס' שמא יצא כולו אבל בקדירה אחרת הו"ל כמו ס"ס שמא יצא כולו בקדירה הא' ואת"ל לא יצא כולו שמא מה שנשאר בו יש כנגדו ס' בקדירה זו ובדאורייתא גופה יש להקל בזה. ועיין לה' פלתי סי' כ"ב סק"ד מה שהוכיח מדבדי התוס' הללו דאזלי' לקולא באיסו' דרבנן אף בקדירה הא' ועפי"ה דבריו תמוהים גם מ"ש דם שמלחו דרבנן ודמי לכחל עיין בגמ' לקמן דקי"א ע"א דאמרי' דם דאורייתא כחל דרבנן וע"ש בתוס'. ועפי"ד הרשב"א הללו ניחא שפיר לשי' רש"י לעיל גבי משערינן במאי דבלעה קדירה שכ' כיון דאיסורא דאורייתא וכו' ע"ש והיינו משום דעיקרו דאורייתא כמ"ש הרשב"א לעיל ולכאורה קשה מאי שנא מנשפך וכמ"ש לעיל ועפי"ז ניחא דשאני נשפך דליתיה קמן מיהו ק' דהרשב"א גופיה לעיל פ' דמשערי' במה שבלעה קדירה משום דספק דרבנן לקולא ע"ש ואמאי לא אמרי' כיון דצריך לשער יותר מעל חד בדידיה צריך לשער ס' מבוררין וכמ"ש הוא גופיה בשמעתין ונר' דיש לחלק בין ס' דמציאות לס' דפלוגתא דס' דפלוגתא דלישני כמו ההיא דמשערי' במה שבלעה קדירה שאני כיון דיש לו על מה לסמוך וכה"ג כ' התה"ד סי' קע"ט גבי ס' איסור דאסו' למוכרו לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל אע"ג דהוי ס"ס אבל בס' דפלוגתא דרבותא מותר למוכרו לנכרי ע"ש טעמו:

בא"ד ועוד נראה לפרש וכו' עכ"ל לפי פי' זה ל"ק קושי' הוא"ת שהק' התוס' בד"ה וכחל ע"ש. והנה הר"מ בפ"ט דין י"ג כתב דמשערי' כמות שהוא לפנינו לא כמות שנפל וכ' ה"ה דזהו פי' מ"ש כנגד כולו או במאי דנפיק מניה דר"ל כנגד מה שהוא עכשיו או אף במאי דנפיק מניה ע"ש ולפי זה קושי' אלא מעתה וכו' לא מייתבא שפיר והלח"מ כתב דמפ"ל כפי' זה של התוס' ע"ש והוא תימה דלהרמב"ם ז"ל דס"ל דטעמא דכחל מן המנין משום דאיסורא דרבנן הוא א"כ אה"נ דהוי חתיכת נבילה ולכך אי נפל לקדירה אחרת אוסר ומאי דהוי מן המנין משום דהוי איסורא דרבנן גם מ"ש על מרן בב"י דהר"מ לא פ' כההוא עובדא דלקמן וכו' ע"ש ליתא כמו שמבואר בפ"ט דין ט' ועיין להלח"מ גופיה בפ' ט"ו ובמ"ש לעיל בד"ה א"ד במאי דבלעה קדירה ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה