משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף צז.
גמ' אלא בב"ח מאן טעים ליה ק"ל לפמ"ש מהרש"א ז"ל בפסחים דמ"ד ע"א בד"ה לענין דח"ש אינו אסור אלא בעיניה אבל ע"י תערובת שרי והובא ס' זו בהר"ש בפ"ג דמס' ט"י ע"ש א"כ אפשר דטעים ח"ש ואפי' אי אסיר מדרבנן מ"מ הוי ס' דרבנן שמא יש בו ס' ושרי לס"ד דלא אפשר בקפילא ארמאה וי"ל:
תוס' בד"ה כוליא וכו' כיון דאינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל ד"ל כיון דחומרא בעלמא הוא. וכמ"ש הראשונים. לעיל בההיא דר"י ממרטט ליה ול"ד לשומן של גיד דאסרו רבנן אטו גיד ולא מכח חומרא ולכן התוס' בד"ה שאני וכו' לא תירצו ך בשומן הגיד כמ"ש בזה הדיבור:
בד"ה אמר וכו' רבא פסיק כרב ולאו מטעמיה עכ"ל נראה דאיכא נפקותא בין הטעמים לפמ"ש התוס' בע"א דס"ו דבחמץ אף דשלא במינו אסור אפי"ה נטל"פ מותר דלא יהא חמור הטפל מן העיקר דשלא במינו אסור משום דגזרי' אטו מינו ע"ש וא"כ אי טעמא דחמץ במשהו משום דגזר אטו מינו נטל"פ שרי ואי הטעם משום חומרא דחמץ נטל"פ אסור ואף דאיכא נפקותא לא חש רבא לפ' טעמו ועיין לה' נודע ביהודה חא"ח סי' כ"ב ע"ש:
בא"ד וי"ל דאתיא כר"י וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דר"י אף בדרבנן ס"ל מב"מ לא בטיל וכ"מ ממ"ש בס"ד ולקמן דצ"ט מבואר בגמ' דבדרבנן ס"ל דבטיל גבי מאי דקאמר שאני ציר דזיעא בעלמא ע"ש בתוס' ונר' דס"ל דבסתם יינם אף דהוא מדרבנן החמירו בו יותר מכל איסורי דרבנן וכ"נ גם ממ"ש התוספות בע"א דע"ב ע"ב ע"ש ועיין לה' שע"ה בה' מ"א ובמ"א הארכתי בפרט זה ע"ש: